ביום הב' של פסח יתחיל לספור מן הלילה ספירת העומר וצריך שלא יאחר אלא בתחלת הלילה יספור מיד כמו שלמדו מקצירת העומר מהחל חרמש בקמה וכו' ויספור מעומד כמו שלמדו מבקמה אל תקרי בקמה אלא בקומה וראו לומר אל תקרי מפני שהכתוב מיותר כי ודאי קצירת העמר אינו אלא בקמה אלא ודאי הכתוב בא ללמד ענין אחר לענין הספירה שהיא בסוף הפסוק והשמיענו בזה ב' הדרשות שזכרנו ועוד למדו בנין אב מכאן כל מקום שנא' לכם הוא מעומד ונהגו הקהל לספור אחר תתקבל משום דכל הקהל נמצאים בב"ה וברוב עם הדרת מלך כדמצינו קצירת העומר שהי' נקצר בעסק גדול כדתנן כל העיירות הסמוכו' מתכנסו' לשם וכו' והואיל ואתא לידן נימא בה מלתא. (מנחות פ"י) מצות העמר לבא מן הקרוב לירושלים לא בכר הקרוב מביאין אותו מ"מ כיצד היו עושין שלוחי ב"ד יוצאין מעיו"ט ועושים כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור וכל העיירות הסמוכות לאותו מקום מתכנסות שם כדי שיהא נקצר בעסק גדול כיון שחשכה א"ל הקוצר בא השמש א"ל הן בא השמש א"ל הן בא השמש א"ל הן ובין בחול בין בשבת הי' נקצר בג' בנ"א ובג' קופות ובג' מגלות א"ל מגל זה אומר הן מגל זה או' הן מגל זה א"ל הן קופה זו או' הן קופה זו או' הן קופה זו א"ל הן. בשבת א"ל שבת זו או' לו הן שבת זו או' הן שבת זו או' הן אקצור א"ל קצור אקצור א"ל קצור אקצור א"ל קצור ג"פ כל דבר וכ"כ למה מפני הביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העמר במוציו"ט אלא במוצ"ש שכ"כ ממחרת השבת והוא שבת בראשית ורבותינו קבלו שהוא י"ט הא' של פסח וכן מצינו ביהושע דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ומאחר שתלה היתר החדש במחרת הפסח הדבר ברור שהוא המתיר ובו קוצרין העומר קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו לעזרה וחובטין בו בקנים או בקליחת של כרוב דברים שאינם קשים כדי שלא יתמעך שעדין הוא רך ואח"כ נתנוהו באבוב של קלאין שכולו מנוקב כדי שישלוט בו האור אח"כ שוטחין אותו בעזרה כדי שהרוח מנשבת בו אח"כ נתנהו ברחים של גרוסות שאין טוחנין דק אלא עבה כדי שלא יעבור הסובין עם הסולת ומנפין אותו בי"ג נפה זה למעלה מזה ומוציאין ממנו עשרון א' מג' סאין שעורים והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות:
אח"כ לוקחין זה העשרון של סלת השעורים ובוללין אותו בלוג שמן ביום י"ו בניסן ונותנים עליו קומץ לבונה כשאר המנחות ומניפו במזרח העזרה מוליך ומביא מעלה ומוריד ומגישו כנגד חודה של קרן מערבית דרומית כשאר המנחות וקומץ ומקטיר קומץ והשיריים נאכלים לכהנים ואימתי קומצין אותו אחר שמקריבין מוסף היום וכבש העולה הבא עמו קודם תמיד של בין הערבים וכל הקורא ענין קרבן כ"א בזמן נחשב לו כאלו נקרב הקרבן בימיו. ונחזור לעניננו: ויברך קודם שיספור אקב"ו על ספירת העומר ובזמן הזה דרבנן הוא והוא לאו דלא תסור צריך שיכוין האדם בספירה זו לטהר עצמו ומחשבותיו להיות מוכן ומעותד ליום החמשים שניתן בו התורה הקדושה וכן עשו ביציאתן ממצרים מתוך כור הברזל מוטבעים באותה טומאה רצוצה וכמעט היו נשקעים בחמשים שערי טומאה שגם את זה לעומת זה עשה האלהים ורמז שיש נ' שערי טהרה וזכה משה כמעט לכולם כן יש נגדם מבחוץ נ' שערי טומאה ונטמא בלעם בכולם וז"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באומות העולם קם כיצד הטומאה אשר מבחוץ השיג בלעם מה שלא השיג אדם אחר כמוהו וישראל בהיותם במצרים נשקעו כל כך ביניהם שכמעט כח הטומאה היתה שולטת בהם שנעשו תחת רשותו וז"ש אלו לא הוציא אותנו הקב"ה משם עדיין אנו ובני בנינו מן הטעם הזה שגברה בהם כח הטומאה ונעשו תחת רשותה והקב"ה בכחו הגדול ובזכרו את ברית אבותינו כביכול הוצרך לנטות זרועו להוציא ישראל מביניהם ומכח הטומאה שלהם זהו שעשה שפטים בהם ובאלהיהם וקרבנו לפני ה"ס ונתן לנו את תורתו וכדי שנזכור זה החסד הגדול צונו שנספור בכל שנה אלו הנ' יום מיום יציאתנו ממצרים עד יום מתן תורה ויום היציאה אינו מן המנין כי מקצתו עדיין היו ביניהם ויום הנ' אינו מן המנין כי הוא קדש עליון ואין לנו אחיזה בה ובכל יום שאנו באים במספר מכוונים בו לצאת משער א' של טומאה ולהכנס בשער של טהרה בהטהר לבבנו ומחשבותינו במעשינו הטובי' וכן ראוי שלא להסתפר באלו הימים אלא לגדל פרע כל זמן שהטומאה נמצאה אתנו והם כדמיון האשה היושבת על נדתה ז' ימים במספר והיא רחוקה מבעלה עד יבא לה שעת הכושר ותטהר ותתרצה בעיני בעלה ועיניה תלויות לאותו יום אשר תזכה להיות לה נחת רוח עם בעלה כן עינינו תלויות ליום החמשים שנשמח עם נותן התורה ועם תורתו שאין שמחה כשמחת התורה שאין אחריה תוגה והיא עומדת לעד לעולם וצריך שיהי' זהיר שלא יאבד יום א' בלי ספירה ויספור אותו בזמנו הראוי לו ואם שכח יום א' ולא ספר בטלה כל הספירה כולה: