החובה והמצווה של לימוד התורה כתובה בתורה ושנויה ומשולשת במשנה ובתלמוד. ואולם למרות שיש גם דברים כלליים וגם אמירות פרטיות בלימוד התורה, בדרכי הלימוד, בערכו ובחשיבותו, בכל זאת הרמב"ם הוא שהעמיד מבנה סיסטמטי שלם שעוסק בלימוד התורה — למן ההגדרות הכוללות של החובה הכללית ללמוד תורה ועד לפרטי דברים בסדר הלימוד ובדרכי הלימוד, וכן הדרכה פדגוגית מבחינת הלומד, בין שהוא ילד או מבוגר, ומבחינת המורה. בתוך ההלכות הללו לא רק שנפרסת מסכת שלמה של תלמוד התורה כדרך חיים וכמרכיב יסודי במה שהאדם עושה בעולמו, אלא גם ניתן פה המקום למבנה החברתי שתומך בלימוד, ולפיכך יש בו גם דברים רבים לגבי חובת המלמדים ולגבי מעמדם החברתי, הן בקביעת יחסי החיוב, הכבוד והמורא כלפי תלמיד החכמים והן בהגדרות כיצד שומרת החברה בכללה על לומדי התורה ומלמדיה.
אף על פי שהלכות תלמוד תורה היו לנגד עיניהם של הרבה מן הפוסקים המאוחרים יותר, הרי בדרך כלל לא הגיעו אלה ליצירת מסכת שלמה של מקומו של תלמוד התורה בתוך מציאות החיים היהודית, ועדיין בחלק גדול אנו צריכים לחזור להלכות אלה ברמב"ם, לא רק כדי לקבל תמונה שלמה לגבי ערכו ומהותו של לימוד התורה אלא גם כדי לדון בפרטי הלכה מרובים שקשורים לכך.