שער החמישי: במי שניתר בלא שחיטה. ארבע מינים יש מותרין בלא שחיטה. שלשה מהם מותרין בלא שחיטה אפילו מדבריהם. והרביעי מותר דבר תורה אלא שטעון שחיטה משום מראית עין. ואלו הן דגים וחגבים ובין פקוע. והשליל: דגים וחגבים מותרין בלא שחיטה כלל אפילו נחירה אינה צריכים. דגים שנאמר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם. באסיפה בעלמא. והואיל ונכתבה אסיפה שלהם אצל שחיטה דאחרים יש במשמע שאינם טעונין שחיטה ובאסיפה בעלמא מותרין. חגבים שלא מצינו להם שחיטה בכתוב ולא נכתבו אצל הנשחטים וכל שלא הצריכה תורה שחיטה הרי זו בכלל היתר. השליל הוא העובר הנמצא בבהמה בשעת שחיטה בין שהוא חי בין שהוא מת ובין שהוא בן שמנה ובין שהוא בן תשעה ניתר בשחיטת האם שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה וכו' מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו. מפי השמועה למדנו בהמה דבבהמה תאכלו. ויש מי שאוסר בבן תשעה חי והדעת מכרעת כדברי המתירין. במה דברים אמורים בשלא הפריס על גבי קרקע אבל הפריס על גבי קרקע טעון שחיטה משום מראית עין כמו שיתבאר. במה דברים אמורים בשוחט את האם שחיטה ראויה שנמצאת כשירה אבל השוחט ונתנבלה בידו אפילו שחט כראוי ונמצאת האם טריפה אין הולד ניתר בשחיטת האם שכל שחיטה שלא הועילה להתיר את האם לא תועיל להתיר את העובר כלל. לפיכך השוחט את הטריפה ומצא בה בן תשעה חי או בן שמנה בין חי בין מת אסור. מצא בה בן תשעה חי שוחטו ומותר שבן תשעה חי מתיר את עצמו בשחיטת עצמו. ארבע סימנין יש לבן תשעה חי. סימני האם וסימניו כל שלא ניתר בשחיטת האם מתיר את עצמו בשחיטת עצמו. השוחט את הבהמה ומצא בה בהמה שפרסותיה קלוטות כחמור מותר ואין צריך לומר במעי אמו אלא אפילו יצא לאויר העולם מותר. דאפילו גמל במעי פרה התירה התורה. השוחט את הפרה ומצא בה דמות יונה אסור שלא התירה התורה אלא פרסות אל פרסה שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו לא התירה תורה אלא בשיש פרסות או פרסה אבל דמות יונה לא התירה תורה. מצא בה דמות בהמה ורגליה כרגלי יונה מותר שהרי הוא בדמות מי שיש במינו פרסות ואפילו מצא בה דמות שיש לה פרסה מותר. ויראה לי שכל שמצא בה דמות מין בהמה שהיא בת פרסה או בת פרסות מותר אבל מצא בה בהמה שאינה דמות בהמה אף על פי שהוא מין שיש לו פרסה כאדם אסור מספק. השוחט את הבהמה ומצא בה בן תשעה חי זהו נקרא בן פקוע. מה דינו של בן פקוע זה אם לא הפריס על גבי קרקע מותר בשחיטת האם. הפריס על גבי קרקע טעון שחיטה משום מראית עין. וכיון שאינו טעון שחיטה אלא משום מראית עין וכבשר בעלמא הוא אין משגיחין בטריפותו אלא בין שלם ובין טריפה כשר וכן הורו מגדולי המורים ומתוך דבריהם נראה שאפילו נמצאת סכין פגומה אין בכך כלום. וחלבו אסור שאף הוא יש בו משום מראית עין. היה בן פקוע זה קלוט מותר דכל שתי תמחות זוכרים בני אדם. בן פקוע שבא על הבהמה מעליא והוליד ממנו בן למאה דאמר חוששין לזרע אב ולד זה אין לו תקנה. שסימני האב כשחוטין הן ואם כן גם סימני ולד זה מחציתן שחוטין ולפיכך אין לו תקנה וכבר כתבנו למעלה דראוי לחוש ולהחמיר כדברי האומר דחוששין לזרע האב. נשלם הבית השני בעזר אחד ואין שני :