תרל"א 5631
ב"ה ואתחנן שבת נחמו With G-d's Blessing Vaetchanan Shabbat Nachamu
במדרש עשרה לשונות כו'. הם הדרכים ועצות לבוא לתפילה. כי תפילה עצמו אינו בכלל הלשונות ע"ש תכין לבם כו' זה סימן לתפלה. וקשה כי זה עיקר התפילה ומה לשון סימן. אך כי ההכנה אמיתית הוא ג"כ מהש"י וכתי' תכין כו' וזה הסימן אם הרגיש שהגיע לכוון לבו להיות נשפך לבו נוכח פני ה'. זה עיקר התפלה באמת. וההכנות לתפלה הם הלשונות שכפי שאדם מכין עצמו להגיע לתפלה זו ע"י צעקה או מרירות זה ביצור כו'. וז"ש רש"י ובמד' כי אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעש"ט כו'. ושמעתי בשם הרב מקאצק ז"ל שהקשה ומי הקדימני ואשלם. ובאמת תמוה מאחר שצריך לבקש בוודאי אין מגיע לו ע"פ הדין. [והוא ז"ל תי' לתלות במעש"ט שיעשה אח"כ ודפח"ח] ולהנ"ל א"ש כי עכ"פ לבוא למקום תפלה וודאי הם דבקין שם. וז"ש לתלות כו' אעפ"כ מבקשין בתורת תחנונים לומר שאינן ראוין לגשת מצד מעש"ט רק ע"י תחנונים כנ"ל. וז"ש ואתחנן כו' לאמור שהוא ההכנה לתפלה כנ"ל. לאדם מערכי לב כו'. ובאמת מי שזוכה לבא לבחי' התפלה לשפוך שיח נוכח פני ה'. אין תפלתו בוודאי רק לש"ש ואף הבקשה שצריך לו אינו זוכר כלל. רק הש"י מזמין בפיו לבקש הצריך לו וז"ש ומה' מענה לשון. וזהו ואתחנן אל ה'. פי' ואתחנן לשון נפעל שנעשה מתחנן כנ"ל אל ה' כנ"ל: The Midrash discusses the ten different types of prayer, which the Sfas Emes explains are methods to reach true tefila (prayer). The actual term "tefila" is not included among these types, indicating that true tefila is a higher state. The Midrash mentions that having correct intentions during prayer is a sign of achieving true tefila. This may seem puzzling, as correct intentions should constitute tefila itself. However, true preparation for tefila also comes as a gift from Hashem, as indicated by the verse "prepare their hearts," meaning that the ability to pour out one's heart to Hashem is itself a divine gift.
The languages or types of prayer are preparatory steps, such as shouting or expressing bitterness, leading to true tefila. Rashi and the Midrash note that even tzadikim (righteous individuals), despite their merits, prefer their prayers to be accepted as a free gift from Hashem. The Kotzker Rebbe questioned why tzadikim, who are not owed anything by Hashem, request gifts. The explanation is that all expressions of tefila are ways to reach true tefila, and tzadikim, through their righteousness, reach this stage through their preparations. They seek to approach prayer not based on their good deeds but as a gift from Hashem.
Moshe's use of the term "ואתחנן" (I beseeched) highlights this concept, indicating that his beseeching was a preparation for true tefila. The verse "A man arranges his thoughts, but what he says depends on Hashem" (Tehillim 16) further illustrates that while one can prepare for tefila, the actual prayer is dependent on Hashem. Those who reach the level of pouring out their hearts to Hashem pray solely for the sake of heaven, often forgetting their initial requests, and instead, Hashem guides their words to request what they truly need. This underscores that true tefila is a divine gift, achieved through sincere preparation and humility.
במדרש ואהבת את ה' כו' מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו'. פי' שלא להיות נמצא שום רצון אחר רק להש"י. נפשך בכל נפש ונפש שברא בך כו'. ופי' בכל לבבך אינו כמו עם כל לבבך כמו שמפרשין העולם. רק ממש בכל הרגשה שבאדם ידע שהוא רק חיותו מהש"י שאין אדם נוקף אצבעו כו'. והוא כגרזן ביד החוצב. וזה ה' אחד פי' לבד שהוא אלקי אחד. רק שהוא אחד אין עוד שכל דבר הוה הוא חיותו ית' ממש רק שנסתר וכן רצונו ית' א"כ צריך להיות נמצא אהבתו ית' בכל הרגש שבאדם וזה בכל לבבך כנ"ל: The Midrash on "Shma Yisrael" quotes Tehillim (73): "Who do I have in heaven, and on earth, I desire nothing besides You." This means that just as in heaven, there is no one but Hashem, so too on earth, one should desire only Hashem, reflecting the teaching of the Ba'al Hatanya.
The verse implies having no desire other than for Hashem. "With all your heart" means recognizing that every feeling and desire stems from Hashem, nullifying our will to His. We should be like an axe in the hand of the chopper, fully guided by Hashem.
"Hashem is one" means that He is the only true existence, and everything in the world is an extension of Him, though hidden. Therefore, our love for Hashem should permeate every feeling and aspect of our being, as everything is truly Him.
במדרש ומי גוי גדול כו' אדם שקורא ק"ש וסומך גאולה לתפלה כו'. ע"ז קרובה ורחוקה והקב"ה רחוק וקרוב כו' פי' בכל קראנו אליו שאדם יכול לקרב ולגלות ההסתר להיות נגלה אליו כבוד ה' שהוא מלא כ"ה. וזה ענין תפלה אחר ק"ש שכפי יחוד ק"ש שנתברר אצלו ומעיד כי ה' אחד והוא מחי' כל. כמו כן יוכל להתדבק בתפילתו דכ' אליו שהתפלה לא"ס ית'. וכפי ההתגלות כך נתקבל התפלה. וזה פי' סמיכות גאולה לתפלה. כי פי' גאולה מה שיודעין שגם בתוך כל הסתר וגלות מחיצוניות יש ג"כ נקודה גנוזה ממנו ית'. ועי"ז בא הגאולה. וע"י שזוכר יצ"מ שגאלנו השי"ת ועי"ז נתברר שגם כל הסתר הוא ג"כ מחיות הש"י בלבד. עי"ז יוכל להתפלל ולבקש גילוי גם עתה כי כל תפלה היא רק על גילוי כבודו ית' כי בזה נכלל הכל. וז"ש ג"כ בשבת וזכרת כו' עבד היית כו'. ומה ענין זה לשבת. גם בקידוש היום זכר ליצ"מ. רק כי הגאולה היא ענין שבת שבנ"י מעידין (על) שהכל מחיות הש"י שברא בששת ימים כו' כנ"ל: The Midrash teaches that after reciting the Shema, one should proceed to the Shemone Esrei prayer. This highlights that while idols may seem close, they remain unresponsive, whereas Hashem, though seemingly distant, is always near and responsive when we call upon Him.
This concept means that through our prayers, we draw closer to Hashem and reveal hidden spirituality, leading to Hashem revealing His glory to us. The Shemone Esrei following the Shema emphasizes Hashem's oneness and existence, allowing us to establish a connection with Him through our prayers. The clarity of this connection determines the acceptance and efficacy of our prayers.
Reciting the Shemone Esrei after the "geula" (redemption) blessing following the Shema signifies that redemption comes from recognizing Hashem's presence even in challenges. By acknowledging this truth and the redemption from Mitzrayim, we affirm that all difficulties are sustained by Hashem. This understanding allows us to request the revelation of Hashem's presence through our prayers, bringing redemption. Similarly, mentioning the Exodus during Kiddush on Shabbat emphasizes that Shabbat embodies redemption, testifying that everything is sustained by Hashem's life force.
במדדש ואני תפלתי כו' וים רחוקים כו' שערי תפלה פעמים נעולים כמקוה. ושערי תשובה כים לעולם פתוחין כו'. פי' מקוה התאספות המים למקום מיוחד והיא ההארה שנמצא בכל איש ישראל. וכשמבטל עצמו ומאסף כל רצונותיו להנקודה פנימיות נק' עבודה שבלב תפלה. אבל תשובה היא להש"י בעצמו שבא על חטא שנפרד א"כ צריך לשוב למה שלמעלה שמשם נמשך חיותו. והוא רצון עליון. וזה כים שלעולם פתוח ששם אין החטא נוגע רק שצריכין להיות בביטול ממש להדבק בשורשו. וזהו בכל קראנו אליו בחי' ביטול אליו ממש. אבל תפלה לעורר הנקודה שבנפשו. פעמים נעול כי החטא מפסיק. רק ע"י תשובה לעולם פתוח כנ"ל: The Midrash cites the verse from Tehillim (69:14), "And I am a prayer to You in an auspicious time," illustrating that the gates of prayer (Tefila), like those of a Mikva, can be open or closed, while the gates of repentance (Teshuva) are always open, resembling the unceasing expanse of the sea.
Tefila involves gathering all one's desires towards an inner point, representing Hashem's life force, known as "Avodah Shebalev" (service of the heart). However, Teshuva is about reconnecting to a higher source from which one's life force is drawn, beyond the reach of sin. This higher source, the will of Hashem, is always accessible and cannot be tainted by sin, requiring complete attachment and nullification to it.
While Tefila awakens one's internal connection, it can be hindered by sin. In contrast, Teshuva, which involves returning to an untainted higher source, remains perpetually open. Thus, through Teshuva, one can always reconnect to Hashem, regardless of past transgressions.