הלכות אלה מקיפות למעשה את סדרי העבודה הקבועים בבית המקדש, וכוללות בתוכן את כל קרבנות הציבור הקבועים, של כל יום ויום. דיני קרבנות היחיד מסוגים שונים וכן קרבנות ציבור שאינם קבועים, מבוארים בפני עצמם במקומות אחרים.
הלכות תמידין ומוספין מחולקות לשניים: החלק האחד הוא הלכות תמידין, שבעצם עוסק לא רק בקרבן התמיד אלא גם בעבודות אחרות — שאף הן תדירות ותמידיות בבית המקדש ונוהגות בו מדי יום ביומו — תרומת הדשן, הבערת האש על המזבח, הקטורת, החביתין והדלקת המנורה. בהקשר לכך נזכרים גם הפייסות, שנועדו לקבוע בדרך הדומה להטלת גורל, מי מן הכהנים יזכה בעבודות מסוימות במהלך היום. בתוך ההלכות הנוגעות לכל יום יש התייחסות לשינויים המסוימים שנוהגים בימי השבת, וכן הרחבה בעניין הלכות לחם הפנים, המוחלף מדי שבת בשבתו. בתור סיכום לדינים אלו בא תיאור ופירוט של סדר העבודה הקבוע והתמידי הנוהג במקדש, בחול ובשבת, הכולל את כל המלאכות הנעשות על ידי כל הפועלים במקדש, למן בדיקת העזרה לפני תחילת העבודה בשחר, עבודות ההקרבה למיניהן וההכנות אליהן, וכן הפייסות, ההשתחוויות, התפילות ושירת הלוויים.
החלק השני כולל את הלכות המוספים, המסודרות לפי סדר המועדים והימים המיוחדים בשנה, ונפרטו בהן כל קרבנות המוסף השייכים לאותם הימים, וכן עבודות וקרבנות נוספים במקדש הקשורות לחגים. אף שהמוספים הללו אינם עניין של יום ביומו, מכל מקום הם גם כן חלק מן הסדר הקבוע בבית המקדש. בתוך הדינים האלה מובאת יחידה הקשורה במידה מסוימת לנושא המוספים, אבל היא עניין השייך בכל ענייני הקרבנות, ונושאה הקדימות שבקרבנות: היא מתחילה בהגדרה איזה מן המוספים קודם לחברו ביום שיש בו כמה מוספים, ולאחר מכן עוברת לעקרונות הכלליים, איזה מין של קרבן קודם לאחר, על פי סדרם האמור בתורה ועל פי דרגות קדושתם.