פתיחה
בחלק זה של הספר נציע בפני הקורא, טבע העופות אורחותיהם והרגליהם, בכל מה שנוגע לסדר בניית הקן, הטלת הביצים, גידול האפרוחים, והתנהגות האב והאם במשך כל תקופה זו.
המידע המובא בחלק זה, חשוב ונחוץ מאד, לכל מי ששואף לקיים מצות שלוח הקן עם כל פרטיה ודקדוקיה. המעיין ימצא כאן ידיעות חשובות שיעזרו לו בשלב חיפוש הקן, ולאחר מכן, בשלב השילוח, לדעת מתי הוא הזמן הראוי לעשות זאת, כדי שיקיים אכן את המצוה כדינה.
שמנו דגש מיוחד, לשלב תוך כדי תיאור טבעי העופות, את ההשלכות המעשיות שעולות לדינא מן האמור, ע"פ מה שנתבאר באריכות בחלק ההלכות. כך, שלמעשה חלק זה כולל בתוכו הדרכה מעשית־הלכתית למצות שלוה"ק. ותקוותי תאמצני שבזכות ספרי זה בכלל, והחלק הנוכחי, בפרט - יזכו רבים וטובים לקיים מצוה נפלאה זו, אשר הרבה כתרים ומעלות כרוכות בה, כמובא באריכות בחלק האגדה.
החומר והידע רב המובא כאן, מבוסס על מעקבים רבים שעשיתי בעצמי לצורך קיום המצוה, וכן על מעקבים של רבים אחרים שעשו לצורך המצוה. רוב הדברים שמעתי גם מחכמי טבע גדולים בארה"ב, המומחים בענין זה. וכן הם כתובים בספרי טבע ומחקר המבוססים על מעקבים רבים ומדוייקים.
לא הבאנו כאן חומר הנוגע לכל סוגי העופות הכשרים שאפשר לקיים בהם מצות שלוה"ק, מכיון שחלקן הגדול אינו מצוי בכל מקום, וקשה גם להגיע אל קיניהם. לכן התמקדנו, בראש ובראשונה, בתור, ובעיקר, בסוג הקרוי 'תור העיר' "Palm Dove" (המוכר לכל בצבעו החום), מכיון שהוא מצוי ביותר בכל ערי ארץ ישראל, וגם קל להגיע אל הקן שהוא עושה. לאחר מכן, נוסיף בעזה"י, מעט ידע השייך במיוחד ליונה, ציפור דרור ותרנגולת, באותם פרטים בהם הם שונים מהתור.
א. התור (Doves)
הוא אחד מהעופות הנפוצים והמפורסמים בעולם. הוא נמצא כמעט בכל מדינות העולם. בחלק מהמדינות הוא נמצא לאורך כל ימות השנה, ובחלקן הוא נמצא רק במשך חודשי הקיץ.
למעשה, ישנם עשרות סוגים של תורים. כאמור לעיל, אנו מתמקדים בסוג הקרוי תור העיר. ישנם עוד כמה סוגי תורים המצויים בארץ ישראל, אך הם זהים לתור העיר בכל מה שנוגע לטבעיהם והרגליהם. גם השינויים במבנה גופם ובצבעיהם, אינם בולטים כ"כ לעין.
בארץ ישראל מצויים רוב התורים [ובפרט הקינים שלהם] בחודשי הקיץ, וכלשון הכתוב: הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. (שיר השירים ב,יב).
ב. תור העיר - צוצלת
צבעו אפור־חום־אדמדם. הוא רזה יותר מן היונה. הליכתו דומה לזו של היונה במתינותה. מקורו דק וחד. שמו תור העיר, משום שהוא אכן נמצא בכל עיר ועיר. ידוע גם בשם יונת בר, וכן בשם צוצלת.
אגב, בגמרא בבא בתרא (עה,א) מצינו כעין זה: כביעתא דצוצילתא. ופירש"י, ביצת עוף קטן ששמו תאציל. ובספר הערוך (ערך צצלא) כתב דהוא מין תור. וכן הביא בפירוש 'פרק בשיר' להגר"ח קניבסקי שליט"א על פרק שירה (פרק ד' בהג"ה) שכתב רבינו חננאל בשבת (פא,א) שצוצלת הוא עוף ממין התורים.
בנוגע לכשרותו - יעוין לעיל (עמ' רכג) במאמרו המקיף והנפלא של רבי אמתי בן דוד שליט"א שמעיד ומביא מקורות על כשרותו המובהקת. והעידו בפני שמרן הרב שך זצ"ל ובעל הקהלות יעקב זצ"ל ובעל המנחת יצחק זצ"ל ובעל המנחת שלמה זצ"ל ויבלחט"א הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"ח קניבסקי שליט"א, כולם קיימו מצות שלוה"ק על תור העיר. ומהגאון רבי משה הלברשטאם שליט"א שמעתי שבעל המנחת יצחק זצ"ל הורה שמותר לאכול ביצי התור. ומי שאינו בקי במיני צפורים, יעשה שאלת חכם לפני שאוכל מהם, שלא תצא ח"ו תקלה חמורה.
ג. היכן מקנן התור ומתי
א. הקב"ה הטביע בטבע התור שאין הוא מפחד מבני אדם, ולכן הוא בונה קינו בתוך ישוב בני אדם, על בתיהם ובחלונותיהם.
התנאים הנחוצים לו לבניית הקן הם: מקום שטוח וקצת רחב ידיים. גבוה במקצת שלא יגיעו לשם בעלי חיים כגון חתולים וכלבים. שיהא מוגן מלמעלה כדי שלא יבחינו בקן עופות דורסים כעורבים. לפעמים יתורו גם אחר מקום שמוגן מבני אדם.
ב. בפועל, מרבים התורים לקנן על אדני חלונות הבתים, זאת למרות, שיד אדם נגישה ובקלות ניתן לגרשם, לקלקל את הקן או לקחת את הביצים והאפרוחים.
כמו כן, מרבים התורים לקנן על קופסאות חשמל וכיו"ב המחוברים לקירות הבתים מבחוץ, ונמצאים בדרך כלל בגובה של כמה מטרים. במיוחד יעדיפו לקנן על קופסאות כאלו שמעליהם יש כיסוי פח, המגן כאמור מעופות דורסים ומחום השמש.
שלטי חנויות גם מהווים מקום הראוי להם לקנן, פעמים מעל השלטים, ופעמים בין השלטים לבין הקירות.
להלן בעזה"י נאריך במתן הדרכה ועצות איך לאתר המצאות קינים.
ג. יש והתור מקנן על עצים, כמו שכתוב בתורה הק' 'בכל עץ', אלא שאז בדרך כלל קשה לאתר את הקינים. עציץ המלא בעפר ואין בו צמחים וכיו"ב, מתאים מאד לקינון. וכן מזגנים הבולטים מקירות הבנין במקום גבוה.
ד. בנוסף על האמור לעיל, הטביע הבורא בהם לחפש לכתחילה מקום שיש בו מזון בשפע, כגון שיירי פירות וגרעינים. לכן מצוי מאד שתור העיר יקנן ליד מקום חקלאי, שם מצוי זרעים וגרעינים, שהם עיקר מזונם. וכגון, מושב קוממיות שכידוע יש שם קינים לאלפים.
ה. התור מקנן רק במשך חודשי הקיץ. ולכן אין לנסות לחפש קן תור בחורף כדי לקיים המצוה. בכלל, במשך החורף אין התורים מצויים כ"כ בעיר, כמובא לעיל, אלא בשדות שם מצוי מזונם בשפע רב. ויש שידרימו למדינות הפחות קרות כאפריקה.
ו. כל האמור לעיל, בנוגע למקומות הקינון, הוא רק על דרך הרוב והמצוי, אך בודאי יש יוצא מן הכלל. וידוע לי אף על תור שקנן בתוך נעל שהושארה במרפסת הבית זמן מה.
ד. קן התור ובנייתו
א. בניית הקן נעשית במהירות ואינה אורכת בדרך כלל יותר משלשה ימים, ולכל היותר שבוע.
התור בונה קן רופף ומרושל למדי. אין הוא מרבה בחומר בניה. ומעט מקלות וזרדים מספקים אותו להשלמת הקן. מסיבה זו, ניתן לראות על קן המצוי על עץ, האם יש בו ביצים, גם כאשר עומדים למטה על הקרקע, שכן הקן דליל מאד.
כמו כן, מסיבה זו, ניתן למצא לעיתים קרובות ובדרך כלל, בחורשות ויערות, ופחות בתוך העיר] קן תור עם ביצים או אפרוחים, שעף ממקומו ונחת על גבי הקרקע, משום שבניית הקן איננה מסיבית, ודי ברוח קלה או אף בתנועות התור עצמו, כדי להזיז ולהפיל את הקן מן העץ.
ב. כך הוא מהלך בניית הקן, כפי שהטביע הבורא בטבע התור: בהגיע זמן התור לבנות קן ולהטיל ביצים, הרי יוצאים הזכר והנקבה ביחד למסע איתור המקום המתאים לכך מבחינתם. כשנמצא המקום, יושבת האם שם והאב יוצא להביא חומרי בניה הכלולים ממקלות דקים, עצים קטנים וזרדים. האם מקבלת בפיה את החומרים מהאב, והיא זו שמסדרת אותם ובונה את הקן.
כאמור, זרדים וכדומה הם החומרים המועדפים עליהם, אך בהעדרם יביא האב כל הנמצא באזור, ואפילו חתיכות נייר, אך זה נדיר למדי.
ג. הזכר והנקבה מקדישים למלאכת בניית הקן כשעה ומחצה בכל יום, וזאת במשך הזמן שבין כשעה בערך אחר הנץ ועד חצות היום. לעיתים, יוסיפו עוד זמן למטרה זו גם אחר הצהריים.
ד. בשאר שעות היום, בדרך כלל, לא ייראו זוג התורים בסביבות הקן. אך יש והנקבה לבדה תסייר באזור אחר הצהריים, לבדוק האם לאורך כל שעות היום המקום אכן מוגן ממזיקים ועופות דורסים. וכן, כדי לוודא שזוג אחר של תורים לא חמד בקן ההולך ונבנה.
ה. בהמשך לאמור לעיל, חשוב מאד לדעת שבהחלט מצוי שזוג תורים יבחרו בקן קיים שהיה כבר בשימוש של זוג אחר שכבר גמר להשתמש בו. במקרה זה, בדרך כלל יעסקו הזוג החדש מעט בשיפוץ הקן הקיים.
מידע זה חשוב לחפץ בקיום המצוה, שאם מאתר קן ברשותו, או בכל מקום אחר, לא ימהר לזורקו, אלא ימתין ויצפה אולי זה יגרום לזוג תורים להטיל ביציהם שם. כאן המקום לציין, שזוג תורים מקיים בין שלשה לארבעה מחזורי קינון בעונה.
ו. מדהים הדבר, שלמרות שכאמור הקן נבנה ממעט מקלות וזרדים, עושה האב למעלה ממאה גיחות כדי להביא לאם את חומרי הבניה. ולעיתים, יזדקק האב לעד חמש מאות גיחות לשם כך.
ז. מצוי שבמשך בניית קן, מחליטים ההורים לעוזבו ולחפש מקום אחר, ויתכן דזהו מחמת שראו במשך הבניה שאין המקום מתאים או שמור דיו.
ה. הטלת הביצים
א. מי שצדה עינו והבחין בקן, ועליו יושבת האם, ומיד רגשי קודש מפעמים בקרבו, הנה מצוה גדולה נזדמנה לידי מאת בוראי, הבה ואגש תיכף ומיד לקיים המצוה, כמאמר חז"ל: מצוה הבאה לידך - אל תחמיצנה -
צודק הוא, אך גם לא צודק.
כי בהעדר כמה ידיעות חשובות ונחוצות, יכול להיות מאד שיחמיץ המצוה גם יחמיץ. יתכן שהוא ישלח את האם, אך ביצים מתחתיה - אין. יכול גם להיות שהוא ישלח את האב ולא את האם.
ובכן, כדי לקיים המצוה כתיקונה עלינו להתחקות אחר דרכי התנהגות התור הזכר והנקבה, וכדלהלן.
ב. נתבאר כבר לעיל, שבמשך תקופת בניית הקן, לעולם לא נמצא את הזכר או את הנקבה באזור הקן בלילה. הם ימשיכו לישון בגגות ובאילנות כפי שהורגלו עד עתה.
אולם, באותו לילה בו תטיל האם את ביצתה הראשונה, או אז תקדים להגיע כבר שעתיים לפני שקיעת החמה. זאת משום, שהתור אינו רואה מאומה בלילה, ואין הוא נע ונד כלל בשעות החשיכה.
ובכן, ראה אדם את האם מגיעה לקן זמן מה קודם השקיעה, יידע שעוד הלילה יוכל לקיים המצוה. אבל, לא מיד ימהר לשלחה, כי טבע האם שרק לאחר השקיעה תטיל הביצה, ובדרך כלל, רק לאחר שלוש שעות אחרי השקיעה ניתן לקבוע בוודאות שכבר הטילה הביצה. ולכן, קודם לכן אין לשלח.
ג. ע"פ הרוב המצוי, סדר הטלת הביצים כך הוא: בלילה הראשון מטילה האם ביצה אחת ובלילה שלאחר מכן מטילה ביצה נוספת. זהו בדרך כלל היבול המצוי בכל קן. וכן איתא ברש"י ביצה (י,א ד"ה בריכה) וברשב"ם ב"ב (פ,א ד"ה הלוקח).
אך יש והטלת הביצה השניה תעשה רק בלילה השלישי. כמו"כ יש וימצא בקן רק ביצה אחת או להיפך, שלשה וארבעה ביצים. אך זהו דבר נדיר.
ואולם, יש לדעת, שקורה לעיתים רחוקות, שגם אחר המצאות האם בקן לפני השקיעה וכנ"ל, וגם אם יתמלאו כל הפרטים שכתבנו, בכל זאת לא ימצאו ביצה אחר שילוחיה, וזאת בגין מחלה וכדו' שמנעה את ההטלה. ולעיל (דין ג) כתבנו דאולי מטעם זה אין מברכים על שלוה"ק, דלעולם אין וודאות גמורה בזה.
ו. רביצת האם והאב
א. ביצת התור קטנה מאד ביחס לביצת תרנגולת [=פחות משליש]. משקלה כ-5.6 גרם בלבד. בביצה המוטלת הכניס הקב"ה חלבון וחלמון. לאחר כשלושת ימי רביצה, מתחיל בדרך כלל להיווצר דם בחלמון. לאחר שלושה ימים נוספים ניתן להבחין כבר בצורת אפרוח קטן. בחלק הדינים (דין י"ח) נתבאר שגם כאשר יש כבר דם בביצה ואפילו צורת אפרוח, ניתן לקיים המצוה, עיי"ש.
ב. בכדי שתבקע הביצה ויצא אפרוח, דרושים בדרך כלל כארבעה עשר ימי רביצה רצופים, ולעיתים נדירות יש צורך בעשרים יום. הרביצה נעשית באופן שהביצה לא נלחצת, אלא שחום האם או האב מבשילים הביצה, כמבואר ברש"י דברים (לב,יא).
ג. במשך היום הראשון שלאחר הטלת הביצה הראשונה, ע"פ רוב לא תעזוב האם את הקן כלל, ותמתין לבוא הלילה, אז, כאמור לעיל, תטיל את ביצתה השניה, ושוב תלון לבדה בקן.
ד. עם בוא הבוקר השני, כאשר גמרה האם להטיל את ביציה, יתחילו האב והאם לנהל משמרות מסודרות מאד במלאכת הדגירה. וזהו סדר המשמרות: בסביבות השעה עשר בבוקר, מגיע האב ונעמד ליד הקן, כשמבחינה האם בהמצאותו, עפה מן הקן ומיד נכנס האב ורובץ. משמרת הזכר נמשכת עד לשעה שלוש אחה"צ. ועי' בחלק הדינים (דין ט"ז) שהבאנו ראיות שלכאורה נשתנה טבעם בזה מזמן הגמרא.
ה. בנוגע לשעות היום, אין הדבר קבוע, ויש ובמהלכן מתחלפים שוב האם עם האב וחוזר חלילה. ובדרך כלל החלוקה ביניהם שווה, חצי לאב וחצי לאם. אכן, בנוגע לשעות הלילה, מוסכם הדבר על גדולי המומחים בענין, שהדבר ברור מעל כל ספק, שרק האם דוגרת אז.
ז. שילוח האם בוודאות - כיצד?
א. מכיון שנתבאר בחלק הדינים (דין ט"ז) שמצוות שילוח הקן הוא רק באם ולא באב, הרי שעלינו לוודא שהאם היא הרובצת עתה ולא האב.
להנתבאר לעיל, רק בשעות הלילה - מזמן שקיעת החמה עד לשעות הבוקר - יש וודאות שהאם רובצת. אך יש להוסיף, שאם איננו בטוח שעתה אין זה הלילה הראשון לבוא האם, אזי יש להמתין עוד כשלש שעות אחר השקיעה, שמא עדיין לא הטילה ביצתה הראשונה.
ומצד שני, אם עקב ויודע שזהו הלילה הראשון שבאה האם אל הקן, אזי יוכל לקיים המצוה במשך כל יום המחרת, שכן כאמור, ע"פ הרוב המצוי אין האם עוזבת הקן עד להטלת הביצה השניה. ומ"מ, מכיון שאין בזה וודאות גמורה, נכון להמתין עד ללילה, ואז לשלחה.
שעות הבוקר המוקדמות, עד עשר בערך, וכן כשעתיים [וליתר בטחון, כשעה], קודם השקיעה - גם הן שעות שרק דרך האם לדגור בהן, ויוכל לקיים אז המצוה, ומסתמא עדיף להמתין עד הלילה ממש.
ב. חשוב מאד להתייחס לאמור לעיל, משום שכמעט אין דרך לאדם שאינו מומחה להבחין בין תור זכר לנקבה, שכן דומים הם עד למאד בכל, אלא שהנקבה בהירה מעט מהזכר, וקטנה מעט ממנו, וכן לנוצותיה יש גוון חום וייני יותר מהזכר. הבדלים דקים שאינם יכולים לסייע ביד האדם המצוי. ולכן יש לשלח רק בשעות המפורטות לעיל.
ח. יציאת האפרוחים
א. לאחר שהוטלה הביצה דרוש לה כארבעה עשר ימי דגירה, רצופים וללא הפסקה, כדי להגיע לשלב ההבקעות ויציאת האפרוח.
ב. בהגיע היום והרגע הנכון, משתמש האפרוח בשן מיוחדת שברא לו הבורא הנקרא "שן בקיעה", והיא חדה במיוחד, ואפרוח דוקר הביצה בשן זו עד שנסדקת, ויוצא מתוך הביצה אל אויר העולם.
ג. בקיעת הביצים שבקן נעשית בדרך כלל בהפרש של עשרים וארבע שעות, שכן כאמור לעיל (ה,ג) זהו הזמן המבדיל בין סדר הטלתן. ובמקרה שההפרש בין ההטלה גדול יותר, יגדל בהתאם גם זמן הפרש תהליך ההבקעות.
ד. האפרוחים יוצאים מהביצה מבלי יכולת לראות מאומה, ומבלי יכולת לעוף. צבע נוצותיהם צהובות. אפרוחי התורים והיונים בלבד, יאכלו בחמשת ימיהם הראשונים 'חלב יונים' שמייצר הבורא בפה האב והאם. מאכל נוזלי זה מכיל גם גושי גבינה לבנים, וההורים מקיאים אותו מפיהם אל פה האפרוחים.
ה. לאחר חמשה ימים אלו מתחילים האפרוחים לפקוח עיניהם, ומאז אין הם אוכלים עוד חלב, אלא האם מלקטת עבורם גרעינים ושיירי מזון וכדומה, ומאכלת בהם את אפרוחיה.
ו. הטביע הבורא בטבע האם שלאחר יציאת האפרוחים מהביצים, הרי היא מסלקת את קליפות הביצים ומנחת אותם במקום רחוק, משום שחוששת שעופות דורסים יזהו את הקליפות ויבואו לאכול את האפרוחים.
ט. רביצת האם על אפרוחיה
א. כאמור לעיל, בחמשת הימים הראשונים ליציאת האפרוחים, רובצים האם והאב עליהם ברציפות, בתורנות. ממילא, כאשר האם היא זו שרובצת [דהיינו בשעות הלילה], בודאי אפשר לקיים המצוה.
אבל יש להקפיד [= כאשר משלח בשעות היום] לא לשלח האם באותם רגעים שהיא מאכלת את האפרוחים מהחלב שבפיה, שכן אז אין היא רובצת עליהם, אלא עומדת לצידם. וכך הבאנו לעיל (דין י"ט) מפוסקי דורנו שליט"א.
ב. לאחר שבעה ימים מאז בקיעת הביצה השניה, שוב אין האם רואה צורך לישון בקן עם אפרוחיה, מכיון שכבר יצאו וגדלו רוב נוצותיהם ואין הם זקוקים עוד לחום האם. או אז תחזור האם אל גגות הבנינים וענפי האילנות כדי לישון שינת לילה.
ומכיון שכן, בודאי מאד מומלץ לקיים המצוה קודם שיעברו שבעה לילות מבקיעת הביצים.
ג. עדיין אין האם נוטשת כליל את אפרוחיה, שכן אין הם יודעים עדיין לעוף, ולכן תמשיך האם לבקרם כמה פעמים באמצע היום כדי להביא להם אוכל ולהאכילם. דבר זה נעשה רק על ידי האם ולא על ידי האב, שכן הוא נוטש הקן מיד לאחר היום החמישי, בדרך כלל.
לכן, אם רואים את האם במשך הימים שבין היום השישי לערך ועד היום הששה עשר, באמצע היום, כשהיא רובצת עליהם, ולא עומדת לצידם, אזי אפשר לקיים את המצוה.
ד. לאחר יום הששה עשר, לערך, מלמדת האם את האפרוחים לעוף, ומאז שוב לא שייך לקיים בהם המצוה, כדאיתא בחולין (קמ,ב) ובשו"ע (סי' רצ"ב ס"ז).
ה. כחודשיים לערך, אחר שפרחו התורים מהקן, שהם תמיד זכר ונקבה, כבר יתחילו לבנות קן לעצמם כדי להטיל את ביציהם שלהם. כך הטביע הבורא ית' בטבעם, שלאחר זמן כה קצר מיום הוולדם, כבר עסוקים הם בדור ההמשך.
ו. אגב, כאן המקום לציין לדברי רש"י בביצה (דף י, א ד"ה בריכה) וכן ברשב"ם ב"ב (דף פ, א ד"ה הלוקח) שבכל קן יש שני ביצים, מהאחת יוצא זכר ומהשניה נקבה. ובפירוש הרלב"ג לשיר השירים (ב,יד) איתא וז"ל: לפי שהיונה יש לה סגולה משאר הבעלי חיים, שלא תזדווג כי אם אל הזכר אשר נולד עמה, עכ"ל. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות עובדא זו נודעה לחכמי הטבע לפני כמה שנים.
י. כיצד נוכל לאתר קן?
א. בראש ובראשונה יש לזכור את שהבאנו כבר לעיל שהתורים אינם עסוקים כלל וכלל במשך חודשי החורף בבניית קן. רק בחודשים שבין פורים לסוכות ניתן למצוא קינים, וביותר בעיצומו של הקיץ ממש.
ב. כתבנו כבר לעיל שבמהלך בניית הקן דרכו של הזכר ללקט מקלות דקים וכדו' ממקומות הסמוכים לקן. לפיכך, הרואה תור עף וזרדים בפיו, יעקוב אחר מקום מעופו, ובודאי שם ימצא את האם מחכה לבוא האב, כדי לקבל את חומר הבניה ולבנות את הקן.
ג. יש לדעת שטבע התור שאין הוא נח זמן רב על מקום אחד, ובודאי לא שהות ארוכה הנצרכת לרביצה על ביצים ואפרוחים. ולכן, אם רואים תור רובץ במקום אחד ברציפות זמן רב, אות הדבר כי יש שם קן והתור רובץ על אפרוחים או ביצים.
ד. יש להעזר בטבע שהטביע הבורא בתור שהוא משמיע קולו ברמה, ומרבה לצפצף ולנגן. וגם מצוי שמרבים לעשות כן מתוך קינם. ואמנם כן מדייק בספר הקנה לשון הפסוק "כי יקרא" ולא כתיב "כי יקרה", דזהו לשון קריאה, שכביכול התור קורא לאדם שיבוא לקיים בו המצוה.
ה. כתבנו לעיל, שבדרך כלל, יחזרו האב והאם להשתמש בקן שבנו בעבר, או לקנן קן חדש באותו מקום, אם הוא מצא חן בעיניהם. ולכן, כדאי מאד לחפש קן במקום שיודעים שהיה שם בעבר כבר קן.
יא. אופן שילוח האם
א. בחלק הדינים הבאנו באריכות דעת החזו"א להורות כדעות הפוסקים דשפיר מקיימים מצות שילוח ע"י שמכה במקל וגורם לאם לעוף. לאפוקי מהדעה שצריך דווקא שיטול האם בידו וישלחנה.
ב. לפני שמתקרב לקן יכוון שהולך לקיים מצוה דאורייתא של שילוח הקן. וי"א שנכון שיברך בלי שם ומלכות: ברוך אתה מלך העולם אקב"ו לשלח הקן (עי' דין ג).
ג. הגם שרוצה לסלק האם ע"י הכאת מקל, בכל זאת, מכיון שמצוי שהאם נבהלת ועוזבת את הקן מיד עם הנפת המקל, או עוד קודם לכן, כשמבחנת בו שהוא מתקרב לקן - על כן יכוון שבדעתו לקיים המצוה בכל מה שיגרום לשילוח האם (עי' דין ז).
ד. ההכאה אינה צריכה להיות על האם ממש, ודי שיכה לידה (עי' דין ו). ויש שאין האם בורחת בהכאה ראשונה או שניה, על כן ימשיך ויכה בחוזק על הקן עד שתעוף. ובדרך כלל, אחר חמש הכאות כבר עפה האם. אכן בדידי הוה עובדא, שהכאתי הרבה הכאות ולא הועיל, ומאנה האם לעזוב פרי טפוחיה, ונצרכתי להכות כעשרים פעמים עד שפרחה מן הקן.
ה. לדעת החזו"א הנ"ל (א), אפשר לקיים מצות שילוח גם ע"י שיזרוק חפץ לעבר כוון הקן ויגרום לאם לברוח (עי' דין ו).
ו. יש לציין שהרוצים לצלם מעשה השילוח, לוקחים על עצמם סיכון מסוים, שכן ההבזק של הפלש, יכול לגרום לה לעוף, או להבהילה, ואז נכנסים בשאלה של שנים שעשו המצוה, יעוין תשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א (ע"ח).
ז. נתבאר בחלק הדינים (דין יב) שאין חיוב לאכול או להשתמש בביצים ואפרוחים, אלא אפשר להחזירם לקן, ומקיימים המצוה בכה"ג לכתחלה. יש להעיר, שאם רוצים לאכול הביצים, אע"פ שאין בזה כלל צד מעליותא, צורך גדול לבשלם היטב היטב, כי בהרבה ביצי התור והיונה ישנו חיידק בשם סלמונלוזיס, שרק בישול הרבה גורם להריגתו.
ח. יש והקן נמצא במקום גבוה מאד, או שהגישה אליו קשה ואינה בטוחה. והחכם יראה לא להכניס עצמו בסכנה לצורך קיום המצוה, או שייעזר בעוד אדם (עי' דין י"א).
יב. קיום המצוה פעמיים בשני הביצים או האפרוחים שבקן
א. מכיון שכאמור לעיל, בכל קן יש שתי ביצים, על כן אפשר לקיים אליבא דכו"ע פעמיים המצוה בקן אחד, או ששני אנשים יקיימו המצוה בקן אחד, מבלי להכנס לצורך להפקיר הביצים או האפרוחים, וכפי שיבואר להלן. וכך יעשה: ישלח האם ואז יזכה בביצה אחת בלבד (עי' דין י). וכשתחזור האם ותרביץ שוב, אז ישלחנה הוא או אחר, ויזכה בביצה השניה. עי' לעיל (דין טו) שנתבאר הענין באריכות.
ב. אך יש לדעת כמה פרטים בטבעי התור בזה: במקרה, ואחר שילוח האם רואה בקן שני ביצים, יידע שלא יוכל לקיים בלילה זה עוד פעם המצוה, מכיון שהתור אינו רואה בלילה, ולכן שוב לא תחזור האם עד לשעת נץ החמה. [משא"כ ביונים שרואים בלילה ולכן תחזור האם בדרך כלל מיד לאחר כמה רגעים].
ובמקרה, שאחר שילוח האם מגלה רק ביצה אחת בקן, עליו לדעת נאמנה, שאם יקח הביצה ולא יחזירנה, שוב לא תטיל האם את הביצה השניה בקן זה, ולא יוכל לקיים עוד פעם המצוה. ולכן, יקפיד להחזיר הביצה אחר שזכה בה (עי' דין יג), ולכשתחזור האם ותטיל בלילה הבא את הביצה השניה, יוכל לקיים עוד פעם מצות שילוח לכתחילה ולזכות בביצה החדשה. וכך יקיים המצוה פעמיים.
יג. קיום המצוה כמה פעמים בקן אחד - ע"י הפקרה
א. נתבאר באריכות בחלק הדינים (דין כ"ד) שדעת הרבה מפוסקי דורנו שגם אחר שזכה בביצים או באפרוחים שבקן, אפשר לקיים שוב המצוה ע"י שיפקיר הביצים או האפרוחים [לכתחילה לפני ג' אנשים, עי' דין כ"ה], ואז הוי הקן בגדר 'כי יקרא', ויכול הוא או אחר לקיים בה מצות שלוה"ק.
ויש מהאחרונים והפוסקים דלא ס"ל כן, דמכיון שזכה בקן לעולם חשיב כבר מן המזומן בידך, יעו"ש בהרחבה.
ב. ענין זה שהאם חוזרת אל הקן גם אחר ששלחו אותה, הוא בדוק וברור, וחכמי הטבע סבורים הטעם בדבר, שמכיון שחוש הריח של התורים והיונים גרוע משל שאר בע"ח, יתכן שאינם מבחינים ומרגישים בכלל שיד אדם נגעה בהם.
וכן הטביע הבורא קשר אמיץ וחזק בין האם לביציה ואפרוחיה, עד שגם אם משלחים אותה שוב ושוב, תתמיד ותחזור אל הקן. ואע"פ שיודעת שסכנה אורבת לה בקן, יעוין לשונו של בעל האזנים לתורה בפרק טעמי המצוה (דף קעו).
ג. ובכל זאת, יש הבדל בזה בין ביצים לאפרוחים. דהביצים צריכים חום רצוף ויציב כדי שיוכלו האפרוחים להתרקם ולהתפתח. ולכן, אם נשלחה האם ארבע או חמשה פעמים, אזי בדרך כלל, הביצים כבר אינם ראויים עוד ליצירת אפרוח, והאם מרגשת בזה, וע"כ שוב אינה חוזרת.
משא"כ באפרוחים, הגם שהם זקוקים לחום האם, אין סילוק האם לזמן מה גורם שתפרד האם מעליהם, ולכן מצוי שגם אחר עשרה פעמים שסילקו האם, עדיין תחזור אל קנה. ולכן, ניתן לקיים המצוה באפרוחים פעמים רבות, ע"י שמשלחים אותם וזוכים בקן ושוב מפקירים, וחוזר חלילה.
יד. קן בחצר המשתמרת
א. נתבאר לעיל שהתור מרבה לקנן בקרבת מקום מגורי בני אדם, ולכן מצוי מאד שמוצאים קן בחצר המשתמרת, וכגון על אדן חלון בקומה גבוהה שאין בני אדם מגיעים לשם (יעוין דין כ"ב הפרטים בזה).
ב. ע"פ ההלכה, מרגע שזכה האדם בקן שבחצרו, שוב לא יוכל לקיים בה המצוה. אא"כ הוא מפקיר כמו שכתבנו בעמוד הקודם.
לכן, כדי לצאת ידי דעות רוב הפוסקים, ראוי שמיד כשרואה אדם תור וכדומה מקנן בחצרו או על אדן חלונו, יגמור בדעתו שאין רצונו שחצרו תזכה לו בקן.
אם לא הבחין בקן עד שכבר יושבת האם על קנה לצורך הטלת הביצה, יכול הוא עדיין לכוון כנ"ל, וזאת כל עוד שלא עזבה האם את הקן כלל אחר לידת הביצים. אמנם לאחר שעזבה האם, ולו לרגע קט, את הקן. לכאורה כבר זכתה חצרו בהקן, וכנ"ל.
אכן דעתם של כמה מגדולי הפוסקים, שבזמננו שאין דעת בני אדם נוחה מקינון בביתם, לפיכך אין חצרו של אדם זוכה לו בהן, ולכן תמיד יכול לקיים המצוה, ואפילו אם מוצא קן בחצרו המשתמרת. ויש מגדולי הפוסקים שאינם מקבלים סברא זו (יעוי' דין כ"א).
ובכל מקרה, יכול לכוון לפני הטלת הביצים שאינו רוצה לקנותם, ואז לקיים המצוה. אך גם דבר זה אינו אליבא דכו"ע, ויש הסובר שקן המזומן בחצרו של האדם בפועל, לא יעזור מה שיכוון לא לזכות בו (עי' בהרחבה בדין כ"א).
טו. קיום המצוה באפרוחים צעירים ובביצים מרוקמות
נתבאר בחלק הדינים (דין י"ח) באריכות שאין כל ספק שאפשר לקיים המצוה גם כאשר הביצים מרוקמות כבר ואינם ראויים לאכילה עתה, וכן כאשר האפרוחים בימיהם הראשונים שאינן ראויים עתה לשחיטה, מכיון שאם היה משאיר הביצים בהקן או תחת עוף אחר היו ראויים לאכילה.
ואין צורך להחזירם ולהשאירם שם בפועל, אלא די בזה שישנה אפשרות במציאות שיהיו הביצים או האפרוחים ראויים לאכילה.
יונה
א. היונה (Pigeons)
תחת השם 'יונה' מבחינים המומחים בלמעלה ממאתים וחמישים קבוצות - משפחות של סוגים הקיימים ברחבי העולם. כל משפחה־קבוצה שכזו כוללת יונים בצבעים שונים כגון: אפורים, מנומרים, חומים לבנים ועוד. לעיתים תחת משפחה אחת מזהים יונים בעשרים ושמונה צבעים שונים.
היונים, לסוגיהם ומשפחותיהם, נמצאים בכל מדינות העולם, ואפשר לקיים בכולם מצות שלוח הקן. בנוגע לאכילתם, יעוין במאמרו של רבי אמתי בן דוד שליט"א (עמ' רכב) שכתב שקיימת מסורת ברורה על סוגי היונים המצויים בערים וכדלהלן. בנוגע לאכילת סוגים אחרים של יונים, המצויים בדרך כלל מחוץ למקומות ישוב, יש לעשות בירור אצל מורה הוראה.
ב. יונת הסלעים - יונת העצים
הסוג המצוי ביותר בארץ ישראל ובכל העולם הוא הקרוי 'יונת הסלעים' (יונתי בחגוי הסלע, שיר השירים ב,יד). הוא גדל אמנם לרוב בנקיקי הסלעים ליד שטחים חקלאיים, אך מצוי גם לרוב בתוך העיר.
גוון יונת הסלעים אפור עם שני פסים שחורים לרוחב הכנף. זנבו שחור. סוככות הכנף התחתונות בהירות. צווארו וכן חלקו העליון של החזה בוהקים בצבע ירוק־סגול מתכתיים.
יונת העצים' הוא סוג נוסף של יונה המצוי לרוב. הוא דומה לסוג הקודם אלא שנוצותיה של יונה זו מנומרות. הרגליה וטבעיה זהים ליונת הסלעים ואף עושים את קנם יחדיו. על שני סוגים אלו, כאמור, ישנה מסורת ברורה של כשרות, ובעיה"ק ירושלים ישנו מנהג להאכיל חתן וכלה מזוג יונים אלו.
ג. קינון היונה
שלא כמו התור שמקנן במקומות נגישים שיד אדם קרובה אליהם, וכנ"ל, היונה מקננת במקומות שקשים לגילוי ולהגעה.
כאשר הקינון נעשה מחוץ לעיר, תבחר היונה בחורים, צוקים, מערות, בארות, וכוכים כדי לקנן שם קינה. ואם תבחר לקנן בתוך העיר, אזי תבחר לעשות זאת בעליות הבתים, בין הרעפים ותקרת הגג, או בכל בית עזוב ואפל.
תופעה מעניינת למדי קיימת אצל היונה, שהיא מקננת לרוב בקבוצות ולהקות, המונות לעיתים עד מאתיים קינים במקום אחד. קשה מאד, כאמור, לאתר את מקום קינון הלהקה, אך מי שמגלה, %יכול לקיים במעשה אחד של שילוח עשרות מצוות. כן שמעתי מהגר"ח קניבסקי שליט"א (עי' בתשובה י"ד) ומהגר"י שפירא שליט"א ומהגר"מ הלברשטאם שליט"א. ולכן ראוי לכוון לקיים המצוה בכל היונות שנמצאות שם. אכן, יש ויונה מקננת בנפרד ולא בלהקה, ואז נעזרת בזכר לבניית הקן, כמתואר אצל התור. אלא שאז בוחרת היונה בדרך כלל לקנן במקום גבוה מאד עד שקשה להגיע לשם. ובחלק הדינים (דין ט) נתבאר שלשיטות הרבה ראשונים ואחרונים צריך לזכות בביצים, וזה קשה לקיים כשהקן גבוה כל כך. וכמו דמצינו בירמיה (מח,כח): והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת. ופירשו בתרגום, רד"ק ומצודות דוד שהיא עושה קינה במקום שקשה לבני אדם להגיע לשם.
עוד יש לשים לב לעובדה שאצל היונה מצוי לפעמים שגם האב יושן בסמוך לקן, מכיון שהמקום בדרך כלל רחב ידיים. אגב, יש לציין שבבני ברק מצויים יותר יונים מאשר בעיה"ק ירושלים.
ד. קשר היונה אל קינה
היונה מפתחת קשר אמיץ וחזק אל מקום קינה. עד שגם בחודשי החורף הקרים, כאשר כמעט כל שאר העופות נודדים למקומות חמים כגון מדינת אפריקה, אין היונה עוזבת את האזור בו בנתה קינה. ובהתאם הטביע הבורא ית' בהם כח מיוחד שלא ינזקו או ימותו מהקור.
בחודשי החורף, אמנם אין היונה משתמשת בקן, וגם לא ישנה בו, אך בכ"ז מגיעה פעם או פעמיים ביום לביקור בו, לבדוק ולשמור שאין יונה אחרת מתנחלת בו.
טבע זה שהטביע הבורא ביונה, גרם לאנשים להשתמש ביונה לצורך העברת מכתבים ממקום למקום, ומכאן התואר 'יונת דואר'. במיוחד נמצא מתאים לכך סוג היונים הקרוי 'יונת הבית' המסוגל לגמוע מרחק של אלף ק"מ במשך שש עשרה שעות בלבד!
יש לטבע זה של היונה השלכה מעשית גם בנוגע לשילוח הקן, שגם כאשר משלחים אותה ולוקחים מהקן את הביצים או האפרוחים, בכ"ז חוזרת היונה לקן לשם הטלת מחזור חדש של ביצים. וד"ז מפורש במד"ר (שה"ש א,טו): מה יונה זו, אע"פ שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם וכו'. וכ"ה בילקו"ש (שה"ש תתקפ"ה), ובמדרש שוחר טוב (פ"ד).
ה. הטלת הביצים
הטלת הביצים אצל היונה דומה לזו של התור. אלא בעוד שאצל התור הרגילות היה שההטלה נעשית לילה אחר לילה, ורק לעיתים יש לילה אחד רווח בין הטלה ראשונה לשניה, הרי שאצל היונה כך הוא הרגילות, שבלילה השלישי מטילה הביצה השניה.
ביצי היונה שוקלים פי שלש לערך מביצי התור, ומשקלם כשמונה עשר גרם. משך זמן רביצת האם על הביצים הוא בין חמשה עשר לעשרים יום. מעט יותר מאשר אצל התור.
ו. כיצד נאתר קן יונה?
א. למרות שכאמור לעיל, יש ליונה קן קבוע, בכ"ז לפני השימוש המחודש בו רגילים הם לשפץ אותו ולהוסיף מעט זרדים וכיו"ב. לכן, כאשר מבחינים ביונה העפה וקש בפיה, אות הדבר שהיא עסוקה בבניית הקן, דבר הנמשך לא יותר משלשה ימים. ולאחר מכן יגיע זמן הטלת הביצים.
ב. כאמור לעיל, בחודשי החורף אין היונה מטילה ביצים. והדבר תלוי יותר במזג האויר, ולכן יתכן שכבר חודש לפני פורים תתחיל בכך, אם מזג האויר אכן, מתאים לכך.
ג. שירתם וצפצופם אינו דומה כלל לשל התור, וקל מאד להבחין ולדעת אם מדובר בתור או ביונה.
ד. יעוין בנכתב לעיל אצל התור בנושא זה.
ז. אופן וזמן השילוח
א. כאמור לעיל אצל התור, כך גם אצל היונה - רק בשעות הלילה ניתן לקבוע בוודאות שהאם היא זו שדוגרת ולא האב. ולכן יש לקיים המצוה רק בשעות אלו.
ב. בנוסף לכך, קשה לקיים ביונה השילוח ע"י שתופס אותה בידו ומשלחה, ונקל הדבר לקיים המצוה ע"י הכשת מקל (עי' דין ה), והטעמים לכך: היונה מקננת במקום גבוה שמחייב סולם להגיע לשם, ומחמת התכונה כבר בורחת היונה. גם חוש השמיעה של היונה חד הרבה יותר משל התור, וכבר מהרגשת יד האדם המתקרבת מסוגלת לברוח. והיונה גם גדולה יותר מן התור וקשה לתופסה בידו.
ח. קיום המצוה כמה פעמים בקן אחד
יעוין במה שנתבאר בענין זה אצל התור (אות יב). והדברים נכונים גם בנוגע ליונה, אכן הבדל אחד יש ביניהם, שהתור משום שאינו רואה בלילה, ע"כ אינו חוזר כי אם בבוקר. אך היונה לאחר ששלחוה תחזור בתוך דקות ספורות בחזרה לקן כדי לשמור על בניה.
ולכן אפשר לשני אנשים לקיים המצוה באותו קן בהפרש של דקות ספורות, או ע"י שהראשון יזכה רק בביצה אחת, או ע"י הפקר, אליבא דהסוברים שמהני הפקר, כנתבאר שם.
צפור דרור
א. טבעה וכשרותה
א. הצפור דרור שונה לגמרי בטבעה ואורחותיה מהתור והיונה. צפור זו קטנה למדי, ומרבה מאד להשמיע צפצופים במשך כל שעות היום. היא מצויה כמעט בכל העולם ובריבוי עצום, וזאת משום שהאם יולדת בדרך כלל ששה בכרס אחד וכדלהלן. דרך הילוכה הוא ע"י קפיצות בשתי רגליה כאחת.
ב. יעוין במאמרו של רבי אמתי בן דוד שליט"א (עמ' רכה) בדבר כשרותם של צפורי הדרור. ויעו"ע בספר הבנים תקח לך (דף קעה), וכן בספר "מזון כשר מן החי" (דף פ"ד) שמרחיב בדבר כשרות הצפור וקיום המסורת על כך אצל כל העדות. ומ"מ אין המסורת ברורה על שאר סוגי הציפור כמו אצל היונים והתורים, ולכן, אם רוצה לאכול מהם יעשה שאלת חכם מקודם. (ועי' בהשמטה בעמ' רלב, הנוגעת לכאן).
ב. בניית הקן
א. בניית הקן נמשכת בערך עשרה ימים. הזכר מביא תחלה קש ועשבים שונים (ולא זרדים ומקלות דקים כמו התור והיונה), ומהם נבנה הקן עצמו. ולאחר מכן מביא חומר רך כצמר גפן ונוצות, כדי לרפד בהם את הקן.
ב. הקן בנוי ככדור עגול וסגור, עם פתח קטן בגודל של כשתי אצבעות. לצורך בניית הקן, יוצא הזכר לכאלף גיחות, לצורך השגת חומרי בניה. בסופו של דבר, שוקל הקן בדרך כלל, פי שלושים ממשקל הציפור עצמו.
ג. מקום בניית הקן
הגם שכאמור לעיל, הצפור דרור מצויה לרוב בערים, עכ"ז קשה מאד לקיים בה מצות שלוח הקן, היות ולרוב קטנותה היא בונה את קינה בחורים וסדקים קטנים, ופעמים שאינם עולים על רוחב שתי אצבעות, ובאופן זה קשה מאד לדעת בוודאות שהיא נמצאת, וקשה גם לשלחה, וביותר קשה לזכות אחר כך בביצים (עי' חלק הדינים, דין ט).
אמנם, דרכה שהיא מרבה לקנן בתוך ארגז התריסים המצויים בבתים, ורק שם אפשר בד"כ לקיים בה המצוה, עיין להלן (אות ה) כמה פרטים למעשה בזה.
ד. איתור הקן
א. גם הצפור דרור, כמו היונה והתור, אינה מקננת אלא בחודשי הקיץ. ודרכה לעשות שני מחזורי קינון בעונה, הרבה פחות מהיונה והתור.
ב. דרך הזכר לעמוד בחלק גדול מהיום סמוך לקן ולצפצף. וכבר הבאנו לעיל בשם ספר הקנה דלכן כתיב בתורה כי יקרא ולא כי יקרה, לרמז שהצפור קוראה לאדם לשלחה.
ואמנם, מכיון שכאמור לעיל דרך הצפורים שהם מצפצים כל הזמן, על כן אין לקבוע שהצפור נמצא ליד קן, אלא א"כ הוא נמצא עומד כך זמן רב במקום אחד, או אז מסתבר שבקרבת מקום מצוי קן.
ג. באופן של קינון בתוך ארגז התריס, מצוי שהאב והאם יחדיו נמצאים שם, האם בתוך הקן והאב בצדו, ואז שומעים צפצופים משניהם ויש לקבוע שיש שם קן, ולאחר שיצאו הגוזלים, יצטרפו אף הם להשמיע קולם, וירמזו אל הבעלים לבוא ולקיים בהם המצוה.
ה. הטלת הביצים ורביצת האם
א. כעבור כשלשה ימים מגמר בניית הקן, תחל האם להטיל ביציה. צפור דרור מטלת בין ארבעה לשבעה ביצים. כל ערב מטילה ביצה אחת. גודל הביצים הוא כמחצית מגודל ביצי התור. צבעם מנומר, בדרך כלל בצבע, אפור לבן.
ב. לאחר שנים עשר ימי דגירה, הנמנים מעת שהוטלה הביצה האחרונה, נבקעת הביצה ויוצא אפרוח. גם הצפור דרור, מקפידה להשליך הקליפות במקום רחוק, כדי שהעופות דורסים לא יזהו האפרוחים ויטרפום, וזאת אע"ג שבקן הצפור, אין החשש גדול כ"כ, מכיון שכאמור לעיל, פתח הקן קטן מאד.
ג. ניתן להבחין מאד בקלות בין הזכר לנקבה, בצפורי דרור, כאשר הם עומדים מחוץ לקן. שכן מתחת לפה הזכר ישנו כתם שחור ובולט, בעוד שאצל הנקבה תתת פיה הצבע הוא לבן. גם, באופן כללי, צבעי הזכר בולטים יותר, וצבעי כנפיו עזים, ואילו הנקבה כולה היא בצבע חום אפרפר.
ד. כל שינויים אלו אינם מועילים כאשר האב או האם בתוך הקן, שכן פתח הקן צר ואי אפשר אז להבחין בסימנים אלו. לכן, יקיים המצוה או בשעות הלילה שאז בודאי האם היא זו שמקננת, או בשעות היום כאשר האב מצפצף בחוץ, שאז גם וודאי הדבר שהאם רובצת בפנים. אבל אם אין האב בחוץ, אזי יש לחשוש אולי שמא בדיוק עכשיו יצאה האם לחפש לה אוכל והאב הוא זה שרובץ בפנים, ואי אפשר לקיים אז המצוה. ואע"ג שאצל הצפור, אין האב רובץ, אלא רק כשעתיים במשך היום, ובשאר הזמן האם רובצת, מ"מ למיחש מיהא בעי, ולכן ינהג כדכתבנו לעיל.
ו. שילוח האם
נציין מספר פרטים מעשיים הנוגעים לשילוח הצפור דרור בארגז התריסים, שכן, זהו כמעט האופן היחיד שאפשר לקיים בה המצוה, כדכתבנו לעיל.
א. ראשית, יש לדאוג שלא יהא הקן מן המזומן בידו. ולכן, אם הבחין בשלבי בניית הקן, יחשוב מיד שאין רצונו לזכות בקן, באם ובביצים, ואם כבר הטילה האם הביצים, י"א שבזמן הזה עדיין יכול לקיים המצוה, אפילו בחצר משתמרת, יעוין הפרטים בכל זה בחלק הדינים (דין כ"א).
ב. כשיבוא לשלח, יבוא בשעת הלילה שאז האם בודאי רובצת ולא האב. ויכה על ארגז התריס מבפנים, ובדרך כלל ע"י ההכאה כבר בורחת.
אכן פעמים שאינה בורחת, ועל כן כאשר יעסוק בפתיחת הארגז כדי לזכות בביצים או באפרוחים, יכוון שאם מעשה זה יגרום לבריחחה, אזי ברצונו לקיים בזה המצוה (עי' דין ז').
ג. יש להוסיף פרט תשוב, דהצפור דרור היא בטבעה פחדנית, ואם יש לה חשש שמתקרבים אליה בני אדם, יכולה תיכף לעזוב הקן ולהשאיר האפרוחים ולברוח. ולכן, יתכן שעוד לפני שדפק בתריס, כבר חשה לפני זמן באיזו תכונה וברחה, ונמצא שבדפיקתו בארגז לא שלח כלל האם, ולכן כדאי שאדם נוסף יעמוד בחוץ ויראה שאכן עזבה האם את הקן בזמן שדפק בארגז לשלחה.
ואם אין מצוי לו אדם שיעמוד בחוץ, יכול לבדוק האם עזבה כעת האם את הקן, ע"י שירגיש שהביצים חמות עדיין. דמחמת הרביצה מתחממות הביצים, ואם הם עדיין חמות אות הדבר שכעת עזבה האם את הקן ולא לפני זמן.
ז. משלחה ואינה חוזרת
א. טבע הצפור דרור שלאחר ששלחוה מן הקן, שוב לא תחזור אליו, אלא תשאיר הביצים או האפרוחים הפקר. ולכן לא שייך לקיים בצפור דרור המצוה כמה פעמים ע"י שיזכה כל פעם בביצה אחת, וכדכתבנו לעיל לענין התור והיונה, שכן לאחר השילוח הראשון אינה חוזרת עוד.
ב. ועוד הטביע בה הבורא שאם מרגשת האם שנגעו בקן בשעה שלא היתה כאן, שוב אינה נשארת בו אלא הולכת משם לגמרי (יעוי' מדרש שוח"ט על תהלים פרק פ"ד). ולכן חשוב מאד להקפיד, שאם פותח אדם ארגז התריס לדעת האם אכן יש שם קן, יזהר מאד לא לגעת בידו בקן, שאל"כ תרגיש בזה האם ותעזוב הביצים והקן לאנחות, ושוב לא יוכל לקיים כלל המצוה.
תרנגולת
א. מצות שלוה"ק בתרנגולת
א. כדי לדעת האם בזמננו שייך או שכיח לקיים המצוה בתרנגולת, יש להקדים הא דמבואר בחולין (קלח,ב) ששלוה"ק נוהג רק בעוף שקננן בפרדס אבל בבית פטור משום דהוי מזומן בידו, ובתורה כתיב 'כי יקרא'.
ובגמרא (קלט,א) מבואר עוד שרק בעופות שמרדו בבעליהן ויצאו לגמרי מרשותו, עד שכל המחזיק בהן זכה, אפשר לקיים המצוה. ויעו"ש בתוס' ד"ה כיון שמרדו.
ב. והנה בזמננו שאין תרנגולים מסתובבים הפקר, נמצא דשוב הוי מזומן בידו, ולכאורה אינו יכול לקיים בהם המצוה.
אכן הבאנו בחלק הדינים (דין כ"ד) שיש אחרונים שסוברים שאם מפקיר התרנגולת בביתו, יכול לקיים בה המצוה, ויעו"ע בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א (מט, נ, ס, סא). ואמנם דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א שלא מהני הפקר בתרנגולת. וגם זכיתי לשמוע עוד דעת קדשו, שאף אם יוציאה מביתו אל היער ויפקירנה, אפילו לפני שהטילה ביציה, לא פקע שם מזומן בידו ממנה.
ומ"מ נכתוב מעט ידיעות הנוגעות לקיום המצוה בתרנגולת, אליבא דהשיטות הנ"ל שמהני בהו הפקר.
ב. הטלת הביצים וזמן השילוח
א. התרנגולת מטילה ביום ולא בלילה [כן איתא בגמרא ביצה (ז,א). ובשו"ע או"ח סי' תקי"ג]. וזהו באופן הטבעי שהטביע בה הבורא. וכהיום מאירים הלולים כדי שלילה כיום יאיר ותטיל עוד.
ב. צריך להקפיד שיהא במקום גם זכר ולא רק נקבה, דביצי נקבה דספנא מארעא הם ביצים מוזרות שאינם ראויים לגדל אפרוחים, ואין מקיימים בהם המצוה.
ג. התרנגולת מטילה בכל יום ביצה אחת, ואינה רובצת עליה מיד, אלא הולכת ממקום למקום. ורק לאחר כחמשה עשר יום שמצטברים חמשה עשר ביצים, אז דוגרת עליהם, ולאחר כעשרים יום בוקעים כל הביצים יחדיו.
ד. לאחר שיוצאים האפרוחים, מיד הם מסתדרים בכוחות עצמם, ועל כן כבר לא שייך לקיים בה מצות שלוה"ק. ולכן, רק בעוד שדוגרת האם על הביצים אפשר לקיים המצוה. ובתרנגולים אין האב דוגר כלל.
ה. שאלתי להגר"ח קניבסקי שליט"א, האם יכול לקיים המצוה ע"י שידחוף האם לדגור על הביצים ואז לשלחה. והשיב (תשובה פ"ז) דמסתבר שאחר שיעזבנה מידו ותשאר רבוצה, מקיים המצוה.
ולכן מי שרואה ביצים ועדיין אין האם דוגרת עליהם, שעוד לא הצטברו למספר הנ"ל, יכול לדוחפה ואם תשאר לדגור מכח עצמה, אז יוכל לשלחה.
קיום המצוה בארצות הברית
א. ידיעה כללית
א. משנה מפורשת היא (קלח,ב) דמצות שלוה"ק נוהגת בארץ ישראל וגם בחוץ לארץ. ולכן אכתוב כמה ידיעות הנוגעות לאופן המעשי של קיום המצוה בחו"ל, ובפרט בארה"ב, בתור, ביונה ובצפור דרור.
ב. ע"פ חוקי מדינת ארה"ב אין שום מניעה לקיים מצות שלוה"ק בכל העופות הנ"ל, ואף לקחתם עמו, שכן מותר אף לירות בהם ולצודם, (מצד חוקי המדינה ואם מותר לירות ולצוד בלי שום צורך עי' בשו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד סי' י') שאין הם כלולים בעופות המוגנים בהגנת הטבע (protected species). והרוצה לדעת הדרכה מפורטת על העופות והרגליהם וטבעיהם, ימצא זאת בהרבה ספרי הדרכה בשפה האנגלית, הנמכרים שם בבתי מרקחת. כמו"כ ניתן לברר במשרדי הממשלה האחראים על הצפורים: (.Department of Wildlife, Fisheries and Parks) ולקבל שם מידע על סוגי העופות הנמצאים באזור מגוריו, והיכן הם רגילים לקנן.
ג. ויש לדעת שבארה"ב יש עשרות סוגי צפורים שאין עליהם שום מסורת, ולכן אסור לאכול הביצים או האפרוחים, מבלי לעשות שאלת חכם. ומ"מ יכול לקיים המצוה מספק, יעוין חלק הדינים (דין י"ד).
ב. תור הנוהם (Mourning Dove)
א. בארה"ב ובעוד מקומות, מצוי לרוב סוג תור הקרוי תור הנוהם. [בארה"ב לבד מעריכים ביותר מחמש מאות מיליון, מספר התור הנוהם המצוי שם]. סוג זה זהה כמעט לגמרי לתור העיר המצוי בארץ ישראל, מלבד שינויים קלים במבנה גופו ובצורת הצפצופים שמשמיע. אכן, בהרגליו וטבעיו הוא זהה לגמרי לתור העיר, ולכן, כל הכתוב לעיל בנוגע לתור העיר נכון גם ביחס לתור הנוהם.
ב. לעיל (ד,ז) כתבנו שמצוי בא"י שהתור מתחיל לבנות קן ושוב אינו ממשיך, ומחפש מקום אחר לקנן. ובארה"ב שמצוי שיורדים גשמים, גם בקיץ שאז זמן הקינון, יותר מצוי שהתור מתחיל לבנות קן, ויורדים גשמים ששוטפים המקלות והזרדים, ואז התור עוזב קינו זה ובונה קן חדש.
אכן, אם כבר הטילה האם הביצים, או שכבר יצאו אפרוחים, אזי הטביע בה הבורא מסירות גדולה שרובצת גם אם יורדים גשמים עזים, ואינה עוזבת פרי בטנה.
ג. יש לדעת שסוג זה של תור הנוהם מצוי כאמור לרוב בכל ארה"ב. אך במזרח ארה"ב כגון בניו יורק (כולל ניו ג'רסי וליקוואד), אין הם מצויים במספר גדול, ולכן קשה לקיים בהם המצוה.
מאידך, בדרום ומערב ארה"ב (כגון: Florida, California) וכן במרכז ארה"ב (כגון: Wisconsin. Illinois) הם שכיחים מאד. ושם הם מקננים גם על אדני החלונות, כדכתיב לעיל אצל תור העיר.
ג. יונים (Pigeon)
היונים נמצאים בכל עיר ואזור בארה"ב ברבבות. ומצוי גם יונת העצים (Wood Pigeons) וגם יונת הסלעים (Rock Pigeons). והם מרבים לקנן כמו בא"י בעליות הגג ובתים עזובים, ושם הם מקננים בדרך כלל בלהקות, אך קשה לזהות מקום הקינון.
אמנם הם מרבים לקנן בחו"ל גם תחת פסי רכבת ותחת גשרים, ושם אינם מקננים בלהקות, אך מצוי למצוא כעשרה קנים נפרדים בשטח קטן, ושם ניתן לקיים המצוה בנקל. ובפרט בניו יורק מצויים אלפי קינים בהישג יד, בדרך כלל, תחת פסי רכבת.
ד. צפור דרור (Sparrows)
א. מצוי לרוב בכל עיר ועיר, ובפרט בניו יורק, משום שצפור הדרור הובאה לפני כמאה וחמישים שנה לברוקלין, ומשם התפשטו לכל ארה"ב. וכבר כתבנו לעיל שקשה לקיים המצוה בצפור דרור, מכמה סיבות. אך בארץ ישראל עוד יתכן לקיים המצוה בקינים הנמצאים בארגזי התריסים. אבל בארה"ב שאין כמעט תריסים, נדירה עוד יותר האפשרות לקיים המצוה בצפור דרור.
מאידך גיסא, יש מקומות, בדרך כלל במערב ארה"ב, שהצפור דרור אינה מקננת בקן העושי ככדור, וכמתואר לעיל, אלא בקן פתוח הנמצא ע"ג אילנות, ובמקומות אלה ניתן לקיים המצוה בקלות יתרה.
מצוי גם מאד שהצפור מקננת ברמזורים (traffic lights) הגבוהים לעיתים למעלה מעשרים מטר. אך כמובן שהדבר כרוך בסכנה גדולה, לנסות להגיע לשם, וגם זהו מעשה בלתי חוקי מצד חוקי המקום [שכן הרמזורים שייכים ל: D.O.T]. ולכן, הגם שהצפורים נמצאים לרוב, כמעט אי אפשר לקיים המצוה בהם.
ב. הרוצה לקיים בכל זאת המצוה בצפור דרור, העצה לזה, לקנות שובך המיועד לצפור, והוא מצוי בהרבה חנויות. ויעוין בחלק הדינים (דין כ"ו) שהבאנו הרבה פוסקים דס"ל שאפשר לקיים המצוה באופן זה, יעו"ש פרטי הדינים בזה.
וצריך לעקוב ולוודא שיש קן בתוך השובך, ואז ימתין כמה ימים עד שיהא ברור לו שהטילה ביצים, יעוין לעיל פרטי הטבע בזה, ואז ישלח בלילה כדי שידע שהאם רובצת ולא האב. או ביום בזמן שהזכר עם הכתם השחור מצפצף בחוץ, שאז האם רובצת בפנים.
וכמו כן יכול לקנות שובך שלBluebird, שכן גם בו הצפור מרבה לקנן.