(כבר נדפס בחלק ראשון בדף מ"ב ע"ב בשבת שובה) ד"ה והי' כי תבא כו' ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם כו' וענית ואמרת. הנ"ל להבין מהו אשר יהי' בימים ההם ורש"י ז"ל פי' אין לך אלא כהן שבימיך. אין לו שחר. אמנם הנה צריך להבין בענין קריאת פרשת בכורים בבהמ"ק אשר איש הישראלי הביא שנים ושלשה גרגרים בראש הטנא ועליהם יזכה לדבר דברים הרבים האלה לפני הש"י ב"ה. אך הנה נודע כי הצדיק יש לו בכחו להעלות כל הדבורים והתפלות לפני הש"י ב"ה ועל ידיו יהיו כולם פורחת לעילא. וזהו שצותה התורה לבא לפני הכהן היינו הצדיק הדור אשר יהי' בימים ההם ולקח הכהן הטנא מידך רמז טנ"א הוא מבואר בספרים. (ר"ת "טעמים "נקודות "אותיות) והניחו לפני מזבח ד' אלקיך שיקריב כל תורתך ותפלותיך לפני הש"י ב"ה. וענית ואמרת. פי' אע"פ שהי' לך עתים שהיית בבחי' הקטנות שאינך יכול ללמוד ולהתפלל כראוי. וזהו וענית שהיית בחי' עני ושפל. ואמרת. אתה תעשה את שלך תלמוד ותתפלל לפני ד'. וזה הרמז במצות בכורים אע"פ שלא הביא כי אם איזה שבלים או מעט מהפירות שנים או שלשם לפני ד' ולא עלו לגבוה בכ"ז ובאת אל הכהן שהוא הצדיק הדור והוא יעלה הכל לפני השי"ת ב"ה. Deuteronomy 26:3: What's the meaning of "kohen in those days"? Rashi says you only have the kohen in your time [you must choose a kohen who's your contemporary, regardless of his qualities]. However, [approaching the verse a bit differently] we need to understand first fruits. A Jew brings two or three dates in his basket [as an offering] and with these mere two dates he merits to say the proclamation [of thanks]. It is known that the tzaddik has the ability to raise the prayers to Hashem and through the tzaddik everything can be raised, and therefore the Torah commands the Jew to come before the kohen so that the tzaddik of the generation [the kohen] will elevate it. And it says that the kohen will take the basket from his hands (and, in Hebrew, "basket" is an acronym for "tune, vowel, letter," which corresponds to prayer), and it says you will place a basket before alter of Hashem so that the kohen will raise your offering and prayer to Hashem. The Torah continues with "you will proclaim and say" (ibid 26:5). "You will proclaim" [can be homiletically understood as] even though at times your were low and couldn't pray and learn [the relationship between the "proclaim" and feeling low:] ("proclaim," in Hebrew, is related to the word "poor"), and, although you are poor in Torah and prayer, you should continue. "...and say" (ibid 26:5) [can be homiletically understood as] you bring your learn and pray before Hashem, even though you bring "little of fruit", a few mere two dates, and it didn't ascend upwards: nevertheless, the tzaddik of generation will lift it [the prayer and Torah learning] all up.
א"י ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם. וכי אל כהן אחר יבא שאיננו בימים ההם. אך הנה ידוע מספרים הקדושים אשר הצירוף של שם העתיד הוא יהי' שני פעמים י"ה כמ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד היינו ב' פעמים י"ה י"ה כמש"א חזקיהו אמרתי לא אראה י"ה י"ה בארץ החיי' היינו על שם העתיד שעל זה הי' הוא מכוון שהוא הי' ראוי להיות משיח כדברי רז"ל וע"ז בקש דוד המע"ה מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה דהיינו היום קראתי י"ה פעם אחד אבל הוא יעננו בהגאול' במרחב י"ה שני פעמים. וז"ש הכתוב ובאת אל הכהן לאיזה כהן תבא אשר יהי' בימים ההם שיוכל להמשיך מבחי' יהי"ה שם העתיד לימים ההם בזמן הזה שהוא יכול להמשיך מבחי' עוה"ב לעוה"ז. הנה הוא יוכללהעלו' אותך לפני ד'. והוא כמ"ש מעין עוה"ב יום שבת מנוחה כי גם הצדיק הוא בחי' שבת כנודע וכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאי תליין היינו בהצדיק שהוא בחי' שבת ויוכל להמשיך מעוה"ב לעוה"ז. וזהו אשר יהי' לעתיד הוא ממשיך בימים ההם בזמן הזה. אמן.
