ביחידת הלכות זו, איחד הרמב״ם שלוש מצוות שונות ונפרדות, אשר המשותף להן הוא היותן מיוחדות לחגי חודש תשרי. מקורן של הלכות שופר הוא במסכת ראש השנה, ואילו הלכות סוכה ולולב מצויות במסכת סוכה.
בראש מתבארות הלכות שופר, שעניינן הוא מצוות התקיעה בשופר בראש השנה. מצווה זו מבוארת כאן לכל פרטיה: הן לגבי הכלי הראוי להיות שופר הן לגבי זמני ואופני התקיעה, והן לגבי מי כשר לתקוע. עוד נזכרים פרטים העוסקים בגזרת חכמים שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל להיות ביום השבת. כמו כן מבואר סדר התקיעה בציבור, אשר לפי תקנת חכמים הוא משולב בתפילת מוסף בשלוש ברכות ארוכות ומיוחדות - מלכויות זיכרונות ושופרות - הנוגעות בעניינו של יום ראש השנה עצמו, כ׳יום הזיכרון׳ שבתורה, ונקשרות לתקיעת השופר.
לאחר מכן באים דיני סוכה, ומפורטת בהם מצוות הישיבה בסוכה הנוהגת בשבעת ימי חג הסוכות. בהלכות מבוארות בתחילה הגדרות המבנה הבסיסיות של הסוכה: שיעורה מבחינת אורכה רחבה וגובהה, מספר הדפנות ודרך עשייתן, וטיב הסכך שבו צריך להשתמש להצללת הסוכה. כמו כן מבואר אופן קיום מצוות הישיבה בסוכה, ואימתי אדם פטור מן המצווה.
לבסוף באות הלכות לולב שהן פירוטי ההלכה של מצוות ארבעת המינים האמורים בתורה והנוהגים בחג הסוכות. בהלכות אלו מבואר טיבו וצורתו של כל אחד מארבעת המינים, וכיצד מקיימים בהם את מצוות הנטילה בפועל. בהלכות אלה יש גם התייחסות פרטית לסוגי מומים הפוסלים את ארבעת המינים מנטילה, וכלל הוא שנדרשת בהם איכות מסוימת של ׳הדר׳ - שלא יהיה בהם פגם במראיהם.
לאורך הלכות סוכה ובמשולב עמהן, נזכרים כמה פעמים אופני קיום מצוות החג בבית המקדש. הן לגבי מצוות נטילת הלולב, אשר יש בה כמה שינויי דינים בבית המקדש מבשאר המקומות, הן בעניין המנהג מזמן הנביאים של הקפת המזבח בערבות (שזכר לו נעשה בימינו ביום האחרון של החג). עניין נוסף שעיקרו בבית המקדש ונזכר אף הוא כאן הוא שמחת בית השואבה הקשורה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות. בהלכות אלה נאמרו דברים לגבי אותה השמחה היתרה שבמקדש, מעלתה על פני שמחת הרגלים האחרים, ושותפותם של כל ישראל בה.