הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין:
סימן ט"ו
פסוק ז' אשר נוכח למעלה אדומים אינו מובן אם היו עומדים נוכח זה מול זה מצפון לדרום או ממזרח למערב אך הדעת נוטה שפירושו מצפון לדרום ועכ"ז לא ידוע אם היה מעלה אדומים לפנים מן החוט אם מחוץ לחוט אך מלשון רש"י שכתב נמצא הנחל חוץ מן החוט נראה שמפרש שמעלה אדומים לפנים מן החוט וצ"ע. פסוק ח' ימה אינו ידוע אי קאי על מערב של גיהנם או על מערב של כל ארץ ישראל. פסוק ט' ותאר הגבול בעלה. ז"ל ס' קצוי ארץ החוט יוצא עוד בבליטתו וגבול יהודה מרחיב עד בעלה וכן פי' רש"י בזבחים עכ"ל. ונראה מדבריו שבעלה אינה בגבול יהודה אלא שהגבול היה מרחיב עד בעלה ולא בעלה בכלל. פסוק ל"ב ברש"י ובפרטן אתה מוצא שלשים ושמונה כשתדקדק בחשבון צריך לחשוב בפסוק כ"ה וחצר חדתה לשתי עיירות גם וקיריות חצרון לשתי עיירות אף שלא כתוב וחדתה וחצרון בוי"ו וצ"ע:
סימן ט"ז
פסוק א' מירדן יריחו למי יריחו מזרחה. ז"ל ס' ק"א למזרח מתחיל הגבול מירדן יריחו והלך למי יריחו ויריחו לא היה בגבול בני יוסף רק בגבול בנימין כו' עכ"ל. פסוק ג' והיו תוצאותיו ימה ז"ל ס' ק"א ולא הספיק לפרש כל מיצר דרומה של בני יוסף עד הים הגדול לפי שגבול בנימין היה מפסיק ביניהם מעטרות אדר אשר מנגב לבית חורון התחתון עד גבול בני יהודה ועדיין לא נתפרש לכך סתם והיו תוצאותיו הימה עכ"ל. פסוק ה' ויהי גבול בני אפרים כו' ז"ל ס' ק"א אפרים ומנשה חלקו ביניהם כל אחד נטל חלק בפני עצמו כמ"ש לקמן סי' י"ז פסוק י' נגבה לאפרים וצפונה למנשה ומיצר דרומה של אפרים כבר מפורש למעלה מהירדן עד הים הגדול ועתה מפרש רוחב גבולו מן הדרום לצפון. ומ"ש מזרחה עטרות אדר עד בית חורון העליון ר"ל עטרות אדר היה במיצר דרומה של אפרים והיה רוחבו מגיע לצפון עד בית חורון העליון עכ"ל. פסוק ו' המכמתת מצפון ז"ל עכשיו מפרש עד היכן הגיע רוחבו עוד להלן ואמר מבית חורין הלך הגבול למערב למכמת' מצפון ר"ל שמכמתת היה למטה לצד מערב תחת בין חירון ומתחילה היה החוט הולך מבית חורון לצד מערב מעט עד שעבר צפון מכמתת ושוב התחיל להתרחב רוחב גבול מזרח שלו לצד צפון ומ"ש בפסוק ונסב הגבול מזרחה תאנת שילה פי' מצפון המכמתת התחיל עוד להרחיב הגבול לצפון למזרח תאנת שילה ועבר אותו ממזרח ינוחה פי' החוט יוצא עוד בבליטתו והגבול מרחיב עד למזרח ינוח כל זה היה רוחב גבול אפרים מעטרות אדר עד יניח ועתה חוזר ומפרש מינוח למזרח ולמערב וזה שאמר בפסוק ז' וירד מינוחה למזרח עטרות ונערתה שהם למעלה כנגד מזרח ינוח ופגע בירחו שהיה עוד למעלה למזרח. ויצא הירדן מיריחו היה המיצר הולך למזרח אפרים הירדן מדרום לצפון ר"ל שהירדן היה גבול מזרח של אפרים מדרום לצפון ושם במיצר צפון היה עיר ושמה תפוח וזה שאמר בפסוק ח' מתפוח ילך הגבול ימה נחל קנה פי' מתפוח יסוב החוט מדת אורך הארץ ממזרח למערב לנחל קנה מנגב לנחל כמש"כ בגורל מנשה והיו תוצאותיו הימה פי' מנחל קנה הלך הגבול למערב ים הגדול. וערים אלה מתפוח עד נחל מנה היו לאפרים בתוך ערי מנשה כמו שמפורש בגבול מנשה. עכ"ל ס' קצוי ארץ בשינוי לשון קצת. ומ"ש (בפסוק ח') זאת נחלת מטה בני אפרים וגו' והערים המבדלות וגו' ז"ל ר"ל עם הערים המבדלות שהרי כתוב כאן מתפוח ירד הגבול ימה נחל קנה ר"ל למערב ארץ ישראל לנחל קנה ומתפוח עד נחל קנה היה לאפרים בתוך ערי מנשה כו' עכ"ל:
סימן י"ז
פסוק ז' מאשר המכמתת אשר על פני שכם ז"ל גבול דרום אָשֵר היה צפון מנשה כמש"כ לקמן ובאשר יפגעון מצפון. והיה רוחב גבול מנשה מאשר דהיינו מצפון והלך לדרום עד גבול אפרים עד המכמתת אשר על פני שכם וזהו מכמתת הנאמר בגבול בני אפרים וירד הגבול היהה המכמתת מצפון וזה שכתוב מאשר המכמתת אשר על פני שכם ר"ל רוחב גבול מנשה עם הערים שהיה לאפרים על גבול מנשה ואח"כ מפרש עד הימין הגיע הרצועה שהיה לאפרים על גבול מנשה ואמר והלך הגבול אל הימין ר"ל מכמתת הלך חוט המיצר ממערב למזרח אל עיר ששמה ימין ולתרגם יונתן משמע מיצר דרום כמו צפון וימין ועוד הלך הגבול למעלה אל יושבי עין תפוח זה היה חוט מיצר דרומי של הרצועה במה שהיה לאפרים על גבול מנשה דהיינו ממכמתת שהוא לצד מערב עד תפוח שהוא לצד מזרח וחוזר ומפרש הפסוק למי היה אותו רצועה ואח"כ מפרש הפסוק מיצר צפון אותה רצועה דהיינו בפסוק ח' מפרש הפסוק למי היתה אותה רצועה וז"ש למנשה היתה ארץ תפוח הכפרים והחצרים ותפוח העיר עצמה אל גבול מנשה לבני אפרים ובפסוק ט' נפרש מיצר צפון אותה הרצועה וז"ש וירד הגבול נחל קנה ר"ל מתפוח הלך הגבול הצפוני למערב לנחל קנה ומ"ש הפסוק ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה ר"ל לא תפוח לבד היה לאפרים על גבול מנשה אלא כל הערים שבתוך אותה רצועה שהיה לאפרים בתוך ערי מנשה היה נחל קנה במקצוע צפונית מערבית עד חכמתת שהיא בדרומית מערבית ומשם למזרח עד תפוח שהיא במקצוע צפונית מזרחית של הרצועה עד עין של תפוח שהוא מקצוע דרומית מזרחית של הרצועה אבל כל רחב רוח מזרחית של אפרים היה מרחיב עוד לצד דרום דהיינו מעין תפוח הלך עוד מיצר המזרחי לצד דרום עד יריחו שהיה עומד אצל מקצוע דרומית מזרחית של אפרים ונחל קנה נקרא על שם העיר קנה שהיתה כנגדו בגבול אשר. ומ"ש בפסוק ט' נגבה לנחל ר"ל חוט המיצר מתפוח הלך בדרומה של נחל והוא צפון מרצועה שהיה לאפרים על גבול מנשה ומננב לנחל ירד הגבול ימה לים הגדול והוא צפון אפרים כמש"כ גבול בני אפרים בסי' ט"ז פסוק ח' מתפוח הלך הגבול ימה נחל קנה והיו תוצאותיו הימה ומ"ש בפסוק זה וגבול מנשה מצפון לנחל ר"ל אחרי שכתב מיצר דרום מנשה חוזר ומפרש מיצר צפון מנשה והיה מצפון לנחל נמצא שרוחב הגבול מנשה כל רוחב הנחל עכ"ל בשינוי לשון קצת לתוספת ביאור. פסוק י' נגבה לאפרים וצפונה למנשה ז"ל ר"ל אפרים נטל חלקו בדרום של אותה רצועה שבין יהודה לשאר שבטים ומנשה נטל חלקו בצפון של אותה רצועה שבין יהודה לשאר שבטים ולא קאי על נחל קנה שאפרים נטל מדרום הנחל ומנשה מצפון א"כ רוחב הגבול של מי היה כי הערים שהיו לאפרים על גבול היה מנגב לנחל כנ"ל אלא ע"כ שקאי על חלק הארץ שבין יהודה לשאר שבטים ומ"ש ויהי הים גבולו ר"ל מיצר מערב מנשה היה הים הגדול שהוא מערב הארץ ומ"ש וביששכר במזרח ר"ל מזרח מנשה פגע במערב יששכר ולכך לא נזכר הירדן בגבול מנשה כי מה שהיה שלו לבד לא הגיע עד הירדן עכ"ל. ברש"י לצד הארץ שבין בני יהודה לבני יוסף נראה להגיה שבין בני יהודה לשאר שבטים וכן בספר קצוי ארץ כתוב בזה הלשון וק"ל:
סימן י"ח
פסוק י"א ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף ז"ל בנימין ג"כ לקח בחיי יהושע ולא היה צריך לפרש מיצר גבול בנימין כי צפון יהודה הוא דרום בנימין ודרום בני יוסף הוא צפון בנימין וכבר נתפרש מיצרי גבוליהם רק בשביל מיצר מערבי של בנימין שעדיין לא נתפרש ושאר דברים שנתחדשו בו לכך נשנית עכ"ל. פסוק י"ב ויהי להם הגבול לפאת צפונה ר"ל מיצר צפונית מזרחית שלו התחיל מן הירדן ועלה אל כתף יריחו מצפון ממזרח למערב נמצא יריחו לפנים מן החוט בגבול בנימין ולמזרח יריחו היה עיר ושמה גלגל ושם המלון אשר לנו בו בלילה הראשונה בעברם את הירדן ושם הקים י"ב אבנים ולא זו היא גלגל האמור בגבול בני יהודה כמש"כ יהושע ט"ו וצפונ' פונה אל הגלגל. ומ"ש ועלה בהר ימה ר"ל מיריחו עלה הגבול על ההר שהיה למזרח בית און עיין מה שכתבתי לעיל בגבול בני יוסף. ומ"ש והיו תוצאותיו מדברה בית און ר"ל במדבר בית און כלה חוט המיצר לילך בקו השוה ממזרח למערב רק התחיל לעקם באלכסון לדרום וגבול בנימין מתקצר כמו שהוכחתי לעיל בגבול בני יוסף עכ"ל:
פסוק י"ב ועבר משם הגבול לוזה ז"ל ר"ל ממדבר בית און יצא חוט המיצר באלכסון לדרום לבית אל ומבית אל יצא ללוז כו' ומ"ש וירד הגבול עטרות אדר ר"ל כל זה יצא חוט המיצר וגבול בנימין מתקצר עד עטרות אדר עכ"ל:
פסוק ט"ו ברש"י ולא ידעתי איזה ים הוא ז"ל ספר קצוי ארץ לפי שאי אפשר לומר שימה פירושו למערב כי אדרבא החוט הלך למזרח ודבר זה אי אפשר לרש"י לכתוב בגבול יהודה סי' ט"ו ובפסוק י' ונסב הגבול מבעלה ימה אל הר שעיר ששם אינו מוכרח שיש לומר שפירושו למערב ששם מונה ממזרח למערב ומ"ש בפסוק ויצא אל מעין מי נפתוח כו' ר"ל חוט המיצר יצא וגבול בנימין מרחיב עד עין רגל כמו שמפורש בגבול בני יהודה עכ"ל. בפסוק מי נפתוח ז"ל הרד"ק ואמרו כי מעין נפתוח הוא עין עטם הנזכר בדרז"ל עכ"ל:
פסוק י"ז ותאר מצפון אפשר לפרש שקאי על צפון עין רוגל ועין רוגל היה חוץ לגבול בנימין וצ"ע. אל גלילות ז"ל ספר קצוי ארץ הוא גלגל הנאמר בגבול בני יהודה עכ"ל:
פסוק י"ז ועבר אל כתף מול הערבה צפונה ז"ל ר"ל מצפון הערבה עכ"ל:
פסוק י"ט ועבר הגבול אל כתף בית חגלה צפונה ז"ל ר"ל לצפון של בית חגלה נמצא בית חגלה בתוך גבול יהודה וכן בית הערבה בתוך יהודה וקשה שכאן (ור"ל בפסוק כ"ב) מונה בית הערבה בתוך ערי בנימין וכן בית חגלה (ר"ל בפסוק כ"א) מונה כאן לבנימין וצ"ל ששני בית הערבה היו ובית חגלה היה לבנימין על גבול יהודה כמו שהיה לאפרים על גבול מנשה עכ"ל:
סימן יט פ"ו
ערים שלש עשרה כשתדקדק תמצא ארבע עשרה וע"כ צ"ל שב' שמות הכתובים כאן חושב לעיר אחד:
פסוק יו"ד ויהי גבול נחלתם עד שריד זו לשון ספר קצוי ארץ לפי שעדיין לא נתפרש סביב לגבולו שום שבט שנוכל לתת סימן לאיזה מקום היה שריד ואדרבא שאר השבטים שלקחו אחריו הם נסמנים בו לכך כתיב עד שריד ומפרש והולך מהיכן בא חוט המיצר לשריד ולהיכן הלך משריד וממילא נשמע מאיזה מקום היה שריד דהיינו במקצוע צפונית מזרחית וגבול זבולון מתחיל לפרש ממקצוע צפונית מערבית ואמר בפסוק י"א ועלה גבולם ר"ל ממערב למזרח בגבול צפוני עד שבא לשריד:
ומ"ש הפסוק לימה ומרעלה ר"ל שימה ומרעלה מקצוע צפונית מערבית אח"כ אמר הפסוק ופגע בדבשת ופגע אל הנחל אשר על פני יקנעם ושם היה שריד במקום מזרחית צפונית:
וז"ש (בפסוק י"ב) ושב משריד קדמה מזרח השמש ר"ל ממקצוע צפונית מזרחית הלך הגבול לדרום על גבול כסלות תבור ר"ל שהגבול הלך במערב לכסלות תבור ומשעבר את כסלות תבור התחיל לעקם הגבול לצד מזרח:
וז"ש הפסוק ויצא אל הדברת ועלה יפיע ר"ל שהדברת ויפיע עמדו בדרום כסלות תבור זה למעלה מזה בגבול יששכר נמצא כשהגבול זבולון מתעקם מממערב כסלות תבור לצד מזרח הלך הגבול בדרום הדברות ויפיע וכשעבר יפיע התחיל להתעקם לצד דרום דהיינו במיצר המזרחי מצפון לדרום:
וז"ש (בפסוק י"ג) ומשם עבר קדמה מזרחה גיתה חפר ומשם הלך לעמק קצין ויצא רימון המתואר הנעה כפי' רש"י כל זה יצא חוט המיצר מצפון לדרום על פני מזרח עכ"ל:
פסוק י"ד ונסב אותו הגבול מצפון חנתן זו לשונו ר"ל שממקצוע מזרחית דרומית הלך הגבול בדרום שלו לצד מערב ואמר הפסוק שהלך הגבול לצפון שחנתן לא היה בגבולו והלך הגבול עוד לצד מערב:
וז"ש הכתוב והיו תוצאותיו גי' יפתח אל ר"ל בני יפתח אל כלה חוט מיצר דרומי של זבולון וממילא נדע מיצר מערבי וע"כ מוכח ששריד היה במקצוע צפונית מזרחית של זבולון שהרי כסלות תבור היה סמוך לאזנות ואזנות תבור היה בגבול נפתלי במיצר דרומו שהוא צפון זבולון כמו שכתוב בגבול נפתלי ושב הגבול אזנות תבור ופגע בזבולון נמצא אם היה שריד במיצר אחר לא היה אפשר שיהיה כסלות הנאמר בגבול זבולון סמוך לאזנות הנאמר בגבול נפתלי. וכן מוכח מגבול אשר שכתב ופגע בזבולון ובני יפתח אל ואם לא היה שריד במקצוע צפונית מזרחית לא היה גי יפתח אל אצל אשר:
ודע שגבול זבולון לא הגיע להירדן למזרחו ולא להים הגדול במערבו של מזרחו ולמערבו היו שאר שבטים מפסיקים בינו וזה הוא שכתב רש"י ביחזקאל מה שלקחו ב' או ג' שבטים ברצועה אחת ממזרח למערב כו' לא מצינו שיהיו ברצועה ממזרח למערב ג' שבטים אלא ברצועה שיהיה בזבולון עכ"ל:
פסוק ט"ו וקטת כו' עד סוף הפסוק לא ידוע היכן עמדו אם בגבול המערבי שלו או לפנים מן הגבול גם מה שכתוב שתים עשרה אינו מובן החשבון:
פסוק י"ח ויהי גבולם כו' זה לשון ספר קצוי ארץ גבול יששכר אין צריך לפרש שכיון שמפרש שאר מצרי השבטים שהיו לגבולו סביב ממילא נשמע מצריו אצל הירדן לא יגבול אותו לכך כתיב והיו תוצאות גבולם הירדן ר"ל שחוט מיצר דרומו וחוט מיצר צפונו כלו בירדן והירדן יגבול אותו למזרח ולא הגיע גבולו לים הגדול לכך לא נזכר ים הגדול בגבולו כי שאר שבטים מפסיקים בינו לים הגדול עכ"ל. אך גם לפי פירושו אינו מובן מה שחושב הפסוק מפסוק י"ח עד פסוק כ"ג באיזה מיצר היו עומדין וק"ל:
פסוק כ"ה ויהי גבולם וגו' זו לשונו גבול בני אשר מתחיל גם כן לפרש ממקצוע צפונית מערבית כמו שהתחיל לפרש גבול בני זבולון ואח"כ מיצר מזרח וע"כ לומר כן שאם היה מתחיל לפרש ממיצר אחר מהצדדין אי אפשר להמצא שיהא עיר קנה כנגד נחל קנה כנגדו בגבול מנשה ושיהא צדון סמוך לזבולון כמו שכתוב זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו על צידון וכן לא ימצא ופגע בזבולון ובני יפתח אל וכמה דברים לא תוכל צאת ובא:
ויהי גבולם ממקצוע מערבית צפונית למזרח חלקת וחלי כו' עד משאל ומשאל היה במקצוע מזרחית צפונית עכ"ל:
פסוק כ"ו ופגע בכרמל הימה כו' ר"ל לפי שחוט המיצר הלך ממערב למזרח באלכסון לדרום פגע במערב של כרמל ובשיחור לבנת עכ"ל וק"ל:
פסוק כ"ז ושב מזרח השמש ר"ל ממשאל התחיל חוט המיצר לילך מצפון לדרום והוא מזרח אָשֵר לבית דגן ופגע בזבולון ובני יפתח אל ר"ל כל זה יצא חוט המיצר מצפון לדרום עד גי יפתח אל וגי יפתח אל היה במקצוע דרומית מערבית של זבולון כמו שכתוב במיצר דרומו של זבולון והיו תוצאותיו גי יפתח אל ומה שאמר הכתוב ובגי יפתח אל צפונה ר"ל שפגע בצפונה של הגי. וכן ראיתי במפרשים. וכן משמע בת"י. ובן מורה הטעם שתחת לצפונה שנמשך למעלה לגי יפתח אל ומה שאמר הכתוב בית העמק ונעיאל ר"ל שהגי היה אצל בית העמק ואצל נעיאל ומשום הכי ויצא אל כבול משמאל ר"ל מהגי התחיל חוט המיצר לצאת אל כבול משמאל דהיינו לצפונה של כבול וחוט המיצר הלך ממערב למזרח לכך כתיב ויצא עכ"ל:
(ביאור דבריו מה שבתוב וחוט המיצר הלך ממערב למזרח ר"ל כיון שהגיע גבול המזרחי של אשר לצפון הגי. שוב התחיל גבול המזרחי להתעקם למעלה ממזרח כעין רצועה. דהיינו ארוכה ממזרח למערב וקצרה מצפון לדרום ועבר אותו הרצועה למעלה למזרח כנגד אלו המקומות שנזכרו בפסוק כ"ח עברן ורחב והמון וקנה עד צידון רבה כל זה יצא חוט המיצר מהגי עד צידון נמצא הגי הוא במערב הרצועה וצידון הוא במזרח הרצועה וזהו שכתב בלשונו הלך ממזרח למערב ומכל מקום עדיין מיירי כאן הכל ממיצר המזרחי שלו עד כאן):
עוד וזה לשונו וצידון היה סמוך לזבולון כמו שכתוב וירכתו על צידון ומה שאמר בפסוק כ"ח ורחב לא זו רחוב שאצל חמת כמו שכתוב עד רחוב לבוא חמת שזה היה במקצוע צפונית מערבית והוא שנא' לקמן בפ' למ"ד. ועומה ואפיק ורחב זה היה סמוך לחמת עכ"ל:
פסוק כ"ט ושב הגבול וגו' זו לשונו ר"ל מצידון התחיל חוט המיצר של הרצועה לשוב מצפון לדרום עד עיר מבצר צר וצר וצידון היו סמוכין כמהלך יום:
ומה שאמר הפסוק ושב הגבול חוסה ר"ל מיצר חזר והתחיל חוט המיצר לילך ממזרח למערב בדרום הרצועה לחוסה ומחוסה לכזיב ומכזיב לים הגדול. וזה שאמר הכתוב והיו תוצאותיו הימה מחבל אכזיבה ר"ל מאכזיבה שהיא כזיב היה הולך תוצאת הגבול הימה ר"ל לים הגדול ופי' מחבלי אכזיבה ר"ל גורל כזיב כמו חבלים נפלו לי בנעימים עכ"ל:
פסוק למ"ד ועומה ואפיק ורחב זה לשונו ר"ל ערים אלה היו אצל ים הגדול במערבו של אשר ורחב היה במקצוע מערבית צפונית אצל חמת עכ"ל:
פסוק ל"ג ויהי גבולם זו לשונו גבול בני נפתלי לא הוצרך לפרש לפי שהיה גורלו במיצר צפון ארץ ישראל וכבר מפורש בואלה מסעי רק ממקום שהתחיל מיצר דרומו ממזרח למערב ועד היכין הגיע גבולו לארכו הוצרך לפרש לכך מקצר עד והיו תוצאותיו הירדן שמיצר דרומו התחיל להלאה מכנרת דהיינו מהירדן וזה שכתוב בפרשת וזאת הברכה ים ודרום ירשה ר"ל ים כנרת ועוד לדרומו של כנרת עד הירדן עכ"ל:
פסוק ל"ד ושב הגבול אזנות תבור זה לשוני ר"ל מן הירדן שב חוט המיצר ממזרח למערב לאזנות תבור ויצא משם חקקה ר"ל ועוד יצא חוט המיצר ממזרח למערב לחקקה ופגע בזבולון מנגב ר"ל שנגב נפתלי פגע בצפונו של זבולון עד כאן לשונו:
ומ"ש ובאשר פגע מים הוא פשוט ר"ל מערב נפתלי פגע במזרחו של אשר:
ומ"ש וביהודה הירדן מזרח השמש לא פירש ספר קצוי ארץ כלל בזה ובאמת אינו מובן כלל שלפי משמעות הפסוק יורה שמזרח נפתלי פגע ביהודה ובירדן וזה ודאי אינו כי איך שייך גבול בני יהודה אצל מזרח נפתלי שהרי כמה שבטים מפסיקים ביניהם שיהודה במיצר דרומו של ארץ ישראל ונפתלי במיצר צפונו ועוד שהירדן לא היה כלל בגבול יהודה רק בגבול בנימין כמו שמבואר לעיל בגבול יהודה וצריך עיון גם אינו מובן התחלת הגבול שמתחיל הפסוק לפרש גבול נפתלי בפסוק ל"ג. ויהי גבולם מחלף מאלון וגו' עד לקיים באיזה מיצר חושב הפסוק אותן העיירות אם מיצר מזרח לבד ומתחיל ממקצוע צפונית מזרחית וחושב עד והיו תוצאותיו הירדן או שחושב בדיליו כל השלשת מצרים דהיינו מערב צפון מזרח עד שבא להירדן למקצוע דרומית מזרחית:
פסוק מ"א ויהי גבול' נחלת צרעה ואשתאול וגו' זה לשונו ערים אלה היו משל יהודה כמו שחשב ביהושע ערי אבר ליהודה ולפי שהיה חלק בני יהודה רב לפיכך נטלו בני דן גם כן בגורלו כמו שכתוב לעיל בגרל בני שמעון וכן כתב רש"י ביחזקאל מ"ח:
ומ"ש בפסוק מ"ג אלון ותמנתה ועקרון ערים אלה היו ג"כ של יהודה כמו שכתוב ביהושע ט"ו ועבר תמנה וגו'. ומ"ש רש"י בזאת הברכה שדן נטל בתחילה בצפונית מערבית עקרון ובנותיה כו'. ולא ספקו להם באו ולחמו עם לשם והיא בצפונית מזרחית נמצא משמעות רש"י שם שעקרון היה בצפונית מערבית לא"י ולפי הנראה היה עקרון בגבול יהודה שהוא דרום א"י ואפשר לומר שמ"ש רש"י צפונית מערבית ר"ל ליהודה אך אין לשון רש"י משמע כן מיהו אפשר לומר לפי שמירושלים עד הנהר פרת שהוא לצפון א"י היה ט"ו יום כדאיתא במסכת תענית דף י' וארץ ישראל היה ארבע מאות פרסה נמצא מצפון יהודה ששם היה ירושלים לדרום א"י היה כ"ה יום ומירושלים והלאה היה מיצר יהודה מרחיב לעקרון לצפון א"י ושפיר י"ל על עקרון שהיא בצפונית מערבית לא"י לפי חלק רוחב הארץ אי נמי יש לומר שב' עקרון היו אחת בדרומית מערבית והיא של יהודה ואחת בצפונית מערבית והיא של דן מיהו כאן משמע שהוא עקרון שאצל תמנה שהיו סמוכין זה לזה כח"ש יהושע ט"ו ואלון ועקרון ותמנא:
ומ"ש ויעלו בני דן וילחמו עם לשם ולשם היא מערת פמים כדאיתא בב"ב דף ע"ד ולשם היה סמוך לבשן כמ"ש יזנק מן הבשן והגיע גבולם מבשן עד מקצוע מזרחית צפונית לא"י ועד נייקום שהירדן נופל בכנרת ומתקרב לא"י עד כאן לשונו ספר קצוי ארץ סליק בס"ד גבולי ארץ ישראל של ספר יהושע והא לך הציור של הגבולין הועתק מספר קצוי ארץ: