וירא אליו וכו'. פרש"י אמר ר' חמא בר חנינא יום השלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו. הנה אמרו חכז"ל במס' ברכות. אפילו נחש כרוך על עקבו אפי' המלך שואל בשלומו לא יפסיק. להבין דבריהם ז"ל כי איך שייך נחש אל המלך בהפכיים האלו. אך הרמז בדבריהם ז"ל כי הנה יש רשע אובד ברשעו ויש צדיק אובד בצדקו. כי הרשע כאשר רואה בעצמו כי מרה והעציב את רוח ה' מאד ומתיאש לשוב עי"ז הנה גדול עונו האחרון מכל אשר חטא. והצדיק כי יפתה לבו באמרו הנה רב חילו בשמים לעשות מופתים בארץ ע"כ יתרשל מלעשות בעבודת ה' ולהתחזק כבראשונה הנה גם הוא עדי אובד ח"ו. וכזה אמר הכתוב ובאו האובדי' בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים. ארץ אשור הם הצדיקים המאושרים. והנדחים בארץ מצרי' הם הרשעים המשוקעים בכל שערי טומאה. וע"ז הזהירו חכמים בדבריהם אפי' נחש כרוך על עקבו לרמז על הרשע הנכרך בזוהמת הנחש ר"ל אעפ"כ לא יפסיק מעבודתו כי רב חסד הוא ומרבה לסלוח בלי שיעור ובלי תכלית. ולעומת הצדיק אמרו אפילו המלך שואל בשלומו היינו אפי' הקב"ה שואל בשלומו לא יפסיק וירף מעבודתו ית"ש ואל תאמין בעצמך וכו'. וכן א"א ע"ה אע"פ שבא הקב"ה ושאל בשלומו מ"מ כתיב והוא יושב פתח האהל לומר פתחו לי שערי צדק כעני העומד בפתח אשר אין לו מאומה בידו. וכן כתיב להלן וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו. ר"ל שהקב"ה הוא בחי' הולך ע"י אברהם ונתעלה כבודו ית"ש על ידו אעפ"כ אברהם שב למקומו. והיכן היה מקומו של א"א ואנכי עפר ואפר. והבן: *G-d appeared to Avraham* Rashi explains: said Rabbi Chama bar Chanina: this was the third day after his circumcision and G-d came and asked about his welfare. Our sages say in Tractate Brachos that even if a snake is wrapped around your heel and even if the king asks about your welfare, you should not interrupt. To understand their word: what's the relevance of the snake to the king [in the allegory]? They're [the snake and the king] are diametrically opposed. The words allude to the following: a wicked person can be destroyed because of his wickedness, and a righteous person can be destroyed because of his righteousness. [How?] Since, when a wicked person sees that he's in a wicked state and he has angered G-d's spirit, he gives up hope of ever returning to G-d. His last sin [giving up] is greater than all the other sins before. As for a Tzaddik, when his heart seduces him and tells him that he has the power to perform miracles on the earth, he feels that he can be lazy and he be lax in his service to Hashem. [Thus] he is also destroyed, G-d forbid. That's the verse means when it says "those who are cast aside in the land of Egypt..." The Land of Assyria refers to the tzaddikim. Those cast aside in Egypt refers to the wicked. Concerning these two scenarios, our sages warned us and said "even if snake is wrapped around your heel.." to hint to a wicked person enveloped by the impurity of the snake, G-d forbid, [that] he should not cease his service to Hashem because Hashem has abundant kindness and he pardon abundantly without any limit. On the other hand, regarding a tzaddik, "even if a king seeks your welfare, don't interrupt your service to Hashem" parallels "Don't trust yourself until the day you die..." So, too, Avraham Avinu, even though G-d asked about his welfare, sat at the entrance of the tent, which means that he asked to open the Torah for him as it says "open for me the gate of righteousness..." so it says later on that when Hashem finished speaking to Avraham, Hashem traveled after he spoke to Avraham, which means that Hashem ascended through Avraham. Understand this.
א"י וירא אליו וכו'. ברש"י הנ"ל אמר ר' חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו. הנ"ל לרמז בדיוק רחב"ח כי זה היה ביום השלישי. דהנה בזוה"ק מפרש כי טעם מילה ביום השמיני הוא כדי שישיג בחי' נשמה והוא מבחי' בינה כמ"ש ונשמת שדי תבינם. ובחי' בינה היא השמינית מלמטה למעלה. והנה אאע"ה לא היה צריך לזה כי כבר אברהם זקן בא בימים כנ"ל.אבל ע"י המילה הנה הוא השיג אח"כ למעלה מעלה יותר עד שביום השלישי מן המילה עלה עד בחי' הכתר שהוא השלישי מן הבינה למעלה. וז"ש וירא אליו ה' מבחי' הכתר. וזה נקרא בחי' הו"א. בחי' עלמא דאתכסיא. ממקומו הוא יפן ברחמים. וזהו ואברהם שב למקומו. פי' אל בחי' ממקומו הוא יפן ברחמים. וזהו כחם היום. כחם גימ' חיים והוא אותיות חכם שהמשיך מבחי' הכתר להחכמה תחי' את בעלי'. אל פתח האהל למטה להמשיך חיים וחסד לעוה"ז. וזה שאמר ר' חמא בר חנינא יום שלישי למילתו הי' כי מבחי' כתר הנ"ל המשיך ביום השלישי כנ"ל. והבן:
א"י וירא אליו כו' פרש"י אמר ר' חמא בר חנינא כו'. הנראה לבאר ע"פ מ"ש לעיל בפ' לך בפ' וילך אברם כאשר דבר אליו ד'. פי' שהלך באותו חשקות ובבחינה זאת כמו שהי' באותו שעה שדבר אליו ולא נפל ממדריגתו כלל שהי' בשעת הדיבור. וכ"כ וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים. וז"ש כאן וירא אליו וכו' אר"חב"ח יום שלישי למילתו היה כו' כי בשעת המילה היה גורם האמירה של הקב"ה לבל ירגיש כלל היסורים מחמת שהיה תיכף להאמירה ועוצם התשוקה והחשקות לקיים מאמרו ית"ש היה מבטל כל הרגש. היסורים. אך גם ביום השלישי למילתו שאז הנה הכאב גדול מאד וגם היה אחר הדיבור של הש"י זה שלשה ימי'. אעפ"כ היה עוד מתנוצץ כח הדיבור של הש"י ובוער כאש אין מכבה עד שלא הרגיש כלל ג"כ היסורים. וז"פ ובא הקב"ה ושאל בשלומו [היינו כי לכך בא הקב"ה לבקרו מחמת כי היה עוד בשלימות הראשון] אבל באנשי שכם היה בהיפך דכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ר"ל כי הם לא מלו את עצמם רק מחמת למלאות תאוותם. לכן כאשר עברו וחלפו ג' ימים ומחמת היסורין נתקרר תאוותם. לכן לא נשאר בהם רק הכאב לבד וז"ש בהיותם כואבים שאז הנה הרגישו הכאב ביותר:
