Tiferet Shlomo, on Festivals, Introduction

מבוא השער

(תהילים ס״ח:י״ב) ד' יתן אומר המבשרות צבא רב. לפי הידוע אם בני אדם רוצים לשמוע דברי תורה מאדם צדיק אזי הקב"ה משפיע להצדיק דברי תורה ונעשה כמעיין המתגבר. וזהו ד' יתן אומר. באם הצדיק אומר לצבא רב. ולזה קפיד ר' אליעזר (בחג השבעות) כדאי' במס' ביצה דף ט"ו ע"ב. (דהנה בשבועות הוא זמן מתן תורתנו ואז הת"ח הם מקבלים התורה מחדש) ויותר מה שהיו אצל הדרשה והיו רוצים לשמוע הי' לו השפעה יותר ויותר לכך קפיד ביציאתם. וז"פ מתלמידי יותר מכולם. ולזה מצינו קפידא בתלמידים שהלכו מאביי לרבא. וז"פ תשובת משה רבינו ע"ה ליתרו כי יהי' להם דבר בא אלי. היינו שהתורות שהיו מוכנים לבא להם שכל ישראל יש להם חלק בתורה כידוע. וזה כי יהיה להם דבר היינו בא אלי התורה מקודם. וזה הריווח שלי והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו: (העתקה מכי"ק)

במס' חגיגה דף י"ג ע"א. אמר לי' ר' אסי תא ואגמרך במעשה מרכבה. א"ל אי זכאי גמירתא מר' יוחנן רבך. הנ"ל בזה דהנה זהו כח ועוצם קדושת הצדיקים אשר מעולם להיותם דבוק בהתלמידים הבאים אחריהם כל ימיהם ובחייהם ובמותם לא נפרדו מתלמידיהם ונראים אליהם לגלות להם רזי התורה ממה שקבלו למעלה כמו שמצינו כמה פעמים בזוה"ק. וזה שרמז הכתוב ולמדתם אותם את בניכם ופרש"י אלו התלמידים כי אמנם כח התלמיד דבוק בהרב יותר מהבן אצל אביו כי זהו המקיימו בשני העולמות. וזהו ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם ר"ל לדבר בתוכם תמיד מתוך גרונם וללמוד עמהם גם בשבתך בביתך מקום רחוק מהתלמיד גם שם תופע עליו נהרה. וכן בלכתך בדרך וכן בשכבך בקבר תדבר עם התלמיד ובקומך בתחיית המתים כמו שדרשו רז"ל בשכבך תשמור עליך ע"ש. וזהו שנא' באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו פי' אחריו גם אחר הסתלקותו מעולם הזה עוד יצוה את בניו ושוקד ובא אל צדיקי הדור ללמדם. וז"ש ר"א אי זכאי הוה גמירתא מר' יוחנן רבך ר"ל אם זכיתי הי' בא ר' יוחנן בעצמו מעולם העליון ללמדני כמו שמצינו כמה פעמים בזוהר הקדוש ע"ש. וזהו פי' הענין במס' אבות אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר כו'. לכאורה צריך להבין הלא אנטיגנוס לא היה אומר אותן הדברים שקבל משמעון הצדיק רק דברים אחרים. גם מה שמצינו בכל מסכת אבות הלשון הוא היה אומר. אך לפי הנ"ל ניחא כי המס' זאת נקראת אבות רמז על הצדיקים שנקראו אבות והם המדברים בתוך התלמידים שהם בנים כנ"ל. וז"ש קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר פי' שמעון הצדיק היה אומר דבר זה. וכן כל הוא היה אומר קאי על רבו שדבר עמו אחר פטירתו. וז"פ הפ' וילך משה וידבר את הדברים האלה כו' עפ"י מ"ש בתקוני זוהר כי משה אתפשטותא בכל דרא. ובכל צדיק הדור מתנוצץ בו מקדושת משה רבינו ע"ה באותו הזמן ובאותו השעה. וזה וילך משה גם בעת שהלך לעולם העליון וידבר את הדברים. הרי כוחו עודנו כאלו הוא עומד ומדבר עמהם. וז"פ הפ' כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון כו'. לכאורה יקשה הלא הידיעה הזאת היא עפ"י רוה"ק תבטל מהם הבחירה לטובה. אך הפי' בזה כנ"ל כי אמר להם אשר גם אחרי הסתלקותו מהם אדע אם השחת תשחיתון ח"ו כי במותו לא כהתה עינו. פי' גם אחרי מות משה רעיא מהימנא לא כהתה עינו מלהסתכל תמיד בישראל לטוב להם:

וז"פ הפ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כו'. דהנה כבר נתבאר בזוהר הקדוש סוד השארת הנפש של הצדיקים בעולם הזה ורוחם ונשמתם עולה למעלה וזהו לטובת החיים בעולם הזה כדי שיהיה להם התקשרות מה עם החיים בעולם הזה לדעת כל אשר יעשון ולהרגיש בצערם ולהתפלל עליהם כי עיקר קיום החיים בעולם הזה הוא רק ע"י הזכות והתפלות של אבותינו הראשונים והקדושים אשר מעולם שהם מקושרים עם ישראל בכל מקומות מושבותם וכשישראל הם בטובה האבות שמחים עמהם כמבו' ברש"י ויוציאך בפניו בפני האבות. ובזוהר הקדוש וירא ישראל ישראל סבא וכן כתיב יגל יעקב ישמח ישראל. וכדאי' במד"ר שאמר הקב"ה למשה לך ובשר להאבות שאני מנחיל לישראל את הארץ. וז"פ מכלכל חיים בחסד מחיה מתים. פי' כאשר הש"י ב"ה מכלכל החיים בזה מחיה מתים שיש להם נחת רוח וחיות ע"י הטובה שבאה לישראל וכן ע"י שסומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים בזה מקיים אמונתו לישיני עפר ששמחים באמונתם כי נתקבלה תפלתם. וז"פ מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה אע"פ שממית מ"מ מחיה אותם ע"י שמצמיח ישועה להחיים. אמנם עוד יש דרך וענין אחר כמו שמבואר למעלה כי השארת הנפש בין החיים הוא להתדבק עמהם להורותם וללמדם שהם מתעוררים בסוד היחוד נר"נ והם שבים ובאים להתלמידים אחריהם לגלות להם סודות ורזין דאורייתא מעולמות העליונים כנ"ל וז"פ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים בעולם הזה בין החיים כנ"ל. וזה הענין דאמרינן בכתובות פרק הנושא דף ק"ג אצל פטירת רבינו הקדוש שאמרו כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב. והוא קשה להבין מה בכך אם לא יאמר סוף הדבר להתגלות. אכן כדברינו ניחא כי אמנם כבר נודע כי הצדיקים אין להם מנוחה גם בעה"ב כי תמיד הם שבים ללכת לבא אל התלמידים אשר בעולם הזה ללמדם דרכי השם וכאשר באמת נראה הדבר אצל רבי כי כל בי שמשי הוה אתי לביתי' מעולם העליון ולכך כל מאן דאמר נח נפשי' דרבי ר"ל שהוא במנוחתו בעוה"ב הנה זהו מורה על פחיתת מדריגתו כי לא בא לעולם הזה כנ"ל לכן ידקר כו'. וזהו ג"כ הענין בגמ' ברכות דף מ"ג כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידיו בתריה כי הדרו יתבי וקאכלי קא מבעי' להו הסבו מאי כו' לא הוה בידיהו קם ר' אדא בר אהבה אהדר קרעי' לאחורי' וקרע קריעה אחרת אמר נח נפשי' דרב וברכת מזונא לא גמרינן. ויש להבין למה קרע קריעה אחרת הזאת. אך הכוונה כנ"ל כי בתחילה כאשר נסתלק רב מהם סברו כי עוד ישוב אליהם להורותם כנ"ל אך כאשר ראו כי לא ידעו ההלכה הבינו כי נח נפשי' דרב ר"ל בא אל מקום מנוחתו כבוד ולא ישוב אליהם כי נעלמה ההלכה מהם ואינו מזכירם לכך אז קרע קריעה אחרת כי בשעה הזאת נצטערו עד מאד אשר לא הגיעו למדריגה הזאת שיבא אליהם רבם הגדול כנ"ל:

תהלים מ"ט אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו כי לא במותו יקח הכל כו'. יל"ד. א' מהו אל תירא מהו היראה אם יעשיר אדם. ואם יש לירא מאדם רשע העשיר. מהו יועיל שבמותו לא יקח הכל הלא בחייו עושה כל הרשעות שבעולם. ב' כי לא במותו יקח הכל. דמשמע הא מחצית יקח. אך הנראה דזה קאי על הצדיקים במיתתם שגדולים יותר מבחייהם שהעולם יראים שבחייו היה מגין על הדור ולאחר מיתה לוקח כל הזכיות. ע"ז קאמר אך אלהים יפדה נפשי כי יקחני סלה זה מדת טובו. ובזה אל תירא כי יעשיר איש. איש הוא במדריגה העליונה כמ"ש אשרי האיש. תפלה למשה איש האלהים. ד' איש מלחמה. דהיינו שיהיה עשיר בעוה"ב וירבה שם כבוד ביתו. לא תירא מזה. כי לא במותו יקח הכל כי נפשו בחייו יברך וכו' ויודוך כי תטיב לך: (מכי"ק)

כי ימכר לך אחיך העברי וכו' ועבדך שש שנים. היינו שיש צדיקים שמגולגלים לתקן הדור על שלא הוכיחו בדורות הראשונים. שש שנים. היינו ששים שנים דהיינו שש עשיריות כמ"ש האלשי"ך בפ' משפטים. חפשי מעמך. כיון שמת נעשה חפשי מן המצות. לא תשלחנו ריקם. העניק תעניק לו. שצריך האדם להתפלל עבור הצדיק. לא יקשה בעיניך בשלחך אותו כי משנה ש כר שכיר עבדך. דהיינו מלבד מה שלוקח שכר מצות עמו. גם המצות שעשה בעולם הזה נשארים בעולם הזה להגן על הדור כמ"ש זכור לעבדך לאברהם כו'. וזה משנה שכר שכיר עבדך דהיינו כמו משנה לחם. וברכך ד' אלהיך בכל אשר תעשה. והבן: (ומכי"ק)

תהלים פ"ו אודך ד' אלהי בכל לבבי כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה כו'. הנ"ל דהנה הנפש אם היא לבדה בלא רוח אז היא בלא חיות הקדושה רק נפש הבהמיות. ונפש כי תחטא. נפש"י גימ' מ"ת. רק רוח הקדושה הוא ע"י חיות התורה שהיא מתנוצ' בו היא נותנת חיים לו כמ"ש תורת חיים. וז"ש איש אשר רוח בו שהוא רוח חיים העליון ע"י התורה. וע"ז כתי' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים שהוא בחי' רוח חיים העליון כנ"ל. ולכך כתי' אצל הנפש נחלה עבר על נפשנו וכו' המים הזדונים. נחל"ה הוא בהיות שם נח"ל משפיע לה' תתאה שהיא השכינה בחי' נפש. אזי עברו המים הזדונים. דהנה יש בחי' מים הרעים מים הזדונים שהוא מקום תאוות והתענוגים כמבואר בשער הקדושה להר"ח וויטל. כי מכח המים באים כל התאוות ותענוגים. וזהו כאשר נחלה עבר על נפשנו שהשם נח"ל משפיע מן הקדושה לנפשנו אזי עברו מעלינו המים הזדונים והתאוות רעות כנ"ל. וזהו כי חסדך גדול עלי כאשר ישפיע עלי בחי' מים קדושים של החסדים אז והצלת נפשי משאול תחתי' ויעברו מעלינו המים הזדונים. ועיקר תיקון הנפש הוא מסירות נפש למיתה על קדוש השם. וזהו שנקרא בכ"מ מסירת הנפש ולא מסירת הרוח. וז"ש דוד המלך ע"ה אליך ד' נפשי אשא במסירות נפש כי בך בטחתי לשון דביקות והתקשרות כמ"ש וטח את הבית. ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום. והבן:

במס' שבת דף ל' ע"א. בשעה שרצה שלמה להכניס הארון לבית קדשי קדשים דבקו שערים זה בזה כו' כיון שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו כו'. ובתלמוד ירושלמי איתא שלקח שלמה ארונו של דוד והעמיד לפניהם ואז נפתחו. הנראה בביאור הענין הטעם שנפתחו לפני ארונו של דוד. דהנה כבר בארנו במ"א על פ' ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית. הפי' הוא כי שלמה המע"ה התנצל בזה לפני בנ"י שבחיי דוד אביו לא היו צריכין כלל לבנות בהמ"ק על כי הוא היה מקדש ומטהר כל גופו ואיבריו והיו כבחי' בהמ"ק וכליו. וזהו ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית היינו שהבהמ"ק הי' בלבבו. וז"פ ויאמר ד' יען אשר הי' עם לבבך הטיבות כי היה עם לבבך. פי' יען אשר אתה כן במעלה יתירה שכח הבהמ"ק הוא עם לבבך יותר טוב לפני מבנין אשר יבנה שלמה בנך. לכן כתי' להלן בנך אשר יהיה תחתיך הוא. יבנה הבית פי' שהוא לא ישיג מעלתך הגדולה לכן הוא צריך לבנות הבית כמבו' במ"א. וז"ש שמחתי באומרים לי בית ד' נלך. היינו שהי' לו שמחה שאמרו לו כי הוא כמו בית ד' כי הוא המקודש כמו בהמ"ק. נמצא כי מפני שבדוד המלך היה בו כל קדושת בהמ"ק לכן כשראו השערים ארונו נפתחו מיד. גם יוכל לומר שזה שהיה מתפלל דוד המע"ה בחייו באמרו קומה ד' למנוחתך הבהמ"ק נקרא מנוחה כמ"ש כי לא באתם אל המנוחה כו' אתה וארון עוזך היינו להכניס הארון לבהמ"ק:

ומסיים שם בגמ' שנהפכו פני שונאי דוד כשולי הקדרה. ולכאורה צריך להבין באמרו פני שונאי דוד הלא הי' כמה שנים אחר פטירתו וכי יש לומר שהיה לו עוד שונאים אחר פטירתו. אך הנה נ"ל לרמז בזה ג"כ דרך לעבודת הבורא ב"ה להורות דרך הישרה להתקרב א"ע לצדיקי הדור כי גם בזמן דוד המלך ע"ה בחיים חיותו לא היו רוצים לגשת אליו והיו נמצאים כמה שהיו מתלוצצים עליו לכן לא הי' כבודם להתראות לפניו וללמוד ממנו דרכי השם אולם לאחר הסתלקותו כשראו השערים נפתחים לפני ארונו אזי הבינו עוצם קדושתו לזה נהפכו פניהם של שונאי דוד שהיו לו בחייו מחמת שלא היו מכירים כח קדושתו כשולי הקדרה מחמת בשתם שלא נתנו אל לבבם להתחבר עמו. ומכ"ש לאחר שבאו לעולם האמת וראו גודל קדושתו כדאיתא בברייתא דר' ישמעאל. וכזה הענין הוא ג"כ כביכול אצל הבורא ב"ה שנקרא אל מסתתר ובעולם הזה הוא בבחינת הסתרה וכל באי עולם אינם נותנים אל לבם למה באו לעולם ומניחים חיי עולם ועוסקים בצרכי שעה ומה מאד תגדל הבושה בעולם האמת ששם נגלה אלקותו ית"ש ואז יראו ויבינו כי כל ימיהם היו כמתעתעים. אך אז המתים חפשי וכבר אינו באפשרי לתקן מה שקלקל בעולם הזה. א"כ כל איש ילבב בעודו בחיים חיותו יראה לתקן מה שקלקל ולסגל מעשים טובים כדי שיזכה לחיים הנצחי ולחזות בנועם ד'. אכי"ר:

פתיחה

אלה הדברים אשר דבר כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מוהר"ש הכהן זלה"ה. ביום ה' בהעלותך י"ד בחודש סיון תרכ"א לפ"ק בהתיסד הבית המדרש החדש יצ"ו תוב"א ובבנין ירושלים בב"א:

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים. הנ"ל דהנה אמרו חכז"ל מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי כו'. בית תפלתם לא נאמר אלא בית תפלתי. הרמז הוא דהנה בכל תורה ותפלה שהאדם לומד ומתפלל בעולם הזה הנה מעורר הרצון בכח העליונים דוגמתו ע"י יחודו בכוונה כיל"ח. וע"ז אמר הכתוב לעבדו בכל לבבכם ר"ל שיהי' כביכול הש"י נתפעל ועובד ע"י העבודה שלכם שתהיה בכל לבבכם. וזהו ועבדתם את ד' אלהיכם שכל העולמות הגבוהים העליונים מתעוררים ע"י עבודתכם לעבוד כמוכם. וזה הכוונה בית תפלתם לא נאמר ר"ל אם הבית תפלה הוא רק בית תפלתם שאין בהם כח לעורר למעלה בית התפלה דוגמתו וכמ"ש חז"ל בהמ"ק שלמעלה הוא מכוון כנגד בהמ"ק של מטה. והנה זהו שאמר יעקב אבינו ע"ה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. הרמז של והאבן הוא המשכת הארה והיחוד מעולמות העליונים מבחי' אל"ף לשם ב"ן וזה ו"ה זו"נ אב"ן שהוא היחוד דרך כל העולמות ע"י פעולת הצדיק יעקב אבינו ע"ה כשיסד את האבן במקום בהמ"ק. והנה אמר אשר שמתי מצבה הרמז של מצבה הוא מ"ה צ"ב. מ"ה רמז על היחוד של שם מ"ה. צ"ב הוא ר"ת ב' צדיקים יוסף ובנימין יסו"ד ויסו"נ כיל"ח ע"י שמהם הוא היחוד לעולם והוא שאמר ע"י הפעולות שלמטה יהיה זה בית אלהים שלמעלה כי כמו שנתיסד למטה כן יעשה למעלה כנ"ל. ואמר עוד וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. כי הנה ידוע כי הקב"ה כביכול ידו פתוחה להשפיע כל טוב לישראל כאשר מזה היתה תחלת הבריאה להיותו משפיע חסדים טובים לעולם ויכירו הכל את כבוד מלכותו. כי יותר מה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק וכאשר השפע באה לעולם הזה הנה מזה בא כביכול נ"ר להש"י ב"ה ושמו ית' נתגדל ונתקדש. וכההיא דאמרינן בקדושין באדם חשוב בההיא הנאה דמקבל מינה מתנה מקודשת כן אנחנו בנ"י החשובים מאד לפני הש"י ע"י קבלת המתנה והשפע מלמעלה נעשה היחוד כנ"ל ולשון מקודשת כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י וכן שמו קדוש ישראל כי ע"י המשכת השפע מלמעלה נעשה הרצון טוב והיחוד בכל העולמות יותר והוא שכתוב ואני תפלתי לך ד' עת רצון וכאשר ברוב חסדך תעננו הוא באמת ישעך כי בזה אתה רוצה וז"ש וכל אשר תתן לי הנה לנ"ר לפניך ועשר אעשרנו לך כי הכל עשירות ונחת רוח ישוב לך כנ"ל. והבן.

זה אלי ואנוהו. פי' הת"א דין אלהא ואבני ליה מקדש ופי' ואנוהו אעשה לו נוה. הנראה לבאר ענין זה כי מה טובו של בנין בהמ"ק להשתבח בו יותר מכל המצות. אך הנה מבו' בזוהר הקדוש ובספרים כי צורת המשכן וכל מכונתו החצר וההיכל ובית ק"ק המזבח והמנורה והשלחן והארון והתורה אשר בו כולם רומזים על צורת האדם בכלל ובפרט כנודע למעיין בספרים. והנה כאשר האדם מקדש א"ע כל בנין רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו הוא בדוגמת הבהמ"ק וממשיך עליו השראת השכינה כדרך שהי' בבהמ"ק כי הלא גם הבהמ"ק עיקר השראת הקדושה הי' ע"י בנ"י שהמשיכו כ"ז. וכמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולא נאמר בתוכו כי הכל הוא מקדושת בנ"י כנודע. והנה כן כתי' המתגאה על חיות הקודש. והפי' הוא שכביכול מתגאה ונתעלה ע"י חיות הקדושה שבנ"י ממשיכים להם בעולם הזה כפי ערך כל אחד ואחד כמו שבענין החיות בגשמיות בעולם הזה יש הרבה בחינות כי אינו דומה חיות האדם החולה ר"ל כמו חיות האדם הבריא שזה יש לו חיות מעט וזה הרבה. וכן אינו דומה חיות אדם הישן לאדם המתעורר כי הישן יש לו עוד חיות מעט בקרבו כמובן כן יש הפרש בין המשכת חיות הקדושה לכאו"א כי יש שממשיך חיות הקדושה הרבה כי הוא בריא ושלם בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ויש שממשיך עליו חיות מעט כי חולה הוא באיזו אבר שפגם ח"ו. ויש שישן מכל וכל ואינו ממשיך עליו כלום מחיות הקדושה כי אינו עוסק כלל בתו"מ חלילה ונקרא מת ר"ל. לכן הצדיק נקרא איש חי שממשיך עליו חיות הרבה מחיי החיים ומשרה על עצמו השראת השכינה. הנה זהו הפי' שכביכול מתגאה על חיות הקודש שממשיכים לעולם הזה שזהו היתה כוונת הבריאה מתחלה. וזהו רצונו של הש"י כנודע. לכן נאמר עוד ונהדר בכבוד על המרכבה. הוא כמ"ש חכז"ל האבות הם המרכבה והפי' הוא כמו שהיושב על המרכבה הוא בטוח שיתהלך למרחוק ולא יפול כן הצדיקים הם המרכבה שכביכול שכינת כבודו רוכב עליהם תמיד ומתהלך בהם כמ"ש אשר התהלכו אבותי לפניו והם אינם מניחין את מחשבתם ליפול מהם הקדושה בכל הכ"ד שעות ביום כמ"ש בס"ח. וזהו בחי' יושב עליהם על המרכבה בטוחה שלא תפול השכינה מהם כי באם לאו היא ישיבה שאין בו סמיכה חלילה. ונחזור לענינינו הנה העיקר השראת השכינה והקדושה וכל המרכבה הוא אך על הצדיקים והם הן הבהמ"ק העיקר כי הם הממשיכים החיות והקדושה שלמעלה בתחתונים. וזה הי' ענין דוד המע"ה מכוון לבו נגד בית קדשי קדשים כי בחי' דוד המלך נקרא לב כיל"ח ולכן בכל ספר תהלים הוא מדבר מענין הלב והנפש כיל"ח. והנה כל חיות האדם הוא בלב לכן אמר לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני כמ"ש עץ חיים הוא למחזיקי' בה וכמ"ש שהוא חיות הקודש והוא דוד המע"ה רגל רביעי מן המרכבה כנ"ל. ולכך אמר לו הש"י הטיבות כאשר הי' עם לבבך. ר"ל כי זהו טוב מאד כאשר הוא הבהמ"ק והשראת השכינה עם לבבך ובתוכך ואינך צריך לבהמ"ק כמו שנתבאר. וז"ש שמחתי באומרים לי בית ד' נלך ר"ל על עצמי שאני ביהמ"ק ובית ד'. לכן אמר על עצמו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. שהוא ההיכל והבית העיקרי כנ"ל כי הלב הוא ק"ק והוא בחי' דוד כנ"ל. ולכך הנה זהו שאמרו משה ובנ"י זה אלי ואנוהו ר"ל שאבנה לו המקדש בתוכנו כנ"ל וז"פ התרגום אונקלוס כנ"ל:

אהללה ד' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. יל"ד הלא נשמות הצדיקים תמיד הם עומדי' ברום עולם ומהללים ומשבחים לשמו ית' כמוב' בזוהר הקדוש ובספרים. אך הנה דוד המע"ה הוא הי' נבזה בעיניו מאד כמ"ש ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם וכן אמר לשאול אחרי מי רודף מלך ישראל אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחד. הנה לכך לא שיער בעצמו כלום להיות ראוי אחרי פטירתו לעמוד בהיכל ד' לפני הש"י כנ"ל. ולזה התחזק בעצמו להלל להש"י באמת בכל לבבו ובכל כוחו. והנה כן אמר מה בצע בדמי ברדתי אל שחת. אך ע"ז הצטער על אבדן נפשו היודך עפר ברדתי אל שחת כי לא יכול להודות עוד להש"י. וזש"א מה בצע בדמי כאומר מה בצע לי בהיותי בדמי או ברדתי אל שחת הכל שוה לי יהיה איך שיהי'. אך ע"ז דוה לבי בקרבי היודך עפר היגיד אמיתך כנ"ל:

יוצר אור ובורא חושך. יש להבין למה התחיל ביצירה ואח"כ בבריאה. אך הנ"ל שהוא ע"ד שאמרו חז"ל בלשונם בגמ' ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא והפי' הבריא שמא יצא לעבר השני. והנה כן לשון בריאה הוא שנתגלה האור העליון כי אצילות הוא לשון אצלו סמוך. והבריאה הוא למטה ממנו. וזהו הפי' יוצר אור ובורא חושך כי ע"י שיצא אור העליון כמש"א ויאמר אלהים יהי אור עי"ז נדחה החושך ויצא לחוץ לצד השני שזהו לשון ובורא חושך שיצא החשך לחוץ כי ע"י הקדושה נדחה הסט"א לחוץ וכן ע"י אור התורה נדחה החשך של הסט"א כנ"ל:

אמרינן בגמ' אצל ר"ע באותו שעה הי' מאריך באחד. הנ"ל לשון שהי' מאריך בא' כאשר נודע כי אין עלי' לתחתונים אם לא קבלו תחלה איזה הארה מלמעלה והנה באותו השעה שהיה ר"ע רוצה להעלות נשמתו בגבהי מרומים במסירות נפש הוצרך להמשיך תחלה הארה העליונה מבחי' אריך אנפין ועי"כ נדבקת נשמתו באור העליון ונתעלה וזהו שהי' מאריך באחד ר"ל המשיך מבחי' אריך לבחי' אחד שהוא רמוז לזו"נ כנודע וז"ש אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד שנתעלה נשמתו בהתקשרות האור העליון ההוא כנ"ל: לאוקמי שכינתא מעפרא. הנ"ל הפי' הוא כי הנה נפשות הצדיקים בקבר הם חיים בכח השכינה אשר חופפת עליהם שמה וזהו מבו' ענין הזה של נפשות הצדיקים בהאר"י ז"ל באריכות. וזהו כשיהי' תחיית המתים הנה יקומו הצדיקים ישיני עפר ותקום השכינה עמהם מעפר. וזהו התנערי מעפר קומי וז"פ לאוקמי שכינתא מעפרא כנ"ל:

צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים. הנ"ל לרמז בזה מעלת הצדיקים אשר מפיהם אנו חיים והם המשיכו האורות מלמעלה ולהורות את בנ"י דרך הישרה לעבודת הבורא ב"ה כל ימי חייהם להאיר פני תבל. לכן גם בהסתלקותם מעולם הזה ויושבים בכבוד בג"ע הנה עודם מסתכלים לעולם הזה בעינא פקיחא ואור תורתם נשפע לכל הדורות הבאים אחריהם בל ימוט לנצח כאשר הם יודעים כי כל תענוגם בג"ע הוא ע"י פעולתם הטובה בעולם הזה. וז"פ צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים. כאשר במע"ב הי' הבריאה בששה ימים וביום השביעי שבת וינפש ואח"כ חוזר חלילה שבעת הימים כן אור הצדיקים תאיר לנצח כאור שבעת הימים וז"ש הולך אל דרום וסובב אל צפון השמש הולך ביום ושוקע בלילה ולמחרתו חוזר וזורח כיום האתמול ואל מקומו שואף זורח הוא שם. כן הצדיק בג"ע אל מקומו שהי' בעולם הזה שואף ומשתוקק להיות זורח שם אור קדושתו. וז"ש בזוהר הקדוש על ר"ש בן יוחאי דומה דודי לצבי מה הצבי בשעה רץ שהוא לדרכו הוא הופך ראשו לאחוריו כן הצדיק בעולם העליון ראשו לאחוריו להסתכל מאין בא לו חשיבתו בג"ע ומעלתו הגדולה כ"ז ע"י עבודתו בעולם הזה. וז"ש ואברהם היו יהיה. כי הוא היה בדורו הצי"ע והתפלל על העתיד שיהיה ג"כ צדיקים בכל דור. וזהו יהי' ג"כ לע"ל ביום ההוא יהיה כו':

אמרינן בגמרא קשה סילוקן של הצדיקים לפני הקב"ה יותר מחורבן בהמ"ק שנאמר הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבד' חכמת חכמיו כו'. ובחורבן בהמ"ק לא כתיב רק ותרד פלאים ע"ש. הנ"ל דהנה בשעת הסתלקות הצדיק מעולם הזה ר"ל הוא שעת היחוד העליון למעלה כמבואר בספרים. והענין הוא כי בשעת הסילוק מעולם הזה ר"ל הוא צריך לתקן ולהמשיך מעין הברכה העליונה דרך צינור ושביל שעשה בחיים בעולם הזה לבל יפסיק עוד גם אחר הסתלקותו לעולם. ולכך צריך אז לעשות היחוד העליון כמו ע"ד שאמרו חז"ל היוצא לדרך צריך לפקוד כו' כמבואר בספרים הקדושים בחורבן בהמ"ק שראו אותם מעורים כו' ע"ד הסוד הנ"ל. וזה הענין בשבת במנחה בסעודה שלישית שהיא רעוא דרעווין יותר מכל יום השבת כדי להמשיך ההשפעה על כל ימי השבוע אח"כ. כן הנה הצדיק צריך לתקן אז צנור של השפעה שעשה כל ימי חייו להיות יורד והולך לעולם כמ"ש ז"ל ונעשה כנהר שאינו פוסק. וזה שמצינו במשה רבינו עליו השלום וזאת הברכה אשר ברך משה כו' לפני מותו ר"ל רק אז לפני מותו ברך אותם והמשיך להם הברכות לע"ל. וכן יעקב אבינו ע"ה. וכן רשב"י קודם הסתלקותו הנה פעל ועשה היחוד בסדר האדרא זוטא להמשיך מעין הברכה העליונה לעולם הזה כמו שמסיים דברו כי שם צוה ד' את הברכה חיים והמשיך עד העולם כנ"ל. והנה השפע וברכה זאת הוא ממשיך ממקור העליון מבחי' פלא כיל"ח. וזהו שאמרו חז"ל קשה סילוקן של צדיקים לפני הש"י. פי' יקר בעיני ד' המותה לחסידיו. והוא קשה יותר מחורבן בהמ"ק כי שם לא הי' היחוד כ"כ וכתיב שם רק פלאים וכאן כת' יוסיף להפליא הפלא ופלא כי תרד ההשפעה וברכה לעולם בכל דור ודור מסוד פל"א העליון כנהר שאינו פוסק כי שם צוה ד' את הברכה עד העולם והבן:

משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. פי' אף שחלילה לפעמים עת משפט הוא על הצדיקים למטה. הנה זה ג"כ צדקה וחסד על ישראל על ידיהם. כמו שמצינו זה בעת הסתלקות הצדיקים מאז. הנה בשעה הזאת היו בבחי' המדריגה העליונה והמשיכו רחמים וחסדים על ישראל. כמבואר זה באד"ר אצל רשב"י. וכן הוא אצל משה רבינו עליו השלום כי רק אז בעת ההיא אמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בנ"י לפני מותו. וכן ביעקב רק בשעה ההיא ברך את השבטים והמשיך להם כל הברכות האמורים. והוא כי שעת רצון הזה לא תמצא רק בזמן כנ"ל שהוא זמן מ"נ והעלאת מ"נ בכל העולמות והיחוד מעלה מעלה לאין שיעור. וזהו משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וזהו כי רגע באפו חיים ברצונו פי' אף שברגע הזאת שהוא באפו למטה. הנה מ"מ הוא באמת חיים ברצונו למעלה ברצון העליון אין שום כעס. וזהו בערב ילין בכי למטה הוא בחי' ערב ובכי אבל לבקר למעלה הוא רנה. ולכך זמרו לד' חסידיו וכו': (מכי"ק)

בפ' שמות וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו וכו'. עפ"י הקדמת האר"י ז"ל שעיקר עליית הני"ק ופתיחת המקורות להוליד נשמות הוא היחוד של מיתת הצדיקים מזה באים נשמות חדשות לעולם. ובזה י"ל תוסף רוחם יגוועון תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה. יום שמת רבא נולד ר' אשי וכן כל הנהו שחשב הש"ס. ובזה י"ל הש"ס ע"ז דף ה'. בואו ונחזיק טובה לאבותינו (שעשו את העגל) שאלמלא הם לא חטאו אנו לא באנו לעולם וכו' ע"ש: (מכי"ק)

בזוהר הקדוש פ' אחרי. כמה הרעשה אצל המתים כשבא אצלם ס"ת הם מודיעים לאבותינו אצל מערת המכפלה והם הולכים מעולם לעולם. וא"כ מכ"ש בשעת מיתת הצדיקים כשמוליכין אותו אצל המתים לקבור אצלם. וכמאמר הש"ס במס' מכות דף כ"ב ע"ב הני בבלאי טפשאי דקיימי קמי' ס"ת ולא קיימי קמי' גברא רבה. זהו ספר תולדות אדם. דקדושת האדם הוא מהנשמה שהוא מן ויפח באפיו נשמת חיים. וס"ת נובע הקדושה מאדם הכותב. א"כ מי גדול ממי. ומהתור' גופא אדם חשוב כדאי' במד"ר ששאלו לרשב"י מי חשוב התור' או ישראל ואמר כי ישראל הם חשובים יותר שהתור' לא נבראת רק בשביל ישראל: (מכי"ק)

בפ' חוקת ויראו כל העדה כי גוע אהרן. הנ"ל ע"ד שאמרו רז"ל במסכת סנהדרין דף ל"ז הנהו בריוני דהוו בשבבותי' דר' זירא דהוה מקרב להו כי היכי דלהדרי בתשובה והוי קפדי רבנן כי נח נפשי' דר' זירא אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקא דהוי בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו תשובה בלבייהו ע"ש. והענין היא כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם לכן מה שלא נגמר בחייו נגמר על ידו במיתתו שמכוחו עשו תשובה במיתתו אח"כ כמובן. הנה גם בזה אהרן היה רודף שלום ומקרב את לבם לאביהם שבשמים שושבינא דמטרוניתא לקרב ולהביא יראת שמים בלבם של בנ"י לכן כאשר גדולים הצדיקים במיתתם הנה אחר פטירתו נתעורר על ידו יותר יראת שמים בקהל ישראל וזש"ה ויראו כל העדה פי' לשון יראה כמ"ש וייראו העם את ד' לכן נאמר ויראו כל העדה היינו את ד'. כי גוע אהרן כנ"ל:

ענין אהבת משה רבינו עליו השלום לישראל רעיא מהימנא. נראה כן ממה שאמר ואם אין מחני כו'. שאע"פ שבתוכן הענין אמר לו הש"י ואעשה אותך לגוי גדול שכל נשמות בנ"י יתגלגלו בבני משה ויעברו על ידו ושוב לא יחטאו ובזה יהי' קירוב הגאולה כי יתקנו כל הנשמות ולא היתה הגזירה רק על איבוד הגופים ההם לבד אעפ"כ לא רצה משה רבינו ע"ה ומסר נפשו גם בעד הגופים האלו אע"פ שיהי' מה שיהיה: (מכי"ק)

פ' עקב ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויכהן אלעזר בנו תחתיו. פרש"י וסמיך משה תוכחה זו לשביר' הלוחות לומר שקשה סילוקן של צדיקים כיום שנשתברו בו הלוחות. אך עדיין קשה למה אמר ויכהן אלעזר בנו תחתיו. גם כי מצינו קשה מיתתן של צדיקים כחורבן בית אלהינו. ובפעם מצינו שקשה מיתתן של צדיקים כפליים כחורבן בית המקדש. דהנה מצינו שאין מלכות נוגעת בחברתה לכן מת דוד מפני מלכות שלמה בנו. וכן מצינו דרשת רז"ל וזרח השמש ובא השמש. ואיתא במס' ע"ז דף ה' בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הם לא חטאו אנו לא באנו לעולם. וזה הענין שבירת הלוחות אף שמיד אמר לו הקב"ה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים מ"מ הי' קשה לפניו שבירת הלוחות הראשונים וכו': (מכי"ק)

ישעיה נ"א הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו כו' כי נחם ד' ציון כו'. יש להבין למה האריך בתחלה לומר בלשון נסתר אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נקרתם ואח"כ מפרש אל אברהם אביכם הו"ל למימר מיד אל אברהם אביכם ואל שרה כו'. אך הנה אי' בזוהר הקדוש אברהם אברהם. אברהם קדמאה לא שלים. והפי' לא שלים הוא כי הנה כן בהיות הצדיקים בעולם הזה הנה הם בבחי' ההסתר וההעלם. שכן האור הגדול העליון בעולם הזה הוא בבחי' הסתרה והעלם וצמצום לכן לא נכרו ג"כ הצדיקים בשלימות האור הגדול אשר בתוכם עד לעתיד שיגיע העת התגלות האורות העליונים אז כתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. וזהו אברהם אבינו ע"ה בהיותו בעולם הזה לא ידעו העולם גודל ערכו וקדושתו מאור העליון שהי' בבחי' ההסתרה בעולם הזה והי' נחשב בעולם כאחד האדם. וזהו אברהם קדמאה לא שלים שקודם בהיותו בעולם הזה לא היה עדיין שלימות התגלות קדושתו אבל אברהם בתראה יהיה שלים לע"ל בהתגלות הגדול. וכן הוא בכ' הנ"ל התחיל תחלה הביטו אל צור חוצבתם כו' שבתחלה קראו בדרך הסתרה נגד עולם הזה שאין מבינים מעלת א"א ע"ה רק שהוא צור חוצבתם ומקבת בור נקרתם אבל בהתגלות שלעתיד הוא שקראו שנית אברהם אביכם ושרה תחוללכם בפירוש הכתוב וזהו יהיה כי נחם ד' ציון נחם כל חרבותיה בהגאולה שלימה במהרה בימינו אמן: