מצות עשה לפדות כל איש ישראל את בנו שהוא בכור לאמו הישראלית מיום שלשים ולמעלה דהיינו ביום ל״א בחמשה סלעים ואם פדאו קודם אינו פדוי מכאן ואילך עובר בעשה. וחמש סלעים הם משקל שמונה לוט כסף נקי (שקורין פיי״ן זילב״ר) במשקל הקיסר דמדינתנו ואלו חמשה סלעים נותן לכהן בכסף או בשוה כסף מכל דבר שירצה חוץ מקרקעות עבדים ושטרות ואם פדה בהם אינו פדוי:
האב מייתי ליה לבכור קמיה כהן, ומייתי כסף או שוה כסף חמשה סלעים, ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם לאמו הישראלית, ואומר לו:
אִשְׁתִּי הַיִּשְׂרְאֵלִית יָלְדָה לִי בֶּן זֶה הַבְּכוֹר:
הכוהן שואל אותו ואומר
בְּמַאי בָּעֵית טְפֵי, בְּבִנְךָ בְכוֹרְךָ אוֹ בַּחֲמִשָּׁה סְלָעִים דִּמֵחַיְּבַתָּא לִתֵּן לִי בְּפִדְיוֹן בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ זֶה:
האב אומר
בָּעִינָא בִּבְנִי בְּכוֹרִי זֶה, וְהֵילָךְ חֲמִשָּׁה סְלָעִים בְּפִדְיוֹן דִּמֵחַיַּבְנָא בֵּיהּ:
וכשנותן האב לכהן הפדיון מברך האב:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לִזְמַן הַזֶה:
יש שנהגו לעשות סעודה ואם יש שם יין עושה הפדיון בתוך הסעודה אחר המוציא ומברך הכהן על היין מיד אחר הפדיון ואם אין שם יין עושה הפדיון שלא בתוך הסעודה ואז מברך הכהן על שאר משקים וסעודה זו היא סעודת מצוה: