פרק עשרה הילולים בעזרת עילת כל העילות של העלולים
הקצר קצרה ידי בעזרת הש"י מספרי הקודש המיוסדים על תוכחת מוסר מורה חטאים בדרך וכללתי רוב דבריהם באלו החרוזות עם תוספות ורוב מנין ורוב בנין הם דברי קדוש מדברי הרב החסיד בעל חובת הלבבות ע"כ סדרתי אחר סדר שעריו זה השער לה' צדיקים יבאו בו ומי האיש החפץ חיים הנצחיים יקרא בלב ולשון שער א' מידי יום ביומו ויחזור חלילה עד עולם ואז יזכה לעולם שכלו ארוך כי זכירה מביא לידי מעשה. וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה.
שער היחוד י"י אלקינו י"י אחד:
יחוד השם בלב ולשון וידידעה. ידיעת מופתית נוסף על הקבלה מפי הנבואה המליכוהו למעלה ולמטה בכל הבריאה בכוונה ומחשבת חוץ בל ימצא ובל יראה. יסוד היחוד רומז ליחוד העשר ספירות. בהם ישוטטו המחשבות הטהורות והאיש ההמוני אשר לא ידע ולא ראה מימיו מאורות על כל פנים עקרי הדת במנין אחד בכוונתו יהיו שמורות:
נמצא שמע ישראל י"י מחוייב המציאות היה הוה ויהיה:
אחדות אחד יחיד ומיוחד האחד האמיתי אין לאחדותו דמות ודמיה:
הרחקת הגשמית אינו גוף ולא כח בשום גוף וגויה:
קדמון ונצחי ראשון ואחרון לכל הויה:
להתפלל לו לבדו שומע תפלה עדיו יבואו כל בשר לעבדו ולא לזולתו אף להש"י מלאכי עליון מליצים בתפלתו:
השגחה כי הוא אלהינו משגיח בנו אינו מונע השפעתו:
נבואה ולא זו אלא אף משפיע לישרי לב נבואתו:
נבואת משה עבד ה' משה איש האלהים לא קם כמוהו ולא יקום:
תורה מן השמים תורת אמת מפי הגבורה הנחילהו מן השמים להארקים. משפטים טובים וישרים ועדות וחקים הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים:
לא תשתנה עדי עד לא יחליף האל ולא ימיר דתו. כי הוא אמת ותורתו אשר נתן לעם מרעיתו:
לא תוסיף ולא תגרע חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו:
שכר ועונש ידו"ד שמו נאמן לשלם שכר לצדיק כצדקתו וליתן לרשע רע כרשעתו:
משיח וימהר ויחיש משיח צדקנו בעתו. ואז ידין דין אמת לאמיתו:
תחיית המתים יחיה המתים ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וידון אותם ביחד האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד ועל העכו"ם תפול אימתה ופחד. ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
הסכת ושמע לקרות שמע ככל חקותיו להפריד בין הדביקים ולדקדק באותיותיו באימה וביראה ורתת וזיעה ותזכור בו בכל נפלאותיו והזהר בק"ש דחשרית וערבית לקרוא בעונותיו. הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם הגיע הלילה אז תקרא ק"ש ביחידי ותגמור את כולנ וגם בשבתות וי"ט שמאחרין בצבור תקרא כל ק"ש קודם אתה הוא לאחר השחר עלה ואל תסמוך בשני הזמנים דק"ש הללו כשקורין בני הקהלה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל. בשעת קבלת עול מלכות שמים למסור נפשך עבור קדושת השם וחשוב ורצה והואיל כנרמז בתיבת שמע אחד ר"ת את וס"ת מישאל עזריה חנניה דניאל. ואז תהי' נחשב לקרבן כיצחק בעקידתו אשר הביא תמורתו איל ובתנאי שלא תהי' פגום בשעת הקרבת עצמך בשום דופי ושמצה כי מום בו לא ירצה אך כל הכתוב בספר תורה בך המצא ימצא. ואז חן בעיני ה' תמצא.הגה"הוענין מסירת הנפש הוא כך יהרהר בצער המיתות האכזריות ויעשה מוסכם לסבול הצער הגדול שבעולם ויעשה לעצמו טבע כן כי ההרגל הוא טבע רצוני לומר יחשוב כאלו האש שורף אותו וכואב לו והוא מתגבר וסובל ככה יחשוב בכל יום יהרהר כאלו הרגיש צער האש או סקילה ומתגבר בשביל קדוש' שמו. ואפשר שזה רמז ר' עקיבא במ"ש כל ימי הייתי מצטער על זה ועכשיו שבא לידי לא אקיימנ' כלומ' כל ימי הייתי עושה הרגל לטבעי על זה כאלו הייתי סובל הצער וכדי להגבי' עליו ואיך לא אקיימנו עתה כי נעשה טבעי אצלי ועל זה רומז הפסוק גם כן כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה הנה כל יום ויום אנחנו מוסרי' גופינו למיתה לסבול צער המיתה החמור' ממילא לאחר זמן כשיבא הדבר לידי מעש' אזי הוא נקל בעינינו ולא נחשבנו רק כצאן לטבחה כי כבר הורגל בזה ונעש' טבע אצלינו ומ"ש רבי עקיבא מתי יבא לידי ואקיימנו הרא' לנו במליצו' לשונו דין אחד בענין מסיר' נפשו והוא זה שלא יחשו' אדם מאחר שהו' כן מצוה רבה מצו' קידו' השם אהדר אחר מצו' זו כדרך שמהדרין אחר כל מצות ואבי' את עצמי לידי כך דהיינו למשל כשרואה צלמי' ירוק עליה' וכיוצא בזה בזיון כדי שיתפסיהו וישרפיהו או אם יוכל להמלט יאמר לא אמלט כדי לקדש השם העושה כן הוא מתחייב בנפשו רק המצוה היא אם בעל כרחו בא עליו דבר זה אז יקדש את השם יהרג ואל יעבור וזהו שדייק רבי עקיבא מתי יבא לידי כלומר לא שאני אביא עצמי לדבר זה רק יבא לידי ובזה מתורץ למה לא הוזכר בתור' בהדיא הקידוש השם שעשה אברה' אבינו באור כשדי' כי מ"ש אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים זה אינו אלא רמז בעלמא. והא ראיה הרבה מפרשים פי' על פי פשוטו בענין אחר וקידוש השם של חנניה מישאל ועזריה ודניאל הוזכר בהדיא אלא הש"י לא כתב של אברהם כדי שלא ילמדו הדורות ממנו כי הוא היה מביא את עצמו לידי דבר זה דהיינו ששיבר צלמי תרח. וזהו אסור לדורות לעשות כן. אבל דניאל חנניה מ"ע שהדבר בא להם והוצרכו לקדש השם נכתב כדי שילמדו הדורות מהם וכן יעשו. וא"ת מאחר שמעשה אברהם אסור איך עשה אברהם אבינו ח"ו לאיסור וי"ל הוראה שעה שאני שהוצרך לעשות כן כדי להודיע ולפרסם האמונה האמיתיית בעול' שבאותו הזמן עדיין לא הית' נודעת ומפורסמת::
זה לשון הפרדס שער א' פ"ט בפסוק שמע ישראל כלול מציאות האל והיינו ידו"ד. עוד בהיותו משגיח וזהו אלהינו ואפילו השגחה פרטיות וזהו פי' אלהינו כי אם היות מציאותו מחויב מצד העולם כלו והוא היה הוה ויהיה ומהוה כל הויות שזהו פי' שם בן ד' בכתיבתו ואם היותן רבון כל העולמים עליונים ותחתונים שזהו פי' קריאתו באדנות ומזה הוכרח היות השגחתו כולת בכל העולם עם כל זה אלהינו פירוש משגיח בפרטיות בנו וה' אחד מכריח האחדות כו' עכ"ל. ע"כ סדרתי בתיבת שם ה' הראשון שהוא נמצא ובתיבת אחד אחדות והרחקות הגשמיות שכל גשם אינו אחר האמת ושהוא קדמון ונצחי נרמז בשם הויה שהוא מהוה לכל ויהיה אחר כל ובשם אלהינו סדרתי ההשגחה ושע"כ ראוי לו לבדו להתפלל כי הוא המשגיח ברוך הוא ומגדולת ההשגה היה הנבואה ובפרט בנבואת מרע"ה איש אלהים אשר נתן תורת אמת על ידו במדת הגבורה מדת אלהים כמ"ש (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר והיא נצחיית ובשם ידו"ד השני מדת שכר ועונש אני ה' נאמן לשלם כמו שפי' רש"י ריש פרשת וארא ובעת גאולת משיח ותחיית המתים יתגלה העונש והשכר וק"ל.