הלכות טומאת מת עוסקות בהגדרת הדברים המטמאים טומאת מת ובאופנים שהם מטמאים. הן נמצאות ברובן במסכת אהלות במשנה ובתוספתא, וחלקן מפוזר במקומות נוספים בש"ס.
טומאת המת היא החמורה מכל הטומאות. צד אחד של חומרה הוא בכוחו של המת והדברים הקשורים אליו לטמא דברים אחרים. בשאר הטומאות מקור הטומאה על פי רוב נמצא בדרגה של 'אב הטומאה', ואילו המת נמצא בדרגת 'אבי אבות הטומאה', ומטמא בני אדם או חפצים שונים בטומאה חמורה עד שהם עצמם נעשים 'אב הטומאה'. חומרה נוספת יש בטומאת המת, בכך שאין לה טהרה על ידי מקווה בלבד, ואפילו לא בטבילה במים חיים, אלא דווקא על ידי הזאה של אפר פרה אדומה.
המת מטמא לא רק כשהוא שלם, אלא גם החלקים הפורשים ממנו מטמאים, ובהלכות כאן בא דיון מפורט מהם חלקי המת המטמאים ובאיזה אופן הם מטמאים. מלבד זאת גם הקבר שקבור בו המת מטמא כמת עצמו. נוסף על הדברים הללו שמטמאים מן התורה, יש דברים נוספים שמטמאים טומאת מת מדברי חכמים ובכללם טומאת בית הפרס, טומאת בית הקברות וכן טומאת ארץ העמים שאף היא קשורה בצורה מסוימת לטומאת המת.
יש כמה אופנים שבהם המת מטמא: ראשית, טומאת מגע, כבכל הטומאות. כמו כן המת מטמא גם במשא, כדרך שמטמאים רוב אבות הטומאות. אופן נוסף של טומאה שמיוחד בטומאת מת הוא טומאת אוהל שמטמאת אף בלא מגע ישיר בין המת ובין הטומאה. טומאת אוהל מטמאת בשלושה דרכים: אדם או חפץ שהאהיל על המת, מת שהאהיל על האדם או החפץ, או שהמת והאדם או החפץ נמצאים יחד באותו האוהל.
המושג אוהל המת הנזכר בתורה כמטמא את כל אשר בתוכו, התפרש על ידי חכמים כמושג מופשט שמתייחס לכל חלל שיש לו גג או כיסוי ואפילו הוא בגודל קטן ביותר (טפח על טפח ברום טפח). כל מקום שמכונה אוהל לפי הגדרה זו מביא את הטומאה לכל מה שבתוכו. טומאת האוהל לא נשארת רק באוהל עצמו שבו נמצא המת, אלא היא יכולה לעבור לאוהל אחר דרך הפתח שביניהם. אמנם יש גם דברים שיכולים לחצוץ בפני הטומאה ולמנוע ממנה לעבור מאוהל אחד לשני, וכן יש אופנים של הצלה מן הטומאה בתוך אוהל המת עצמו.
כל הדינים הללו יצרו מערכת שלמה מורכבת של פרטים והלכות העוסקים בצדדים השונים של טומאת אוהל, ומשום כך נחשבים דיני אהלות, כאחד הנושאים הסבוכים שבתורה.