ידבר מעשר מעלות שהוזכרו אחת הנה ואחת הנה. ששה הוזכרו חכמי משנה במסכת אבות פרק קמא (ב), על ג' דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים. ועל ג' דברים העולם קיים (שם יח), על הדין, ועל האמת, ועל השלום. עוד שלשה דברים הורגלו בדברי רז"ל, והם תשובה תפלה צדקה, הרי תשע קדושות. והעשירי קודש קדשים הכולל כולם יסוד האמונה בו יתברך, וכמרומז בסוף מסכת מכות (כד, א), בא חבקוק והעמידן על אחת (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה, דוגמא לעשרת הדברות שהדבור הראשון יחוד האמונה כולל כל הדברות שהוא (שמות כ, ב) אנכי יי' אלהיך, כענין המדרש שהביא הרמב"ן שאמר הקב"ה קבלו מלכותי ואח"כ אגזור עליכם מצות. ודוגמא לעשרה מאמרות שאמרו רז"ל (ר"ה לב, א), בראשית נמי מאמר הוא, והוא המאמר הכולל את כולם הרומז על הש"י שהוא ראשון ואין ראשית לראשיתו, והמציא וחידש את העולמות:
והנה עשרה זמנים סובבים בכל שנה ושנה, אשר יהיו בהם נזכרים ונעשים אלו עשרה, ונקרא בשם כל זמן וזמן בשם מסכתא, אשר זה יהיה נאה לזמן ההוא. ובכל מסכתא יהיה מבואר דבור אחד, דהיינו עמוד אחד מעשרה עמודים הנ"ל. ובכל מסכתא ג' פרקים, והפרקים האלה יהיו עניינים על דרך (משלי ו, כג) נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, שהתחיל בו זה החבור, וסובב כל החבור הזה על מרכז הזה. דהיינו חלק הדינין, וחלק הטעמים והכוונות והסודות, וחלק המדות, דהיינו הפרישות והזהירות היתר אשר מדרכי המוסר להוסיף קדושה, אשר מכח זה יתעורר להתעוררות גדול ולבא לידי תועלת, כאשר הרבה תועליות יוצאות מקיום המצות ובידיעת טעמן וסודן:
ועשרה זמנים הם א' ששת ימי בראשית. ב' שבת. ג' פסח. ד' שבועות. ה' תענית ט' באב ובכללו כל התעניתים. ו' ראש השנה. ז' יום כפורים. ח' סוכות. ט' חנוכה. י' פורים. ולאלו עשרה זמנים נקרא בשמות, ו' ימי בראשית שהן יומי דחול נקרא בשם מסכת חולין. ולשבת מסכת שבת. ולפסח מסכת פסחים. ולשבועות מסכת שבועות, על שם חג שבועות. גם על שם שבועה ממש, כי מושבעים ועומדים אנחנו מהר סיני. ולט' באב מסכת תענית. ולראש השנה מסכת ראש השנה. וליום כפורים מסכת יומא, כי ביום הזה יכפר (ויקרא טז, ל), וגם כלל התשובה היא דבר יום ביומו, וכמו שאמר התנא (אבות ב, י) שוב יום אחד לפני מיתתך, וכמו שיבא בארוכה. ולסוכות מסכת סוכה. ולחנוכה שהוא להלל ולהודות, ויורה על עמוד התפלה שאמרו רז"ל (ברכות כו, ב) תפלה נגד תמידין תקנו, נקרא בשם מסכת תמיד. גם על שם נרות חנוכה, וכתיב (שמות כז, כ) להעלות נר תמיד. ועיין ברמב"ן ריש בהעלותך, את הנרות (במדבר ח, ב), שרומז לנרות חנוכה. ולפורים זה שמו מסכת מגילה:
ולאלו עשרה זמנים שייכים עשרה מעלות הנ"ל. יסוד האמונה מציאות הש"י נודע מחידש העולם אשר עליו השבת מופת כמו שיתבאר בסמוך, על כן נסמך למסכת שבת. עמוד האמת הנה בריאת ו' ימי המעשה ראש דברי אמת כמו שכתב בעל הטורים בראשי"ת בר"א אלהי"ם א"ת סופי תיבות אמת, וכן חותם של ששת ימי המעשה הוא אמת אשר בר"א אלהי"ם לעשו"ת סופי תיבות אמת, להודיע כי הם ימי המעשה ימי משא ומתן שהוא כלל גדול שיהיה באמת, כמו שיתבאר בארוכה. על כן נסמך למסכת חולין. עמוד החסד הוא פסח שנגאלו מצד החסד אברהם, כמבואר בזוהר ובכמה מקומות ויתבאר בארוכה במקומו, וישראל ג"כ התעוררו החס"ד כמו שנאמר (ירמיה ב, ב) זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר. ותכלית ההוצאה ממצרים היתה בשביל תורת חסד על לשונינו, כמו שנאמר (שמות ג, יב) בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה, על כן נסמך זה העמוד למסכת פסחים. עמוד התורה התורה נתנה בשבועות, על כן נסמך זה העמוד לחג השבועות. עמוד העבודה יש לו שייכות למסכת תענית, כי חלב ודם המתמעט הוא במקום קרבן כמו שיתבאר בארוכה. ותענית שבו נשרף המקדש מקום העבודה, מכל מקום נקרא מועד כי יתהפך לעתיד להיות בנין הבית נצחי, ועבודה נצחיית יתהפך לששון ולשמחה וליתרון האור מתוך החשך, החושך גורם להיות אור מרובה ביתרון, ויתבאר לקמן במקומו, על כן נסמך זה העמוד למסכת תענית. עמוד הדין ראש השנה הוא יום הדין של מעלה לעומת זה הדין שלמטה, על כן נסמך למסכת ראש השנה. התשובה היא מיוחסת ביותר פרטי ליום כפורים, על כן ענייני התשובה נסמכה למסכת יומא. עמוד השלום יש לו שייכות לחג הסוכות שהוא אחרי יום כפור שזכינו לשלום מהצר הצורר סמאל שנתהפך לטוב, אז שלום ושמחה, ועל ידי הענין שמחת בית השואבה, ועניינים אלו יתבארו בארוכה במקומן וזה חג האסיף, וסימן (תהלים קמז, יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, על כן נסמך זה העמוד למסכת סוכה. התפילה במקום תמידין תקנו, על כן נסמך למסכת תמיד, ושייך לזמן חנוכה שנתקן להלל ולהודות. הצדקה מצינו יותר חיובה בימי הפורים מתנות לאביונים כו', על כן נסמך למסכת מגילה:
ועתה באתי להזכיר כפי סדר תקופת השנים, דהיינו חו"ל ושב"ת ופס"ח ושבועות וט' באב וראש השנה ויום כפור וסוכות וחנוכה ופורים, אף שאינו לפי סדר העמודים כפי שהוזכרו, סדר זמנים זה סדר עדיף והיו לאותות ולמועדים וימים ושנים כפי סדר הקפתם:
וגם השתלשלות העמודים הם לפי סדר זמנים. בראשית ברא ו' ימי החול עמוד האמת מסכת חולין. ואח"כ שבת ביום הז' מסכת שבת, ואז נתגלה מציאותו יתברך. והעולם נברא בחסד, שנאמר (תהלים פט, ג) עולם חס"ד יבנה, וזהו חג הפסח. ותכלית הבריאה היתה בשביל התורה, כמו שאמרו רז"ל (מד"ר ורש"י בראשית א, א) בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל שיקבלוה. ויום הששי ה' יתירה, כולם תלויים ועומדים עד ו' בסיון, הרי חג שבועות והוא עמוד התורה. גם נברא העולם בשביל העבודה, כדתנן במסכת תענית בפרק בשלשה פרקים (כז, ב) שהיו קורין בכל יום במעשה בראשית. ואמרו בגמרא מנא הני מילי, א"ר יעקב בר אחא א"ר אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (בראשית טו, ח) ויאמר יי' אלהים במה אדע כי אירשנה. אמר אברהם, רבש"ע, שמא ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להן כדור המבול וכדור הפלגה. אמר לו, לאו. אמר, רבש"ע הודיעני במה אירשנה. אמר לו, (שם ט) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו'. אמר לו, רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם. אמר לו, כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני, מעלה אני עליהם כאלו הקריבם לפני, ואני מוחל להם על כל עוונותיהם, עד כאן. הרי שנברא העולם בשביל העבודה ג"כ. ומה שהוקדם עמוד התורה, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ברכות נא, ב), ועמוד התורה הוא תדיר, משא"כ העבודה כשאין בית המקדש קיים, ואז תיקונו עמוד התורה קריאת פרשת קרבנות כמוזכר במאמר הזה:
ואף שנברא העולם בחס"ד כמו שכתבתי, מכל מקום עלה במחשבה להתנהג בדין, רצוני לומר בראו בנדבה, לא בהכרח, רק מצד חסדו וטובו יתברך להטיב לו אם ילך בדרך טוב. אבל עלה במחשבה שיתנהג העולם ע"פ שורת הדין לזכות את הזכאי ולחייב את החייב בלי ויתור, על כן שייך עתה עמוד הדין, ונסמך לראש השנה שבו נברא העולם. הרי הסדר כהוגן, ברא את העולם מצד חסדו כדי ליתן להם תורתו ולקבל עבודתם, ויתנהג ע"פ הדין מי שמשמר התורה ועובד בעבודה אמיתית. אך ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בשורת הדין, ושיתוף מדת הרחמים. וענין השיתוף הוא, אם יעשה תשובה, אז נתהפך מדת הדין למדת הרחמים. ואם לאו, אזי הדין יקוב ההר. על כן שייך אח"כ עמוד התשובה הנסמך ליום כיפורים, ויום כיפורים עם ראש השנה שיתוף מדת הרחמים עם מדת הדין, ומהשיתוף הזה נמשך עמוד העולם (צ"ל השלום) בסוד הקטיגור נעשה סניגור ושלום בכל. ומעמוד השלום נמשך עת רצון לתפילה, כי כשיש מקטרגים אז חוזרת התפילה ממערכי המלחמה ההם, כמו שיתבאר לקמן במקומו, על כן שייך עמוד התפילה לאחר עמוד השלום. ולהתפילה שייך עמוד הצדקה, כמו שכתוב (תהלים יז, טו, ב) אני בצדק אחזה פניך, וכמו שיתבאר לקמן במקומו. הרי השתלשלות העמודים כפי סדר הזמנים, והיו לאותות ולמועדים וימים ושנים:
והנה אסדר בעזרת שוכן מעונים, ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים, אליו באתי ברחמים ובתחנונים, שיצאו ממנו ומאתי דברים אמתיים וכנים, כמטמונים דברים הנתנים ממ"ט פנים: