הלכות שבועות כוללות סוגים שונים של שבועות אשר שונות זו מזו - הן בהגדרתן והן בעונשן או בכפרתן. בעיקרי הדברים מחלק הרמב״ם בין ארבעה סוגי שבועות: שבועת ביטוי, שבועת שווא, שבועת הפיקדון ושבועת העדות. שבועות אלו משתייכות לשני תחומים בהלכה: שני הסוגים הראשונים שייכים לאיסור והיתר, ואילו האחרונים הן שבועות השייכות לדיני ממונות.
שבועת ביטוי, היא שבועה שאדם נשבע לעשות או להימנע מלעשות דבר בעתיד, או שעשה או לא עשה דבר כלשהו בעבר. בכל הדברים האלה, כשאדם שיקר בשבועתו במזיד הרי הוא לוקה, ואם עשה כן בשוגג הריהו מביא קרבן חטאת עולה ויורד. שבועת שווא, אף היא נוגעת באיסור והיתר, ועניינה הוא שאדם נשבע שבועה שאין שום צורך בה מפני שהדברים ידועים, או להפך, שהוא נשבע על דברים שהם הפך המציאות. ועוד בגדר של שבועת שווא, כשאדם נשבע שהוא יבטל את המצווה, וכן שבועה שאדם נשבע על דבר שאין בידו לעשותו בשום פנים. בכל שבועות השווא הללו, אם עבר במזיד הריהו לוקה, ואם היה זה בשוגג איננו חייב.
שבועות אחרות הנכללות בהלכות שבועות שייכות לדיני ממונות. שבועת הפיקדון היא שאדם כופר בכך שהוא חייב לשלם ממון לאדם אחר, בכל אופן שיהיה: בחוב, בתשלום שכר, במציאת אבדה או בכל אופן אחר ונשבע לשקר. עונשו הוא שמשלם קרן וחומש על הממון שכפר בו, ובנוסף לכך מביא גם קרבן אשם ודאי. שבועת העדות, היא כאשר אדם מבקש מעדים שיודעים באיזה עניין שיעידו עבורו, והם נשבעים לשקר שאינם יודעים שום דבר, ועונשם שחייבים להביא על כך קרבן עולה ויורד.
אך על אף ההבדלים שיש בין השבועות השונות, הן בפרטי הדינים שלהן והן בעונשים הבאים בגין הפרתן, הצד המשותף לכולן כפי שעולה מן התורה עצמה וביתר שאת מדברי הנביאים, היא החומרה הגדולה שיש בחילול השבועה, משום שיש בכך חילול וביזוי שם ה׳.