וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. עיי' פרש"י וכן אתה מוצא בעשרה דורות מנח עד אברהם קצר בהם וכשבא אצל אברהם האריך בו. הנ"ל כי כן הוא העיקר להמשיך עולם הארוך עולם העליון למטה. והוא פי' האריך בו עולם הארוך המשיך בו. וזה הענין נר חנוכה למטה מעשרה. וכן מ"ש וארוכתך מהרה תצמיח. ארוכה הוא מעולם הארוך. וזהו וישב יעקב בארץ המשיך לישב למטה מגורי אביו מבחי' אבא שלמעלה כנ"ל. וזהו ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. ופרש"י ז"ל איני יודע מה מלמדנו. אבל הפי' הוא שהי' בחי' עלי' לאלקות על ידו גם בעוה"ז במקום אשר דבר אתו ע"י שהמשיך בחי' האלקות למטה. וז"ש במד"ר שאמר לו הקב"ה אני אלהי בעליונים ואתה אלהי בתחתונים. פי' שאתה המשכת בחי' האלקות שבעליונים למטה בתחתונים כנ"ל:
א"י וישב יעקב כו'. פרש"י בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף כו' ע"ש. פי' בקש יעקב לישב בשלוה. כי כבר לא הי' לו יצה"ר כמ"ש ויבא יעקב שלם שהי' כלי שלם בלי שום חסרון תיקון עוד. אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב שלעתיד יהי' כך שיתבטל היצה"ר כמ"ש ואת הצפוני ארחיק מעליכם. לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף כדי שיהי' לו עבודה עוד כנ"ל:
אלה תולדות יעקב יוסף. נקדים מ"ש לפרש המאמר בווין תתקטר. עפ"י הידוע כי גדול כח הצדיק השומר ברית קודש שהוא הצנור מכל השפעות טובות שיורדים לעולם. ובשעת בריאת העולם הי' רצונו ית"ש שיהי' בכל דור ודור צי"ע בחי' יסוד. וז"פ בווין תתקטר רמז לצי"ע יעקב ויוסף הם ב' ווי"ן. וז"ש בנוסח תפלת שמ"ע אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וי"ו יתירה רומז להנ"ל. וזהו בווין תתקטר. כביכול השכינה הקדושה רודפת אחר הצדיק הזה להאחז בו כדי שירדו ההשפעות על ידו לכנ"י. כמ"ש ותתן טרף לביתה. טר"ף רמז לרפ"ח ניה"ק שנפלו לסט"א ועי"ז הם חוטפים ההשפעות. והשכינה היא מצלת מידם ונותנת הטרף לכנ"י ע"י הצדיק יסוד עולם. וזה הענין מצינו ביוסף הצדיק כמ"ש רב עוד יוסף בני חי. פי' כי יוסף העלה רב ניצוצות ממנין רפ"ח ולא נשאר רק פ"ו כמנין אלהי"ם וע"ז הוא כל העבדות בנ"י לגמור תיקונם להעלותם עד ביאת הגואל ב"ב. וז"ש כי יש שבר במצרים כי מגודל כח קדושתו של יוסף שעמד בניסיון בהיותו במצרים ערוות הארץ. וזה ג"כ לשבור בר רמז על ר"ב ני"ק כנ"ל. וע"י הצי"ע יש שמחה למעלה בעולמות העליונים לאין שיעור כי נתגדל ונתקדש שמו הגדול כמ"ש ונגדלך ונשבחך ונפארך. וז"ש ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. פי' שהם המיחדים ועושים הדביקות בשם הוי' ב"ה. וזהו הרמז באות וא"ו בתוך הב' ווין אות א' עולה י"ג כנגד י"ג מכילין דרחמי. וז"ש ר' ישמעאל אומר בשלשה עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. פי' אם הוא בבחי' זו להיות בבחי' צי"ע לעשות היחוד בי"ג מדות אזי התורה נדרשת בהן. פי' שהקב"ה כביכול דורש התורה משמו כמ"ש ואתה דורש מעשה כולם. כמ"ש בגמ' מאיר בני אומר. אליעזר בני אומר. וז"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. כביכול החיות שלו מגודל קדושת בנ"י הצדיקים. יסודי עולם אתם אותיות אמת. וזה הענין מ"ש כי בן זקונים הוא לו. זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. זקן הוא עולם הזקנה כמ"ש עד אברהם לא הי' זקנה. ר"ל שלא הי' מי לעורר אותו העולם. והצדיק אשר הוא במדריגה זו הוא המנהיג ומשפיע לכל הדור ההוא אף בזמן הגלות. וז"ש נוהג בארץ ובחוץ לארץ וכן מצינו ביוסף הצדיק שהי' במצרים לעבד נמכר יוסף כשעמד בניסיון הזה הי' מביא נ"ר בכל העולמות בשעת הניסיון. ופוק חזי מה עלתה בו שמו אדון לביתו ומושל בכל ארץ מצרים. אך אין להסתכל על תכלית המעלה והגדלות שלו רק על הניסיון אשר עמד בו וקיים כל העולם בזה אף אחרי מותו כמ"ש הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה. וזה ג"כ פי' הכ' וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. פי' שם הוי' הי' מצליח בידו. כמ"ש אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הצליחה נא. וזה ג"כ מצליח בידו הוא יו"ד אשר גם תוכו הוא אות וי"ו ויו"ד רמז לחכמה. כי כתר הוא קמץ כידוע לי"ח והחכמה הוא פתח. פי' הפ' פיה פתחה בחכמה רמז להנ"ל. פותח את ידיך יודי"ך. וכח הצדיק לעורר עולם החכמה ולהביא כל השפעות טובות הן במילי דשמיא ובמילי דעלמא כל השפעות טובות לכלל ישראל אמן:
וישראל אהב את יוסף מכל אחיו ועשה לו כתונת פסים. ויקנאו בו אחיו וכו'. בגמ' שבת דף י' בשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. הנה הדברים האלו לפי פשוטן אין להם שחר. האם יתכן בקדושי עליון שבטי י"ה כי יתקנאו עבור ב' סלעים מילת וכתונת. אמנם שורש הענין הוא ע"ד שכתוב והבדילה הפרכת לכם בין הקודש ובין קודש קדשים למה הוצרך עוד הפרכת להבדלה הלא כבר מקודש החצר והמשכן עד מאד ומה תוסף עוד הפרכת להבדלה יכול להיות קדשי קדשים בלא הבדלה מהפרכת. אולם להבין זה הנה ידוע לי"ח מענין הצמצום הרבים אשר בשעת בריאת עולם כדי שיוכלו העולמות למטה. להכיל אור א"ם ב"ה כי יש כמה וכמה אלפים ורבבות עולמות למעלה מעולם האצילות בבחי' לבושים זה בתוך זה וכן בד' עולמות אבי"ע יש בהם שבא האור ההוא למטה דרך חלון ומסך ולבוש והיכלות כי זה בלא זה לא היו יכולין לקבל האור המתנוצץ עד עולם העשי' וממנו לעולם השפל הזה ג"כ כזה כי שמש ומגן ה' כו' ד"מ כמו אור השמש אשר לא יוכלו הבריאים להנות ממנו ולקבל אורו הגדול רק ע"י מעבר החלון ומסך והיכלות. והנה בזמן שהי' בהמ"ק קיים ואור ה' הופיע על הבהמ"ק בקדשי קדשים בשפע רב לא הי' העולם יכול לסבול ולקבל האור היוצא בביהמ"ק לכן הוצרך הפרכת להבדלה ד"מ למען יוכלו הבריות לקבל אור השפע העליון אחרי מסך הפרכת והאולם וההיכל. וכן הי' הענין בבגדי כהונה (של)הכה"ג חושן אפוד וכתונת וכו' להיות דוגמת האדם העליון והאורות החסדים בוקעים ומאירים בו הוצרך לבגדים יתירים האלו כמבואר בכתבי האריז"ל סוד הלבושים. אך כאשר נכנם לפני ולפנים הי' לבוש רק ד' בגדים דוגמת ד' עולמות אבי"ע. ולכך כה"ג המחוסר בגדים פסול לעבודה. וזה הי' ג"כ ענין הכתוב ופרשו עליו בגד תכלת וכסו בה את ארון העדות. בהיות הארון מקום השראת הקדושה האור העליון הוצרך הכיסוי תכלת שהוא בחי' צמצום כי תכלת דומה לכסא כבוד בחי' היראה כמבואר בזוה"ק דתכלת היא תכלא דשצי כולא והוא בחי' גבורה והוא בחי' לבוש לצמצם האור כנ"ל. וזה ג"כ ענין המשמורות כהונה ולווי' שהיו בבהמ"ק כי גם הלוים הי' בבחי' גבורה וצמצום על אור החסד שהיו הכהנים משפיעים לבל יצאו החוצה ואל יבוזו זרים והוא הענין התכלת האמור בציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. שאור הציצית יהי' בחי' צמצום נגד החיצונים. כי ע"ז מורה ענין התכלת בחי' גבורה וצמצום. וז"ש בלשם יחוד בעטיפת הטלית. ובזכות מצות ציצית תנצל נפשי וכו' והטלית יפרוש כנפיו עליהם. כי הטלית הוא בחי' אור המקיף להנצל מן החיצונים. ולכך מתעטפין בטלית בשעת התפלה על התפילין לצמצם האורות של התפילין. וזש"א מה יקר חסדך וכו' ואח"כ משוך חסדך ליודעיך פי' אחר שנתעטף בטלית לצמצם החסדים מן החיצונים אז משוך חסדך ליודעיך כנ"ל. ונחזור לענינינו. הנה כי זה הי' סוד כתונת יוסף שעשה לו אביו כתונת פסים. ומבואר במדרש שעשה לו ד' בגדים הרמז סוד לבושים הנ"ל שהי' כה"ג לובש בהם כי אמנם ידוע היות יוסף בחי' היסוד מכל העולמות צי"ע והוא צנור ההשפעות. וכח הצדיק לצמצם ההשפעות לבל יתפשטו בין החיצונים כמ"ש כי בן זקונים הוא לו. וזה שעשה לו אביו כתונת פסים ד' לבושים הנ"ל בסוד ד' עולמות אבי"ע כי יעקב ויוסף הם הצי"ע כמ"ש בווין תתקטר תרין ווי"ן לכך הי' צריך הלבוש להיות נעשה ע"י יעקב בעצמו לקשר ולדבק בו בחי' צי"ע ולהיות מסך להשפעה העוברת על ידו להשמר מן החיצונים כמ"ש שומר ה' את כל אוהביו. דלכאורה תיבת כל הוא מיותר. אך ידוע כי כל רומז לצי"ע וכאשר הש"י שומר ההשפעות ע"י בחי' כל הוא הצדיק. אזי ממילא כל הרשעים ישמיד וכידוע ענין סוד כתונת אור של אדה"ר להיות בסוד הלבישה כנ"ל. וזה שאמרו חכז"ל גנזו לצדיקים לע"ל שהאור הראשון נגנז לצדיקי הדור שירדו ההשפעות על ידם וממילא הם נשמרים מן החיצונים והיא הגנוזה בהם. והוא שמצינו אצל רבקה ותקח את בגדי עשו בנה החמודות שחמד אותם מנמרוד שהי' לו מאדה"ר וע"י הקלקול באו לידי עשו. ורבקה נתכוונה להוציאם מידו להלביש את יעקב בנה הצדיק כי לו יאתה לקחת אותם. והנה בהיות הכרח סוד הלבושים האלו ליוסף להיות מסך נגד האור והחסד העובר על ידו לכן קנאו בו אחיו. באמרם כי גם המה בחי' צי"ע. וזה שהשיב להם יוסף והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי. כי הכל תלוי בו. כי הצדיק הוא העמוד שהעולם קיים על ידו והם לא האמינו לדבריו והפשיטו את כתנתו את כתונת הפסים והוא הי' עיקר הפגם של השבטים במכירת יוסף. וזו שהשמיענו הכתוב בזה שהפשיטו את כתנתו לומר שרצו לקחת ממנו בחי' הלבושים הנ"ל לכך באו לכל הצרה הזאת ולולי כי הפשיטו את כתנתו לא הי' להם כח להזיקו במכירתם. אך מחמת כי הפשיטו את כתנתו הורידו את השפע לחיצונים. כמ"ש להלן וישבו לאכול לחם וכו' וגמליהם נושאים כו' הולכים להוריד מצרימה פי' ההשפעות הלכו למצרים וז"ש והשליכו אותו הבורה והבור ריק אין בו מים. ודרשו רז"ל אבל נחשים ועקרבים יש בו. תיבת אותו רומז לבחי' אות ברית צי"ע כי המדה זאת ירד להחיצונים. ולזה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. וז"ש יעקב כתונת בני חי' רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף. לפי פשוטו אין הבנה לזה איך יצא מפיו של אותו צדיק דבר אשר לא כן הי' כי באמת הי' יוסף חי במצרים. אך לפי הנ"ל הפי' בזה כי מפני שהפשיטו את הכתנת בחי' הלבוש כמ"ש כתונת בני שעשה לו יעקב בעצמו בחי' לבוש כנ"ל טרוף טורף יוסף רמז לרפ"ח ני"ק ובגלות הוא נטרף לחיצונים. וזה שהתמרמר יעקב אבינו כי ארד אל בני אבל שאולה. ר"ל כי אצטרך לירד להוציא מהם ההשפעות והני"ק שנפלו. וז"ש ויבך אותו אביו בחי' או"ת כנ"ל ולכך כאשר נדחה השפע לחיצוני' לכן נשארו השבטים חסר לחם. ויוסף בהיותו בגלות הי' רוצה לעשות לו בעצמו לבושים ולא הועיל כדכתיב ותתפשהו בבגדו כו' פי' בגד שלו. אבל בבגד של אביו לא הי' לה שליטה. וזה ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. כידוע ענין עשרה הרוגי מלכות שנתגלגל עי"ז כיל"ח אך כאשר יצא יוסף מבית האסורין כתיב ויגלח ויחלף שמלותיו כי אז חזר בחי' הלבושי' ע"י אורו עוטה כשלמה כמו שהי' בתחילה. וז"ש יוסף לפרעה בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה. כי כאשר היניקה יורד להחיצונים הוא בחי' אלקים. וז"ש יוסף בלעדי אין לך משלי כלום כי אני מבחי' הוי'. רק אלהים יענה את שלום פרעה היניקה שלך הוא מבחי' אלקים. אשר נמשך החיות לבהמות וחיות אפי' הטמאות כמ"ש ר' אליעזר אפי' בהמה טמאה נפשה לשמים. החיות שלה מבחי' אלקים ע"י צמצום והשתלשלות עד אשר נעשה חלילה אלקים אחרים וחיצונים ר"ל. אולם אח"כ כשבאו אחי יוסף ונעשה היחוד וצירוף בשם הוי' וחזר בחי' היסוד אז אמר יוסף שימו לחם סוד ג' הויו"ת. וז"ש ויתן להם לבדם ולמצרים לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים. ר"ל כי המצרים ניזונים מבחי' אלקים אחרים ובישראל כתיב לא תאכל כל תועבה. וזה שאמר יוסף חי פרעה אם תצאו מזה. ר"ל אם תצאו מזה הנה תשוב החיות לפרעה. וזש"א בשבת יום קדוש הוא מבואו ועד צאתו. כי השפע היורד בשבת הוא מצד הקדושה בחי' יסוד צדיק כמ"ש וזכרת כי עבד היית במצרים לעבד נמכר יוסף כמבואר במ"א. לכן השפע היורד בשבת מעולם העליון הוא בשמירה מהחיצוני' כי הוא מצד הקדושה מבואו ועד צאתו לעוה"ז. לכן כל זרע יעקב יכבדוהו כו' ואל יבוזו זרים. ודברינו הנ"ל נרמזו בדברי הזוה"ק פ' בלק דף רד ע"ש והבן:
א"י וישראל אהב את יוסף מכל בניו. הנראה בענין יוסף ואחיו וקנאתם ושנאתם בו. כי יוסף הי' בחי' היסוד והי"ב שבטי י"ה כולם היו בחי' י"ב צרופי הוי' כידוע. אשר לכל צירוף הוא עבדות אחרת כמ"ש צרופה אמרתך מאד. אך בחי' יוסף הוא היסוד והצנור המקבל מכל צרופי הוי' כי לית לי' מגרמי' כלום רק מה שמשפיע לו ממדות העליונות וע"י שהמדות משפיעים ליסוד הוא נעשה משפיע למטה ומכוחם נעשה. לכן בסדר תולדות השבטים נולד יוסף באחרונה הוא רמוז ליסו"א כנודע. ויוסף הוא בחי' שבת שהוא שביעי לימי המעשה והוא האחרון ולא ראשון של ז' ימים מפני כי הוא בחי' היסוד ומוכרח להיות באחרונה כי הוא ניתקן ע"י ז' ימי המעשה הקודמים לו. לכן השבת אין לו בן זוג רק ע"י כח המעשה הטוב של ימי המעשה. וז"ש וברכתו מכל הימים. הברכה באה ע"י שפעת הימים ביסוד וינוחו בו כל ההשפעות. ובכן זהו הי' ענין יוסף ואחיו זהו שאמר להם והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי. רמז להם כי אך כל עניניו באו מכחם והוא צריך להם להשפיעו על ידם. וז"ש ותשתחווין לאלומתי רמז להיחוד והורדת השפע כידוע מכוונת השתחוואות של שמ"ע. אבל לא נתכוון יוסף להשתרר עליהם או למלוך על אחיו ונהפוך הוא כי הוא חלק הכבוד להם להיותם משפיעים בו ולית לי' מגרמי' כלום. אבל הם חשבו בו כוונה אחרת לכך שנאוהו. אבל ישראל אהב את יוסף מכל בניו ר"ל אהב ותיקן היחוד את יוסף במה שמקבל השפע מכל בניו אשר הם משפיעים לבחי' היסוד כנ"ל:
במס' ברכות דף כ"ז. כשמינוהו את ר' אלעזר לנשיא א"ל איזיל ואימלך באינשי ביתי' אזיל ואמליך בדביתהו. אמרה לי' דלמא מעברין לך. א"ל יומא חדא לישתמש אינש בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר א"ל לית לך חיוורתא ע"ש בגמ'. הנראה לרמז בזה בדבריהם ז"ל כי הנה בכל דבר מעלה ומדריגה טרם תתנשא על מכונה צריך להיות לה בחי' שבירה בתחלה כמו שהי' זה בשעת בריאת העולם בראשית ברא כו'. והארץ היתה תהו ובוהו כי בתחלת הבריאה לא יכלו לסבול את האור הגדול ונשברו ונעשו בחי' תהו ואח"כ נתקנו ויאמר אלהים יהי אור כי עיקר התיקון על מכונו או"א להיות רק אחר השבירה והירידה מתחלתו והירידה היא צורך העלי'. וכן נאמר אצל יוסף כשהתחיל להתנשא ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו. כי אי אפשר לך זה רק אחר השבירה והירידה מתחלה לכך ויוסף הורד מצרימה ומשם הוא נתעלה אח"כ ונתקן למלוך אמנם בחי' התיקון אחרי השבירה זה בא ע"י בחי' זקן שהוא מבחי' אריך ועתיק והוא בא ע"י י"ג מדות שהאור עובר בהם בבחי' מדה וצמצום. וזהו הענין שהי' אצל הלוחות שהלוחות הראשונים ניתנו בפומבי ובשפע האור הרב ולכך נשברו. אבל בהלוחות השניות נאמר אצלם הי"ג מדות ושכותי כפי עליך שהי' האור בחי' צמצום ומסך מעט ושם נאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. וזה הענין בגדלות ראשון וגדלות שני האמור בכתבי האריז"ל כי ההארה צריך לעבור דרך דרגין כיל"ח. וזה הענין שאמרו בגמ' כי האדם במעי אמו מתחלה הוא יודע כל התורה ואח"כ בצאתו בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח הכל כי כן צריך להיות בחי' ההארה והידיעה באדם מתרבה והולכת עמו מעט מעט כפי שניו דרך דרגין דאם לא כן לא הי' יכול לסבול את האור הגדול הקודם. ולכך בא מלאך וסטרו על פיו הוא בחי' השבירה כמו שנתבאר. הנה זה הענין אצל ר"א בן עזרי' כשבא להיות נשיא פתאום א"ל דלמא מעברין לך כי ההתנשאות צריך להיות בחי' שבירה בתחלה כנ"ל. וזה שא"ל יומא חדא לישתמש אינש בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר. כי אחרי הבריאה מתחלה בחי' יום אחד ולמחר ליתבר נעשה השבירה. וזה שא"ל והא לית לך חיוורתא כי צריך להמשיך מבחי' י"ג מדות חוורתי כמו שהי' אצל יוסף בצאתו לאסור שריו בנפשו וזקניו יחכם מהזקן עד החכמה זקן זה שקנה חכמה. וזה שאמרו שם ההוא יומא בר י"ח שנין הוה אתעביד לי' ניסא ואהדרי לי' תמני סרי דרי חיורתא. הוא כמו שנתבאר בע"ח בחי' ברכאין. וזהו רמז על י"ג תקוני דיקנא דא"א וה' ראשונים שלו כיל"ח ע"ש.וזהו תמני סרי דרי חיוורתא מבחי' הזקן שלמעלה כמו שנתבאר:
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. פרש"י שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. הענין בזה יבואר עפ"י הידוע גודל מעלת י"ב שבטי י"ה שהם נגד י"ב צרופי הוי' ב"ה ולכל אחד מהם הי' לו עבדות לכבוד שמים לפי דרכו והלוכו בקודש כמ"ש הלא אחיך רועים בשכ"ם ר"ת "ברוך "שם "כבוד "מלכותו. ובזה יש להבין טעות השבטים שהי' עולה בדעתם לרעות את עצמן פי' שהם רועים בעצמן ואינם צריכין לרב ומנהיג כי כולם קדושים ועובדים הבורא ב"ה בכל לבבם. וזה הרמז בחלומו של יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וכו' ותשתחוין לאלומתי. שהי' מרמז להם אף כי המה כולם קדושים אעפ"כ הם צריכים לו להיות להם לראש ולמנהיג כי הוא צנור כל ההשפעות בחי' צי"ע. כי כן הי' כוונת הבריאה שיהי' בכל דור צי"ע אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כי