תרל"א 5631
ב"ה פ' חקת With G-d's Blessing Parshat Chukat
בזוה"ק פי' חקת התורה ולפעמים כתיב וזאת התורה. ופי' שחקת היא תורה שבע"פ שגוף התורה למעלה מהשגת אדם. וכתיב אשר שם לפני בני ישראל. וחקת החקיקה בלב האדם ובמעשיו. וכן שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל פי' במחוקק כו' שדברי תורה נחקקים בגוף האדם. וזה ענין תורה שבע"פ להמשיך הארת התורה לכל מעשה בפרטות. כי בודאי בכל דבר יש הארה מהתורה שהרי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. רק שנגנז ואינו ניכר וצריכין למצוא הארת התורה הגנוזה במ"ב. ופי' חקת כמ"ש עשה תורתך קבע. הפי' להיות נקבע בגוף האדם ידיעת התורה כיתד שלא תמוט. ואיתא בגמ' חסידים ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיימו בידן. נראה הפי' שגם בכל מלאכה שעשו הי' העיקר הלימוד שמכל דבר יש לאדם ללמוד רצון השי"ת ומי שעושה הכל לשם שמים בדביקות יוכל למצוא הארת התורה כנ"ל. וז"ש תורתן כי היגיעה במעשה גשמיי להיות עפ"י התורה נק' תורת האדם כמ"ש רש"י תהלים א' משעמל בה נקראת תורתו כו'. וז"ש שהי' הקביעות ועיקר מעשיהן בחי' תורתן וגוף המלאכה הי' עראי וטפל כנ"ל. וממילא נמשך גם הגשמיות אחר השורש וכמ"ש ז"ל שהצדיקים מקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות שמביאין כח השורש לתוך ההעלם כמ"ש במ"א. וכתיב החכם עיניו בראשו ג"כ הפי' כנ"ל שמתדבק תמיד בשורש וכח הראשית וההתחלה של כל דבר והוא כח חיות השי"ת כנ"ל. וכ"כ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. שבכל דבר אף שנראה מרוחק ומתנגד להקדושה אעפ"כ באמת כח והחיות רק מהשי"ת וז"ש במד' מי יתן טהור מטמא כו' יחידו של עולם כי ע"י הביטול להשורש יוכל לטהר עצמו אף שנטמא. וזה ע"י תשובה שרוצה לחזור לשורשו ומתיישב מאין באתי ומברר אצלו שכל החיות מהשי"ת ומבטל עצמו להשורש עי"ז נדחה כל הטומאה כנ"ל. וז"ש מי ברא אלה אף שנראה נפרד ומתפשט לעניני עוה"ז וגשמיות. עכ"ז באמת מי ברא אלה. ג"כ רק מהשי"ת ויחידתו רק שכן רצונו שיהי' נסתר כנ"ל: The Zohar (3:179b) distinguishes between “This is the chok of the Torah” and “This is the Torah.” Chok refers to the Oral Torah, as the essence of the Torah is beyond human comprehension and needed to be brought down to us. Chok implies engraving the Torah into our hearts and actions through practical application. The Chidushei Harim explained that the Oral Torah integrates the light of the Torah into every action, as the words of Torah are engraved into the body. Everything in the world contains a hidden light of Torah, as Hashem created the world with Torah. Our task is to reveal this hidden light through our actions.
The word חקת (chok) also means fixed, as in “Make your Torah fixed” (Avos 1:15), implying that Torah knowledge should be firmly established within us. The Gemara (Berachos 35b) says the early pious ones made their Torah primary and their work secondary, and both succeeded. This means they focused on learning from every action, doing everything for the sake of Heaven, thereby finding the hidden light of Torah. This is why it says “their Torah,” as toiling in physical actions according to the Torah is called “The Torah of man” (Rashi on Tehillim 1:2). By making Torah the primary focus, the physical is elevated and connected to its spiritual source.
Isaiah 40:26 says, “Lift up your eyes and see who created all this,” implying that even things that seem distant from holiness are sustained by Hashem's power. The Midrash (Bamidbar Rabbah 19:1) says, “Who can bring purity from impurity? Only Hashem,” indicating that by nullifying oneself to the source, one can purify even impurity. Through repentance, one seeks to return to the source, recognizing that all life force comes from Hashem. By nullifying oneself to the source, impurity is pushed away. Even though the physical world seems separate, it is all created by Hashem, and it is His will that it remains hidden.
ברש"י ז"ל גבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כו'. ולמה יתכפר החטא ע"י שמשפיל עצמו בלבד. אך כי ודאי עיקר החטא מגיאות שמסלק מלכות שמים ממנו שאם הי' ברור לאדם שכל החיות מהשי"ת וכגרזן ביד החוצב לא הי' מציאות לחטוא ולכך המתגאה כעע"ז. וע"י שבא לבחי' השפלות כנ"ל שמכיר האמת ממילא נמחק החטא כי בלי תשובה כראוי לא יוכל להשפיל עצמו כנ"ל. והכנעה זו היא היראה שקודמת לכל. ובגמ' יראת ה' כו' אוצרו אין כו'. משל העלה חיטים ולא עירב קב חומטין מוטב שלא העלה כו' מערב אדם קב חומטין ואינו חושש ע"ש שבת פ"ב. כי קיום כל דבר מצוה צריך להיות ע"י יראה שיהי' מעורב חיות השי"ת במעשה המצוה ועי"ז יעשנו כראוי. וכמו שאינו אונאה מה שחסר תבואה במקום הקב ע"י שעי"ז מעמיד החיטים כן בכל מצוה אף שע"י הישוב הדעת תוך המעשה ממש שיהי' ביראה אף שיתבטל מעט מגוף המעשה אינו חשש כי היראה מקיים כל המעשה כנ"ל. וזה נצרך לידע. וז"ש א' הממעיט כו' שיכוון לשמים כנ"ל: The primary reason for sinning is the removal of the kingdom of Heaven from oneself. If a person truly understood that all life comes from Hashem and that they are merely an instrument in His hands, they wouldn't sin. Thus, haughtiness is akin to idolatry. By achieving humility and recognizing this truth, the sin is automatically erased, as genuine repentance is necessary for true humility.
This humility is the fear of Hashem that precedes everything. The Gemara (Shabbos 31a) compares this to storing wheat with a small amount of soil to preserve it, indicating that fear of sin preserves one's good deeds. The preservation of any mitzvah requires the fear of Hashem mixed into the action, ensuring it is performed properly. Just as the soil in the wheat is not considered an overcharge because it preserves the wheat, fear of Hashem, even if it slightly limits the mitzvah's action, ensures its proper fulfillment.
This is essential to know, as it aligns with the teaching that one who does a lot and one who does a little are equal if both have intentions for the sake of Heaven (Brachos 5b). The focus should be on performing mitzvot with the proper fear of Heaven, ensuring their lasting value.