וענית ואמרת. הרמז בזה שהאדם צריך להיות בהכנעה עני בדעת קודם התפלה כמ"ש תפלה לעני כי יעטוף. וזה עני ואביון אנכי היינו עני בדעת:
ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלקיך. הנ"ל דהנה הזוה"ק הוא קורא להמצו' ופקודי אורייתא עטין. והוא כי אמנם בכל מצוה ומצוה יש בה עצות ודרכים איכה להגיע אל עבדות הבורא וממנו יסייע לאהבת ד' ית' ולדביקותו וליראתו כל הימים. כמו שיש במצות ציצית סיוע וסגולה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כמבואר בפ'. ובמצות תפלין למען תהי' תורת ד' בפיך וכדומה בשאר המצות כמבו' לכל מבקשי ד'. והנה כן במצו' הזאת מצות בכורים יש בה ענין לימוד למדת הסתפקו' בכל דבר להיות שמח בחלקו כמ"ש איזהו עשיר השמח בחלקו. והנה יש שני בחי' בהשפע הבאה לו לאדם. יש שבא לו מסטרא דקדושה והוא תמיד בשלימות כמו שאנו אומרים בברהמ"ז כי אם לידך המלאה הפתוח' הקדושה והרחבה היינו כשהשפע באה מהקדושה ומלאה לא תחסר כל בה. וזהו מלא ברכת ה'. ומשביע לכל חי רצון. כי כשבא מהקדושה הנה נשבע הרצון ואין חסר לו עוד וזה ברכת הזן ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו כשבא מטובו הגדול אין חסר כלום ולזה מסיים כאמור פותח את ידך כו'. וזה ג"כ וכל טובאל יחסרנו. כשבא מבחי'כ"ל טו"ב יחוד שלמעלה הנה הכל מלא בלי שום חסרון. ולהיפך בהשפעה מסט"א ח"ו נקראת צמאה כי מי שיש לו מנה רוצה מאתים ולא יכול למלאות תאוותו כי כל מה שיש לו מבקש עוד יותר. וזה שהי' ענין מצות הבכורים שיהי' לו שלימות בכל אשר לו ושמחת בכל הטוב כו'. והנה כן הוא בעניני צרכי עוה"ז השלימות ומדת ההסתפקות. וכן הוא ג"כ בעניני עבדות הש"י ב"ה בחי' השלימות והסתפקות. היינו שיסתפק האדם במה שחנן לו אלקים בחכמה בינה ודעת ויראה להסתכל בעצמו תמיד ולפקח על כל דרכיו. ולא יתאמר בלבבו לאמר לעלות במעלות הגדולים אם כי ראה יראה רעהו גדול ממנו בהשגתו וצדקתו. הנה הוא אך בתומו יתהלך כל הימים. אם כי מחויב האדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי. בכל זה אם אינו בכח השגתו וקדושתו אל יהרהר אחריו חלילה. וח"ו אל יקנא לרדוף אחריו חלילה. אך יהי' לו מדריגתו לשלימות אתו. ויודה לד' וישמח בחלקו כשאומר בכל יום שלא עשני עובד כוכבים. שלא עשני עבד וכו'. שלא עשני אשה. ובשביל זה הענין אומרים בפ' בכורים ארמי אובד אבי וכן בהגדה מתחיל בגנות ומסיים בשבח מתחלה עובדי ע"ג היו אבותינו ועכשיו קרבנוהמקו'לעבודתו שזה מורה לנו ליתן תודה לד' על חלקו הישראלי אשר בו. ואשר זכה להתקרב לעבודתו ית"ש והלואי ישלים חלקו לפי הראוי לו לפני הש"י ב"ה. וז"פ ושמחת בכל הטוב שיהי' לך שמחה ומדת ההסתפקו' כאלו הי' לך כל הטוב בשלימות בעוה"ז והטעם אשר נתן לך ד' אלקיך באה לך מהקדושה מה' ומשפע העליונה. כן בעניני העבדות ושמחת כי הוא אשר נתן לך ד' אלקיך אין להרהר אחריו כלל. והבן:
עי"ל בדרך הנ"ל. כי סגולת מצות בכורים להורות לאדם מדת ההסתפקות ולא יתקנא בחבירו כלל וכולם שווים לטובה כי מי שיש לו שדות הרבה הביא מכל שדה בכורים ומי שלא הי' לו רק שדה אחת לא הביא רק משדה אחת עכ"ז המצוה הזאת שיהי' שמח בחלקו כי הש"י נתן לו זאת ובודאי לא נצרך לו יותר. וז"ש במס' אבות איזהו עשיר השמח בחלקו. שהאדם צריך להאמין שכל מזונותיו ועשרו הכל בהשגחת הבורא ב"ה ע"כ לא יהי' לו קנאה על חבירו כי אין זה חלקו ומה שהוא צריך יש לו ובודאי לא נצרך לו יותר. וז"פ וישם לך שלום שיהי' אצלו הכל שלימות בלי חסרון ולא ירצה עוד רק מה שיש לו הוא די. ובאם לא יהי' במדריגה זו אזי מה מועיל לו הברכה כי כל מה שיהי' לו ירצה יותר כמאמר חכז"ל מי שיש לו מנה רוצה מאתים ואינו שמח במה שחננו אלקים. וכמ"ש המהר"ם שיף ריש ועושר אל תתן לי. ובזה פרשתי הכ' יחד עשיר ואביון על ידי העשירות הוא אביון יותר. ולזה בברכת כהנים מסיים וישם לך שלום שיהי' לך השלימות במדת ההסתפקות כנ"ל. וז"ש רז"ל גדול השלום יותר מכולם וז"ש ויבא יעקב שלם שלם בממונו וכו' שלא חסר לו כלום עוד. וזה הי' ענין הבכורים שנאמר ושמחת בכל הטוב במדת הסתפקות. ובזה ניחא מה שיש לדקדק כפילות הלשון שמתחיל אשר ד' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה כפל לשון. נתינה נחלה וירוש'. ולבסוף מסיים ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך בנתינה לחוד. וכן בבהמ"ז מסיים על הארץ הטובה אשר נתן לך. דמדת ההסתפקות בא לאדם שצריך לזכור כי ערום יצא מבטן אמו נמצא כל מה שיש לו היא מתנה. ולזה מתחיל בגנות ומסיים בשבח. דהיינו גנות שאינו ראוי למתנה זו ולכך מסיים בשבח להודו' להקב"ה. אבל אם האדם חושב עצמו לגדול כי לפי מעשיו ראוי לו כל טוב אינו נותן שבח להקב"ה. לכן מסיים הפ' ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' שהכל הוא בדרך נתינה ותהי' שמח בהטובה כנ"ל:
א"י ושמחת בכל הטוב כו'. הנ"ל כי רמז כל הטוב הוא הצדיק טוב הוא הצדיק כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב ובחי' כל הוא בחי' יסוד שזהו מורה על צי"ע בחי' כ"ל הטו"ב והוא בחי' כל"ה טו"ב יחוד זו"נ ע"י צי"ע וע"ז אמה"כ ושמחת בכל הטוב שתשמח בהצדיק אשר נתן לך ד' אלקיך כי זהו מחסד עליון שנותן צי"ע בכל דור ודור שיתקיים העולם על ידו. וז"ש כאן אתה והלוי הנה בחי' הלוי הוא הצדיק כמ"ש וללוי אמר תומיך ואוריך. וכן הלשון ילוה אישי אלי. שכן בחי' הלוי מורה על הצדיק הנלוה אל ד'. וכמ"ש לויתן זה יצרת לשחק בו. פי' לויתן הוא הצדיק כו' לשחק בו שהקב"ה משתעשע ושמח עם הצדיקים והצי"ע הוא בבחי' היסודות כנ"ל ועל ידו הולכים ההשפעות. ולז"נ כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו היינו על ידי הצדיק הזה. וזה ושמחת אתה והלוי שתשמח אתה שיש עמך לוי הוא הצי"ע והגר אשר בקרבך כי כן הוא הצדיק הוא כגר בעוה"ז והוא בבחי' גלות בעוה"ז שעובר דרך עוה"ז כמו הגר כי כל עניני עוה"ז וחפצו אינם נחשבים אצלו לכלום. וזה שתקנו חכז"ל כשרואה חכמי ישראל מחויב להודות להש"י ברוך שחלק מחכמתו ליראיו היינו שישבח ויתן תודה לד' שיש צדיק כזה בדור שיוכל לשכון בו כבוד ד' וחכמתו לחלקו לעולם. כמו שנשמע כזה מאת כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מלובלין זי"ע שכל ששה עשר שנים שהי' הרב הקדוש מבארדיטשוב חי לפניו. הנה בכליום ויום הי' מיחד לו שעה אחת להודות ולהלל להש"י אשר שלח לעוה"ז נשמה גדולה וקדושה של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע. והלא זה הרצון הי'מיד בתחלת ברי"ע שיהי' צי"ע בכל דור ודור כמ"ש מתחל' עלה במחשבה לבראו במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים ושתפו למדה"ר היינו הצדיקים שבכל דור שהם יעוררו מדת הרחמים על ישראל. כמ"ש כי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם. פי' כשרוצה לדון עמו חלילה במדה"ד ע"י עבדיו הצדיקים יתנחם ממדה"ד כמ"ש וינחם ד' על הרעה והצדיקים מהפכים הכל לרחמים ולטובה כנ"ל. והבן. גם רמז ושמחת בכל הטוב רמז להיחוד כל"ה טו"ב ואתה תשמח בזה שיש לך יכולת בזה לעשות היחוד שלמעלה כמבואר בזוה"ק פ' תרומה דף קל"ה תקחו את תרומתי ע"ש. וזהו ושמחת בהיחוד אשר נתן לך ד' אלקיך שיש לך כח כזה. המברך את עמו בשלום. פי' לשון הברכה ושלום הוא היחוד וזה ע"י ישראל שנותן להם השי"ת כח הזה כנ"ל:
