דע כל מקום שכתבתי בראשי תיבות בשס"ח ל"ת באורו בש"ס חדשים לא תקן, ר"ל בש"ס החדשים שנדפסו עם הגהות הג"מ שמואל אב"ד דק"ק פראנקפורט לא נתקן הטעות ההוא. ותראה במקומו ותבין.
כאן אכתוב כמה טעיות אחדות בש"ס שהיו צריכין תקון ולא תקנו בש"ס החדשים.
דף ל' ע"א והיינו דאמר ר' יוחנן פרש"י קרא קדרש במתים חפשי ושבח אני את המתים שעסקו בחייהם בתורה כו'. והקשה הרי"ף דרש"י פי' דקרא דשבח אני את המתים מה שלא אמרו בגמ' כו', ומתוך הדחק יש לפרש לשון רש"י כו'. מה שהביאו לדוחק זה כי חשבו דהכל דבור א', והאמת נ"ל כי תחלה פרש"י ר' יוחנן קרא קדרש במתים חפשי והוא סוף הדבור ואח"כ התחלת הדבור ושבח אני כו', משום דהוקשה לרש"י איך אר"י כיון שמת נעשה חפשי והא בפרק הספינה (ע"ד רע"ב) במעשה דקרטליתא ששמע ר"י שיצא בת קול אשת ר"ח בן דוסא עתידה ליתן בתוכו ציצית דמשמע דמצות אינן בטילות לעתיד לבוא וא"כ קשה דר"י אדר"י. ע"כ אמר דר"י אף ששמע הבת קול דיש מצות לע"ל קרא קדריש, כענין שאמרו חז"ל בתענית יעקב לא מת והקשה וכי בכדי חנטו חנטיא וכו' א"ל מקרא אני דורש לומר אף שהכא היפך המוחש כיון שיש קרא לדרוש דרשינן מ"מ ה"נ ר"י קרא קדרש ולא אשגח על ב"ק. ונוסחא אחרת בפ' הספינה ר' יוחנן שמע ב"ק כו'. ואח"כ מתחיל הדבור ושבח אני את המתים כו' קאי למ"ש בגמ' ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שעסקו בחייהם כו' (שנות חיים פ' חיי שרה דף כ' ד', וכ"א א'):
דף ל"ד א' ברש"י ריב"ז היה כהן כדאמרי' במס' פרה (ובשס"ח פ"א דטהרות) אם מה שעשו ידי שכחתי, אינו שם כי אם בספרי ר"פ חקת, עיין במקומו מ"ש שם:
דף י"ח סע"ב א"ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה אינו נחרב כו', כתב הריטב"א לעיל מיניה כתיב כי רצץ עזב דלים כו' משום שלא אמר איה אלוה עושי הנותן זמירות עכ"ל. וקשה דפסוק רצץ עזב דלים הוא באיוב כ' ופסוק ולא אמר איה אלוה הוא סי' ל"ה. ונ"ל דט"ס ודברי הריטב"א נאמרו בפ' חלק אר"א כל בית שאין ד"ת נשמעין בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון כו' ופסוק זה באיוב סי' כ' וע"ז כתב הריטב"א לעיל מיני' כתיב רצץ עזב דלים מה טעם משום דחושך טמון לצפוניו שכל לילה צפון ונחבא ממצפוני תורה (שם דף י"ח ג'):
דף ה' בתוס' ד"ה ואומר כו' בסוף הדבור שרי מלהנות ט"ס וצ"ל שרי מלה' ר"ל מאן דשרי שרי מדכתיב לה' כדאיתא בביצה (כ' ע"ב) והלא כבר נאמר לה' כל דלה' ואותיות נו"ת מן תיבת מלהנות ט"ס ול"ת. ובשס"ח אי' ביצה דף ב' וצ"ל דף כ':
דף ע"ב א' ר' יצחק בר יוסף כו' מאוכלסא דאינשי צ"ל דאישא:
דף ה' א' בתוס' ד"ה מה חג כו' וכה"ג אשכחן פרק ב' דבכורות צ"ל דבכורים (הלכה ג') ל"ת:
דף ט' סע"ב בתוס' ד"ה ומותר כו' בריש מסכת שבועות צ"ל שביעית וכ"ה בשס"ח:
דף מ"ז סע"ב בתוס' ד"ה קשים גרים לישראל כו' ובנדה פי' בקונטרס עוד לשון אחר משום דכל ישראל ערבים זה בזה וק"ק דבפ' אלו נאמרים משמע כו', וצ"ל במקום וק"ק והקשה דהא הדברים להיפך שרש"י לא רצה בפי' זה מכח פ' אלו נאמרים ואדרבה התוס' התם רצו לתרץ קושיית רש"י דמה דלא חשב ערבות דע"ר לפי שלא ידע חשבונם (ש"ח במדבר קמ"ז ד'):
