יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. הנה ידוע שכל העבדות שאנו בנ"י עושים בעולם הזה הכל חוזר לשורש הראשון לתקן חטא אדה"ר שכל ששים רבוא נשמות היו תלוים בו והאבות הקדושים תקנו הראש של אדה"ר ואח"כ כל הדורות כאו"א לפי ערכו. ועתה בעקבות דמשיחא התיקון הוא בבחי' הרגליים כמ"ש והי' עקב תשמעון. וכאשר יוגמר ג"כ תיקון הרגלים יבא משיח צדקנו ב"ב. כמ"ש ועמדו רגליו על הר הזיתים. והבן. וז"פ הפ' ד' פעלך בקרב שנים חייהו. ר"ל אדה"ר שהוא יציר כפיו של הקב"ה. בקרב שנים בהמשך השני' תחייהו ותתקנו בשלימות. כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. שזהו חיותו של אדה"ר מה שאנו מסגלי' תו"מ. ולזה בפ' שמות כשנגלה הקב"ה אל משה בסנה כתיב אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וכו'. ודקדקו המפרשים מה שמזכיר שם אביו קודם האבות הקדושים אברהם יצחק יעקב. ופי' המגלה עמוקות שזה קאי על אדה"ר שנקרא אביך כמ"ש אביך הראשון כו'. כי במשה רבינו ע"ה כתיב ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל שהי' בחי' טוב בכולו והוא תיקון חטא אדה"ר לכן כתיב אצלו אביך הוא אדה"ר שהי' אב לכל קודם האבות. ובזה פרשתי הפ' אדם כי יקריב מכם. שקאי על אדה"ר דכתיב ויגרש את האדם. וכאשר האדם מתקן מעשיו הוא מקרב אדה"ר לתקן פגמו. ואז נקרא בן אדם כמ"ש ביחזקאל ואתה בן אדם וכו'. וזה ותפארת לו מן האדם קאי ג"כ על אדה"ר. וזה ג"כ הפי' אתה זוכר מעשי עולם ופוקד כל יצורי קדם. יציר קדם קאי על אדה"ר שהי' יציר כפיו של הקב"ה. וע"י פקודי ד' ישרים שאנו עושים מביאים כל המצות לתיקון אדה"ר שהוא יציר קדם. וז"ש להלן מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש היינו לפי דברי הזוהר הקדוש שלא חטא אדה"ר רק במחשבה. אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך. כי אז נקרא בן אדם כמ"ש ביחזקאל כנ"ל. וז"פ יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. פי' שהתיקון של אדם יהי' נגמר בביאת הגואל כמ"ש והי' לעת ערב יהי' אור. וז"פ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כאשר יביא החיות באדה"ר גמר תיקונו אז ממילא יהי' ג"כ השם מלא וחי בהם אני ד'. ולזה נקרא השבת זה הראשון אחר ר"ה שבת שובה. יען כי הוא הראשון לתשובה של אדה"ר שחטא בר"ה והשבת הי' מגין עליו אחר התשובה ולזה אמר מזמור שיר ליום השבת כו' כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן. ששמח בזה כי לעתיד יוגמר תיקונו. וכדי להראות כח התשובה הי' הלילה מאיר לו בשבת כשמש בצהרים כי בשבת נמתקו הדינים בשרשם. וגם ענין השופר כבר בארנו שהוא ג"כ המתקת הדינים להיות נהפך לרחמים. כמ"ש ומצור דבש אשביעך לפי דברי רבינו יונה המובא לעיל שכח הדבש להפוך האיסור שנפל לתוכו להיות היתר היינו המתקת הדינים ע"י כח התשובה הוא ג"כ כמו כח הדבש להפוך האיסור להיתר כנ"ל. וז"פ עלה אלהים בתרועה ד' בקול שופר. פי' שנעלה בחי' אלהי"ם הם הדינין נמתקים ע"י התרועה. רק ד' בקול שופר כי מתעורר רחמים וחסדים. ובזה יש לרמז במשנה (ב"מ דף לה ע"ב) השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר כו'. אמר רבי יוסי כיצד הלה וכו' אלא תחזור פרה לבעלים הראשונים. הרמז בזה על מה שהאדם פוגם בחטאיו כמ"ש מה ד' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' את ד' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וכו' והוא הפך עורף להיות דבוק לסט"א שנקרא אחר [כמ"ש ושלח לכם את אחיכם אחר] וז"ש והשאילה לאחר שפגם בחטאיו. וזה שמסיים ר' יוסי תחזור פרה לבעלים הראשונים. יוסי גימ' אלהי"ם. הרמז בזה שיש כח בתשובה שלימה להחזיר פ"ר דינין בחי' אלהי"ם ולהמתיקם להעלותם לבעלי' הראשונים. פי' שיש כח בתשובה שלימה לתקן חטא אדה"ר כמ"ש אביך הראשון כו' ועל ידי התשובה יוגמר תיקונו כראוי. וזה ג"כ ענין השופר כמבואר בהאר"י ז"ל להעלות הפ"ר דינין ורפ"ח ניצוצין. וזה הרמז מקדש ישראל ויום הזכרון. הזכרו"ן גימ' רפ"ח כי בר"ה יעלו כולם לקדושה שזהו תיקון אדה"ר כנ"ל:
איתא בגמ' תשובה קדמה לעולם. הנראה לבאר עפ"י הפ' כי עפר אתה ואל עפר תשוב הנה בא להורות דרכי תשובה לבת השובבה. האמנם כי עיקר התשובה היא החרטה אמנם לא כל אפין שווין כי האדם המתחרט ומתמרמר על חטאיו ורוע מפעליו ומתנחם על הרעה אשר עשה. עכ"ז ההרגש הוא נתפעל בדבר שנוגע לעצמו מיראת העונש והגיהנם. אולם הדרך האמת שעיקר החרטה יהי' מה שהכעיס נגד כבוד הבורא ב"ה ומצדו לא יבצר להיות מוכן למסירות נפש ולהיות כמו עפר וכתותי מכתת שיעורי'. וז"ש בגמרא שני שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה ונמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא. פי' כשרוצה לשוב בתשובה צריך להיות בבחי' זו כי יותר הי' טוב לפניו שלא נברא משנברא והכעיס את בוראו. וז"ש תשובה קדמה לעולם שיותר הי' טוב לפניו שלא הי' בא לעולם כלל. וזה המסירות נפש הוא בחי' תשובה עלאה. תשובה אותיות תשוב ו"ה. שיהי' חוזר למציאת הראשון קודם בריאת העולם. וז"ש דוד המלך ע"ה לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. כי כאשר הוא במחשבתו להיות חוזר למציאות הראשון והוא עתה כאלו היום נברא מחדש. וז"פ מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר. פי' מה בצע אם יהי' עיקר התשובה מחמת יראת הגיהנם כי אני עומד בבחי' מסירות נפש כאלו הייתי עפר. אך הנני מתנחם ע"ז כי אם אהי' באמת עפר לא אוכל להודות לך. ובזה יש לפרש פי' הפ' אם תשוב ישראל אלי תשוב. אם אתה רוצה לשוב ולהתחרט על מעשיך יותר טוב להתחרט בזה הענין מה שנוגע לי. וז"ש ושבת עד ד' אלהיך כי אם האדם פוגם ח"ו באיזה חטא אז האלקות מסתלק ממנו. וכאשר האדם חוזר בתשובה שלימה כנ"ל. אזי כביכול הש"י שב אליו. וזה שאנו מתפללים ותמלא כל השמות שפגמתי כו'. וז"ש בגמ' יחיד ששב מוחלין לכל העולם. פי' יחידו של עולם. והבן. וז"ש ואתה תשוב ושמעת בקול ד' כו' תזכה לבא למדריגה הראשונה במתן תורה שפסקה זוהמתן וכמ"ש וכל העם רואים וכו' כמבואר במ"א:
או יאמר אם תשוב ישראל אלי תשוב. יבואר עפ"י מ"ש בפנים בפ' תולדות ויתן לך פרש"י ויתן ויחזור ויתן. פי' שכביכול הקב"ה נותן לבני ישראל השפעות טובות וכל מה שנותן להם הוא חוזר על אשר נתן להם מעט ורוצה לתת להם יותר ויותר מטובו ומחסדו הגדול עד בלי די וזה לשון ויחזור לשון חזרה על הקודם. וזה ג"כ הפי' בפ' וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. פי' התחרט על הדיבור שרצה לעשות לעמו בחרטה דמעיקרא. לא מיבעיא לעשות להם ח"ו רעה בוודאי לא יעשה דבר. רק התחרט ג"כ על הדיבור שעלה על רצונו לעשות רעה לעמו וזהו ג"כ אם תשוב ישראל אלי תשוב. תעשו תשובה נכונה עד שתגרמו בתשובתכם שכביכול הש"י יתחרט ממחשבתו אשר גזר עלינו ח"ו בעת הגלות הגזירות שעברו עלינו. ויהפוך רצונו עלינו לטובה וישועה ורחמים אמן:
(ישעיהו נ״א:י״ב) אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות כו'. הנראה לבאר עפ"י דברי הגמ' (ברכות דף ה ע"א) א"ר לוי בן חמא א"ר שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. וזהו הפי' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחי' כי התשובה צריך להיות כשהוא איש וכן אמרו באותו מקום וכו' ואם יהי' התשובה מחמת זכירת יום המות א"כ הרי הוא במקום אחר ולא באותו מקום שבשעת עשיית העבירה לא הי' זוכר יום המות שאם הי' זוכר יום המות לא הי' עושה העבירה. א"כ אין כאן תשובה נכונה ולזה לא חפץ הקב"ה תשובת הרשע ע"י זכירת יום המות כי אם בשובו מדרכו וחי'. אף שלא יזכור לו יום המות יעשה תשובה. וזה וחי' כנ"ל: (מכי"ק)
בפ' ואתחנן בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ד' אלהיך וכו'. הנראה לרמז על ענין התשובה אשר העיקר היא החרטה להתמרמר בלבו אשר הכעיס להבורא ב"ה וגרם צער גלות השכינה מחמת שפגם בעבירות ר"ל ולא ישים כל מגמתו על הצער הפגם הנוגע לנפשו מעונש הגיהנם וכדומה. וזה הרמז בפ' בצר לך וכו' ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים. תשים כל מגמתך על צער גלות השכינה שנקראת אחרית הימים. ושב"ת עד ד' אלהיך אותיות שב"ת. כי עיקר התשובה נגמר בשבת. כי גם אצל אדה"ר הי' ג"כ טובה גדולה מה שנברא סמוך לשבת. כי לולא זאת לא הי' יכול להתקיים עד שהמליץ עליו השבת כידוע. וז"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. היינו המלאכים שנבראו מכל המצות שהאדם עושה בכל ששת ימי המעשה ויש להם עלי' בש"ק. לכן אומרים בליל ש"ק שלום עליכם וכו' הם המלאכים אשר עומדים ומצפים על יום השבת להיות להם עלי' בליל ש"ק. א"כ גם במצות התשובה שהוא ג"כ מצות עשה ונברא ג"כ ממנו מלאך שנהפך לטובה ומלאך רע בע"כ יענה אמן. ומלאך הזה יש לו ג"כ עלי' בשבת. וזהו שנקרא שבת שובה כי השבת הוא הגורם גמר תיקון התשובה כנ"ל:
(בפ' וילך) חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ד' אלהיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך. הנה הכתוב הזה מרמז לנו דרך הנכון בעבודת הבורא ב"ה לבל יפול לב האדם כאשר ישים אל לבו גודל השפלות ורוח נשברה כי הרבה לפשוע ולמרוד נגד כבודו ועי"ז יכול ליפול ברשת היצה"ר לתת מגרעת בעבודתו ית"ש בתורה ומצות כי יעלה ברוחו כי אין חפץ להבורא ב"ה בעבודתו ועי"ז יהי' נסוג אחור מחמת המ"ש ר"ל. לכן מרמז לנו הכתוב גודל מעלת איש הישראלי כמ"ש חזקו ואמצו כו' כי ד' אלהיך הוא ההולך עמך כביכול השי"ת הוא מתרומם ומתנשא והולך ע"י עבודתך וכל צבא מרום עומדים ומצפים על עבודתינו וכאשר האדם מתעורר למטה בשירות ותשבחות אזי כל צבא מרום מהללים ומשבחים עמו כמ"ש הללו את ד' מן השמים הללוהו במרומים ועיקר התעוררות היא מלמטה וז"ש ביום עשות ד' אלהים ארץ ושמים הארץ נבראת תחלה וכו' כי עיקר הבריאה הי' בשביל בנ"י שלמטה. והמלאכים יש להם עלי' ע"י המעש"ט של בנ"י כמ"ש והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. וז"ש ג"כ כי כאשר גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם. פי' הגבהות שלי הוא מדרכיכם. וא"כ בשעה שהאדם הולך לעשות מצוה צריך להתחזק מאד לעשותו בשמחה ולא יסתכל על השפלות שלו. כמ"ש אין מעבירין על המצות. שאין להזכיר העבירות בשעת עשיית המצוה. עשה דוחה ל"ת. ועת לכל חפץ לשוב בתשובה שלימה ולתקן אשר פגם אך לא עתה בשעת עשיית המצוה:
(בפ' נצבים) כי תשמע בקול ד' אלהיך לשמור מצותיו וחקותיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. הנ"ל באריכות לשון הכתוב הזה. דהנה השמירה למדת היסוד ולהסיר כל המחשבות זרות הוא התיקון לחשוב במסירת נפש ושיהי' האדם מוכן לקדוש השם. ובזה יסתלקו כל המחשבות זרות של ישראל. וכמו שמצינו זה בר' עקיבא כבר עלה במחשבה לפני שעליית מחשבתו הי' ע"י שהי' במסירות נפש כל ימיו כמו שאמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה. וכן בפנחס שמסר נפשו במעשה זמרי נאמר לו הנני נותן לו את בריתי שלום הוא שמירת הברית כנ"ל. וכן בשבת אומרים וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך. כי עיקר הנייחא של שבת הוא לשמירת הברית כמו שמבואר בזוהר חדש שכל שבת הוא תיקון על מכירת יוסף. וזהו שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. יד"ו הוא יו"ד שבברית כידוע. בחי' כל הוא סוד יסו"ד כל מקדש שביעי. וזהו מעשות כל רע שלא יפגום ח"ו בחי' הכל לרע חלילה. וזהו ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם דור הוא ג"כ כינוי ליסוד זה זכר"י לדו"ר דו"ר והכל הוא ע"י מקדשי שמך שמוסרים את נפשם על קדוש השם בזה יש להם השבת כנכון וזהו מקדש השבת כנ"ל. והנה כן בק"ש שהוא קבלת עומ"ש ומסירות נפש אומרים בה פרשת ציצית שהיא מרכבה ליסוד כמבו' בסידור האר"י ז"ל כי זה תלוי בזה כנ"ל. וזהו אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם וכרות עמו הברית. וז"ש כאן כי תשמע בקול ד' לשמור מצותיו כו' פי' תשמע היינו להיות בחי' ק"ש שמע ישראל ומסירות נפש של אחד. בספר התורה הזה. הנה בחי' ס"ת הוא מדת יסוד אבא כמבואר בס' מאורי אור אות סמ"ך. ולזה אמר הכתוב כי תשמע ותרצה לזכות לבחי' יסוד שהוא ספר התורה הזה זה יהי' כי תשוב אל ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך ע"י מסירות נפש תזכה לשמירת הברית מדת היסוד כנ"ל. וכן ע"י מסירות נפש הנה זוכה שכל המצות שעושה הם כתובים בתורה. וזהו כי תשמע בבחי' מסירות נפש של שמע ישראל אם תכוין לשמור כל מצותיו כמו שאומרים אשר קדשנו במצותיו ושורש קדושה היא מסירות נפש אז תזכה שכל מצותיו וחקותיו הוא הכתובה בספר התורה הזה ומסיים הכ' בכל לבבך ובכל נפשך שיהיו כוונתם במסירות נפש בכל נפשך אזי יהיו כולם כתובים בתורה כמ"ש וקרא בו כל ימי חייו ותן חלקנו בתורתך כו': (מכי"ק)
(בפ' התשובה) והי' כי יבאו עליך כו' והשבות אל לבבך וכו' ומסיים כי תשמע בקול ד' אלהיך כו' כי תשוב אל ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. הנה בפ' הזאת נמצא כפולות הדברים בעניני התשובה. בא להורות לנו דרך התשובה הנכונה כי בכל עת שהאדם הולך במדרגה היותר גבוה צריך להוסיף בתשובה על יום אתמול שלא הגיע למעלה זו. וז"פ השיבנו ד' אליך ונשובה. פי' כאשר נתחיל לשוב בתשובה ונשובה עוד בכל פעם יותר. וז"ש שובי שובי השולמית. בכל פעם תשוב בתשובה על התשובה של יום אתמול תשוב היום במדרגה יתירה כנ"ל. וזה ג"כ מצינו אצל המלאכים בפ' וישלח כתיב וישובו המלאכים אל יעקב ויאמרו באנו אל אחיך אל עשו. פי' וישובו לשון תשובה כאשר חזרו אל יעקב מחמת שהיו אצל עשו היו באים מעט בבחי' הגשמיות לפי ערך קדושתו של יעקב. ולזה שפיר ניחא גרסת הטור בתפלה כולם קדושים כולם טהורים. שגם אצל המלאכים שייך לשון טהרה כמבואר בספרים שצריכים טהרה וטבילה בנהר דינור מקול הכרוז ששומעים מכריזים על החוטא אשר פגם. ומכ"ש האדם הרוצה לדבק בקדושה יתירה צריך לשוב על יום העבר שלא הגיע למדריגה זו. וז"פ הפ' כי ביום הזה יכפר עליכם כו' לפני ד' תטהרו. פי' לא מיבעיא שאתם צריכין לשוב מחמת שהוא יום כפרת עוונות. אך גם זאת כאשר תשימו על לבבכם גודל קדושת היום כי נורא הוא מאד ואתם תרצו לגשת לפני ד'. תטהרו אתם צריכים לטהר עצמיכם בתשובה שלימה ביתר שאת כדי שיהי' ביכולת להשיג גודל קדושת היום לעמוד לפני ד'. ולזה ג"כ ניחא בפ' התשובה נכפל כמה פעמים לשון התשובה כי כן הוא באמת אשר בכל פעם שהאדם משיג יותר צריך לשוב על יום האתמול. ולזה מסיים הפ' כי תשמע בקול ד' אלהיך. אם תרצה להשיג עוצם הקדושה שהי' במתן תורה כי תשוב בכל לבבך ובכל נפשך. אתה מוכרח להתאמץ עוד בתשובה ביתר שאת בכל לבבך ובכל נפשך:
(בפ' כי תבוא) והיה כי תבוא אל הארץ וכו' וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה כו'. פרש"י מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה. הנ"ל לרמז בזה על ענין התשובה כאשר אמנם כן האדם הרוצה לשוב אל ד' צריך תחלה עזיבה ממעשיו הראשונים ולבטל מכל וכל תאוות הגופניות והארציות ולכבוש אותם להיות לבו ברשותו לשוב אל ד' לבל יהי' כטובל ושרץ בידו חלילה. והנה כן אמרו חכז"ל כי התשובה קדמה לעולם ר"ל כי הבע"ת צריך לעקור א"ע מן העולם כי נוח לו שלא נברא כלל על כל חטאותיו ובזה ישוב אל ד' כבראשונה שקדמה לבריאת עולם כנ"ל. וזה הפי' והי' כי תבוא אל הארץ. והי' לשון שמחה ועיקר השמחה הוא כאשר תבא למעלה זו ותזכה לשוב אל ד' באמת לעלות בסוד עטרת תפארת לעמוסי בטן שהוא בחי' ו"ה קודם לי"ה שהוא בחי' והי'. וזהו כי תבא אל הארץ וירשתה וישבת בה. ר"ל שתכבוש תחתך ותירש כל בחי' הארציות שלך כמ"ש ונכבשה הארץ לפניכם ואחר תשובו כאשר נכבשה הארציות לפניכם אח"כ תשובו בתשובה עלאה. וזהו וישבת בה ר"ל בה' שהוא מ"נ למלכות. אז ואח"כ ולקחת מראשית כל פרי האדמה ראשית הוא המחשבה והרצון הקודמת על ברי"ע בחסד והיחוד בסוד עטרת תפארת כנ"ל. וכמו שהי' כן יהי' לע"ל כמ"ש הן גאלתי אתכם אחרית כראשית. וע"ז רמז רש"י כי לא נתחייבו בביכורים עד שכבשו וחלקו לשון ביכורים הוא בכור הוא המחשבה ר"ל שלא הי' באפשרי להמשיך החסדים העליונים עד בחי' יחוד העליון שהוא בחי' ראשית עד שכבשו וחלקו הארציות אז ולקחת מראשית להמשיך כל השפעות טובות לעולם א"ס: כמו הרה תקריב ללדת תחיל ותזעק בחבליה כו'. יל"ד הול"ל כמו הרה הקרובה ללדת מהו לשון תקריב לשון עתיד. אך הנה אמנם יש לדעת בענין צפיית הישועה והגאולה העתידה ב"ב שהוא ענין מסירות נפש ממש כי כבר אמרו ז"ל בגמ' כי שעה אחת קודם תחיית המתים יקוים כי עפר אתה ואל עפר תשוב כמובא שם אצל ר' אחאי בר יאשיה ובכמה מקומות בדברי רז"ל כי הגוף הזה יתבטל תחלה ואח"כ יתבנה מחדש בבחי' זך ונקי רוחני יותר ממה שהי' עתה. נמצא כי כל עיקר תקות הגאולה בביאת משיחנו וכל מה שאנו מתפללים ובכן תן פחדך וכו'. ותמלוך אתה ד' לבדך. תקע בשופר גדול לחרותנו וגאלנו במהרה וכדומה הכל הוא במסירות נפש כי אין באפשרי להיות זה בלא זה תחלה ואעפ"י שיודעים אנו כי בע"כ נמות תחלה אעפ"כ אנו מתפללים על הגאולה במהרה וזה האות על אהבת בנ"י להקב"ה. אך יתגדל ויתקדש שמי' רבא. והוא דוגמת האשה ההרה שמצפה על עת לדתה ורוצה בהולד אע"פ שיודעת כי בשעה שתכרעה ללדת היא מסוכנת מאד כנודע אעפ"כ מצפה ורוצה בזה להוליד. וזהו שאמר הכתוב כמו הרה תקריב ללדת ר"ל שמצפה מתי יהי' הזמן ללדת אעפ"י שתחיל ותזעק בחבלי' במסירות נפש כן היינו מפניך כנ"ל:
(בשלש עשרה מדות) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. הנה יש לתמוה לכאורה מדת ורב חסד עם ואמת אינם שווים כי בחי' אמת הוא בחי' משפט אמת עפ"י הדין. ומה ענינו לי"ג מדות הרחמים. אך הנה כתיב ונתן לך רחמים ורחמך ואמרו חכז"ל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. דהנה אמנם בכל ענינים צריך אתערותא דלתתא תחלה. לכך הנה אם האדם מרחם על חבירו ומרחמין עליו מן השמים זה הוא בחי' אמת כי כן הוא היושר אבל אם אינו מרחם על חבירו והוא צריך לאותו דבר מה עושה הקב"ה בחסדו הגדול כדי שיהא אתערותא דלתתא הנה שולח בלב האיש הזה לעשות צדקה ורחמנות על חבירו ואח"כ באתערותא דלתתא מעורר רחמים למעלה. וזה הוא בחי' ורב חסד שבחסדיו הרבים מעורר את האדם להמשיך עליו חסד ואמת כי אח"כ מגיע לו עפ"י האמת והיושר כנ"ל: