אמר דוד בן יוסף קמחי ספרדי כבר כתבתי בתחלת פתיחת ספר מכלול הזה בתחלת חלק הראשון מן הספר שהוא חלק הדקדוק סבת השתדלותי בספר הזה.
והשלמתי החלק הראשון בכל אשר יערתי עליו בדקדוק ובשמוש הלשון בניקוד בחסר ויתר לא חסר דבר ביד אלהי הטובה עלי.
ועתה אחל בחלק השני מן הספר שהוא חלק הענין לבאר כל מלה קשה אשר בספרי תורה נביאים וכתובים חרושה, ואשר לא אמצא לו חבר במקרא, אביאוהו מהמשנה או מהגמרא מלשון יון או הגרי, כי כולם מלמדי על לשון עברי כי הוא הקדמון והשלם, אך נתמעט אצלנו, לאורך גלותינו.
וכן מצאנו רבותינו ז"ל שהיו למדים לשון מלשון באמרם (מגילה דף י"ח ע"א) לא הוו ידעי רבנן מאי וְטֵֽאטֵאתִיהָ בְּמַטְֽאֲטֵא הַשְׁמֵד (ישעיהו יד, כג), שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה: שקולי טאטיתא וטאטי ביתא... לא הוו ידעי רבנן מאי הַשְׁלֵךְ עַל־י"י יְהָבְךָ (תהלים נה, כג). שמעו לההוא טייעא דקאמר לההוא גברא: שקול יהביך ושדי אגמלאי. ועוד סמכו קצת מצות על לשון אחרת באמרם (ר"ה כ"ו ע"א) מאי משמע דהאי יובל לישנא דדיכרא הוא, דתניא א"ר עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדיכרא יובלא. וכן בארבעה בתים של תפילין אמרו טטפת (מנחות לד ע"ב) טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. וכן אמרו למדין לשון מלשון בחדא (בראשית רבה פרשת וישלח פרשה עט) ר' חייא רבה ור' שמעון בר ר' ור' שמעון בר חלפתא שכחון מילין מן התרגום ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה.
וראיתי לבאר בחלק הענין הזה נקוד קצת המלים אשר בספרי הארץ הזאת משובשים.
ואני מאשר שקדתי על הספרים המדוייקים אשר הובאו מספרד ספרים הראויים לסמוך עליהם ראיתי להועיל תועלת גדולה לתלמידים בספר הזה ולהאיר מחשך עיניהם ולהסיר עקשות פיהם ולזות שפתותיהם בקריאה. וכן אזכיר נקוד משקל פעל כמו ארץ, גפן, מלך, וכן מזה המשקל שמע, נתח, צמח, והדומים להם לפי שזה הוא המשקל הגדול שבמשקלי' ולא עמדנו על נקודו כי אם לפי המסורת כפי מה שמצאנו יש בשש נקודות ויש בחמש נקודות, ואע"פ שזכרתי קצתם בחלק הדקדוק אזכירם הנה כמו שיזדמן בכל שרש ושרש אשר ימצא בו.
וכמדומה לי כי אין מלה בכל המקרא שלא תלמד נקודה מזה הספר או מהחלק הראשון או מהחלק השני הזה.
וכן אזכיר קצת מחלוקת בן אשר ובן נפתלי ואנחנו סומכים על קריאת בן אשר והנני משביע בשם הנכבד והנורא כל מעתיק ספר זה שלא יניח ברצונו פסוק אחד או תיבה אחת מכל מה שימצא בכל שרש ושרש.
כי הרבה פסוקים הבאתי שם שיחשב המעיין המעתיק שהם יתרים שם שלא הבאתים לצורך ואין זה כי לא הבאתי שם פסוק כי אם לצורך או ללמד על ענינו או בנינו או קריאתו או ללמד על שמוש הלשון, והמשכילים יבינו.
ועתה אחל לבאר בעזרת המלמד לאדם דעת