דף ט"ו ב' במשנה היה מביא פיילי של חרס חדשה כצ"ל ב"ש, וכ"ה בירושלמי:
דף ל"ב במשנה וברש"י ד"ה ולהלן הוא אומר כו', והתם גופא מנ"ל חסר, דאח"כ מתחיל הדבור רי"א וענתה ואמרה וא"צ ללמדה בג"ש:
דף ל"ח סע"א או אינו אלא בלחש ת"ל אמור להם שיהיה כל הקהל שומע כצ"ל וכ"ה בספרי:
דף ל"ט ב' עד שינטל ס"ת ויניח במקומו ל"ג וכן ברי"ף וטור אינו:
דף מ"ב סע"א מאי שנא שמע ישראל, צ"ל למה לי' שמע ישראל:
דף מד סע"ב אלא ושופטיך למניינא ופ"ק דסנהד' (י"ד סע"א) גירסת רש"י אלא ו' דושופטיך למניינא ור"ש ו' לא דרש וכצ"ל:
דף מ"ה ע"ב דכתיב כי ימצא פרט למצוי, צ"ל לממציא עצמו (ר"ן מפי' רמב"ם במשנה ורע"ב) ובספרי כי ימצא ולא בשעה שמצויה מכאן אמרו משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה כו':
דף מ"ו א' אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה, אבל בספרא אמרו אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב את שנעבדה בה עבירה:
דף פ' סע"א תוס' ד"ה לבי ישוע הבן וכן הערוך כו' (עיין ערך שמע) ור"ת פי' כו', מה שהביא בשם ר"ת הוא פי' הערוך ערך שבע בשם ר"ח וכצ"ל בתוס' ור"ח פי' כי בעל הערוך היה קודם בזמן לר"ת:
דף נ"ב א' ברשב"ם כדאמרי' ביבמו' מרתא ואיבו וחנא כו', אינו ביבמות רק בסנהד' (ה') וכן הוא בשס"ח:
דף קי"א סע"א בעא ר' יהודה נשיאה מר' ינאי מנין לבן שקודם לבת בנכסי האם, א"ל (ר' ינאי) דכתיב מטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האב בן קודם לבת אף כו' א"ל (ר' יהודה נשיאה) אי מטה האב בכור נוטל פי שנים אף מטה האם כו' א"ל (ר' ינאי) לשמעי' כו', וכתב הרשב"ם א"ל ר"י נשיאה לר' ינאי בן קודם לבת כו' ואח"כ מתחיל דבור א"ל ר"י נשיאה לר' ינאי אי מה מטה האב כו'. לא הבנתי דברי הרשב"ם בד"ה א"ל ר"י נשיאה לר' ינאי בן קודם לבת:
דף קנ"ז סע"ב ברשב"ם רב אשי חי ס' שנים, ט"ס וצ"ל שהיה ראש ישיבה ס' שנים ל"ת:
דף ע"א א' אפילו מזוזה אחת ברש"י וכ"ש אחד מן החומשים או ספר מכל הנביאים שהרבה אזכרות כו' כצ"ל:
דף מ"ד א' בתוס' ד"ה מפליא ובב"ר ס"פ תולדות יצחק כו', ט"ס וצ"ל ס"פ תולדות נח:
דף ס"ב א' בתוספות ד"ה נמצא כו' בירושלמי שביעית ט"ס:
דף י"ב ב' מעשה ביוסף בן אלם שאירע בו פסול, וכן במגילה (ט' ב') תיבת בו ט"ס ל"ת:
דף י"ג א' שנאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי מתוך, תיבת מתוך ט"ס וה"ק את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' (דברים י' ח') וכן לפי' המשנה להרע"ב מביא פסוק זה ושבוש הוא כי פסוק זה לא היה ולא נברא (באר שבע) ל"ת:
דף כ"ט סע"א במשנה הא כיצד אי אתה מקדשו קדושת מזבח אבל אתה מקדשו קדושת חביבות, פי' שמוזהר ישראל בהולד בכור בהמה טהורה לומר הרי הוא מקודש בקדושת בכור אע"פ שהוא קדוש מעצמו מצוה להקדישו בקדושת בכור מפני חביבות המצוה, כ"ה הגירסא בסמ"ג ה' בכור דף רכ"ג רע"ג וגי' הגיי' בע"א: