דין החי יתן אל לבו להבין אחריתו וענין גוסס.
תנן התם ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר' אליעזר וכי אדם יודע איזה יום ימות ויעשה תשובה אמר להן כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ישוב למחרת ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמרה בחכמתו בכל עת יהיה בגדיך לבנים.
תניא בשמחות זוטרתא דר' חייא משאדם עולה למטה נכנסין אצלו ואומרים לו לא דברים מחיים ולא דברים ממתים (אומרים לו) שמא הלויתה לאדם או שמא אדם הלוה לך או שמא הפקדת אצל אדם או אדם הפקיד אצלך או שמא יש לך פירות שאינן מעושרין איזהו מעשר ראשון איזהו מעשר שני אם היה כהן אומרין לו איזהו תרומה טמאה ואיזהו תרומה טהורה. אין נכנסין אצלו לא ביום ראשון ולא ביום שני ואם היה מטורף נכנסין אצלו אפי' ביום ראשון. אבל הקרובין נכנסין אצלו בכל שעה שירצו שביקור חולים אין לו שיעור. אם היה לו אח [ולא היה לחולה בנים] אומרין לו כתוב גט לאשתך ואל ירע בעיניך שאמרנו לך כתוב גט לאשתך הרבה בני אדם כתבו ולא מתו והרבה שלא כתבו ומתו הרבה שכתבו ועמדו וקרעו. נטה למות אומרין לו התוודה עד שלא תמות הרבה שנתוודו ולא מתו והרבה שלא התוודו ומתו והרבה שהיו מהלכין בשוק ומתוודים שמא בזכות שאתה מתודה אתה חיה ואם היה יכול להתוודות בפיו הוא מתודה בפיו ואם לאו מתוודה בלבו אחד המתודה בפיו ואחד המתודה בלבו ובלבד שיהא לבו מכוין [לאביו שבשמים]. כל הדברים האלו אין אומרין אותן לא בפני עם הארץ ולא בפני קטנים ולא בפני נשים שלא יבכו וישברו את לבו. ומנין שהחולין צריכין להתוודות ת"ל אוילים מדרך פשעם וגו' כל אוכל תתעב נפשם וגו' ויצעקו אל ה' וגו' יודו לה' חסדו וגו'. תנו רבנן מי שחלה ונטה למות אומרין לו התוודה שכן דרך כל המומתין מתוודין וכל המתוודה יש לו חלק לעוה"ב שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני ויען עכן אל יהושע ויאמר אמנם חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר ויאמר לו יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה היום הזה (הוא) [אתה] עכור ואינך עכור לעולם הבא. ואם אינו יודע להתוודות אומר תהא מיתתי כפרה לכל עוונותי.
תניא היה ר' מאיר אומר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו מאי והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספיד יספדוניה ודיקבר יקברוניה דיטען יטעוניה דידל ידלוניה. תניא באבל רבתי הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. אין קושרין לו לחיו ואין פוקקין את נקביו ואין מניחין כלי מתכות וכלי מיקר על טיבורו עד שעת שימות שנאמר עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרוץ גולת הזהב [וגו']. ואין סכין ואין מדיחין אותו ואין מטילין אותו על החול ולא על גבי המלח עד שעה שימות. ואין מאמצין את עיניו והנוגע בו הרי זה כשופך דמים למה הדבר הזה דומה לנר המטפטף שכיון שנוגע אדם בו נכבה ואין קורעין ואין חולצין ואין מספידין עליו ואין מכניסין עמו ארון בבית עד שעה שימות: