מזהב ומפז נחמדים. מאירים כברקים ולפידים. שכל משכיל ומושכל בו נצמדים. ככפתור ופרח משוקדים כפרים עם נרדים. יתכבדו בו מכובדים שרי התורה ונגידים. אוהבי חכמה וידידים.
הוציא לאורה. השר הבירה. נועם שררה. מנורה הטהורה. מפרש התורה לשה פזורה. קולע לשערה. בקלה וחמורה גלויות ונסתרה.
הגאון הגדול בוצינא קדישא המופלג בחכמה ובחסידות מופת דורינו אב"ד בדת הישראלי כמוהר"ר שעפטעל נר"ו סג"ל יאיר ויזריח ואור תורתו זורח בק"ק פוזנא המעטירה. ומודיע משפטיו לעם יי' הגליל יצ"ו במטה התפארה. ומרוב ענוה כאשר גבר ענותנותו הוא לקיים מצות כבוד אחר מות אביו קרא אותו בשם הקדמה כאלו אינו ספר בפני עצמו רק הקדמה בעלמא לספר הנכבד מאביו זלה"ה ונעוץ אותו בספר אמנם הוא ספר גדול ברב איכות וחדושים מופלאים. חריפים ומתוקים. משפטים וחקים. כל חכם לב ימצא פלאות. למופת ולאות. הקדמה שנייה שחיבר הנשר הגדול בעל כנפים מופת דורינו הגאון המופלג בחכמה ובחסידות במעלות ובמדות. כבוד הרב האב"ד בדת הישראלי כמהר"ר שעפטעל סג"ל נר"ו. בן כבוד הרב המחבר ספר הזה. ואור תורתו זורח כצאת השמש בגבורתו. לרבים אשר אתו. בקהלה הקדושה והמפוארה עיר ואם בישראל ק"ק פוזנ"א יע"א. ומטה עוזו מושלת ורודה על כל יושבי במדינות פלוני"א גדול. ישמרהו האל הגדול. ויהיה למעוז ולמגדול. ונקראת בשם ווי העמודים. כי מיוסדת על התור"ה והעבוד"ה וגמילות חסדי"ם ודין ואמ"ת ושלו"ם מותאמים ומאוחדים.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. קדיש על ארעא עובד גבורתיה. לעלם ולעלמי עלמיא קאים מלכותיה.
כמה מעלות טובות למקום עלינו. ועלינו לשבח לאדון הכל שברא העולם בעבורינו. והאציל וברא ויצר ועשה למענינו. והעולם עומד וקיים על תורתו. שנתנה לנו על ידי משה רבינו ע"ה נאמן ביתו. והוא מסרו ליהושע משרתו. ויהושע מסרה לזקני עדתו. ומזקנים לנביאים בעדת יעקב חבל נחלתו. ומנביאים לאנשי כנסת הגדולה שהחזירו העטרה ליושנתו. ואף שהלכנו בגולה. מ"מ יש לנו בקבלה. על דבר זאת תורת העולה. היא העולה על כל בריאת שמים וארץ בכללה. בראש הומיות תקרא וברחובות תתן קולה. ומיום שקלקלו השורה. על כן בא עלינו הצרה.דאחריב בית הבחירה. ועומדים עלינו בכל יום אומרים ניקום ונגזר גזירה לגזירה. על כן נסתמו ממנו מעיינות החכמה ויד החכמה נתקצרה. ולבבינו כאצבע בקירה לסברא. איבעית אימא בסברא. ואיבעית אימא בגמרא. על זה דוה לבנו. ועל אלה חשכו עינינו. שנפלה עטרת ראשינו. אוי לנו כי חטאנו. ולולא תורתו שעשועינו. אז אבדנו בעונינו. והנה בחמלת יי' העמיד בכל דור ודור עלינו. רועי ישראל להורות הדרך לפנינו. כדי שלא תשכח התורה מפינו ומפי זרעינו. ואזכיר דורות התנאים בראשונה. משמעון הצדיק ואנשי דורו שהיו משירי אנשי כנסת הגדולה באחרונה. והשאירו אחריהם ברכה. לדור השני אנטיגנוס איש סוכו. ורבי אליעזר בן חרסום ודורם היורדים לעומקה של הלכה. ואחר הליכות עולם שלהם. היה דור השלישי יוסי בן יועזר איש צרידה ויוחנן איש ירושלים קבלו מהם. ומה שקבלו קל חיש אזרו מתניהם לדור הרביעי יוחנן בן מתתיהו ויהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי האצילו מהרוח אשר עליהם. ויי' עליהם ועל הכרוכים אחריהם. הוא הדור החמישי חוני המעגל ויודא בן טבאי ושמעון בן שטח המורם מהם כיוצא בהם תולדותיהן כיוצא בהם הוא הדור הששי עקביא בן מהללאל ושמעיה ואבטליון מי כמוהם לעשות פלאות. וצאצאיהם כן יפקדו לשלום שדומים למלאכי צבאות. צבאות יי' יצאו מהם הדור השביעי שמאי והלל ורבי יהודד בן בתירא ור' נחוניא בן הקנה ואנשי דורם דור דעה טעמי תורה מחריזים. ואחר כך הדור השמיני רבי גמליאל הזן ונחום הלבלר אשר היה ראוי לברך עליהם ברוך חכם הרזים. ר"ז מסרו לנעשו אוהביהם ויאי"רו מר"ז אחריהם. לדור התשיעי רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישא כהן גדול וזולתיהם. זולת עזרת יי' לא היה לנו דור עשירי רבי יוחנן בן זכאי ורבי אליעזר בן יעקב שהיה משנת אמריו נעימים הגיוניהם בין חכמים מתוכמים. לו חכמו ישכילו זאת. הדור אחד עשר ר"א בן הורקנוס ור' יהושע בן חנניא ור' אלעזר בן ערך כמעין המתגברים. ואחריהם דור שנים עשר רבי טרפון ורבי עקיבא ורבי אליעזר בן עזריה המאירים לארץ ולדרים. דור לדור ישבחו מעשיהם. להדור שלשה עשר רבי מאיר ורבי יודא ר"י רבי שמעון והרי לך לפניך האבות והבנים שהיו כל דבריהם נחמדים. עד דור ארבעה עשר רבי יודא הנשיא הוא רבינו הקדוש ורבי ישמעאל בנו של ר' יוסי הגלילי וזולתם הרבה הן הן סוף התנאים וכל אלו ידידים:
כי ליהודים היתה אורה. זו תורה. כיוצא מפי הגבורה. אשר מסיני מסורה. ואחריהם היו האמוראים מי יוכל לספר בכבודם הדרם והודם. ישקני מנשיקות פיהם העזבים מיין דודם. כי זה כל אדם. וזאת תורת האדם אשר ישימו לנגדם. כאשר תורה שבע"פ מסורה בידם. ומפלפלים עד יסודם. וקשה עלי להזכיר כל אחד ואחד בשמו המפוארה. רק אזכיר דור הראשון רבי חייא ורבי אושעיא ולוי ורב קפרא. עד דור האחרון רב אשי ורבינא שמהם ובהם נחתם הגמרא. ואחריהן היו רבנן סבוראי עמדו הגאונים גאוני עולם. הלא המה הגבורים אשר מעולם עיני ישראל עליהם חולים. כי רובם ככולם אין דבר מהם נעלם. ושלשלת יחוסיהם איש מפי איש הלא היא כתובה על ספר הישר להרמב"ם. כי בחר יי' בם. כי דבריהם יורדים ונוקבים עד התהום. ויחיש לנו בזכותם ישע ופדיום. ואז נברך ברוך יי' יום יום. ואחר זה היה הרי"ף שהעתיק התלמוד בלשון קצרה. וכמה דינים והוראות תורה ועל ידו נתמלא כל העולם אורה. ואח"כ בא הרמב"ם ונתן לנו חידושי תורה. בשפה ברורה. בקדושה ובטהרה. כי מי יוכל לשערה. התלוים בשערה. וחסרון הוא שלא הביא דעת אחרת. ומשום זה נתן מקום להראב"ד להיות עליו גוברת. ולשון גבוה מדברת. ותשואות חן חן להרב הגדול הבית יוסף שהמליץ בעדו ונתן עליו עטרת. לשם ולתהלה ולתפארת. את שתי כתפיו חוברות במחברת. על הרמב"ם והטור ולולא הוא היה דבריהם סגור ומסוגרת. על כן הוא לנו למזכרת. בלבות בוערות. ומחמת זה יראו הסמ"ג והטורים והביאו כל הדעות בחבורים. ויורו המורים. התירים ואיסורים. כי דבריהם מאירים כספירים. באר מים חיים נובע ממקורים. וכל דבריהם בנויים על דברי רש"י ותוספות. והיו הדברים האלה לאות ולמופת. ודבריהם מתוקים מדבש ונופש. ודברי רש"י עינינו מאירים לבקש דרכי יי' הבודקים בסדקים ובחורים. וסלקו מהם כל פלפולים וערעורים. לזקנים עם נערים. והתוספות גילו לנו בתלמוד פנים חדשות. לולא דבריהם שלא מצאנו ידינו ורגלינו בבתי מדרשות. ומהם דור אחר דור ועושים שאלות ותשובות. בתבניות ההיכל מחוטבות. אשר אחרי התלמוד דבריהם נגררות. בעמקי הלכה שקלי וטרות. והנחילו תורת אמת וחקים ישרות. ולהזכיר כל אחד ואחד בשם אין להם מספרות. ואלה מוסיף על הראשונים. כשעומדים עלינו דורות אחרונים. וקולם נשמע כפעמונים. מלאים מצות כרמונים. והיו מעוררים מדנים. ח"ו לא בדרך אף וחרונים רק במסבירות פנים שראו כל אשר לפנים. היושבים בשבת תחכמונים. ועליהם נאמר (ישעיה נד, יג) וכל בנייך למודי יי' א"ת בנייך אלא בונים. ע"כ הלכה כאחרונים בכל עניינים. עד שקם האחרון לאחרונים. ועשה להם חוקים ודינים. בשלחן ערוך כעין סימנים. ואחר כך היה הרב החסיד הפורס מפה על השלחנים. וידו על העליונים. ועל טוב יזכר הגאון הגדול מהרש"ל החולק עליו בכמה דינים. על כן כל מי שעיניו כיונים. יעיין באלו עניינים ומבין שניהם יבנה בניינים. כי על הרוב דבריהם מכוונים. עד כאן חשבתי הדורות אמרותיהן אמרות טהורות. מגלים נסתרות. והיו למאורות. כזוהר רקיע מזהירות שבחם אין להביע. מתהום ארעא עד רום רקיע:
ובהגיע דו"ר א"ת דו"ר אב"י חי"ל חילו לאורייתא. בוצינא קרדינותא. לטוב יזכר שמו ושבח מעלתו וחסידתו. כאשר יראת חטאו היתה קודמת לחכמתו. ויי' אתו בכל מקום הלכה כמותו. בלמוד התלמוד היה יורד ונוקב עד התהום. בפלפולו חריפתא כדוב שכול וכארי נוהם. ותפס ישיבות הרבה לשם ולתפארת. נופת תטופנה שפתותיו עתק מדברת. לקביל אלפא נושקי הגבורים נאזרת ידו גוברת. הרים עוקרת. ומכח שבילדותו זכה למעלות גדולות. שנתקבל לאב"ד ולמורה צדק בקהלות גדולות וגלילות ויט שכמו לסבול סבלות. משא העם הזה כרועה מעביר צאנו לנהלם על מי מנוחות. במילי דשמיא ומילי דעלמא שלא יפלו בעמקי שוחות. בכן לא נתקיים זה בידו להעלות על הספר חדושיו שחידש בכל יום תמיד על התלמוד והפוסקים באריכות. במהות ואיכות. רק בדרך קצרה. לסימנא בעלמא לו שלא ישכח במהרה. והנה מצאתי באמתחתו חיבור גדול ונורא. אשר חיבר על ספר המרדכי מרישא עד גמירא. ושם ידבר ויש לו ויכוח עם כל הפוסקים. ראו נא ענותנותו. שלא ביקש להדפיס אותו. ה' יחנני להוציא לאור יקר גדולתו להראות לכל העמים תפארתו. וחריפתו ובקיאתו. ולא די שהיה רעיא מהימנא לישראל בתורתו ובעבודתו. אך תרב מעלתו וחסידתו. והחזיק ידי לומדי תורה. להגדילה ולהאדירה. ומימיו לא פסקה משלחנו שמונים נפשות והאכילם מטעמים ברבורים אבוסים ופטומים בחול ובשבתות ובמועדים. בביתו ובשלחנו היו נועדים:
ולעומת מחברתו. צבי תפארתו. יונתו תמתו. ראוי להזכיר לטובה אמי מורתי. חדר הורתי. הגבירה הרבנית החסידה אשר כל מכיריה יעידון ויגידון עליה שלא הניחה כלום ממעשה אמהות הקדושות ממש היתה אוכלת חולין בטהרה. וידה היתה לסייע אדוני אבי ז"ל שבזבז כל הממון שהכניסה לו מבית אביה להפסקת לומדי תורה. ולא זו שלא רעה עינה על זה אדרבה הוסיפה עוד מדילה כזה וכיוצא בזה. הביטו נא וראו אם אשה בכל אלה ימצא לטובה. אשר מאסה בחיי עולם הזה וכל מעשיה לעולם הבא. ובגללה בירך יי' את אדוני אבי ז"ל וזכה לכל הכבוד והגדולה אשר היה לו בחוצה לארץ. אשר לזה לא זכה אדם בארץ. מבריאת שמים וארץ. ומרוב צדקתו וחסידתו. עזב ונטש ביתו ונחלתו. ועלה אל המקום אשר אמר יי להשרות שם שכינתו. ובטרם צאתו מאהלו ומארץ מולדתו. התחיל לחבר ספ' הנכבד והנורא הזה כדי לצוות את ביתו. ומתוך ענותנותו לא הטריח את בניו להדפיס אותו. אך קדשנו במצותיו וצונו למלא שאלת מי שיבקש להעתיק הספר הזה ללמדו חסידותו. ומאחר שבעל הדרך ידע לנגדו להבהיל אותו. להוציא מחשבתו לפעולתו. לאור בארץ החיים אור תורתו. בכן לא נגמר הספר בח"ל כי אם בירושלים שתי שנים אחר ביאתו. ומיי' היתה זאת לזכותו שהיה ניתק לראי"ה גנזרי אוצרות דברי פי חן קבלת איש האלהי החכם הש"ל הרב הגדול מהר"ר יצחק לוריא זצ"ל בצרור החיים צרורה נשמתו. ולא היו נראין לשום אדם עד בוא אבי אדוני ז"ל לאוצרתו ולביתו כי שם תקע אבי ז"ל חנייתו ודירתו. והיה לומד בהם מראש עד סוף כדי להגיע לתכליתו. בגין דא צריך אני להודיע. טבעו של זה הספר הקדוש והטהור הספר ההוא נחלק לג' ראשים. החלק הראשון הקדמה יקרה נפלאה נפלאת מאוד ושמה יכונה תולדות אדם והנמשך אליה המאמרים נקראת עשרה מאמרות. והחלק השני מדבר מכל השנה מה ששייך לכל אחד בזמנו. וקראן בשם מסכתות. דינים השייכים לחול נקראים מסכת חולין. ודינים השייכים לשבת נקראים מסכת שבת. וכן לכולן עד תכליתו. והוא נקראת עשרת הדברות. ומאחר שבמסכת שבת כשהוא עומד בענין שנים מקרא ואחד תרגום. שייך החיבור על פרשיות התורה ואיידי דרבתי מילי הוציאן מן המסכתות והעמידו בפני עצמן. ומן התורה שבעל פה שייכים למסכת שבועות ושם ראוי להיות קביעותו. אך מאחר שהוא קונטריס גדול הוציאו חוץ למחיצתו. ובאלו מסכתות חידש יותר מארבע מאות דינים שלא הוזכרו בין הפוסקים רק מה שהוציא מתוך התלמוד בסברתו. ושמה יראה ויראה תוקף הדרתו. ומעשה גבורתו. סוף דבר לא הניח דבר גדול וקטן דבר גדול מעשה מרכבה. ודבר קטן הוייות דאביי ורבא. ויותר מזה שהפה קדוש מוציא מפיו ענייני מוסרים התעוררות והתלהבות הלב מה שמכניס לאדם תוך מחשבתו. ובספר זה מדבר לעשות כרצון איש ואיש לכת המקובלים וכן לכת הפשטנים והדרשנים איש כגבורתו ימלא תאותו. והנה אנכי עומד ומדבר ומבקש מכל מי שיקרא בספר הזה לא ילמוד כאדם הקורא בספר לעורר שינתו. רק לעיין עיון בתר עיון עד שיבא אל תכליתו. והחלק השלישי נקרא עשרה הילולים עשה כדרך שיר וחרוזות וכל איש ליזל ולזמר בזמירתו. ומפת תטופנה שפתותיו. ואשרי איש אשר ישים בו קריאתו ויוציא מלבו ערמימותו. והמוחל וסולח לעדתו. יקרביהו לפנים ממלאכי השרת מחיצתו ועוד אחת צריך אני להודיע על מה שלא הייתי סניף למחברתו ולעשות הגהות. כמו שעשה אדוני אבי ז"ל לאביו והוא זקיני קדוש יי' בספרו עמק הברכה. הא ודאי קושיא הוא. והתשובה בצדו אבא מורי היה גדול באותן הימים וגם היה לו רשות מאביו אבי זקני לעשות הגהות רבים ועצומים ואז התעוררו פה קדוש מפיק מרגליות דברים נכונים כמבואר בהקדמתו. מה שאין כן אנכי היום כשנסתלק ידידי מביתו הייתי צעיר לימים ושנים ובער אנכי מאיש ולא היה לי בינת אדם באותן הימים ושתי שנים אחרי ככלות גמר הספר נלקח ארון אלהים עלה לעליונים ועל ידי זה לא היה לי רשות וצביונים. להוסיף על אמריו הנעימים. להציב ציונים. והנה חסדי יי' אזכיר על כל הטוב אשר גמלני לא בזכותי רק למען יכירו וידעו כל יושבי תבל שזכות אבותי עזרני. כי כוונתו היה להעלים ממני יציאתו כי נפשי היה קשורה בנפשו עד שנתגלה מפי האומרים היום למחק יוקח אדוניך מעל ראשיך. וכשקרבו הימים אחזתיו ולא ארפנו כהרימי קולי אבי אבי למה אתה עושה לי ככה להשליכני אחרי גויך. וענה ואמר לי אבי מה אעשה לך בני גזירה היא מלפני והוסיף ואמר אם חכם לבך ישמח לבבי גם אני כי איין ספק שתהיה ארי ולביא כאשר אתה משבט לוי האי צורבא מרבנן דאורי לא אתי אלא משבט לוי שנאמר יורו משפטיך על כן בני חזור לאחוריך והניחני להוציא מחשבתי מכח אל הפועל ואתה תפוש באומנות אבותיך וחזק ואמץ בתורת משה הואל וברכני אבי ואמר אמן ואמן כן יעשה האל שתהיה מבני עלייה. במחנה הלוים. והלך ממני אל הנחלה והמנוחה. ולא היה לי רוחה. רק יגון ואנחה על מה עשה לי ככה. ויי ראה בצערי והשאיר לי ברכה. ופתח לבי בעומק הלכה. ועד שלא שקעה שמשו התחיל לזרוח שמשי. וזכותו עמדה לי. שעליתי מעלת בית אל. בעזרת האל. ונתקבלתי תהלה לאל. לר"מ ולאב ב"ד הגדול על רוב מדינת ישראל. ולא אזכיר הקהלות הגדולות מכח שלא יכולתי למלא תאותן באותן הימים אפס מקצת מהם תראו. והנה בחמלת יי' מיד אחר יציאת הצדיק ממני הייתי דורש טוב לעמי ששה שנים מידי שבת בשבתו בק"ק פראג המהוללה. אלהים יכוננה סלה. ותמיד לא פסקה ישיבה מביתי. ותשאני רוח יי' והביאני לק"ק פי"רטא עיר קטנה אבל בעיני היתה גדולה באנטוכיא כי שם היו נמצאים חכמים מופלגים חריפים ובקיאים. ומשם עליתי אל ראש ההר ק"ק פרנקפורט עיר הגדולה לאלהים בכל מדינות אשכנז היא אל תלפיות תל שהכל פונים אליה. ושם בעלי תוספות היורדים בעומקה של הלכה. אשרי העם שלו ככה. ומשם עליתי אל ראש הר ההר ק"ק פוזנ"א המעטירה עטרת תפארת ישראל שם בעלי בינה שופעים מבריכה העליונה. שבח יקר גדולתם אין להמנה. הליכות עולם להם לומדים גפ"ת בכל השנה. וקיימתי בעצמי הרב' למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם שעל ידי החכמים הגדולים ומרוב פלפולם חריפתא תיפוק שמעתתא והיה סיבה ומקור שהעליתי על הנייר כל חדושים של גפ"ת לכמה מסכתות. וצפיתי שיי' יהיה בעזרי להביאן לדפוס לזכות רבים רק חשבתי דרכי על הראשונים אני מצטער שהמה גרם בניזקין לבחורים ודומיהן שאינם מבקשים ליתן לב לעיין בעיון שכלם איש ואיש בחכמתו ובינתו אשר חלק לו אלוה ממעל רק רואה כל מה דכתיב ומפורש לפניו. בכלל דבר הזה אנכי יושב בספק עד לאחר שאזכה בזכות יי' להוציא תחלה מכח לפועל חבורי הגדול על איסור והיתר להראות פלאות בעמים:
ועתה אהובי מורי ורבותיי בדבר הזה משכתי ידי לעת עתה לקיים מצות כבוד אב בראשונה אולי יקויים בי הברכה הכתובה בצדה למען יאריכון ימיך שבזכותו אבנה גם אנכי להוציא מחשבתי לתכלית. ופסוק כי בער אנכי מאיש וגו' הואיל ואתא לידן נימא מילתא כי קשה למה חלקן לשני בבות הול"ל כי בער אנכי מאיש ומאדם. וע"ק גבי איש מזכיר לשון בער וגבי אדם מזכיר לשון לא בינת. הגם לפי הגמ' דסנהדרין פ' בן סורר ומורה (סנהדרין ע, ב) גבי דברי למואל מלך משא אר"י משום רשב"י מלמד שכפאתו אמו וכו' עד איכא דאמר' מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר. אמר רבי יצחק מנין שחזר שלמה והודה לאמו דכתיב (משלי ל, ב) כי בער אנכי מאיש מנח דכתיב ביה (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה. ולא בינת אדם לי זהו אדם הראשון. ופירש"י זה אדם הראשון שנכשל ביין ואני שתיתי יותר ונמצא משום הכי חלקן לשני בבות שקאי על נח ואדם. אך עדיין לא שבנו מטעותינו למה גבי נח מזכיר לשון בער וגבי אדם מזכיר ולא בינת וגו' ועוד למה הקדים נח לאדם שהיה הראשון. ונראה לתרץ כי לעיל מינה מסיק בגמרא (ע"א) ויחל נח איש האדמה א"ר חסדא א"ר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא אמר ר' זכאי אמר הקב"ה לא הייתם ללמוד מאדם שלא גרם לו אלא יין כמ"ד אותו אילן שאכל אדם גפן היה דתניא רבי מאיר אומר אותו איילן גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לעולם אלא יין. רבי יודא אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיא אומר תאנה היה בדבר שקלקלו בו נתקן שנאמר (בראשית ג, ז) ויתפרו עלי תאנה וגו' ופירש"י בדבר שנתקלקלו מדת הקב"ה כן באזמל שהוא מכה הוא מרפא נס בתוך נס כו'. וכתבו התוספות על פירש"י ואין ענין זה לזה כלל אלא היינו כדאמרי במדרש רבה (ב"ר טו. ח) משל לבן מלך שקלקל עם אחת משפחותיו כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטרין שלו והיה מחזר על הפתחים של שפחותיו ולא היו מקבלין אותו אלא אותה שקלקלה עמה פתחה לו דלתיה וקבלתו. כך בשעה שאכל אדם מפרי האילן טרדו והוציאו חוץ לגן עדן והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו מה היו אומרים לו הא גנבא דגנב דעתא דברייה וכו' אבל התאנה ע"י שאכל ממנה פתחה לו דלתיה ע"כ. וק"ל איך מתורץ גם לפי התוס' שהביא מ"ר נשאר קשה אין ענין זה לזה. בשלמא גבי שפחות כשם שהקלקול תלוי בו כן תלוי בה. משא"כ גבי אילן הקלקול תלוי בו ולא באילן דותיא דמתניתא מסכת כריתות פ"ג (טז.) לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת כן הוא קשה בנידון דידן. וביותר יש תימא כי מה שתוספק סתרו פירש"י ופירשו ע"ד אחר באמת פירש"י שפי' על התורה מפרש הוא בהדיא הפירוש שפירשו התו' ע"ש הלא דבר הוא. ועוד קשה במדרש עצמו מה היו אומרים הא גנבא. מה כוונת המדרש בזה ומה היה קשה אם לא היו אומרים מאומה. והקרוב אלי לומר ע"ד הילקוט בספר ירמיה דף ס"ו (סוף רמז שטו) והביא בשם שוחר טוב א"ר סימון בשם רבי שמעון חסידא בעולם הזה אדם הולך ומשמש אשתו נדה אין מי שיעכבו אבל לעתיד אבן מקיר תזעק נדה היא וכו'. והנה לפי המדרש הזה יתבאר שפיר שהוא דומה בדומה לבן מלך שקלקל עם השפחה הקלקלה תלוין בשניהם גם הוא באכילת אדם מן האילן הקלקול תלוי' בשניהם כי זהו ידוע קודם החטא היה הכל כמו שיהיה לעתיד לבא. וא"כ החטא תלוי באילן ג"כ היה לצווח כנגדו אל תגע בי ליקח הפרי ואפשר אם היה צווח כנגדו מנעו מהחטא. וא"כ דומה ממש לקלקול השפחה עם בן המלך וקבלה אותו ה"ה בזה האילן שגם הוא קלקל שלא גער בו ולכן פתח דלתו אניו. וכדי שלא יהיה תמוה בעיני העולם וכי פה היה לאילן לדבר מ"ה האריכו מה היו אומרים הא גנבא כו' ש"מ היה להם מציאות הדבור. ולפ"ז דברי רש"י נכונים הם ופירושו בחומש הוא מפרש ויתפרו עלי תאנה כו' אבל שאר העצים מנעום מליטול עליה' הוא מפרש ובגמרא רצה לפרש מה שפירש בחומש הוא מדברי המ"ר והוקשה לו הקושיא דלעיל הלא אין דומה זה לזה כי שמה שניהם קלקלול משא"כ באדם. ע"ז מסיק רש"י בגמרא בענין זה דומין נמי מכח שגם האילן חטא ולכן אמר שאילן חטא ולכן האילן הזה מתקנו והוא ממש כמד' הקב"ה בדבר שהוא מכ' הוא מרפ' כי האילן היה מכה אותו שלא מנעו מלחטוא הוא בעצמו היה מתקנו. ונמצא רש"י בחומש ובגמרא הכל למקום אחד הולך רק שמתרץ קושיא הנ"ל. ואין להקשות לדברי א"כ מה הקשו תוס' על רש"י די"ל כוונת התוס' להוציא מלב הטועים שלא יבינו פירש"י כפשוטה באזמל שהוא מכה וכו' כי על הפשוטה קשה ואין ענין זה לזה וכוונתם שדברי רש"י בנויים ע"פ מ"ר ויומתק שפיר ל' רש"י דמה שאומר באזמל שהוא מכה והשתא א"ש מה שאמר שלמה בער אנכי מאיש זה נח לפי פירש"י שהודה לדברי אמו על ששתה הרבה יין יותר מאדם וידוע שכרותו של נח מוזכר בהדיא במקרא (בראשית ט, כא) וישת נח וישכר ויתגל משא"כ שכרותו של אדם לא נכתב בהדיא וראיה שהרבה מ"ד פליגי אם גפן או חטה או תאנה היה. ויובן שפיר לשון כי בער אנכי מאיש זה נח הייתי בער ממש שאפילו מקרא לא למדתי וקראתי זהו פשיטא ומ"ה העמידו בראשונה ועל אדם אחר ולא בינת אדם לי שלא היה לי לב להבין שחטא של אדם היה ביין שלא יכלתי להבין האמת שקאי על היין וע"ז לא היה בינה לי להתבונן משא"כ נח מוזכר בהדיא כן נ"ל לפרש המקרא. ונחזור לעניינינו אע"פ שמנעתי את עצמי מלעשות הגהות בספר אדוני אבי ז"ל ודנתי בעצמי וכי חברותא עמו מ"מ יש כאן אומד הדעת שניחא ליה לאבי ז"ל בזה. ובפרט שראיתי שאדוני אבי ז"ל חולק כבוד לאביו הגאון מהר"ר אברהם שעפטלס שהעתיק כל ספר עמק הברכה בספרו כאשר ראה שאין בנמצא ונמצא ספר הזה הוא כליל וכלול מאב ובן ואני בן הבן ולמען יקויים (קהלת ד, יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק ויקרא שמי אצל שם אבותי אמרתי לגלות ג"כ דברי מוסרי' ואין למוכיח לייסר העם אם לא שמסבב המוסר מתוך ד"ת לכן התעוררתי בעזר האל יתברך לחבר הקדמה זו המדברת באיזה מוסרים כדי שיתקיים לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. ואף שקצר לי המצא מהשתרע לכלול ענייני דרושים שלי בתוך הקדמה זו רק אפס קצהו תראו פה כי דרושים שלי ארוכים מארץ מדה ובפני עצמם יתמלא הספר על כל גדותיו. אך לכבוד המקום ב"ה ולכבוד אדוני אבי ז"ל חברתי הקדמה זו. ולא ידעתי על מה ליסדה. כי באם הייתי מעמידה על פרשה א' מפרשיות שבתורה היה קשה עלי הי מנייהו מפקית גם פן יחשדני הקורא שאנכי בר בי רב דחד פרשה. לכן אמרתי ובחרתי לי לילך בדרך מורי הגאון המופלג מהר"ר שלמה אפרים זלה"ה שחיבר ספר עמודי שש המדבר מענין עמודים כאלה. אמרתי לאחוז ג"כ ולהלפת באותן העמודים לדבר מהמה בתכלית הקצרה וקראתי שם הקדמה זו ווי העמודים על שם ששה עמודים אלה שהעולם עומד וקיים עליהם ובית מלכותו ממ"ה נכון ונשען עליהם והש"י יתן בלבנו לקיים עמודים אלו. ונזכה לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו. כבוד אומר כולו. אמן וכן יהי רצון: