השער הרביעי: באיסור הכלים ובמה יהא הכשירן: הלוקח כלי תשמיש מן העו"ג שלא נשתמש בהם כל עיקר מבטילן והן טהורין אבל בלא טבילה לא ישתמש בהם. שבכלי מדין כתיב אך במי נדה יתחטא. במה דברים אמורים בכלי סעודה ככוסות וצלוחית וקוקמין וכיוצא בהן ובכלים של מתכות. אבל שאר כלים שאינן של מתכות ואפילו היו כלי סעודה אינם צריכין טבילה אלא לוקח ומשתמש בהן מיד דכלי מתכות אמורים בפרשה שנאמר אך את הזהב ואת הכסף וגו'. היו של מתכות ואינם כלי סעודה כזוג של מספרים וכיוצא בו אינם צריכין טבילה דכלי סעודה אמורים בפרשה שנאמר כל אשר יבא באש וגו'. שאל כלי חדשים מן העו"ג או ששכרו ממנו משתמש בהן מיד ואינן צריכין טבילה שלא חייב הכתוב טבילה אלא בשל ישראל. ככלי מדין שבזזו ישראל איש לו. ושאלה ושכירות אינם קונים כלים שמשכין אותם עכו"ם לישראל אם נראה לו לישראל שדעתו של עכו"ם לשקען בידו הרי הן כשלו וצריכים טבילה. ואם לאו יש מי שהורה שאינו צריך להטבילן ויש מי שהורה שצריך טבילה. ויראה לי שזהו עיקר. כלי זכוכית כיון שאלו נשברו יש להן עוד תקנה ככלי מתכות הן וצריכין טבילה. כלי חרש המצופין באבר הרי הן ככלי מתכות.
טבילת הכלים כטבילת הנדה. וצריך שלא יהא בהם שום דבר חוצץ מן הדברים החוצצין בנדה. וכן צריך שיטבול אותם במים שהנדה טובלת בהם בארבעים סאה. כלל אמרו בכל הכלים כבולעו כך פולטו לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים מן העו"ג אם הם כלים שמשתמשים בהם בצונן כגון בכוסות וצלוחית וכיוצא בהן משפשפן כדי להסיר ולמרק חלודת האיסור שעל גביהן ואחר כך שוטפין במים כשטיפות הכוס ומטבילן והן טהורים. כל מקום שאמרנו כאן מטבילן והן טהורין בכלי מתכות או של זכוכית או שמצופין באבר הדברים אמורין. אבל שאר הכלים אינם צריכין טבילה דכלי מתכות אמורים בפרשה כמו שאמרנו. וכל מקום שאמרנו כאן מטבילן והם טהורים בכלי מתכות אינן אלא לבסוף לאחר שאר ההכשר שאין הטבילה אלא לצאת מטומאתו לקדושת ישראל. וכל שחלודת האיסור בכלי אינו נפרד מטומאתו. ויש מי שהורה שאם עבר והטביל קודם לכן עלתה לו טבילה. לקח מהן כלים שמשתמש בהם העכו"ם בחמין כגון היורות והכלים שמחמים בהן בחמין או שמבשלין בהן מגעילן ומטבילן. כיצד היא ההגעלה משפשף היטב להסיר חלודה שעל גבי הכלי ואחר כך מגעילו. אם כלי ראשון הוא כגון היורות וכיוצא בהן מגעילו בכלי הראשון ולערות עליו מכלי ראשון יש אומרים יורד מכלי ראשון וכן נראית הסכמת הגאונים ז"ל וכן עיקר אם כלי שני הוא מגעילו אפילו בכלי שני ודיו. כל הכלים שנשתמשו בהן האיסור בו ביומן אין מגעילין אותן ביומן אלא אם כן יש בכלי שמגעילין בתוכו ששים כנגד גופו של כלי שהוא מגעיל. הגעיל בפחות מכאן לא עלתה לו הגעלה לפי שכל המים אסורים שבכל הכלים משערין כמו שנתבאר בשער הראשון של בית זה. ולפיכך האיסור הנפלט חוזר ונבלע וחוזר הכלי לאיסורו כמות שהיה ואם טעם אומן ובקי בטעמים את המים ואין טעם האיסור הנפלט נרגש בהם בידוע שהאיסור הנפלט מועט עד שנתבטל טעמו בתוך המים כמו שנתבאר בשער הראשון. כלי שאינו בן יומו אעפ"י שאין במים ששים כמדת הכלי מותר והוא שיהא במים כדי שיוכל להתכסות בהן הכלי שהוא מגעיל שאפילו קבלו המים טעם האיסור הנפלט הרי המים מותרים שכל כלי שאינו בן יומו נותן הוא הטעם לפגם ונותן טעם לפגם מותר ולפיכך אם הגעיל אפילו בכלי אסור מותר והוא שלא יהא בן יומו. וצריך שישהה במים עד כדי שיראה באומד יפה שפלט מה שבלע. כל כלי שנגעל צריך שטיפה בצונן לאחר הגעלה כדרך שאדם שוטף את הכוס. ואם של עכו"ם היה מטבילו לבסוף כמו שבארנו. כלים שמשתמשין בהם ע"י האור כגון השפוד והאסכלא צריך לשפשף היטב ואחר כך מלבנן ומטבילן. כיצד מלבנן מביאן באור עד שיהא ניצוצות ניתזות הימנו הגעיל כלי הראוי ללבן אסור להשתמש בו ע"י חמין שכל שתשמישו ע"י האור אינו פולט את הכל על ידי הגעלה וכשמשתמשין בו אפילו ע"י חמין פולט הוא מעט מעט ככלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם שאעפ"י שהגעילו אסור לבשל בו. יראה לי שכל שתשמישו ע"י חמין מועטין ע"ג האש דינו כשפוד ואסכלא שאף האסכלא מושחין אותו בשמן עד שלא יבשלו בה. וכן חוזרין ומושחין תמיד אלא שהמשקין המועטין אין עומדין בפני האש מלהסתבך הבלע בתוך הכלי. ולפיכך מחבת שמטגנין בה בשר ודגים ע"ג האש כיון שמתמשין בשמן מועט ופעמים שימצא האיסור שמטגנין בה במקום שאין השמן נוגע אליו הרי הוא כאסכלא וצריכין ליבון. כלי מתכות שנאסר מקצתו נאסר כולו ולפי שהוא מתחמם ביותר וכשחם מקצתו חם כולו ולא אמרו אלא לענין איסורו אבל לענין הכשירו לא עלה בו הכשר עד שיכשיר את כולו. אם מגעילו צריך להגעילו כולו. ואם מלבנו עד שילבין כולו. וכל הכלים נכשרים אפילו לחצאין. חצאין כיצד ליבן השפוד עד מחיצתו וחזר וליבן מחציתו האחר מותר. הסכינים בין גדולים בין קטנים אם בא לחתוך בהם צונן אפילו הדברים החריפים כאתרוג וצנון וכיוצא בהם. נועצה עשר פעמים בקרקע קשה ודיו. והוא שתהא הסכין יפה שאין בה גומות ואם בא לשופה במשחזת של נפחים ומעבירה על גבה היטב עד שמשיר קליפתה מותר לחתוך בה צונן אפילו חריפים כמו שאמרנו. בא לחתוך רותח יש מגדולי המורים שהורו שצריכה ליבון ויש מי שאומרים שהסכינין הגדולים צריכין ליבון פעמים שצולין בהם בשר ע"ג האש כשפוד. אבל קטנים מגעילן ודיו. במה דברים אמורים בסכינים של עכו"ם אבל סכינים שמכשירים בפסח מגעילן ודיו ואפילו הגדולים שבהם ויש מי שהורה להקל בכולן להגעילן בכלי ראשון ודיו וכן נהגו. סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח דאגב דוחק הסכין בולעת היא. מן הדם שהוא בעין ופולטת היא ע"י רותח גמור כצלי או מבושל. בא לחתוך צונן אפילו דברים החריפים כאתרוג וצנון משפשפם היטב ומדיחה ודיו. ומה הפרש בין זה לסכין של עו"ג. זו לא בלעה ע"י רותח גמור וזו בלעה ע"י רותח גמור. זו בלעה פעם אחת וזו פעמים הרבה. שפוד שצולין בה בשר שחוטה קודם מליחה בולע הוא מן הדם ונאסר ולפיכך אסור להפך בה בשר שבקדירה וכיוצא בו לפי שחוזר הוא ופולט דם שבלע. והורה אחד מגדולי החכמים שאסור להשהות הצלי על גבי השפוד לאחר שהוסר מעל גבי האש שמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו. אבל מותר לצלות בו ולהשהות בו כל זמן שהבשר זב שכל שהוא זב ופולט אינו בולע מדם השפוד.
סתם הכלים אינם בני יומן וכל שאינו בן יומו נותן הוא טעם לפגם. לפיכך הלוקח כלים מן העו"ג סתמן אינן בני יומן ואם עבר ונשתמש בהן קודם שליבן הראוי ללבן וקודם שהגעיל הראויה להגעיל הרי זה מותר דכל נותן טעם לפגם מותר. במה דברים אמורים בשעבר ונשתמש בהן אבל אסור להשתמש בהן לכתחילה דכלי שבלע מן המשובח אעפ"י שחזר להיות בתוכו לפגם כשאינו בן יומו הרי הוא עומד באיסורו שלא להשתמש בו לכתחילה. ואין הפרש בזה בין איסורים כנבילה וכיוצא בה ובין שבלע חלב ובא לבשל בה בשר שלא ביומה או שבלע בשר ובא לבשל בה חלב שלא ביומה ואעפ"י שנפגם קודם שיבא לכלל איסור בשר. הא למה הדבר דומה לקדירות בפסח שאינן בני יומן ונפגם החמץ שבתוכם עד שלא נכנס הפסח ואסורין. דברים אלו שאמרנו בשהדיח את הכלי וסר מעליו שמנינות האיסור המודבק על פניו אבל בשלא הדיח אסור. שהאיסור שהוא בעין על פני הכלי אינו נפגם בשהיית יום אחד. איסור מועט שנבלע בכלי אם דרכו של אותו כלי שלא להשתמש בו היתר מועט בכדי שנותן מועט זה טעם בהיתר כקדירה וחבית וכיוצא בו הרי זה מותר להשתמש בו לכתחילה. ואעפ"י שהוא בן יומו. לפי שאי אפשר לבוא לידי נותן טעם. אבל אם כלי שמשתמשין בו בדבר מועט כקערה וכיוצא בה אסור להשתמש בו לכתחילה לפי שכבר נתבאר שאין מבטלין איסור לכתחילה. ואפילו איסור מועט. ואפילו איסור הבלוע. כלי חרס שבלע אחד מן האיסורין אינו חוזר להכשרו לעולם שהתורה העידה עליו שאינו יוצא מידי דופנו לעולם. במה דברים אמורים בהגעלה אבל אם הסיק אותם מבפנים עד שנתלבן מותר. במה דברים אמורים כשהסיקו בפנים. ובכלי שדרכו להסיקו בפנים. כתנור וכיוצא בו. אבל אם הסיקו מבחוץ לא. ואם כלי שאין דרכו להסיקו מבפנים כקדירות. אעפ"י שהסיקו מבפנים אסור חוששין שמא יחוש עליו שלא יבקע ולא יסיקנו כל צרכו. ואם החזיר אותן לכבשן מותר. דברים אלו שאמרנו בשבלע אחד מאיסורי תורה. אבל בלע אחד מאיסורים של דבריהם. מגעילו ג' פעמים ודיו. ואפשר לומר שלא התירו אלא באיסורין של דבריהם שאין להם עיקר בתורה כתרומה וחלה בחוצה לארץ וכן בישולי עכו"ם. אבל שאר איסורים של דבריהם החמירו בהם בשל תורה. וראוי לחוש שלא להקל בהן. כלי שבלע היתר כשפוד או קדירה שבשל בה בשר ואחר כך בישל בה דגים או ירקות וכיוצא בזה הותר לבשל בהן לאחר מכאן גבינה לפי שכבר נתמעט בלע הבשר ונקלש עד שאינו ראוי לחול עליו שם איסור בשר וחלב. במה דברים אמורים בשבלע היתר כמו שאמרנו. אבל בלע איסור מן האיסורים הרי הוא באיסורו לעולם עד שיגעל הראוי להגעיל וילבן הראוי ללבן כלי מתכות או של עץ נאסר בבליעת איסורין מן האיסורים. ואם נתערב באחרים ואינו ניכר איזהו אעפ"י שאפשר להגעילו ולהחזירו להכשרו. יראה לי שאין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין לאסור את כולם עד שיגעילם או ילבנם. אלא הוא כאיסור יבש שנתערב ביבש ובטל ברוב כשאר איסורין שאין לו מתירין שלו באין מאיליהן ואינו צריך לפזר מעותיו ולהוציא הוצאות במחיריו אינו בכלל דבר שיש לו מתירין. כבר בארנו שסתם כליהם של עכו"ם אינם בני יומן וכן ביארנו שכל כלי שאינו בן יומו נותן טעם לפגם. וכל נותן טעם לפגם מותר. וכן בארנו שאפילו כן אסור לבשל בהן לכתחילה. ולפיכך יראה לי שאסור לומר כן לעכו"ם בשל לי ירקות אילו בקדירתך וכן לא יאמר עשה לי מרקחת או פת וכיוצא שכל האומר בשל לי הרי הוא כמי שבשל הוא בידיו. ואפשר שעל ידי הפלטר או על ידי הרקחים מותר שכל האומנין כלים נקיים הם מייחדים למלאכתן כדי שלא יפגמו אומנותם. ובעל נפש יחוש שהדברים אלו מביאין נקיות וטהרה : נשלם הבית הרביעי. ובו נשלם בית התערובות. בעזרת ה' רועי :