והנה שלשה אנשים נצבים עליו. ופרש"י אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום וכו'. ולכאורה קשה למה הקדים המלאך הזה אשר בא להפוך את סדום לבא עתה עם שני המלאכים אשר באו עתה אחד לרפאות את אברהם ואחד לבשר את שרה. אך הנה ידוע מדתו של א"א ע"ה הוא מבחי' החסד לכל באי עולם ולא היה באפשרי כלל להפוך את סדום. אך מפני כי בא עתה המלאך לבשר את שרה שתלד את יצחק שהוא בחי' גבורה. ומחמת הבשורה הזאת שיהי' נולד יצחק. אז הי' כח בהמלאך השלישי אשר בא להפוך את סדום לעשות פעולתו זאת:
וירא וירץ לקראתם. פרש"י כד חזיוהו דהוה שרי ואסר פרשו ממנו מיד וירץ לקראתם. להבין ענין התחכמות הזה לפי פשוטו אין לו ביאור. אך הנה מבואר בזוה"ק כי אלו המלאכים הן המה מתחילת בריאת האדם אשר אמרו מה אנוש כי תזכרנו. אך הש"י השיבם כי כל העולם נברא בשביל שיצא צדיק אחד ששמו אברהם כידוע בפ' בהברא"ם באברה"ם. ולכן נשלחו המלאכים האלו אליו לראות בצדקתו כי כדאי העולם להבראות בזכותו כי הוא גדול מהמלאכים. וזהו כד חזיוהו דהוה שרי ואסר. ר"ל הסתכלו כי הוא מדקדק במצות לפנים משורת הדין אף מה שהוא שרי ואסר על עצמו פרשו ממנו. ר"ל למדו ממנו עוצם הפרישות. וד"ל:
[השמטה] ברש"י כד חזיוהו דהוה שרי ואסר פרשו ממנו. הנראה לרמז בזה עפ"י דברי ס' הקנה ספר המצות דף נ"ט וז"ל ועתה בני שמע והבן ענין מילה וערלה כי כל זמן שלא נימול א"א ע"ה לא בא אל שרה כי לקח מוסר מאדם הראשון שמשך בערלתו והי' מביא אותו בבית ה' ויגרשהו משם והרגיש בחטאו ושב בתשובה. וכן אחר שנימול אברהם אבינו אז הטיל זרע קדוש וטהור ונקי ויצא ממנו יצחק כי לא קרב אברהם לשרה קודם שנימול (אלא וודאי הכי הוא כמ"ש) . וכן הוא ברקאנטי פ' לך וז"ל. והנה א"א קודם המילה לא הי' ראוי לצאת דרך הערלה ע"ש. וזה הרמז בדברי רש"י ז"ל דהוי שרי ואסר ר"ל כ"ז שנקרא שמה שר"י אסר אותה על עצמו לבלתי נגוע בה כי אז לא הי' נימול. פרשו ממנו. למדו ממנו פרישות. כי גם בעיני המלאכים הי' דבר פלא איך בן אדם יכול להתאמץ בדבר זה. כי מקודם כתי' אצל המלאכים ויראו בני האלהים את בנות האדם כו'. והבן:
והנה שלשה אנשים נצבים עליו וכו'. לבאר הענין למה עד עתה לא באו המלאכים אליו באתגליא כמו ביום ההוא. אמנם הנה כתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. הרמז בזה כאשר נודע כי בכל מצוה שהאדם עושה נברא ממנו מלאך ואח"כ הנה המלאך הזה הוא מבקש חיותו תמיד לכך הוא רודף אחר האדם להחזיק במצוה שלא תאבד ממנו חיותו כאשר כבר אמרו עבירה מכבה מצוה. לכן המלאך ההוא משמר את האדם לבל יבא ח"ו לידי עבירה חלילה שלא יכבה נרו לעולם ועד וזה האמור בכתוב כי מלאכיו יצוה לך פי' מלאכיו נבראו לך מן המצות שלך וז"פ יצוה לך מהמצות שלך. גם י"ל יצוה לך לעשות עוד מצות אחרות כי מצוה גוררת מצוה וזהו לשמרך בכל דרכיך כנ"ל. כי המלאך הוא משמר אותך בכל דרכיך לבל תאבד חיותו ממך. אך הנה בעבור העשות המלאך מן המצוה צריך לעשות המצוה בדו"ר בשלימות רב להיות לה גדפין לפרחא לעילא ולהמשיך לה חיות מאור העליון בתיקון היחוד. כי מלאך גימט' צ"א שהוא הוי"ה אדנ"י כנודע. והוא היחוד במדות העליונות ואז ימשוך להמצוה בחינת נשמה וחיות דרך כל השמות בע"ס כי אנת הוא נשמתא מלגאו וכד אנת תסתלק מיני' כו' ולכך אמר הכתוב וזכרתם את כל מצות וכו' לשון זכרות והשפע' והיחוד למשוך חיות להמצוה עם כל העולמות בכוונת העושה לשם יחוד קב"ה. ועיקר החיות הנשפע הוא רק בשבת כי אז נתעלים כל העולמות והיחוד נעשה ממילא והוא הנשמה יתירה הבאה בשבת פי' נשמת המלאך מהמצוה כמ"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך מלאכ"ה הוא אותיות המלאך כי בכל ששת הימים נעשה המלאך בבחי' גוף בלי נשמה. ויום השביעי שבת לה'. פי' ביום השביעי עולה הכל לה' ונעשה נשמה וחיות להמלאך. וזהו כל תורה שאין עמה מלאכה שלא נעשה ממנה מלאך סופו בטילה כי לא נעשה ממנה כלום וזה שאומרים בהכנסת שבת שלום עליכם כו'. הם המלאכים שנבראו בכל ימי השבת ועתה באים בבחי' נשמה יתירה כנ"ל. וזה היה הענין של א"א אף שבכל מצוה שעשה נבראו מלאכים מ"מ קודם המילה לא נעשה היחוד על ידו בשלימות כי לא נשלם הברית אבל אחר המילה שנשלם הזכרות והיחוד נתקן אז בא חיות ושפע לכל העולמו' על ידו ונמשך נשמה וחיות יתירה למלאכים ובאו אליו באתגליא. וזה האמור בעקידה ויקרא מלאך כו' אל תשלח ידך אל הנער. למה לא אמר לו הש"י בעצמו כמו שהיה בשעת הניסיון והאלהים נסה כו'. אך הוא נכון כנ"ל כי המלאך הזה נברא ע"י מעשה העקידה שהכין א"ע לעקוד את יצחק בנו והוא קרא לבל ישלח ידו כי כבר נתקן ודי לו בזה. ואח"כ כתיב ויקרא מלאך ה' שנית. מהו שנית אך הוא המלאך השני אשר נעשה ע"י הקרבת האיל והוא דבר אליו כו':
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו. לכאורה תמוה מאד מ"ש להם אחר תעבורו כי נראה מזה שהיו עליו לעול ולמשא ומצפה שילכו ויעבורו. וכי זה דרכו של א"א ע"ה שהוא הי' המכניס אורחים ועומד על פרשת דרכים ומצפה ומרבה להטיב. אכן נראה לבאר עפ"י מה שמצינו בגמ' ובזוה"ק על ענין המן כי הוא היה מאכל של מלאכי שרת לכן הדור הוא נזדככו באכילתו. והנה המלאכים הם בחי' עומד לזאת לא היה המן בבחי' תיקון המאכלים להעלות ניה"ק. וזה שהיה אברהם אבינו מרמז להמלאכים גודל מעלת בנ"א הצדיקים ועוצם העבדות בתיקון מאכלם להעלות ני"ק שהם תיקון העולם. וז"פ אחר תעבורו שתביאו בחי' אחר הנה לתיקון הראוי כמ"ש ויקחם ויעבירם את הנחל עד יעבור עמך כו'. וזה כי על כן עברתם על עבדכם. פי' העבדות הזה של הצדיקים בתיקון הראוי להמאכלים הוא העולה במעלה יתירה מהעבדות שלכם. כי אתם הם בבחינת עומד ואין ביכולת להעלות הני"ק:
ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. אינו מובן כפשוטו הלא ראו גודל הטרדות עבורם שרדף אחריהם ולמה להם לזרז אותו לעשות. אך הרמז על הנ"ל שכן יעשה לעלות הני"ק:
עי"ל כן תעשה כאשר דברת. תעשה. פי' שתביא הדיבור לבחי' העשיה לעורר כן למעלה כאשר הצדיק גוזר הקב"ה מקיים:
א"י ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. יל"ד הול"ל כן נעשה כי הוא בקש מהם לאכול אצלו וכמובא במפרשים. אכן הנה כבר בארנו בענין המלאכים אשר באו עתה אל א"א ע"ה הוא כדי להעלות כל המצות ומעש"ט שעשה ואחר מצות המילה היה להם עליה יותר ומכל המצות נבראו מלאכים. וז"פ כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך וכו'. והנה זהו שאמר דוד המע"ה הללו את ה' מן השמים כו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו. וכבר דקדקו הראשונים אחר שאמר הללו את ה' מן השמים למה פרט עוד מלאכיו צבאיו א"כ מי הם השמים. אך הנה כבר נודע בזוה"ק כי ע"י הלימוד תורה לשמה נעשו שמים חדשים וארץ חדשה ויבראו עולמות ע"י לימודו ע"ש. והנה אלו הם השמים והמלאכים שנעשו ע"י לימודו של דוד המלך ע"ה להם היה קורא להלל לה' הללו את ה' מן השמים החדשים וכו' והללו כל מלאכיו היינו כו' הנעשים מהמצות. וז"ש אח"כ כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם. לשון צוה קשה למי צוה אם עדיין לא היו כי אח"כ נבראו. אך הכוונה כאשר בארנו כי הוא מוסב על המלאכים הנעשים מן המצות כי הוא צוה את המצות שבתורה עי"כ נבראו המלאכים ואח"כ אמר ויעמידם לעד לעולם פי' המלאכים הם קיימים ועומדים לעד עלי האדם לשמרו כי חק נתן ולא יעבור פי' החק אשר נתן הקב"ה ולא יעבור האדם על החוקים של התורה לזה המלאכים הם שומרים אותו כנ"ל. והנה נודע כי בחי' דוד המלך ע"ה הוא היה בחי' בהמ"ק ממש ולכך היה מחכה ומצפה תמידעל בנין בהמ"ק כמ"ש אם אעלה על ערש יצועי עד אמצא מקום כו'. וז"ש שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. וכשרצה שלמה המלך להכניס הארון דבקו השערים זה בזה עד שאמר בעבור דוד עבדך כו' מיד נפתחו השערים יען כי הוא היה באמת בהמ"ק. וז"ש בז"ח כשנבנה ביהמ"ק העלה מיכאל השר הגדול את דוד המע"ה במדריגה למעלה למעלה לכוונה הזאת כנ"ל. והנה המלאכים הנעשים הם רק על ידי הפעולות המצוה בעשיה ממש אבל ע"י הדיבור לבד לא נשלמה עדיין פן אח"כ לא יעשנה. וזה שאמרו לו המלאכים לא"א ע"ה אחר שאמרת לעשות כל זה שנאמר למעלה. כן תזכה לגמור ולעשות בפועל ממש כאשר דברת. והנה הדברים האלה אינו מוסב על אברהם לבד. רק גם על כללות ישראל שיעשו ויקיימו כל המצות ולהוציא הדיבור לידי מעשה:
א"י כן תעשה כאשר דברת. דהנה למעלה כתיב שאמר אברהם אבינו אל נא תעבור מעל עבדך כי אמנם בחי' שם אדנ"י הוא השוכן בקרב בנ"י כמ"ש בי אדני. ילך נא אדני בקרבנו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני. וז"ש אדני אל נא תעבור מעל עבדך ר"ל בכל פנות המעשה אשר נעשה בעוה"ז אדני אל נא תעבור מעל עבדך שיהיה כל עבודתינו וכוונותינו לשם שמים. וע"ז אמרו כן תעשה כאשר דברת ויהיה ה' עמך בכל אשר תעשה:
ואברהם ושרה זקנים באים בימים. כבר בארנו במ"א מ"ש בגמ' עד אברהם לא היה זקנה כי הוא הראשון שהמשיך הרחמים וחסדים מעולם הזקנה לעוה"ז. ולא אברהם לבד רק גם שרה אמנו ע"ה. הגם שהאשה היא בחי' מקבל. אך גם היא היתה בבחי' המשפעת מעולם הזקן. וז"פ חדל להיות לשרה אורח כנשים. והבן:
כעת חיה ולשרה בן. הנ"ל לרמז דהנה אאע"ה היה תיקון אדה"ר ושרה היתה תיקון חוה. וכבר הקשו המפורשי' ז"ל למה קרא אותה חוה כי היא היתה אם כל חי היה לו לקרותה חיה לשון נופל על הלשון. אמנם להיות כי הקלקול היה על ידי חוה. דאתדבקת בהא חוי' וגרמת כו' ע"כ אחר הקלקול דייקא קרא אותה חוה ע"ש האי חויא. וז"ש כי היא היתה אם כל חי מתחלה היתה בסוד אם כל חי והית' ראויה לקרותה חיה. אך עתה תקרא חוה אבל שרה היתה בתיקון חוה סלקת ולא אתדבקת ביה והנה נודע כי הצדיק נקרא חי כמ"ש ובניהו בן יהוידע בן איש חי בחי' צדיק חי עלמין כמ"ש אצל השונמית אם חבקוק כעת חיה את חובקת בן.ושרה באמת נקר' חיה כי חיין דילה חיין אינון כמ"ש ויהיו חיי שרה. אכן אמר עוד ולשרה בן הנה אז הלא תהיה בבחינת אם כל חי אם הבנים ויושלם התיקון חיה בסוד חוה וז"ש כעת חיה ר" לעתה היא חיה בסוד ולשרה בן.והבן:
מכי"ק
ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה כו'. בפר' לך לך כתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לה' ותרגום אונקלוס רעים בממונם וחטאים בגופם. דהנה בזמן שהאדם מרחם על הבריו' מרחמין עליו מן השמים אפי' רשע גמור ניצל כמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו. ולזה בדור המבול לא נתתם גזר דינם רק על הגזל. ולכאורה קשה וכי גזל חמור מע"ג. אך אם היה שלום ביניהם לא היה נחתם גז"ד. ולזה באנשי המגדל לא נאבדו רק הפיצם על פני האדמה מחמת שהיה שלום ביניהם שפה אחת ודברים אחדים. והנה בזמן ששלום בעולם נקראים רעים שור רעהו ואהבת לרעך. אך אם יש קמצנות היינו קמ"ץ אז נעשים רעים ואח"כ ממילא נעשים חטאים בגופם. (וז"פ הכתוב אביך הלא אכל ושתה כו' אז טוב לו אף שהלך אחר תאוות לבו מ"מ עשה צדקות וק"ל) וז"פ ואנשי סדום בו':
זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד. ולא פי' מה היתה זעקת סדום. ועוד כפל הלשון. אך בזה מובן שהם בעצמם עשו רשעות זה לזה והרגו זה את זה וזה זעקת סדום ועמורה בעיירות זה עם זה ולכך וחטאתם כי כבדה מאד. נושא עון ועובר על פשע [היינו שאם אדם עובר על פשע אזי הקב"ה נושא עון] אבל אם אין שלום בין הרשעים אזי כביכול כבד המשא לקב"ה לשאת את העון. וז"פ בקין שמקודם אמר לו הקב"ה אם תטיב שאת. היינו אם תטיב לאחרים שאת. אני נושא העון שלך ולכך אמר לו אח"כ גדול עוני מנשוא מחמת שהרגתי את אחי מאין יבא עזרי. לעורר רחמים בשמים לנשוא את עוני. וזה לא טוב היות האדם לבדו וכו' כי אם יחטא במה יתכפר. אעשה לו עזר כנגדו זה העזר מה שחבירו יהיה כנגדו ויהי' עובר על פשע ולכך ימחול לו הקב"ה על אשר חטא:
מכי"ק
ארדה נא ואראה. כוונת הפסוק וכוונת שליחו' המלאכים עפ"י הפסוק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. היינו מגודל יראת שמים שיש לישראל אז ממילא נופל היראה על כל בני אדם. היינו מפחד היהודים נמשך היראה על כל העולם כמ"ש חילו מפניו כל הארץ. ספרו בנוים את כבודו. וזהו הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו. ודו"'ק. וזה היה כוונת הקב"ה ארדה נא ואראה. אכניס יראת שמים בלבבם וגם ע"י המלאכים. שהצדיק בעיר הוא נר בעיר. וכזה מצינו בדור המבול שהטעימן מעין עוה"ב וזהו תוסף רוחם יגועון. וה' יצילנו ברוב רחמיו ויוסיף לנו יראת שמים. אמן:
(עיין ב"ר פ' מ"ט ארדה נא כו' א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה שנאמר ארדה נא ואראה):
(מכתי"ק)
המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כו'. דהנה כבר פרשנו כי זהו מחסדי השם אע"פ שהוא מנהיג העולם ברצונו הטוב בישועה ורחמים בלי שום סיוע מתחתונים כמ"ש למעני למעני אעשה אעפ"כ הנה הש"י בטובו הגדול תולה כי זה הדבר בהצדיקים כי הם הפועלים והם המפיקים ומשפיעים כ"ט לעוה"ז והוא כדי ליתן שכר טוב להצדיקים שמקיימים אתהעולם וז"ש הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו. פי' הגם שהודו על ארץ ושמים ומנהיגם ברצונו הטוב מ"מ הנה ירם קרן לעמו שהם הפועלים וירם תהלה לכל חסידיו פי' המשפט שעשה ברשעים הוא מחזיר ומהדר הפעולה לכל חסידיו שהם עשו זה בזכותם. וז"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו. מהו לבדו. אך הפי' הוא כמ"ש שאע"פ שהוא עושה הנפלאות לבדו בלי שום סיוע מתחתונים אעפ"כ הוא תולה בזכות הצדיקים כי רוצה הוא שיהיה לעולם חסדו לתת שכר טוב לצדיקים כנ"ל. וז"ש ברוך מרחם על הארץ וכו' ברוך משלם שכר טוב ליראיו. וזה ג"כ הפי' כי לעולם חסדו בכל הלל הגדול. וז"ש אני אעביר כל טובי לפניך וחנותי את אשר אחון. ואני אעביר כל טובי על פניך כי אתה העושה זאת. וז"ש זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. פי' שיזכור שרחמיך וחסדיך המה באים מעוה"ז בהתעוררת הצדיקים. וז"ש ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי פי' כשעושה חסד הוא תולה אותו לאלפים הם הלומדים תורה לשמה ובזכות שומרי מצותיו. וזהו תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. פי' אמת הוא תורת אמת הנה גם התורה שנתן לישראל הוא תולה בהם שהם מרי תורה כמ"ש מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. פי' שהקב"ה מגיד בבי"ד שלמעלה ד"ת בשביל ישראל. אליעזר בני אומר מאיר בני אומר שהם האומרים ומחדשים התורה. וזה אמת ליעקב תולה בבני יעקב וחסד לאברהם תולה בבני אברהם מדת החסד. וז"ש המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. פ' כל החסדים אני תולה באברהם וכן בבניו ואת ביתו אחריו כנ"ל.ע"כ:
להבין דברי חכמים מה שנקרא בר מצוה. עפ"י הידוע לי"ח שיש רפ"ח ניצוצות הקדושה הצריכין תיקון להעלות אותם.והנה יוסף הצדיק העלהבמצרים ר"ב ניה"ק וז"ש יעקב רב עוד יוסף בני חי. וזה ג"כ הרמז לשבור בר. וזה הרמז מ"ש כי יש שבר במצרים כי יוסף התחיל התיקון במצרים. וזה הרמז בלשון התרגום על פסוק כי בן זקונים הוא לו ארי ב"ר חכים הוא ליה. כי עיקר השגת האדם בקיום המצות הוא כדי להעלות ניה"ק וכל זמן שהאדם לא הגיע לשנת שלש עשרה עודנו בקטנות. אך כאשר מגיע לשנת שלש עשרה אז כוחו יפה להעלות ני"ק כנ"ל. לכן נקרא אז ב"ר מצוה:
נותן הודאה לשעבר וצועק אלהבא. ידוע כי האדם . הרוצה לבקש על צרכיו. הנה צריך מקודם לתת הודאה לשעבר ואח"כ יכול למשוך חסדים להבא כמ"ש הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. פי' כשאדם נותן הודאה לשעבר כי טוב אז מביא חסדים טובים לעולם חדשים לבקרים. וז"ש בנוסח התפלה בר"ה ויו"כ ועשי"ת ועל כולם יתברך ויתרומם כו' וכתוב לחיים טובים. כשנותן הודאה על שנה העברה. אח"כ יוכל להתפלל על השנה הזאת הבאה עלינו לטובה:
המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כי ידעתיו כו'. יבואר ע"ד מה דכתיב אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה וכו'. ועשיתם את כל מצותי. גם מה שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו. דהנה הענין הזה בכל המצות ותורה ותפלה שהאדם עושה וכל התרי"ג מצות שבתורה הנם סולם מוצב ארצה וראשם מגיע השמימה כי ענין עשותם אשר בפועל למטה בעוה"ז שרשם למעלה למעלה ובכל מצוה שהאדם עושה הנה דוגמתו נעשה למעלה זה לעומת זה וכל עיקר ענינם ושרשם תחלה הוא אצל הקב"ה רק ניתן למטה בעולם העשי' להוציא לאור בפועל ממש ע"כ יתכן לקרותם מצותי כי הם באמת אשר כביכול אני עושה למעלה. כמ"ש בגמ' מנין שהקב"ה מניח תפלין וכו'. מעתה בפעולת מעשינו בעוה"ז נמשך הקדושה במצות מעשיות מעולם העליון בשרשו ובכח מעשינו וכוונתינו בעשותנו מתעורר הקדושה העליונה.והנה לעשות המצוה תחלה נמשך הקדושה מלמעלה זה נק' גדלות ראשון ואח"כ בקיום המצוה בהתעוררת מ"נ נמשך הקדושה אח"כ זה נקרא גדלות שני. וז"פ ועשיתם את כל מצותי. אשר קדשנו במצותיו דייקא. וזה ג"כ פי' הגמ' מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר ושמחתים בבית תפלתי בית תפלתם לא נאמר אלא בית תפלתי. כי זהו ג"כ ענין התפלה בהיותה רצויה באם הקב"ה כביכול ג"כ מתפלל. וזה בית תפלתם לא נאמר עדיין רק אם היא בית תפלתי ג"כ כמ"ש אמרת ה' צרפתהו. ר"ל כשיש לו צירוף עם דיבורו של הש"י אז נשמע תפלתו וזהו ויצעק משה אל ה' לאמר " ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. ר"ל שהקב"ה יאמר כן ואז יקובל תפלתו. וגם בלימוד התורה כביכול הקב"ה שונה ג"כ בכל יום החדושי תורה וממנו נמשכים לצדיקי הדור לחדש בעוה"ז דוגמתו. וז"פ רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך דברי הם מכח רוחי אשר שמתי בפיך בקדושה. וזה כל השונה הלכות בכל יום משנה ומחדש כו' הליכות עולם לו כי כביכול שונה בכל יום החדושים שונים להנהיג העולם על פיהם כי מחדש בכל יום מעשי בראשית ע"פ ההלכו' שהן הליכות עולם לו. והם באים לראש צדיק הדור להנהיג העולם על פיהם.וזה על פי פעלו. וזה כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. כי למעלה הם בלי גבול. וכל העולם כדאי הוא לו להנהיגם כנ"ל. וזה הענין של א"א ע"ה שבו נברא העולם כמ"ש בהברא"ם באברה"ם ובהתורה. מעתה כל עניני עוה"ז הוא מקדושת אאע"ה והוא יודע כל החידושים ובו מתחדש ג"כ בכל יום. וזה אשר אני עושה ובו מתחדש בכל יום מע"ב. כי ידעתיו לשון חיבור בכל דור ודור יעמוד קדושתו ולא ימושו מבניו וזרעיו אחריו:
ודבריו חיים וקיימים כו' על אבותינו ועלינו כו'. יל"ד מה לאבותינו. אך הנה בעשיות המצות מתעוררים האבות. שמעו אל ישראל אביכם. כי הק"ש מגיע אל ישראל. וזהו שמע ישראל ישראל סבא. והכל הוא התיקון על חטא אדה"ר כמ"ש אדם כי יקריב מכם. לתקן ולקרב אדה"ר מהפגם שלו. וזהו מבריאות העולם מאז ועד עתה. וזה בקבלת עול מלכות שמים. על אבותינו ועלינו לעורר זכות אבותינו. וזהו עזרת אבותינו אתה הוא מעולם זרע ישראל עבדיך. לשון עבדות ישראל סבא:
אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. הם שלש הראשונות. נשבעת לשון שביעה המשכת להם מנחל קדומים. וז"ש דוד המלך קדם ידעתי מעדותיך כו' כי הוא היה רגל רביעי ועולמות הקדם השיג מעדותיך. כי לעולם יסדתם. בעוה"ז הם בבחי' יסוד. וז"ש ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם. כי יצחק הוא בחי' גבורה והוא המשיך עליו עולמות הקדם. ובחינת הגבורה השליך להם וזה אל ארץ קדם. וביעקב כתיב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בניקדם. ר"ל בחינת הרגלים הוליך בארצות העולמות העליונים מימי קדם:
ישמחו במלכותך שומרי שבת וכו' כולם ישבעו ויתענגו מטובך. יבואר עפ"י הידוע שעיקר טובות ושמחת האדם אשר ישיג בעוה"ז לא יהיה כוונתו עבור עצמו כלל רק מחמת שזה הוא שמחת הבורא ב"ה כי תפץ חסד הוא טוב ה' לכל כו'. וז"פ ישמחו במלכותך שומרי שבת. כידוע שהצדיקים הם נקראים שבת. ישבעו ויתענגו מטובך. ר"ל כל שמחתם ותענוגם הוא כי הוא כביכול טובת הבורא ב"ה כאשר ישלח לנו הישועה. וז"פ הכתוב וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים. ר"ל זהו שמחתם כי הוא שמחת הבורא ב"ה. ולזה וישישו בשמחה. מזה ישיג שמחה בכל פעם יותר ויותר ממה שהשיג שמחה זו. והבן:
במס' זבחים דף כ"ה זאת אומרת שעה פוסלת בקדשים. הרמז בזה על מעלת הצדיקים אשר לא יניחו מעבודתם כל היום תמיד וכל עבודתם בכל כ"ד שעות ביום הם עוסקים רק בצרכי גבוה והם המקיימים את העולם ובלעדם א"א להתקיים אפי' שעה אחת. ועליהם אמר הכתוב בשכבך תשמור עליך. ר"ל השכינה הקדושה כביכול שומרת ומצפה מתי יקום הצדיק הזה ממשכבו והיא מעוררת ומקיצה אותו וזהו והקיצות היא תשיחך השכינה מקיצה אותו לדבר עמו כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. וז"ש בגמ' זאת אומרת זאת היא השכינה אומרת בקרב הצדיק. כמ"ש ואל משה אמר כאמור לדוד מי אמר. רק זאת היא האומרת כנ"ל. ולכך אמר הקב"ה המכסה אני מאברהם אשר אני עושה תמיד כי בלעדו א"א להתקיים. אע"פ שידע הקב"ה כי לא תועיל תפלתו מ"מ אין דבר נעשה בעולם בלתי אברהם:
הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר. הורה לנו הכתוב בזה סדר האדם בתפלתו לה' בכוונתו לטובת הכלל ולא לכוונת עצמו כלל רק יצפה לטובת כלל בנ"י. וז"ש אאע"ה הנה הואלתי לדבר בתפלתי לטובת זולתי ואנכי עפר ואפר ובטל בעצמי לגמרי א"כ הותר לי להתפלל על זולתי לטובת אחרי'. וז"ש חכז"ל כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כל הוא הצדיק כו' שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו לבקש צרכיו רק על הכלל כולו. [וכן שמענו מפה קדוש מדבר הרב מו"ר הגאון הקדוש מוהר"י מפרשעדבארז זלה"ה בפרשה ואתחנן פרש"י אף שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים רק מתנת חנם. האמנם כי הצדיקים יש להם לתלות לקבל תפלתם עבור מעשיה' הטובים. אך מה יעשו הפשוטי עם אשר אין להם זכות. אבל אם הם מבקשים לעורר מתנת חנם אע"פ שאינו הגון ואינו כדאי עד"ז יכול כל האדם להתפלל וזה ואתחנן מתנת חנם]. וז"ש פותח את ידיך יודי"ך כנודע ומשביע לכל חי רצון. ובזה רצון יראיו יעשה. כי זהו הרצון הנכון להיראים לעורר מדת הרחמים על כלל ישראל. וז"ש צדיקים עושי רצונך. בגלל אבות שעשו רצונך. הם פעלו הרצון להבורא ב"ה להתרצות עם עמו ישראל באהבה והם מסלקים את עצמם בלי שום צד נגיעה לכבוד עצמו. ובזה שומר ה' את כל אוהביו עד עולם:
וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו. יש לדקדק מה אשמעינן קרא שאברהם שב למקומו. אמנם הנה כתיב אתה הוא ה' לבדך כו' וצבא השמים לך משתחוים. אתה הוא אשר בחרת באברם ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ר"ל כי אתה הוא לבדך טמיר ונעלם בעולמות העליונים אשר אין רשות לשום מלאך ושרף במקום ההוא רק כל צבא השמים משתחווים מרחוק ואתה אשר בחרת באברם להעלותו שם כי מצאת את לבבו נאמן לפניך לבדך במקום קדשך. כי בחי' הצדיקים גבוה מאד ממעלת המלאכים כמאמרם ז"ל עליונים למטה ותחתונים למעלה והוא עולם ברור ונכון להיות כן. וזה וילך ה' כביכול הש"י הוא בבחי' הולך ומתגדל ומתרומם למעלה ע"י הצדיקים כמ"ש אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. וז"ש כי כאשר גבהו השמים מן הארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם דייקא ע"י בנ"א שוכני ארץ גלומי גוש. בעבודתם הנכונה הם מרוממים ומגביהים כבוד הבורא ב"ה. וז"פ וילך ה' בבחינת הולך כביכול. כאשר כלה לדבר אל אברהם לשון כלתה נפשי כי רצונו ית"ש וכסופו היה שיבא אברהם בעולם כמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם. וכאשר כביכול הש"י נתעלה בחביון עוזו. גם שם אברהם שב למקומו אברהם הגיע שם להתיחד באור ה' כי האבות הם המרכבה. לכן שב למקומו אשר היה בתחלה קודם שנברא העולם:
א"י וילך ה' כו' ואברהם שב למקומו. ר"ל אע"פ שהלך הקב"ה ממנו ולא הועיל בתפלתו כלום על סדום. אעפ"כ אברהם שב למקומו להתפלל על בנ"י. ואברהם עודנו עומד בתפלה על עמו בנ"י. וכן נכון לכל איש ישראל אע"פ שרואה שאין תפלתו מועלת אע"פ כן אל ימנע מן הרחמים להעתיר אל ה' תמיד:
(מכתי"ק)
וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' וישקף על פני סדום וכו' ויהי בשחת ה' את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וכו'. בגמ' ברכות דף ו' אמר ר' חלבו א"ר הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל. הרי שפרשו שהתפלל אברהם. יש שפרשו שהתפלל על לוט בן אחיו. אבל בזוה"ק מבואר שלא התפלל כלל עליו כמבואר בזוה"ק פ' וירא דף ק"ה אמר ר' אבא ת"ת ענוותנותא דאברהם אע"ג דאמר ליה קב"ה זעקת סדום כו' כי רבה כו' דבעי למעבד דינא בסדום לא בעא קמיה לישזבי' ללוט כו' מ"ט דלא למתבעי ליה אגרא מן עובדוהי כו' ע"ש. והנה המפורשים העירו על ענין זה שאמר לו הקב"ה המכסה אני מאברהם והכוונה שהודיע אותו אלהים כי רצונו להפוך סדום ומה יצא מהודעה זו הרי לא פעל כלום שאחרי הודיעו כל זאת נהפכו הערים. עוד תמהו המפורשים איך יהיה באפשרי שאברהם אבינו יתפלל כל כך לפני הקב"ה ותפלתו ישוב ריקם כי לא הועיל כלום בתפלתו ומה נהיה מתפלתו אחרי שנהפכו הערים. גם למה נכתבה תפלתו בתורה אחרי שלא הועיל כלום. והוא מניעת הכבוד מא"א ע"ה ומה יצא מכל הפרשה הזאת מההודעה ומהתפלה. גם יל"ד בלשון הכתוב ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט כו' הול"ל וישמע אלהים אל אברהם כמ"ש וישמע אלהי' אל קול הנער.עוד י"ל מה רמזו רז"ל בזה שלמדו תפלת אברהם מתפלת פנחס ויעמוד פנחס ויפלל. אך הנה ידוע מסה"ק ובפרט מכתבי האר"י ז"ל שעד משה רבינו ועד בכלל ירדו מבריאת עולם נשמות גבוהות עד מאד לכלל עוה"ז עד שבא משרע"ה והתפלל ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה שלא ירדו נשמות גבוהים לעובדי כוכבים וזה שהתפלל שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים כמבואר בספר חסד לאברהם באריכות ע"ש. וזה שמבואר בכתבי האר"י ז"ל שכל הנשמות שהיו בדורות הראשונים באו אח"כ בתוך בנ"י כמ"ש ולמך שבעים ושבעה שנשמת למך נתגלגל בשאול המלך ע"ש ומלמך עד שאול היו שבעים ושבעה דורות ואותיות למ"ך הוא אותיות מל"ך ששאול היה המלך הראשון בישראל. ואז נהרג ותיקן נשמת למך ע"ש. עוד ביאר האר"י ז"ל בשער חג המצות בענין חג המצות ויציאת מצרים ומה שעבדו מצרים את בנ"י בפרך וז"ל. אמנם נודע מענין חטא אדה"ר באותן ק"ל שנה הוליד נגעי בני אדם. והנשמות גבוהים האלו היה ההכרח לתקנם כי הם עליונים מאד מלובשים בתוך הקליפות. וכבר נודע כי הנשמה שנתערבה בין הקליפות צריכה כמה גלגולים להסיר חלאתה ממנה וכו' והש"י ב"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח לכן נתגלגל כמה פעמים בדור המבול ואח"כ בדור הפלגה ואח"כ באנשי סדום ולא הצליחו עד כאן שנתגלגלו פעם ד' במצרים והם בנ"י שהיו במצרים ושם נתקנו ע"י משרע"ה והם היו דור דעה שעמדו בהר סיני לקבל התורה וראו השכינה פנים בפנים ע"כ. הרי כי בדורות ראשונים היה להם נשמות גבוהים מאד והיה הקב"ה מגלגל אותם לתקנם עכ"ל. וכל זה הוא מגודל רחמנותו של הש"י על הנשמות לבל יאבדו ח"ו. הנה בחכמה העליונה הוא מצרף ומלבן אותם דור אחר דור בגלגולים שונים עדי יתקדשו ויטהרו ויזכו לשוב לפני ה' בהיכל המלך כנ"ל. וכן הוא בהאר"י ז"ל ע"פ כי גר יהיה זרעך וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול. יען היה כי א"א ע"ה היה גלגול אדה"ר וזש"א זרעך היינו בחינת זרעו מתיקון ק"ל שנה והוצרך לצרף וללבן אותם במצרים. וזהו הרכוש גדול היינו הנשמות רכוש הנשמות להחזירם שיצאו משם. וכן כל מקום שנאמר רכוש קאי על הנשמות. וכן ויקח אברם את שרי אשתו וכו' ואת כל רכושם אשר רכשו כו' ואת הנפש אשר עשו בחרן שאמרו חכז"ל אברהם מגייר אנשים וכו' שהעלה ותיקן הנשמות רכוש היינו הנשמות להחזירם ולהכניס' לקדושה. וכן במלחמת אמרפל וחביריו נאמר שם וישב את כל הרכוש וגם את לוט ורכושו השיב גילה האר"י ז"ל שנשמת רבא היה שם ואברהם הוציאה מהם. "רכוש "בן "אחיו ר"ת רב"א כמבואר בלקוטי תורה ע"ש. ובזה פרשו הפ' "ה' "למבול "ישב ר"ת יל"י שזה השם המעלה ניצוצות כלומר שדור המבול נתקנו ונתעלו כנ"ל. וזה היה הכוונה מאת ה' ית"ש שרדף אחרי המלכים דוקא הלא היה באפשרי להציל את לוט בלא זה. אך זה היה סיבה מאת ה' לרדוף אברה' אחריהם ולהכותם כדי להוציא הנשמות וניצוצו' הקדושות שהיו מובלעים תוך הקליפות. וז"ש לו אל תירא אברם כו' שכרך הרבה מאד היינו עבור שעושה רצונו של הקב"ה והעלה ותיקן הנשמות בכל הצורך כנ"ל. וזה ויבא הפליט ויגד לאברם העברי מהו לשון הפליט עיין פרש"י שפי' שפלט מדור המבול. וגם למה נאמר אברם העברי ופרש"י שבא מעבר הנהר מ"מ למה לא נכתב רק כאן. אך זה הוא הענין פליט הוא רמז על פליטת הני"ק שהנשמות שהיו לפלוט מתוך הקליפות שהיו בתוך המלכים האלה הם התעוררו את א"א לרדוף אחריהם ולהוציאם. מהמאסר ולהעלותם כנ"ל. וזה הרמז אברם העברי שבא מעבר הנהר הוא ע"ד שבארנו במ"א ענין בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם שהוא בסוד ההוא נהר דאתידע ע"ש בדברינו. והנה אמור כאן לומר כי גם נשמת אאע"ה היה תחלה בשבי ויצאה משם אח"כ לחירות עולם להקדושה מעלה מעלה א"ס כנודע:
והנה על פי הדברים האלה הנה יתבאר לנו כי העבדות של הצדיקים הנה הוא העיקר להעלות ניה"ק והנשמות ולתקנם להחזירם להקדושה מלבד שמתפללים על החיים להשפיעם ולהמשיכם כ"ט כנודע. הנה זה עבודתם בתיקון התפלה להעלו' ברורי הני"ק מתוך הקליפה כי זהו מעיקר כח התפלה שנתקן בכל יום ויום כמבואר כ"ז בהאר"י ז"ל באורך. והנה זה הוא שהודיע לנו התורה בזה אצל אאע"ה. וזהו היתה כוונת הש"י בזה במה שהודיעו מהפיכות סדום זעקת סדום ועמורה כי רבה כו' כ"ז היה מחסדי הש"י ב"ה ורחמנותו הגדול עד אין שיעור על נשמות האלו שהיו בסדום שרצה הש"י ב"ה שא"א ע"ה יתפלל עליהם ויוציאם משם מתוך הקליפה בתפלתו עליהם לבל ידח ממנו נדח. וזש"א המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כי זהו הדבר הוא הכרח מאד להודיע לאברהם ממעשה הנשמות הגבוהים האלו המשוקעים בסדום שהוא יעלה אותם לבל יאבדו וזהו שהתפלל עליהם אאע"ה כ"כ ובעז"ה הועילה תפלתו כי גדלו והצליחו וגם עשו פרי שאח"כ באו הנשמות האלו למצרים ויצאו לחירות עולם. כמ"ש כן בהאר"י ז"ל:
ובזה יתישב הכל לנכון. שקודם לכן הודיעה התורה שכך נכון לעשות להתפלל על כל צרה שלא תבא להציל לנפשות העשוקים מתוך הקליפה וכן אחר כך וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם והעלה אותם הני"ק ותיקנם. וז"ש בגמ' ולמדו ענין עמידה זו תפלה מפנחס דכתיב ויעמוד פנחס ויפלל. כי כן היה ענין פנחס אצל זמרי שהרג אותו ואח"כ שוב התפלל עליו להעלות את נשמתו מתוך הקליפה והחטא ויכפר עליו וזש"נ תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בנ"י. ושם איש ישראל המוכה. כי מיד העלה נשמתו בתוך בנ"י כמו שבארתי שם. ע"ש:
ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו למועד אשר דבר אותו אלהים. הנ"ל דהנה זה היה הכוונה לטובה מאת ה' מה שלא ילדה שרה לאברהם עד עת זקנתו כדי שיוולד יצחק מתוקן בבחי' הרחמים מבחי' זקן מלא רחמים בהמתקת הדינים. וז"ש שרה כי ילדתי בן לזקוניו פי' שהבן יהיה נולד בבחינת זקן מלא רחמים כנ"ל. וזה ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל ואמרו חכז"ל בכל גימ' בן מהו ענין הבן בפסוק הזה. אך הנה מבואר בזוה"ק בפ' זה כי א"א היה הולך ועולה בכל יום ויום עד כי בא באינון יומין עלאין ולכך לעת זקנתו שהיה אז בראש רום המעלות בחינת זקן מלא רחמים אז נולד לו יצחק. וזה ואברהם ושרה זקנים כו' אך אז נתבשרו בבשורת הבן הנולד להם. וזהו ותלד שרה לאברהם פי' שילדה שרה בן שהוא בחי' חסד לאברהם ממותק הדינין. והטעם כי הוא בן לזקוניו. לעת זקנתו בתגבורת הרחמים אך אז נולד. וזהו למועד אשר דבר אותו אלהים רק לאותו מועד הזקנה הוא המועד וזמן הנכון אשר דבר אותו אלהים. וזהו מי מלל לאברהם כו' כי ילדתי בן לזקוניו מל"ל גימט' מאה הם המאה ברכאין אשר לאברהם עתה יהיו מושפעי' ע"י יצחק כי ילדתי בן לזקוניו כנ"ל. וזהו קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם. וזה הניקה בנים שרה ע"י הרחמים של יצחק ישפע לשכינה בחי' שרה והניקה בנים להשפיע להם חלב ודבש תחת לשונם ולא יחסרו להם כל טוב אמן:
מי מלל לאברהם כי הניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו. הנ"ל עפ"י מ"ש לעיל בפ' לך לך הלוך ונסוע הנגבה. כי אאע"ה היה הולך בכל יום ויום במדריגה גבוה הלוך וגדול. וז"ש בזוה"ק דף קכ"ט ע"א בפ' ואברהם זקן בא בימים. תא חזי אברהם אתקרב לגביה ותאובתי' דיליה הוה כל יומוי בהאי ולא אתקריב אברהם ביומא חדא או בזמנא חדא אלא עבודוהי קריבו ליה בכל יומוהי מדרגא לדרגא עד דסליק בדרגוהי כד.הוה סיב ועאל בדרגין עלאין כדחזי ליה. כדכתיב ואברהם זקן וכדין בא בימים באינון יומין ידיען ברזא דמהמנותא. אבל יצחק אבינו ע"ה כשנולד היה תיכף במדריגה גדולה כזה להמשיך השפעות טובות מעולם הזקן באותה בחי' שהיה א"א בעת זקנתו. כמאמר הגמ' ולדו' קדשים במעי אמן הם קדושים כי יצחק היה קדוש מרחם לכן היה צריך להתמהמה עד כה שיהיה א"א ע"ה בבחי' גדולה כזו בבחי' נוחלין ומנחילין למשוך נשמה קדושה כזו ליצחק בנו שיהיה תיכף במעלה גדולה כזו כמו אביו בבחי' הזקנה. וזה כי ילדתי בן לזקוניו שהוא תיכף בשעת הלידה בבחי' הזקנה מדת החסד. וזה וה' פקד את שרה כאשר אמר. היינו אמירה רכה ונפקדה שרה ג"כ להוליד בן שימשוך חסדים בעולם. כמו בבריאת העולם כתיב ג"כ ויאמר אלהים יהי אור. בראשית נמי מאמר הוא בבחי' חסד היה תחלת דיבורו של הקב"ה:
ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד וכו'. יש להבין מה משמיענו הכתוב בזה ומה יוצא לנו מזה אם ישבה מנגד או לא. אך הנה כבר נתבאר כי זהו מדת הצדיקים השלמים לפני ה' שהם מקבלים עומ"ש עליהם. ר"ל שהם מקבלים העול והדינין של המלכות שלמעלה עליהם כדי להסיר הדינין מהשכינה ועי"כ נמתקו הדינין בשרשן כאשר הם מקבלים כל הדינין לטובה להיותם אך לפועל טוב כי מאתו לא תצא הרעות לכך ממילא נעשה המתקת הדינין כי הם פועלים וממשיכין מבחי' הטוב והחסד אל הדינין וכולם שווים לטובה. ואין קשה בעיניהם כלל וכמ"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. היינו שהסתיר פניו וירא מהביט אל בחי' הדינין והגלות שהיה אז מראה לו בסנה לבל יקשה בעיניו על ככה מה חטאו ישראל יותר מכל שבעים אומות כנ"ל. והא ראיה כשהתחיל להביט ולשום אל לבו על גלות ישראל ושאל למה הרעות מיד נאמר לו עתה תראה כמבואר בדרז"ל. רק עיקר הדבר לקבל הכל לטובה ואין רע כלל עי"כ נעשה המתקת הדינין בשרשן כנ"ל. וזה הוא ג"כ שאמר הכתוב בזה ותשב לה מנגד כי אמרה אל אראה במות הילד. ר"ל לא אסתכל בענין מיתת הילד מה זה ועל מה זה הלא מ"מ הוא בנו של אברהם וראוי לחסד יותר. ולא רצתה להסתכל בזה ולישאל כן לכך באה לה הישועה והטוב מהרה עי"כ כנ"ל:
ויבקע עצי העולה. כתבו הראשונים כי עצי העולה רמז לנשמות הצדיקים כי כל הנשמות נעקדו בעקידה לאכפיא הדינים תחת תחת החסדים. והנם שורש הדינין איננו רק העונשין והיסורין הבאים על האדם רק הדינין הם הסט"א המחטיא את האדם והמחטיאו קשה מההורגו. וזה היה כוונת אאע"ה לאכפיא הם ט"א לבטל הגבורות מצד שמאל למען יקל לבנ"י לנצח את היצה"ר לאכפיא הדינין תחת החסדים הוא היצ"ט כמ"ש כי חסדך גדול עלי במה שהצלת נפשי משאול תתתיה. וזה למען אשר יצוה את בניו כו' לשון צוותא והתחברות במדת החסד לאברהם ינוצח צד השמאל. ושמרו דרך ה' כו' ומהו דרך ה' ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד כי כל איש מישראל צריך לעבור כל עשר ספירות דרך ימין הוא החסד עד הברית. וזהו עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. הלא העקידההוא בחי' אהבה. אך ר"ל הדינין יראים ממך והם נקראים בחינת אלקים ובזה שכבש רחמיו נזכה לזה לכבוש היצה"ר. איזהו גבור הכובש את יצרו כי בכח זה נכבשו ונתבטלו. וממילא יהיה רק חסדים וטובות לבני ישראל. אמן:
ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם. הנראה לבאר עפ"י מ"ש מלכותך מלכות כל עולמים כו' סומך ה' לכל הנופלים. שיש נשמות שהם מצד החסד שרשו של א"א ע"ה מצד החסד. ויש ג"כ נשמות שהם מבחי' יצחק מדת הפחד והגבורה לכן נמצאו כמה צדיקים שהלכו תמיד במס"נ כגון ר"ע וחביריו ועשרה הרוגי מלכות. וז"ש בגמ' על ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי תבוא לידי ואקיימנו. מפני כי שרשו של יצחק היה במס"נ ק"ץ ח"י. וז"ש רבקה קצתי בחיי ותהיין מורת רוח ליצחק ורבקה. פי' רוחם עומדת להתבטל מחמת מס"נ וכן ענין נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה'. וכן פנחס ואליהו שאמר קנא קנאתי. קח נא את נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי. וכן יונה שהיה תלמידו של אליהו כמבואר במ"א. אך יש עוד מעלת הצדיקי' אשר אינם צריכין למס"נ בפועל כגון רשב"י. אך לגודל האהבה והדביקות בהש"י ומאשר הם יודעים מה שיהיה לע"ל כמ"ש ונגלה כבוד ה'. מלכותך מלכות כל עולמים כו' לכן גם עתה הם שמחים בצפייתם לישועת ה'. וז"ש דוד המלך ע"ה תנחומיך ישעשעו נפשי. פי' הנחמה שיהיה להקב"ה בגאולת ישראל. לכן כשברך יעקב את בניו באמצע ברכותיו אמר לישועתך קויתי ה' כי זהו כל שמחתו. וז"ש דוד המע"ה יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי. כל שמחתי הוא בישועתך כביכול. ועל זאת בעצמו אני נותן שבח והודאה וזה תשלום גמולי שזכיתי לשכל כזה. וזש"א ברוך משלם שכר טוב ליראיו ברוך חי לעד וקיים לנצח. כי כל הצלחת וטובת עוה"ז איננו נצחי כמ"ש ואני כעשב איבש. ואתה ה' לעולם תשב. וזש"א ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת. כי זהו העבדות האמיתי אם הוא במדריגה זו שיהיה לו שמחה מישועת ה' כנ"ל. וז"ש חדות ימים ושנות עולמים שהימים בעצמם יש להם שמחה למען ירבו ימיכם כו'. וזש"א אור חדש על ציון תאיר כי ז' דברים עלו במחשבה קודם ברי"ע כדכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור זהו אורו של משיח. ונחזור להפסוק שהתחלנו מלכותך מלכות כל עולמים. לפי הידוע כי עולם הוא השכינה כמ"ש משמח עולמו אשר ברא. ועי"ז שהאדם מעלה על לבו כי מלכותך מלכות כל עולמים שיהיה לע"ל התגלות האלהות. עי"ז סומך ה' לכל הנופלים "סומך "נופלים ר"ת נ"ס. כי זהו כל ההתחזקות בזמן הגלות כנ"ל. וזה הרמז ויטע אשל בבאר שבע. באר שבע רמז לשכינה הקדושה אש"ל ר"ת "אכילה"שתיה "לויה. רמז לזיווג קב"ה ושכינתיה כמ"ש אכלו ריעים שתו ושכרו דודי' כיל"ח. לווי"ה לשון התחברות וזיווג ביחודם כנ"ל. ויקרא שם בשם ה' אל עולם. שיהיה לעתיד ב"ב היחוד קבה"ו כנ"ל:
כי ברך אברכך. פרש"י אחת לאב ואחת לבן. והרבה ארבה את זרעך אחת לאב ואחת לבן הנה דברי רש"י ז"ל בזה אין להבין כלל כי מאי קאמר אחת לאב ואחת לבן הלא במקרא מפורש זרעך. אכן כבר מבואר בספרים כי ע"י עשיית המצות ומעש"ט מתחדשים ונוספים על האדם נשמות הצדיקי' אשר מעולם אם בבחי' גלגול או בבחי' עיבור כיל"ח. והם הבאים להמטהר לסייעו לעבודת ה' תמיד. והנה ע"י פעולת המצות של אאע"ה בכוחו הגדול הלא נתדבקו בו ונתעברו בקרבו כל נשמות הצדיקים העתידים לצאת ממנו. וכמ"ש בענין ויבקע עצי העולה שהם נשמות הצדיקים. ולכך הנה גם במצות מילה נתאספו ונתדבקו אליו כל נשמות הצדיקים. והוא שהבטיחו הש"י במצות המילה. וארבה אותך במאד מאד וכן והפריתי אותך במאד מאד שזה מוסב על נשמות הצדיקים אשר יפרו וירבו בו ע"י מצות המילה. וזה היה ענין וירא אליו ה' ולא נאמר שם מה זה ועל מה התראה אליו הש"י וכי מה דבר ה' אליו. אך הוא הדבר אשר בעת ההיא בא ה' אלהיו וכל קדושיו עמו הם הנשמות הצדיקים נאספו אליו לדגליהם וה' בראשם. ובהם הוא ששמח כל היום ההוא והנה זה שנאמר כאן בהעקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ועשית המצוה בשלימות לכך כי ברך אברכך בהרבה נשמות הצדיקיסאשר יתעברו בך וגם לבנך אעשה כן כי גם לבנך ולכל זרעו אחריו בכל זמן עשותם המצות יתאספו ויתעברו עליהם נשמות הצדיקים וזהו שפרש"י כי הברכה היא אחת לאב ואחת לבן שיתברכו גם בניו בהמעלה הגדולה בריבוי נשמות כמו אברהם אבינו ע"ה:
במדרש רבה פרשה נ"א. ר' תנחומא בר ר' חייא משום ר' הושעיא תורמנא אין לך כל שבת ושבת שאין קורין בה פרשתו של לוט וכו'. והנה המדרש הזה קשה להולמו וכבר האריכו המפרשים ע"ש. הנראה לרמז בזה עפ"י דברי הזוה"ק פ' תרומה דף קל"ו. ר' המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא במעלי שבתא וכו' ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות. הענין בזה לפי הידוע לי"ח כי הצדיקים גם זאת עיקר פעולתם בתורה ומצות יחוד הפנימי למשוך לעוה"ז נשמות קדושות בליל ש"ק. ולזאת צריך האדם לכוון בברכת בורא פרי הגפן קודם הקידוש בליל שבת להוריד נשמות. כי יין רמז לעולם הבינה אשר משם מחצב נשמות מבנ"י כמ"ש ונשמת שדי תבינם. לכן מברכים בורא פרי הגפן כמ"ש גפן ישראל. וז"ש זכרהו על היין למעלה מעולם הבינה היא מדת החכמה רמז לשמן אשר שם אין בו מגע עובד כוכבים. לכן הנשמות היורדים בליל ש"ק המה גדולים במעלה קדושה וטהרה כיל"ח. וזה הרמז בפ' זו בבנות לוט לכה נשקנו לאבינו יין ונחיה מאבינו זרע (בחי' אב"א) כי ע"י ברכת היין יורדים הנשמות הקדושות זרע ישראל בליל שבת כנ"ל. וזה כוונת המדרש אין לך שבת ושבת שאין קורין בה מפרשתו של לוט. הרמז על הפ' נשקנו לאבינו יין ונחיה מאבינו זרע להוריד נשמות קדושות כנ"ל: