השער השלישי: בדיני ביטול האיסורין: כבר נתבאר בשער הראשון של בית זה שיעור התערובות באיסורן והכשירן. אם נתערב איסור בתוך היתר בכמה יעלה. אבל אסור לערב איסור בתוך היתר בידים כדי לבטלו. עבר וביטל אם בשוגג מותר אבל במזיד אסור. במה דברים אמורים למי שבטלו ולמי שנתבטל בשבילו כדי שלא יועילו מעשיו הרעים. שלשה דינים מוחלקין זה מזה יש בביטול האיסורין. איסורי תורה. ושל דבריהם ויש לו עיקר בתורה. ואיסורין של דבריהם ואין לו עיקר בתורה. ואיסורין של דבריהם ואין לו עיקר בתורה. איסור תורה. כנבילה וכיוצא בה. אין צריך לומר שאין מערבין ומבטלין אותו לכתחילה בידים אלא אפילו נתערב בהיתר עצמו ואפילו מין במינו וההיתר רבה על האיסור שהוא בטל דבר תורה אלא שהחמירו חכמים בו שלא להתבטל לעולם. אם עבר וגרם להם בטול במזיד אסור. כיצד הרי שנתערבה חתיכת נבילה חשובה הראויה להתכבד בתוך חתיכות של שחוטה או בריה כגיד הנשה בתוך הגידין ועמד וחתכן כדי לבטל חשיבותן ויתבטלו כשאר האיסורין אם עבר ועשה כן במזיד אסור לו ולמי שביטל בעבורו. אבל אם עשה כן בשוגג מותר ואין קונסין שוגג משום מזיד. איסור שלד דבריהם שיש לו עיקר בתורה כגבינות של עכו"ם שאסרו משום תערובות חלב טמא ובשומנו של גיד שאסרו משום גיד אין מערבין בתוך היתר בידים כדי לבטל. עבר וערבו בהיתר כדי לבטלו במזיד אסור. בשוגג מותר. נפל מעצמו להיתר אעפ"י שאין בהיתר כדי להכשירו למה הדבר דומה לעצים שנשרו מן הדקל בתוך התנור ביו"ט שמותר להרבות עליהם עצים מוכנים ולהסיקן. האיסור של דבריהם שאין לו עיקר בתורה כתרומת חוצה לארץ וכחלת חוצה לארץ לא אסרו אלא כדי שלא יטעו בתרומה וחלה של תורה. שאין בחוצה לארץ חלה ותרומה אלא כדי שלא תשתכח תורתן. לפיכך היקילו בהן לבטלן אפילו לכתחילה בידים ומבטלים אותם ברוב ואוכלין אותם אפילו זרים והוא הדין לכל שאר האיסורין שכיוצא באילו שאין להם עיקר בתורה. ויש מי שאומרים שאף באילו אין מבטלים אותם להאכילן לזרים אלא להאכילן לכהן בימי טומאתו. ובאילו בלבד אמרו אבל בשאר האיסורים שכיוצא בהם שאין להם עיקרן בתורה לא וראוי לחוש לדבריהם הלכה למעשה :