שער הרביעי: בביאור דיני בשר בחלב: בשר בחלב אסור מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו. ונאמר בתורה שלשה פעמים. ומפי השמועה למדו שהאחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. ולמה הוציאו הכתוב בלשון בישל לומר לך שלא כדרך בישל אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים. איזהו בשר אסור בחלב. בשר בהמה אסור מן התורה. נאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים לומר לך גדי ולא חיה גדי ולא עוף גדי ולא בהמה טמאה. חיה ועוף אף על פי שאינם אסורים בחלב מן התורה אסורים הם מדברי סופרים. השוחט התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרין לאכלן בחלב ושאינן גמורות דינן כדין גוף העוף ואסור לאוכלן בחלב איזהו ביצה גמורה כל שיש לה חלבון וחלמון. אעפ"י שמעורת בגידין אין לה אלא חלמון עדיין בשר הוא וכגוף העוף הוא ואסורה לאכלה בחלב. וי"א שאינה גמורה עד שתשלם קליפתח ותתקשה והראשון נראה לי עיקר. זה שאמרה תורה גדי אפילו פרה ורחל במשמע שהרי כשרצה הכתוב לפרט גדי ממש כתב וישלח יהודה את גדי העזים וכתיב ואת עורות גדיי העזים הא למדת שכל מקום שנאמר בתורה גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע. וכן זה שאמרה תורה בחלב אמו לא הקפידה תורה בחלב אמו דווקא אלא בין חלב אמו בין חלב אחותו בין גדולה כפרה בין קטנה כרחל. בין שהניקה בין שלא הניקה ואפילו בשל גדי בחלב עצמה אסור מן התורה. המבשל במי חלב הוא הקום שבחלב מותר מן התורה שהמים של חלב אינו כחלב והאוכלו פטור אבל אסור באכילה מדברי סופרים. שהרי אסור לטבל בשר בכותח וכותח אין בו אלא נסיובי החלב שהוא הקום. המבשל בחלב שבקיבה אפילו היה צלול מותר. דאינו אלא כפרש בעלמא. ויש מי שאוסר בצלול אבל בשנקרש בקיבה מחיי הבהמה מותר. דעד שנקרש שורץ באילן המחובר וגדל בארץ כשורץ בארץ. אין הפרש בדבר זה בין שהחור גדול מן הרחש ויכול הרחש לשרוץ וללכת בתוכו בין שאין החור מחזיק אלא כדי הרחש לבדו. שכל שגדל בפירי המחובר לארץ כגדל בארץ וכל שגדל בארץ אפילו לא רץ בארץ אסור. ולפיכך זיזין שבעדשים ויתושין שבאוכלוסין ותולעת שבתמרים וכיוצא בהם אסורים. התליעו לאחר שנתלשו הרי הן כפירי עצמה ומותרין. במה דברים אמורים בשלא פירשו לאויר אבל אם פרשו מהפירי בין שפירשו על גב הפרי בין שפירשו לאויר ואפילו לא הגיע לארץ ואפילו פירשו לאחר שמתו אסורין. נמצא בתוך הפרי אף על פי שחורו נקוב לחוץ אין חוששין שמא וצא וחזר לחורו שכל שיוצא מחורו אין חוששין שחזר לחורו. פירות שדרכן להתליע באיביהן צריך בדיקה שכל שהאסור מצוי בו צריך בדיקה. ולפיכך תמרים שהרחש מצוי בהם בעודם מחוברים לקרקע לא יאכל מהם בלא בדיקה. וכן עדשים ופולין וזתים הרחש מצוי בהם הרבה במחובר ולפיכך צריכין בדיקה עברו עליהם שני עשר חדש משנתלשו אוכל והולך בלא בדיקה ואין נמנע שכל בריה שאין בו עצם אינו חי ואינו מתקיים שנים עשר חדש ולפיכך בידוע שאין רחש מן הרחשים הגדלים במחובר. עבר ובישל תוך שנים עשר חודש בלא בדיקה יכול לבדוק בודק ואם לאו יראה לי שמותר. הא למה הדבר דומה לבא זאב ונטל בני מעים של בהמה דמעמידים אותה בחזקת היתר. ועוד שהרי יש כאן שתי ספיקות. ספק היה שם רחש ספק לא היה ואם תמצא לומר היה שם שמא נימוח ונתבטל ואעפ"י שאמרו בריה לא בטלה לא אמרו אלא בבריה שלימה אבל מחויה ואפילו חתוכה בטלה. כמו שיתבאר בבית התערובות ולפיכך כל שיש בו שתי ספיקות אפילו באסורי תורה הולכין להקל. פולין שני מיני רחשים מצוים בהם אחד קטן הגדל במחובר והוא גדל בין קליפה לבשר או בבשר סמוך לקליפה. ואחד גדול הנוקב ויורד לפעמים עד אמצע. אותו הגדול הגדל לאחר מכאן מותר קודם שפירש אבל אם פירש ואפילו מת אסור כמו שבארנו. ולפיכך הבא לבשלו בלא בדיקה כיצד הוא עושה. שורה אותן במים צוננין כדי שיכנס המים בחורין ויוציאו הרחש שבתוכן ויפרוש כל העתיד לפרוש ואחר כך ישים בקדירה אחר רתיחת המים כדי שימותו הנשארין בחורין ואם נמצאו קצת בתוך הקדירה משליך ואוכל את השאר. שאין בהם כל כך שיאסרו בפליטתו את שנקרש במעי בהמה אינו חשוב כפרש. והגאונים מסכימים להיתר. בשר דגים וחגבים מותר בחלב אפילו מדברי סופרים. נמצאו שלשה מינים בבשר בחלב בשר בהמה בחלב בהמה וכן בשר בהמה במי חלב או בחלב מתה ככחל אסור מדברי סופרים. כמו שיתבאר. בשר דגים וחגבים בחלב או אפילו בשר בהמה בחלב קיבה מותר אפילו מדברי סופרים כל שאסור לאוכלו עם החלב אסור להעלותו על השלחן בשעת אכילה. גזירה שמא יערב הכל בקדירה רותחת כשהיא עוברת מעל האש מרותחת. ולפיכך אפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותן עם הגבינה על השלחן. במה דברים אמורים בשני אנשים המכירים זה את זה ואפילו בשני אחים שונאים זה את זה. אבל אכסנאין שאין מכירין זה את זה אין חוששין. וזה בא בגבינתו וזה בא בבשרו ומעלין אותן על השלחן אחד ואוכלין אנשים המכירים זה את זה שאסרנו אם היו עושין היכר בניהם כגון שאכל זה במפה וזה במפה אחרת וכיוצא בזה מותר שאין אנו חוששין אלא שמא ישכחו ויערבו והיכר זה מודיען ולפיכך מותר. דגים שנתבשלו בקדירה שנתבשל בה בשר. אם הודחה הקדירה יפה קודם שנתבשל בה דגים עד שלא ישאר ע"פ הקדירה כלום מממש דבשר הרי אלו מותרין לאכלו בחלב לפי שאין כאן אלא נותן טעם בר נותן טעם של בשר בתוך הדגים שהבשר נותן טעם בקדירה והקדירה בדגים ועדיין לא נתערבו הבשר והחלב ולפיכך אין ראוי לחול עליו שום איסור לאכלן בכותח. קערה חולבת וקערה שאכלה בה בשר שהדיחם כיתר במים רותחין מותרת ע"ד שבארנו אכל בשר בהמה אסור לאכול גבינה אחריו שהבשר מתעכב הוא בין שניים ובשר של בין השניים בשר גמור הוא. שנאמר הבשר עודנו בין שיניהם. כיצד הוא עושה ממתין כשש שעות ואוכל. אכל גבינה ורצה לאכול בשר אם לילה הוא מקנח פיו ורוחץ ידיו ואוכל מיד שהגבינה רכה היא ואינו מתעכבת ביין השניי' ואם ביום הוא אינו צריך לרחוץ ידיו שהרי הוא רואה אם נדבק בידיו מן הגבינה כלום אם לאו. ויש מי שהורה שאין צריך קנוח הפה לעולם לאכול את הגבינה תחילה. ואינו מחויר. אבל עוף או חיה. יש מי שהורה שאוכל לאחריהן מיד הגבינה בלא קנוח הפה ובלא נטילת ידים ואין דבריהם מחוורין. וגדולי המחברים אסרוהו כאוכל את הבהמה. אבל אם אכל גבינה תחילה אוכל אחריה עוף או חיה בלא קנוח הפה ובלא נטילת ידים. ולזה דעתנו נוטה וכזה ראוי להורות. קינוח זה שאמרנו שצריך בין גבינה לתבשיל של בשר. עושה אותו בכל דבר חוץ מן התמרים והקמח והירקות ויש אומרים שצריך לקנוח פיו והוא הדין שצריך להדיח עוד פיו במשקין. ויש אומרים שמקנח או מדיח ודי לו באחת מהם. ולזה הדעת נוטה.
אין לשין את העיסה בחלב. ואם לש כל הפת כולה אסורה ואפילו לאכול אותו במלח מפני הרגל עבירה. כיוצא בו אין שטין את התנור באליה ואם שט ואפה בו את הפת כל הפת אסורה גזירה שמא יאכלנו בחלב. ואם שנה בצורות הפת ועשה כעכין קטנים כעין השור מותרות שהרואה יודע שלא שנו בצורתו אלא להיכרא בעלמא וישאל ויאמר לו. הסיק את התנור קודם שיאפה את הפת כל הפת מותרת שכבר הוכשר התנור בהיסק זה. ואפילו היה התנור של חרס. במה דברים אמורים שהסיקו מבפנים. אבל בוביא שהסיקו מבחוץ אסור. ואם מלא אותו גחלים מבפנים עד שיתלבן מותר. פת שאפה בתנור אחד עם בשר. יש מן הגאונים ז"ל שאסרו לאכול אותה עם החלב שהפת קולטת ריח הבשר. לפי שהתנור צר ואין הרי המתפשט ונקלט בפת. וריחו של בשר כטעמו. ויש מי שהתיר ונראין דבריו. וכן הדין לדגים שנצולו בתנור אחד עם בשר ובשער הראשון של בית התערובות יתבאר יותר מזה. הכחל אסור לבשל עם הבשר מדברי סופרים בין שהיה הכחל של מניקה שיש בו חלב הרבה. בין שהיה כחל שאינו של מניקה חכמים אסרוהו גזירה משום בשר וחלב. ואפילו לבשל אותו בקדירה בפני עצמה אסור. כיצד הוא עושה קורעו שתי וערב וטחו בכותל או משימו תחת המכבש כדי שיסחוט חלבו ויצא. ואחר כך מבשלו ואפילו בקדירה עם בשר. בשלו בקדירה בפני עצמו ולא קרעו מותר. בשלו עם הבשר בקדירה אסור בין הוא בין הבשר שנתבשל עמו. עד שיהא בבשר וברוטב ששים כנגד כל הכחל וכחל עצמו מן המנין כמו שיתבאר בבית התערובת. ולצלי בפני עצמו מותר אפילו לכתחילה בלא קריעה וטיחה בכותל כלל. ויש מי שהורה דלא התירו לצלי אלא בקריעה קצת כדי למרק קצת החלב. אבל שלא בקריעה כלל אפילו לצלי אסור לכתחילה עבר וצלה. קורעו ומוציא חלבו ומותר. וכן הדין לקדירה בפני עצמו. ויש מחמיר להצריכו לכתחילה קריעה שתי וערב וטיחה בכותל ואפילו לקדירה בפני עצמו ולצלי קריעה כל שהוא. וראוי לחוש לדבריו וכן ראוי להורות הלכה למעשה. הכחל מותר לצלותו עם בשר בשפוד אחד שהוא מותר לצלותו בפני עצמו. במה דברים אמורים בשנתן הבשר למעלה כנגד זנב השפוד והכחל למטה. ותולה את השפוד בתנור ראשו למטה וזנבו למעלה. נתן את הכחל למעלה והבשר למטה אסור כדי שלא יזוב החלב שבכחל. עבר וצלה הכחל למעלה מותר ויראה לי שהוא הדין והוא הטעם למולחו עם הבשר נתנו למטה מן הבשר מותר לכתחילה. למעלה מן הבשר אסור לכתחילה. עבר ומלחו מותר. ומכאן אתה למד שמותר לכתחילה לחתכו בסכין שחתכו בו בשר. וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל. וכן הדין לאכול זה בצלי שאכלו בו זה שהרי התירו לצלותן בשפוד אחד :