נא דַּבֶּר־נָא בְּאָזְנֵי הָעָם (שמות יא, ב), ענינו עתה, וכן כלם. ויש מפרשים אַל־נָא תְהִי כַּמֵּת (במדבר יב, יב), ענין תחינה ובקשה. ובתוספת אל"ף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ (בראשית נ, יז), אָנָּא י"י הוֹשִׁיעָה נָּא (תהלים קיח, כה), ויתכן כי האל"ף שרש. וכבר כתבנוהו בשרש אָן. אַל־תֹּֽאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא (שמות יב, ט), פירוש שאינו מבושל כל צרכו. וכן בדברי רבותינו ז"ל (מנחות עח, ע"ב. פסחים לו, ע"א) יוצאין במצה נא. מאי מצה נא? כל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה.