השער השני: ער השני בביאור מאימתי עושה יין נסך ליאסר בשתיה או אפילו בהנאה. ואכלול עם זה דין שכרו של עו"ג. ומהו לשמש ביין נסך בפני העו"ג ודין דמי היין נסך ביד עו"ג אפילו ביד ישראל. וכן אכלול עם זה אם מותר לסתום בנעורות וכיוצא בזה על ידי הכובא בזמן שהיא מטפטפת: ענבים הנדרכים בגת אף על פי שהגת פקוקה ולא ירד ממנו לבור כלל. אם נמשך היין ועמד לצד אחד למעלה או בצדדין בגת צלול הרי זה נעשה יין נסך. וכן אם היתה הגת מלאה ודרך שם ונמצא היין מלמעלה למטה הרי זה נעשה יין נסך בהמשכתו מלמעלה למטה. ואין צריך לומר בשירד לבור. היה היין בגומא של מטה בתוך העביט של ענבים. ואין עומד צלול בפני עצמן או אפילו עומד בגומא של מעלה או בצד דין וגרעיני האשכולות ופסולת שלהן מעורבין בו אינו עושה יין נסך. ולפיכך אם היתה הגת פקוקה שאינו יכול לירד לבור ומלאה שאינו יכול לימשך מלמעלה למטה אף על פי שיש שם יין הרבה שהיה ראוי לימשך אילו היה מגת שאינה מלאה מותר. לקח מן הענבים שבגת שאינה מלאה ומן האשכולות שבה ונתן לצד אחד ונשאר יין צלול לצד אחד הרי זה יין. יין שנמשך מקצתו בין לבור בין לגת כמו שבארנו הוא וכל שאר היין שבגת ואפילו מה שבגת נעשה יין ליאסור בנגיעות עו"ג לפי שהמשכת מקצתו יש לכולו תורת יין. ויש מגדולי המורים שאמרו שאין לו תורת יין ליאסר בנגיעה ובנצוק. אבל לענין תערובות הרי הוא כיין שנמשך ונאסר בתערובת יין נסך כדרך שנאסר יין גמור ביין. העו"ג עושה יין נסך בנגעתו אפילו בהנאה בין שנגע בו בידיו בין שנגעו בפיו. כיצד הרי ששתה בכוס כל מה שנשאר בכוס אסור. אף על פי שלא נגע בו ביד אלא שוחה ושותה. נגע ברגל מותר בהנאה ואסור בשתיה שאין רוב העו"ג מנסכין ברגל דבזיון הוא להן לנסך כן. מכל מקום אסור הוא בשתייה לפיכך לא ידרוך העו"ג עם ישראל בגת שאוסרו הוא עליו ברגלו בשתיה. במה דברים אמורים בששמר ישראל שלא נגע בידיו אבל לא שמר ידיו אסור אפילו בהנאה חזקה נגע בידיו שחיבת ניסוך עליו. במה דברים אמורים בשנגע ביין בכוונת יין שהוא יודע שהוא יין אבל נגע ביין וסבור שהוא שמן או שאר משקין מותר בהנאה ואסור. בשתיה אפילו נגע בו שלא בכוונה כלל אסור בשתיה. כיצד הרי שהיה יורד מן הדקל וכיוצא בזה ובירידתו נגע ביין שהיה למטה מן הדקל והוא לא הרגיש בנגעו בו וכיוצא בזה אסור בשתיה. נגעו ביין באונס גמור אף על פי שהוא רואה ויודע שנגע ביין אסור בשתיה ומותר בהנאה. במה דברים אמורים כשהיה באונסו כל זמן שהוא נוגע בו אבל אם היה תחילתו ונגיעתו באונס ועבר אונסו ועודנו נוגע בו אסור אפילו בהנאה. כיצד הרי שנפל לתוך בור יין ומת בתוכו מותר בהנאה בידוע שלא נסכו באונסו היה טרוד. עלה חי אסור אפילו בהנאה. דחיבת ניסוך עליו. ואעפ"י שהוא בהול שקרוב למיתה אפילו כן מפני הצלתו נותן דעתו ומנסך מפני שדומה לו כיום חגו דהולך ומודה לע"ז שלו כל שכן בשאר אונסין שמגיס דעתו אחר עבור אונסו ומנסך. מגע עכו"ם בכוונת יין אסור אפילו על ידי דבר אחר ואפילו בהנאה. כיצד נגע עו"ג בכוונה בכלי שבידו או בקנה והוא אוחז בשעת נגיעתו אסור. במה דברים אמורים בנוגע בו בכוונת יין כמו שבארנו. אבל אם היה סבור שהוא שמן או שכר וכיוצא בזה אפילו שכוונתו ליגע בו מותר אפילו בשתייה. שלא אסרו מגע עו"ג ע"י דבר אחר אלא בשיש שם כוונת יין. ואפילו בכוונות מגע. וכל שכן אם אין שם כוונת מגע שהוא מותר אפילו בשתיה. וי"א דמגעו אפילו ע"י דבר אחר ושלא בכוונת יין ואפילו שלא בכוונת מגע אוסר. ויראה לי שהראשון עיקר. פעמים שהוא נוגע בכוונה ביין ואפילו בידו מותר בהנאה ואסור בשתיה. כיצד מדד את היין בין בקנה שבידו בין בידו לידע כמה יין יש בחבית או בבור שהיו פסולות גרעינים על פני החבית והעבירן אפילו בידו. או שהיו זבובין ויתושין על פי החבית והתיזן בין בקנה בין בידו מותר בהנאה ואסור בשתיה לפי שמעשיו מוכיחין עליו בבירור שאינו מתכוין לאסור את היין על בעליו אלא לתועלתו הוא מתכוין. וכן חבית שנסדקה אפילו לארכה ובא העו"ג וחבקה אפילו שנגע בבירור עם דפני שברי החבית בין שהיה זב ונשפך מותר בהנאה שמעשיו מוכיחין שלא נתכוין זה אלא להצלת יין שאילו לא עמד הוא וחבקה היו כל חרסי החבית נופלים ונשפך היין לארץ. במה דברים אמורים בשלא היה שם ישראל שיוכל להציל אבל אם היה שם ישראל וקדם העו"ג והציל אין כאן הוכחה ואסור אפילו בהנאה נסדקה לרחבה אעפ"י שהיה מטפטף מעט ובא העו"ג וחבקה מותר אפילו בשתיה. שאין כאן נדנוד ושכשוך יין כלל אלא מעשה לבנה הוא עושה. נפל לעו"ג כלי או אתרוג וכיוצא בו לבור של יין של ישראל או לתוך החבית והושיט ידו להצילו ולהעלותו מעשיו מוכיחין שלא נתכוין בנגיעה זו לנסך אלא להציל כליו ולפיכך מותר בהנאה ואסור בשתיה. במה דברים אמורים בשמיהר ישראל ואחז בידו של עו"ג שלא יוכל לשכשך בידו ליין לאחר שיאחז בכליו והצילו. אבל אם לא אחז בידו הרי זה אסור בהנאה. שמא לאחר הצלת כליו נותן דעתו לנסך. וכיצד הוא עושה אוחז בידו כדי שלא ישכשך. ופותח נקב החבית מלמטה ומוציא היין עד שלא תהא ידו של עכו"ם נוגעת בו. ויראה לי שאין למדים מדברים אלו למקום אחר שאין אנו בקיאים לדון בדברים המוכיחים ואין לדון אלא אותן שמנו חכמים. ומעשה היה בעו"ג שבא בחנותו של ישראל לקנות יין ואמר לו החנוני אין כאן יין והושיט העו"ג ידו לכלי שהיה בו יין ואמר ואין זה יין. ובא מעשה לפני חכמים ומקצתם רצו להתיר בהנאה שמעשיו מוכיחין שאינו מתכוין לנסך ולא עמדו דברים אלו ואסרוהו בהנאה שאין זה הוכיח גמור ואם הם לא עמדו על ההוכיח כל שכן שאין אנו בקיאים בו. חבית שנשמט העץ שבנקב החבית והיין נגר ונשפך ויש שם ישראל שאפשר לו להציל ולשים ידו על הנקב וקדם. העו"ג והניח עליו ועכב את היין מלצאת כל היין שלמעלה מן הנקב אסור בהנאה וכל שלמטה מן הנקב אסור בשתיה ומותר בהנאה. במה דברים אמורים שהניח כף ידו על הנקב אבל אם הכניס אצבעו בנקב או שהחזיר העץ למקומו ועבר האצבע או העץ עד חלל החביות אפילו שלמטה מן הנקב אסור בהנאה כל שנוגע בחלל נוגע הוא למעלה ולמטה ורואין אנו לענין יין שלמעלה כאילו נוגע בשולי החבית ולענין יין שלמטה כנוגע בפי החבית ואלו ואלו אסורין בהנאה. כחו של עו"ג בכוונת יין אוסר אפילו בהנאה כמגעו. כיצד עו"ג המערה מכלי לכלי בכוונת יין אוסר אפילו בהנאה. במה דברים אמורים מה שיצא לחוץ. אבל מה שנשאר בפנים אם היה מערה כמקטף שלא היה מה שנשאר בפנים מחובר למה שיצא לחוץ מותר אפילו בשתיה. שלא גזרו לאסור בכחו אלא במה שיצא לחוץ. היה מערה כדרכו ולא יקטף מה שיצא לחוץ אסור בהנאה ומה שנשאר בפנים יראה לי שהוא מותר בהנאה אבל אסור בשתיה מחמת נצוקו. כח כחו הרי הוא ככחו ואפילו כח עשירה ואפילו למעלה מיכאן אסור ככחו. כיצד היו ענבים בגת וגלגל עו"ג את הגלגל בכחו ובכח הגלגל נתהדקה הקורה והקורה סחטה ענבים ונמשך היין מהם הרי זה אסור כאילו סחט עכו"ם בידיו את הענבים וכן כל כיוצא בזה. כח של עו"ג שלא בכוונה מותר אפילו בשתיה. כח של עו"ג וכח של ישראל מעורב בו מותר. במה דברים אמורים כשגלגלו ישראל ועו"ג אבל גלגל עו"ג ולא היה יכול לגלגלו אעפ"י שישראל מסייעו אסור. יש מי שהולך בזה להחמיר משום דמסייע אין בו ממש. ויראה לי שהוא מותר דאף העו"ג מסייע לישראל ולמה יעשה העו"ג עיקר וישראל מסייע שבדברי סופרים הולכים להקל.
יש דברים שאין בהם משום יין נסך כל עיקר אלא שאסרו לעשות כן להרחקה יתירה. כיצד יין של ישראל ומזוג עו"ג ושפך בו מים עד שהכשירו לשתיה במזיגתו שורת הדין שיהא מותר שהרי לא נגע בו לא בידו ולא על ידי דבר אחר אלא שאסרו לעשות כן שמא יהא רגיל אצלו להשקותו ויגע ביינו או שמא יצוק יין לתוך מים. אומרים לנזיר סביב הכרם אל תקרב. עבר ומזוג הרי זה אסור בשתיה ומותר בהנאה. ויש מגדולי המורים שהתירו כשעבר ומזג ולא יראה לי כן. במה דברים אמורים במזוג יין שבכוס וכיוצא בו מן הכלים הקטנים למזוג לשעה. אבל נותן מים בחבית שאין דרכן של בני אדם למזגה יחד עם עבר ושפך לתוכו מים מותר דבר שאינו מצוי הוא ובכל שאינו מצוי לא חששו. דברים אלו שאמרנו במזוג מדעת אבל מזוג שלא מדעת מותר. דלא גרע מזיגתו של עכו"ם לתוך היין שלא מדעת מכחו שלא בכוונה שהתירו אפילו בשתיה. עו"ג שהביא ענבים בסלים ובדרדורין ונפצן ע"ג יין שבגת מותר שאינו אלא בזורק אבל לתוך היין שמותר. אבל אסור לעשות כן לכתחילה שמא יגע בידו ביין שבגת. יש מי שהורה שאסור להביא ענבים בדרדורין לגת ע"י עו"ג מפני שהענבים נסחטים והיין מתאסף בשולי הדרדודין. ונמצא עו"ג שופך יין צלול לגת ואם סייעו ישראל בנתינתו לגת מותר ואפילו לכתחילה שהרי יש כאן כח ישראל מעורב. עבר והביא עו"ג לבדו ושפכן לגת אעפ"י שהיין מטיף על הענבים מותר מפני שעדיין לא נדרכו ולא נמשך יינו ואין העו"ג מתכוין לשפיכת היין. אלא לשפיכת הענבים ואין דרכן של מנסכין כן. ישראל המערה יין מכלי לכלי לא יסייעו עכו"ם עמו שמא יטיל ישראל כל הכלי על העו"ג ונמצא כל העירוי בא מכחו של עכו"ם לאיסור. עבר וסייעו עמו עכו"ם מותר דכל כח עו"ג וכח ישראל מעורב בו מותר. ויש מי שהורה לאיסור אף בשעבר ועירה. והראשון נראה לי עיקר. עכו"ם שזרק אבן או כלי וכיוצא בו לגת של יין מותר שלא אסרו אלא בנגיעתו וזריקה אינה נגועה. ואם היה הכלי נופל מידו והולך ומתגלגל והוא אוחז ונשמט אסור חוששין שמא נתן דעתו ושכשך היין בכלי זרקו בחמתו אעפ"י שאוחז ונשמט אין חוששין לו ומותר. וישראל שהיה מערה מחבית שבידו לכלי שביד העו"ג מותר. ואעפ"י שהיתה החבית סומכת על הכלי שביד העו"ג. ואין חוששין שמא יצדד העו"ג הכלי שבידו ויגרום להרבות העיריו שאפילו עשה הרי כחו של ישראל מעורב בו ומותר. ויש מי שהורה שאם נודע שצדד העו"ג בכלי שבידו אסור. ואין דברים אילו מחוורין כמו שבארנו. נתמלאה כלי שביד העו"ג ועדיין בידו הוא והיה העו"ג מצדד בו אסור חוששין שמא נגע בו בשעה שמצדד עכו"ם שהיה מוליך יינו של ישראל וישראל הולך עמו אם היה היין נתון בנוד בין שהנוד חסר מותר ואעפ"י שהנוד מסר והעכו"ם משכשכן מבחוץ ומגלגל את היין מראש הנוד לרגליו ומרגליו לראשו מותר שאין המערה מראש הכלי לרגליו כמערה לכלי אל כלי. ומפני שמשכשך בו מבחוץ ומגלגל היין אין כאן איסור שאין שכשוך אלא במשכשך בידו או בכלי בתוך היין. אבל משכשך בכלי שהיין נתון בתוך הכלי שמשכשך אין בו שכשוך שאסרוהו בין שהיה הכלי סתום בין שהיה פתוח. היה היין נתון בכובא אם היה הכלי חסר מותר ואעפ"י שהוא משכשך היין עם הכלי אין חוששין לו כמו שבארנו. היה הכלי מלא אם היה ישראל הולך לו מאחריו אסור בשתיה. אפשר שמא נגע בו שלא מדעת ישראל ולא ראהו מפני שהולך אחריו. ומכל מקום מותר הוא בהנאה שלא חששו לנגיעה בכוונה שהעו"ג במלאכתו הוא עוסק. וגם מתיירא הוא שמא ישראל ההולך אחריו יראנו נוגע אלא שחששו להם חכמים שמא יגע שלא בכוונה. היה ישראל הולך עמו בצדו אפילו הכי מותר שאי אפשר לומר לעו"ג ליגע בשום צד שלא יהא ישראל רואהו. עו"ג שהיה נושא חבית במוט נקובה ומציאה יין שלא מדעת העכו"ם מותר ואפילו היה היין נשפך מכחו של עו"ג דכל כח העכו"ם שלא בכוונה מותר אפילו בשתייה. ויראה לי שאפילו היה נושאו על כתיפו ומן הטעם שאמרנו. היה החבית מטפטפת מעט מעט יראה לי שאפילו נושאה על כתיפו והוא יודע שהיא מטפטפת מותר שאין היין נשפך מכח של עו"ג ולא מרבה בשפיכה בנדנודו וכחו. שאפילו היתה מונחת על גב הקרקע היתה מטפטפת ומוציאה כדרך שהיא מטפטפת ומוציאה על כתפו. ואין כאן כחו של עו"ג כל עיקר. ולפיכך מותר אלא שיש להתיישב בדבר. גיגית של יין שהיא מטפטפת יש מן החכמים שהורו שאם בשולי הגילית היא מטפטפת אסור להיות עו"ג תוחב נעורת או מטלת בסדקין שנוגע בו ביין אבל בסביבות השוליים מקום שמתחברין אל דפני הגיגית מותר שראשי השוליים מפסיקין שתחובין בחריצין שבדפני הגיגית. כל מקום שאמרו ביינו של ישראל שנאסר בהנאה מחמת נגיעתו או כחו של עכו"ם לא אמרו אלא למכור אותו לאחרים אבל ליטול דמיו מאותו עכו"ם שנסכו מותר שאין זה כמוכרו אלא כנוטל דמי נזקו ממנו. וכדרך שאסור למכור מסתם יינם. כך אסור להשתכר בו. ואין צריך לומר ביין נסך גמור. לפיכך ישראל שנשבר אצל עו"ג או ששכר חמורו או ספינתו להוליך לו יין נסך ואפילו סתם יינם שכרו אסור בהנאה. כיצד הוא עושה נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורק לרוח או מטיל לים. נתן לו פירות בשכרו יוליכם לים המלח או ישרף אותם יקבר האפר בבית הקברות ולא יפזר אותו מתוך שאפרם מרובה שמא יפול ממנו הרבה במקום אחד ויבא ישראל לזרוע זרעיו שם ונמצא נהנה והכתוב אומר לא ידבק בידך מאומה מן החרם. ואעפ"י שהשכר אינו אסור אלא מדברי סופרים החמירו עליו כשל תורה נתן לו קרקע או בהמה בשכרו אעפ"י שאין קרקע ובעלי חיים נאסרין ואפילו בהשתחויה ועבדן אפילו כן החמירו בשכר יין נסך והרי הן לישראל אסורין בהנאה. שכר חמורו לעו"ג לרכוב עליו אעפ"י שהניח העו"ג לגיגו עליו מותר וכן המשכיר ספינתו להוליך כליו והניח כלי מאכלו ומשתהו לתוכה מותר. שאין עיקר שכרו אלא להולכת עצמו וסחורתו. ואעפ"י שהוא יכול להניח מן הדין מאכלו ויינו בספינה. או על גבי חמור. מכל מקום כיון שאילו לא הניח אינו יכול לומר לישראל נכה לי מן השכר ונמצא שאין עיקר השכירות עליו.
ישראל שנשכר אצל עו"ג להעביר לו חביות של יין ושל שמן אם שכרו להעביר לו כל חביות וחביות בפרוטה נמצא שכר כל חביות וחביות בפני עצמו. ולפיכך הפרוטות שכנגד חביות היין נסך אסורות והשאר מותר. שכרו להעביר לו מאה חביות במאה פרוטות והיתה אחת של יין ביניהם השכר כולו אסור לפי שזה קבלנות ואותה פרוטה מעורבת בכל שאילו לא העביר אותה העכו"ם מעכב כל השכר עד שיעביר לו אותו חביות. ולפיכך השכר כולו אחד הוא והכל אסור ויראה לי שאין דברים אלו אמורים אלא בזמן שיש ביניהם שוה פרוטה משכר יין נסך אבל פחות אינו חשוב לכלום וכולו מותר. כיצד שכרו להעביר לו ק' חביות בחמשים פרוטו ונמצא אחת של יין נסך ביניהם. אע"פ שיש שם חצי פרוטה כנגד אותה של יין נסך הכל מותר וכן יראה לי שאם שכרו להעביר לו חביות ולעתותי ערב קודם שנשלם זמן עבודתו אמר לו העביר לי חביות זו והיא של יין נסך אם נשאר לו מזמן עבודתו כל כך שיש בו כדי להעביר חביות זו השכר כנגד אותו חביות אסור והשאר מותר. שאין זה כמקבל קבלנות. ואם לא נשאר מהזמן כל כך הכל מותר שאין זה אלא כמעביר מרצון ואינו מכלל שכירתו. ואפשר שאפילו כן כנגד אותה חביות אסור. ואפילו היה עושה עמו בטובה ממשכנין אותו מנכסיו עד כדי שכרו. ולפיכך לא יהא ישראל מוזג יין נסך לעו"ג אפילו אמר לו עכו"ם לישראל שמור לי חביות זו של יין נסך בחנם אסור אעפ"י שאם נשברה או נגנבה או נאבדה פטור מכל מקום מיצד הוא אם תגנב או תאבד מתוך שמירתו ורוצה הוא בקיומו של יין ורוצה הוא בקיומו של יין אסור. במה דברים אמורים בשרוצה בקיומו להשיבו לבעליו או עד שימכור וכיוצא בזה. אבל אם רוצה בקיומו עד שיאבדנו הוא בידיו מותר. כיצד ישראל שנשכר אצל עו"ג לשבר לו חביות של יין כל החביות בפרוטה או ק' חביות במאה פרוטות אע"פ שהוא רוצה בקיומו עד שישברם הוא ויטול שכרו מותר. שזה ממעט את הטפלה וישבר ותבא עליו ברכה. עו"ג שמכר יין נסך או עבודה זרה ודמיהן בידו מותר אבל ליד ישראל אסור. גדולה מזו אמרו ישראל שהיה נושה בעכו"ם מנה ומכר יין נסך או עבודה זרה והביא לו מותר. אבל אם אמר לו המתין עד שאמכור יין נסך או ע"ז ואביא לך אסור. מפני שזה רוצה בקיומו עד שימכור ויביא לו. ויש מגדולי המורים שאמרו שאין דברים אלו אמורים אלא בשהיה לנגשו ומדעתו ומרצונו המתין עד שימכור ויביא. אבל אם לא היה בידו לנגשו על כרחו הוא ממתין ומותר. על דבר זה נהגו בהרבה מקומות להתיר אף בשאמר לו המתן עד שאמכור ואביא. ויראה לי שאפשר לסמוך בזה על דברי הגאונים ז"ל שאמרו שאין האומות עכשיו אוסרים בהנאה לפי שאינם עובדים עכשיו ע"ז. ואף על פי שאין אנו נוהגים על פיהם בהוראה זו להתיר יינם ומגעם בהנאה. מכל מקום כדאי הם לסמוך עליהם בדבר זה שהדמים ביד עו"ג אלא שהמתין לו ישראל עד שמכר והביא.
מי ששכר פועלים עו"ג ופסק עמהם להעלות להם מזונות אסור להשקותן יין נסך. אמר להם צאו ושתו מחנוני עכו"ם ואני פורע אם הקדים ישראל לחנוני דינר ואמר לו יהא דינר זה בידך על שתשקה פועלים ואני מחשב עמך באחרונים הרי זה אסור. ויראה לי שאם נתנו לו להוציאו מעכשיו אם יצטרך לו מותר ולא אסרו אלא בשנתנו לו להיות בידו עד שיחשוב עמו באחרונה. ואין צריך לומר כשנטל בעל הבית ונתן ביד. אמר לחנוני להיות שעבודו עליו אף על פי שהדינר עדיין ביד בעל הבית יש מי שהודה לאסור כיון שיחד לו שעבודו. ולא יראה לי כן פועלים ישראלים שיעשו מלאכה אצל עו"ג ולא פסק עמהם שכר ולערב שלח להם חביות של יין שוה דינר אם קודם שזכו בה אמרו לו עד שאתה נותן חביות שוה דינר תן לנו את דמיה מותר. שאין אלו כמוכרין לו. ואם משזכו בה אמרו כן אסור. וכן ישראל ששכר פועלים בדינר ואמר לעו"ג צא ופרע פועלי ושלח להם העו"ג חביות של יין עד שלא זכו בה מותר לומר לעו"ג תן לנו את דמיה ואם משזכו בה אסור. יש מקומות שנותנים למלך חלק ידוע מפירות הן שליש או יתר. אם יש לישראל יין מותר לו לומר לעו"ג צא והפיס המלך על מנת שהוא לוקח מייני. ואעפ"י שהעו"ג נותן למנה המלך יין לפי שלא אמר לו ישראל זה ליתן לו יין אלא שיפייסנו ממה שיוכל לפייסו. ולפיכך כשהוא פורע לעו"ג לא דמי יין נסך הוא פורע אבל אם אמר הכנס אתה במקומי ליכנס לאוצר המלך הרי זה אסור כאלו אמר לו פרע לו יין כמדת שאני חייב לו. במה דברים אמורים בשהקדים ישראל לעו"ג על דעת שיחשוב עמו באחרונה וכמו שבארנו. ויראה לי שאפילו לא הקדים לו מעות דכיון שהוא חייב לו מנת המלך יין ממש. ולפי שאמר לו הכנס אתה במקומי הרי הוא כאילו קונהו מן העו"ג והעו"ג נותנו לאוצר כמצותו. מלך שיש לו חק על בני המדינה כשיש לו יין הרבה הוא מוכר לעו"ג וכותב על זה ליטול סאה בכך וכך מאוצר המלך ועל זה סאתיים בכך וכך אם נתנו על ישראל בכך וכך סאה או סאתיים בכך וכך והלך ישראל ואמר לעו"ג מלטני מן האוצר מותר. לפי שזה הולך וקונה לעצמו מן המלך כדי שלא יכופו את ישראל לקנותו. אבל אם אמר הכנס אתה במקומו וקח מאוצר המלך הרי זה אסור שהרי זה כאומר לו קבלוהו בשבילי ואני מוכרו לך. ישראל שמכר יינו לעו"ג אם היין נתן בכלי ופסק עמו דמים ואחר כך הגביה העו"ג כדי לקנות היין שבתוכו אע"פ שמדד העו"ג לעצמו דמיו מותרים דכל שפוסקין מים גומר הוא בדעתו לקנות וכשהגביה קונה את הכל וכשעירה נעשה יין נסך לא של ישראל הוא אלא של עו"ג פסק ולא הגביה ולא קנה עדיין ומדד לעצמו דמיו אסורים. שהרי נעשה יין נסך בעירוי ועדיין לא קנאו שהגביה בשעה שהוא מודד אין הגבהה זו לקניה אלא למדידה הקדים לו העכו"ם מעות מותר אף על פי שהוא מודד לעצמו דכל שפוסק ונותן קנה היה ישראל מודד לתוך כליו של עכו"ם ופסק עמו דמים אע"פ שלא הקדים לו דמים אף על פי שיש עכבת יין נסך בשולי הכלים מותר ואפילו לכתחילה. והוא שיהא הכלי מונח בחצירו של עו"ג דאויר קונה לו. ולפיכך משנכנס יין לאויר הכלי קנה ויין נסך אינו עד שמגיע לקרקעיתו של כלי. היה הכלי מונח בחצירו של ישראל לא קנה. וכבר נעשה יין נסך כשהגיע לקרקעיתו של הכלי. במה דברים אמורים בשהיה מונח על גבי קרקע. אבל היה הכלי מונח בידו של עו"ג בעל הכלי מותר ואפילו לכתחילה שאויר כליו קנה לו. הרי שלא פסק לו דמים ומדד ישראל לתוך כליו של עכו"ם והיה הכלי מונח בחצרו של ישראל ועל גבי קרקע מותר לו ליקח דמי יינו שאין סתם יינן אוסר כל תערובתו בהנאה כמו שיתבאר אלא מוכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו : נשלם השער השני. תהלה לאל מאיר אישון עיני :