ע"י הצדיק הולכים כל ההשפעות. ודבר זה גלה לנו הבעש"ט זי"ע שהפיץ אורו על פני תבל כי בלתי דיבוק חכמים שבדור איננו באפשרי להיות קיום לעולם. וזה שהי' כוונת יוסף לטובתם ולא מפני התנשאות עליהם חלילה רק למען החיש טובתם. ולו שמעו ויחלו לקבל עול מלכותו אז יכול להיות גאולה שלימה. כמ"ש ויוסף בן שבע עשרה שנה. עולה בגימ' טו"ב אמרו לצדיק כי טוב. אך מפני כי הלכו לרעות את עצמן כאשר זה הי' ג"כ טעות קרח שאמר כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו כו'. ובאמת לא כן הי' רצונו ית"ש אף אמנם כולם קדושים אדרבא לזה הם צריכים למשה רבינו שיהי' המנהיג כדי שילכו ההשפעות על ידו כמ"ש אצל רשב"י באדרא רבא שהי' יושב עמהם ומצוה לתלמידיו שיאמרו כ"א ד"ת לפניו כמ"ש פתח ר' אבא וכדומה לכן תלמידיו של ר"ע אמרו כל הפורש ממך כפורש מן החיים כי כל החיים שלהם הי' על ידו הן השפעות החכמה ועניני עוה"ז ג"כ. וזה הי' ענין יוסף שהוא הי' צדיק הדור כמ"ש לאסור שריו בנפשו וזקניו יחכם. כמ"ש כי בן זקונים הוא לו ותרגומו כי בר חכים הוא לי'. פי' שהי' מעורר עולם החכמה עולם הזקנה. ולזה אחר מכירתו של יוסף כתיב וירד יהודה מאת אחיו. פי' שהי' ירידה במלכות בית דוד. וסוף דבר פוק חזי מה עלתה בם כי גם לחם לא הי' להם עד שירדו למצרים. וזה הענין הי' גם במשרע"ה שאמר יוסף ה' עליכם כו'. פי' בחי' יוסף הוא צדיק הדור יהי' עמכם. ועי"ז יברך אתכם כאשר דבר לכם בשעת מ"ת:
ויאמר יעקב הלא אחיך רועים בשכם כו' לך נא ראה את שלום אחיך כו'. יש להמשיך הכתובים הנ"ל בדרך רמז. עפ"י הגמרא ברכות דף ג' ע"א.אמר ר' יוסי פעם אחת כו' ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו כו' ושמר לי על הפתח כו' ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמרלי הי' לך להתפלל בדרך. יבואר עפ"י מה שמצינו בספרים פי' על המאמר בפרקי אבות דע מה למעלה ממך. פי' לפי גודל הצער שהאדם יש לו בדוחק ובצער יש להתבונן מה שנוגע למעלה בכפלי כפליים בצער גלות השכינה כביכיל עמו אנכי בצרה. וזה דע מה למעלה ממך מן הצער שלך תדע הצער שלמעלה כביכול. לכן היו כמה צדיקים אשר לא הסתכלו כלל על דוחק וצער של בנ"י רק על כללות צער השכינה וכל ימיהם רק זאת הם מצפים ומיחלים על גדלות הבורא ב"ה בקנאת ה' צבאות כמ"ש באליהו הנביא ע"ה קנא קנאתי כו'. אכן בדור שלאחריו יונה בן אמיתי שהי' תלמידו של אליהו לא רצה ללכת בשליחות הנבואה אל נינוה שלא יהי' ח"ו קטרוג על בנ"י כידוע. כי באמת לא זו הדרך ישכון אור הצלחת הצדיק רק כאשר יסתכל ג"כ על טובת בנ"י לעורר עליהם רחמים וחסדים ולהצטער בצרתם. ועיין בעין יעקב בהכותב בפי' הגמ' אר"י פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים. פי' מחשבתו הי' להצטער בצער גלות השכינה וזה חורבות ירושלים. ובא אליהו ושמר על הפתח. אמר לו הי' לך להתפלל בדרך. פי' בעוד שהם הולכים בדרך שהם בגלות להתפלל עליהם להשפיע להם כל טוב להצילם מעניים ומרודם וזה הרמז בפ' הנ"ל באחי יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה. פי' שהיו מצטערים בצער גלות השכינה ועל חורבן ירושלים דכתיב ציון שדה תחרש והיו מצפים רק על רוממת כבודו ית"ש.וז"ש ג"כ כאן הלא אחיך רועים בשכ"ם ר"ת ברוך שם כבוד מלכותו. וז"ש לו יעקב לך נא ראה את שלום אחיך לראות בטובתם ולהשפיע להם בעודם בגלות. וז"ש וימצאהו איש ויאמר לו מה תבקש. ר"ל מהו עיקר בקשתך. כי על צער גלות השכינה לבד איננה צריכה לרחמנות שלנו כי כביכול הש"י הוא כל יכול לעזור א"ע כרגע כמ"ש ואתה ה' לעולם תשב. רק למה לנצת תשכחנו תעזבנו לאורך ימים. עיקר הצער על אורך הגלות שאנו בנ"י דווים וסחופים. לכן כאשר שמע יוסף דברים הללו השיב לו את אחי אנכי מבקש. פי' טובתם של בנ"י אני מבקש ומצפה לראות בטובתם וישועת' לנצח. ולעורר רחמים עליהם:
א"י לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן וכו'. דהנה מצינו צדיקים גדולים וטובים אשר מעולם המה שלא כוונו כל ימיהם רק על רוממת כבודו ית"ש ולא שתו את לבבם לטובת עוה"ז להשפיע לדורם כמ"ש באליהו הנביא כנ"ל. וכן הי' ענין נדב ואביהוא כתי' בקרבתם לפני ה' וימותו. ומפני כי כל עבודתם הי' רק על כבודו ית"ש כנ"ל. לכן לא הי' להם הנהגה בזה העולם. וכן הי' ענין ער ואונן שהיו נשמות גבוהים מאד כנודע. וחטאו בזה שלא חשבו בטובת אחיהם בעוה"ז כמ"ש לבלתי נתן זרע לאחיו. זרע הוא בחי' האור זרוע לצדיק להצמיח בקרב ישראל יראת שמים והשפעות טובות לכן לא הוטב בעיני ה' כי רוצה ה' בעמו ומרבה להטיב להם ובטובם נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם והנה כן יוסף הצדיק מתחלה לא שת לבו רק לקנא את קנאת ה' צבאות על גדולת הבורא לבד לכן ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. כי העבירה הקטנה שנראה לו מהם הי' גדול בעיניו מאד וקנא הוא להשי"ת לכן כתיב וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. פי' לא יכלו להתנהג כמדתו. דברו לשון הנהגה. כי לא הוטב בעיניהם מה שלא השגיח להטיב להם. אך כאשר יעקב אמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן להשפיע להם. לזאת השיב אל המלאך הדובר עמו את אחי אנכי מבקש להשפיעם כל טוב:
לר נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר. הנ"ל לרמז בזה עד כמה האדם צריך לשמור את עצמו לבל ישים עוול ודבה על חבירו רק יסתכל במעלת חבירו ויעלים עינו מחסרונו. וז"ש בתהלים ל"ד. מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. פי' יסתכל רק הטוב אשר בחבירו. נצור לשונך מרע. סור מרע ועשה טוב. כי כאשר האדם מוציא דבה על חבירו אזי הוא גורם רעה לעצמו להיות נופל ח"ו ברשת היצר. כמו שמצינו ג"כ במלאכים שקטרגו בשעת בריאת עולם מה אנוש כי תזכרנו. אף שהיו אז במעלה גדולה מאד אח"כ נפלו למטה כמ"ש ויראו את בנות האדם כו'. גם בירבעם שהוכיח לשלמה המלך אי' במד"ר שהשיבו לו הוא נכשל באחת ואתה בכמה. והענין הוא כי מלחמת היצר רבה היא מאד ולולי הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו. לכן אם האדם מספר בגנות חבירו ודימה בנפשו ובלבבו ירים כי הוא בטוח להנצל מפיתוי היצר. לכן הקב"ה מסיר ממנו העזר ונופל ברשת ח"ו.לכן כאשר תסור מלהסתכל ברע של חבירך אז תוכל לעשות טוב וזה הרמז ג"כ כאן שאמר יעקב אבינו ליוסף לך נא ראה את שלום אחיך. פי' השלימות והטוב אשר באחיך תראה ולא תביט בחסרונם. ואת שלום הצ"אן רמז ליחוד הוי' אדנ"י בגימ' צ"א. נו"ן רמז לנ' שערי בינה. והשיבני דבר. לשון תשובה. תחזור בתשובה על אשר פגמת שהבאת דבתם רעה. אך טוב תראה בבנ"י תמיד:
ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם וכו' למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. יל"ד בפ' זו מה צריך לומר בכוונת ראובן שהיה למען השיבו אל אביו הלא העיקר היה להציל את נפש אחיו לבל ישפכו דם ומה נ"מ מה שיהיה אח"כ בוודאי ישיבנו אל אביו. אולם לבאר הענין זה נקדים לפרש בתפלת יו"כ בווידוי אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי כו' ובכן יה"ר מלפניך שתמחול לנו כו' מה שייכות הדברים הללו שאנו מספרים שבחו ית"ש שהוא יודע תעלומות ורזי עולם לכן ימחול לנו. אכן הנ"ל עפ"י דברי הזוהר חדש שיר השירים דף פ"ו ע"ג וז"ל חכמתא דאיצטריך ליה לבר נש למנדע לאסתכלא ברזא דמארי' וחד למנדע ליה לגופא ולאשתמודע מאן איהו ואיך איתברי ומאן אתי ולאן יהך וחד למנדע ברזא דנשמתין מאי איהי האי נפש דבי' ומאן אתי ועל מאי אתי בהאי גופא טפה סרוחה דהיום כאן ומחר בקבר וחד לאסתכלא בהאי עלמא דאיהי בי' ועל מאי תתקן וכו'. נמצא זה עיקר עבודת האדם בעוה"ז לדעת כי עיקר ביאתו לזה העולם לתקן אשר עוות בגלגול הראשון. ואם היה האדם יודע מה זה ועל מה זה בא לתקן היה עיניו הרואות איך הוא עומד תמיד בנסיון כי הדבר הזה בעצמו אשר פגם בגלגול הקודם הוא מושך אותו תמיד לחזור לסורו ח"ו. וזה שאנו מתנצלים בתפלתנו על מחילת העוונות כי אין עול בכפינו יען כי אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי. הם הגלגולים הנסתרים ונעלמים. והן המה היו בעוכרינו למשוך אותנו לכל דבר רע ח"ו כפי אשר פגם בגלגול הראשון לכן יה"ר שתמחול לנו כו'. והדברים הללו מבואר ביותר בס' אור החיים פ' אחרי בד"ה דבר ואמרת כו' וז"ל בשם האר"י ז"ל והוא כי לפעמים יתהפך האדם וישתנה מטוב לרע בטבעו ומזגו ולא ידע מאומה מאיזה סיבה והוא בעצמו יפלא בזה איך נהפך בדעתו. ואמר כי זה יסובב מצד שלפעמים יאכל האדם מאכל שיש בו חלק מחלקי הרע או נפש רע מגלגולים לסי' התחלואים וכאשר נכנס נפש הרעה אזי מתנוצץ הרע בקרבו ותטהו מטוב לרע ותגבר בו בחינת הרע. מעתה השומר עצמו ממאכלות הרעות יתגבר החפץ בו בדברים הנוגעים לנפש. והוא שאמה"כ לעשות רצונך אלהי חפצתי וזה היה לי להיות תורתך בתוך מעי וכו' ע"ש. ובזה יבואר פי' הפ' שהתחלנו. ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם כו' כי ראובן היה יודע בעצמו שהוא גלגול קין וכן הוא בס' הגלגולים שראובן היה לו נשמת קין אשר הרג את הבל אחיו נמצא כי עיקר התיקון שלו היה צריך להיות בתשובת המשקל שיבא לידו ענין כזה להציל את נפש אחיו את זה לעומת זה. לכן אמר אל תשפכו דם. וז"ש הכתוב למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. ר"ל על עצמו אמר בסוד תיקון קין כי בזה יוגמר תיקונו להשיבו אל אביו בשמים. לכן כתיב להלן וישב ראובן אל הבור וכו' ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא. פי' עתה התמרמר מאד על כי לא עלתה בידו דבר זה להציל את אחיו ואני אנה אני בא לגמור התיקון כנ"ל:
(מכי"ק)
[השמטה:] וישבו לאכול לחם וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה כו' נושאים נכאת וצרי ולוט הולכים להוריד מצרימה. הערה הא' למה כתבה התורה שישבו לאכול לחם בקיצור הו"ל לכתוב שראו ארחת ישמעאלים באה. הב' מהו לשון וישאו עיניהם ויראו הל"ל ויראו והנה וכו'. הג' קושית הראשונים למה נכתבה בתורה מה היו נושאים. הד' מנין היו יודעים שהולכים למצרים הלא דרך רב הי' משם למצרים שמא לעיר אחרת. הה' מאי להוריד מצרימה הו"ל לכתוב הולכים למצרים מאי להוריד. ונ"ל לפרש דהנה אנו אומרים בליל שבת ויזמין ויתיהב לנא פרנסה טבא וכו' ממזלא עלאה דכל מזונא בי' תליא וכו' דאנו בני ישראל אין אנו רוצים שיהי' הפרנסה ממקום בל טהור כמבואר בספרים שזה גריעות לנו עד מאד. רק פרנסתינו יהי' ממקור הקודש כמ"ש בתהלים פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון ואתה נותן להם את אכלם בעתו. והנה אי' בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא. ופי' בזוהר ובכתבי האר"י ז"ל שיש עולם העליון שנקרא מזלא ונקרא העוה"ז עתיקא קדישא וג"כ נקרא נוצר ונקה ויש בעוה"ז ג' שמות עליונים מאד שלשה שמות הוי' שהם י"ב אותיות וא' הכולל. הוא י"ג תקוני דיקנא והם י"ג מדות של רחמים הנובעים מג' שמות הללו. (משם אחד יוצא בני. ומשם השני יוצא חיי. ומשם הג' יוצא מזוני). ולכן מזלא גימט' ע"ח כמנין שלשה שמות הוי'. לכן נקרא מזוני לחם בתורה שלח"ם בגימט' ע"ח במנין מזלא. והנה ידוע בזוהר תרומה ובסה"ק שצדיקים בשעת אכילתם וברכת המזון ובתור' שאומרים על שלחנם הם מושכים השפעות טובות ופרנסות לעולם. וכמו שפרשו הפ' מהאוכל יצא מאכל דהיינו מהאוכל בכוונה הראויה יצא מאכל. מאכ"ל גימט' צ"א יחוד הוי' אדנ"י הוא ג"כ בגימט' צ"א (חסר הסיום חבל על דאבדין כו'):
ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו. במד"ר כי אנכי ידעתי את המחשבות. שבטים היו עסוקים כו' ויעקב היה עסוק בשקו ותעניתו וכו' והקב"ה היה עוסק ובורא אורו של משיח. הנראה לרמז בזה ענין ביאת משיח והגלות הקודם בתירוץ דקדוקי הפסוקים. כי הנה בתיבת יהודה יש בו אותיות שם הוי' אך אות ד' מפסקת ביניהם ומפרדת אותיות השם בזמן הגלות. וז"ש דלותי ולי יהושיע כמ"ש במ"א. ותמ"ר רומזת לשם אדנ"י היא השכינה הקדושה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל ובזוה"ק. והענין יהודה ותמר רומז ליחוד הוי' אדנ"י וכל עניני הפרשה הכל רומז להבא כמו ער ואונן רומז לב' המקדשים בזמן הגלות הם בבחי' ערער תתערער ואונן שנחרבו. וזה הרמז בהשחתת הזרע וכל עניני הפרשה זו יבואר לי"ח. ואח"כ אמר שבי אלמנה בית אביך. כי בגלו' רצו חלילה לסלק השכינה מכל וכל למעלה אבל היא ותסר בגדי אלמנותה ועודה מבקשת אותנו. רק ותכס בצעיף.רמז שהיחוד היא באתכסיא. ותשב בפתח העינים בבחי' עיינין מתיקון הקודם בריאת העולם וכו' ויאמר הבה נא אבא אליך כי לא ידע כי כלתו היא כי נקראת גם כן כלה כנודע. חותמך ופתילך ומטך הם ברי"ק וטלית ותפלין שלש אלה יעשה לה ליחד קב"ה ושכינתיה. ובחינת ערבון ידוע. הקדשה היא בעינים. ידוע כי עיקר הקדושה היא בשמירת העינים לתקנם פגם הקודם. לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. ר"ל להצדיק הנשמר מכל אלה וגרם היחוד בכל אלה אנכי הרה. ויהי בעת לדתה ויתן יד. ר"ל בקרוב זמן הגאולה ויתן יד רומז ליד הנביאים אשר התנבאו על הישועות ונחמות לע"ל כי אלמלא הם לא נתקיימו ח"ו שונאים של ישראל באורך זמן הגלות. וזה ביד הנביאים אדמה. ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר. כי באחיזת יד הכלי נאחז כל אלה וכן הענין בשורת הגאולה היא ביד הנביאים. וזה ותקשור על ידו שני היא יו"ד. וכן כתיב וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו אות יו"ד מהשם הצליח בידו. כמו שכתוב אנא ה' הצליחה נא פותח את יד"ך יודי"ך. לאמר זה יצא ראשונה כי הוא הנקרא זרח כמו שכתוב זרח בחשך אור לישרים על ידי הנביאים. ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו. ר"ל כי כאשר נאמר השיב אחור ימינו מיד יצא פרץ הוא משיח בן דוד. כי בו ביום שנחרב הבית בו ביום נולד משיח צדקינו אשר יבא במהרה בימינו. אמן:
וירד יהודה מאת אחיו. במד"ר רשב"נ פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות כו' שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף. ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו וכו' והקב"ה היה עוסק ובורא אורו של משיח ע"כ. הנה יש להעיר בדברי המאמר הזה מהו שייכות יש לכל דברי הצומות והשקים של הצדיקים הללו לברא אורו של משיח וכי לא היה עוד זמן אחר טוב ונרצה לפני הש"י ב"ה להוציא אורו הגדול רק בזמן הזה שכל בני יעקב חגרו שקים ואביהם עמהם. אולם כאשר נעמוד להתבונן מעט על חוקי הנהגת העולם עפ"י הש"י מתחלת הבריאה עד עתה. הנה זה מצאנו ראינו כי כל עניני עוה"ז לא יכלו לצאת אל הפועל הגמור והתכלית האמיתי זולת אחרי ההעדר המוחלט ושיוקדם להם האין הכללי וכמ"ש חכז"ל ההעדר קודם להויה ר"ל כי בחי' ההעדר הוא בהכרח קודם למציאת ההוי' והוא הסיבה למציאת ההו' שיבא אח"כ וכמו שנראה זה בתבואת הזרע אשר לא יעלו ולא יצמיחו זולת אחר הרקבון הגמור בעפר כולו. והנה כן הענין היה בתחלת הבריאה האור שבא מכח החשך הקדום לו כמ"ש והארץ היתה תהו ובהו וחשך ויאמר אלהים יהי אור כי מציאת החשך הוא הסיבה לאור וכן ויהי ערב ויהי בקר מבחי' הערב יבא הבקר אחריו. וזהו יוצר אור ובורא חשך ע"י שבורא החשך תחלה עי"כ יצא האור ובקר אחריו להתגלות. וז"ש יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך ר"ל כמו שיתרון האור לא יכול להיות רק אחר מציאת החשך הקדום לו וממנו יוצא האור וזהו מן החשך עצמו יצא האור כן יתרון החכמה תבא לאדם רק מבחי' הסכלות עצמה. פי' שיעשה האדם עצמו כסכל לעולם ולא יהיה נחשב בעיניו לכלום. אז יגיע למעלת החכמה האמיתית כמ"ש א"א ע"ה הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר ר"ל מה שהואלתי לדבר הוא יען כי אני יודע בעצמי כי הנני עפר ואפר וז"ש אצל מתן תורה ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך. יש להבין מה אשמעינן בזה בשמיעת הקול מתוך החשך ולא נאמר מתוך האש כמו בזולתו. אך בהיות המעמד המובחר ההוא של מתן תורה התכלית המכוון והקיום האמיתי של בריאת העולם כולו הנה לא יכלו בנ"י לקבל את האור הגדול ההוא זולת ע"י סיבת החשך הקדום לו למציאת האור כמו שהיה כן אצל תחלת הבריאה וחשך על פני תהום ויאמר אלהים יהי אור. נמצא כי אך הסיבה העצמיות לתכלית הויות האור הוא החשך הקדום לו. והנה כזה הוא התכלית למציאת אור ה' נשפע על האדם הוא רק ע"י בחינת החשך אשר תוקדם לו לעולם. אשר ידע ויבין בדעו ושכלו גודל חשכת נפשו כמה הוא מגשש באפילה ובמה נחשב הוא אז עי"כ יזכה אשר השי"ת ב"ה יוציאנו מאפילה לאור גדול כמ"ש אני אשכון את דכא והוא שרמזו רז"ל במשנה במס' נגעים פרק ב' מי שהוא בבית אפל אין פותחין לו חלונות לראות את נגעו. ר"ל מי שהוא בבית אפל על מעשיו אשר לא טובים אין פותחין חלונות שיראו אחרים בנוולתו ונגעי לבבו כי אם הוא ישב בחשך ה' אור לו. וכן אמרו עוד שם במשנה אין רואים את הנגעים שחרית ובין הערבים. ר"ל בזמן תפלת שחרית ובין הערבים לא יבקר אז האדם אחרי נגעי לבבו פן יתעצב אל לבו ולא יהיה יכול להתפלל כדת אך יבחר לו זמן אחר מזמנים הידועים הראוים לכל אלה. נחזור לעניננו הנה מציאת ההעדר הוא הסיבה להויה זהו ג"כ ענין המיתה ר"ל שנקנסה על האדם אשר אחריה נקוה לשוב ולהחיות עוד בתחיית המתים אשר לכאורה אין להבין למה צורך להמית ולהחיות אח"כ טוב היה להניח מזה ומזה ושיחיה האדם לעולם ואם בעבור מירוק העון הלא הרבה צדיקים שמתו בלא עון רק מעטיו של נחש. אך הכוונה הוא ג"כ כנ"ל בהיות כי התכלית הנרצה מה שיהיה לעתיד שיתגלה כבוד מלכותו ית"ש לעיני כל בשר באורו הגדול לכן אין בכח מציאת מין האנושי בעוה"ז לקבל האור הגדול רק ע"י ההעדר הקדום לו במיתה הזאת עתה שהיא הקדמה וסיבת קבלת האור ההיא של תחה"מ. וזהו שסמוך לברכת מחיה מתים קדושת השם נקדישך ונעריצך כסוד שיח שרפי קודש. הכוונה כי אז בתחה"מ נקדישך גם אנחנו כמו שמקדישים אותך בסוד שיח שרפי קודש. ואז כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה עם ישראל קבוצי מטה כי אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה. לכן גם אנחנו מקווי' ומצפים להלל אותך בסוד קדושים הללו. נמצא כי בחי' המיתה הקודמת בבחי' החשך לקבל' האור העתיד וזהו שאנו אומרים מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה. ר"ל מה שהוא ממית הוא כדי להחיות אחר כך כשיצמיח ישועה בקרוב. וז"ש חכז"ל החיים למות והמתים להחיות. ולכאורה קשה מי לא ידע בכל אלה ומהו משמיענו בזה. אך הכוונה כנ"ל מה שהחיים למות הוא כדי שהמתים להחיות בתוקף אור הגדול ביתר שאת ויתר עוז. וזהו שאמרו חכז"ל והנה טוב מאד זה המה"מ כי הוא טוב מאד להיותו הסיבה המיתה וההעדר הכנה לביאת האור הגדול לנפשות העתידים לעמוד בתחה"מ כנ"ל. וכענין הזה הוא שהיה אצל האמהות הקדושות אשר היו עקרות זמן הרב קודם לידתן עד בואם בשנים בקצה האחרון רק אז נפתחו רחמם כמו שרה לא זכתה להריון עד בלותה עפ"י נס. וכן רבקה ורחל ויוכבד היא עלתה על כלנה עד היותה בת ק"ל שנה. וזה קשה להבין למה היתה כזאת שעכבום הש"י עד קצה האחרון. אך כדברינו נכון כי אחרי אשר ראו להאמהות הקדושות האלו להוליד נשמות הקדושות האלו נפשות הצדיקים המאורות הגדולים ההם. הנה לא יתכן להם להוציא האור זולת אחרי ההעדר הקודם לכן המתין להם הקב"ה עד עת זקנתן עד שלא חשבו עוד להיות להם זרע כלל ומן החשך ההוא הוציא להם אור גדול כמשרע"ה והאבות הקדושים ע"ה. והנה כן היה הדבר בהנהגת הש"י עם עמו בנ"י בגלותינו אשר בכל עת ענינו ומרודינו כשהם לוחצים אותנו עד מאד רק אז מן החשך מושיע להם ומוציאם לאור גדול וזהו שצעק הנביא כמו ההרה תקריב ללדת תחיל ותזעק בחבלי' כן היינו מפניך ה' דהנה ההרה הקרובה ללדת גם היא לא תוליד עד אשר תבוא אז בהסכנה העצומה ותגדל חבליה מאד אז בקצה האחרון יושיע לה הש"י כן אנחנו חלנו ואין בנו עוד כח ללידה כמו ילדנו רוח. וזה הוא ענין משיח צדקנו שאמרו חכז"ל כי ביום שנחרב הבהמ"ק נולד משיח וביום שחשב הש"י להשחית חומת ירושלים נטה קו על בנין העתיד כי בהיות החורבן ההוא יום בכי ומספד אף בבתי גואי אשר כמהו לא יהיה עוד אח"כ לכן ביום ההוא מחמת החשך וההעדר ההיא יצא משיח. והנה זה ג"כ ביאור המד"ר הנ"ל כי פרץ וזרח שניהם מורים על משיחנו שיבא ב"ב לכן רק בעת החשך ההוא שכל בית יעקב היו אגודים בצרה בשקם ותעניתם אז זרח בחשך אור לישרים ולהוציא הקב"ה אז אורו של משיחנו ב"ב אמן:
ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך. הנ"ל בענין זה דהנה כי כן מדת הצדיקים הטובים להיות כל מגמתם אך לטובת ישראל כמו שכן אמר יעקב אבינו ע"ה לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן כי זהו עיקר לראות ולשום דרך להפיק את שלום אחיך להטיב לאחרים ועל זה היתה ג"כ רצון יהודה הצדיק באמרו והקם זרע לאחיך. פי' שכל כוונתך יהיה לטובת אחיך וזהו ממצות יבום שאמרה התורה כמבו' שם בכתוב מלבד הסודות הגבוהים והנוראים במצוה זו כיל"ח. והנה נשמת ער ואונן הם היו נשמות גבוהות מאד והם שבאו אח"כ בפרץ וזרח בני יהודה כמבואר בהאר"י ז"ל. אך כפי הנראה הנה אך זהו הפגם שלהם שלא רצו להטיב לאחרים בצדקתם והוא שאמה"כ וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ושחת ארצה כנ"ל כי הוא חשב כי הזרע הניתן לו מלמעלה הוא הניתן לו עבור עצמו ולא שם לבו להתפלל גם עבור אחיו כנ"ל. והנה לכך זהו היה תשובתם השלימה במה שחזרו ובאו בגלגול פרץ וזרח לתקן הנ"ל. וזהו שנאמר ויהי בלדתה ויתן יד. הנה נתינת היד הוא מרמז על מי שנותן ידו לחבירו להוציאו ממצוקתו או משטף מים רבים אשר יעברו עליו וכמו שכן מצינו על ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר על יד בן ישי קרבה אל נפשי גאלה שכן על ידי נתינת יד הנביאים לישראל בנביאות העתידות והנחמות על ידי כן הם מתקיימין באורך הגלות וזהו על יד פי' שהם אוחזים אותנו בחזקת היד ג"כ להתקיים בצער הגלות הזה כמו שע"י שאוחז יד הכלי אוחז כל הכלי והוא הנקרא זרח כמ"ש זרח בחשך אור לישרים. וז"ש ויתן יד ותקח המילדת ותקשור על ידו שני. הנה על יד"ו הוא יו"ד בחי' חכמה פותת את ידך יוד"ך ומשביע לכל חי רצון שמשפיע טובות לכל העולם. וזהו ענין קשירת חוט השני ע"ד שכ' כחוט השני שפתותיך כי בזמן שהיה בהמ"ק קיים היה חוט השני מתלבן ומכפר עוונות בנ"י ועכשיו בזמן הגלות כשאינו חוט השני הנה שפתותיך. בתפלות ובקשות מתלבנים העוונות. והוא שמבשר הנביא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וזהו שקשרה על ידו שני על יד בן ישי לאמור זה יצא ראשונה כי קודם הגאולה יצא תשועה לישראל הנה זהו בחי' זרח להושיע ולבשר להם לישראל כל טוב בזמן הגלות ולהתפלל עליהם כל הימים וזהו תיקון הפגם של תחלה. וז"ש כמשיב ידו והנה יצא אחיו שכאשר הבין שפגם תחלה בגלגול הראשון הנה השיב ידו ונתישב רק להתפלל עבור אחיו והנה אחיו הוא פרץ הוא המשיח הוא נולד ויצא בזכות תפלת הצדיקים על הגאולה בב"א:
ותסר בגדי אלמנותה. הרמז כי בלילה היתה כאלמנה בסוד הקטנות כיל"ח בחי' רחל. אבל בשעת התפלה נגדלת כל שיעורה ותסר בגדי אלמנותה ונעשה היחוד. והבן:
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ערש"י כשראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו אמר הקב"ה אביך מתאבל עליך כו' ע"ש. הנה יש להבין באמת מה היתה דעת יוסף בזה הלא ידע בצערו של אביו וכמ"ש ראובן אנה אברח מצערו של אבא. אך הנה יבואר ע"ד שאמר ר' יהושע לר"ג אי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים. כי הנה ר"ג הוא שהיה במדריגה העליונה מופשט מתאוות עוה"ז והי' נשיא ומנהיג הדור לתקן אך נשמות ישראל למעלה וכמ"ש דמות צורות לבנו' היה לו לר"ג בעלייתו ובחי' לבנה היא השכינה כנודע ובה היה מסתכל להיו' כל ישראל בני עליה ולכך כשהסתכל למעלה על נשמת ר' יהושע וחביריו הנה הם גדולים וטובים בעיניו. ולא דאג עליהם כלל מי יתן כל ישראל כמותם. אבל ר' יהושע אמר לו כי צריך להסתכל גם למטה בעוה"ז על פרנסת ישראל לבל יחסר להם כל טוב. וזה אי אתה יודע בצערן של ת"ח בעוה"ז כנ"ל. והנה כן השבטים שהיו אצל אביהם המה ראו בעיניהם צערו ואבלו של יעקב אביהם ימים רבים. אבל יוסף הצדיק שהיה מרוחק ממנו והוא שהיה במדריגה העליונה כנ"ל הנה הוא הסתכל רק למעלה. ושם הנה ראה גודל מעלת יעקב אבינו ע"ה דיוקנו של אביו חקוקה בכסא הכבוד וכל שהצטער יותר בעוה"ז הנה נתעלה למעלה יותר ויותר לכך לא דאג כלל על צערו של אביו. וז"ש אוכל ושותה וכו'.אבל הקב"ה אמר כי לא יאות כן רק צריך להסתכל על עניני עוה"ז וז"ש אביך מתאבל כו' וז"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. פי' שגם בעת המשפט שם הוא צדקה ביעקב לדורות כי הכל היה תיקון העתיד לזמן הזה. וז"ש לך נא ראה את שלום אחיך. התורה מלמד' להצדיק הדור להסתכל ולראות את שלום אחיך בעוה"ז ואת שלום הצאן. וזהו ענין מעלת נסיעה לצדיק הדור ע"ד בקשת חיי ומזוני בעוה"ז כי למעלה יודעים כי הכל לטובה ואינה רואים שום ריעותא וחסרון בצרכי עוה"ז. אבל הצדיק שהוא אתנו בעוה"ז הנה הוא רואה כל היום בחוסר וצרכי פרנסת עוה"ז וכן שאר דברים בבריאות וכדומה. לכן הנה הוא מתפלל על עמו כל הימים לכן הוא מפיק להם ברכה וחיים ושלום. אמן:
ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד. דהנה אנו אומרים כל עדת ישראל יעשו אותו משוך חסדך ליודעיך. כי בחי' היסוד עולה עד הדעת וכמבואר בלולב שהוא גבוה במינו. וזהו כל עדת ישראל יעשו אותו על ידי הדע"ת יתקנו אות"ו ועי"ז משוך חסדך ליודעיך יוכל להמשיך החסדים ולהשפיע לבנ"י כל טוב. וזה האמור ג"כ ביוסף כי היה ה' עמו ויט אליו חסד כי הטה אליו רק החסדים להיות עוברים על ידו:
ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל. כי הנה האדם צריך שמירה מאד במחשבתו לבל יפול ברע במחשבת הסט"א חלילה. וזש ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים. פי' הפירם ומבטלם לבל יעלו על לבו ולא יזכרו עוד בלב ישראל רק מה שנוגע לעצת ה' בדרכי עבודת הבורא היא תקום לעולם. וזה היה ענין יוסף הצדיק שגם בעת שהיה בבית המצרי לא עלתה על לבו שום הרהור ומחשבה ממחשבותיו. וזה ולא ידע אתו מאומה. פי' הדעת שהיה עמו לא היה משום אומה ולשון. כי אם הלחם אשר הוא אוכל. פי' רק העלאת הניצוצות מן המאכלים ולברר האוכל מתוך הפסולת:
ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. הנראה לרמז בזה המצר"י גימט' מש"ה. הוא ע"ד שכתוב ויקח משה את עצמות יוסף עמו. שכל הנסים אשר נעשו ע"י משה הכל היה בזכות יוסף כנ"ל:
ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה. הנ"ל דהנה אם יצרו של אדם מתגבר עליו יקרא ק"ש כמבואר בגמ'. אך יוסף הצדיק לא היה צריך לכל זה. וזה ולא שמע אליה ר"ל שמע של ק"ש לא היה צריך לזה:
א"י ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה. פי' כי עשה עצמו כמו חרש בלתי שומע לדברי' כמו שמצינו כמה צדיקים שלפנינו שהיו חרשים לבלתי שמוע מכל עניני עוה'ז רק בדבר שהיה נוגע לעבודת הבורא נתפתחו:
אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו. ואת אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. יבואר עפ"י הידוע כי ג' שמות הם לחמה "שמש "חרס "חמה. וללבנה ג"כ ג' שמות "ירח "סיהרא "לבנה. ובזמן הגלות נקרא סיהרא כי הכנ"י הם משולים ללבנה שהם עתידים להתחדש כמותה ובזמן הגלות הם כמו בבית הסהר לכן נקראת סיהרא. וז"ש ואת המאור הקטן לממשלת הלילה רמז לגלות שנדמה ללילה. וכח הצדיק יסוד עולם שנקרא כל לעשות היחוד גם בזמן הגלות. והם הצדיקים השומרים ברית קודש ושומרים עיניהם לבל יסתכלו במקום שאינו ראוי כמ"ש איה הקדשה ההיא בעינים. כי בחי' הראות ותיקון המחשבה היא בעינים. וזה שהי' ביוסף הצדייק דכתיב וימאן וכו' לכן נקרא כל בחי' צי"ע. וז"ש אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה. זה יוסף הצדיק שלא היה בו שום שמץ הרהור רע ח"ו. כל מאומה. מאומ"ה הם התאוות העובדי כוכבים. לכן כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. כביכול השם הוי' היה בו הצלחה לצרף וליחד השם הוי' להאיר על פני תבל בצדקתו. וזה כל אשר הוא עושה גם בעולם העשיה היה ממשיך הקדושה ביחודו ואחדותו ית"ש: