אמר אליהו הלוי האשכנזי:
בן ארבעים שנה אנכי בשלוח הזמן אותי מוויניציאה ובאתי לרומא ושם נדרשתי לאשר שאלוני בחבור הספר הזה ואשיב בו דבר כאשר עם לבבי והנה החיה יי אותי מאז זה שלשים שנה והרי אני כבן שבעים שנה ועודני היום חזק ככחי אז וככחי עתה לצאת ולבא למלחמת הדקדוק והפסוק והמסורת כי מאז נתחדשו בי דעות אחרות וסברות חדשות אשר לפנים לא ידעתים מצורף לזה כי מאותו היום והלאה מצאתי שהנחתי קצת דברים שהיו ראויים להכתב ולא כתבתים גם כתבתי דברים הלואי ולא כתבתים נחמתי כי עשיתים ואין לתמוה על ככה כי כן נמצא לרבותינו ז"ל שאמרו דבר בילדותם וחזרו בו בזקנותם כמו שמצינו הדר ביה רבא מההיא וכן רב אשי חזר ממה שאמר במהדורא קמא והלכה כמהדורא בתרא כדאיתא בסוף פרק מי שמתו והנה כמחשבותם מחשבותי ולא טוב אנכי מאבותי לכן הסכמתי עם לבבי להדפיס הספר הזה שלישית ולהוסיף עליו ולגרוע ממנו ובזה איטיב חסדי האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים ללמדם הקדמות כוזבות וראיות בלתי צודקות וחקים לא טובים וילמדום התלמידים הבאים אחרי ונמצא שם שמים מתחלל חס ושלום ולכן בהעתקה הזאת אתקן המעוות והדורים אישר והמקלקל אכשר וארים מכשול מדרך עמי ובזה יהיה אלדים עמי ובכן אתחיל אותה ההקדמה באשר היא.