חלק ב סימן ג
חלק ג' קטן שסימנו ו':
אל תפלא אם מתחיל ענין אחר ואני מדבר בו קצתו, נראה לך מה שאגלה לך כל מה שיש תחתיו ובשעת חשקך בו אני מדלג לדבר אחר זולתו קרוב לענינו, אך רחוק בתכלית הרוחק, כי שבע החכמה, כן חייב להיות האדם צופה בה בדמות רצוא ושוב (יחזקאל א, יד), כי רוב החשק כמו שהוא מחיה, כן הוא ממית בדמות רוב הדבש ורוב היין, כי הבינתו מועיל ומפרנס ומרוה הרעב והצמא עד שמישב כח החשקו גבור וחזקו וגבורתו ומתיש כחו הרב ומשיבו אחר שרץ אל הכח, המיושב לכח אשר היה עומד בו טרם רוצו, ועוד מניעו ומכלכלו ומושכו ומניחו ומניחו ומושיבו מן הפועל, אל הכח כמו שהוא בתחלתו היה בכח ומציאות לפועל, וזהו סוד גלגולו וסבובו ומחזורי של כל המציאות הנגלה והנסתר, והוא התגלגלות וחוזרת כל נמצא חללה תמיד מכח לפועל ומפעל לכח, בזה הצורה כתוב בספר ממנו תמיד מופעל לכח, לכח ארבעה ארבעה וארבעה חמשה הוא ארבעה ארבעה, ואמנם חמשה הוא הוא סבוב ארבעה, ההוא שמחה כי אדם אצל עצמו, ואמנם כלי חמשה שהם כלי שמחה, אשר התחלתם שנים הם סוד החשק, כי סבוב החושק הוא המניע כל המתנועע הראשון בעצם, ואין חשק בלי ציור, ואין ציור כי אם לדבר מצייר משיג בהכריח, וכל חי מצייר וכל מצייר חי, וא"כ שני היצרים שהם מציירים הם חיים, והם כשני אחים תאומים, כדמות האותיות והנקוד אחים תאומים, כדמות האותיות והנקוד היוצאים מהפה יחד אחד באחד ידובקו יתלכדו ולא יתפרדו, אלא שהם מרקדים חללה והם בן ובת, זכר ונקבה מרקדים סביב לא ילאו חמש מדות בזה זה בזה, הזכר מימין ונקבה משמאל, והעולם נידון במדת זכרות, הנקבה מימין והזכר משמאל העולם נדון במדות נקבות, ומפי שהשמאל הכנת מפי הגבורה הוא מדת היראה, והפחד מדת זמן, מדת הפחד פח בדמות והיא מדת הדין, נחלקת לב' קצוות ראשונות וביניהם אמצעיות הרבה ונוטות לכאן ולכאן, שם המדה הימנית חסד נולד מן הבינה, כלומר מן הבלבול בסבוב גלגול מלב, ושם המדה שמאלית פחד מן הלבנה ופעולתה במים והוא הרכות שבלב, ושם (המדבר) [המדה] השמאלית כי כל מי שהוא רך הלבב הוא רוחנ"י, גם תולדתו מו"ח וזה שם ע"ב תמצא ח"ם ול"ח בגמטריא פח"ד, והוא לחלוח לבנ"ה וענינו מ"ח מ"ד במא"ד מא"ד, הדם הלח מדה לחה מים שהיא לבה מכהו וסודה הדם והלב גדול וגדול מביניהם המגוס זהו פחד, גדול לגוי והטובה ליהודי, שהנה יו"ד מזכה, כי הלבנה בלב החמה, ועל כן ההוד מזכה גם הסוד עליהם הוא אשר הוא הכהן, והנה נודע כי השכלים הם ראשית המציאות במים שהם לב האיברים, וכבר נבדלו הם בהם להיות האדם לזאת מהם או מקבל חכמה באמצעותם אשר חייב מזכה וכל אשר זכה וא"כ הנה מדת כאחת מתגלגלת וכן דרך נלמדה ומדה, חבר ב' הנה חס"ד ופח"ד, תמצא ח"ד סו"ף ח"ד ז"ה סו"ף ז"ה והוא סוף הזזה:
והנה העולם הזה, לעלם בהעל"ם הזה מעין עדן, מגיע לפנים לפנים שמו דין ערפל אשר שם האלהים (שמות כ, יה), והמדה האמצעית שמה תפארת, והוא מכריע מעריך ומסדר ואחר שהדבר כן מה תבקש ממי שמדבר בזו החכמה העליונה שהיא משותפת עם התחתונה בשתוף האור עם הנקוד, ובשתוף החמה עם הלבנה, ובשתוף החכמה עם הבינה, שיוכל לדבר לך בזו מלב עדי זה כי הכרח הוא למי שידבר בזו שישוב לזה וירוץ וישוב מזה לזה ומזה לזה, גם הוא הכרחי שיכנס בנתים האמצעי שהוא מבדיל בין שתיהם, וע"כ גם תראני מתחיל בדבר ואני מדלג ממנו לזולתו אל תאשימני כי כן חיים החכמה, וע"כ נאמר עליה ונעלמה מעין כל חי ומעוף השמים נסתרה (איוב כה, כא), לפיכך אמר ותעלומה יוצא אור, ואחר שהפשטתי צורת האשם מלבך לבלתי תאשימני, על מה שרמזתי מהדלוג אעסק שלא יקשה עליך מה שאדבר בו, ועתה, ואמנם הדלוג הגדול הדלוג מרבבה, כלומר דלוג מאחר מרכבה, וכן התורה מעידה על זה ומעידה לבבנו אל זה הסוד המופלא שאגיד לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם (דברים לו, כב), איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה (שם לב, ל), ורמזה עוד ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו (ויקרא כו, ה), ואף שלמה אמר בחכמתו מבוארת מצאתי אמרה קהלת אחת, לאחת למצוא חשבון (קהלת ז, כז):
וזה הוא סוד כל ההשגות לבך אליו תחלה הקדמתי זאת המועילה מאד, אין שום חכם סופר בזה ואף כי הוא מורגש ונגלה לכל, שהאדם שבו כח פנימי נפעל ומשתנה לעתים מקבל צורת הדבור, ויודע שאם הוא שומע לדבר טוב, כחו מתפעל מיד לפי מה ששיער וצייר מהטוב ההוא השמחה והתענוג לציור ההוא, עד היות הציור ומהציור המצוייר, והמצייר דבר אחד בפעל אחד שהיה בכח, כי תחלה היא הציור כח, וצריך אל נושא מונהג כל כח אשר נשאוי:
אמנם הנושא כח הציור הנשוא הוא האנוש, כלומר שיש לו כח לצייר, ואע"פ שפעל הציור נעדר ממנו עתה בפועל, כלומר שעיקר אינו מצייר, וא"כ הפעל שהוא הכח הנפשי הדברית הוא המצוייר הנושא כח הציור, כמו עין בכח האיש נושא כח, כמו פעמים בכח ופעמים בפעל, והנה מוציא מהכח אל הפועל הוא הפועל באמת, וכבר יקרא הפעול חוץ ממנו, שאלו היה בו היה צורת הכח נמצאת בפועל תמיד לא היה לו מונע, ואם היה לו מונע, ואם היה לו והוא סר בעצמו מכח זולתו שהסירו ידוע שהמסיר המונע הוא אשר מונע לו עליו שהוציא מן הכח את הפועל, ע"כ באנו דע לנו שכל שמועה טובה, אצל האדם בכח קרוב או רחוק שישמענה ועתה לא שמע שמעה:
הנה זה השמועה הוא אשר הוציאה לפעל השמחה, והוא אשר את שימעול בדבריו, ובכה יקרא בהפך המדה הטובה להפעיל שחשבה בה לקבל הציור המוליד האנחה שהיא הפך השמחה ואין בכל חמדות, וכן בלא ספק כשאדם מברך את חבירו לשמוח ומוליד חשק בלב, המוכן בכחו לקבל הפועל בעת ההיא, והחשק בדבר הוא המוניע הראשון, ולכל חושק חשוק וידוע לא יצוייר ענין הברכה ומהותה בשומעו והדבור הברכה בהסכמה, לא יתכן שיתפעל לעולם לא לפעל בברכו אותו ולא לפועל דאגה מכעסת בקללו אותו, וע"כ יברך או יקלל איש את איש בלשון בלתי אך מוסכם בין שניהם לא יתעורר המקולל או המדבר, אל שום ציור הפעולות בנפש מפני שהחסר הכלי שעל ידו פועל זו ונפעל זה, וסוד שזה דבר וזה לא יבין דבר מעלימה שדבר, וג"כ מצד המדבר המכוון, הרי הוא אצל המדבר כאלו לא אמר שום דבר ואצל השומע כאלו לא שמע כלום, והיה הכח הנמצא במקבל אצל זה הפועל לבטלה גמורה, והנה ג"כ בו כאלו הוא לבטלה, וג"כ מצד המדבר המכוון להשמיע ולכונן את כוח השומע המכין בכל היה דבורו לבטלה אחר שלא פעל דבורו הפועל אשר אליו כיון במדבר, כן הענין בעצמו זה הסוד שאנו מדברים בו לא תשלם להוציא השכל מן הכח אל הפועל, עד שיהיו הדברים נשמעים ונבחנים עד שיושכלו, ואחר שהדבר כן, כל מה שתשמע בחכמת צרוף האותיות או בהפוכם ובגלגולם ובהמרתם ובקשרתם ובסופם ובתוכם ובמשקלם בבחינת כל דבר ודבר ראוי שתדע שאין בו לית, גם בכל מה שאודיעך שתפעל אלא כדי להוציא שכלך מכח לפועל:
והנה אתן לך התחלה לך שערי הבינה בה כאשר תעשינו, ומזה החכמה שתדע שבכל עת שאתה עושה מה שאומר לך מן הצרוף, ולבך מתעורר בו שאתה מוסיף עליו חשק על חשקך, וכחך חזק עליו מצד החושק, ואם מציאות הפועל עודנו נעדר ובחשק הזה מוליד בלבך חשק שני חזק הראשון, ובשלישי חזק מן השני עד שיהיה חשקך השני כפול, הרי הוא בשיעורו כפלים מן הראשון, והשלישי הורכב עד שיהיה בשיעורו הוא שלשת כפלים, כלומר שוה בשיעורו לראשון ולשני והרביעי כפלים מהשני, ושוה לראשון ולשלישי בשיעורו, והחמישי שוה לשיעורו לראשון לרביעי שהוא שיעור השני והשלישי, וכן עד תשלים עשרה שחקים שסודם עשרה חשקים, שלשה חשקים ראשונים, ושבעה חשקים אחריהם שאלה שלשה שחקים ואלה שבעה שחקים, כלומר שמהם סיבבו עשרה גלגלים, אז תדע שהגלגל השכלי העשירי שהוא גלגל השכל המצוייר באותיות בפועל, ומוציא שכלך מכח לפועל תמיד כל עביו שלא יחסר החשק מחמרו הנושא אותו שהוא צורף שוכלת בו, וזה היא צורת החשק המופלא הזה הנזכר ועין בו מאד ותפלא מנפלאות מאמתו, עיין באלו הצורות הנאצלות בדמות החשק, וראה סוד הכפל וזכור שלמה למשה בסוד האפר שסוד ידוע ו'ז'ח'ט'י', מן חציו שהוא חצי פע"ל, והוא נול"ד מן י"ט מחזור הלבנה וחכו א'ד'ם' נולד מן ט' כפול ומן ו' פעמים י"ב שעלו כל"ם מל"ך, וזהו סוד מים בהם רחמים רבים, ותשוב כ"ט כפול ותכיל בלבך מחשבת חכמה כלומר חכמת ספירתו, ותבין ממנו סוד היותו מעשה חושב וצבעו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, והם אבני החושן שעליו סודם יגידנו לך החש"ק שהוא מקור בינה, והוא ג"כ הנשימה גם חותם שהנה אהרן אור החשק הוא אור עצום, והוא זהר כל העולם, והוא שם המיוחד אשר והשם מיחדו בצורת ספר החיים, והוא קץ כי הנה הוא מנהיג כיצד שהוא מצד החכמה, כדמות משה הנביא, וככה ראהו יחזקאל בצורת המ"ח ספירי, ואם ימחול לך עונותיך ביום הכפורים, ותוכל לומר אהבתה של החכמה נדבקה בה, ונפשי חשקה במציאותה:
והנה החשק מיין בבטני ומנגן בחדרים מיד תדע זה הפועל בהיות פעלו עצום בך שאלוהיך בקרבך וכדבר חבת על כבוד קונך הלא הוא אביך קניך (דברים לב, ו):
והנה סוד פתוחי חותם חמשה, קח ממנו פתוח והופך הנשאר מסופו עד עשרה ותבין מיד, וגם סוד פתוח החותם, והסוד החשק מתהפך בסוד אותיות שהם מגלה הדעת, והם מפתח היסודות, ו'מ'ת'ח' ומפתח הסבות כי מפתח נפש גם מפתח הגויות וזהו ענין בכלי מרכבה מכוחותיו ומת החכמות מהכוחות והכוחות מהחכמות, ומזה תדע כי הנשמה המחיה ממיתה ג"כ נשמה הממיתה ממה, והסוד תרם הוא כי הזכר מחיה והנקבה ממיתה והזכר המחיה ממית את הנקבה, והנקבה והזכר עידי המציאות כולו:
והנה המדות המתהפכות פנים ואחור וחכמתי חכמתי וחכמתו חכמתי, ואם תחכם בחכמתיך תדע דעתי וכשתצא בו בדעתו בדעת, כלומר שתשיגנו בחכמתו בדעתו בדעות בחכמות חכמתו דעת, והנה חכמתו דעתי גם דעתו חכמתי, אז תדעי דעתי זאת ותבין כונתי בגלגול פתוחי חותם אשר הוא חתום בגשם, והוא מורה הצורות בחותם בשר, גם צורתן המורה היא מבשרת:
ודע שאם הייתי רוצה להאריך בזה כל צורכו הייתי לחבר עליו ספר מיוחד לבאר בו סוד פתוחי חותם, אבל פי אהלו כי לפי כונתי בזה החבור מרכבתי הרכבה, ואמנם צריך שתדע כי אמרו שהם ב' והשמות י"ב וסוד פתוחי חותם, אבל הוא אור השמות שזה כלו היה להגיד שהאבנים הם בדמות ועל שמם נקראו ג"כ האותיות אבנים, בספר יצירה (פ"ד מי"ב) באומרו שתי אבנים בונות שתי בתים, וג"כ הנה האותיות הם הנשמות לאבנים והאבנים ממרים נושאהם לנשמות, ומפני שהחומר נושא את הצורה והוא כולנו בזה הצורה בדמות שקועה, והיודע סודם ידע כי הקבוע שקלנו והטבוע קל, כי השקוע כולנו גם הטבע כולנו ממית חותם מפתוח, כי האבנים שהיו אבני שהם היו מפותחות פתוחי חותם איש על שמו, כי כך הם על שמות בני ישראל, והם אבני זכרון:
והנה החשק רבות כפול שנאמר רבוע היה כפול זרת ארכו וזרת רחבו (שמות לט, ט), והנה רבוע כפול יחד יורו על סוד חצי האו"ת כחי"ת, וסודו ארכו רחבו תחלה, והוא סוד הלח"ת הלח"ת, וכן ארכו ורחבו השנו הלחו"ת המדרש בדמות שם, עגול זרת וזרת סודם התרה הקשרה, כלומר אם ארכו יותר על רחבו יקשור ואם רחבו יתר ארכו יקשור, כי יתכן להיות זולת זה כי הוא חשן משפט שמו צרפהו ותדעהו, כי הוא מונה על שמים וארץ, והוא מבריח מן הקצה אל הקצה (שמות כו, כה), מן ר' אל ר' ועיין ותכירהו:
והנה סוד אבנ"י זכרון שמו (שם לט, ז), ונודע מצויר מצויר ומצירו דעם:
וצריך אתה לדעת סוד ק"ץ שהוא פנימי עולם מעלים כחו מכניע זולתו מבקש למצוא יום יום נקם כאומרו כי יום נק"ם בלב"י ושנת גאול"י בא"ה (ישעיה סג, ד), בשנת א'מ' [ה' אלפים מ'] וכל קצה נקמה הם קצה ה', והנה כולל כמה כללים ג' פעמים כמה נקמה, ואם שלשה שמות וכולם כפ"ל בה"ם שתתעורר אל הגלולים שתחשוב, שכונתי בך לבלבל דעתך עד שלא תבין דבר מרוב הצרופים:
אבל תדע בדמות שכונתי היא הפך ממחשבתך, אבל מפני שתתחדש לך שום ידיעה מן הענינים אשר הם עמוקים, על כן כתבתי מה שראיתיו ראוי לכתבו וחשבתיו למועיל בחכמה הזאת, המורה סוד תחת אשר החבור מעורר הנפש אל דבקותו, ועל זאת אתה צריך להשתדל מאד בעיין השכלי כי הכח יתכן שמה שמר אהלך לבטלה מפני גלגלתו מחשבתך הגלגול הצריך לו, הוא השרש והעיקר ותחתיו סוד נורא מאד והמופת על זה הוא זה, דע כי פעמים רבות תמיד שיכתוב אדם דבר אחד מצור"ף, והצירוף ההוא הוא נודע ומבואר מאד לפי שכלו וצרפו לך, וכונתו לבחון כח השגת מחשבתך בו, אם היא זכה וברה שיעור השתדלות ודעתך בחכמה ונתן לך נתיבות שתשיגנו מהם, וכל זה כדי לחדד שכלך והדבורים שיכתוב לך יתכן שיהיו רבים או דבר אחד או שנים, ויתן לך רמזות עד שיפתח לבך ויכינהו לקבל המושכל, והצרוף ההוא יהיה כדמות זה שאצרף לך אני להורות לך דרכי על דרך משל ההוא זה, ת"ג ר"ש:
והנה אלו הם שני דברים מצורפים ומספרם ודה"א המוכרח ת'ת'ק'כ'ט', והוא ידוע אצל הכתוב ככותבו מצורף ו"ה כ' תיבות שאין בכל התורה כמותן, והם בספר בראשית שהוא ראשון חומשי תורה, והתיבה הראשונה בת שלוש אותיות, וחרבתה דבקה אל חזק ואמיץ וחשוקיהם כסף וזה שאם תדע הראשונה שהיא הקטנה, ותדע השנית שהיא הגדולה מפני רוב הדבקות שביניהם וצירופם ונראה שבזה הדרך הקטנה שהראיתיך תוכל להבין דרכים רבים אחרים:
כי זה הדרך האלוהית המקובלת ענינה הוא תמה לשפע השכל בעצמו אשר ממנו נשפעה, שאין ספק כל אצל משכיל דבר ממנו שהשפע זעם שיקבלנו המקבל וישיג ממנו צורת חכמה כללית בלא זמן שכל חכמות גדולות עצומות ורמות, שאם היה עומד עליהם שנתים ימים עד"מ לא היה יכול למצאם, והוא ימצאם ויקבלם בהגיע בממריה כהרף עין השפע, ומרוב שמחתו בו יוסיף לו השכל תענוג מצורף עם חמ"ר חכמה ומחובר עם בינה ומשותף עם דעת עד שיראה למשכיל המקבל ששובו הבלי עולם, והפרדו מהשכל הוא דמות אצלו ושתופו עמו הוא חיים, אע"פ שיש להשגתו גבול ולא יעברנהו, כי הוא הכרחי בדמות טבעיי וגם השחוק יותר מדאי יתחייב שתפיר נפשו מגופו כטבע או יקרה לו מקרה ופגע הקורה למי שלא ששמח פתאות יותר מכדי יכלת הטבע לבו או דאג, כי שתי המדות הללו כשאר מדות הנפש עוברות בגבול ונטרד בעליהן, גם נחסרות ומתהפכות כדמות הפוך השחוק המביא לידי בכיה כשירבה מציאותו, וכן הפכי הדמות כלן, וכבר אמרו ז"ל (סנהדרין פא.) כל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, וסודו תמורה כוללת כל הלשונות, וכן נאמר ויקחו לי תרומה (שמות כה, ב), כמו שביאר:
תמורה ומתרה ומוזהרת לאדם להיות ולקחת לשם השם, מפני שלא יהיו רשאין המה נוהגין לפגוע כי הוא סודה מאיר"ת עינים והיא ארמאי"ת ונסתרה מתירה, כלומר גוף ראשון, ור"ל אשר גופה ראשון, והנה אצל תרומה תרי ממאה וגלו הסוד שהוא מצורף מהארמית וכבר דמותו בכ' התיבות המצורפות שהם בסוד א'ג'ו'ר'ג' כ"א לע"ד לעבד"א, ואחר זה תעיין במדרגת המערכות האלה:
א' י'. י"א כ'. כ"א ל':
ב' ט'. י"ב י"ט. כ"ב כ"ט:
ג' ח'. י"ג י"ח. כ"ג כ"ח:
ד' ז'. י"ד י"ז. כ"ד כ"ז:
ה' ו'. י"ה י"ו. כ"ה כ"ו:
הנה אלה שלשה מערכות של סוד הספירות מתגלגלות מן ט' אל ט' ומן י' אל י' אל י"א, ועל זה תהיה ספירות י' בדמות מכריע בנתים, וזהו מה שנאמר בספר יצירה (פ"א מ"ד) עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה, שענינו עשרה ולא תשעה שהוא מורה על התגלגלות כח סוון י' ולא י"א שהוא מורה על השארות התוספות מתגלגל והוא מזכה ואם הוא שמאלו, והראשון הוא מחייב ואם הוא ימיני, אבל מורה על ההשואה ועל שימת שלום בין ט' שחסר אלף מן יכין י"א שנוסף בו על י' ובהשיב ה"י אל ט' צורת אל"ף שלקח ממנו לחסרו ישובו עם ט' לספירת י' ויהיו אך ג' ספירות מן ג' יודין האלה י"י, יובן סודם ויורו שלשתם על יהו"ה אחד עד שיהיה סוד כחו מתגלה ממנו באמתתו בסוד הכפל בדמות מציאות:
ב' מן א"א:
וג' מן א"ב:
וד' מן א"ג או מן ב"ב:
וה' מן א"ד או מן ב"ג:
וו' מן א"ה או מן ב"ד או מן ג"ג:
וז' מן א"ו או מן ב"ה או מן ג"ד:
וח' מן א"ז או מן ב"ו או מן ג"ה או מן ד"ד:
וט' מן א"ח או מן ב"ז או מן ג"ו או מן ד"ה:
וי' מן א"ט או מן ב"ח או מן ג"ז או מן ד"ו או מן ה"א ה"ה:
ובהחלק י' אל הה' הנה נחלקה האות המורה על התכלית ועל הראשית לשני חלקים שוים בלתי מכריע ביניהם:
בכ"י חסר החלק השלישי, וחבל על דאבדין: