הקדמת הכותב
אמרתי במגילת ספר כתוב עלי לבל יפלא בעיני הקורא מה ראיתי על ככה ומה הגיע עלי כי באתי עד הלום לכתוב ספירות דברים בעלמ׳ ובפרט שיש כמה אנשים אשר בלעגי שפה מדברים מה זה שתיקה ואם ללצים הוא יליץ ואומר אם שתקת שתיקותיך יפה מדיבוריך אין אומר ואין דברים אשר יכול להיות מוצא מקום לדבר קשות ודברי סרה כ״א מתנבא בסיגנון אחר ע״כ אמרתי נאמן עלי הדיין ועד בשחק עלי כי אין כוונתי להתיהר ח״ו ולילך בגדולות ונפלאות ממני לעשות לי שם בארץ כדרך הגדולים וטעמי ונמוקי עמי אגלה טפח היות ששמעתי מפי הרב המאה״ג המפורסם ר׳ גדליה ז״ל שאמר משם החסיד המפורסם מ׳ שמעריל ז״ל מ״מ דק״ק ווערחאווקע ולפי דעתי כל האותות והמופתים והניסים המפורסמים וגלויים ואין מבין עצתי שיאחז באמונה לבד וגם אני נתתי אל לבי כי מאז הייתי לאיש ועד זקנה קרוב לשיבה שאני רואה בעו״ה מדי יום ביום נתמעטו הניסים ונסתלקו המופתים כי בימים קדמונים אירע לפעמים שוכבים בגויעה שקורין הינער בעט וכשקמו וחיו היו מספרים מהנוראות שראו בעולם העליון וכמו שנזכר בגמרא עולם ברור ראית וכדומה כמה מעשיות בגמרא וכמו חמי מ׳ אליכסנדר ז״ל שסיפר שהי׳ איש אחד שוכב בהינער בעט בק״ק בערשטאט והי׳ בעת שהתעוררו כת שבתי׳ צבי ית״ש והראו לאיש הלז מקומות בספרים שטעו איזה מהרבנים וכמעט שטעו אחר כת הנ׳ וציוו אותו שיאמר להם הפשט האמתי באותן המקומות וגם בימיו היו משוגעים שהיו מקיזים א״ע באבנים בשעת קה״ת והיו מגלים לאנשים חטאם והיו אומרים על נפשם חטאם באיזה חטא הם בכף הקלע ונהירנא שלמדתי בימי בחרותי בכפר אצל מלמד אחד ובאו עניים אל החדר ונתנו להם לאכול והי׳ ביניהם אשה אחת שהי׳ בה רוח רעה ולא הכירו בה וכשהתחיל המלמד ללמוד עם הילדי׳ הסדר חומש לא הספיק ללמוד שנים או שלשה פסוקים הפיל הרוח רעה את האש׳ לארץ ובא בעלה וביקש מהמלמד שיפסיק מלימודו כי הרוח טמא שבה אינו יכול לסבול שום דבר שבקדוש׳ וכשפסק ללמוד קמה וישבה על מקומה ומחמת כל אלו דברים היו רבים חוזרים בתשובה והאמונה הי׳ מתחזק בלב כל איש ישראל ועכשיו בעו״ה נתמעטו הצדיקו׳ וחשכו הרואות בארובות ובעו״ה נפלה האמונה עד מאוד וכמה מינות נזרקה בעולם לא ניתן לכתוב סרה על עם ה׳ והי״ת יכפר על זאת ע״כ יעצני לכתוב הנוראו׳ ששמעתי מאנשי אמת ובכל מעשה כתבתי ממי ששמעתי ות״ל שחנני ה׳ בזכרון ולא הוספתי ולא גרעתי והכל אמת ויציב ולא נשתנו הדברי׳ מפי וכתבתי כ״ז לזכרון לבני ולבני בני שיהי׳ להם זאת לזכרון ולחיזוק אמונות ה׳ ותורתו ואמונו׳ הצדיקו׳ ואמונת כל שמקרב א״ע להשי״ת ותורתו ואיך תורתו ית׳ מזכך נפש לומדיה ויכול אדם לבא למדריגות גדולות כמו שאחז״ל לעול׳ יצפה אדם ויאמר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב ע״כ ידעו נאמנה כל הקורא בו כי לא כתבתי זאת דרך ספורי מעשיות ודברי הימי׳ רק שישגיח באמת בעין השכל בכל מעשה ומעשה נוראו׳ השם ויקח לעצמו מוסר השכל מזה לקשר לבו ביראת השם ובאמונות חכמים ובכח תורתינו הקדושה היוצא מן המעשה ובדעתי הי׳ לכתוב אחר כל מעשה איזה מוסר ואיזה אמונה היוצא ממנה אך אמרתי פן אקצר ח״ו והנחתי שכל או״א ילמוד ממנה כפי ערך שלו וכפי ערך בחינתו הקטן לפי קטנותו והגדול לפי גדלו אמרתי אגב אורחא אצל בני אזכה ג״כ לשאר בנ״י והשי״ת יזכיני ויסיעני להיות מן המזכים את ישראל ואודיע ליוצאי חלצי שיתנו לכל וכל הקורא בו אביע חידות מני קדם אשר שמענו ונדעם ואבותינו סיפרו לנו לא נכחד מבניהם לספר תהילות השם ונפלאות אשר עשה ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה אותם להודיעם לבניהם אשר שמעו למען ידעו דור אחרון עיר וקדיש מן שמיא נחית ברוך יוצר מאורי האור הן הן נשמת הצדיקים הן הן נשמת אור עולם בוצינא קדישא ונהירא ר׳ ישראל בעש״ט וחביריו שהי׳ ניצוץ רשב״י כאשר שמעתי מבנו של ר׳ יעקב ממעזיבוז הנקרא ר׳ יאקיל שפ״א הוליכו אביו לבהמ״ד והבעש״ט עומד ומתפלל לפני התיבה ואמר לו בזה״ל בני ראה והשגיח כי לא יתראה בזה בעולם עד ביאת משיח צדקינו כי הוא רשב״י וחביריו וגם מהמעשה הנכתב בפנים עם גיסו ר׳ גרשון מקוטיב שהי׳ לו עליות נשמה בתפלו׳ המנחה להעלות נשמות רבות וכפי שכת׳ בס׳ ע״ח בשער השבת פרק ח׳ כי משה רבינו ע״ה הי׳ זריז בענין זה בכל עש״ק להעלות כל הנשמות בין של חיים בין של מתים מזה המעשה נראה שהי׳ גם בחינות נשמת משה רע״ה ועיין המעשה בפנים והידוע אין צריך ראי׳