א"י ושמחת בכל הטוב כו' אתה והלוי והגר אשר בקרבך. הנ"ל שהתורה הקדושה מרמז לנו עבדות הנכון היות שהקב"ה חפץ חסד. פי' רוצה להשפיעו מטובו לבריותיו. וז"פ הפ' ומשביע לכל חי רצון שהקב"ה טתן להם רצון שיחפוץ ממנו דבר הן בעניני עוה"ז והן בעבודת הבורא ב"ה כדי שהוא יעשה מבוקשם. וזה החילוק בין הרחמים והחסד. שהרחמים הוא שבאם האדם צריך להוושע באיזו ענין אזי הקב"ה מרחם עליו. ובחינת החסד הוא מה שהקב"ה רוצה שיחפצו הם וישאלו ויבקשו ממנו להושיע' כמו שהאב רוצה שבנו יחפוץ איזה דבר ממנו כדי להנות את בנו וזה הוא האהבה האמיתית. וכן האדם צריך להיות חפץ חסד לבריות כמ"ש בא"א ע"ה שהי' מצער עצמו שלא היו האורחים באים. ע"כ כשבאו אצלו המלאכים היו צריכין לאכול אצלו כדי לשמחו ולמלאות רצונו. וזה הענין שקראו חכז"ל בן כלבא שבוע שלכאורה אינו מובן הלא כמה בעלי צדקות היו. וגם שם זה כלבא שבוע אינו מובן הי' להם לקרא אותו בעל הכנסת אורחים. רק שהוא הי' ג"כ בבחי' זו שהי' משתוקק תמיד להיות לו ערים רעבים שיתן להם צדקה ע"כ כשהי' בא אצלו עני אפילו לא הי' רעב מקודם הי' נעשה רעב ככלב כדי שיהי' צריך לאכול. וז"ש כשהי' נכנס לביתו כשהוא רעב ככלב הי' יוצא שבע. ונחזור לעניננו בפי' הפ' ושמחת בכל הטוב כו' אתה והלוי כו'. שהעיקר השמחה צריך להיות להאיש שיש לו כל טוב רק מזה שיוכל לקיים מצות מעשר וצדקה ולא לשמח א"ע בעושר לבד. וז"פ ושמחת בכל משלח ידך שעיקר השמחה עם מה שנותן צדקה ומצוה בממונו. וז"פ הפ'השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך שכל ימיו שעובד באדמתו ובתבואתו צריך לזכור שכל מה שהוא עושה הוא רק עבור הלוי כדי לקיים מצות מעשר. וכמ"ש הרב הקדוש מוהר"ד בער ז"ל על פסוק שוש אשיש בד' שעיקר השמחה הוא מה שאוכל לשמוח להש"י. וז"ש הכתוב כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך כו'. לשון כלות הנפש כמ"ש כלתה נפשי כו' שהאיש הזה משתוקק ליתן כל מה שיש לו רק שאינו רשאי כמאמר חכז"ל המרבה במעשר מעשרותיו מקולקלים. וז"ש שנת המעשר שכל השנה מה שהוא עושה הכל עבור המעשר ולא עבור עצמו וז"ש ואכלו בשעריך ושבעו. לכאורה אינו מובן מה ספר לנו בזה שיאכלו וישבעו. רק הפי' בזה כאשר יתן להם האיש הזה כמו שבארנו בחשק ושמחה אזי יהי' הברכה במעיים של העניים. כי באם אינו נותן להם ברצון וטוב עין הוא להיפך כמ"ש אל תלחם לחם רע עין. פי' שלא יהי' בו ברכה אבל אם הוא נותן בלב שלם ונפש חפצה אזי היא ברכה כמ"ש טוב עין הוא יבורך. וז"ש עשיתי ככל אשר צוויתני. פי' שכל מה שעשה ועבד באדמה כל השנה הוא רק על כוונת המצו' כנ"ל:
א"י ושמחת בכל הטוב כו' אשר נתן לך ד' אלקיך. ר"ל יהי' לך השמחה והכבוד מפאת הנותן משל למה"ד אם יותן לאיש איזה מתנה ממלך בו"ד. הנה מלבד ערך שיווי של המתנה במחצבה אם לכסף או לזהב. עוד נעלה היא בערכה לגודל החשיבות אשר הגיע לו מאת המלך. וכן הקב"ה כביכול בעצמו הוא הנותן לכל בשר והוא דבר יקר לך כנ"ל:
א"י ושמחת בכל הטוב וכו'. עפ"י מ"ש יזכו לרב טוב כל המתענגים בה. לפי הידוע שכנ"י נקראת כל הוא שנתברכו בו האבות כנודע. וגם נקראת כלה כנודע. וזה לא תחסר כל בה. ר"ל בה' האחרונה כנ"ל וזה הזן את הכל. הכל יודוך כו' וזה ג"כ ענין לכה דודי. וז"ש בגמרא כל הזן אינו מפסיד ממנה כל ההשפעות. יען כי לפעמי' נקראת ג"כ שד"י כפי המדה המשפעת בה נאמר יעלוזשד"י וכ"ל אשר ב"ה. וזהו כל המתענגים ב"ה כנ"ל. וזה ושמחת בכל הטוב ה' טו"ב ממדת טוב המשפעת לה'. והבן:
השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך כו'. לכאורה יקשה הלא אם הברכות ילכו ממעון קדשו שהוא העולם הגבוה כנודע ולמה צריך מן השמים שהם למטה מזה כמה מדריגו'. אכן כבר בארנו מ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כי ר"ת מ"ן "מיין "נוקבין. "מסירת "נפש. דהנה כשהצדיקים רצונם להמשיך השפע ממעל ההכרח להקדים האתערותא דלתתא במס"נ ולהתעורר מ"נ לעולמות עליונים לפי ערך ההתעוררת מ"נ לעילא יורד השפע לעומתו מעולם העליון וכל מה שהמ"נ עולים ממקום עליון יותר לגבוה ממנו הנה ההשפע' הוא יותר נעלה ומריבה דוגמתה כנ"ל. וזה שהי' בדור המדבר שהיו כולם צדיקים והתעוררו מ"נ עד למעלה ראש עד שהשמים ושמי שמים כולם נעשים מ"נ לעולמות העליונים גבוה מעל גבוה שירד להם המן ממקום גבוה לאין שיעור וזה לחם מיין נוקבין השמים. וכן מ"ן השמים דברתי עמכם כזה. וכן כאן השקיפה ממעון קדשך מ"ן השמים ממקום גבוה מעונה אלהי קדם. וזה ע"י מ"נ השמים שכל העולמו' יתעוררו במ"נ למעלה מעלה עד א"ם ב"ה ע"ז האופן וברך את עמך את ישראל. אמן:
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ד' אלקיך. יל"ד בלשון והשיגוך אולם הנ"ל בענין הברכות אשר המהכפולים כמה פעמים. ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה כו'. טנאך ומשארתך למה לנו כל יעודי הברכות. אכן לפי הידוע בענין הצמחים העולים בשדה הוא ענין עליית הניצוצות שנפלו בעומק הרע להוציאם למרחב ולהביא' בנבול הקדושה. וזה ענין מחי' מתים כמ"ש בתפלה מכלכל חיים בחסד מחי' מתים ואח"כ ברכת אתה קדוש כו' וקדושים בכל מם יהללוך סלה. כי הם בהעלותם אומרים שירות ותשבחות בצאתם למרחב אל גבול הקדושה. וז"פ הללו את ד' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו. פי' כי נתרבו החסדים והשפעות להוציא ממסגר אסיר הני"ק שנפלו בין הרשעים. אך אנו צריכים לבקש ולהתפלל שיהיו הני"ק מסטרא דקדושה שיהיו בבחי' מסייע לעבודת ה' ולא יבואו לידו אותם הניצוצות אשר המה מטמטמים את לבו. וז"פ גם כי אלך בגיא צלמות וכו' כי אתה עמדי וכו' אך טוב וחסד ירדפוני. פי' שירדפו אחרי אותם הני"ק מבחי' טוב וחסד. ושבתי בבית ד' לאורך ימים. וז"ש בשמ"ע בברכת השנים ברך עלינו כו' את כל מיני תבואתה לטובה וכו' וברך שנתנו כשנים הטובות לברכה. פי' שיהיו הכל מצד הקדושה אשר הם טובי'. וזה סמיכת הברכות תקע בשופר אחר ברכת השנים כי הברכה אשר היא מסטרא דקדושה היא בבחינת קיבוץ נדחים להוציא הני"ק שנפלו בין החיצונים הם קיבוץ נדחים. ובזה פרשנו מאמר הגמ' במס' מגלה דף י"ז ע"ב ומה ראוי לומר קיבוץ גליות אחר ברכת השנים דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא וכו' ע"ש יחזקאל ל"ו. פי' מחמת גודל הברכ' בצמיחת הפרי להוציא הני"ק להביאם לגבול הקדושה זהו בחי' קיבוץ גליות כנודע. וז"ש אל נקמות ד' אל נקמות הופיע. נקמו' אותיות קנ"ו מ"ת להופיע עליהם מעין אורו של בחי' צי"ע יוס"ף קנ"ו לבל יבוזו כו'. וז"ש להלן עד מתי רשעים יעלוזו יתפרדו כל פועלי און. כי גם רצונם להתדבק עם הני"ק וצריך להתפלל עליהם שיתפרדו. ואתה מרום לעולם ד' כי הנה אויביך יאבדו. ולזאת היו צריכין כל אותם הברכות בעיר ובשדה וכו' אוכל קמעא ומתברך במעיו למען יתבררו ויתלבנו הני"ק ויבואו לגבול הקדושה. צדיק אוכל לשובע נפשו להוציא הני"ק לכך אוכל קמעא ומתברך במעיו כמ"ש ביצחק ואוכל מכל ואברכהו ע"י אכילתו בקדושה להוציא הני"ק עי"ז באה הברכה כנ"ל. וזה הענין פי' הפ' שהתחלנו. ובאו עליך כל הברכו' האלה והשיגוך לשון השגה. כי ע"י הברכות יתרבו הני"ק מסטרא דקדושה ויהי' בכם בסוד העיבור בחי' מסייע לעבדות הבורא כמ"ש והשיגוך יהי' בכם השגה יתיר' כי תשמע כו' כנ"ל:
עוד י"ל בדרך הזה ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע כו'. לכאורה יל"ד הלא כבר אמור בתחלת הענין והי' אם שמוע תשמעו וכו' וע"ז מוסב כל עניני הברכות הללו גם בענין הברכו' הרבי' האלו לכאורה מיותרים כי אם אוכל קמעא ומתברך במעיו ואכל ושבע ודשן ומה זה וברך טנאך ומשארתך וכדומה למה הם צריכין לו. אך הענין הוא כי בכל ברכה וברכה הבאה בעוה"ז בגשמיות הנה בכל אחת באה גם שפע רוחני אהבה ויראה וכדומה עמה. כי השפעות הברכה והקדושה הם הולכים יחד. כמ"ש אשר קדשנו במצותיו כי המצוה שהאדם עושה מביא ג"כ הקדושה. וז"ש אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכ' בעתם וכו' כי ע"י המצות מביא הברכות והברכות מביא הקדושות. וכנודע זה מיעודי הפסוקי' המורים על ישועת הגאולה העתידה ב"ב. וזה רמז הענין בפי' רש"י בפ' לך לך ואברכך בממון וכו' ד"א זה שאומרים אלהי אברהם כו'. כל ענין ד"א בפרש"י הם הולכין כסדרן כי ע"י ברכת הממון ממילא מביא העבדות הבורא וזה שאומרים אלהי אברהם. ואגדלה שמך ששמו ית"ש מתגדל ומתרומם עי"ז. והי' ברכה. כי אתה בעצמך הוא ברכה כי קדושתו הגדולה היא ממילא ברכה. וזה הוא סמיכת הדברים להלן. יצו ד' את הברכה באסמיך כו' יקימך ד' לו לעם. כי הברכה תביא לזה לשמור מצותיו והלכת בדרכיו. וז"ש אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז למען תביא אותך לעבדות הבורא וטוב לך בעוה"ב. וזה הענין במס' תענית חד אמר להתפלל על חיי וחד אמר על מזוני כי מזוני לחיי יהיב. פי' ע"י ההשפעות מביא גם כן לחיי הנצחיים. וזהו גומל חסדים טובים. וכי איזה חסדים אינם טובים. אבל הפי' גומל חסדים להיותינו טובים ומרוצים לפני הש"י כנ"ל. וזה ג"כ ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך להביא אותך לידי השגה כי תשמע בקול ה' כנ"ל:
את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים ללכת בדרכיו וכו' וה' האמירד היום להיות לו לעם סגולה וכו' ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה לשם ולתפארת כו'. הנ"ל דהנה כבר נתבאר במעלת הצדיקים העוסקים בתורה לשמה שהקב"ה שונה הדברים כביכול מפיהם כמ"ש אליעזר בני אומר וכדומה. וזהו הרמז את ד' האמרת היום שאתה פעלת שה' אומר היום ההלכות מפיך. ובמעלה הזאת תזכה ותוכל לעולם ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו כי הוא יהי' לך לאלקים בודאי כמבואר במ"א על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ע"ש. אך עוד יש מעלה אחרת וד' האמירך היום שכביכול השכינה מדברת מתוך גרונם של הצדיקים כמבואר בזוה"ק ברשב"י וחבריו כמ"ש בנביא ונתתי את דברי בפיו. וכן אמר הכתוב רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך כו' שהקב"ה שם את דברו בפי הצדיק והוא המדבר מתוך גרונו כל דברי התורה כמבו' בספרים. וזה פי' וה' האמירך שה' האומר ההלכה בפיך כו' ובמעלה הזאת תזכה להיות לו לעם סגולה וכו' וגם לתתך עליון על כל הגוים שיתגדל שמך בעולם לשם ולתפארת. וז"ש והערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו. פי'שיהיו דברי תורתך מעורבים בפינו עמד שאתה תתן תורתך בפינו לדבר בנו. גם תאמר למעל' תורה בשבילנו כנ"ל:
ולהיותך עם קדוש לד' אלקיך כאשר דבר. יבואר עפ"י מ"ש כבר בפ' דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד. כי בעניני צרכי הגופני הוא דבר שיש לו גבול וקץ להמבוקש שלו דהיינו אם הי' חסר לאדם איזה דבר בעוה"ז ומתפלל עליו ונשמע תפלתו ונתמלא רצונו אזי אינו צריך עוד להתפלל עד"ז. אך בעניני עבודת הבורא להשיג גדולתו ורוממתו הוא דבר שאין לו קץ ותכלית כל מה שמשיג יותר הוא תכלית הידועה אשר לא ידעוך. וז"ש דרשו ה' ועוזו עד"ז בקשו פניו תמיד כי בזה אין לו סוף ותכלית למבוקשו. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אתה החילות. בעת ההיא רמז לימות המשיח אז יהי' התגלות האלקות ואעפ"כ הכל יהי' רק בחי' התחלה כמו שלא השיג עדיין מאומה. וז"ש ויאמרו תמיד יגדל ד'. ר"ל שזה יאמרו תמיד אף בזמן הגאולה יהי' מלא כל הארץ כבודו אשר כמוהו לא הי' כי בשעת בריאת העולם הי' בבחי' צמצום כיל"ח. אעפ"כ גם אז בזמן הגאולה יאמרו תמיד יגדל ד' כי תכלית הידיעה לידע אשר לא ידעוך. וז"פ הפ' ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לשם ולתהלה כו' ולהיותך עם קדוש לד' אלקיך כאשר דבר. כי לעתיד כל הגוים יכירו כח מלכותו ויאמרו ד' מלך כו' אך גודל מעלת בנ"י אשר גם עתה בזמן הגלות קדושת' למעלה מאד. וזה הרמז ולהיותך עם קדוש לה' כו' שיהי' כח בקדושתינו להביא הקדושה למעלה כביכול. כאשר דבר. כמו שהיו מעלת בנ"י בשעת מתן תורה שהיו כולם בחי' נביאים. אך כאשר אמרו דבר אתה עמנו כו' ולעתיד כולם יהיו בחי' נביאים ויהי' כח בקדושתם להביא הקדושה למעלה כאשר דבר בשעת מתן תורה כנ"ל:
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכו'. הנ"ל בזה עפ"י מה שפרשנו על מ"ש חכז"ל מצינו שוויתר הקב"ה על כבודו ולא וויתר על כבודן של הצדיקים. הענין הוא כן שהקב"ה ברא את העולם בחסד כמ"ש עולם חסד יבנה. וחסדו הגדול הוא בלי שום גבול כי הוא מתפשט לכל בריותיו כי אין שום בריה בעולם שאין בו חיות מהבורא ב"ה. אך הצדיקי' הם ממשיכין החסדים שילכו ביושר לבנ"י עם סגולתו ולא יבוזו הקליפות הם הסט"א. וז"פ שוויתר הקב"ה על כבודו שהוא עושה חסד עם כל בריה בבחינת וותרנות לכל באי עולם. ולא וויתר על כבודן של הצדיקים כי הם מצמצמים השפע להמשיך לבנ"י. וז"פ יפת"ח היו"ד רומז לבחי' החסד. יפת"ח רומז לנקודת פת"ח רומז לעולם החכמה כיל"ח והעולמות הללו יפתחו לך וכל ההשפעות טובות ירדו לבנ"י. אכי"ר:
הגר אשר בקרבך יעלה עליך כו'. תמן כתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה מכלל דהני אינו צריך להפכם כי כולם הם ברכות דאל"כ תקשה הלא התורה היא נצחיות ולא תשתנה לעולם א"כ מאי יהי' מכל התוכחה לעתיד אלא ודאי ברכות הם אלא לע"ע הם מלובשים כנ"ל. והרב בעל שפתי כהן פירש כולם לטובה ע"ש. ולפיכך י"ל הג"ר ר"ל ג' ראשונות כמ"ש איה חסדיך הראשונים. אלו"ף רומז לכתר. יו"ד רומז לחכמה. ה' רומז לבינה. וכמו נודד הוא ללחם איה לחם בגימ' ע"ח רומז לג' הויות כנודע. ור"ל כי בעבודת הצדיקים מתרוממי' הג"ר מעלה מעלה עד עולם האצילות למעלה ומשם יורדים שפע דרך הצנור עד מלכות שבעשי' כנ"ל וזהו ואתה תרד מטה מטה כמ"ש עם עמך ישראל קבוצי מטה. והבן:
יש לתת טעם בענין התוכחה מה שאנו קוראי' בעת הזאת. שתכלה שנה וקללותי' והוא כמו שאומרי' ונשלמה פרים שפתינו. שאם ח"ו נגזר אשר לא טוב הנה יצאנו חובותינו בקריאת הדברים האלה. וממילא יתהפכו לנו כולם לברכה. האמנם כי באמת ידוע כמ"ש בספרים כי כל התוכחות הם ברכות כי בחי' הרחמים והחסדים הוא תמיד למעלה מהם כמ"ש בפ' ק"ש והי' אם שמוע וכו' וחרה כו' ואבדתם כו' עד ושמתם את דברי אלה כו' הנה השם ע"ב רשום למעלה וכתוב על כל תיבה כמבואר בסדור האר"י ז"ל והשם ע"ב הוא חסד כנודע וזהו להורות כי אלה הדברים אף כי נראים קשים הנה כולם משורש החסדים למעלה. והשם ע"ב ממתיק כל הדינים ועושה אותם רחמים וחסדים על ישראל. וזה שנא' ושמתם את דברי אלה על לבבכם שאמר להם משרע"ה אף שלפי הנראה הנה דברי אלה הם קשים בכ"ז תשימו אותם על לבבכם כי פנימיות הדברים כולם הם ברכות שיצאו מלמעלה כנ"ל. וז"ש הכ' שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך ס'. הנה משפטים הם הדינין ואמה"כ בכל זה הנה שמעה ותשמח ציון למען משפטיך שמחה היא על הדינין האלו כי אתה ה' עליון ר"ל שבחי' הוי"ה של רחמים הוא עליון עליהם מאד נעלית על כל אלהים כי נעלית על כל בחי' אלקים הם הדינין הנה השם של חסד למעלה למעלה נעלה עליהם כנ"ל. והבן:
במוצאי שב"ק קודם סליחות
במס' ברכות ר' אמי ורב אסי אע"ג דהוה להו תליסר בי כנישתא לא הוי מצלי אלא היכי דהוי גרסי כדכתי' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהי' תפלה. יבואר לפי דרכינו דהנה הצדיקי' העוסקים בתורה לשמה הם משמחים כל העולמות וממשיכים שפע רב בלימודם לעולם התחתון עולים ויורדים ובאמת אין שיעור להיחודים והכוונות אשר הצדיקי' עושים עם למודם כמו כי כל התורה שבע"פ המה מלאים רזין דאורייתא וסודות נעלמי' רק לפי ראות העין הם מלובשי' בלבוש עוה"ז כמו שנים אוחזין בטלית וכדומה והצדיקי' משיגים את הכל ונהנים ממנו עצה ותושי' כו' אשר עד"ז תקנו ברכת כהני' סמיכה לברכת התורה. כי הלימוד צריך להיו' עד"ז לברך את ישראל בכל הטוב. וז"ש בנדרי' דף פ"ח דבר זה שאלו לנביאי' ולחכמים עד שפי' הקב"ה בעצמו על שלא ברכו בתורה תחלה עיין בר"ן שם בשם ר"י החסיד ע"ש. ולפי הנ"ל יאמר שלא ברכו להמשיך השפעות וברכו' מבריכה העליונה בלימודם כנ"ל כי לא כוונו בזה כנ"ל ע"ז אבדה הארץ. וז"ש ר' אמי ורב אסי לא הוי מצלי אלא היכא דהוי גרסי. ר"ל בשעה שלמדו היו מתפללי' בכוונה לטובת הדור להמשיך השפעו' טובו' לבנ"י מעולמות העליונים וזהו במקו' רנה שם תהי' תפלה. ר"ל שיהי' למודם בכוונת התפלה כנ"ל.
בגמ' אמר אביי תיתי לי כי הוה צורבא מדרבנן סיי' מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן. יבואר עפ"י מ"ש בפ' ותרא אותו כי טוב הוא רמז לאות ברית קודש. אות"ו הוא האו"ת והוא נקרא כי טוב הצדיק יסוד עולם השומר אב"ק. ועל ידו יורדים כל השפעות טובות הכל הולך אחר החיתום. ולזה היסוד נקרא סיומא דגופא כיל"ח. וז"ש תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם. שלום הוא המשפיע ומעלת הת"ח להביא בלימודם השפעו' טובו' לעולם. וזה הענין כד הוה מסיים מסכתא עבידנא יומא טבא לכלהו רבנן. ר"ל בשעת הסיום הוה מעורר הכח וזכות של כל התנאי' והאמוראים שנזכרו בזאת המסכתא לעורר מדתם וההשפעות טובו' שהשפיעו בלימוד תורתם בעולם וזהו יומא טבא והבן. וזה הענין הוא החודש אלול סיומא דשתא הם ימי הרחמי' ורצון ונקראים תשובת השנה סיומא דשתא. כי עתה עת לחננה לעורר כל השפעו' טובו' מכל המצו' ומעש"ט שעשו בנ"י כל השנה כמו ענין הסיום מסכתא שנתעורר אז כל הלימוד מכל המסכתא כן בחודש הזה נתעורר הרחמי' וכל ההשפעו' מכל המצו' ומעש"ט מכל השנה. ולזה בר"ה אנו אומרי' חדש עלינו שנה טובה. כי לפי הנ"ל אשר בחודש אלול נתעורר ההשפעות והחסדים משנה העברה א"כ מאי רבותא דר"ה. לכן בר"ה צריך בכל שנה התחדשו' להוריד השפעות וחסדים טובים חדשות ביתר שאת ויתר עוז לחדש עלינו שנה טובה וברכה. אמן: