וכשיוצא לקבל שבת אם יש עמו חבר או תלמיד שיצא עמו שיהיו ב' או ג' הוא טוב ויפה וברוב עם הדרת מלך ואם לאו הוא לבדו יעשה אותו ואע"פ שלא הדליקו נרות בבית ויצא לקבל שבת ואח"כ בא לו להדליק אין בכך כלום איסור כיון שכוונתו לכך וההדלקה לכבוד שבת עצמו אין לחוש אבל ענין אחר אין ראוי לעשות אחר ההקבלה וחכמים הראשונים היו אומרים זה לזה או לתלמידי' באו ונצא לקראת כלה וכן ראוי לומר כשיוצא כדי להוציא בשפתיו ובאמרם באו ונצא משמע שהיו יוצאים למקום אחר הענין הוא לצאת לנגד ביתם למקום אויר אל הגן או אל החצר מקום פנוי וראוי להקבלה אבל לא שיחויב לצאת חוץ לעיר והכל לפי האדם ולפי המקום ומנהגנו כשאנו הולכים לקבל שבת לומר אלו המזמורים:
לכו נרננה לה' וכו'. שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך תגל הארץ וכו'. מזמור שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך ירגזו עמים וכו'. הבו לה' בני אלים וכו' ואח"כ יאמר פזמון א' או ב' ואלו הם לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה זכור ושמור בדיבור אחד נתן לנו המלך המיוחד ה' אחד ושמו אחד לשם ולתפארת ולתהלה לכה דודי כו': קדושת שבת הנחלתנו ועל הר סיני קרבתנו. בתורה ובמצוה עטרתנו וקראתנו עם סגולה. לכה דודי כו' נודה לך ה' אלקינו כי ממצרים הוצאתנו ומבית עבדים פדיתנו ובכח ידך הגדולה. לכה דודי: בתוך ים סוף הדרכתנו ובנפול אויב שמחתנו. חיים וחסד עשית עמנו להעבירנו במצולה. לכה דודי: אתה אלקי האלקים. ומי כמוך באלים. משפיל גאים המגדילים ומורים אביון לגדולה. לכה דודי: בואי בשלום עטרת בעלה וגם בשמחה ובצהלה תוך אמוני עם סגולה. בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי לשלום שבת מלכתא ויאמר מזמור שיר ליום השבת וכו'. אתה האל עושה פלא הוצאתנו מבית כלא. הורשתנו בית מלא ארץ צבי מהוללה. לכה דודי:
ויש מי שאומר שז' פעמים בואי כלה עולה במ"ק כמנין שכינה ומתפלל שלא יזוז שכינתו מעלינו ומעל עמו ישראל ואע"פ שאין אנו כדאים הוא שוכן בתוך עמו ישראל. ואחר יבא להתפלל ערבית כי מצות ערבית ערב שבת להתפלל מבעוד יום ואע"פ שעדיין לא יצאו הכוכבים אין לחוש כדי לקבל שבת כל הקהל מבעוד יום אלא שק"ש צריך לאמרה אחר ערבית בעונתה אחר שיצאו הכוכבים ואין צריך לברך ברכותיה עמה כיון שבירך וקרא עם הציבור ואע"פ שאותה קריאה לא היתה לשם חובה אלא לעמוד להתפלל מתוך ד"ת ומשום שלא לפרוש מן הציבור אפ"ה א"ל לחזור ולברך אותם שענין כל ברכה יש לה יחס מה לאומרו ואפי' קודם זמן הקריאה וא"כ לאו לבטלה נאמרו אלא צורך נאמרו וא"כ לא חסר לנו בזה אלא דקדוק הזמן לבד והמדקדק ידקדק בזמן לבד הענין הקריאה ומפסיק. וכן נ"ל סברא נכונה בין בליל שבת בין בכל לילה שמקדימים הציבור שאין לו לברך אח"כ שום ברכה מהם אלא ק"ש לבד ואל ימעט בעיניו קריאתו עם הציבור ולהניח הקריאה עם הברכות לקרוא ביחיד כי התחברות הרבים הוא דבר גדול ואע"פ שיצאו מעט מן הדרך הן אל כביר לא ימאס: לעולם ישתתף אדם עם הציבור בכל דבר שהוא כענין זה ולא יפסיד אדרבה ירוויח הרבה מאד וזה כלל גדול ביראת שמים שלא להקל בכבוד הרבים בין בענינם בין במנהגם אחרי רבים להטות זולת כשהוא הפך הדין והפך השורה מכל וכל וצ"ל בערבית בניגון וקול זמרה לשמחת הכלה הבאה אלינו נפש יתירה וראוי לשמח אותה ואותנו בכל דבר הבא על ידינו ואם יש לו קטטה עם חבירו או עם אנשי ביתו יעבור על כל פשע ולא יזכור שום עון ביום השבת הק' אלא אהבה וחבה ושלום וריעות ולא יחלל השבת בכל דבר שהוא חול כי פוגם בזה קדושתו ומעלתו כי קדושת השבת רומז לענין גדול אשר אין שם אלא מנוחה והשקט וכל קטטות ומריבות ספו תמו וכל עולתה קפצה פיה:
לכן ראוי לכל בעל נפש להתנהג בו כפי מדתו ולשמור אותו כדין וכדת ולהרחיק ממנו כל יגון ואנחה ביום השבת זולת אם ראה חלום ונפשו עגומה שראוי להתענות בו ומותר לו להיות עצב ובעל מחשבה ותהיה בזה ארוכה לשלותו כי לא גרע מיעוט השמחה מענוי נפש בשר מתענה בו וכיון שהתירו לו להתענות לתועלת נפשו וקיום גופו כי בעבור זה ימצא צדקה חיים וכבוד גם כשיושב בדד וידום סר וזעף על חטאתיו או על עניניו לא יפסיד בזה ויקרעו לו גזר דין של שבעים שנה בחמול ה' על ענויו ועל אנחתו ביום שכל העולם בנחת והוא בצער ונמצא שהאנחה מנוחה לו ול"נ שאע"פ שיתחנן לפני מלכו ויתודה בלבבו בפה מלא לאמר חטאתי עויתי פשעתי העבר חטאתי ולא אמות שמותר לו ביום השבת מפני שהוא פקוח נפש וכמו שהתירו להתענות מפני חשש פקוח נפש שמא נגזרה עליו איזו גזירה צריך הוא לבטלה ואפילו בשבת מזה הטעם עצמו מותר להתודות ולומר חטאתי עויתי פשעתי וצדקה יחשב לו לשוב אל אלהיו מאיזה עון שבידו ולא יעבור עליו כי לא ידע האדם את עתו ומזה הטעם נ"ל להטיב את החלום בשבת ואע"פ ששואל אדם צרכיו בשבת ואומר רחמנא לישוויה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן השמים אין לחוש מפני כך שעל פקוח נפש ואפילו על ספק דוחין את השבת להדיא כ"ש לכאן שאין הדחוי כ"כ: ומצוה היא להמצא שם הג' להטיב מפני שמשיב נפש המתענה או החלום בהטבה ההיא והמתענה בשבת צריך שלא יאבד היום בהבל וריק אלא יסגור עצמו בב"ה או בבהמ"ד או במקום צנוע ויקרא או ישנה כל א' כפי ערכו ויבקש מאת אלהינו יקבל תעניתו ויבטל מעליו כל גזרה רעה ולא ישב בין האוכלים ולא בין המשחקים וירחיק מעליו העונג כל היום כולו ובכן יתמלאו עליו רחמים מן השמים ויתקבל תחנתו ובקשתו: ואחר שיאמר ערבית לא יתעכב הרבה בב"ה מפני שמצוה עליו להקדים לקדש היום וכל הזריז הרי זה משובח ותכף הכנסו בביתו יקדש מיד ולא יתעכב וצריך שיהי' ביתו מתוקן כראוי ויציע בו מצעות נאות וכלי יקר שיש לו ונרות דולקות כפי כחו וכפי ערכו כמי שמזמין בית וכלים לקראת אורח שר וחשוב שודאי חושש לכבודו ומוציא כל כלי ביתו ויקר תפאר' גדולתו לכבוד האורח ההוא וכ"ש לקראת הכלה הכלולה הבאה אל בית כל עני ועני שבישראל שצריך כל א' לתקן לה מטה ושלחן וכסא ומנורה כפי השגתו בין רב למעט:
וצריך ליזהר הרבה בזה שלא לחלל כבוד השבת ח"ו במה שאינו חושש לכבודו להבדילו ולהקדישו יותר משאר ימי החול ככל הבא מידו ואפשר לו לעשותו והמזרז עצמו ומשתדל בכל עוז מאמצי כחו ויכלתו להרבות ביקר כבוד השבת מוסיפין לו כבוד ועושר ומספיקים בידו לענגו מעושר ומשלימין לו תאותו וחפצו ומצוה גוררת מצוה ובמדה שאדם מודד בה מודדין לו וכן אמרו בגמרא פ' במה מדליקין ב' מלאכים מלוים לו לאדם מב"ה לביתו א' טוב וא' רע ואם נמצא ביתו מתוקנת כראוי לו כפי ערכו די השגת ידו ומאדו מלאך טוב אומר יה"ר שיהי' כן לשבת הבאה ובכל שבת ושבת ומלאך רע עונה אמן בע"כ ואם ח"ו בהפך מלאך רע מבשר רע ח"ו ומלאך טוב וכו': לכן כל בעל נפש ישתדל בזה ויצוה את בני ביתו ויזרזם לתקן עניני הבית להציע המטה והבית בכלים נאים ולהרבות בנרות כפי כחו ולהטיבם שיהיה אורם מבהיק כדי כשיבא מב"ה ימצא הבית מתוקן ומהודר כראוי ובדבר נקל אפשר לעשות זה והוא ענין רב: