ר"ח אלול צריך כל אדם לעורר אל לבו לפשפש ולחפש מעשיו ולשוב אל ה' אלהינו כי הוא זמן רצון לקבל תשובה בין של יחיד בין של צבור כי הם ימים שנתפייס הקב"ה על מעשה העגל כשעלה משה למרום במ' ימים האחרונים ונהגו באלו הימים להרבות בסליחות ותחנונים ולקום באשמורת הבקר כל מקום כפי מנהגו וכבר נתפשט המנהג לקום בכל לילה שעה א' או ב' קודם אור היום ומסדרין סליחות עד הבקר כל א' כפי כחו ועל זה החדש נאמר אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול שהקב"ה מבקש אהבתנו וימינו פשוטה לקבל שבים:
ערב ר"ח ראוי לכל אדם להתענות ולא גרע מכל ערב ר"ח שרוב אנשי מעשה מתעני' והוא מסוגל לתענית ובפרט ע"ד האמת הוא יום ראוי ומוכן לתענית וכ"ש בערב ר"ח זה שהוא סוף כל השנה ועתיד לעמוד בדין על כל מה שעשה כי בלי ספק יעמדו למספר בין השגגות והטעיות והאונסין שעברו עליו זולת הזדונו' והמרדים והפשעי' שמועטים הם הנלכדים בהם ירבו מלמנות ואיך יוכל לעמוד לפני יוצר בראשית במשא הכבדה זה בהיות לפניו ספרי חיים וספרי מתים פתוחים והוא עומד על כסא דין וכל דרכיו משפט איך לא ירתת ולא יפחד כל היודע זה ויכין עצמו מכל קודם לכן שלשים יום כמ"ש בענין כל המועדות שואלין ודורשין קודם ל' יום שכבר חל עליו חובת המועד בכל חקותיו ובכל משפטיו כ"ש במועד הזה שהוא כולל ענינים רבים בין עניני אדם היחיד שצריך לשוב ממעשיו ולחפש דרכיו שעתיד לעמוד בדין עליהם ובין בעניני העיר אשר הוא דר בה בין דין כל עיר ועיר ממלכה וממלכה בין דין כל העולם כולו בכללו ועל כל ענין וענין יש להם גזר דין מתוחה אם לטוב אם למוטב גם על השנה מה יהיה בסופה ועל כל אלו הענינים צריך כל אדם לעורר את לבו ל' יום קודם ר"ה והוא מר"ח אלול לבער את החמץ שיש בתוך קרבו בחורין ובסדקין ולא יניח ממנו לא מעט ולא הרבה שכבר חל עליו חובת ביעור ובהיות כי הענין רב מכל ימות השנה ואין המלאכה לא ליום ולא ליומים צריך להתחיל ולבער ל' יום קודם לקיים מעט מעט אגרשנו וכולי האי ואולי ונוכל לטהר עצמינו באלו הל' יום ומפני זה נהגו להרבות סליחות ותחנונים כנ"ל ולא די בזה כי צריך כל אדם לטהר עצמו באשר הוא מכיר את מעשיו מי בתעניות מי במלקיו' מי בעשות צדק' ומשפט מי בעסוק בתורה יומם ולילה כי היא משולה לאש ומטהרה כאש מי בתפלות ותחנונים ודמעותיו על לחיו הכל לפי מה שהוא אדם וכל זה בל' יום הקודמים אבל בהגיע ערב ר"ה אין זה צריך בשש וצריך כל אדם בין גדול ובין קטן להתענות בו ולהרבות צדקה ומשפט ולהתפלל ולהתחנן לפני אלהיו ית' וית' יקבל תפלתו בחמלתו ותשובתו בחיבתו שיש לו עם בריותיו וצריך לבער החמץ שיש בו ולשרפו שלא ישאר ממנו למחר וכשיעמוד בדין ימצא מנוקה ומשופה ואין פוצה פה ומצפצף עליו ובכן יצא לאור משפטו ואשריו ואשרי יולדתו של הזוכה בכל שנה ושנה לטהר עצמו בענין זה ולא ישאר חובות ודקדוקים משנה לשנה באופן שכשיפטר מן העולם הזה לא ימצא אחריו נושה ובידו לא דבק מאום ותעלה נשמתו למקום מנוחתה בלי שום מעכב ומסרב ביד' אלא אדרבא תמצא מלאכי מרום יעלו עמה ללוותה ממקום למקו' ויפתחו לה שערי צדק שתעלה במעלות למקום שממנו חוצבה כל א' כפי ערכו. א"כ מכל אלו הענינים צד מוכרח התענית והתשובה ער"ה ואין ראוי לכל אדם למנוע עצמו ממנו ולומר אינו מן התעניות שגזרו עלינו ולמה לי לעשות כי הד' תעניות שגזרו עלינו לא היו לענין תשובה בלבד אלא שצריך כל אדם ואפי' יהיה צדיק גמור להתענות באלו הימים כדי להעלות על לבו הצער שעבר על אבותינו בימים ההם ולהתחנן לפניו ית' וית' ישוב ירחמנו ישיש עלינו לטוב כאשר שש על אבותינו וישיב עטרה ליושנה וישם עיר על תלה וארמון על משפטו ישב אבל לא לענין התשובה גזרו התענית כי זה תלוי בכל דור ודור כפי מה שהם ולכל יחיד ויחיד כפי מעשיו כך צריך שתהיה תשובתו ואין שייך בזה גזרה כי מי הוא אשר יש לו עינים לראות ולב להבין אשר לא יראה ולא יבין התועל' אשר מגיע אליו בשובו ממעשיו הרעים וממעלליו אשר לא טובים להתקרב ליוצר בראשית אשר נתרחק ממנו בקלקול מעשיו ובידו להתקרב אליו בהיותו קרוב ואע"פ שהיו ימים הנמנעים ממנו מהתענות בהם ראוי לאדם בעל תשובה בראות מעשיו הרעים לומר אני אתענה בהם אולי שיועיל כי אם דברו חכמים שלא להתענות היינו למי שאינו צריך להתענות שהוא מכלכל מעשיו במשפט ודי לו בתענית א' בשנה והוא י"ה שהוא זמן כפרה לכל אבל מי שהוא מלא תועבות ונאצות גדולות ועצמו פשעיו מספר כל השנה לא יספיק לו ואפי' שיכנסו בהם שבתות וי"ט כי מה מנוחה גדולה מזו יש לו לאדם כ"א להתקרב לפני ממ"ה הקב"ה יוש"ל ומה לו לבקש שמחה מועדי' וי"ט יותר מזו שהוא שמחה גדולה ויתרה לנפשו העלובה והעגומה יחידה בת מלך שבויה בין כמה זאבים והגוף הנגוף החוטא כיון שלא זכה לשמחה ולא ישמח אלא יתאבל ויתאנח על כל הרע אשר עשה וזו היא שמחתו אם בעל נפש הוא הלא אתה רואה הרואה חלום בשבת הזהירו אותו שיתענה ולא ישמח ומפני זה בטלו מצות ענג שבת מפני תעניתו הלא הוא מפני שכיון שהראו לו חלום אשר לא כן לא מפני כושר מעשיו אלא שנמצא עולתה בו והראו לו מן השמים שיש מקטרגים כנגדו וצריך הוא לשוב ממעשיו כדי לבטל המקטרג ויתענה ויכוף כאגמון ראשו ולא יתענג כלל אלא ישב ודומם וזו היא שמחתו וענוגו בהיותו זוכה לענג גדול בביטול הענג הזה ובשקול זה אנו מתירים אותו להתענות: גם מי שרואה את עצמו מובדל ומרוחק מאת אלהיו ית' מצד מעשיו הרעים ודרכיו המקולקלים ועתה בא לשוב לדרך הטובה והישרה ולהתקרב לפני חנון המרבה לסלוח והוא אינו יודע את עתו אם יניחו לו לשוב תשובה שלמה ראויה לכובד עונותיו ופשעיו ומקבל עליו להתענו' ימים אחדים והיו בהם שבתות וי"ט אין בזה עון ואשמה אלא אדרבה צדקה תחשב לו וזכות שמזכה את נפשו העגומה לטהרה לשוב אל בית אביה כנעוריה ויש להביא ראי' אע"פ שאינ' צריכה ממר בריה דרבינא דהוה כל שתא יתיב בתענית' בר ממעצרתא ופוריא וכו' נראה שלא היה חושש על שום יום של ימות השנה כ"א על אלו מן הטעם שאמר שם בגמרא אבל כל שאר הימים לא היה חושש לכבודם ולשמחתם שכוונתו היה לשמים והוא סברא נכונה למי שהוא בעל שכל ושוקל הענינים כאשר הם ואין כאן מקום להאריך: