וישב ללמוד כל אחד כפי ערכו וכפי השגתו אם מקרא מקרא ואם משנה משנה ואם גמרא גמרא כי אין שעה ראויה ורצויה להבין ולהורות כי אם מחצות לילה עד הבקר ומהבקר עד חצות היום קוד' שיאכל כי האברי' נחים ושקטים והשכל מופנה מכל עסקיו ואין מי שיטריד אותו ויוכל להשכיל בעניני הדת כל אחד כפי ערכו והשגתו: וכשפותח בלימוד יתפלל לפני אלהיו תחלה שלא יארע דבר תקלה על ידו ולא יטה שכלו מדרך הטובה והישרה כדי שיבא להבין ולהורות על הטהור טמא ועל הטמא טהור וכן כיוצא בזה וכן אם הוא לומד אחרים שלא יכשלו בהבנ' דבריו ויבינו הפך כוונתו וזהו נוסח התפלה:
יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא יארע דבר תקלה על ידינו ולא נכשל בדבר הלכה וישמחו בנו חברינו ולא נאמר על טהור טמא ועל טמא טהור ולא על מותר אסור ועל אסור מותר ולא על פסול כשר ולא על כשר פסול ולא יכשלו חברינו בדבר הלכה ונשמח בהם כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח:
ויתחיל בלמודו בנחת לאט מלה במלה כדי שלא יטה מדרך הישר ויוכל לכוין אל האמת כי לא נמצא הטעות והשגיאה כי אם בשביל שאינו מדקדק בדבריו וקורא במרוצה ואינו שוקע בעיונו אלא מתרצה ברצי כסף המובן בתחילת העיון ובזה אפשר לטעות שאין הכוונה כך אבל המעמיק משיג כוונת הענין ומגיע אל התכלית ותמצית הענין ה"ז דומה לסוחט אשכול של ענבים בראשי אצבעותיו ויוצא מה שיוצא ומשליך השאר כי נמצא כל מה שמוציא הוא הטפל של האשכול והמוהל של ענבים אבל עיקרם ותמצותם נשאר עדיין בתוכה ומי גרם לו זה העצלות ומיעוט השתדלות לסחוט בכח בכל ידו ואם אין כח בידו היה לו לדרוך ברגלו עד שיצא ממנו המבוקש ואותו יין ודאי יהיה טוב ומתוק מדבש ויוכל להתקיים כראוי וישמח אלהים ואנשים מה שאין כן בעצל שחושב להוציא יין והוציא המים בלבד ומוציא שם רע על הענבים שיינם אינו מתוק ולא חזק ומעשיו הם שגרמו שלא ידע דרך סחיטת הענבים כיצד נעשה ומפני זה לא הועילו מעשיו כן דרך הלומ' שיש הפרש רב ועצו' בין המעמיק לקורא על פני המים כי זה מוציא לאור מבוקשו ומוציא לאור משפטו להבין ולהורות חק ומשפט ותעלומה יוציא אור וטועם טעם הענין מדבש ונופת צופים מה שאין כן בקורא כאגרת כי הלך בחשך ואומר לכל סכל הוא והימים והשנים חולפים ובאים ולא ימצא אתו לא שכל ולא יושר להוציא דבר מאפלה לאורה ולמוד על עקרון של דברים להשיג הכוונה האמיתית שלא יכשל בה וזה היה המנהג שנהגו לקבוע ישיבות לפלפל בהם סוגיות ודבורים קשים אע"ג שנראה כאבוד זמן אחר שאין מוציאין ממנו לא דין ולא משפט מפני הענין שאמרנו כדי ללמוד להישיר השכל כדי שידע להעמיק הענינים כאשר יבואו לידו כדי שיוציא לאור משפטו ומי שלומד בענין אחר נצלל במים אדירים והעלה חרס בידו ומוציא שם רע על חמדת התורה הקדושה והעמוקה כי נראה לו שאין ענין התורה כי אם אותו דרש שעולה בדעתו בתחלת עיונו והוא הפשט הדומה למלבוש החיצון שנותן האדם על בגדיו החשובים כדי שלא יתלכלכו ולא יראו לכל כי עיקר התורה סודותיה ורמזיה הנסתרים והעמוקים הם נעלמים מעיני הכל בתחילת העיון עד שמי שיש לו שכל יטה שכמו לסבול הטורח והמשא לעיין יום אחר יום עד שיגלה הענין אשר הוא מבקש מהמקום ב"ה בראותו טוב כוונתו לידע ולהבין מגלה לו את חפציו הכל לפי מה שהוא אדם ועל זה נאמר תפוחי זהב במשכיות כסף כי התפוח הוא זהב מופז חשוב בתכלית אבל הוא מנוקד ומצויר במשכיות כסף כדי לחפות עליו ושלא יראה חשיבתו לכל ואינו מתגלה לכל אלא חורין וסדקין שיש מן הכסף אל הזהב ומתגלה אליו כל אשר חפץ אחר העיון והעסק בה ואחר עמל וטורח כי צריך דבקות השכל וראות העינים היטב ומשלו משל לזה לבת מלכים שהיא נתונה בתוך המגדל סוגרת ומסוגרת ואין איש אתה בבית כי אם הנערות הראויות לתת לה המשמשות לפניה ואפי' פתח המגדל אינו נמצא כי אם אחר עמל וטורח למי שיחפש בה היטב ואח"כ צריך לחפש אחר מפתחות הראויות לפתוח אותו פתח ואחר שיפתח הפתח הראשון שהוא החצון עדיין יש חדר לפנים מחדר וכלם סגורות היטב ועלה ברצון המלך שלא ליתן את בתו לא מפני עושר ולא מפני יופי ולא מפני יחס ולא מפני שום צד בעולם אלא למי שישתדל להיות הוא שיוכל לבקש אהבת בתו שתגלה אליו מן החלון עד שתגיד אליו הפתח ויהיה חכם וחריף לבקש מפתח אחר מפתח ויוכל ליכנס לפני ולפנים למקום מושב ומשכב בתו לו תהיה לאשה ולא ימנע אותה ממנו וכן הכריז בכל מלכותו עד שבאו מקצות הארץ אל המגדל ההוא רבים והיו בהשכם והערב סביבות המגדל בכל מיני שירות ותושבחות וכל מיני ניגון לעורר את לב הנערה אולי תחפוץ באהבתו ותתגלה אליהם מה בחורין ובסדקים ועינה בצום נפשו לחורב ביום ולקרח בלילה אולי תיקר נפשו בעיניה ועם כל זה לא הועיל לו משום שלא התמיד בענין וחשב שבמעט זמן שיבקש ימצא מבוקשו והוא לא כן ידמה כי לא בדבר נקל תושג בת מלך לישא אותה והיא אינה חוששת לו וממקומה לא תמיש וכיון שרואה אותו האיש או אותם האנשים שהשתדלו הבא מידם ולא השיגו תוהים על כל מה שעשו חוזרים לדרכם בפחי נפש יגעו לריק והולידו לבהלה וכן באים אנשים אחרים מאיי הים ומקצות הארץ לשמע בת המלך מיופיה ומתכונתה ומסבבים כמו כן אותו המגדל השכם והערב ומתעכבים שם יותר מן הראשונים ומתקנים כלי שיר וניגון ואמרות טהורות של פיוסים ורצוים לרצות את בת המלך ולבקש אהבתה ומתחננים אליה שלא ישיבו ריקם וסוף העלו חרס בידם וחוזרים בפחי נפש לדרכם כן יום יום מתחדשים ובאים ממזרח וממערב לראות אם יוכלו להשיג המציאה ההיא ולדבר על לב הנערה תתגלה אליהם ויהיו לרצון אמריהם ועמדו כמו כן זמן מה וכיון שראו שלא השיגו חזרו לאחוריהם בפחי נפש ונתיאשו מן המבוקש עד שבא פקח אחד ערום ואמר המגדל הזה א"א שלא בנו לו פתח ליכנס ולצאת אנכי אשב מ' יום ומ' לילה עד שאשיג את מבוקשו ואמצא איזה פתח או חלון שאוכל לראות את בת המלך או לדבר אליה ותנתן לי נפשי בשאלתי או אמות עליה והי' כשבת האיש ההוא באותו חשך נמרץ ימים ושנים הולך ובא סביבות המגדל עד שמצא כמין חלון א' במגדל התחיל לחטט אחריו והיו עפר וצרורות נופלים עד שגלה חור א' קטן התחיל לצעוק ולצווח יום ויום ולקרוא לבת המלך בקול גדול ולהתחנן אליה תיקר נא נפשי בעיניך עד שיהמו רחמיה אליו בראותה שכבר התחיל למצוא מקום וטרח ועמל לבקש אהבתה והתחילה לספר עמו ולדבר על לבו שלא יחוש מכל הטורח אשר טרח כי סוף הכבוד לבא וישמח ויגיל ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת וכיון שהתחיל הוא יגמור וימצא הפתח ומשם יכנס עד שהוא בעצמו טורח יום אחר יום עד שמצא צורת פתח בנויה בכותל התחיל לחטט אחריה עד שפתח ונכנס אחר שנכנס התחיל לקרוא ולצעוק אל בת המלך תפתח לו החדרים הפנימיים להכנס אליה עד שראתה בעיניו וגלתה לו מקום המפתחות היכן הן והוא לקח מפתח א' ופתח חדר אחד ומפתח אחר ופתח עד שמעט מעט בישוב דעתו ובהשכלת שכלו פתח את כולם אחת אחת ובראות בת המלך חפץ האיש ההוא בה וכל הטורח שטרח בשבילה שלחה להגיד לאביה כל המאורע והמלך שמח לקראת האיש ההוא כי פרי מעלליו יאכל ורצה להשיאו עם בתו וגלה לו מסתרים אחרים ונתן מפתחות המגדל בידו לסגור ולפתוח כ"ז שירצה ונתן לו בתו לאשה והגדיל האיש ההוא עד מאוד עד שנעשה משנה למלך וכל אשר הוא גוזר הוא מצליח בידו כך הוא דמיון התורה עם האיש החפץ לעסוק בה כי אין עיקרי הדת וסודתיה מתגלים בדבר נקל לכל לומד כי אם אחר עמל וטורח הרבה מאוד לעסוק בה יומם ולילה לאכול פת במלח ולשתות מים במשורה ולמסור נפשו עליה כדכתיב אדם כי ימות באהל ולעולם אינו מסיח דעתו ממנה בשכבו ובקומו בשבתו ובלכתו לאיש אשר אלה לו ודאי ישיג את כל אשר יחפוץ כי כמו שהוא רודף אחר התורה ומבקש אהבתה כך תרדוף היא אחריו להתגלות אליו ולמסור בידו גנזי סתריה ורזי עמקיה כענין שנאמר תכבדך כי תחבקנה ואין לך כבוד גדול מזה לעסוק בה תמיד וכל חפצך לא ישוו בה ולעיין היטב כל דבריה ולספור כל תיבותיה ואותיותיה אם יש איזה תיבה יתיר או אות יתירה ומה ענין יתירתה כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא ממנו שאין אנו רודפים אחריה בטורח הראוי להשיג אמריה אמרות טהורות מזוקקות שבעתים וכן לידע כלליה ופרטיה לדקדק בהם כל מה שאפשר ומתוך כך יצא משפטיו לאור ומעקשים למישור ויברר הענין היטב. ואם יש לו ויכוח עם אדם א' או חבר או תלמיד יהיה הויכוח לש"ש כדי לברר האמת וללבן ולצרף כי מתוך הויכוח הענין נצרף כצרף כסף ונשאר מנוקה ומנופה ואין מערער עליו אבל לא יהיה לקנתר ולהעמיד סברתו חלילה כי העושה כן לא די שאין לימודו תחשב לו לצדקה ומצוה אלא אדרבא חטא גדול ואשמה תחשב לו ומוטב לו להיות חופר שיחין ומערות ולא יעסוק בתורה בענין זה כי מראה בעצמו שאינו עוסק בתורה משום אהבתה במה שהוא מצוה ונתנה לנו המקום ב"ה ע"י משה נביאו ע"ה ללמוד אותה כדי לשמור ולעשות ולקיים כל הכתוב בה ואם הוא מעמיד סברתו ואינו חושש לסברת רבים או לסברת האמת לקיים אותה והוא עושה תורה חדשה מלבו ומחלל תורת משה רבע"ה ועליו נאמר ובוזי יקלו ומוטב לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם וכל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים תחתיו והוא מדה כנגד מדה כשם שהוא עושה משכב ומושב לשכינה במקום אחד ותמצא מנוח דברי תורתו גם לא יטריח אותו ללכת אחרי אויביו מטולטל ונע ונד אלא הוא יושב במקומו ואויביו כלים מאליהן וכן הקובע עיתים לתורתו שכרו גדול והוא תחלת דינו של אדם לע"ל לעוה"ב כדכתיב פוטר מים ראשית מדון כו' וע"כ צריך כל האדם מישראל בין עני בין עשיר בין בריא בין חולה שיקבע לו שעה ידועה ביום ושעה בלילה שילמוד בה תורה כל א' כפי דעתו והשגתו א' המרבה וא' הממעיט ויקבע השעה ההיא שלא יאבד אותה בשום צד על שום דבר בעולם אפי' יבא לו הנאה של ק' מנה יפסיד הכל והשעה לא תפסד וזהו ענין קובע שלוקח הדבר בקביעות וחובה ולא בדרך עראי לבטל אותה על דבר שיבא כי בזה אין ניכר קביעותו כי נראה שלומד מפני שאין לו עסק אחר לעשות אבל בבא לו איזה עסק מניח הלמוד ועוסק בעסק ההוא אין זה כ"א אבוד התורה חלילה וכן צריך כי כשעוסק בקביעות העת לא יפסיק למודו בדברים אחרים כארז"ל בגמ' הקוטפים מלוח עלי שיח וכו' אלא ילמד קביעתו בהמשך ויגמור את חפצו ואח"כ יעסוק בעניניו: