תפלת מיושב צריך לכוין בה מלה במלה כי היא מתכשיטי הכלה הנכנסת לחופה בז' הנערות הראויות לתת לה והם ז' היכלות הנרמזים בתפלת מיושב: היכל א נקרא לבנת הספיר והוא כנגד יסוד ומלכות והוא נרמז בברכת יוצר אור ובורא חושך והשם שלו הוא שם בן ח' אותיות יאהדונהי כולל ב' השמות הוי"ה ואדנות והוא המלך המרומם והמתנשא לבדו מאז יתברך ויתעלה:
היכל ב היכל עצם השמים אל ברוך גדול דעה והשם שלו אופנאל והוא דכליל אתוון זעירין באלפ"א בית"א. כי ג' אלפ"א ביתו"ת הם. אלפ"א בית"א רבתי בעולם העליון אלפ"א ביתא זעירא בעולם התחתון: והבינונית בקו האמצעי. וזהו השבח הוא בעולם ההיכלות ולהיות כאן הדברים בדקדוק אין הפסק בין אות לאות: ובהיכל הזה שרפים עומדים ו' כנפים לא' ואיתא בזוהר פ' בראשית מכללא דנהורין אילין איתבריאו אינון שרפים בשית גדפין וכו'. והם המקדישין כד"א וקרא זה אל זה ואמר. ואיתא התם כי המתני שית סדרי משנה כראוי ראוי לקדש ש"ש כשרף שיש לו ו' כנפים. ולקשרא קשור' דמריה כדקא יאות ובקדושה אילין שרפים עילאין מתכפיין נחשים השרפים התחתונים. וענין לשלש הקדושה להקדישו בג' עולמות. בעולם העליון. ובעולם התיכון והוא עולם הגלגלים. ובעולם השפל. ואע"פ שהעולמות הם רבים כל א' במדרגתו עולם בפני עצמו אפ"ה בבחינת האמת אינם אלא ג' ולכן אמר מקדשין אותו לומר שאין קדוש כמוהו לא בעליונים ולא בתיכונים ולא בתחתונים. וענין קדוש ג"כ מובדל ומופרש שאין לו דמיון ושיווי עם שום א' מכל העולמות וכולם צריכין לו ומתקדשין בקדושתו. והוא אינו צריך לשום א' מהם ולא לקדושתו. עוד צריך לכוין כי הספירות כולם משולשות ג' על ג' נרמזים לעולם אחד. וצריך לכוין בקדוש הא' חכמה עם בינה וקוצו של יו"ד. קדוש הב' זרועות עולם עם המכריע הג' שוקים עם חי העולמים וכולם מריקין שפע וברכה אל המלכות והוא ברוך כבוד ה' ממקומו והוא כוונתינו בכל תפלתנו בין ביחוד בין בקדושה בין בברכות לעבור את מעבר יב"ק: להמשיך השפע מאתו ית' וית' אין סוף לרוממותו אל המלכות שכינת עוזו ביחוד אמתי. ובזה יתקיימו כל העולמות כלם בריוח ולא בצמצום. ומה שנ"ל לכוין קדוש ראשון חכמה בסוד קוצה של יו"ד עם מה שלמטה ממנה גדולה ונצח שהוא קו הימין. קדוש שני בבינה עם מה שלמטה ממנה גבורה והוד. קדוש ג' בסוד הדעת. ה' הוא ת"ת ישראל צבאות נצח והוד מלא כל יסוד. הארץ מלכות. או בדרך זה קדוש א' חכמה גדולה. קדוש שני בינה גבורה. קדוש שלישי דעת. ה' ת"ת ישראל. צבאות נצח הוד. מלא כל חי העולמים. הארץ לעולם עומדת המקבלת השפע והברכה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה כבודו הוא השפע היורד מלמעלה למטה. והאופנים לעומתם. הם עשר כחות בעולם העשייה משבחים לעומתם היצירה ברוך כבוד יסוד עם מלכות על ידי תפארת ממקומו מבינה כי שם ביתה: היכל שלישי (לאל ברוך) כנגד נצח והוא נקרא היכל נוגה. והוא (ברוך) מחסד אל. ובכוונת התפלה עולה ומתקשר בהיכל רביעי כי זה דעת המתפלל ליחד התחתונים עם העליונים והעליונים ישפיעו לתחתונים ונעשה הכל קשר א' ויש בו יש מיני שבח מרום וקדוש. פועל גבורות. עושה חדשות. בעל מלחמות. זורע צדקות. מצמיח ישועות. בורא רפואות. נורא תהלות. אדון הנפלאות. כנגד עשר ספירות על הסדר. (מרום) רמז לכתר עליון שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה. (קדוש) חכמה. משם של קדושה באה והיא נקראת קדש ישראל. ופרשת קדש לי כל בכור רומז בה. וכל קדושה מצד ימין. (פועל גבורות) כנגד בינה דדינין מתערין מינה וממנה יניקת הגבורה והוא מקור כל הדינים אע"פ שאינם מתגלין בה (עושה חדשות) גדולה והוא גדולתו וטובו שהוא מחדש טובו בכל יום תמיד והוא מקור הכל לחדושי העולם. כי יום ראשון למעשה בראשית בו הוא וחדוש הראשון שנתגלה ממנה היה והוא האור ומחדושה נעשה כל החדשות (בעל מלחמות) כמשמעה היא הגבורה אשר היא לוחמת עם כל עוברי דת ודין וכל קטטה ומריבה מצדה היא וכל כחות הטומאה והמקטרגין והמזיקין ממנה יניקתם וכולם הם רצועות המרדות להכות לכל ממאן ומסרב ולא אבה שמוע. והיא מסכמת עמהם ויקוב הדין ההר. (זורע צדקות) היא התפארת שהוא מתוך הקצוות ועושה שלום ביניהם ומצמיח צדקה ותהלה. והוא זורע צדקה על ידי הצדיק בצדק ועושה צדקה בכל עת. (מצמיח ישועות) הנצח מוליך לימין משה זרוע תפארתו והוא הרועה הנאמן אשר על ידה נצמחה ישועתנו מכור הברזל ממצרים. וממנה ועל ידה תגלה ישועתנו לנצח כל הקמים עלינו ולהשיב גמולם בראשם כי נעימות בימינך נצח. (בורא רפואות) כנגד ההוד. שאע"פ שמדת הדין הקשה הסכימה להרג היא מרפא את הדין מעט ואינו מתנהג כל כך בחזקה וזה רפואתה מקל החולי שלא יהיה כל כך קשה. (נורא תהלות) כנגד חי העולמים שהוא כולל כל תהלות והוא נורא מצד התפארת שנקרא נורא ועליו נאמר מה נורא המקום הזה. (אדון הנפלאות) היא המלכות אשר בכל משלה. והיא מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל והוא הנלחם להם במצרים. והכה אותם בעשר מכות ועשה אותות ומופתים להוציא עם בני ישראל כדכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה. לכן צריך כל האדם לכוין היטב בי' שבחי' אלו. וליחד עשר ספירות בלי מה יחוד גמו' ושלם בהיכל הזה: היכל רביעי הוא המחדש טובו כנגד היכל הזכות ונקר' היכל הזכות שאין השאלות והבקשו' והתפלות יוצאים משם עד שמעיינים בהם אם יש בהם זכות אם לאו והוא פחד יצחק כי מצד התעוררות השמאל הזווג נמצא ואין זווג בלעדו לכן כל צד חדוש טוב שמחדש בעולם הוא מצדו שמעורר את האהבה ומתוך כך הטוב מתחדש ומפני כי מצדה נגנז האור הגדול אשר נברא ביום ראשון מצד הרשמים שהיו בעולם ולא היה מן הדין שיתהנו ממנו ונגנז לצדיקים לעתיד לבא אפילו הכי אם לא כולו מקצתו מתחדש ממנו מעט מזער לתועלת העולם וקיומו שאלמלא כן לא היה העולם מתקיים ומצד זה נקרא מחדש טובו ואין טוב אלא אור כמה דאת אמר וירא אלהים את האור כי טוב. ומטעם זה אנו מסיימין בו יוצר המאורות. שני מאורות אור הצפון ואור המשמש: היכל חמישי היכל אהבה והיא ברכת (אהבת עולם אהבתנו) וצריך לכוין בברכה הזאת הרבה מאד שכוללת דברים הרבה ובפרט בענין נתינת הדת והחקים והמשפטים אשר צונו אלהינו ובחר בנו מכל האומות וקדשנו מכל הלשונות בתת ה' לנו כלי חמדת וחשק שעשועיו תורה תמימה וקדושה מרוב אהבתו אותנו ובחמלתו עלינו בעבור שמו הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בו. ואנו מתפללים בה לאל ית' וית' יפתח לבנו בתלמוד תורתו להבין ולהשכיל שלא ניגע לריק ח"ו ולא נלד לבהלה ויטע אהבתו ויראתו בלבנו ולעבודתו יקרבנו. ומגודל מעלת ברכה בענין למוד התורה. אמרו רז"ל כי מי שלא בירך ברכת התורה ואמר אהבת עולם נפטר בה אותה הפעם מברכת התורה שגדולה היא כברכת התורה שכוללת ברכה והודאה לאל ית' על נתינת התורה ותפלה שידריכנו בה. ולכן צריך האדם שיכוין בה לשני ענינים ויועיל הרבה ללמודו ולפתיחת לבו. ומסיים בה (הבוחר בעמו ישראל באהבה) כי לא מצדקותינו ויושר לבבנו זכינו לכל הכבוד הזה ולכל הגדולה הזאת כי אם מצד אהבתו וחמלתו הגדול: