על סוכות ליל א
בסוכות תשבו כו' הנה מצינו שקראו חז"ל להיושב תחת הסכך של סוכה שיושב בצל סוכה כמ"ש כ"פ בגמרא וכן בזוה"ק נקרא צלא דמהמנותא ולכאורה לשון צל שייך רק באינו יושב תחת הדבר המיצל רק יושב קצת רחוק ממנו כמו היושב סמוך לאילן והצל של אילן מתפשט עליו משא"כ היושב תחתיו שייך לומר שיושב תחת האילן וכן כאן הי' לומר תחת הסוכה ומה הורה לנו במה שקראו צל סוכה רק הפי' ע"ד שאמרו ז"ל במדרש ה' צילך כו' שכמו שכל תנועות שאדם עושה כן הצל שלו נראה בו כל תנועה ותנועה שעושה האדם כן כל מה שעושה האדם מעורר כן למעלה וכן הפי' כאן עד"ז שאפי' צל סוכה הוא ע"ד הנ"ל שהדבר הנעשה בדמיון לדוגמת דבר אחר שייך בו לשון צל וזהו ענין הסוכה שאנו עושין הוא בדוגמת סוכה עליונה ולכן נקראת צל סוכה שהוא דמיון בדוגמת סוכה עליונה והנה ענין סוכה עליונה הוא בחי' עליונה גבוה מאוד מאוד הנאצלת ממאציל עליון ית"ש ואין מסך המבדיל בינה ובין המאציל אור א"ס ב"ה הגם שבאמת הוא דבר שא"א כי ידוע שאין ערך ודמיון והשתוות כלל בין הבורא והנברא בשום ערך ודמיון וכיון שאין ערך ודמיון כלל בין הנאצל להמאציל נמצא שזהו בעצמו הבדל גדול כיון שהוא נאצלת מהמאציל ואיך אפשר לומר שאין הבדל ומסך בינה להמאציל רק שעכ"ז מוכרח לומר כן כיון שהוא בחי' עליונה גבוה מאוד נעלה ואור א"ס ב"ה מאיר בה ונעלמת הבחינה זאת מהשיג מכל שכן שאין להשיג המסך בינה ובין אור א"ס לכן א"א לומר שיש מסך מבדיל בינה ובין אור א"ס ב"ה כיון שאור א"ס מאיר בה כ"כ עד שא"א להשיג גודל הבהירות הנפלא והאור נמצא שבחי' סוכה עליונה שיש קצת הבדל בינה לאור א"ס כנ"ל שאין ערך בינה לבורא ב"ה ועכ"ז אור א"ס נראה בתוכה עד"ז אנו עושין סוכה והיא כמו הצל מהסוכה עליונה כי מסככים אותה בסכך שאין עבה כ"כ כמו תקרת הבית ואין מסך מבדיל בין אוויר השמים כמו תקרת הבית הגם שעכ"ז היא מסך מבדיל קצת זהו אינו בחי' מסך מבדיל לגמרי כיון שהכוכבים ואוויר השמים נראה בתוכה ולכן נקרא צל סוכה עליונה והרמז במה שכוכבים נראים דרך הסכך כי כוכ"ב אותיות כ"ו כ"ב כי השם הוי' הוא בחי' נקודה פנימיות של האותיות המתגלגל עמם ברל"א שערים וצרופים כידוע מבחי' צרופים אלו בס"י ומשם מאירים בחי' אלו כנ"ל שהוא שם הוי' וכ"ב אותיות לבחי' סוכה וזה מורה שמצות סוכה היא כלל התורה ועל ידה אנו דבקים בהשית"ש.
בסוכות תשבו שבעת ימים כו' סוכה גי' צ"ד כי כתוב בזוה"ק שהשבעה רועין אבהן עילאין באין בסוכה וזהו סי' בסוכות תשבו שבעת ימים כי האבות אלו נקראים שבעת ימים והשבע רועים הנ"ל הם ממליצים עלינו וכ"א מאחז פני כסא להמשיך עלינו הי"ג מדה"ר וז"פ י"ג גי' צ"א כמנין סוכה שהשבע אושפיזין השבעה רועים הנ"ל ממשיכים כ"א עלינו הי"ג מדה"ר (וז"פ י"ג גי' צ"א כמנין סוכה שהשבע אושפיזין השבעה רועים הנ"ל ממשיכים כ"א עלינו הי"ג מדה"ר) וזהו ג"כ בחי' ש"ק שבו ג"כ כלולין השבעת ימים והש"ק הוא מקור הי"ג מדה"ר ולכן "בסוכות "תשבו "שבעת ר"ת שבת שסוכה ושבת הם בחי' אחד להמשיך הי"ג מדה"ר ע"י בחי' הז' ימים ז' ימי הבנין לעורר הז' רועים שימליצו עלינו כנ"ל.
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שע"י מצות סוכה ממתיקין כל הגבורות וז"ש כל האזרח שאזרח גי' גבורה כשמתעורר ח"ו איזה גבורה על ישראל ישבו פי' ימתיקו מלשון בשובה ונחת שיומתקו כולם בסוכות וגם באותיות האזרח רמוזים אברהם ויצחק כי האז גי' י"ג נגד י"ג מדה"ר שהי' אברהם ממשיך וכמ"ש במ"א ע"פ ואברהם זקן ור"ח מאזרח גי' יצחק שנמתקו בסוכות גבורותיו ע"י י"ג מדה"ר.
למען ידעו דורותיכם כי ע"י מצות סוכה נמשך לאדם דעת לידע איך לעבדו ית"ש כמ"ש דע את אלקי אביך ועבדיהו.
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאו אותם מאמ"צ להבין מה הפעולה עתה בידיעה זו רק הפי' שקאי על כל סכות וסוכות שבכל שנה ושנה ביוה"כ מוציא ית"ש אותנו מנין שערי טומאה ערות הארץ ע"י שמוחל לעוונותינו ומכניס אותנו לנו"ן שערי קדושה וזה נקרא יציאה מארץ מצרים ממצר ים שים גי' נו"ן מנין שע"ט וע"י ה' עינוים וה' תפילות שה' תפילות נגד ה' מוצאת הפה ה' קטנה ה' אחרונה דשם הוי' וה' עינוים נגד ה' גדולה ה' ראשונה מהוי' ונקראת ה' גדולה לפי שכלולה מי"פ ה' גי' נו"ן שערי קדושה וזהו יצמ"צ ממצר ים שמצר נקראת הטומאה שאינה מניח לינק מהקדושה וז"ש זכר ליצמ"צ פי' שצריך לזכור עתה לצאת ממצרים וז"פ בהוציאי אותם מאמ"צ אותם קאי אלמען ידעו דורותיכם שהדורות בעצמם בכל שנה ושנה יוצאים ממצרים.
א"י מארץ מצרים ע"ד שכתבנו בפ' בא שמצינו כשאדם רוצה לדבר אות מ"ם שהוא ב' ממי"ן מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה כשפותח פיו לומר מ"ם ואינו גומר אותה אינו עדיין תיבה כלל וכשאומר התיבה מוכרח לומר עוד מ"ם וסותם הפה ורמזו לנו חכמינו ז"ל שהתחילו המשניות במ"ם פתוחה וסיימו במ"ם סתומה שסותמת הפה כנ"ל להורות שלא תדבר רק בתורה ותכף כשתסתום סתום פיך כי כל פוטפטייא בישין לבר מפיטפטייא דאורייתא דטבין וזהו טוב לך אם לא נכנס היצה"ר בין הב' ממי"ן אבל אם נכנס היצה"ר בין הב' ממי"ן שמדבר באמצע דברים בטלים ואינו סותם פיו אחר לימודו או אפשר שבלימוד בעצמו נכנס היצה"ר ח"ו אז נעשה תיבת מצרים מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה ובתוכם תיבת יצר וע"י הה' עינוים וה' תפילות מתוקנים הה' מוצאת הפה ואז מוציא ית"ש אותנו ממצרים מה שנכנס היצה"ר בין שני ממי"ן ואז נכנסים לחסות בצל כנפיו ית"ש ובאים לנון שערי תשובה.
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאו אותם מאמ"צ ידיעה זו פי' שתרגישו הקדושה דאל"כ הול"ל למען תזכרו גם הלא בלימוד יכולין ג"כ לזכור רק צריך להרגיש בכניסה לסוכה שנכנס לקדושה כמו ביצמ"צ שפתאום נכנסו לקדושה אף שהיו מקודם בטומאה וזהו ענין מ"ע שהזמן גרמ' שאז כשבא הזמן זה שולח ית"ש אור מרחמנותו ית"ש מוחנותי את אשר אחון על עמו וזהו מבחי' שם אהי' והגם שבכל מצוה שעושה האדם שולח ית"ש אורו על בנ"י עכ"ז ענין מ"ע שהז"ג הוא ע"ד הנ"ל וצריכים אנו להתקדש מאוד עד שיהי' נקראים בשמו ית"ש כמ"ש ז"ל וזהו שאנו מברכין אשר קדשנו במצותיו במצות שהוא ית"ש ג"כ עושה וזהו ענין הכוונה לכוון ולדמות המשכתינו לדמיון גבוה:
וסוכה תהי' לצל יומם פי' כי הצל בא ממקום שאין האור מתפשט שאחורי האור הוא צל לא במקום שהאור מתפשט נמצא שהצל הוא צמצום וגבורות כי יש ק"ך צרופי אלקים גי' צל וע"י הסוכה צל כנפיו ית"ש אנו ממתיקין כל הגבורות מק"ך צרופים ונעשה גם שם אור גדול מהחסדים שנקראים אור וז"ש וסוכה תהי' שתהי' ותהווה זאת ע"י סוכה שגם הצל שגי' ק"ך צרופי אלקים יהי' יומם מדת החסד כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו שיומם חסדים:
א"י כי לעתיד יהי' ה' אחד ושמו אחד כי עתה אחז"ל לא כשאני נכתב אני נקרא שיש הסתרה ולכן השם הוי' הוא י"ה ו"ה שאין אנו משיגין רק האור מאותיות ו"ה שבהם מסתתר אור י"ה משא"כ לעתיד יתגלה כבוד אלקותו וקדושתו ויהי' נקרא שמו ית"ש יהי"ה ב"פ י"ה שגם הו"ה יהי' בבחי' שעתה הם י"ה והנה עתה היחוד הוי' אדני ולעתיד היחוד אדני ויהי"ו וגם השם אדנ"י יהי' חסדים גמורים וגי' של הוי' אדני סוכה ולעתיד היחוד יהי' אדני גי' עה"כ יומם וזהו וסוכה מה שעתה הוא סוכה יחוד הב' שמות הוי' ואדנ"י לעתיד יהי' גי' יומם:
במדרש משכיל לאיתן האזרחי כו' הה"ד כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כו' אמר ית"ש כשאתה מקלס אותי אל תקלסני אלא באלה הה"ד כי באלה חפצתי כו' אמרו לאיתן האזרחי על מה העולם מתקיים אמר להם על החסד הה"ד חסדי ה' עולם אשירה כו' עולם חסד יבנה כי הנה כוונת הלולב להמשיך מהדעת להמזלות ולהבין זה כי אנו רואין כשיש לאחד דעת יודע להבחין באיזה פעם להתנהג בחסד ולפעמים לכעוס על עוברי רצונו ורגזו ואל תחטאו ולעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכן לפעמים מבין בהדעת איך לפארו ית"ש וכן לפעמים אוהב לנצח את חבירו ולפעמים יודה לו וכן כל המדות התנהגותם ע"י הדעת והנה עיקר הכוונה בלולב וסוכה להמשיך חסדים על כנס"י וידוע כי כל מדה כלולה מכל המדות וז"ש בפסוק וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו הם הג' אבות כולם נכללים בחסד ויש חסד שבחסד וחסד שבגבורה למשל בים הראה ית"ש א"ע כביכול כבחור חגור כלי זיין ועי"ז עשה לנו חסד נמצא זהו חסד שבגבורה וחסד שבתפארת הוא שע"י שרוצה ית"ש להתפאר עושה עמנו חסד זהו ג' אנשים שנצבים עליו על אברהם שמדתו חסד ולכן אמרו במדרש שג' אבות כלולים זה מזה ואברהם נקרא ישראל ויצחק נקרא אברהם וכן כ"א נקרא בשמות כולם וכן בלולב אנו מנענעין לכל הקצוות ומבקשי' החסד שבקצה ההוא להשפיע לכנס"י וז"ש השכל וידוע אותי ע"י הדעת לבקש בכל המדות החסד וז"ש משכיל לאיתן האזרחי הוא אברהם שהוא ביקש החסד בבחי' הג' אנשים ומבקשים אנחנו אותו ע"י השכל והדעת וכן כוונת הסוכה שלא יהיה מסך מבדיל בינינו לבין אבינו שבשמים ולכן אנו יושבין תחת הסכך שא נו מסך מבדיל כתקרת הבית ואויר השמים נראה בתוכו וענינו נשיאות להשמים ואף שהסכך ג"כ נראה קצת כמסך מבדיל אבל באמת אינו רק ממוצע בין השמים לנו שנוכל לקבל האור ע"ד פן יהרסו אל ה' לראות שאין לאדם לכנס לפנים ממדריגתו ממה שיוכל לקבל ולעתיד לא נהי' צריכים לקבל ע"י ממוצע רק כמ"ש חז"ל שיוציא ית"ש חמה מנרתקה וז"ש השית"ש לאוה"ע מצוה קלה יש לי וסוכה שמה אם תוכלו לקבל האור אפי' ע"י ממוצע ויוצא חמה התגלות אלקתו ולא יוכלו לסבול ויכלו: נחזור לפי' המדר' שמנענעים לו"ק למצוא החסד שבכולם ע"י הדעת וכ"א כלול מ"ו ו"פ וא"ו גי' אלה וז"ש כי באלה חפצתי לקלס אותי באלה ולהשפיע החסדים לכנ"סי גם אלה אותיות אל ה' להשפיע החסדים משם אל לה' מורה לכנס"י וז"ש אמרו לאיתן האזרחי שהוא אברהם על מה העולם מתקיים אמר על החסד כי' כי כן מדתו וכנ"ל ע"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו על חסד שבחסד וחסד שבגבורה וחסד שבתפארת וכ"א מאלו הג' כלול מג' וזהו ענין תלת גוי תלת שמונח התינוק במעי אמו ולכן ההדס מצותו להיות משולש ואמר למלאכים והשענו תחת העץ כו' עכ"פ להשען גם בגלות בצילו ית"ש כענין הסוכה שעדיין יש קצת מסך הממוצע ולעתיד יתגלה כבוד מלכותו עלינו ב"ב:
במדרש נאום ה' לאדוני שב לימיני זש"ה מי העיר ממזרח צרק יקראהו לרגליו בני אדם הי' ישינים מלבוא לחכות תחת כנפי השכינה ובא אברהם והעירם כו' לעתיד יהי' משיח יושב לימינו ית"ש ואברהם ישב לשמאלו י"ת ואברהם יאמר להקב"ה רבש"ע בן בני ישב לימינך ואני אשב לשמאלך כו' הנה אמרו ז"ל בהבראם ב"ה בראם ועוד אמרו ז"ל בהבראם באברהם והנה דבריהם ז"ל בזה דבר אחד דברו כי אברהם נתוסף לו אות ה' על שמו כי אברהם אחז בבחי' ובמדות הרומזים באות ה' בצורתה כי צורת ה' צד ימין ממנה הוא שלם בלא שום הפסק ורגל הה' שבשמאל נפסק מהאות ותלוי ונמצא צד השמאל מאות ה' נשבר לשנים וזה מדת אברהם שאחז בימין מדת החסד ובגודל כח החסד נשברים כח כל הגבורות כי החסדים מתגברים על הגבורות ומכפיין דינא ולכן אמרו ז"ל שאומר ית"ש לבעת"ש מאן דרוצה ליעול לתשובה ליעול בהאי פתחא שעל רגל ה"ה שבשמאל ששם חותר ית"ש הפתח והחתירה לבעת"ש מתחת כסה"כ כי כח הדין שהוא רומז בצד שמאל נשבר ע"י כח החסד והנה מצינו שאחז אברהם במצות סוכה שבמצוה הזאת פי' לנו הכ' קיומה באברהם כמו שפי' חז"ל והשענו תחת העץ עצי סוכה כי סוכה היא ג"כ צורת ה' כי הדפנות שלה שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דוגמת אות ה' שב' דפנות שלה שלימים והשלישית הוא רגל השמאלית שאינו שלם רק קצת מהדופן והנה מצות סוכה שקולה כנגד כל מצות התורה כשאחז"ל וסוכה במילוי סמ"ך וא"ו כ"ף ה"י גי' רמ"ח לרמוז ששקולה ככל המצות מורה כנ"ל כי צורת הסוכה הוא כאות ה' שרומז ל"ה חומשי תורה ולכן הכוכבים צריכין להאיר ולהראות בסוכה כי כוכב אותיות כ"ו כ"ב רומז לכ"ב אותיות התוה"ק והשם הוי' שגי' כ"ו שע"י מצות סוכה אנו דבקים ב"ה ית"ש ומתיחדים עמו בהסוכה ע"ד הנה זה עומד אחר כתלינו שמתיחד עמנו בהסוכה ודבקים אנו עמו ית"ש וכאילו קיים כל התורה מא' ועד תי"ו ולכן מצינו במדרש שכשבא משרע"ה לקבל התורה ורצו מלאכי השרת לשרפו וצייר הקב"ה צורתו דימה לאברהם ואמר להם הלא אכלתם אצל זה כו' נמצא שקבלת כל התורה זכינו ע"י אכילה בהסוכה שהאכילם אברהם בהסוכה "ולכן "רחצו "רגליכם "והשענו "תחת "העץ ר"ת תורה כי הסוכה כלל התורה והס"ת מרגליכ"ם והשענ"ו תח"ת הוא מות שע"י התורת מתבטל המות כמ"ש אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם במתן תורה כי ע"י תורה מתבטל המות כי התורה חיים לעולם וכן במצות סוכה שהוא כלל התורה אומרים בסוכות חי וגם כי הסוכה שע"ז נאמר והשענו תחת העץ הוא תיקון חטא דאדה"ר בהעץ וע"י קיום מצות סוכה אנו ממשיכין ה' חסדים בחי' ה' דאברהם ה' חסדים ואחר יוה"כ אנו נכנסין לסוכה שם מסתיר ית"ש אותנו תחת כנפי השכינה כמ"ש יחביאינו צל ידו תחת כנפי השכינה ת"ש במדרש הנ"ל שבני אדם הי' ישינים מלבוא לחסות תחת כנפי השכינה בחי' מצות סוכה שנכנסין בהסוכה תחת כנפי השכינה ובא אברהם והעירם ולהבין איך מרומז בהכתוב הזה שהביא המדרש מי העיר ממזרח כנפי השכינה באיזה רמז כי הנה אמרו ז"ל שכנפי החיות הקודש שבמרכבה עליונה הם רנ"ו וזהו מרומז בתיבת ממזרח שמזרח גי' רנ"ה ועה"כ רנ"ו וכן סוכה במילוי סמ"ך וי"ו כ"ף ה"י גי' רנ"ו עה"כ ופשט הכ' מי העיר על חסי' תחת כנפי השכינה שהם רנ"ו גי' מזרח וע"י החסי' תחת כנפי השכינה בקיום מצות סוכה פועלין צדק יקראוהו לרגלי ע"ד שכ' במ"א ע"פ ויעמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים שרגל גי' ע"ב ק"סא שאלו השמות רומזים על מדריגות ראשית ומרומזים בתיבת רגל שהרגל הוא בחי' אחרית להורות על אחרית כראשית ולכן מועד שנמשך בו הארה משמות אלו נקרא רגל וז"ש צדק שהוא בחי' הדין כמ"ש בזוה"ק דלא יתוקד עלמא בשלהוביתא דצדק שהוא דינא דמלכותא ובמצות סוכה פועלין שצדק מדת הדין יקראיהו לרגלו שיהי' נמשך נשפע לצדק מבח' רגל אור מהשמות ע"ב קס"א שגי' רגל ובזה יומתקו דיני הצדק ויהי' רחמים גמורים והנה עיקר הבריאה מרומז באברהם בהברא' באברהם בראם שהי' מדת החסד ולעתיד יהי' העולם מתוקן במדת החסד שמדת דין שהוא מרומז בשם אדני שבו אותיות דין יתמתקו שיתגדל כח האל"ף שבראש שם זה הממתיק הדינים ויתהפך הדין לרחמים וז"ש נאום ה' לאדוני שם אדני שב לימיני ימין החסד וכן אנו רוצים שיתגדל החסד ולכן ההדסים אחד מימין וא' בשמאל ואחד באמצען ומקרבין אותו לצד ימין להגדיל ולהגביר כח ימין ולכן ע"פ נאום ה' לאדוני שב לימיני כו' שהדין יתהפך להחסד אמרו זש"ה מי העיר ממזרח צדק יקראיהו לרגלו כנ"ל שע"י מצות סוכה מתמתקן דיני הצדק ע"י הארה משמות אלו ע"ב קס"א שגי' רגל והנה תכלית בריאות העולם הי' שיהי' ימות המשיח ויהי' ה' אחד ושמו אחד וזה מרומז ג"כ בתיבת בהבראם אותיות ברא מ"ה שגי' אדם שר"ת "אדם "דוד "משיח אדם הי' הראשון ומשיח התכלית האחרון ודוד שמדתו הוא בחי' מלכותו ית"ש בחי' שם אדני הוא מנהגת ההנהגה מהראשית ההנהגה מאדה"ר עד שיקבל וינהיג משיח ב"ד בכח מלכותו ית"ש שתתגדל ותתעלה ב"ב וזה מרומז בכתוב כדת מה לעשות כדת גי' משיח בן דוד ומה רומז כנ"ל שגי' אדם ור"ת אדם דוד משיח ומשיח שגי' כדת הוא התכלית ממה הנ"ל לעשות שכל שעשה אלקים מה כנ"ל התכלית מכל מה לעשות הוא כדת משיח ב"ד כנ"ל ואמר המדרש הנ"ל שיאמר אברהם בן בני ישב לימינך כו' ואני כו' פי' שאני מרומז בראשית הבריאה ובפרט שמדת משיח ב"ד הוא מדת מלכות בחי' דין מלך במשפט יעמיד ארץ ואיך יושב לימינו ית"ש שימין חסד רק שבאמת אז יהי' כל הדינים מתמתקין ומדת מלכותו יתמלא בחסד מדת ימין ומשיח ישב לימינו ית"ש ב"ב ואברהם לשמאל להמתיק הדינין ולעשותן חסדים כמדתו כנ"ל:
במדרש שוחר טוב הודו לה' כי טוב כל"ח זש"ה אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו כו' מצינו צדקה עושה פירות דכתיב פרי מעלליהם יאכלו ומעשה הרשעים אינן עושים פירות דכתיב כי גמול ידיו יעשה לו כו' כל"ח החסד שעושה ית"ש עם ישראל הוא לעולם ד"א כשמוחל עוונות ביוה"כ כל האומות אומרים אנו נצחנו כו' וכשנוטלין לולביהן כו' יודעין מאן נצח כו' הפי' טוב בגי' י"ז כנגד עשרה ימי תשובה ושבע ימי סוכות שנוכל לתקן בהם שאת הטוב נקבל ונוכל לתקן בהשבע ימים גם את העשרה ימים אם לא עשינו בהם כראוי והנה השית"ש חתום בטוב גי' הר"ת את השמים ואת הארץ השם אהו"ה שנקרא גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא וחתם ית"ש בטוב והנה ענין החותם וגושפנקא הוא כשרוצים להסתיר דבר שלא יראו אותו או שלא יגנבו ממנו כשמחתמים אותו זהו הסתרתו והנה כל הבריאה הי' בשביל ישראל שנקראו ראשית ונתן ית"ש חותם השם הזה בר"ת "את "השמים "ואת "הארץ שהיא החותם הטוב וזהו שלאחר ה' עינוים וה' תפילות בסוף התפללנו תפילות נעילה שהוא לשון גן נעול שנעילה הוא ענין חותם והסתרה וכנ"ל שהית"ש מסתיר אותנו אז במקום שאין רשות לברי' לראות כמ"ש המגיד זצ"ל מקאזניץ ע"פ הנה זה עומד אחר כתלינו שאין הפי' כמובן מפשוטו שאנו עומדים לפני הכותל וית"ש אחר הכותל רק שהוא עומד עמנו אחר הכותל כמו אדם שתופס את חשוקתו ומחבקה ומסתיר עצמה עמה אחר הכותל כן הוא ית"ש עמנו כביכול וזהו ענין נעילה לחתום אותנו לטובה בחותם הזה כנ"ל שחתם עולמו שברא רק בשבילינו חתם אותו שלא יראו אוה"ע טובות שעושה עמנו ושיעשה עמנו וכמ"ש בפ' האזינו ע"פ אמרתי אפאיהם כו' והנה ברצון הקדום לבריאות עולמו בשבילנו כביכול קרא שמו אהי' שאמר אהי' לאלקים על נבראים שאברא וז"ש ביצמ"צ ששאל משה באיזה זכות יגאלם והשיבו ית"ש כה תאמר אהי' שלחני אליכם גם אמר לו אהי' אשר אהי' ופי' רש"י שקאי על שאר גליות שגם בגלות אחרון לא אמתין עד שיהי' כולם טובים רק אפי' במה שאהי' להם לאלקים לעתיד אגאלם והנה ע"י הבריאה שהי' ית"ש מהוה כל הויות נקרא שמו ית"ש הוי' וחתם עולמו בטוב הוא שם אהו"ה וג' שמות אלו הוי' אהי' אהו"ה גי' דין שהוא כביכול מראה שהשמות אלו הם דין לפני שרי האומות כדי שיראו מגשת וזהו הסתרה שמסתיר אותנו ומטיב לנו בהטבה מאלו השמות ולאוה"ע מראה דין גם שכל עיקר טובתינו שמטיב לנו הוא דין לאוה"ע כמ"ש במצרים אל מוציאם ממצרים שהוא חסד גדול ועכ"ז נראה בים כבחור עושה מלחמות לאומות וכן כל החסדים שעושה לנו עושה דין ורעות לאוה"ע והנה לולב גי' ה"פ טוב שמטיב לנו בכל ארבע יסודותינו ובד' חלקי נשמותינו נר"חי ובכל הד' קצוות כי כולם נבראו בשם הוי' לכן הם ד' כמו ד' אותיות הוי' גם הטובה הולכת דרך ד' עולמות אבי"ע ולכן גי' ב"פ טוב ונגד זה אנו נוטלין הלולב גי' ד"פ טוב להמשיך הטוב דרך הד' עולמות כי ה"ד ימים שבין יה"כ לסוכות נגד ד"פ טוב כנ"ל ובזה מראים אנו החותם שהי' בנעילה בגבהי מרומים שמי שמים העליונים ושם הויה החותם לטובה אבל עדיין צריכים אנו להמשיך לעוה"ז ולכן עושין סוכה להסתירינו בצל כנפיו להמשיך החותם וההסתרה הזאת גם לעוה"ז ונוטלים הד' מינים כנ"ל ד"פ טוב להמשיך הטוב בד' קצוות ובכל חלקי נשמותינו וגופינו להמשיך הטובה הזאת למטה וז"ש שאין יודעין מאן נצח שהטובה בעולמות עליונים ואינו מגולה למטה הנצחון והגבורה על האומות ע"י הודעות הטובה שלנו רק ע"י ה"ד מינים וסוכה אנו ממשיכין ומגלין קצת השפעה הזאת למטה ע"י שאנו מסתירין עצמינו תחת כנפיו ית"ש בסוכה ונוטלין ד' מינים וז"ש במדרש הענין על הודו שהודו גי' אהי' כנ"ל שעיקר החותם הוא כיון שברא עולמו בשבילינו צריך לחתום שלא יהנו ממנו אחרים ואף שח"ו אין אנו ראוים לזה מ"מ מטיב לנו ע"י שלעתיד יהי' לנו לאלקים וע"י שאנו מאמינים שמהוה ית"ש כל הויות עי"ז כי טוב חותם אותנו בגושפנקא שלא יקרב שום רע עלינו ולא יטלו אחרים משלנו כלום וז"ש הודו לה' הודו שם אהי' לה' שם הוי' כי טוב שם הגושפנקא כל"ח כנ"ל זהו מה שאנו ממשיכין באלו הז' ימים שגי' טוב טובות לעולם אף שאין מבינים כי א"א להבין דרכיו ית"ש כמ"ש במדרש פ' וישב ראובן עסוק בשקו ובתעניתו והשבטים עסקו במכירת יוסף והשי"ת עסוק לבראות אורו של משיח כן צריך להאמין שעתה בוודאי ג"כ תמיד עוסק לבראות אורו של המשיח וז"ש במדרש על זה אמרו צדיק כי טוב כי בשביל צדיק נברא העולם וכתיב ועמך כולם צדיקים וממשיך השפעה מהטוב וחותם עצמו בהטוב שם הגושפנקא כנ"ל וצדקה שהשית"ש עושה עמנו ביוה"כ עושה פירות שע"י הד' מינים פרי עץ הדר כו' ממשיכין השפעה למטה וז"ש כל"ח החסד שעושה עמנו הוא לעולם פי' לאותם שנקראו עולם הם כנס"י שבשבילם נברא העולם ולכן נקרא עולם וז"ש מאן נצח מאן הוא בגי' הויה אדני ובזה אנו נוצחין במה שמאמינים שית"ש מהוה כל הויות והוא אדון עליהם וב' שמות אלו גי' סוכה רומז ליחוד כנס"י עם דודה ועי"ז היא הנצחון:
לך לך מארצך כו' הנה כבר כתבנו במ"א מענין כללות המדות וזה בחי' מדות שבורות שהיה בארון וכן מצינו בא"א שמדתו הי' מדת החסד כמ"ש חסד לאברהם ועכ"ז מצינו שעשה אכזריות גדול בהריגת ה"ד מלכים ורדף אותם בלילה וכן בעת עקידת יצחק לבש עוז וגבורה לשחוט את בנו יחידו נמצא שהגם שהיה מדתו להתחסד עם הכל לבש אז גבורה הפך מדתו וכן מי שמדתו בגבורה וכעס לפעמים צריך להתנהג הפוך טבעו ומדתו וכן בכל המדות צריך להתנהג במדה זאת וגם אל תנח ידך מלאחוז בהפכה וזהו ענין חסד וגבורה שבמדות שבכל מדה יש חסד וגבורה ולכן בהמדות יש בחי' ה' חסדים וה"ג שמה שצריך שצריך להתנהג במד' זו לצורך עבודתו ית"ש זה נקרא חסד ומותרות המדה מה שאינו לעבודתו ית"ש שצריך להתצמצם מזה זה בחי' גבורה וצמצום כמ"ש במ"א מענין ה' אותיות מנצפ"ך שהם כפולות ולכן הם דינים שכביכול נראים כמותרות ולכן הם בחי' גבורות והנה זהו ענין הלולב להמשיך החסדים שבמדות הרמוז בו"ק שמנענעים הלולב לכל צד רומז למדה מהמדות כי כל קצה מקצות העולם יש בו אויר הגורם למדה אחת מהמדות ולכן ממשיכין הלולב מכל מדה מכל צד ע"ד הנ"ל להתנהג בכל מדה רק בבחי' חסד שבה דהיינו לעבודתו ית"ש ולמנוע מהמותרות שבכל מדה וזהו בחי' סוכה שהיא בחי' גדר וסייג מסביב לעשות לעצמו גדרים וסייגים לעבודתו ית"ש וזה מרמזים בסכך ודפנות והנה סכך ודופן עה"א וכולל גי' אברהם שהי' מתנהג כנ"ל בהנהגות המדות ולמנוע מהמותרות שהתנהגות זה במדותיו הוא ע"י שיודע שהעוה"ז הוא רק דירת ארעי ולא דירת קבע ועיקר דבר זה נזכר ע"י סכך שבסוכה שהוא לדירת ארעי לזכור שהעוה"ז ג"כ רק דירת ארעי וכשאדם חושב כן תמיד במחשבתו מונע ממותרות המדות שהוא בחי' גבורה שבמדות כנ"ל ועי"ז נמתקו כל הגבורות וז"ש כל האזרח בישראל ישבו בסוכות האזרח גי' גבורה נמתק ע"י שהאדם זוכר שהעוה"ז הוא רק כסוכה דירת ארעי ומונע ממותרי המדות שהם בחי' גבורה שבמדות וז"ש לך לך מארצך כו' שיחשוב העוה"ז לדירת ארעי כסוכה ולכן לך לך גי' סכך ולמדו ית"ש שיתקן מדותיו ויהפך טבעו מדת חסד כשיצטרך לכעוס על הרשעים וכדומה וכן מצינו שא"א נתלבש באכזריות בעקידת יצחק לשחוט בנו יחידו הפך טבעו מדת חסד וכן רדף המלכים לילה והרג ד' מלכים כי כך למדו ית"ש שיתנהג במדותיו רק בבחי' אל הארץ אשר אראך מה שמגיע מהמדה לעבודתו ית"ש כנ"ל:
במדרש ואני בחסדך בטחתי כו' אשירה לה' כי גמל עלי נסכתם לפני מים נתתי לכם הבאר כו' הנה מים הוא בחי' חסדים שדרכם לירד ולהתפשט כמים הניגרים ויורדים ממקום גבוה למקום נמוך ומים גי' ט' יודי"ן שבד' מלואי הוי' שענין המילוי הוא בחי' התפשטות והנה שלימות הוא כשבא בצמצום שיכול המקבל לקבל כי כשבא החסד שלא בצמצום א"א לקבל את החסד כמו שלא הי' יכול התינוק לינק רק ע"י שיש בהדד נקב קטן ולא יגר החלב מבלי מיץ וכן שלימות החסד כשבא באופן שיכול כ"א לינק לפי ערכו ע"ד שפי' החותך חיים לכל חי שזהו עיקר החסד כשבא בהתחלקות לחלקים וכ"א יונק לפי ערכו מחלקים ההם וזהו בחי' גבורה המצמצמת ומחלקות ע"ד אתה פוררת בעזך כו' שמדות עוז וגבורה מפררת וזה בחי' גבורות גשמים ופי' חז"ל על שיורדים בגבורה שמימי החסד יורדין רק טיפין מחולקים לכן מרוה את הארץ והולידה והצמיחה משא"כ אם היו יורדים בשטף לא הי' גשמי ברכה וגשם נדבות רק מי המבול נמצא שמצמצום החלקים הוא חסד גדול וזה בחי' גבורות ממותקות ממימי החסדים וזהו בחי' הט' יודי"ן אלו שהיו"ד הוא רק טיפת דיו נקודה קטנה דוגמת טיפת גשמים וז"ש והוא ישפוט תבל בצדק שידוע שצרק הוא בחי' גבורה כמ"ש בזוה"ק דלא יתוקד עלמא דשלהובי דצדק ואמר שישפוט תבל גי' ששה פעמים חסד שממשיכין בהלולב מכל הו"ק בחי' ששה מדות ממשיכין החסד שבהם שיהיה נשפעים בצדק שהוא בחי' גבורה שיתגברו החסדים בחי' כי גבר עלינו חסדו וזהו בחי' ממוזגות וממותקות בחסדים ולכן ע"י ניסוך חמים בחי' חסדים בבחי' יודי"ן אלו שהם בחי' טיפות גשמים בבחי' גבורה המחלקת ומצמצם עי"ז ניתן להם באר שהוא בחי' מיתוק הגבורות כי באר גי' הוי' אדני והוי' אלקים שבחי' שמות אדני ואלקים הם בחי' דין שמלך ואדון העולם במשפט יעמוד ארץ ואלקים לשון דיין ומושל אך אחז"ל שאמר א"א לפניו ית"ש אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם וכיון שית"ש מהוה כל הויות וע"ז מורה שמו הוי' ולכן שם זה ממתיק גבורות אלקים ואדני כי שם זה מורה שית"ש רוצה בעולם ואז אין דין. ומוכרח הדין להתמתק כיון שית"ש רוצה בעולם כמו שמורה שמו ית"ש הוי' שמהוה כל הויות ובוודאי רוצה בקיומם שלא יהי' לתוהו וריק ולכן באר הוא בחי' כלי לקבל מימי החסד שהוא מגביל ומצמצם המים בתוך הכלי וכן הסוכה דוגמת באר וממשיכין לתוכה חסד ולכן הי' ניסוך המים בחג לעשות בחי' כלי ולקבל מימי החסד כנ"ל:
במדרש וינגע ה' את פרעה כו' על דבר שרי אשת אברם כו'. הה"ד צדיק כתמר יפרח מה תמרה צילה רחוק כך מתן שכרן של צריקים כו' מה תמרה כל מי שעולה לראשה ואינו משמר עצמו נופל ומת כך מי שבא להזדווג לישראל כו' הנה ענין הסוכה שציונו ית"ש לישב בה שעייז באין להכנעה עצומה שבזה זוכר שהאדם רק כגר בארץ וכאורח נוטה ללון ודירתו בעוה"ז דירת ארעי כמו בסוכה והוא רק כצל עובר כסוכה במלונה וכל העוה"ז היא העולם העובר והכל אין ואפס ועי"ז בא להכנעה גדולה ונעשה אצל עצמו בחי' אין שהי' ראשית הבריאה שכל הבריאה הי' יש מאין וכשממשיכין משם ע"י הכנעה אז קאמר מאין יבוא עזרי שממשיכין משם להמתיק כל הדינים שבכל המדות עד בחי' אחרית ולכן ע"י סוכה שבאין להכנעה ואין כנ"ל ממשיכין החסדים ולכן אברהם איש החסד שמדתו להמשיך חסד כמ"ש חסד לאברהם וגם ממשיך רחמים כי אברהם גי' רחם המשיך רחמים וחסדים ע"י מצות סוכה כמו שאחז"ל ע"פ והשענו תחת העץ שהי' עץ סוכה כמו שיסד הפייטן אלים כהשען אב תחת עץ סוכה שע"י הסוכה שמורה על המשכה מבחי' אין ראשית הכל ע"י ענווה כמ"ש ואנכי עפר ואפר עי"ז המתיק כל הדינים שבכל היו"ד מדות כי המשיך מראשית שע"ז מורה שם אהי' שאמר ית"ש אברא נבראים ואהי' לאלקי להם ושם אהי' הוא רחמים גמורים משם המשיך לעשות הוי' ואדני והמשיך יחוד ה"ג שמות בכל היו"ד מדות ונמתקו כל הדינים בכל המדות ולכן אברהם במילוי אל"ף בי"ת רי"ש ה"א מ"ם עה"כ גי' י"פ אהי' הוי' אדני וכ"ז עשה ע"י המשכתו מאין שע"ז מורה מצות סוכה כנ"ל ולכן סוכה במילוי סמ"ך וא"ו כ"ף ה"י גי' אברהם להורות שע"י מצות סוכה ממשיכין החסדים מראשית עד אחרית כמו אברהם כנ"ל שכן נרמז בשמו במילוי שגי' י"פ יב"ק כנ"ל ולכן בסוכות אנו נוטלין הלולב שנקרא בתורה כפות תמר כי תמר גי' י"פ דין ועושין מהם חסדים ע"י המתקה כנ"ל וממשיכין החסדים בכל ה"ד עולמות וז"ש במדרש הנ"ל צדיק כתמר יפרח על אברהם שעשה כנ"ל להמתיק ביוד מדות כל דין שבהם שי"פ דין בגי' תמר והמתיק אותן והמשיך החסדים לכל ה"ד עולמות וד"פ חסד גי' רפ"ח וז"ש צדיק כתמר יפרח שמהדין שהוא ברמז תיבת תמר עשה רפ"ח ה"פ חסד לאבי"ע עד סוף כל הדורות והעולמות וז"ש המדרש מה תמר יש לו צל מרחוק כך הצדיקים ממשיכין החסדים עד סוף כל המדריגות שם שדי שאמר לעולמו די ורחוק גי' שד"י עד שם ממשיכין חסדים וז"ש שיש להצדיק צל מרחוק והגבורות שממתיקין מטילין עלינו הטובות והחסדים הבאים מהמתקה ונעשה כי גבר עלינו חסדו ומתגברין החסדים ועושה ית"ש דין בשונאי ישראל וז"ש ומה תמר כו' כך מי שמזדקק לישראל נוטל שלו שמטילין עליהם הדין של תמר שגי' י"פ דין ע"י התגברות החסדים על ישראל כנ"ל:
ואברהם זקן בא בימים במדרש יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים ויש בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה הנה כבר בארנו איך אברהם המתיק כל הדינים במצות סוכה והמשיך גודל רחמים וחסדים וזהו רמז בתיבת זקן שמורה רחמים כשאחז"ל כזקן מלא רחמים ורמז ג"כ שהמשיך אברהם ק"ן אורות להמדות ע"י ה"ז דברים שציוה ית"ש אותנו ליקח בסוכות שהם שלשה הדסים ושני ערבות לולב אחד ואתרוג אחד גם זקן גי' ג"פ ב"ן עה"כ רומז שע"י ג' דפנות של סוכה המשיך בחי' ראשית לאחרית מדת מלכות ששם ב"ן הוא במדת מלכות ולכן תמצא כי סכך לולב אתרוג הדס ערבה גי' אברהם במילוי אל"ף בי"ת רי"ש ה"א מ"ם עה"כ רומז שהמשיך החסדים והמקור העליון ע"י הסוכה וד' מינים שהם הכלים והצינורת שעל ידם ממשיכין מהמקור העליון ולכן לולב אתרוג הדם ערבה עם ב' כוללים של לולב ואתרוג כי שאר מינים נקשרים בלולב תמצא שגי' כתר במילוי שע"י הכלים והצינורת אלו ממשיכין ממדת כתר מקור העליון ע"י הכלים הנ"ל שמקיימין מצותיו ית"ש בהם ומחבב אותנו ית"ש בחיבה יתירה ע"ד שדרשו חז"ל ע"פ בעטרה שעיטרה לו אמו שלא זז מחבבה עד שקרא' אמי שכמו שהאם הוא הקודמות להבן ומילדת אותו כן כביכול מחבב ית"ש אותנו ונעשים אשת חיל עטרת בעלה שעטרה וכתר הוא למעלה מראש וכ"ז ע"י שאנו נדבקין במדותיו ית"ש הי"ג מדה"ר כמ"ש מה הוא רחום אף אתה רחום ועובדין אותו ית"ש בכל ה"ז מדות ואז ממשיכין מהמקורות עליונות שנקראו אבות כמ"ש במ"א על מה שפי' רש"י וארא אל האבות משם ממשיכין להמדות שנקראו בנים להאבות הנ"ל ועי"ז מתעלין המדות שנקראו בנים ג"כ למקורות עליונות שנקראו אבות וז"ש והשיב לב אבות על בנים שימשוך מהאבות הנ"ל לבנים הנ"ל ועי"ז ולב בנים על אבותם שיתעלו בחי' הבנים להמקורות שנקראו אבות וכ"ז פועלין ע"י הסוכה וד' מינים כנ"ל שגי' כתר מקור העליון שממשיכין משם וכן המשיך אברהם כנ"ל וז"ש ואברהם זקן בא בימים כו' המשיך גודל רחמים הכלולים בתיבת זקן כנ"ל וה' בירך כו' ה' בירך גי' סוכה במילוי סמ"ך וא"ו כ"ף ה"י שע"י מצות סוכה המשיך הרחמים הכלולים בתיבת זקן להמדות כנ"ל עד שהמדות נתעלו למקור העליון מקור הי"ג מדה"ר שבזקן מלא רחמים מקור העליון וז"ש המדרש זקן בא בימים זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה שע"י שהמשיך מזקן מקור העליון שהי' בא בימים להמדות שנקראו ימים עי"ז נעשה ימים לפי הזקנה שהימים נתעלו למקור העליון מקור הי"ג מדה"ר זקן העליון כנ"ל:
ליום א
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כו' במדרש אחז"ל ששלשה שאמר שלמה המה נפלאו ממנו וארבעה לא ידעתים אמר זה על הד' מינים פרי עץ הדר מי יאמר שהיא אתרוג כו' רק באמת זה שאנו לוקחין אתרוג מרמז לנו שעיקר המשכות חסדים ע"י התורה כמ"ש בס' שאתרוג עה"כ גי' תורה וע"י התורה ולקחתם לכם פי' לעצמיכם. שתקחו לעצמיכם שלא תהי' ח"ו ברשות היצה"ר ותאוותו רק ולקחתם לכם לעצמיכם ולכן לוקחים הד' מינים שאחז"ל שדומין לקומת אדם לולב דומה לשדרה אתרוג דומה ללב ערבה לשפתים הדס לעינים שרמוז ליקח עצמו וקומתו ולקדש עצמו ע"י התורה וע"י שנקראת תורת חסד אנו ממשיכין חסדים עליונים כי התורה היא נארגת מצרופי האותיות של א"ב כמ"ש בס' שהם רל"א אלפא ביתות והם נארגים על שם הוי' ית"ש על ד' מלואי שם הוי' ית"ש על הל"ט אותיות שבהם נארגים הרל"א אלפי ביתות ומזה נבנית התורה והנה הוי' עם כ"ב האותיות גי' מ"ח גי' אל טוב ולכן עיי התורה שבנינה מהוי' וכ"ב אותיות כנ"ל על ידה אנו ממשיכין הרחמים מרצון עליון מחשבה הקדומה שרצה להטיב לנבראיו וברא העולם להטיב עולם חסד יבנה ואמר אז וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון ועורר את הי"ג מדה"ר שהראשון מהם שם אל וברא הבריאה להטיב וחתם הבריאה בטוב שבראשית ברא אלקים "את "השמים "ואת "הארץ הר"ת גי' טוב וע"י התורה שהיא מכ"ב אותיות והוי' גי' אל טוב ממשיכין משם אל הראשון מי"ג מדה"ר ומטוב של ראשית הגריאה ולרמז תמצא כי מ"ח פעמים טוב גי' עת רצון שע"י התורה מכ"ב אותיות והוי' שגי' מ"ח ואין טוב אלא תורה על ידה ממשיכין הטוב ועת רצון של ראשית הבריאה שהי' עת רצון לברוא העולם להטיב לברואיו וממשיכין מבחי' פלא עליון בחי' כתר ולכן אחז"ל ג' כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות ובאמת גם כתר כהונה ומלכות תלוי בתורה שאחז"ל גדולה תורה מכהונה ומלכות וע"י התורה אנו מכתירים אותו ית"ש ע"ד מאמר חז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין כו' ומה כתיב בהם ומי כעמך ישראל גוי אחד כו' דמשתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל וכ' בס' אוצר הכבוד שעל כתרי ית"ש כתיב עמי ישראל לי נמצא שישראל הם בכתרו ית"ש והכל ע"י התורה ולכן נקרא כתר כהונה ולכן תיכף ביום ראשון לחשבון עוונות צריך לדבק א"ע בתורה שמצלת מיצה"ר וזהו שנוטלין אתרוג שגי' תורה כנ"ל וע"י התורה ממשיכין חסדים ע"י תורת חסד ומעוררין הי"ג מדה"ר שם אל כנ"ל שע"י התורה ממשיכין משם אל טוב וכ' במ"א שהאבות כ"א חפר מקור הי"ג מדה"ר ממקורות עליונות הג' ראשונות וז"ש וארא אל אברהם כו' ופי' רש"י וארא אל האבות שאברהם יצחק ויעקב חפרו מקורות הרחמים מאבות עליונים מדות עליונים שנקראו אבות וזהו גי' טל ג"פ י"ג והעולם יתמלא כולו מקדושתו ית"ש מד' מלואי הוי'. שהם טל אותיות וזהו מרומז במ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר שביום הראשון גי' כתר להיות מדבקים בכתר תורה ולהיות מכתירין אותו ית"ש כנ"ל בתפילין של ית"ש פרי עץ הדר גי' תרנ"ט גי' כתר וטל לרמוז שע"י שמכתירין אותו ית"ש ממשיכין מג"פ י"ג מדה"ר שהם מבחי' ג"ר שהם בחי' ג' כתרים הנ"ל ומתמלא העולם מקדושתו ית"ש מד' מלואי הוי' בל"ט אותיות והכל ע"י התורה שגי' אתרוג כנ"ל שעל ידה גורמים וממשיכין מרצון העליון כנ"ל שהתורה שהיא כ"ב אותיות ושם הוי' והיא התורה טוב שמ"ח פעמים טוב גי' עת רצון כנ"ל:
וירא אליו ה' באלוני ממרא הנה באלוני ממרא גי' שלום עה"א וז"ש והוא עומד עליהם תחת העץ ודרשו ז"ל עץ סוכה שהיא סוכת שלום וית"ש מברך את עמו ישראל בשלום וכ' בספרים שבשלום גי' חשמ"ל עתים חשות עתים ממללות כי החיות רצוא ושוב ביראה ובאהבה ובברכה זו מברך ית"ש לישראל שלפעמים יהי' ביראה בחי' ושוב ואז עתים חשות ולפעמים באהבה רצוא ממללות והנה סוכות הם ימי דין עד הושענא רבה ונדונים על המים ועכ"ז מורה על גודל אהבה וית"ש פורס סוכת שלום בחי' אימא עילאי עלינו מורה כתינוק הבורח מפחד אביו שלא יכה אותו תחת אמו וגם שם מפחד מאביו ואמו ובוש מאמו ולכן אלוני ממרא גי' חשמל והסוכה שמורה עכ"ז נקראת סוכת שלום:
תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח דרשו ז"ל ע"פ זה שובע שמחות אלו ז' מצות שבחג נעימות בימינך נצח זה הלולב שנקרא נעים מ"ש על הלולב שנקרא נעים כי לולב ממשיך מנועם עליון ומל"ב נהח"כ ולולב אותיות לו לב על ל"ב נתיבות החכמה ומורה על בחינת יושב במרומים ומשגיח בתחתונים ולכן המינים האחרים הם תחת הלולב והנה אנו מעלין ומורידין הלולב להעלות כל הדברים התחתונים להשית"ש ע"ד שכ' בפ' צו ע"פ מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי אשיב לו ייע"ש ועי"ז מורידין שפע טוב מכל היו"ד מאמרות כמ"ש ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות הרי י"פ טוב גי' נעים ולולב גי' ד"פ טוב מכל ה"ד עולמות כי לולב בחי' צדיק כמ"ש צדיק כתמר כו' וע"ד מאמר חז"ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו והלולב דוגמת ו' שהיא כמו עמוד והוא בחי' החותם דחתים כו' שמיא וארעא הר"ת מאת השמים ואת הארץ גי' טוב וכתיב אמרו לצדיק כי טוב וז"ש הנה מה טוב ומה נעים ע"ד הנ"ל "תודיעינו "אורח "חיים ר"ת אחת רומז על בחי' בינה שממנה הי' ממשיך הכה"ג ביום הכפורים וז"ש וכך היה מונה אחת כו' עד אחת ושבע עד סוף ז' מדות הי' ממשיך ממנה ועד"ז בז' ימי סוכות וזהו שדרשו ז"ל שובע שמחות מלשון שבע על ז' מצות שבחג:
עי"ל מ"ש ז"ל נעימות בימינך נצח זו הלולב שנקרא נעים וניטל בימין ועל ידו יודעין שאנו נצחנו ע"ד הנ"ל שע"י הלולב ממשיכין טובות כי הלולב שנקרא כפות תמרים היא בחי' צדיק טוב כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב וכחיב צדיק כתמר כי הלולב הוא צורת ו' צורה אחת בלי שום עקמימות כי כן דרך הצדיק להסיר מכשול מלב העקוב וכתיב משרים אהבוך בלי שום עקמימות ולכן אמרו ז"ל הרואה לולב בחלום אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים בלא עקמימות "תודיענו "אורח "חיים ר"ת אחת מורה כנ"ל שהצדיק הוא רק צורה אחת דוגמת ו' וז"ש אחת שאלתי מאת ה' והנה כל העבודות מר"ה עד אחר סוכות להמתיק הגבורות ולהמשיך חסדים חסד לאברהם בחי' ימין ולכן סוכה במילוי סמ"ך וי"ו כ"ף ה"א גי' אברהם וכן דרשו ז"ל ע"פ והשענו תחת העץ עץ סוכה העץ במילוי ה"י עי"ן צד"י גי' אברהם עה"כ וכן המינים אלו ניטלין בימין בחי' אברהם וזהו מורה שאנו נצחנו כרצונינו להמשיך:
באר חפרוה שרים שכל העובדות מר"ה עד סוכות לעשות לכנס"י כלי לקבל החסדים וכלי בחי' צמצום וכן אפי' הלימוד והמצות וכל הדברים צריכים להיות עד"ז בהדרגה כמו בעיבור שיש עיבור יניקה וקטנות וגדלות בכמה בחינות עד שיתגדל בכל פעם יותר עד"ז צריך להיות בכל הדברים ובהקפות אנו עושין דוגמת כלי דוגמת באר ובנענועים דלולב ע"י הבאה לעצמו מכניסין החסדים בהכלי ונעשה יחוד ככל משפיע ומקבל ויעקב יצחק משה נזדמן להם זיווגם ע"י הבאר כי הבאר הוא חסד הכולל וז"ש באר חפרוה שרים במחוקק במשענותם והמטה המשען הוא דוגמת ו' שהוא דוגמת צינור להמשיך השפע וכ"א מהנשיאים המשיך זה וי"ב פעמים ו' גי' חסד רומז אל הבאר כללות החסד וכיון שצריך לעשות כלי לכנס"י ולהמשיך כנ"ל צריך לחשוב ולבקש כשיושב בסוכה שיבוא לאמונה ע"י שיושב בצילא דמהמנותא ולהמשיך ע"י ד' מינים שבלולב קדושה על שיעור קומה שלו שהוא דוגמת הד' מינים כמ"ש ז"ל ולכן בלולב שדומ' לשדרה ימשיך קדושה מעולמות עליוני' שרומזים לשדרה לקדש שדרה שלו ועד"ז בעינים ושפתים ולב ועיקר הכל היא נקודה שהיא עיקר הכלי שראוי לקבל כל הצורות למשל מקמץ אינו יכול לעשות נקודה אחרת משא"כ בנקודה לבד ונקודה רומזת להכנעה:
(הדרוש הזה יכול להיות לאיזה יום מכל שבעת ימי סוכות)
מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ע"ד שפי' הרב מ' אלימלך מ"ש חז"ל אור שברא ית"ש ביום ראשון שהי' רואה בו אדה"ר מסוף העולם ועד סופו גנזו לצדיקים לע"ל פי' לצדיקים שבכל דור ודור שעתידין לבוא על אותו האור כמו שבאמת יש צדיקים שרואין מסוף העולם ועד סופו וכ"ז ע"י גודל דביקותם בהשית"ש ואין להם שום מחשבה אחרת רק דביקותו ית"ש וזהו ענין אור זה שנגנז שעתה האור בהסתר ואין רואין כ"כ אלקותו ית"ש כמ"ש ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שהגם שהן הן גבורותיו ונוראותיו מ"מ אין ניכר ונגלה כבודו וכמ"ש לולא כעס איוב אגור כו' ולא ה' פעל כל זאת וכן התלהבות לעבודתו ית"ש הוא אצלינו בהסתר וכן יש ענין הסתר כמ"ש לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב בהוי' ונקרא באדני שרומז למדת מלכות מלך במשפט יעמיד ארץ ואנו רואין רק הנהגת מלכותו ית"ש במדת משפט ובזה עצמו גנוז הרחמים משם הוי' שמורה שמהוה ית' כל הויות ומקיימן ע"י רחמנותו ית"ש וכמ"ש המאיר לארץ ולדרי' עלי' ברחמים ע"י ובטובו כו' והנה כל העובדות ועשיותינו בר"ה ויה"כ לגלות כבוד מלכותו עלינו ויתגלות ל"ב נתיבות חכמה ועי"ז יתקיים בנו לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש כו' ולבוא לאור הגנוז כנ"ל שהוא כביכול אלקותו ורחמנותו הנסתר כנ"ל וזהו ענין הסוכה גי' הוי' אדני לבוא למקום שכביכול שם נסתר השם הוי' בשם אדני ועד"ז פי' המגיד מקאזניץ ע"פ הנה זה עומד אחר כתלינו כדרך שהחושק לוקח את חשוקתו תחת כותל לשמח עמה וז"ש שעומד עמנו תחת כותל אחד וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ע"ד הנ"ל ואמר אח"כ תסתירם בסתר פניך כביכול במקום שפניך פנימיות אלקותך נסתר שם ונהי' גם אנחנו שם עמו ית"ש במקום אחד וז"ש תצפנם בסוכ' כנ"ל שסוכה מורה ע"ז והכוכבי' נראים בתוכה מורה על אורות הפנימים המאירים בסוכה כנ"ל:
וימל אברהם את יצחק בנו עה"א והתיבות גי' אתרוג לולב הדס ערבה וה' תיבות הם נגד ה"ח וה"ג שענין המילה לצאת מגבורות לחסדים וה' אותיות מנצפ"ך פשוטו' וכפולות הם ה"ח וה"ג והנה יצחק הי' גבורות וכן הוא לשון שמחה כמ"ש צחוק עשה לי אלקים ע"ד אני יראתי מתוך שמחתי וגילו ברעדה ובת"ז כתב והאם רובצתדא סוכה רובצת על כו' על המינים נמצא נקראים תולדות וז"ש ואלה תולדות ופ"ו גי' אלה כי ו"ק כ"א כלול מו' גי' אלה והם משפיעין לאתרוג תולדות יצחק שימי סוכות עדיין דין ואם תאמר א"כ מאי זה כל כך שמחותינו לז"א בן אברהם שכבר נמתק בסוד העקידה וסוד הבן בחכמה ולהפוך וז"ש במ"ד ע"פ ואלה תולדות יצחק כו' הה"ד גיל יגיל אבי צדיק יולד חכם ישמח בו ע"ד הנ"ל שהשמחה כשנמתק וז"ש גיל יגיל אבי ר"ת "יצחק "בן "אברהם ויולד חכם שנכלל בחכמה אז ישמח בו:
ויצא יצחק לשוח בשדה במדרש אין שיחה אלא תפילה כו' כשראתה רבקה אותו מתפלל אמרה גדול הוא זה ושאלה מי האיש הלזה כי הנה יצחק מדת פחד יצחק מדת גבורה ועכ"ז באמת מצינו שמדתו לרחם מאוד על ישראל וכשאחז"ל שלעתיד הוא יהיה המליץ הטוב עלינו רק הענין שמדתו גבורה הוא שהיה ממשיך משערא דדיקנא קשישין לאכפייא דינא וע"ז מורה שם אהי' שהוא גודל רחמים וחסדים ואהי' ברבוע גי' דם מורה גבורה כי זה הוא להתגברות החסדים כמ"ש כי גבר עלינו חסדו שהחסדים מתגברים לאכפיא כל הדינים ולבטל כל הקטרוגים והמסטינים ומשם המשיך יצחק משם אהי' לכל מה שנתהווה בעולם בשם הויה המהוה כל הויות שבעולם וע"י המשכה הנ"ל נעשה חיבור הוי' אהי' ולכן ר"ת של ויצא יצחק לשוח בשדה גי' הוי' אהי' עה"כ שזה היה תפילתו אז להמשיך משם אהי' להוי' ע"ד הנ"ל ורבק' הית' ג"כ ממשכ' חסדי' בתפילתה ותמצא רמז שיצחק רבק' גי' תפיל' ולכן בנוסח בפי ישרים תתרומם כו' רמוז יצחק רבקה שהמשיכו חסדים בתפילתן ובסוכות שאנו שואלין מים שהוא המשכת החסדים אנו נוטלין ג' הדסים שג"פ הדס גי' אור ועה"כ גי' יצחק שבזכותו ותפילתו יאיר לנו ית"ש ויהי' גבר עלינו חסדו לאכפיא כל הדינים ונוטלין לולב הדס ערבה ועם סכך גי' עה"כ יצחק רבקה וז"ש חז"ל שרבקה כשראתה אותו מתפלל אמרה גדול הוא זה ואמרה מי האיש הלזה כי הבינה מאיזה מקום ממשיך חסדים בתפילתו ושמחבר ומיחד הוי' אהי' כנ"ל ואמרה גדול הוא זה שממשיך גודל חסדים כמ"ש כגודל חסדך ואמרה מי האיש הלזה גי' הוי' אהי' שמחבר ומיחד אהי' והוי' כנ"ל:
ולקחתם לכם ביום הראשון ה"ד מינים הם דוגמת קומת האדם כמ"ש ז"ל הלולב ושדרתו כקומת אדם עם השדרה ומה שיוצאין העלין מן הלולב למעלה מהשדרה רומז להמוח שממנו נמשכת השדרה והאתרוג דומה ללב והערבה לשפתים וההדס לעינים וצריך כשלוקח הלולב והמינין שעמו והאתרוג לחשוב לתקן מה שפגם באלו האברים שה"ד מינים רומזים עליהם ולעשות עצמו ברי' חדשה ליקח את האברים אלו שהם כלל הגוף מתחת כח היצה"ר שמושל עליו רק יתן אותם לממשלת היצ"ט וז"ש ולקחתם לכם פי' לעצמיכם כנ"ל גם רומז לכם ר"ת "מוח "כבד "לב כנ"ל שהלולב רומז למוח. משם ממשיכין חיים ודעת להלב והאברים ולכן כשמנענעין הלולב מחזיקין את הלולב נגד הלב ומשם מוליכין אותו למעל' ומנענעין למעלה וחוזרין ומביאין להלב וזה להביא שפע מהמוח שהוא למעלה להביא שפע להלב והלב מחלק השפע להכבד והכבד מחלק לאברים התחתוניה שמהם בא התאוות לאדם מכבד כי המוח הוא רוחניי בו שוכן חכמה והלב גם הוא רוחניי בו שוכן בינה והכבד הוא מאברים התחתונים וכל התאוות באים העיקר מהכבד שהוא מלך לאברים התחתונים ובנענוע הלולב כנ"ל שממשיך מהמוח להלב ומלב להכבד שפע קדושה רוחני עד שיתקן גם את הכבד ואברים הגשמיים ויכניעם לעבודתו י"ת וכן בניענוע לכל הו"ק שרומזים למדות יקח לעצמו שפע הטוב מהמדה ההיא ללבו שיהי' לבו שלם ומלא מכל מדות טובות ומשם יהי' נמשך להחליש כל כח הס"א השוכן בכבד ומענו בא הכעס שהוא דין והנה המשכת קדושה כנ"ל מהראשית בחי' המוח למדריגות התחתונים שהם בחי' אברים הגשמיים זה ע"י שממשיכין מאותיות השמות ולהשפיע ולהתפשט לאותיות המילוי שלהם כמ"ש ע"פ ויחן יעקב כו' ולכן "לכם "ביום "ראשון ר"ת גי' רל"ב שהוא מטהר שורש והתחלת מילואי שם הוי' שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן פרי עץ רומז ג"כ להתפשטות השם הוי' וכן איתא בספרים כי האילן הוא צורת אותיות הוי' כי השורש מהאילן הוא צורת מבחי' אות ה' וגידול האילן בהאורך צורת אות ו' והענפים ג"כ בחי' אות ה' והפרי דוגמת יו"ד הרי הוי' וגם עץ מרמז על שם הוי' והוא בהכאות אותיות זה עם זה דהיינו יפ"ה הפ"י ופ"ה הפ"ו רומז להתפשטות האורות משם הוי' כמו אילן בשורש ופירות וענפים שיתפשט הקדושה מהשורש להענפים ופירות כנ"ל נמצא שמרמז לנו כאן הכ' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ התפשטות הקדושה מהראשית למדריגות התחתונים ע"י המשכות האורות מהאותיות השמות להמילוי שלהם ואמר הכ' במה יפעול האדם המשכה זו והתפשטות זה ואמר הדר גי' יצחק עה"כ שמסר נפשו לה' בעקידה וכן ימסור האדם נפשו ויכניע כל כוחות גופו לה' ובזה יפעול כפות תמרים שיקשר את הדינים כי תמר גי' י"פ דין וז"ש וכפות לשון קישור התמרים הדינים שבכל היו"ד מדות העשרה מאמרות שהם י"פ דין גי' תמר ויקשרם במאסר שלא יוכלו לפעול דין. גם בכפות הוא מלשון לאכפיא דינא שכ' בזוה"ק שערא דדיקנא קשישין לאכפיא דינא ומשם ממשיכין כשמוסר נפשו לה' כיצחק שפעל בן בעת העקידה שאף שמדות יצחק הי' דין נעשה חסד ופעל התגברות החסדים כי אברהם שהי' מדת החסד מקדם עתה נעשה נכלל בגבורה שיהי' גבר עלינו חסדו וז"ש ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי כו' ששאלתו הי' איך תוכל אכזריות כזה לשחוט בנך יחידך היפך מדרך שהיא חסד שאתה ממשיך חסדים גדולים מבחי' חכמה שנקראת אבא כידוע כי החכמה היא אב לכל המעשים שמתחכם קודם במחשבתו על כל עשי'. גם אבי רת"ת "אדיר"במרום "ה' שחכמה נקראת מרום כידוע. והשיב לו הנני בני שעתה אני נכלל במדתך מדת בני שהוא גבורה פחד יצחק שמחמת ציוויו ית"ש אתלבש במדת גבורה לעשות אכזריות זה. ולכן אמרו לו אח"כ עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ובכל המקרא כשנזכר יראה נזכר השם הוי' רק כאן רומז לזה שאף שהי' מדת אברהם חסד נתלבש מחמת ציוויו ית"ש במדות גבורה שמרומז בשם אלקים מדת יצחק פחד וגבורה ויראה שבא מבחי' בינה כי מי שמבין שלגדולתו ית"ש אין סוף וערך אזי מתירא ממנו מאוד ולכן "ויצא "יצחק"לשוח "בשדה ר"ת יובל רומז ליובל העליון עלמא דחירות בחי' בינה שמשם נמשך פחד יצחק רק שבעקידה נכלל בחסד ונמתק כנ"ל ולכן אף שהי' מדתו מדת גבורה נכלל כבר בחסד והי' נהפך למדות חסד ויצא לשוח בשדה שדה חקל תפוחין קדישין לעשות יחודים להשפיע חסדים וטובת לבחי' שדה הנ"ל וז"ש ותאמר מי האיש הלזה ההולך בשדה כי איש מורה גבורה כמו ה' איש מלחמה ועתה הלזה ההולך בשדה הלזה גי' מ"ז גי' הוי' ואהי' שעוסק עתה ביחוד שמות הרחמים האלו ולהמשיך ולהוליך השפעות משמות אלו להמדה שנקראת שדה וזהו שהשיב לה הוא אדני ולא מצינו שקרא ליצחק אדני רק כי התשובה על שאלתה שהוא בחי' גבורה ועתה הוא עוסק בבחי' מדת חסד והי' תשובתו הוא הוא אדוני אברהם שכבר בעת העקידה נכלל במדת אדני אברהם גה בתיבת הלזה רומז כי חיבור הב' ההי"ן שבשם הוי' בעת העקידה שהי' בן ל"ז שנים ולכן הלזה ב' ההי"ן ול"ז באמצע המחברות ה' תחתונה לה' עליונה והכל ע"י שנכלל אז בבחי' מדות חסד בעת העקידה שמסר נפשו לה' ואברהם עקד את יצחק בנו והכניע הגבורות ונכללו בחסד. וכן בלולב שמרמז ע"ז כנ"ל למסור נפשו לית"ש כפי' ולקחתם לכם כו' פרי עץ הדר כו' עוקדים את הלולב וקושרים אותו לרמוז על קשירות ועקידות הגבורות כי יצחק אותיות ק"ץ ח"י וכן בלולב מנענעים ח"י ניענועים ועקידתו וקשירתו מרמז על עקידת יצחק שימסור כ"א נפשו כמוהו בעת שמוליכין את הלולב למעלה וישתעבד את לבו לאביו שבשמים ועד"ז פי' ויעתר יצחק כו' שפתח שער של מס"נ להשם שיהי' כח לכל הנשמות לילך בשער הזה ולמסור נפשם וזהו שאמר ויעתר אותיות תרעי שפתח השער לכל הנשמות ישראל גם עשה שער לזכור תמיד זכות עקידה וע"ד שאמרו חז"ל שהוא ית"ש הבטיח שכשאומרים ישראל פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אני זוכר להם עקידת יצחק בן אברהם וע"י שנכלל יצחק בחסד ועשה שער כנ"ל לכל הנשמות שע"ז מרמז ויעתר יצחק לה' ז"ש לנכח נכח ר"ת "נשמת "כל "חי גם נכח גי' ג' הויות רומז שהשיג מקור הנשמות בחי' בינה כמ"ש ונשמת שדי תבינם והמשיך ממקור החסדים ג' הויות שגי' נכח וכן ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ר"ת עה"כ גי' הויות ומשם המשיך לאחר העקידה. ויעתר לו ה' שהקב"ה עשה אותו שער כנ"ל ועי"ז כנ"ל שנכלל במדת החסד יצא ממנו יעקב בחי' מדה"ר כי כל כוונת אברהם ויצחק בעת העקידה שיתפרסם כבוד קדושתו ית"ש ותתפשט קדושתו ית"ש מבחי' ראשית לבחי' אחרית וזה מרומז בשם יעקב יו"ד עקב כנ"ל ע"פ ויחן יעקב כו' שתתפשט הקדושה מיוד עד עקב כנ"ל עד סוף כל הדורות תתפשט הקדושה וזה הי' כוונתם ואף שראה אברהם שישחוט את יצחק לא הי' קשה לו כלל מהיכן יהי' יוצא יעקב שתתפשט הקדושה כי לא רא' את יעקב בצורת אדם הגשמיי כמו שהי' אח"כ רק ראו ובקשו התפשטות הקדושה הרמוז בשמו כנ"ל וזהו שאמר הכ' ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק שנכלל מדות יצחק באברהם בעת העקידה עי"ז הוליד את יעקב וז"ש אברהם הוליד את יצחק כנ"ל שכל כוונתם בעת העקידה להוציא את יעקב שהי' מטתו שלימה וז"ש ויבקע עצי עולה ויבקע אותיות יעקב שראה אז שיעקב יוצא ממנו ויהי' מתקן חטא אדה"ר בעץ הדעת שנתערב טו"ר ומיעקב התחיל הפירוד כי מאברהם עדיין יצא ישמעאל ומיצחק עשו ומיעקב פסק הרע ולא הי' מעורב בטו"ר ונפרדו כי יעקב תיקן חטא אדה"ר כי שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר כי הוא תיקונו וז"ש ויבקע אותיות יעקב עצי בחי' עץ הדעת חטא אדה"ר תערובות טו"ר לבקע ולהפרידם ובס' י"מ כתב ג"כ לפי דרכו שויבקע אותיות יעקב ועצי על השבטים ופי' המפרש מלשון עצות והענין כי כל שבט קיבל חכמה ועצה מבחי' צירוף הו"יה שמי"ד צרופי הוי' קיבל חכמה ועצה לעבודת השי"ת ולכן עצי מלשון עצה כנ"ל וכל השבטים קבלו ע"י שער הזה של יצחק ולכן מתחיל הרמז על ניסוך המים ביום שני של סוכות כמ"ש חז"ל בשני נאמר וניסכיהם כי היום שני כנגד יצחק שהמשיך גבורות מים שפעל התגברות החסדים בכל היו"ד מדות ולכן ויעתר יצחק עה"א גי' י"פ מים עם ג' אותיות מים וז"ש חז"ל במשנה הגיע לשער המים הוא מדת יצחק שפעל לפתוח שער החסדים העליונים התגברות החסדים הנ"ל:
שכון בארץ הזאת כו' גור בארץ הזאת כו' הנה יצחק אבינו אחז"ל שהוא יהיה המליץ טוב על ישראל שאפי' שחטאו ח"ו ימחול להם ית"ש בזכותו ופועל יצחק התגברות החסדים כנ"ל שיהי' ית"ש נושא עון וכביכול ישכח כל עוונותיהם כמ"ש חז"ל נושא עון לשון נשה ומשכח וכמ"ש גם אלה תשכחנה ודרשו חז"ל זה מעשה העגל שאמרו אלה כו' ולכן יצחק במילואו גי' תשכח וכן שם שני משם מ"ב שהוא בר"ת "קבל "רנת "עמך "שגבינו "טהרינו "נורא הר"ת גי' תשכח עה"כ שזה השם הוא במדת יצחק שהוא שני לאבות וכ"ז אנו גורמין ע"י שאנו ממתיקין הדינים והגבורות של מדת יצחק ועושין סוכה שהיא מג' דפנים ונוטלין ג' הדסים שבזה ממתיקין הדינים ע"ד הכוונה בתקיעות שופר שתקיעה שברים תרועה מרמזים לג' אבות ונעשה עי"ז המתקת דיני יצחק ע"י הוא מוקף מחסד אברהם ורחמי יעקב עד"ז בג' דפנים מ"ג הדסים ועי"ז פועלים שאדרבא הגבורות מדת יצחק יהי' להתגברות החסדים למחול עוונות ישראל ושגם אלה תשכחנה ולכן ג"פ דופן וסכך וג"פ הדס עה"כ גי' תשכח כמו יצחק במילוי ושם שלו כנ"ל שמורה על התגברות החסדים כנ"ל וכן יצחק אבינו הי' עבודתו להמתיק הדינים ושיהי' התגברות החסדים והמשיך בסוכה מאה ברכות כמ"ש בס' שסכך גי' מאה ברכות ולכן כתיב ביצחק וימצא כו' מאה שערים ויברכיהו ה' שהמשיך מאה ברכות הרמוזים בסכך המשיך ממקור עליון מדת כתר ולכן שערים גי' כתר וכשהמשיך משם נמתקו כל הדינים ומתגברין החסדים וכנ"ל שלכן יהי' טוען לעתיד אפי' עבור בני ישראל הפחותים בעבודתו ית"ש והם כמו ערבה שדומין לדבר שאין בו טעם וריח רק מחמת שאגודים אלה באלה ואחודים אלה באלה גם עבורם ימליץ שיחביאם ית"ש בצל ידו כנפי השכינה וערבה דומה לשפתים ובזכות יצחק אנו מתפללין אדני שפתי תפתח כו' כנ"ל שיצחק ורבקה גי' תפילה שהם המשיכו לקרב את הכל תחת כנפי השכינה אפי' אותן שהן רק כמו ערבה כנ"ל וז"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שע"י עוז וגבורה מדת יצחק מתגברין החסדים ומברך את עמו בשלום ע"ד שאנו מבקשין ופרוס עלינו סוכת שלומך וכן מברך ית"ש את עמו בשלום וכולם כ"א פורס עליהם סוכת שלומו לחסות מזרם ומטר וכל כוחות הדינים שע"י שאנו מקבלין על עצמינו להתגבר על יצרינו במדת יצחק גבור' ממתיקין כל הגבורות ומנענעים לכל צד בהארבע מינים לאכפיא כל הגבורות שבכל צד ובזה מעוררין זכות יצחק אבינו שהי' ממשיך משם אהי' כנ"ל בחי' שערא דדיקנא קשישין לאכפיא דינא וכל הגבורות נמתקין ולכן אפי' על אותן שהם בבחי' ערבה ימליץ ויקרבם ויחביאם תחת כנפי השכינה וזה ג"כ רמוז בפסוק הנ"ל ה' עוז לעמו יתן שע"י טענתו של יצחק שע"י יצחק שמדתו עוז ה' יברך את עמו בשלום גי' סכך ערבה עה"כ שהפחותים שהם כמו ערבה ג"כ יסכך ויחופף ית"ש עליהם וז"ש שכון כו' שכון גי' שלום שפועל כל הנ"ל הרמוז בתיבת שלום שגי' כנ"ל וז"ש במדרש שכון בארץ השכן השכינה בארץ כנ"ל שכל הרמוזים במלת שכון שגי' שלום גי' עה"כ ערבה סכך שיפעול שאפי' על דומים לערבה תשכון השכינה ויחביאינו צל ידו ית"ש תחת כנפי השכינה הרמוז בסכך ואח"כ אמר גור בארץ כו' גור עה"כ גי' ג"פ הדס עם ג' כוללים לרמז הנ"ל שע"י שנוטלין ג' הדסים נמתק הדין ומתגברין החסדים כנ"ל:
ליום ב
טובה תוכחה מגולה מאהבה מוסתרת זה מדת יצחק שמדתו מדת פחד ובאמת הוא יהיה המליץ לעתיד עלינו מגודל אהבתו לו ית"ש ולישראל וזהו ע"ד כי גבר עלינו חסדו התגברות החסדים וזהו בחי' א"ב דא"ת ב"ש שהוא דרך אור חוזר ומורה דין ע"ד אותיות תשרי ולכן תמצא שסוכה בא"ת ב"ש גי' יצחק שהסוכה בחי' חסד הוא בהסתר ולכן אחר ר"ה ויוה"כ שהם בחי' דין ואנו נצחנו ואין שמחה כשמחת ניצוח יש לנו חג שאומרים בו זמן שמחתינו ושרה ראתה זה ברוה"ק ולכן אמרה כשנתבשרה ממנו צחוק עשה לי אלקים שע"י הדין בא שמחה שראתה שיהי' לה בן כזה שמורה וגורם שמחה ולכן ותצחק שרה בקרבה שהתנוצץ בה בחי' שחוק זה ובאמת צריך להיות השמחה מוסתר ע"ד הנ"ל אהבה מסותרת וא"צ לבוא להתגלות ולכן אמר ית"ש למה זה צחקה שרה ואמרה לא צחקתי כי יראה שבאמת ראתה שבנה כולל גם מדת יראה ואמר לא כי צחקת כנ"ל ובאמת כולל הב' בחינות כנ"ל:
יזל מים מדליו כו' הנה תיבת יזל הוא שם מע"ב שמות והוא גי' אהי' הוי' שהם מקורות החסדים וכבר אמרנו שעיקר שלימות החסד כשבא בבחי' גבורה ולכן "זוכר "יצוריו "לחיים שאנו אומרים בברכת גבורה ר"ת יזל וזהו בחי' יצחק שהי' בחי' גבורות ממותקות ולכן "יקרא "לך "זרע ר"ת ג"כ יזל שגי' אהי' והוי' כי השפעות זרע חיים וכל השפעות טובות הכל ע"י בחי' יצחק וזרע עה"כ גי' הר"ת מרופא חולי עמו ישראל שגם רפואה נשפע ע"י בחי' יצחק וכן כל מיני טובות וחז"ל אמרו שלעתיד יהי' הוא המליץ טוב עלינו ויאמרו לו כי אתה אבינו כו' וע"י בחי' יצחק יהי' ההולדה ילד יולד לנו בן ניתן לנו כו' וז"ש במדרש אשרי האיש ירא את ה' זה אברהם כו' כל מה שעשה א"א לא נשתבח אלא ביראה שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה הענין ע"ד שכתבנו לעיל שעיקר שלימות א"א הי' שאע"פ שמדתו הי' חסד כשהי' צריך לעבדו ית"ש במדת גבורה הי' עושה היפך מדתו ואמרו ז"ל עוד שם גבור בארץ יהי' זרעו זה יצחק ומה היה גבורתו שעשה לעקרה שתלד ע"ד שפי' כנ"ל שביצחק יקרא לך זרע שבבחי' יצחק בא בחי' העלם להתגלות וזה כל עבודתינו מר"ה ובכל חודש תשרי להביא מהעלם להתגלות שבר"ה תקיעות שופר קול בלא דבור ענין העלם בלא התגלות וביוה"כ קצת התגלות יותר ה' תפילות וה' עינוים עכ"ז עדיין אינו בבחי' התגלות לגמרי ובסוכות אנו נוטלין הד' מינים בהתגלות עכ"ז עדיין הוא בבחי' הסתר שאנו מסתירים עצמינו בהעלם בתוך הסוכה בסכך ודפנות עד בשמ"ע שאז בחי' התגלות בסוד שם אגל"א לשון התגלות והוא הס"ת מאתה גבור לעולם ה' מדת יצחק כנ"ל שעל ידו הוא בחי' התגלות ושם זה גי' אל"ד שבא מבחי' העלם להתגלות ע"י בחי' גבורה וז"ש שעשה יצחק לעקרה שתלד:
צחוק עשה לי אלקים ע"ד הנ"ל ששלימות החסד ניכר ע"י מדת גבורה בחי' שם אלקים וז"ש צחוק ושמחה עשה לי בחי' הגבורה משם אלקים כמ"ש ז"ל ארבעה צריכין להודות כו' שהיה עליהם מדת גבורה וניצולו ולזה צריכין להודות לה' נמצא שבא שמחתם ע"י מדת גבורה ולכן נקראים ההודאו' ותשבחות זמירות כי הם מבחי' גבורה ולכן זמיר עריצים ע"י השירות ולכן בפי ישרים תתרומם כו' ובקרב קדושים תתהלל הר"ת מתיבות שניות יצחק לרמוז כנ"ל שהתשבחות הם מבחי' גבורה מדת יצחק משם בחי' שמחה ולכן הד' מינים שאנו נוטלין להודיע שאנו נצחנו כמ"ש במדרש ולקחתם לכם כו' מאן נצח קרבא כו' ומנענעין בהם כגבור בכלי זיין וידעין הכל מאן נצח ובחי' נצחון הוא ע"י מדת גבורה לכן אנו נוטלים המינים בהלל שהוא שיר ושבח בחי' מדת יצחק וכן סוכה במילוי כזה סמ"ך ו"ו כ"ף הי' גי' זמר לרמוז שאז מודיעין מאן נצח ע"י מדת גבורה וזמיר עריצים הגיע ומ"ש כל השומע יצחק לי ולא צחוק לי ואמרה יצחק רמזה על לעתיד שיגרום הוא עיקר השמחה והחדווה ויאמרו לו כי אתה אבינו כו' ובניסוך המים הי' מנסכין בכל כלי שיר להמשיך השפע מהעלם לגילוי כי שיר הוא מורה ענין גילוי וכמ"ש והאופנים וחיות כו' ברעש גדול מתנשאים כו' לעומתם משבחים כו' מפני גילוי אלקותו ית"ש בעולמות עליונים וכנ"ל ע"פ יזל מים כו' בענין המשכה מהעלם לגילוי כנ"ל וניסוך המים נרמז ביום ב' כי מים יש בו מ"ם פתוחה וסתומה והיוד נקודה הכוללת כי הנה הסוכה שני דפנות כהלכתם ושלישית אפי' טפח נמצא שהוא פתוחה דוגמת מ"ם פתוחה וכן היתה התיבה פתח התיבה בצידה תשים דוגמת מ"ם פתוחה וזה רומז לבחי' מחשבה בחי' כחב"ד שכ"א כלול מיו"ד גי' מ"ם שבחי' מחשבה אין קטרוג וא"צ הסגר לגמרי כי המחשבה נעלמת ונסתרת מכל ואיך יכולים לקטרג עלי' ומ"ם סתומה הוא בחי' המעשה ושם יש קטרוג וצריך לסגור וכל אלו נכללים ביו"ד שהוא נקודה שכוללת כל הבחי' והוא בחי' כוללות החסד הנשפע בבחי' אלו הב' אותיות מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה וכשממשיכין מהחסדים דרך צינור שהוא דוגמת אות ו' בין אותיות מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה הנ"ל אז הוא שם מו"ם השם האחרון מע"ב שמות שנמשך החסד עד סוף כל הבחי' דרך הצינור והכל ע"י בחי' יצחק הרומז על המתקת הגבורות ולכן שם מו"ם גי' אלקים כנ"ל שע"י בחי' מדת גבורה הוא שלימות החסד ולכן ניסוך המים שרומז להמשכת חסדים נרמז ביום ב' לרמז הנ"ל שעיקר שלימות החסד ע"י מדת גבורה כנ"ל ויום ב' הוא בחי' גבורות כידוע והיה מנסכים מים ויין שמורה שהי' ממשיכין הכל מהעלם אל הגילוי ויין הוא ענין נעלם שאין אנו רואים איך שורש האילן נותן כח להענבים להתמלאות ביין ונובע ממעיין חתום וסתום משא"כ מים רואים הנביעה מהמקור ומורי' על נגלה ונסתר לחבר' לידע שכל פרטי פרטיים הנגלים בעולם במינים ממינים שונים כ"א יש לו שורש למעלה וכמו למעלה כל ספירה כלולה מעשר ומתחלקות לכמה רבבות מדריגות מפני ריבוי התכללות של יו"ד ספירות זה עם זה בכמה רבבות מדריגות שונות לאין שיעור לכן גם למטה מטה בחלקי דומם צומח חי מדבר יש התחלקות פרטי מינים שונים לאין שיעור וגם שמין אחד מתחלק לכמה פרטיים כמו פירות שטעמיהם משונים יש חמוצים ויש מתוקים ובטעמים שונים וכל גידול הצומח תלוי באופני מזיגות קור וחום שמחמה ולבנה וקור וחום בחי' חסד וגבורה שמיכאל שר החסד שר של מים שבטבעם הם קרים וגבריאל שר הגבורה שר של אש ואמרו ז"ל עליהם שית' עושה שלום במרומיו וזה מחמת התכללות המדות וכנ"ל ע"פ ואני בחסדך כו' בענין הגשמים ששרשם מחסד וכמ"ש גשם נדבות כו' תכין בטובתך כו' ונקראים גשמי ברכה שהם חסד גדול ועכ"ז צריך התכללות גבורה לצורך החסד שע"י הגבורה שמצמצמת כל טיפה לעצמה ומתרבין הטיפין וכמ"ש וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ארבה גי' יצחק שהוא בחי' גבורה שמחלקת השפע בחלקים רבים מאוד וכן מחלקת הטיפת גשמים וכן כל עיקר השפעה הנתקבלת בהמקבל הוא ע"י מדת גבורה ולכן שולחן בצפון וכן מצפון זהב יאתה נמצא השפעות הון ועושר ומזון ממדת גבורה של יצחק שמורה ע"ז צד צפון שהחסד כלול בגבורה וכן עד"ז הרב הלומד עם תלמוד ורוצה להבינו איזה שכל צריך הוא להתצמצם משכלו לפי ערך שכל התלמיד ולהביא ע"י משל וכדומה נמצא השכל והחסד נשפע ע"י צמצום ועד"ז האב המונע מאכל מבנו לפי שיודע שיזיק לו נמצא בזה הצמצום והגבורה נכלל החסד והגבורה נמתק בחסד כיון שתכלית הכוונה להתחסד עם בנו ועד"ז כל המדות כלולים כנ"ל וזהו ענין נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופו וכת' אני ראשון ואני אחרון ולכן הי' אז שמחת בית השואבה שיצחק לשון שמחה והי' מנסכים מים ויין כי מים בחי' חסדים מבחי' חכמה כי מים גי' ט' יודי"ן שבד' מלואי הוי' והיו"ד רומז לחכמה ויין שנותן שמחה כמ"ש ויין ישמח הוא בחי' בינה שדינין מתערין מינה והוא בחי' גבורה כנ"ל ביצחק לשון צחוק ושמחה ונמתקו גבורות דאמא בחסדים דאבא ובא כל שפע טוב לעולם:
ויזרע יצחק בארץ ההיא כי כתיב גלמי ראו עיניך גולם הוא נקודה בלי התפשטות כי ישראל עלו במחשבה וצריך לבקש שיתקיים רצונו ית"ש במה שבראנו לקבל תענוג מאתנו ור"ת "את "השמים "ואת "הארץ שהוא ראשית הבריאה הוא אותיות ההוא והנה בה' נברא העולם ויש לה ג' מלואים אותיות הי"א הרי ההיא וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא וקרינן ההוא רומז לב' בחי' הנ"ל ושנה גי' ספירה מאה שערים כי בכל ספירה כוללת כל העשר וכל העשר כלולים מעשר הרי מאה ויש עולם העליון בחי' מה הכולל המאה כי מאה אותיות מה א' מורה על אחד כמ"ש ולפני אחד מה אתה סופר והוא למעלה ממספר מאה ומשם המשיך יצחק המאה שערים:
ויזרע יצחק בארץ ההיא כו' כי הנה אחז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם כו' והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא ליתן שכר טוב לצדיקים כו' הפי' כיון שכל המדות כ"א כלול מחבירו א"כ הי' יכול להבראות במאמר אחד שבו ג"כ כלול כולם רק ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות שכ"א כלול מיו"ד והנה הכל הי' נכלל כביכול במאמר ראשון הוא שם אהי' ומשם לכל היו"ד מאמרות רומזים ליו"ד מדות שע"י שאמר ית"ש אהי' להם לאלקי צריך לפעמים כביכול למדת החסד ולפעמים להיות גבורה בתוך החסד כמו במצרים וכן כל המדות והנה אברהם מדתו הי' לפרסם מדת חסדו ית"ש ולזרוע החסד שיתגדל ויתרבה ויצחק עד"ז מדת הפחד ובזה נכלל כל היו"ד שכ"א כלול מיו"ד וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא הוא אותיות שם אהי' שמשם נמשכים המדות זרע יצחק שהוא גבורות פחד יצחק וימצא בשנה ההיא שנה גי' ספירה מאה שערים פי' כל היו"ד מדות שכ"א כלול מחבירו עד מאה שנגד זה מאה ברכות ויברכיהו ה' ע"י שמצא בהספירה של יצחק מדת גבורה פחד יצחק ג"כ מדת השם הוי' מדת החסד שכולם כלולים זה מזה ומצא בה שמאה שערים נפתחים ועשה מאה ברכות עי"ז ויברכיהו ה' כי לפי פשוטו שהברכה הי' מה שמצא מאה שערים הי' לכתוב תחילה ויברכיהו רק כנ"ל:
במדרש הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים כו' ג' דברים מצינו בעץ הדעת ותרא כי טוב העץ למאכל ונחמד למראה וטוב להשכיל כמ"ש משכיל לאיתן האזרחי אמר יצחק עד עכשיו הייתי נהנה מהמראה עכשיו איני נהנה אלא מהטעם כי הנה אדה"ר וחוה חטאו באלו הנ"ל שרצו להשכיל יותר ממה שהיתה ידם מגעת כמו שאמרה להם הנחש והייתם כאלקים יודעי טו"ר וזהו באמת החטא להתחכם יותר משכלו כי צריך מאוד לשקול איך להתנהג בחכמתו וזהו תיקון אברהם שנקרא איתן אזרחי שהי' חכם גדול אין כמוהו אז והכניס כל חכמתו איך להכניס הכל לו ית"ש תחת כנפי השכינה ובזה הכניס כל עיקר חכמתו ושלא להתחכם יותר מדאי וז"ש והשענו תחת העץ לתקן חטא הנ"ל מהעץ ויצחק תיקן את הטעם ע"ד שאמרו במדרש וימירו כו' בתבנית שור אוכל עשב יכול בשור של מעלה ת"ל אוכל עשב והענין כי יש צדיקים קדושי עליון שכשאוכלין בשר מלמטה ממירין אותן בשור של מעלה שמעלין אכילתן למעלה מעלה עד שור שבכסא הכבוד ולכן ועש"ה ל"י מטעמי"ם כאש"ר אהבת ס"ת המיר להמיר בשור של מעלה וז"ש שלא נהנה רק מהטעם שתיקנו הראי' בעה"ד עיקר התיקון ע"י דוד האדמוני עם יפה עינים גם יעקב תיקן הראי' ע"ד שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם קדמאי שהי' עמו א' במראה ויכול להיות שאז בפסח כשאכל יצחק מטעמים עשה סוכות כמו שהי' ביצמ"צ בפסח היקף ענני כבוד וסיי' במדרש שם הה"ד ברבות הטובה רבו אוכליה שר"ת מזה גי' יצחק שע"י אכילתו תיקן הטעם מעה"ד והרבה טובה בעולם כי יש בחי' אותיות נקודות טעמים והמשיך מבחי' טעמים:
וירא והנה סולם מוצב ארצה כו' והנה מלאכי אלקים עולים כו' במדרש תרבוסא של ג' רגלים הראה לו כו' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו הנה מדת יעקב הוא מדת תפארת וכתיב כתפארת אדם כו' אדם גי' מ"ה מורה שמדת יעקב מדת ענווה להחזיק א"ע לאין ואפס ויעקב לשון עקב שמחזיק א"ע בהכנעה ורוח נמוכה ושפלה כעקב ולכן במדת תפארת מדת יעקב מילוי שם הוי' באלפי"ן שגי' מ"ה והענין שע"י השם מ"ה בא למדת הכנעה ואין ומה שע"י שמאמין וזוכר תמיד שלית אתר פנוי מני' ית"ש והכל בכוחו וחיותו ית"ש שע"ז מורה מילוי הוי' הנ"ל שכל הויות שיש בעולם הכל מלא מאלופו של עולם מבלעדי זאת הכל אפס ותוהו עי"ז האדם נעשה בעיני עצמו כאין ואפס מוחלט ע"ד ונחנו מה כיון שהכל רק מאלופו ש"ע לבד ובלעדי זאת הכל אין ואופס מוחלט ולכן מתחזק תמיד רק לפאר ליוצרו שמורה מדת תפארת מדת יעקב וז"ש תתן אמת ליעקב שיודע שהכל מאחד האמת אלופו ש"ע ית"ש והכל מלא מאמתות מציאותו ית"ש ועי"ז יודע באמת שהוא בעצמו אין ואפס והנה זה האדם שהוא עניו באמת ע"ד הנ"ל זה יכול להיות לו שמחה כי אין לו שום דאגה ואינו חסר לו שום דבר ואינו מבקש כבוד ועושר כיון שהוא בעיני עצמו אין מוחלט משא"כ מי שאין לו מדת ענוה א"א להיות לו שמחה אמיתות בשלימות כי כל הטובות שיש לזולתו נדמו לו שהם חסרים לו ויש לו קנאה ותאוה ומחמת רדיפתם יבוא עי"ז לעצבות וז"ש רני ליעקב שמחה שע"י שמחזיק בעקב והכנעה ומחשב א"ע לאין עי"ז יש לו שמחה. והנה השמחה שיש לו ג"כ אין לו מדברי עוה"ז משום דבר כיון שאינו מבקש שום דבר לעצמו כיון שיודע שהיא אין ואופס רק שיש לו שמחה מהגדלת כבודו ית"ש וגם כשמשפיע לו ית"ש טובות אינו לוקח אותם להנאתו רק להשיבם לה' לעבדו ית"ש בהם כמ"ש במ"א פי' ע"פ מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי אשיב לו לעבדו ית"ש בהם ויתפרסם הדרת זיו גדולת כבודו עי"ז ובזה שמח האיש הנכנע העניו הנ"ל וז"ש ישמח ישראל בעושיו שרק זאת שמחתם וז"ש ישמח ה' במעשיו פי' בחסדיו ומעשיו הטובות שעושה לנו משיבין אותו אליו ית"ש ומשמחין אותו ית"ש בהם וממליך אותו ית"ש על כל דבר ודבר שיתפרסם כבוד מלכותו ובזה הוא שמחתו כנ"ל ולכן ישמח גי' ה' מלך ה' מלך ה' ימלך שמי שיבוא לאין ויש לו שמחה אמיתות הנ"ל יוכל להמליך אותו ית"ש על כל דבר ואינו מבקש עבור עצמו כלום והנה אדם שהוא עד"ז הוא ממשיך שפע ממקור עליון בחי' אין וזהו שכ' בכוונת שבעליות הלולב והורדתו ממשיכין משם אהי' במילוי אלפי"ן להוי' במילוי אלפי"ן לרמז הנ"ל שמי שהוא בעצמו אין ע"י ידיעתו שהכל מלא מאלופו ש"ע ועי"ז נעשה מה ואין עי"ז ממשיך משם אהי' מקור ורצון העליון שתיכף בעת שאמר ית"ש אהי' במחשבה הקדומה הי' שמי שיהי' מה ואין ע"י ידיעתו בהתמלאות אלופי ש"ע ישפיעו לו כל טוב משם אהי' וזה מורה הלולב שלמטה הוא מחובר עם הדסים וערבות והלולב עולה למעלה מהם להורות על אדם שבזוי ושפל בעיניו הוא מתעלה מאוד אהי' למעלה ממדת חכמה כי מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב כו' ולולב אתרוג הדס עה"כ גי' תשמח כמנין יעקב במילוי שג"כ גי' תשמח כנ"ל שע"י מדת החזקת עצמו לעקב וענווה מדת יעקב באים לשמחה וזהו הענין של שמחת בית השואבה שע"י הקדושה שהמשיכו מר"ה עד הנה באו לבחי' אין ועי"ז הי' להם שמחה והמשיכו מרצון עליון וז"ש אם אין אני כאן מי כאן שאם מחשב עצמו לאין ואפס ואינו אומר ע"ע אני שמורה על ממשות וקיום אז מי כאן הוא אור עולם העליון ונתקיים בהם והיה לך ה' לאור עולם שאור עולם גי' שמחה ולא היה חצר בירושלים שלא היה מאיר מאור בית השואבה. גם ע"י ג' הדסים שגי' של ג"פ הדס הוא אור המשיכו אור הנ"ל. והנה יעקב הוא שלישי לאבות וכן סוכות הוא רגל שלישי ולכך מצינו בו ויעקב נסע סכותה וכבר רמזנו איך הלולב אתרוג הדס שעה"כ גי' תשמח רמוז בשם יעקב שהוא במילוי ג"כ גי' תשמח ואמרנו שבלולב שעולה ויורד רמוז ביעקב במדת ענווה וז"ש במדרש הנ"ל ע"פ והנה סולם כו' שתרבוסא של ג' רגלים הראה לו רגל שלישי סוכות ורמוז שהוא מדתו שהוא שלישי לאבות והוא כמו הלולב שעולין ויורדין בו להמשיך כנ"ל כן ע"י מדת ענווה מה הרמוז ביעקב שכן היה מדתו וז"ש והנה סולם עה"כ גי' לולב הדס ומלאכי אלקים הצדיקים עולים ויורדים בו שמעלין ומורידין אותו להמשיך כנ"ל ומסיים המדרש ע"ז פסוק כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו שחבל הוא חוט המשולש רומז להנ"ל בחי' רגל משולש גם רומז שע"י שאגודים ואחוזים ישראל אלה באלה כחבל הזה עי"ז אפי' הפחותים שבבני ישראל שהם נקראים בשם יעקב עכ"ז מתקרבים בסוכות תחת כנפיו ית"ש אפי' מי שיש לו רק מחשבה טובה לעבדו ית"ש והם חלק ה' עמו חלק גי' לולב הדס עה"כ גם עמו יעקב חבל נחלתו ר"ת ג"כ גי' לולב הדס עה"כ שע"י הסוכה ומינים מתקרבין הכל ולכן תקנו ג"כ פסוק זה בנוסח האשפיזין לרמז הנ"ל:
ליל ג
במדרש פרי עץ הדר זה הקב"ה דכתיב עוז והדר לבושו וכפות תמרים זה הקב"ה צדיק כתמר יפרח. עוד במדרש שכל הד' מינים מרמזים על ישראל הענין כי הדר לשון הדרי בי מורה על תשובה וכפות תמרים מורה לכפות הדינים כי תמר גי' י"פ דין כי אמרו ז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם כו' להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם מוכרח שבכל מאמר יש ג"כ בחי' דין והכל עושין ישראל ע"י סיוע מהקב"ה והנה כתיב המגביהי לשבת כו' מורה על לולב שעולה למעלה והמשפילי לראות על ההדס שדומה לעינים והוא למטה ומקימי מעפר כו' להושיבי עם נדיבים על ערבה שאין בה לא טעם ולא ריח מצטרפים עם המינים שהם בחי' נדיבים שיהיה אגודים ואחוזים אלה באלה וז"ש אם הבנים שמחה כי שלח תשלח את האם בנענוע למעלה ואח"כ ואת הבנים תקח לך בהבאה למטה כמ"ש בתקונים ע"פ כי יקרא קן צפור כו' שרומז על המינים שבלולב:
במדרש ויצא יעקב מבאר שבע ר' שמואל בר' נחמן פתח אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני מאין יבוא עזרי כו' כי הנה ית"ש ברא הבריאה בדרך השתלשלות עילה ועלול מסיבה לסיבה דרך משפיע ומקבל ובין כל משפיע ומקבל צריך ממוצע שיפעול זה שישפיע המשפיע ויקבל המקבל דרך הממוצע ע"ד חוט משולש מחבר ב' קצוות וז"ש בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי ע"י תליתאי בירחא תליתאי כו' הכל בדרך שילוש בחי' ראש ותוך וסוף וכן אנו משלשין לו ית"ש קדוש' ג"פ קדוש כי קדושתו בריש כל דרגין מתפשטות דרך הממוצע עד סוף כל דרגין וז"ש אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד שמשפיע לישראל דרך צינור (סוף כל דרגין) אותיות שמו ית"ש כביכול וכן אנו ממשיכין בהלולב ובמינין שעמו מראשית ועד סוף והממוצע הוא הלולב הולך באורך למעלה מהמינים הקשורים עמו והולך למטה אצלם זהו בחי' ממוצע וזהו בחי' יעקב כנ"ל שהי' ממשיך השפעה מבחי' ראשית לבחי' אחרית והוא הי' הממוצע כי הי' מחבר בחי' אברהם ויצחק והי' יושב אוהלים באוהל אברהם ואוהל יצחק בב' בחי' ומדתם גם אהלים אותיות אלקים רומז לבחי' יראה כנ"ל שאברהם קודם העקידה הי' בחי' חסד ויצחק בחי' גבורה ובעקידה נתלבש אברהם ג"כ במדת גבורה מחמת יראתו ית"ש כנ"ל שלכן אמרו לו כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וע"י היראה נמתק בחי' חסד באברהם ויעקב קבל שני מיני יראות אלו מאברהם ומיצחק וזהו יושב אהלים אותיות אלקים מדת גבורה מדת יראה ולכן יעקב גי' ב"פ אלקים עה"א נגד ב' בחי' מדת יראה של אברהם ושל יצחק שמנתק מדה"ד ואז כשהצדיק אוחז ביראה מדת גבורה כי יראה גי' גבורה אזי מטיל הגבורות על שונאיו וז"ש ויעקבינו זה פעמים ויעקבינו אותיות יעקב שנלחם בו בשמו שמרומז בו ב' מיני יראות כנ"ל והי' כובש לעשו עי"ז והטיל עליו גבורות ע"י שמו יעקב גי' ב"פ אלקים והי' כובשו עי"ז ב"פ הבכורה והברכה כי עבודת יעקב ורצונו הי' שלא יהי' לעשו אחיזה בבכורה בחי' ראשית וגם לא בברכה הנמשך ממנה וז"ש הקול קול יעקב כמ"ש במ"א שהקול מחבר ומעלה מרגל הקו"ף שהוא למטה מכל האותיות עד ראש הלמ"ד שהיא למעלה לכל האותיות וזה הוא ג"כ מדת יעקב שהיה מחבר וממצע והי' בתחילה שמו יעקב בחי' יו"ד עקב כי יעקב סוד התורה שמרומז בשמו היו"ד משמו רומז ליו"ד דברות וקע"ב תיבות יש בהם וזהו שהי' שמו בתחילה יעקב ואח"כ ישראל כמ"ש במ"א כי מתחילה צריך לקיים התורה בבחי' עקב אף שאין יודע הסוד רק שהיו"ד החכמה גנוזה בהם ואח"כ שהכניע את כוחו של שטן הנלחם עמו וירא כי לא יכול לו שכבר לא הי' לו שום אחיז' בו כי הכניע כל תאוותו אמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך שמרומז לבחי' עקב כ"א ישראל אותיות לי ראש שיגלה לו ית"ש סודות התורה ויקיים התורה במדריגות ראש חכמה עליונה. וזהו הי' הכל מעלת יעקב כי הי' מבחר שבאבות כי הי' השלישי לסדר אבות אברהם יצחק ויעקב והי' יעקב הממוצע ביניה' כנ"ל שלכל הדברים צריך מומוצע וזהו ענין אות למ"ד שבה תלת פירקין כי למ"ד לשון לימוד כי הרב כשלומד עם התלמיד ורוצה להבינו איזה שכל צריך להביא לו משל דוגמת זה והמשל הוא הממוצע ומחבר שכל הרב עם שכל התלמיד שע"י המשל נעשו לאחדים שמבין התלמיד עי"ז את דברי הרב וכן צורת למ"ד הוא דמות קומת אדם שהאברים שבו מחולקין לג' חלקים הראש חלק אחד והידים והגוף עד השוקיים חלק ב' והשוקיים והברית חלק ג' וכן הוולד מונח במעי אמו תלת גו תלת ואח"כ יוצא ונזקף דוגמת אות למ"ד וזה ג"כ ע"ד הנ"ל שכל הדברים הם בדרך משולש ראש סוף ותוך הממוצע בניהם וז"ש הכ' כאן מדריגות יעקב ויצא יעקב מבאר שהמשיך השפעות מבאר רומז על יחודים שהסוכה רומזת עליהם שסוכה גי' הוי' אדני וכשמצרפין הסכך שהסכך בחי' שם אהי' הרי יב"ק ושניהם יחד יב"ק והוי' אדני גי' באר כמ"ש לעיל שסוכה כלל התורה ותיקון חטא אדה"ר בעה"ד ותיקון בוהשענו תחת העץ של סוכה ולכן יעקב שהי' מעין שופרי' דאדה"ר ותיקונו נסע סכותה וענין הסוכה דוגמת באר שהוא כלי לקבל המים כמ"ש באר מים כן הסוכה היא כלי המקבלת חסדים שממשיכין לתוכה מד' מלואי הוי' שיש בהם ט' יודי"ן גי' מים כנ"ל שהיו"ד הוא בחי' ראשית חכמה רומזת לחסד עליון וז"ש מבאר שבע כי המשיך משם הוי' במילוי יודי"ן גי' ע"ב גי' חסד וכשנקוד אותיות שם הנ"ל ביו"ד נקודת סגל שמורה על החסד אז עם הנקודות גי' שבע והמשיך שובע ושפע בעולם וי"ל שלזה נקרא שמו יעקב גי' ע"ב וה"פ אהי' עם ה' כוללים ה' חסדים שאנו ממשיכין להסוכה וז"ש המדרש הנ"ל ע"פ הנ"ל ויצא יעקב שיר למעלות כו' כי שיר רומז לשנות האבות ככתוב בריש מדרש חזית ששנות האבות ויו"ד דברות גי' שיר כי יעקב הי' שלישי לאבות ומחברם וז"ש למעלות כ' האר"י ז"ל למ"ד מעלות כנ"ל שמעלות יעקב הי' שהי' בבחי' אות למ"ד שבה תלת פרקין משולש ואמר למלפני ולמעבדני כנ"ל שהלימוד והתינוק העשוי בבטן אמו הכל בחי' אות למ"ד ענין מעלת יעקב כנ"ל:
יום ג
ויקח לו יעקב מקל לח לוז וערמון כו' בשקתות המים במדרש המים נעשו זרע במעיהם כו' וי"א ענני כבוד הביאם להזכרים כו'. הנה יעקב הי' כולל התורה שכלולה ביו"ד דברות שבהם קע"ב תיבות אותיות יו"ד יעקב כי התורה נמשלת למים שיורדין למקום נמוך מדת יעקב יו"ד עקב שהי' בהכנעה בחי' מה כנ"ל ג' מילוי הוי' באלפי"ן שעי"ז שמבין שהכל מאלופו של עולם הוא כאין בעיני עצמו כנ"ל וזהו שאמר תתן אמת ליעקב כי יעקב איש תם וצירף עצמו לאלופו ש"ע ונתחבר אות א' לאותיות תם אותיות אמת גם אמת במילוי ועה"א והכולל גי' תורה כנ"ל שיעקב הי' כולל התורה והנה ע"י מדת יעקב אנו ממשיכין השפע ולכן מצינו בלשון משנה אמת המים כו' שהצינור והקרקע שדרך שם נמשך המים נקרא אמת בזה נרמז שהחסדים שנקראים מים נמשכים דרך מדת אמת מדת יעקב ולכן בסוכות שאנו מתפללין על המים אנו צריכין לדבק במדת יעקב להיות באמת ולדבק במדת הכנעה שעי"ז זוכה לתורת אמת כנ"ל שאמת במילוי גי' תורה והתורה נמשלה למים ויקרא אמת המים ולכן נוטלין אתרוג שדומה ללב ואתרוג גי' אמת במילוי עה"א ואתרוג עה"כ גי' תורה לרמז שהלב יהי' באמת ולקיים תורת אמת ויקרא פרי עץ הדר כמו יעקב ששופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר לרמוז שצריך לדבק במדת יעקב כנ"ל ולכן כל הד' מינים פסולים בחסרון שצריכים להיות תם כמו יעקב איש תם וכן נפרד הלולב פסול הכל לרמז על מדת יעקב איש תם ולדבק באלופו ש"ע ויהי' אות א' נצרף לאותיות תם ונעשה אמת ואנו מעלין המינים ומורידין אותם להמשיך המים החסדים מג"ר למטה וז"ש המדרש המים נעשו זרע במעיהם כו' ענני כבוד הביאם שבסוכות שהוא רומז על ענני כבוד שהקיף ית"ש לישראל ממשיכין החסדים מים ובשמ"ע נעשה ממים אלו זרע כשנמשך דרך מדת יעקב כנ"ל נעשה מהם מיין נוקבין ומ"ד ולזה גילה יעקב הלובן במקלות רמז שהמשיך ממקור החסד שהם הג"ר ולזה לקח שלשה מינים מקל לוז וערמון נגד ג"ר שמשם יורד מים הנ"ל דרך מדת יעקב שנעשה זרע כנ"ל:
אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח כתב בזוה"ק שכשבא יעקב להסוכה אומר זה הפסוק והענין כי הנה מצינו שנקודות חולם מורה על בחי' יעקב ולכן לא מצינו שחלם חלום לא' מהאבות רק ליעקב ומה שחלם גם ליוסף הוא כי אלה תולדות יעקב יוסף כי הוא בחי' מילוי הו' של יעקב שהוא ב"ו אחרת וכן כשמדברים אות ו' א"א לדבר כ"א במילואה בו' אחרת כזה ו"ו וה"ו אחרת הוא בחי' יוסף כי הנה ענין הנקודהו הוא חיות האותיות שכמו שא"א לברי' להתנוע בלי חיות כן א"א להתנענע האות בלא נקודה ובחי' נקודות חולם שהיא על האות מרמז שהמקבל החיות עיניו נשואות למעלה לקבל חיותו ולהביט תמיד על חיותו וזהו שאחז ל בזמן שישראל היו מסתכלים כלפי מעלה הי' מתרפאים כו' כי שאז הוא בחי' נקודות חולם שמשם באה הרפואה כמ"ש ותחלימני ותחיינו ולכן בברכת רופא חולי עמו ישראל כתיב לכוון השם. הוי' בנקודות חולם נמצא שלשון חולם הוא לשון בריאות ורפואה שמרמז על בחי' עליונה נקראת ארך שמשם בא רפואה [שנקראת ארוכה] כמ"ש במ"א שמחמת שא"א להשיג גודל החסדים שאין להם שיעור נקראת ארוכה וזה מבחי' בקיעה ראשונה [כמ"ש במ"א] בחי' בקע לגולגולת שהגלגולת גבוה מכל שיעור קומה (מענין בקע לגלגולת) ולכן אומר יעקב ומברך את היושבים בסוכה בבחינתו ואמר אז יבקע כשחר אורך כו' יבקע אותיות יעקב ומורה על בחי' בקיעה הנ"ל וז"ש וארוכתך מהרה תצמח מבחי' ארך כנ"ל שמשם המשיך יעקב מבחי' בקיעה ראשונה כשמו יעקב אותיות יבקע כנ"ל ומה שאמר יבקע כשחר אורך כי החמה הוא דוגמת נקודת חולם החיות של האות המאיר לו כן החמה מאירה לכל העולם והיא למעלה מהעולם דוגמת נקודה הנ"ל:
א"י ע"ד שכ' במ"א שביעקב מרומז כל התורה שהיו"ד מרמז על יו"ד דברות שיש בהם קע"ב תיבות וזהו יעקב וז"ש אז יבקע כשחר אורך כו' שמברך את היושבים בסוכה בברכת התורה שהיא בחינתו שיזכו לכתר תורה וז"ש יבקע אותיות יעקב שמרומז התורה בשמו וכשחר אורך אורה זהו תורה ואומר וארוכתך מהרה תצמח כי התור' הוא רפוא' כמ"ש רפאו' תהי לשריך כו':
במדרש ברכות לראש צדיק זה יעקב כו'. שענין ברכה היא השפעת הקדושה והתפשטות השמות ע"ד שכ' במ"א שזהו בחי' מלואי השמו' שהוא התפשטות השכל מורה על התפשטות הקדושה ומלוא כל הארץ כבודו ובכל מקום קדושתו שם שורה הברכה ולכן מילוי שם הוי' גי' ברוך עה"א וזה פועלים ע"י בחי' יעקב שהוא מדת אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב ואמת גי' ז"פ מילוי שם הוי' במילוי ס"ג שמתמלאים כל המדות ביחודו וקדושתו ית"ש ועי"ז שורה ברכה וזה בחי' ז' הבלים שאמר שלמה נגד שבעת ימי בראשית שהם בחי' ז' מדות ומתמלאים במילוי ס"ג שהמילוי לבד אותיות השורש גי' הבל. והענין כי כשהאדם משים אל לבו שכל עניני עוה"ז הם הבל הבלים הכל הבל עי"ז הוא מכוון דרכו ומחשבותיו לילך בכל מדותיו בדרך אמת שגי' ז"פ ס"ג כנ"ל ועי"ז שורה הברכה בכל המדות בחי' שבעת ימי בראשית ונעשה שותף להקב"ה במע"ב ע"ד שאחז"ל בדן דין אמת לאמיתו שנעשה שותף כו' כי בונה עולמות ע"י הבל שלו שהולך בדרך אמת כנ"ל ולכן ברכה לראש צדיק זה יעקב שמדתו אמת ומביא ברכה בכל המדות ע"י התפשטות הקדושה. גם רמז שברכ' לראש צדיק שאותיות שהם ראשים וקדומים לאותיות צדי שהם פג"ט גי' יעקב והוא נתברך כנ"ל. גם ע"ד שכ' במ"ח שיעקב מרמז על בחי' תחתונה יו"ד עקב וישראל בחי' לי ראש שהיא ממשיך מבחי' ראשית לבחי' אחרית שהי' בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה וזהו מבחי' אין לבחי' אני וז"ש ב"פ אני ראו כי אני אני הוא שמאין נמשך לבחי' אני וזהו שרמז כאן כנ"ל שהי' ממשיך מכל המדות כי ר"ת מברכ' לראש צדיק גי' אין ואני:
וישא יעקב רגליו כו' במדרש באר זה ציון כו' ישקו העדרים משם שואבים רו"הק. הנה בחי' נקודת פתח מורה על חכמה כי החכמה שבאדם צריך להיות לה איזה שער ופתח והוא בחי' נקודת פתח שהנקודה התחלה לכל דבר וז"ש אדני שפתי תפתח ופי יגיד ימשיך וזהו בחי' פי הבאר והנה עין בחי' חכמה כמ"ש החכם עיניו בראשו וצריך להמשיך החכמה לכל ה' מדות ג"ג תנ"ה עד סוף המדריגות ולכן רגל גי' ע"ב קס"א לרמז כנ"ל לחבר הכל להראשית וז"ש אדני שפתי תפתח להמשיך לבחי' אדני מבחי' פתח ובשמחת בית השואבה היה ממשיכין כן וזהו ענין ניסוך מים גי' ט' יודי"ן רומז להמשיך מהחכמה היו"ד עד סוף מדריגות וז"ש לא ראינו שינה בעינינו כי ה"פ חכמה בה' מדות הנ"ל גי' שינה שמתגבר' על החכמה הנ"ל והם ביטלו השינה והגבירו החכמה וז"ש וישא יעקב רגליו רומז להנ"ל להגבי' אפילו בחי' רגל. אבן גי' ג"ן סדרים דאורייתא כי ביעקב נכלל התורה יו"ד דברות בהם קע"ב תיבות והנה בעשי"ת ממשיכין ג"כ בכל היו"ד מדות וכ' בכוונת לכוון בכל יום מעשי"ת תיבה אחת מזכרינו לחיים כו' וביהכ"פ לכוון אלקים חיים והנה אלקים חיים עם ב' כוללים גי' ציון הוא בחי' שכינה ששוכנת בתחתונים ולכן נקראת כנס"י שבכל ישראל בכ"א חלק אלקי ובהם שוכן ית"ש כמ"ש בקרבך קדוש ונקודות ציון נקרא ע"ש זה ציון שמציון תצא תורה ושם מצינו כללות הקדושה הזאת ע"ד שמציינים בלאנד קארט המדינה בנייר קטן ונקודה זו מורה על נהר זה וזו על עיר ועד"ז במצות שאנו עושין כתיב הציבי לך ציונים למשל הלולב מרמז על אור זה ובשרשו האור גדול מאוד הגם שהלולב הוא קטן רק הוא ע"ד הנ"ל וכן הסוכה מורה אור אחר ועד"ז הנ"ל בכל המצות וז"ש ציון המצוינת על בחי' כנס"י שם מצוין כל העולמות והמלאכים והשרפים וחיות הקודש ובחי' ציון הנ"ל בחי' כנס"י הוא הכלי לקבל מימי החסד מימי האור תורה שממשיכין להבריאה בהבראם מימי אור חכמה עליונה וזהו ענין ניסוך המים בחג כמו שבט' יום מעשי"ת המשיכו מ"ט תיבות הנ"ל בכל יום ממשיכין חכמה כי ראשית חכמה יראת ה' וממשיכין נקודת יראה לכנס"י בחי' ציון שגי' אלקים חיים עה"כ וכן הסוכה דוגמת כלי לקבל אור הכוכבים רומז לאורות עליונים וז"ש באר זה ציון כנ"ל גם באר גי' יחודים הידועים הוי' אלקים הוי' אדני ושלשה עדרי צאן גי' רגלים נגד ג' אבות כ"א המשיך אור מא"ס שא"ס גי' אור והיה לך ה' לאור עולם אור ה' גי' רגל אברהם המשיך חסד ויצחק פחד כי כל המרחם על האכזרים לסוף כו' ויעקב יושב אוהלים בשני המדות ויעקב המשיך אור מסוכה גדולה בחי' ה' ראשונה דהוי' לקטנה ה' תחתונה כמ"ש במ"א שהסוכה צורת ה' וב"פ סוכה גי' יעקב וז"ש ויעקב נסע סכותה ומ"ש וגללו את האבן שלא יהי' מניע למנוע המים מבאר הנ"ל ואנו בכללות ישראל פועלים בכל שנה זה וז"ש שהיה שואבין רוה"ק מבאר הנ"ל ולכן אנו מנענעין בכל נענוע ג' נענועין קטנים להמשיך מג' מוחין שמשם המשיכו האבות ולהמשיך מג' יחודים הכתובים בכוונת נר שבת כנ"ל בענין אור ה' גי' רגל:
במדרש והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כו' שרשי פתוח עלי מים וטל ילין בקצירי ע"י שקבלו ישראל התורה שנמשלו למים אהי' כטל לישראל וברכת יעקב ויתן לך האלקים מטל השמים שהנה אחז"ל בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית בשבילם נברא העולם ואף שנבראו לבסוף אעפ"כ ראשית הבריאה לא היה רק בשביל ישראל ע"ד נעוץ סופן בתחילתן ותחלתן בסופן כי כל הגוים כאין נגדו וכמוץ שהדרך להתערב בתבואה עד בא עת הפירוד ולכן שארית אותיות ראשית כי שארית יעקב העולם נברא בשבילם וזהו אותיות יעקב יו"ד עקב כי היו"ד התחלה לכל האותיות שכשתרצה לכתוב לכל אות א"א לכתוב רק כשתעשה תחילה נקודה קטנה והוא יו"ד וזהו ראשית יעקב הוא אתרית ונעוץ סופן בתחילתן וזהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שיעקב בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה ולהבין הלשון למה כתיב שארית יעקב אך כי לא זו שהצדיקים יזכו רק אפי' השארית שאינם צדיקים אעפ"כ גם הם יהי' כטל מאת ה' כי בקרב עמים רבים פי' לנגד האומות גם הם הראשית דוגמת הלולב ואתרוג והדס עם ערבה אף שאומר ית"ש כי באל"ה חפצתי ר"ת "לולב "אתרוג "הדס לא פושעי ישראל שהם נגד ערבה אעפ"כ ע"י אמונה נאחזים ומצורפים גם פושעי ישראל שדומים לערבה שהם שארית יעקב לשון שיריים וטפל ויש לרמוז שגם שארית לשון שאר בשר לשון קורבה ע"ד אבא יסד ברתא וג"כ ע"ד נעוץ סופן בתחלתן הנ"ל וז"ש והיה שארית יעקב כטל מאת ה' כי יש הוי' במילוי אלפי"ן גי' אדם והענין כי השית"ש מהוה כל הויות וממלא כל עלמין וכשישראל מכירין זה שאלופו ש"ע מלא כל הארץ כבודו נתמלא ההויה במילוי אלפי"ן. והנה צריך להמשיך מיו"ד ה"א וא"ו גי' טל אל ה"ה אחרונה מדת כנס"י וזהו ע"י הד' מינים כי הלולב עם המינים הנקשרים עמו רומזים ליו"ד ה"א וא"ו והאתרוג לה"א להמשיך לה והלולב מדת יעקב ולכן כתוב בספרים שגם בנענוע הלולב למטה לא ישפיל ראש הלולב רק יהיה ראשו למעלה להיות דוגמת הצינור ע"ד סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומנענע בראש הלולב לרמוז לבחי' שנקרא בספרים ארוך ומשם בא רפואה לשון ארוכה ומרפא וז"ש חז ל על החולה לשון קצירי כמ"ש כדקצר ורמי בערסא כו' וכמאן מצלינן אקצירי שאין להם רפואה שנקראת ארוך וז"ש שרשי פתוח עלי מים זו התורה שמים נגד ט' יודי"ן בד' מלואי הויה וזהו מרומז ג"כ בניסוך המים על ט' יודי"ן הנ"ל וע"י טל ה"ק אותיות יו"ד ה"א וא"ו שגי' טל ילין בקצירי בחולים שבישראל שיהיו מושפעים ממדת ארוכה ארך אפים שבי"ג מדה"ר וג"פ י"ג מג' אותיות שהמשיכו גי' טל ולכן ברכת יעקב אבינו ויתן לך אלקים מטל שהוא ג"פ י"ג מנין טל ויעקב אותיות יו"ד עקב שממשיכין מיו"ד עד עקב אל כנס"י ועקב גי' ג"פ זן עה"כ שממשיכין מזון ע"י מדת יעקב שראשו מגיע לשורש הי"ג מדות:
ויחן יעקב כו' ויחן ר"ת "יעקב "חבל "נחלתו כי הוא היה מחבל שהמשיך וחבר מראשית המחשבה עד סופה דמדריגות ודכל דרגין ולכן צורת יעקב חקוקה בכסה"כ כי המשיך מנחל העליון נשמות חדשות להעולם וכן נחל ר"ת "נשמות "חדשות "לעולם שהמשיך מתחת כסא כבודו ית"ש והמשיך קדושתו ית"ש מבחי' ראשית עד לעוה"ז סופה דכל דרגין שיהי' מלוא כל הארץ כבודו ויתפרסם כבוד קדושתו ית"ש והמשיך נשמות לי"ב בני' שהם נגד י"ב גבולי אלכסון והמשיך קדושת נשמתם מצרופי אותיות הו"יה שהם י"ב צרופי הוי' שהשבטים בנים וזרעם יודעו ויפרסמו כבוד קדושתו ית"ש וממשיכין התפשטות הקדושה מאתו ית"ש בענפי הקדושה שיהא מלוא כל הארץ כבודו וזה בחי' מלואי השמות שהשמות יתמלאו באותיות המילוי שלהם והמילוי זה עוד במילוי עד שאין שיעור וערך במילוי ומילוי דמילוי והתחלפותיהן בר"לא שערים וצרופים וזה מלוא כל הארץ כבודו לשון מלוא הוא כי זה בא מבחי' מלואי השמות כנ"ל שתתפשט הקדושה משורש לענפים. והנה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם שורש והתחלת המילואים גי' רל"ב גי' עולם הכסא שמשם נשמת ישראל מתחת כסא כבודו שממשיכים התפשטות קדושה מהשמות להמילואים ולכן יעקב שהמשיך הנשמות כנ"ל צורתו חקוקה בכסה"כ שמשם המשיך הנשמות כדי שתתפשט קדושתו ית"ש בכל העולם עד סוף כל הדורות וזהו אותיות יעקב יו"ד עקב שיוד הוא ראשית כי היא נקודה לבד שהיא הראשית והתחלה לכל אות והיא מדת חכמה והמשיך יעקב החכמה עד בחי' עקב ועד סוף הדורות וז"ש וידו אוחזת בעקב עשו בסוף ממשלת עשו שהוא בעקבות משיחא גם שם ידו של יעקב אוחזת שתתפשט הקדושה ויגין עלינו שלא יוכלו ח"ו להרע לנו כרצונם ושיתגבר כח הקדושה להוציא כל נ"ק שצריכים אנו לברר כי כן היה ג"כ עבודת יעקב אצל לבן להוציא נ"ק כמ"ש ז"ל במ"א על ענין המטר שר"ת "מראה "טעם "ריח שנותן ריח וטעם ומראה לכל עשב ועשב בפ"ע וזהו מפאת קדושה עליונה שנמשך לכ"א לפי מדריגתו כן היה ענין זה עבודת יעקב להמשיך קדושה עליונה ולהוציא עי"ז כל הנ"ק וז"ש אשר פיצל ברהטים פיצל גי' י"פ אהי' שהמשיך מראשית ליוד מאמרות ובכח זה הוציא כל נ"ק מלבן עי"ז. והנה יש ב' יודי"ן משמות הויה ואדני יו"ד בראש הויה ויו"ד בסוף שם אדני והם בחי' חכמה עילאי וחכמה תתאי וצריך לחברה לחכמה עילאי ועי"ז יפלו כל החכמה חיצוניות הרוצים לאחוז בבחי' חכמה תתאי וז"ש במדרש שהיה העולם קודם הבריאה מים במים והפריד ית"ש כו' ומים התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא כו' רפש בהון. כי מים גי' ט' יודין מד' מלואי הוי' כנ"ל והיו"ד הוא בחי' חכמה נמצא מים רומזים לחכמה וכן התורה נמשלת למים שיורדין ממקום גבוה למקום נמוך כי שרשה מחכמה עליונה בחי' יו"ד ומים תחתונים בחי' חכמה חיצוניות רפש בהון ית"ש שלא יהיה להם אחיזה בבחי' חכמה תתאי ויעקב הי' מחבר חכמה עילאי לחכמה תתאי כנ"ל ועי"ז הפיל חכמה חיצוניות ולכן יעקב גי' ב"פ מים עה"כ רומז להתחברות ב' מיני חכמה הנ"ל שחכמה נקראת מים כנ"ל שיעקב המשיך מבחי' ראשית חכמה עילאי לאחרית בחי' חכמה תתאי כחבל שמחבר ונמשך מלמעלה למטה ויעקב חבל נחלתו כנ"ל וכן בלולב אנו ממשיכין ע"ד הנ"ל כי הלולב בראשו רומז למוח שלמעלה מהשדרה כנ"ל ממשיכין דרך כל הח"י חוליות שבשדרה עד מדת יסוד שנקרא חי על שנמשך להמדה זו מהמוח דרך כל ח"י חוליות שבשדרה וממשיכים בהולכת הלולב למעלה חמשה חסדים דרך הח"י חוליות הנ"ל עד שבא בחזרה לבחי' יסוד ומשם לבחי' מלכות וה"פ חי גי' מים שממשיכין ה"ח דרך הח"י חוליות השדרה וזה היה הענין שמחת בית השואבה שהיה שואבין מים ע"ד הנ"ל להמשיך מבחי' ראשית שהוא בחי' מים שהיה ראשית להעולם כנ"ל שהיה מים במים והיה מנסכין להשיתין שהיא עמוק מאוד להמשיך מראשית לאחרית ולחבר חכמה תתאי לחכמה עילאי ולהכניע כל כוחות חיצוניות והי' שואבין מים מן השילוח שהמשיכו ממקור הי"ג מדה"ר שהם י"ג הו"יה גי' שלח והיה שם שני ספלים אחד של מים וא' של יין והיה של כסף כי מים ויין גי' ג"כ כסף והענין כי המשיכו ממקור הבריאה שמות הוי' ואהי' כמ"ש במ"א פי' מ"ש ז"ל עלה במחשבה לבראות במדה"ד בחי' שם אהי' שברבוע גי' דם ומורה דין ואח"כ שיתף מדה"ר בחי' שם הויה וזהו בחי' יין מורה דין ומים בחי' חסד ולכן יין ומים גי' כסף בחי' מדה"ר שכתבו בספרים שרחמים ממוזג ומשותף מחסד ודין כי בו אותיות ר"ח מורים דין שר"ח גי' יצחק בחי' גבורה ואותיות מים שברחמים הם מדת החסד המזיק ומשותף באותיות ר"ח שהם דין ולכן כאן שהי' שני ספלים של יין ושל מים הי' של כסף בחי' מיזוג ומיתוק הדין ברחמים. והנה אנו למדים ניסוך המים אמרו ז"ל בשני כתיב ונסכיהם בששי ונסכי' בשביעי כמשפטם אותיות מים והסימן מהימי' שלומדים מהם ניסוך המים הם אותיות בו"ז ואותיות אלו רומזים על התורה שנמשלה למים שיורדין ממקום גבוה למקום נמוך כי הב' מבוז הוא ב' מבראשית שגדולה ופתוחה לשאר אותיות התורה כי כוללת את כל התורה וכן אותיות נכללים ונכנסים בה וא"ו רומז להלוחות ארכן ששה והז' רומז לחצבה עמדי' שבעה וז"ש אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה פי' אהבת התורה שהוא בוז הנ"ל וזהו הי' ענין שמחתן להמשיך מבחי' ראשית לבחי' אחרית כנ"ל עד סוף דרגין כמו התורה שיורדת ממקום גבוה למקום נמוך לעוה"ז להמשיך קדושה בכל הבחי' ובכל המדות כנ"ל שהמשיכו מבחי' ראשית הבריאה בחי' מים ויין עד שהי' יורד דרך השיתין לאלל עמוק מאוד רומז לבחי' סופה דכל דרגין:
ולקחתם לכם ביום הראשון אמרו ז"ל בזכו' ולקחתם לכם ביום הראשון יבוא ראשון זה הקב"ה דכתיב אני ראשון ואני אחרון ויפרע מראשון זה עשיו דכתיב ויצא הראשון אדמוני כו' ע"ד שכ' במ"א "שלכם "ביום "ראשון ר"ת "רלב שגי' של ד' מלואי הוי' גי' רל"ב ומלואים אלו מתפשטין עד אין קץ וסוף במילואי מילואים ומילוי דמלואי מלואים ועד"ז עד אין סוף וזהו מלא כל הארץ כבודו שהכל מהתפשטות מלואי שמותיו ית"ש וז"ש כי מעולם ועד עולם אתה על כי מתפשטין בכל העולמות שמותיו ית"ש ומלואיהם ולכן אפי' מי שהוא מזוהם מאוד יוכל לבוא לתשובה וז"ש אם יהי' נדחך בקצה השמים בקצה הקדושה עכ"ז משם יקבצך כו' כי גם שם מתפשט קדושתו ית"ש וז"ש ולקחתם לכם ביום הראשון שרת גי' ד' מלואי הוי' תקחו זאת לכם להתפשט משם כל מלואי דמלואים עד א"ס ע"י התפשטות הקדושה שתגרמו. גם י"ל ולקחתם לכם ביום הראשון להמשיך משם אהי' הקודם לשם הוי' ולכל המלואים והמשכה זו הוא ע"י שיבוא האדם להכנעה עצומה וידע שלא יצא י"ח נגדו ית"ש ויאמר אהי' מעתה טוב ויוציא מחשבתו לפועל שיבוא מחשבתו להוי' וקיום ועד"ז המשיך משה מאהי' אשר אהי' שאפי' אין ישראל טובים כעת עכ"ז אמר ית"ש שע"י שאהי' להם לאלקי לעתיד שעתידים להיות טובים אהי' להם לאלקי תיכף וז"ש וחנותי את אשר אחון כו' הגם שאינו כדאי כעת רק שאני עתיד לחון אותו כי יהי' אח"כ טוב אחון אותו תיכף ולכן ג' מלואי אהי' שגי' תנ"ה גי' משה במילוי מ"ם "שין "הי שהמשיך משם אהי' כנ"ל וז"ש אשר תנה הודך על השמים שמשה עלה לשמים לקבל התורה ואמרו המלאכים הלא משה שגי' תנ"ה הוא כבר על השמים ולכן תן לנו ולו התורה ולמה יורידה לישראל אבל משה לא רצה בזה רק להורידה לישראל שזה עיקר שבחו ית"ש שעובדין אותו ית"ש בגשמיות כמ"ש במ"א ומ"ש ז"ל מראשון זה עשו כו' כי קליפה קדמה לפרי בחי' נחש הקדמוני ומשפילין אותו ע"י המשכה מראשית הקדושה כנ"ל:
כי נר מצוה ותורה אור. הנה בשמחת בית השואבה אמרו לא ראינו שינה בעינינו ההנה ית"ש ברא העולם בעשרה מאמרות ובכל מאמר הי' כח שם הוי' שבו הי' ית"ש מהווה כל הויות שנבראו בעולם ומזה ניתן בהשתלשלות לאדם יו"ד כוחות במוח וז' שערים בנפש וכן יו"ד מדות וחז"ל מנו עשר קדושות שהם מקדושת עשר הויות הנ"ל וניתן לאדם התורה הכלולה בעשר דברות שבזה יקדש העשר כוחות שבו ועי"ז יכול לראות כל כוחות הקדושה שהם עשר קדושות מיו"ד הויות כי מצות ה' ברא מאירת עינים ב"פ עין גי' יו"ד הויות לראות ולהשיג כח הקדושה ומשה רבינו ע"ה קידש את העשר כוחות שבו כ"כ עד שבא לראות כל כוחות קדושות העשר מיו"ד הויות ומשם המשיך התורה הכלולה ביו"ד דברות שהמשיך וז"ש וירא ה' כי סר לראות שנתקדש בכל היו"ד קדושות ליו"ד כוחות שבו ולראות בעיניו כי ב"פ עין גי' יו"ד הויות לראות בעיניו כל כוחות הקדושה של יו"ד הויות והמשיך התורה ביו"ד דברות כנ"ל שהתורה מאירה עינים להשיג כוחות הקדושה כנ"ל אבל אם האדם עובר ח"ו עבירה משס"ה ל"ת ויחטא באחת משס"ה ל"ת אז אור עיניו אין אתו וטח מראות עיניו וחשכו הרואות מלראות בארובות כוחות הקדושה עד שיתקן בתשובה את חטאו ויחזיר לקדושתו וז"ש לא ראינו שינה בעייננו שינה גי' שס"ה שלא הי' לנו שום מסך מבדיל משס"ה ל"ת מלראות הקדוש' בענינו כי אף שעברו ח"ו עליהם הי' מתקנים אותם בתשובה וראו עיניהם באור הקדושה העליונה והמשיכו על עצמם כל עשר קדושות מיו"ד כוחות הקדושה יו"ד הויות דוגמת משרע"ה שע"י קדושתו בעשר כוחות שבו המשיך התורה ביו"ד דברות דרך העשר כוחות הקדושה שהמשיך מראשית לאחרית שהמשיך התורה מרצון העליון עלית למרום שבית שבי שהמשיך התורה ממרום הוא רצון עליון ולכן משה עה"כ גי' רצון כן בשמחת בית השואבה המשיכו מרצון עליון קדושת התורה על עצמם על כל יו"ד כוחות שבהם וזה הי' בכח מצות סוכה ומינים שנוטלים בו שמצות ה' ברא מאירת עינים בפרט שמצות סוכה שקולה נגד כל המצות כמו שיסד הפייטן שכנגד כל המצות דת חוקתי' שקולה ולרמוז מצינו כי בסוכה יש ג' דפנות וסכך וסוכה גי' תורה לרמוז שהסוכה שקולה ככל התורה והתורה היא עץ חיים חיי עולם ועי"ז המשיכו חיים מרצון העליון כמ"ש חיים ברצונו וע"י הכלים ערבה ולולב והדס שמספרם כמנין חיים רצון שע"י הכלים אלו המשיכו חיים מרצון עליון דרך הצינור שפתח משה להמשיך מרצון עליון וכן לולב וערבה גי' משה ועה"כ גי' רצון ובזכות משה נחתמין כל ישראל לחיים וכל טוב ולרמז מצינו כי משה במילוי מ"ם "שין"הי גי' חותם עה"כ כי הוא המשיך התורה שהיא עץ חיים כי חיי רשעים שאין מקיימין התורה אינם נחשבין חיים כי רשעים בחייהם קרוים מתים ולכן ע"י שהמשיך משה התורה המשיך חותם חיים כי משה במילוי כנ"ל גי' חותם עה"כ גי' מלואי אהי' שאמר ית"ש למשה אהי' אשר אהי' כו' כי ישראל יקבלו התורה כמ"ש בהוציאך כו' תעבדון את אלקים כו'. והנה ע"י המשכתם בשמחת בית השואבה כנ"ל הי' להם כי נר מצוה ותורה אור שג' תיבות כי נר מצוה גי' ג"פ דופן עה"כ ותורה אור גי' אתרוג וג"פ הדס עה"כ שג' הדסים שנוטלין והאתרוג בזה המשיכו אור תורה ולא הי' חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה והנה בית השואבה גי' ג"פ דופן וג"פ הדס וסכך עם ג' כוללים וכולל שמנר מצוה ותורה אור האיר הכל כנ"ל:
אחז"ל ניסוך המים כיצד כו' הי' ממלא מן השלוח מעיין הסמוך כו' הנה ענין המעיין הנובע מציאתו הוא ההעלם כי פתאום נתגלה נביעתו בלתי נודע כלל מהיכן הוא נובע ונמשך והרי זה כמו יש מאין שאין להבין כלל מה הוא הדבר שמשפיע מים ההוא שנמשך מהמעיין פתאום וא"א לקרוא את הדבר ההוא בשם בפ"ע קודם שמשפיע המים רק כשאנו רואים המים מהמעיין הנובע אז קוראין אנו אותה מעיין ולא קודם נמצא שבחי' מעיין הוא מקור השפעות מים בבחינה נעלמה מהשיג וזהו בחי' טוב ה' לכל ואחז"ל שאמר ית"ש לאות ט' שאמרה שיברא בה ית"ש העולם שבי נקראת טוב ה' לכל ואמר ית"ש טובך גנוז בגווך כו' כמו שפי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך טוב הגנוז מקור הטוב שכל הטובות נשפעים משם ששם הוא בחי' טוב הכולל קודם שמתחלק לחלקים מה שא"א לנו להבין הבחי' של המקור בפ"ע רק ע"י שרואים ההשפעה הנמשכת משם כי מקור הטוב הוא באחדות אחד בלתי התחלקות רק אח"כ מתחלק לפרטי נבראים שבכל עולם מהעולמות ויורד לכ"א השפע לפי ערכו המלאכים מקבלים שפע היראה ונזונים מזיו השכינה כ"א כראוי לו ואנו מקבלים שפע הראוי לנו בעולם השפל בהשפעות בני חיי ומזוני עושר וכבוד וכדומה כל מיני שפע לכאו"א וכן בכמה רבבות מדריגות בפרטיות ונעוץ סופן בתחלתן שכולם נשפעים מאין סוף בה' אחד הפשוט דכתיב אני ראשון ואני אחרון ומיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זה את זה כמ"ש עושה שלום במרומיו שכולם נשפעים מאחד הפשוט כנ"ל בענין פסח וסוכו' שרומז ליראה ואהב' ומתחל' הי' בכללות אחד לרמוז שכל המדות כולם נשפעים ממקור אחד שמשם מקור כל השפעה הנשפע ביו"ד מדות ולכן מעיין גי' י"פ טוב לרמוז שכולל כל מיני טוב שבכל היו"ד מאמרו' שחתם ית"ש בגושפנקא דחתים בה שמיא וארעא הר"ת מן "את "השמים "ואת "הארץ שגי' טוב. והנה זה הענין הי' במשה שהי' כוללות נשמות ישראל והי' ג"כ בחי' מקור לכל מיני השפעות הטוב וז"ש ותרא אותו כי טוב היא מקור הטוב וכן כי מן המים משיתיהו בחי' מעיין מקור השפע הטוב. וזהו בחי' מקור י"ג מדה"ר שהמשיך משם מוחנותי את אשר אחון כו' אע"פ שאינו כדאי והגון ונמנע מלהשיג טעם כלל בחי' מקור הטוב הנעלם וזה הבחי' נקרא אין שאין להשיגה. והנה בשמחת בית השואבה המשיכו ג"כ משם וז"ש ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה בחי' ב' מעיינות ונמשך מבחי' מעיין מקור הטוב הנעלם משם המשיכו ב' מעיינות חסדים על ישראל חסד אל וגבורות על אוה"ע ולכן רמז שוקראתי בשם ה' לפניך וחנותי כו' בש"ם ר"ת "שאיבת "מים "בששון וששון גי' ותרון לשון אלם שהמשיכו מבחי' עליונה מאוד ששם בחי' היראה הגדולה כמ"ש לך דומיה תהלה בחי' אלם ששם קודם בחי' התחלקות האותיות אפי' במחשבה כי במחשבה שחושבין עכ"פ יש צרופי אותיות בכל מחשבה וזהו שבשם אלקים יש אותיות אלם י"ה שמבחי' אלם בחי' התחלקו' האותיו' אפי' בבחי' מחשבה נשפע לאותיות י"ה שהם בחי' מחשבה וז"ש ותרון לשון אלם שמבחי' אלם כנ"ל בחי' שתיקה נשפע בחי' שיר לרנן ולהלל והמשיכו בשמחת בית השואבה מבחי' אין לבחי' אני כמ"ש במ"א על מ"ש אם אני כאן כו' ואם אין אני כאן כו' בחי' התגלות נקרא אני כי המשיכו מבחי' מקור י"ג מדה"ר בחי' שם אל שהוא שם הראשון מי"ג מדה"ר לבחי' שם הוי' בחי' התהוות כל הויות כמ"ש ע"פ אל ה' ויאר לנו כו' ששמות אלו ממתיקין הדינים דשם אדני וג' שמות אלו אל הוי' אדני גי' אין ואני כנ"ל ובא מהעלם להתגלות וזה ישראל שיר אל שמשם אל נמשך לבחי' שיר בחי' התגלות ולכן אמרו ז"ל שבשמחת בית השואבה אומרים דברי שירות ותשבחות והלוים בכינורות כו' ובחצוצרות וכל כלי שיר כנגד ט"ו שיר המעלות כו' כנ"ל שנשפע מבחי' אלם לבחי' י"ה ומשם מתגלה בבחי' שיר שנוכל לומר שירות ותשבחות והמשיכו חסדים גדולים על ישראל וגבורות ודינים על שונאינו. ולכן שיר ג' ב"פ רנה כדכתיב רננו צדיקים בה' כו' וכתיב באבוד רשעים רנה. וז"ש ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה. ובהישועה אותיות הוי' וש"ע רומז לבחי' ש"ע נהורין שהמשיכו משם להוי' כנ"ל שמשם בחי' פנים העליון ב"פ פנים עה"א והכוללים גי' ש"ע כי נמשך משם חסדים על ישראל בחי' באור פני מלך חיים שובע שמחות כו' וגבורות על שונאי ישראל בחי' פנים של זעם כמ"ש פני ילכו וז"ש ממעייני הישועה כו' שהמשיכו משם אל הראשון שבי"ג מדה"ר וכתבנו במ"א שמשם נשפע ג"כ גבורות ודינים על שונאי ישראל כי אל לשון תוקף מלשון אילי הארץ. והנה ב"פ אל גי' במלואם ש"ע בחי' ב' פנים כנ"ל וז"ש הי' שואבין מים מן השלוח כי י"ג הויות בחי' י"ג מדה"ר גי' שלח ושם מקור הטוב בחי' מעיין הנ"ל המשיכו עד לשיתין עומק מאד כנ"ל שלכל הבחי' המשיכו משם כנ"ל וזהו הכל ע"י שנמחלו העונות ביוה"כ ובאו בבחי' לפני ה' תטהרו באו לבחי' מקור להמשיך משם כנ"ל. ולעתיד נשיג הטוב ההוא בבחי' הכללות נקרא עתיקא קדישא על שנעלם מהשיג ונעלם מאתנו ונעתק מאתנו. וז"ש ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה לשון רבים מורה על מדת חכמה ובינה שמחכמה ממשיכין חסדים גדולים על ישראל חכמה גי' חסד עה"כ ומבינה ממנה מתערין (מנה) לאכפיא דינא ובה דינים מאבד את הרשעים כנ"ל. וזהו אותיות שיר אל מורה על חכמה ובינה. ושיר גי' ב"פ רנה כנ"ל ועל ישראל נשפע חסד אל מחכמה שישראל עלו במחשבה כאמרם ז"ל:
במדרש פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם זה משה כו' כי כתיב ויוריהו ה' עץ וכתבנו כבר במ"א כי שם הוי' בהכאה גי' עץ שלעדו המתקת הדינים שהי' שורים שם דכתיב ולא יכלו כו' כי מרים בחי' דינים ולמדו שם הוי' בהכא כל אות עם חבירו וימתקו המים והענין ששם הוי' הוא בחי' העץ האילן שיש בו שורש ופירות וענפים ועליו כן משם הויה נמשך חיות פרטי לכל הנבראים מדצח"מ ע"י בחי' מלואי השמות באותיות המילוי שלהם ומילוי זה עוד במילוי עד שאין שיעור וערך במילוי ומילוי דמילוי מלואים והתחלפותן בר"לא שערים הצרופים וכל הנבראים מלוא כל הארץ כבודו מבחי' מלואי השמות כנ"ל והכל נמשך ע"י נשמות ישראל אותיות י"ש רל"א ומשה שהי' כולל כולם לכן נקרא פרי עץ כנ"ל עץ חיים שממשיך הפירות והענפים ועושה צרופים ברל"א שערים כרצונו וכן כל הצדיקים יש בידם כח הזה. ולעתיד דכתיב תורה חדשה מאתי תצא הגם שאנו מאמינים שלא תהי' תורה אחרת רק הפי' אלו אותיות לא ישתנו רק יהי' צרופים אחרים לפי הצורך אז. והנה עץ חיים גי' ברוך מורה על התפשטות ברכה לכל הנבראים חיות שלהם כנ"ל. והנה יש ה' חסדים ומשה שמן המים משיתיהו כולל כולם. ולכן פרי עץ זה משה שפרי עץ גי' ה"פ מים בחי' ה' חסדים שמשה כולל כולם כנ"ל ולוקח נפשות חכם ג"כ זה משה שהיה כולל הנשמות כנ"ל. וז"ש חכם שהיה בחי' חכמה שלהם ולכן נקרא עץ חיים ש ?כמה ת?י' שחכם גי' חיים והי' ממשיך חסדים לכל ישראל כנ"ל:
ותרד העיינה ותמלא כדה כו' ותורד כדה מעל שכמה כתיב ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה מעיין הוא ג"כ מלשוו עין שהעין הוא דבר גדול מאוד כי בא מהמוח שיש בהמוח דבר כזה כמו. הרואה במראה שנראה בהמראה הדבר שנגדו כן ענין חוש הראות שנחקק הדבר במוחו מה שרואה וכ' בס' כי הכהן שנכנס לבקה"ק נכנס בבחי' נקודה זו במדות עליונות שנקראת בת עין כי יש הוי' מצויירת בכ"ד עינין להמשיך השגחתו ית"ש מעינא פקיחא עינא אשגחותא לכל הו"ק שבכל הד' עולמות אבי"ע (ופ"ד גי' כ"ד) והעין הוא עגול זה מרמז על נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן שכל אדם שמחזיק עצמו לאין ואופס ולסוף של כל הנבראים אז הוא באמת בבחי' ראשית של נבראים וממשיך השגחה מראשית. וזה היה משה כי מן המים משיתיהו שמים הוא ראשית כמ"ש ז"ל ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים אז היה רוחו של משה כמ"ש ז"ל שזהו רוחו של משיח ומשה היה גואל וזה כי הנעלם מאותיות משה הוא מאין ע"י שהיה מחזיק עצמו לאין היה באמת במדריגות מים ראשית וז"ש וירא ה' כי סר שסר מראי' כמ"ש ויסתר משה פניו עי"ז לראות זוכה ותמונת ה' יביט ע"י שסר מלראות כמ"ש ז"ל בזכות ויסתר משה פניו כי ירא מלראות מגודל הכנעה עי"ז זוכה ותמונת ה' יביט וע"ז מורה הויה כנ"ל בכ"ד עיינין שהעין עגול לרמז על הנ"ל שכל אדם שמחזיק עצמו לאין אז ממשיך ע"ע השגחה עליונה מעינא פקיחא ואשגחותא כי נעוץ סופן בתחלתן כנ"ל וממשיך מבחי' ראשית וז"ש ותרד העיינה ענין עין הנ"ל ואמר ותורד כדה מעל שכמה שכם גי' י"ב הויות עה"א כי י"ב שבטים יצאו ממנה שהמשיכו מי"ב צרופי הוי' כ"א מצרוף שלו ואמר במדרש שהמים עלו לקראתה בחי' מ"נ העולים למ"ד ונעשה היחוד עליון ותמלא כדה רומז לכ"ד עיינין שבשם הו"יה הנ"ל:
(ליל ד' או לילה אח"כ מכל ימי סוכות מחו"המ ואילך)
אמרו ז"ל כינור של בית השואבה הי' של שבעה נימין כו' ולעתיד של עשרה דכתיב בנבל עשור אזמרה לך הנה בשמחת בית השואבה הי' ממש כין הארת פנים העליון וזהו ממדת חכמה דכתיב חכמת אדם תאיר פניו והנה החכמה מרומזת באות יו"ד כמ"ש בספרים ובניסוך המים שמים גי' ט"פ יו"ד המשיכו ממדת חכמה לכל המדות שאחרי' נעשה ט"פ יו"ד שהמשיכו ט' מיני חכמות קדושות ובזה בטלו והכניעו כל חכמת חיצוניות ומאסו בהם בתכלית המיאוס והנה יש חכמה עילאי ותתאי וחכמה הוא בחי' פנים כנ"ל וב"פ פנים עה"א וכוללים הם גי' ש"ע הם הש"ע נהורין שהיו ממשיכין בשמחת בית השואבה והנה השבעה נימין הם נגד ז' ענני כבוד שבוודאי לא היו ח"ו מסך מבדיל מן האור רק צמצום המצמצם שיהי' ממוצע כדי שיוכלו לקבל השפע וכן צריך בכל דבר אפי' בעבדות ד' שריבוי התפשטות הוא ביטול הדבר לגמרי למשל להיות נעור כל הלילות בלימוד וכדומה ועי"ז פוסק אח"כ לגמרי רק צריך להיות בכל דבר בחי' צמצום וממוצע וזה הצמצום הוא ממדת חסד כדי שיוכלו לקבל וז"ש הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בענן כזה שבא מחסד גי' ע"ב שענן זה אינו מסך המבדיל רק צמצום ע"ד הנ"ל וכן ענין השע"נ הם גי' י"פ הבל שההבל הוא ממוצע בין גשמיים לרוחניים וכמ"ש במ"א והנה נימח גי' מיכאל הוא שר החסד ובשמחת בית השואבה הי' כינור של ז' נימין ע"ד שאחז"ל שובע שמחות את פניך א"ת שובע אלא שבע וע"ד הנ"ל שבסוכות הי' ממשיכין הארת פנים העליון בדרך ממוצע כנ"ל:
ליל ד
נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן בילקוט כשם שהרועה זהיר בצאנו כך היה הקב"ה זהיר בישראל שנאמר לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד כו' וכן לעתיד וסוכה תהי' לצל יומם מחורב ולמחסה וכו' הענין כי שמחה א"א להיות לאדם רק כשיש לו הכנעה כמ"ש במ"א וזהו ענין שמחת בית השואבה שהיה להם הכנעה עצומה ובאו לשמחה בלא שיעור וכ"ז המשיך משה שהיה עניו מאוד מכל האדם וכן אהרן אוהב שלום ורודף שלום ואמרו חז"ל שהלך מפתח לפתח לעשות שלום. והנה ע"י הכנעה ממתיקין כל הגבורות כי מה יש לקטרג ולהתגבר על אין ואפס מוחלט וגיאות הוא שקר והכנעה וענוה הוא אמת ולכן "מים "תבעה "אש ר"ת אמת כי מים רומז להכנעה כי יורדין למקום נמוך וזהו שרומז בניסוך המים לבוא להכנעה ואש רומז לגבורות וע"י שהוא אמת שר"ת "מים "תבעה "אש נמתקין ועי"ז ישוב העולם כי כשכל אחד יתגאה על חבירו ובפרט נגדו ית"ש לא יהי' ישוב עולם וכמו דור המבול ודור הפלגה שנחרבו עי"ז וז"ש האר"י ז"ל שז' מלכין דמיתו הי' ע"י שכ"א אמר אנא אמלוך והיה התיקון ע"י בחי' מה החדש שמורה על מדת אין והנה צאן יש להם טבע הכנעה כמ"ש חז"ל שכ"א כופף עצמו תחת חבירו והנה ע"י הכנעה ממשיך משם אהי' שקודם הבריאה שהי' הכל בחי' אין ממשיך לכל הויות שבעולם וממשיך מג' מוחין כמו שממשיך בנענוע הלולב והנה ג"פ הוי' אהי' גי' צאן וז"ש נחית כצאן עמך בהכנעה ע"י משה ואהרן כנ"ל שהיו בהכנעה עצומה. וזהו ענין מדת נצח כי ע"י שמשפיל עצמו תחת חבירו מכניע את חבירו וע"ד רב שהלך לפייס את הקצב ואזיל אבא למקטל גברא. וע"ז מורה נקודת חיריק שתחת האות ומנענע את האות וז"ש ג"כ אם אני כאן שהלל הי' עניו הכל כאן שע"י אין מתחבר עם הכל והוא תיקון עולם כנ"ל:
ליום ד
ויקרא אל משה במדרש ר' תנחום פתח ברכו ה' מלאכיו כו' מצינו שנקראו הנביאים מלאכים כמ"ש וישלח מלאך ויוציאינו ממצרים וכי מלאך הי' והלא משה הי' כו' נקדים לפרש מ"ש והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ע"ד שפי' מ"ש ז"ל לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה רשעים נדונים בה כו' כי אמרו ז"ל שיאמר להם ית"ש מצוה קלה יש לי וסוכה שמה כו' ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה כו'. כי האומות יהי' סוברים שיעשו כמו ישראל שעשו רק סוכה מדפנות של עצים וסכך מאילנות ולא יותר ולא ידעו ולא יבינו האור הגדול שהיה לצדיקים ובכל קנה שמניחין בסוכה הכל בשמות ויחודים ואור גדול והתלהבות בלבותם בישיבתם בסוכה וכמעט נשרפים ע"י עשיות המצוה מאהבה ויראה והתלהבות רק שיודעין לקבל תיכף חיות אחר ע"ד והחיות רצוא ושוב וית"ש יוציא זה ההתלהבות מנרתקה מהכיסוי הוא הגוף שעי"ז לא היה רואין האור זה ולעתיד יוציא ית"ש זה האור מהנרתק והכיסוי והעלם לגילוי וירגישו האוה"ע גודל ההתלהבות והקדושה ולא יוכלו לסבול ויהי' נשרפים מגודל ההתלהבות שירגישו ועד"ז אמר הרב מבארדיטשוב שנ"נ הרשע כשהתחיל לשבח אותו ית"ש מאוד וטעם מנועם שמחת עבודתו ית"ש יצא חיותו מאתו מגודל הלהב שהרגיש ונתחלף חיותו בחי' רעה שבא לו נפש חיות מחי' רעה תחת חיותו. לא כן עם בנ"י שהרגלו בקדושה. וז"ש וירא והנה הסנה כו' שהסנה רומז לסוכה והסנה גי' סכך וסנה במילוי סמ"ך נו"ן ה"י עה"כ גי' סוכה במילוי סמ"ך ו"ו כ"ף ה"ה וכן משה נקרא מלאך גי' סוכה וכן משה דוגמת לולב שמקושר למטה עם המינים ולמעלה הולך גבוה מהם כן משה אמרו ז"ל מחציו ולמטה איש כו' שהיה מקושר עם ישראל למטה ומקושר עם השית"ש למעלה וכמו שכ' ע"פ לא אוכל עוד לצאת ולבוא ייע"ש וז"ש והנה הסנה שרומז לסוכה בוער באש התלהבות רק כעת אין נראה ההתלהבות וז"ש והנה הסנה איננו אוכל ע"ד הנ"ל וז"ש ברכו ה' מלאכיו כו' כי יודעים לקבל חיות אחר כנ"ל:
ויהי ביום כלות משה כו' במדרש הה"ד באתי לגני אחותי כלה כו'. הנה כתיב ויבן את הצלע כו' זה רומז איך אנו ממשיכין החסדים בסוכות ועושין כלי לקבל החסדים וממשיכין אור פנימי ואור מקיף כי הסוכ' היא מקפ' עלינו בדפנותי' ומחיצותי' מכל צד והיא אור מקיף עלינו. והנה בתקונים אמר על הכתוב כי יקרא קן צפור כו' שקאי על הסוכה שמסככת בה אמא על בנהא והד' מינים שבלולב הם האפרוחים והבנים והנה אנו פועלין במצות אלו בזמן שמחותינו שמקיימין ושמחתם לפני ה' אלקיכם כו' ומתפללין בתפילה על המשכת החסדים נקראים מים פועלין שתהי' אם הבנים שמחה ולכן תחת הסכך שהיא אמא כנ"ל נוטלין המינים שבלולב הדס ערבה סכך גי' אם הבנים שמחה עם ג' תיבות גם סכך לולב הדס ערבה עה"כ גי' תפלה וע"י שנוטלין הלולב והדס שכ"א גי' חיים ממשיכין חיים עלינו שבחיים נכלל כל מיני טובות כי מאן דיהיב חיי יהיב כו'. וז"ש ויבן את הצלע כו' ויבן גי' חיים שממשיכין ע"י לולב והדס כנ"ל צלע גי' פנימי שממשיכין בהם אור פנימי ואמר הכ' ותהי לו לאשה כי אשה ר"ת "אם "הבנים "שמחה לרמוז שע"י המינים שכ"א גי' חיים ממשיכין אור פנימי ועי"ז האמא שהיא אמא עילאי דמסככת באור מקיף ומקפת עלינו הוא אם הבנים שמחה. והנה המשכת החסדים אלו היה ג"כ במשכן שעשוי כדוגמת סוכה ונקרא סוכת שלם וכמ"ש ויהי בשלם סוכו. והנה המשכת החסדים הוא ע"י משה שפתח מקור החסדים כמ"ש כי מן המים משיתיהו שהחסדים נקראים מים ומשה המשיכם כי משה היה שושבינא דמלכא שהיה יודע מדת טובו וחסדו של הקב"ה שאין שיעור לחסדיו ולכן טען לפניו תמיד ית"ש שאע"פ שאין ישראל הגונים וראוים כ"כ עכ"ז אני יודע מדת טובך וחסדך שאמרת וחנותי את אשר אחון אפ"פ שאינו כדאי לכן תשפיע כמדתך הטוב והחסד. והנה יש ה' חסדים שנקראים בשם מים ה"פ מים גי' כלת וז"ש ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן שבמשכן שהיה דוגמת סוכה כנ"ל משה המשיך ה"פ מים שגי' כלת דוגמת שאנו ממשיכין בסוכה ע"י מחשבה דיבור מעשה שנוטלין המינים בידים ומקיפין ובפיהם שואגים הושענא וכ"א לפי ערכו מחשב במחשבתו איך להמשיך החסדים ובכ"א מג' אלו מחשבה דיבור מעשה ממשיך משם אל שהוא חסד אל וג"פ אל גי' מגן ונרמז בתפילה שאומרים מלך עוזר ומושיע ומגן שעזר גי' ערבה ומושיע ששואגין הושענא ועם המחשבה ממשיכין ג"פ אל שגי' מגן וז"ש במדרש הנ"ל ע"פ ויהי ביום כלת משה שרומז להמשכת חסדים מביא המדרש הפסוק באתי לגני כו' כי לגני גי' ג?"פ אל שעד"ז ממשיכין ה"ח הרמוזים בכלת כנ"ל:
וירא מלאך ד' אליו בלבת אש כי הנה כתיב דברתי אני עם לבבי וכן מרגלא בפומי' דאינשי לבי אומר לי ובאמת מי שומע דיבור הלב רק שבאמת יש דיבור פנימי והבל שההבל עולה מהלב שהלב אותיות הבל. והנה באדם מצינו שהתינוק מונח תלת גו תלת דוגמת אות למ"ד שבה ראש ואמצע וסוף וכן באדם הראש והמוח ההתחלה דוגמת היו"ד שעל הלמ"ד ואח"כ הגוף והידים ואח"כ הרגלים וכן הלולב רומז לראש ומוח העולה למעלה ולכן מברכין על נטילת לולב שמשם בא השכל העיקר שיציית האדם לשכלו מה שיגזור שכלו ואח"כ ההדס דוגמת הידים והגוף שהעיקר הלב והערבה רומז לרגלים הסוף של האדם ולכן לולב אותיות לו לב שהעיקר שישעבד לבו לו ית"ש ושהלב יציית להשכל שבמוח ולכן נחלק התיומת מלולב פסול כי צריך להיות הלב באמת כי לב פי' באמצע כמו לב ים ולב השמים שמייחד האדם האברים אל הלב להיות צייתים לשכל שבמוח ולכן צריך להיות בלב אמת שבתיבת אמת יש ראש תוך סוף א' ראש של האותיות ומ"ם באמצע ותי"ו בסוף ולכן נחלקה התיומת פסול שתיומת לשון תמים תהי' עם ה' אלקיך ונכתוב תמים ?בתינו גדולה שהעיקר הוא שבסוף כל הבחי' תהי' תמים ג"כ ולבת אותיות לב ות' דתמים. והנה ישראל במצרים העיקר זה שנ' אלו הי' בזכות אמונה כמ"ש ויאמן העם כו' אף שלפי הנראה חכמה גדולה ומעלה יותר מאמונה שאמונה יכול להיות בלי שכלכלל אבל האמת שאמונה גדולה יותר שבאמונה יכול להאמין מה שאין מחשבת שכלו תופס כי באמת לית מחשבה תפיסה בי' כלל וכשהולך בשכלו אין יכול להשיג רק מה שיד שכלו מגעת וי"ל שאמונה בחי' מלאך ולכן "כי "מחכים "אנחנו "לך ר"ת מלאך שאע"פ שבנ"י נקראים צבאות צבא אות ואות הוא דבר הנראה וא"צ להאמין אעפי"כ אנחנו הולכים בבחי' מלאך כנ"ל ואע"פ שיתמהמה אעפי"כ אחכה לו בכל יום שיבוא וז"ש במדרש וישלח מלאך ויוציאינו ממצרים שמשה רבינו ע"ה נקרא מלאך וברכו ה' מלאכיו זה משה עי"ז שקרב לבם של ישראל לאמונה וז"ש וירא מלאך ה' אליו בלבת ע"ד הנ"ל:
אחז"ל במשנה ניסוך המים כיצד כו' שני ספלים כו' ומנוקבין כמין ב' חוטמין דקין כו' ובהם מנסכים מים ויין. הנה אהרן הי' שושבינא דמטרוניתא להמשיך השפעות לישראל ממקורות עליונות דרך כל היו"ד מדות ולכן כשנכנס ביוה"כ לקדשו קדשים הזכיר שם יו"ד שמות הוי' ומשם חפר אוכל והמשיך השפעות טובות לישראל ע"י שכלל וקידש עצמו עם כל העשר קדושות שביו"ד שמות שהזכיר וזהו ענין התפילה שהתפלל שם ולכן תמצא שיו"ד הויותצ ואהרן גי' תפלה עה"כ ומשם המשיך קדושה לישראל והמשיך תשובה לישראל כדכתיב כו' תורת אמת היתה בפיהו כו' ורבים השיב מעון ולזה כתיב בי' ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך נרמז בזה שהוא גרם היחוד ע"י שהי' שושבינא דמיטרונית' שאחז"ל למדנו צניעות מתרנגול שבשעת יחודו עם הנקבה מסכסך בכנפיו ואומר אעשה לך בגד דמטי עד כו' ולכן אהרן שגרם היחוד והי' שושבינא דמטרוניתא זכה לכ"ז להיות לו בגדי קודש. והנה אהרן במילוי כזה אל"ף ה"י רי"ש נו"ן גי' תשמ"ב ועם ד' אותיות השורש והכולל גי' אתרוג לולב הדס רומז שאהרן השיב רבים מעון וכלל שמאלא בימינא והמתיק כל הדינים ע"י הקרבנות על המזבח שמזבח גי' אל הוי' עה"כ שמות החסדים שע"י שמות אלו נמתקו הדינים כמ"ש במ"א ע"פ אל ה' ויאר לנו ולכן אהרן במילוי גי' כנ"ל אתרוג לולב הדם לרמוז על כל הנ"ל שכלל השמאל בימין לכן כולל האתרוג שניטל בשמאל והלולב והדס שבימין והנה כל הענינים הנ"ל שעשה אהרן אנו עושין דוגמתו עם המינים הנ"ל בסוכות ומוליכין אותם למעלה שאנו ממשיכין מבינה ששם שערי תשובה ומשם ממשיכין אנו לעצמינו דיעה ישרה שע"י תשובה באין לדיעה ישרה וזה ממשיכין להלב ולכן בהבאה מביאין המינים נגד הלב לשם אנו ממשיכין לקדש עצמינו בעשר קדושות ע"ד אהרן ביוד שמות שהזכיר ולכן תמצא שאהרן עם יו"ד שמות הוי' גי' לולב הדס ערבה סכך עם ב' כוללים של סכך והמינים לרמז שהזכרתו יו"ד שמות הי' להמשיך כמו שאנו ממשיכין ע"י מינים אלו ממקורות עליונות דרך כל היו"ד מדות כנ"ל שממשיכין הדעת שהדעת הוא עדיין קודם עשיות המעשה רק שיודע איך לעשות אח"כ ומורה על מקורות עליונות שקודם שבעת ימי הבנין ימי המעשה קודם שבא התגלות המשכת המדות וזה ממשיכין בלולב ומיניו שהלולב הוא דוגמת אות ו' שהמילוי של אות ו' ג"כ ו' זה מורה על המשכה זו משורש עליון שמשם בא לענפים ובשורש שם נכפל שיש שם שורש וגם הענף מקורו שם ומשם נתפשט וזה דוגמת אות ו"ו הנ"ל שהלולב דוגמתו שעל ידו ממשיכין משורש עליון שמשם מתפשטין הענפים וע"י המשכה משורש דרך היו"ד מדות ממשיכין עשר קדושות להלב ועי"ז נמתקו כל הדינים ולכן י"פ לב גי' ש"ך שבזה נמתקו הש"ך דינים. ואנו עושין הקפות בהמינים דוגמת בגדי קודש הנ"ל לרמז הבטחה לשכינה ע"ד למדנו צניעות מתרנגול כנ"ל ולכן אנו מקיפין ומסככין דוגמת שמסכך בכנפיו כנ"ל. וזהו הי' הענין הנ"ל שאמרו שהי' כמין ב' חוטמין כו' ובהם מנסכים יין ומים כי חוטם גי' שם ס"ג רומז לעולם התשובה שהמשיכו תשובה על בני ישראל ועי"ז המתיקו כל הדינים בשיתין והמשיכו חסדים. וזהו שהי' מנסכים מים ויין גי' עץ גי' שם הוי' בהכאה מג' השמות הממתיקין כל הדינים כידוע מכוונות פדיון נפש בק"ס פרוטות והנה האותיות המילוי של יין ומים הם ג"כ כמו אותיות השורש ג"כ גי' מים ויין נמצא ב"פ מים ויין גי' ש"ך בזה שנסכו מים ויין נמתקו הש"ך דינים גי' ב"פ עץ והי' מנסכין כ"ז על המזבח ששם מקום המתקת הדינים כנ"ל שמזבח גי' אל הוי'. וגם רמזו שהנה ב"פ חוטם ויין ומים גי' רפ"ו כי צריכים להמשיך חיים להגוף ולהנפש רוח ונשמה כמ"ש בזכרנו לחיים כו' עד למענך אלקים חיים ד"פ חיים להמשיך חיים כנ"ל לגוף ונר"נ ולכן נוטלין הג' הדסים ולולב שכ"א גי' חיים כמ"ש בס' שבהם ממשיכין ד"פ חיים הנ"ל ולכן אחז"ל במדרש משל כו' לא ידעינין מאן נצח כו' וכשישראל נוטלין לולביהן בידיהם יודעין הכל מאן נצח הענין כנ"ל שבר"ה ויוה"כ וכל עשי"ת מבקשין זכרינו לחיים כו' ואח"כ נוטלין הד' מינים שמורים על ד' מיני חיים לגוף ונר"נ מורה שכבר כתב ית"ש אותנו לחיים בגוף ונר"נ ולסימן ציוונו ליקח אלו המינים ג' הדסים ולולב ד"פ חיים כנ"ל. והנה ג"פ הדס ולולב גי' רע"ה וההדס שהוא משולש תלת גו תלת הרי ט' וצירוף ב' כוללים של לולב והדס גי' רפ"ו גי' מים ויין וב"פ חוטם שע"י שהמשיכו תשובה כנ"ל והמתיקו כל הדינים המשיכו ד"פ חיים הרמוזים בג' ההדסים ולולב וגם רמזו שהי' בהם ב' נקבים דקים כמ"ש בלשונם הצח ומנוקבין כמין ב' חוטמין דקין כי ב"פ נקב דק עם ב"כ גי' לולב הדס ערבה סכך כנ"ל ועה"כ גי' תפלה כנ"ל ורמזו שהמשיכו אז מה שממשיכין בתפלה בהקפת השלחן עם ד' מינים מה שרומזים כנ"ל ועבדי עובדא דאהרן שעשה בהזכירו שם היו"ד שמות שגי' ג"כ תפלה כנ"ל ובגד קודש עה"כ גי' לולב הדס ערבה לרמוז כנ"ל שאנו עושין הקפות בהם דוגמת בגד קודש כנ"ל:
אחז"ל ניסוך המים כיצד כו' שני ספלים של כסף כו' ומנוקבין כמין ב' חוטמין דקין כו' כדי שיהי' שנים כלים בבת אחת כו' של מים ויין כו'. הנה כה"ג ביוה"כ הי' מזכיר בבהמ"ק עשרה שמות כ"כ בס' ושם אחד הי' נקוד בנקודת ישמחו השמים ותגל הארץ כי סוכות שאחר יוה"כ היא זמן שמחותינו ולכן המשיך השמחה ואמר בשמים שמחה ובארץ גילה שהוא יותר משמחה שבעולמות התחתונים שמחה יתירה ושם אחד הי' מזכיר בנקודות היוצאים מונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שהמשיך השפעות מבחי' הקודמות לבריאה וזהו לשון עדן כמו עדיין לא הי' הבריאה כמ"ש בקהלת וטוב משניהם את אשר עדן לא הי' כו' והמשיך השפעות משם להשקות את הגן להמקיימים את הגן סדרים דאורייתא. וענין הזכרות יו"ד שמות להמשיך ממקור האחדות לכל המדות כמ"ש לעיל באריכות שכולם נשפעים ממקור אחד מקור הטוב ולכן האדם צריך להיות בבחי' אדם אדמה לעליון שיהי' מדותיו שבורו' כמ"ש במ"א ולא להתנהג תמיד במדה אחת רק בכ"א כפי העת והצורך וזהו עבודתו תמיד בכל עת ורגע כי כולם יצאו ממקור אחד ולכן כ"א כלולה מחברתה והתורה היא מורה אותנו ומלמדת אותנו איך התנהגות בעולמות עליונים שנתנהג כן גם אנחנו להיות אדמה לעליון וזה צריך האדם להאמין באמונה שלימה שהגם שרואה הנהגות בעולם שהם הפכיים ידע ויאמין שהכל ממקור האחדות רק כ"א מקבל ומקבץ לעצמו השפע כפי הראוי לו מבחי' צרופי השמות ותמצא רמז שקור וחום גי' י"ב צרופי הויות עה"א להודיע שאע"פ שקור וחום שני הפכיים עכ"ז ממקור אחדותו המהוה כל הויות יצאו ולכן הכהן הי' מזכיר עשרה שמות בחי' היו"ד מדות ה' חסדים וה' גבורות שכולם ממקור אחד וזהו ענין מים ויין שהי' מנסכים והי' כלים בבת אחת כי יין טבעו להיות בחום ובמקום חם צריך להעמידו ומים טבעם בהיפך לעמוד במקום קר שהם בחי' חסד וגבורה וכיון שהכהן הי' ממשיך ממקור האחדו' נמתקו ונמזגו החסדים בגבורות למתק הגבורות וזהו ענין מזיגת מים ביין ולכן מזיגה גי' אדני שע"י המזיגה נמתק וכן בשמחת בית השואבה הי' מנסכים יין ומים שיהי' שניהם כלים בבת אחת וימתקו ויתמזגו זה בזה ונמתק הדינים של אדני ונעשה שם אדני ר"ת "אל "ישוב "דך "נכלם להמשיך מבחי' עינא פקיחא עינא אשגחותא כמ"ש בכוונת על שמ"ע בהוי' בכ"ד עיינין בחי' אל ישוב דך כו' ויין ומים גי' עיניך שהמשיכו מבחי' עינא פקיחא הנ"ל. והנה פקח עיניך גי' שמח ודרשו חז"ל והיית אך שמח לרבות ליל יו"ט האחרון לשמחה כי כל השמחה הי' על ענין זיווג שנעשה אח"כ בשמ"ע שלשם המשיכו שמחה והי' ספל גי'. י"פ טוב כנ"ל שהמשיכו ממקור הטוב הכולל הטוב שבכל היו"ד מאמרות ורמז כמין ב' חוטמין דקין רמזו שהמשיכו מבחי' חוטם עליון בחי' ארך אפיים כמ"ש בזוה"ק באדרא שמשם מיתוק הדינים והי' הכל יורד לשיתיו ונמתקו כל הדינים וז"ש אך טוב וחסד ירדפוני שגם הרדיפה בחי' גבורה ודין יהי' נמתק בחסד בחי' מזיגה הנ"ל ותמצא רמ"ז ז"פ אך טוב וחסד גי' שיתין שנמשך הטוב והחסד מהמקור לכל הז' מדות כנ"ל:
במדרש שמן וקטורת ישמח לב שמן זה אהרן שנמשך בשמן המשחה קטורת אלו ישראל כו'. כי הנה יש השפעה נגלית והשפעה נעלמת כמ"ש בפ' האזינו בענין גשם שהוא הנותן כח צמיחה של גשמיות הצומח ומטר ר"ת "מראה "טעם "ריח הוא נעלם יותר שנותן לכל או"א לפי הראוי כמ"ש אתרוג יש בו טעם וריח הדס יש בו ריח בלא טעם כו' והטל הוא נעלם יותר ודק בתכלית הדקות עד שהמים שהם ג"כ אין נתפסים במישוש היד עכ"ז כגשמים יחשבו נגדו כי הטל הוא מקור מוצא המים ודקותו קודם התגשמות כלל רק מקור מוצא הלחלוחות לבד ולכן יש בטבעו ליתן בארץ תוספת כח לחלוחות שהטל הוא מקור הרטיבו' שמרטיב את הארץ ובמטר יש בו שינוי שיורד לפי זכות הדור ולהיפך משא"כ טל לא יעצר נמצא אין בו שינוי והנה כה"ג ביוה"כ לאחר שהזכיר היו"ד שמות כנ"ל התפלל אם שחינה גשומה וכבר כתבנו שהכה"ג המשיך מהמקור של הטוב מקור השפעות נראה שהמשיך הרטיבות זה מהמקור שהוא הטל שיורד בחשאי ואינו ניכר ירידתו כלל וכלל וכן עבודת הכהנים בחשאי כמ"ש בדרוש חנוכה ואח"כ המשיך בחי' הטל לכל היו"ד מאמרות בחי' יו"ד שמות שהזכיר וי"פ טל גי' שמן המשיך השפע דרך ש"ץ אווירים כמ"ש בזוה"ק שבין השמים לארץ ולכן החזן נקרא ש"ץ ע"ש אווירים אלו שבוקעות התפילה אותם ועולה למעלה וז"ש במדרש שמן זה אהרן שהמשיך מבחי' מקור כנ"ל י"פ טל דרך ש"ץ אווירים והמשיך הכל מבחי' שמן הטוב על הראש יורד על הזקן בחי' י"ג ת"ד ושמן בחילוף א"ת ב"ש שם בי"ט שגי' אהי' מבחי' וחנותי את אשר אחון לעתיד כמ"ש במ א בחי' שם אהי' מקור ההשפעה ומשם יורד על פי מדותיו כטל כנ"ל שהמטר יש בו שינוי משא"כ הטל כי שורש הטל גבוה מאוד ונעלם עד שלא יפול בו שינוי אם העולם ראוי קטורת אלו ישראל שעל ידם התקשרות כל המדות ויחוד השמות ע"י דביקותם ב"ה וישימו קטורה באפיך כו' ר"ת גי' אהי' הוי' אדני שביחודם נשפע חסדים ורחמים: And in the Midrash: "Oil and incense gladden the heart" (Proverbs 27:9). Oil – that is Aharon, who was anointed with anointing oil. Incense – that is the Jewish People, etc. As behold there is revealed impact and hidden impact. This is as I have written in Parashat Haazinu about the matter of rain: As rain is what gives the power of growth to vegetative matter. And rain (matar) is the acronym of, appearance, taste and smell (mareh, taam, reiach) – it is very hidden, since each one [receives] according to that which is fit for it, as they said, “The etrog (citron) has taste and smell, the myrtle has smell without taste, etc.” And dew is [also] very hidden and extremely fine to the point that [when compared to] water, which is also nothing and is not held physically by the the hand; nevertheless, it is considered material in comparison to [dew]. For dew is the source of the production of water and is its fineness before it becomes materialized at all. Rather, it is only the source of the production of wetness. Hence it has in its nature the power to give an additional power of wetness to the ground. For dew is the source of the dampness which dampens the ground. But with rain, there is differentiation, in that it falls according to the merit of the generation and visa-versa; which is not the case with dew, as it never ceases, so there is no differentiation. So, behold the high priest – after he mentioned the ten names, as mentioned earlier – prayed, “If it is to be dry, let it be rainy.” And we have already written that the high priest brings down [bounty] from the source of the good, the source of impacts – it appears that he brings down this dampness from the source which is the dew that secretly falls, but its falling is not recognizable at all. Likewise, is the service of the priests secret, as I have written in the sermon for Channukah. And afterwards he brought down the aspect of dew to all ten of the statements – the aspect of the ten names that he mentioned. And ten times [the numerical equivalent of] dew (tal) is oil (shemen). He then brings down the impact through the three hundred and ninety (shatz) skies, as it is written in the holy Zohar (Shelach 290) that there are between the heavens and the earth. Hence the cantor is called shatz (the common acronym for shaliach tzibur), based on these skies that prayer pierces and goes above. And this is [the understanding] of that which is written in the Midrash, “Oil – that is Aharon” – as he pulled down ten times dew through the 290 skies, as mentioned earlier, from the aspect of the source. And he brought down all of it from the aspect of ‘fine oil on the head running down onto the beard.’ This is the aspect of the thirteen rectifications of the beard (tikunai dikna). And shemen (oil), in the at-bash [letter configuration scheme] is the name, Bit, the numerical equivalent of which is, ‘Eheyeh (I will be).’ This is from the aspect of, ‘I will favor whoever I will favor,’ in the future. It is, as I have written in another place – the aspect of ‘I will be’ is the source of impact, and it descends from there according to its traits like dew, as mentioned above. For rain has differentiation, which is not the case with dew; since the source of dew is very high, and hidden to the point that no differentiation can occur in it – if the world is fitting. “Incense – that is the Jewish People” – as through them, there is the connection of all of the traits and the unification of the names [of God], via their clinging to Him, may He be blessed. ‘And let them place incense before You, etc.’ – the acronym is the numerical equivalent of, ‘I will be,’ ‘I am’ and ‘the Master’ – which, when unified, brings the impact of kindnesses and mercies.
ליל ה
במדרש בהעלותך את הנרות זש"ה יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו את מוצא כל הנשיאים הקריבו כו' חוץ מנשיא לוי שהוא אהרן כמ"ש ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי אמר אהרן אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל כו' שבטי כו' אמר ית"ש לגדולה מזו אתה מתוקן בהעלותך את הנרות כי הנה כתיב כי נר מצוה ותורה אור ולהבין איך אמר שהתורה אור ומצוה נר ובאמת התורה היא במעלה עליונה יותר ממצוה והמצוה יוצא מהתורה ובנר נראה לנו להיפך שהאור יוצא מהנר וכן מהשמש יוצא אור נמצא שהאור קטן במעלה נגד הנר לכאורה ואיך המשיל להתורה רק הנה הנר נגלה לנו והאור הוא בחי' נסתרת יותר מהנר כי הנה בפסוק אמר יוצר אור ובורא חושך ובריאה למעלה מיצירה ואיך אמר בריאה בחושך רק ששם האור נסתר ומשם יוצא האור ואהרן גי' אור מ"ט שהוא הי' מאור הנסתר הנ"ל ודאג שמחמת שהוא בחי' אור נסתר לא יבוא להתגלות זה האור ואמר לו ית"ש בהעלותך את הנרות שהוא מעלה את הנר הנגלה שיוכלו להאחז בהם אור הנסתר הזה והיה מדליק כדי שיהי' הלהב עולה מאלי' בחי' אור הזה שהוא אור תורה כי להב רומז לתורה ל"ב התחלת וסוף התורה וה' רומז לה' חומשי תורה ואהרן בירך את ישראל בשלום שלום גי' ש"ע הם הש"ע נהורין והו' רומז לצינור המשכה גם שלום אותיות מושל שבמאורות נאמר להיות מושלים בקרב תבל ובאהרן כתיב ג"כ העומד לשרת שם את פני ה' אלקיך לשרת ר"ת "שלום "רב "לאוהבי "תורתיך כנ"ל שאהרן המשיך האור להב עולה מאלי' האור תורה ואהרן אותיות א' נהר כי המשיך מנהר עליון נהר דנגיד ונפיק בחי' בינה ה' ראשונה והי' מחבר הא' בחי' אלוף חכמה אל נהר בינה לבינה עולם התשובה שהכהנים היו מחזירין את ישראל בתשובה כשבאו להקריב קרבן וכן נאמר באהרן ורבים השיב מעון כי הבא להקריב קרבן הי' הכהן מחזירו בתשובה שלימה ע"י שיר של הלוים ונהר גי' ה"פ נא כי הנו"ן מנא רומז לבינה והא' לחכמה כנ"ל שנא רומז התחברות חכמה בבינה ובינה היא ה' עליונה ולכן גי' של נהר הוא ה"פ נא כי בה נכללו ה"ה מדות כי היא מקור להם אם הבנים ונא הוא לשון בקשה כי בתפלה צריך להמשיך משם מהנהר העליון ע"י אתערותא דלתתא כי הקול מעורר הכוונה כי הקול בחי' מ"נ מעורר מ"ד כי קול הרגל שתחת הקו"ף למטה מכל האותיות וע"י שית עזקאין דקנה עולה אתערות' עד הראש שעל הלמ"ד מקול ומעורר הכוונה מורה על עולמות עליונים בחי' מ"ד וז"ש נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם על בחי' נהר הנ"ל והקול הוא מ"נ מעורר מ"ד מתתא לעילא:
אמרו חז"ל ירדו לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול כו' האנשים מלמטה והנשים מלמעלה שמתחלה הי' בהפוך כו' כי הענין שעיקר העבדות ע"י היראה וכן מצינו ביוסף הצדיק שהי' עבודתו ביראה כמ"ש את אלקים אני ירא וכן בשמחת בית השואבה הי' שואבין את היראה שנקראת בית כמ"ש חבל על דלית לי' דרתא כו' שקראו היראה בשם בית ולכן לא קראו שמחת השואבה רק שמחת בית השואבה לטעם הנ"ל שהי' שואבין היראה בחי' בית והנה תחלה הי' האנשים למעלה כו' כי ידוע שבחי' יראה ואהבה מכונים בשם איש ואשה ויראה בחי' אשה ומתחלה הי' האנשים מלמעלה רומז שהי' עיקר עבודת' בבחי' אהבה ובאמת זהו א"א להגיע תיכף למדריגות אהבה רק להיות ירא חטא תמיד לדבק בזה תמיד שעיקר התגברות על היצה"ר הוא דווקא במדת יראה גי' גבורה ולכן הגביהו בחי' יראה שלמדו את העולם לאחוז תמיד ביראת ה' וזהו התיקון גדול שתיקנו גם רמזו במה שנשים למעלה בחי' יראה למעלה שזהו בחי' חשת חיל עטרת בעלה ע"ד שדרשו במדרש פ' לך לך אשת חיל עטרת בעלה שבעלה מתעטר בה והיא למעלה שעטרה הוא למעלה על הראש שכביכול ית"ש מתעטר בזה שאנחנו מחזיקין ביראה בחי' אשה ורוצין לקבל מאתו כאשה מבעלה בזה מתעטר ית"ש כאילו כביכול הוא הי' מקבל מאתנו וז"ש לא זז מחיבתם עד שקראם בתי כו' ואח"כ לא זז מחיבתם עד שקראם אמי שאע"פ שהאם היא המולידה וזרעה מקבל מאתה עד"ז היא בבחי' אשת חיל עטרת בעלה הנ"ל שית"ש מתעטר כאלו כביכול מקבל מאתנו. ואמרו ז"ל עוד מבלאי מכנסי כהנים ומהמניהון בהם היו מפקיעין ובהם הי' מדליקין כי הנה יש פרסה בגוף האדם בפנים המבדיל בין איברים עליונים לתחתונים בין הריאה ולב שיש בו שכל לכבד שאין בה שכל רק גשמיות וכן מבחוץ אדם לובש החגורה ע"ד הנ"ל והנה בכללות כנס"י יש ג"כ בחי' אלו שיש צדיקים העובדים את ה' בשכל גדול וזה בחי' אברים עליונים שיש בהם שכל ויש שעובדים את ה' בלא שכל והשגה רק בבחי' אמונה ולכן כתיב ואמונה אזור חלציו שהחגור הוא בין אברים עליונים לתחתונים שהם רק בחי' אמונה. והנה אח"כ יש עוד אברים התחתונים יותר שהם הרגלים שנקראים לבר מגופא ובבגדי כהונה הי' מכנסיים ואבנט לחבר את כל אלו האברים לקדושה שבגדי כהונה שמונה ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב נגד ד' אותיות הוי' וד' אותיות אדני וז"ש כאן שהכניסו אור היראה כנ"ל בכל הבחי' אפי' לאנשים שרומזים לאברים התחתונים שבכללו' קומת כנס"י גם מהם הי' מדליקין אור היראה וז"ש לא היה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה פי' אפי' מי שלא נכנס עדיין בחדרים פנימיים בעבודתו ית"ש רק בבחי' חיצוניות שהוא בחי' חצר הכניסו בו ג"כ אור היראה ובית כנ"ל ותמצא רמז כי מכניסי המניהון גי' ש"ס גי' י"ב צרופי הוי' עה"א שהם בחי' ו"ק כ"א כלול מחסד וגבורה כמ"ש לעיל בענין קור וחום גי' ש"ס ורמז שממשיכין ע"י היראה להמתיק כל הגבורות ויושפע חסדים טובים:
נשמט מלעיל ליום ד'
במדרש ריש ויקרא ר"א נקראו הנביאים מלאכים הה"ד וישלח מלאך ויוציאינו ממצרים וכי מלאך הי' והלא משה היה כו' כבר כתבנו במ"א על מדרש זה על ענין סוכה ולולב ונראה לרמוז עוד כי אז"ל על משה מחציו ולמעלה אלקים מחציו ולמטה איש כי היה אוחז ודיבק א"ע למעלה בקדושת עולמות עליונים והוריד הקדושה לישראל ע"י שדבק עצמו עמהם כי אגודים ואחוזים אלה באלה וזהו והחיות רצוא לדבק עצמו למעלה ואח"כ ושוב לעוה"ז להוריד הקדושה ועד"ז אנו עושין בלולב מנענעים עמו ומגביהים אותו למעלה וכן מוליכו לכל הו"ק שרומזים למדריגות עליונות ואח"כ מביאין אותו אצל לבו של אדם להמשיך ממדריגות עליונות טובות וקדושות לעוה"ז וכן בכל פעם שמנענע עוד מוריד בחי' עליונה יותר מקודם לעוה"ז ולכן הלולב למטה הוא קשור עם הדס וערבה ולמעלה יוצא לחוץ מהמינים הקשורים עמו שלמעלה הוא רומז לעולם עליון מאוד ולמטה הוא קשור עם הדס וערבה שרומזים למדריגות ובחי' תחתונות נגד בחי' עליונה שראש הלולב רומז עלי' להוריד הבחי' עליונה זאת שרומז עלי' ראש הלולב למדריגות תחתונות הקשורים עמו ומוליך מראשית לתחתונים שהם במדריגות אחרית ולכן לולב ערבה גי' משה וכן הדס ערבה גי' משה עה"כ כי הם בבחי' אחד כנ"ל שמשה מחציו ולמעלה אלקים שדבוק בבחי' עליונות והוריד לישראל הטובות והקדושות כי מחציו ולמטה איש שהיה דבוק בישראל ומה שמשה נקרא מלאך י"ל על שקיים מצותיו ית"ש שהם אורות עליונים נשלחים לעוה"ז. וי"ל ג"כ כי משה במילוי מ"ם שי"ן הי"א המילוי אותיות מאין גי' מיכאל המלאך והרמז בזה שהנעלם משמו מאין כי הי' מדתו ענוה בחי' אין ומרומז זה רק בהעלם שלו כי היה כ"כ עניו בתכלית ענוה עד שגם מדה המשובחת מדת ענוה לא היתה מפורסמת ונכרת אצלו רק הי' בהעלם שלו ולכן ומשה ענו כתיב חסר יו"ד כי היתה הענוה אצלו בהעלם וע"ז רומז מאין יבוא עזרי כי גאולה העתידה יהי' בזכות ענוה וע"י משה שמדתו אין וע"ז רומז מ"ש בזוה"ק דבגלות אסתלק עד אין כו' שאף שנסתר מאוד מאתנו יבוא עזרינו מאין כנ"ל:
ליל ה
אהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום כי הנה כתיב בסוכות תשבו זה מורה על מדת מלכות יראת שמים דמילי דאתתא בישיבה ועד"ז מ"ש חז"ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כי דוד מורה על בחי' נוקבא גם ישב גי' י"ב הויות לי"ב שבטי יה שהם ישובו של עולם שישובו של עולם התחיל מיעקב ואנו ממשיכין כ"ז לבחי' כנס"י בחי' שם ב"ן שהוא שם הוי' כפול מורה שמדבק חלק אלקי שבו להקב"ה וזהו ע"י התעוררות מ"נ מוריד מ"ד וע"ז מורה שם יל"י הס"ת מכ"י גמ"ל על"י כי ב' יודי"ן מורה על מ"נ ומ"ד והלמ"ד שבאמצע מורה על התורה שעל ידה גורמין כ"ז והר"ת מכי גמל עלי גי' ג"פ אל שממשיכין בהקפות משם אל שבמילוי גי' הקף וממשיכין הכל משולש מהג' מוחין והכל בחסדו ית"ש ואהרן הי' שושבינא דמטרנותא לגרום היחוד ע"י מ"נ ומ"ד ובשמחת בית השואבה הי' מנסכים מים ויין בב' חוטמין דקים כי חוטם גי' (ס"ג) רומז לעולם התשובה ומחוטם יוצא הכל חם וקר רומז להמתקה וכן המתיק אהרן ע"י תשובה שהמשיך על ישראל כמ"ש ורבים השיב מעון ולכן הי' אוהב שלום ורודף שלום להמתיק הכל ולגרום היחוד כנ"ל:
יום ה
אמרו ז"ל הלל כשהי' שמח בשמחת בית השואבה אמר להם אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן הנה שמחת בית השואבה הי' להמשיך מראשית לאחרית הארה והשפעות טובות והנה מדת ראשית נקרא אין שנסתר ונעלם מלהשיג שם לרוב מדריגותו והעלמו והאציל ית"ש מסיבה לסיבה עד העוה"ז שיהיה בו עם קדוש כזה שיכירו כבודו וגדלו ושיעבדוהו ית"ש ולתכלית הטוב הזה האציל ית' עד שמבחי' אין נמשך למדת אני היא מלכותו ית' שנקראת אני והיא בחי' אחרית ונקראת אני כי הוא התגלות קצת כי כיון שאומר אני הוא מוכרח שאומר כן לאחר שיודע ומכיר אותו שזהו אומר אני כאן לכן מדת אני הנ"ל היא התגלות קצת שיכולין להכיר כבודו ית"ש ומלכותו וזה עושה כדי שיהיה יכולין ישראל עם קדוש להיות דבקים בו ית"ש ע"י התגלות הזה כמ"ש ואתם הדביקים בה' אלקיכם וכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו כי ע"י התגלות הזה שמכירין כבוד מלכותו ואלקותו ית' והיא התגלות קצת יוכלו לדבק בו ית"ש ומדת אני נקראת אמונה כי אף שאני הוא התגלות עיקר הידיעה הוא שלא נדע כי עיקר התגלות והשגה היא לידע שיש אלקי בעולם כזה שלית שום מחשבה תפיסא בי' ית"ש ולהאמין באלקי כזה ה' ית"ש מה שאינו משיג כלל זאת היא ההשגה והתגלות שיודע ומשיג זה שיש אלקי כזה שלית מחשבה תפיסא בו להשיגו רק להאמין בו באמונה ולכן בחי' אני נקראת אמונה ואני אותיות אין על העלם השגה אותו ית"ש כנ"ל שזהו הכל נכלל בבחי' אני שמאמין שית"ש כביכול אין להשיגו רק להאמין בו וזהו נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן שאני שהוא סופה והתגלות בכל דרגין בה ג"כ נכלל בחי' אין תחלת דכל דרגין והנה אנו רואין שמי שאינו עניו באמת ואין ממש לא יוכל שיהי' לו שמחה אמיתיות כי נדמה לו שלפי מעלתו חסר לו איזה דבר ויש לו צער מזה גם מקנא את חבירו שיש לו רק מי שהו' אין יכול שיהי' לו שמחה אמיתות ולכן אהרן שהי' תמיד בהכנעה וענוה מכל אדם בישראל שהי' אוהב שלום ורודף שלום הכל ע"י ענוה גדולה כתיב בי' וראך ושמח בלבו ואמרו חז"ל לב ששמח בגדולתו של אחיו ילבש אורים ותומים כי לא הי' לו שום קנאה ותאוות הכבוד ולכן הי' לו שמחה וכזה כ' בס' וידום אהרן שהי' כדומם שהדומם הוא עפר שהכל דשין עליו ועכ"ז הכל מן העפר שמשפעת כל השפעות טובות לצח"מ וזהו שאנו מתפללין ונפשי כעפר לכל תהי' שנהי' ג"כ משפיעים כמו העפר שמשפעת אף להדשים עלי'. והנה עכ"ז אנו רואין שעפר בלא מים אינו מצמיח כי עפר היא אחרית מהבריאה ומים הוא ראשית הבריאה שרוח אלקים מרחפת ע"פ המים וכן אמרו ז"ל שהי' כל העולם קודם הבריאה מים במים עד שאמר ית"ש יקוו המים מתחת השמים אל מקום אח' וכן העובר במעי אמו מונח כאגוז בספל מים כל סביביו נמצא שמים ראשית הבריאה כידוע שרומז לט' יודי"ן שבד' מלואי הוי' גי' מים והיו"ד היא ראשית והעפר היא אח"כ שאמר ית"ש ותראה היבשה ומים הוא בבחי' אין הנ"ל ולכן א"א לאחוז במים בלי כלי שמקבלו בתוכו כי אין בו ממשות כ"כ כמו בעפר שיוכלו לדבק יחד ולאחוז בו שהוא דבר גוש ועפר מרמז על אחרית הנ"ל התגלות מדת אני וז"ש ותראה היבשה שיבוא לראי' והתגלות ויבשה ר"ת "י"ב "שמות "הוי' שנגלה פעולתן שית"ש מהוה כל הויות בגלגולי צרופין הי"ב צרופים משם הוי' ב"ה יתראה ויתגלה זה ולכן עפר לבד אינו מצמיח בלא מים ומים לבד אינו מצמיח בלא עפר רק צריך שיהי' נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן שמים שהיא ראשית ויורדין ממקום גבוה למקום נמוך ישפיעו לאחרית ומזה נצמח מיני טובות בהתחברות זה ולכן דומם גי' מים שהם אחדות שהדומם ומים מצמיחין כל מיני טובות כשנתחבר אחרית עם ראשית. וזהו שבשמחת בית השואבה הי' רוצים להמשיך שמחה מאין ראשית כנ"ל שהשמחה היא למי שהוא עניו ואין כי נמשך ממדה עליונה בחי' אין היו מנסכים מים שהיא ראשית ומשם ממשיכין שמחה והי' מנסכין להשיתין בעומק מאוד מורה על אחרית מדת מלכות שהוא אמונה כנ"ל להמשיך מאין לאמונה אני כנ"ל ביבשה שהי' אחר ותראה היבשה התגלות. וכל ענין הסוכות הוא שנבוא לאמונה שלימה בו ית"ש ונזכור ונאמין בחסדו ית"ש כמ"ש למען ידעו דורותיכם כו' וכן אומרים בכל יום למען דעת כל עמי הארץ וז"ש זמן שמחתינו כי בר"ה ויוה"כ אנו עושין תשובה ביראה ופחד ובסוכות אנו עושין תשובה בשמחה ובאהבה בזכרון חסדיו י"ת שיחביאינו צל ידו תחת כנפי השכינה הסוכה וזה הי' כוונת שמחת בית השואבה לעשות תשובה בשמחה ולהמשיך מבחי' ראשית לבחי' אחרית כנ"ל וז"שא הלל אם אני כאן מדת אני התגלות הכל כאן ע"ד נעוץ סופן בתחלתן כנ"ל שבבחי' אני הוא ג"כ אין וכל הבחי' ומדריגות כאן מאין עד אני. וז"ש אח"כ אם אין אני כאן שיש כאן ב' המדות אין ואני כנ"ל אזי מי כאן התגלות עונם התשובה מדת בינה שנקרא עולם התשובה מי כמ"ש בס' על שהמלאכים שואלין על הבע"ת שלא הי' מקודם עולה לעולמות עליונים ע"י עוונות שהי' מבדילין ועתה ע"י תשובה עולה ושואלין עליו המלאכים מי הוא זה ובשמחת בית השואבה שהי' שם בחי' אין ואני נתגלה שם מי עולם התשובה כנ"ל שהיו עושין תשובה בשמחה:
צדיק מושל ביראת אלקים כו' מי מושל בי צדיק. כי הנה ראשית הכל היא יו"ד כי רואין שיו"ד היא התחלה לכל האותיות שהיא רק נקודה ויכולין לעשות אח"כ כל אות שירצו. וכבר כתבנו שהשפעה צריך להמשיך מבחי' ראשית לאחרית ואנו ממשיכין כן מהיו"ד הראשית דרך אות וא"ו שהוא דוגמת צינור להוליך השפע. והאות ו' הוא מדת יעקב כי הוסיפו לו ו' על שמו כאמרם ז"ל וכן מצינו שאומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שאומרים ביעקב אות וא"ו שרומז לבחינתו וכשמדברים ו' המילוי הוא ג"כ ו' והמילוי נכרת במבטא שא"א לדבר ו' א' בלא הכרת השני' במבטא והוא בחי' יוסף שהוא צדיק שאמרו ז"ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו ועמוד הוא כדמות צורת וא"ו כי הצדיק ממשיך השפעה ע"ד צינור הנ"ל ומדת יוסף שהוא נקרא צדיק הוא מדת יסוד אותיות יו"ד סוד שהיוד נעלמה בא להתגלות שבמדת יסוד בא ההשפעה מהיו"ד וממדת יסוד נשפע למדת מלכות ובא להתגלות וכ"ז פועל הצדיק כנ"ל שממשיך השפע עד מלכות וממשיך ה' חסדים למלכות כנס"י ולכן יוסף גי' ה"פ אל עה"כ כי שם מדת החסד הוא אל ובמדת הצדיק נכללים ה"ה חסדים שהיא כוללם יחד ומשפיע לכנס"י ולכן כ' לך ה' הגדולה כו' ובמדת יסוד כתיב כי כל בשמים ובארץ ואח"כ כתיב לך ה' הממלכה שכולל כולם ומשפיע למדת מלכות וכן יוסף גי' ששה הויות נגד ששה מדות שהכל נכלל במדת יסוד מדת יוסף ומשפיע למדת מלכות וז"ש ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך כי הצדיק משפיע למדת מלכות ומגדיל וממליך אותו ית"ש ובכל הד' רוחות העולם מתפרסם ומתגלה כבוד מלכותו ית"ש ע"י הצדיק וד"פ מלך גי' שכם וכן שכם גי' י"ב צרופי הויות עם מ"ח אותיות שלהם כי כל שבט מי"ב שבטים המשיכו כ"א לשבטו ע"י צירוף אחד מצרופי הוי' הנ"ל והכל ע"י יוסף שהוא צדיק עמוד אחד וצדיק שמו שהוא אות וא"ו כנ"ל ולכן כתיב באר חפרוה שרים כו' במחוקק במשענותם שהמשען הוא דוגמת צורת ו' דרך שם המשיכו ופעלו להשפיע ויב"פ ו' גי' חסד שי"ב נשיאים המשיכו החסד דרך אות ו' וז"ש צדיק מושל ביראת כו' מושל גי' ש"ע נהורין וה"ו היא הצינור שנמשך ונשפע דרך שם כנ"ל ביראת יראה גי' גבורה שעי"ז מבטלין כל הגבורות וממשיכין חסדים כנ"ל לכנס"י מדת מלכות וז"ש ואני נתתי לך שכם ר"ת "שם "כבוד "מלכותו ע"ד הנ"ל:
בן פורת יוסף כו' עלי עין כו' ע"ד הנ"ל שיוסף הי' צדיק והי' ממשיך השפעות מד' מלואי הוי' ו"ג מלואי אהי' שגי' פורת עה"כ ממשיך למלכות כנס"י ולכן הי' פותר חלומות פותר אותיות פורת ואלו השמות ממתיקין שם אלקים שגי' ג"כ פורת שבמילוי יודי"ן גי' ש' ובמילוי ה' גי' רצ"ה ש' ורצ"ה ואלקים פשוט גי' פ"ו ועם האותיות גי' ג"כ פורת וז"ש הלא לאלהים פתרונים שהשמות הוי' ואהי' במילואים שגי' פותר ממתיקין שם אלקים שגי' ג"כ פותר ולפרעה לא נמשך לו זאת ההשפעה משמות אלו כתיב בו ואין פותר אותם לפרעה אבל יוסף הצדיק הי' ממשיך התפשטות הקדושה שיהי' מלא כל הארץ כבודו ממלואי השמות כמ"ש במ"א ולכן הי' פותר שגי' מילוי השמות. והנה הצדיק הוא בחי' אות ו' כנ"ל וכן ע"י הלולב שהוא דוגמת אות ו' אנו ממשיכין מבחי' ו"ק שרומזים למדות עליונות ממשיכין לבחי' כנס"י מדה שביעית משמות אלו וכן ע"י הסוכה אנו ממשיכין חסדים ולכן סוכה במילוי סמ"ך ו"ו כ"ף ה"א גי' רל"ח וכן יוסף יו"ד סמ"ך וא"ו פ"ה גי' ג"כ רל ח ובהלל שאנו מנענעים בו ה"פ ובכל פעם ח"י נענועים וכן בכל יום ד"פ ח"י גי' חסד ובכל יום ממשיכין לבחי' יום השביעי מכל הו"ק ו"פ חסד גי' תבל וד' דברים שבלולב ג' הדסים ושני ערבות ולולב אחד ואתרוג אחד תבל וז' אלו גי' תל"ט וסוכה ויוסף גי' רמ"ז תצרף הכל יחד גי' פורת ועה"כ גי' מללואי השמות שאנו ממשיכין מהם דרך מדת יוסף כנ"ל:
בן פורת יוסף בין פורת עלי עין כו' הנה יוסף הוא המשביר והזן כי ע"י יראתו הגדולה כנ"ל המשיך קדושתו ית"ש כנ"ל בבחי' מילואי השמות שגי' ברוך עה"א בחי' מלא כל הארץ כבודו שבכ"מ שנמשך קדושתו ית"ש בא ברכה וכן ע"י יוסף נמשך ברכה והי' המשביר והזן גם ע"י שעצם עיניו מראות בבנות מצרים כשבנות צעדה עלי שור כמ"ש ז"ל במדרש שאמר ית' עלי לשלם לך שכר עין שעצמת שעי"ז הי' מעורר את עינא פקיחא ע"י שעצם עיני' מלהסתכל בבנות כנ"ל ובאשת פוטיפר רק שיעבוד את אלקיו ית"ש והסתכל כלפי מעלה ושיעבד את לבו לו ית"ש והי' צדיק יסוד עולם שהמשיך קדושתו ית"ש לעולם והי' מעורר השגחה העליונה כמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים ובירך את כו' וז"ש בן פורת גי' מלואי הוי' ואהי' כמ"ש בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל וכן המזבח הי' בחי' יסוד בחי' יוסף שהכל נשפע ביסוד המזבח ומשם בא שפע פרנסה לעולם שמזבח גי' זן וגי' אוכל גי' אל הוי' ולכן בשמחת בית השואבה שהי' ממשיכין חסדים אמרו יופי לך גי' יוסף ומזבח גי' זן גם יוסף וזן עב"כ גי' יראה כנ"ל שע"י היראה נעשה זן גם יופי לך מזבח עם ג"כ גי' יראה כנ"ל כמ"ש לעיל שהמשיכו יראה שלכן נקרא שמחת בית השואבה על בחי' יראה שנקראת בית ועי"ז המשיכו מעינא פקיחא כנ"ל ולכן אמרו אנו לי"ה ועינינו לי"ה לעורר מ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים ובירך כו' כנ"ל ולכן לא ראו שינה בעיניהם כי המשיכו מעינא פקיחא דלא נאים תדיר כנ"ל:
בשבת חו"המ יום וא"ו דסוכות
וטבוח טבח והכן אמרו במדרש וכי מלך צריך הכנה אלא זה שבת ולכן אמר ית"ש חייך שבן בנך מקריב בשבת כמ"ש ביום השביעי הקריב נשיא לבני אפרים כו' מזה נראה שזכה שבזכותו הקריב בן בנו בשבת שיגרום נ"ר לפניו ית' בשבת כמו שיוסף הצדיק שמר השבת וגרם נ"ר א"כ בוודאי הבטיחו לו ג"כ כשיהי' הוא האשפוזא עמנו בסוכה באשפוזא שלו בשבת יום ו' דסוכות שיתפעל כל המשכות החסדים שאנו ממשיכין ע"י ד' מינים שבלולב דהנה צד מערב רומז למדת יוסף יסוד והענין שבמדת יוסף מתערבים כל המדות המוריקים שפע ובמדתו מתערבים כל מיני השפעות טובות ומשפיע לכנס"י ולכן מדתו מורה צד מערב שהוא לשון התערבות גם כי המשכת יוסף הי' מרקיע הז' שאחז"ל במס' חגיגה ששמו ערבות ובו צדק ומשפט וצדקה וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידין להבראו' וטל שעתיד ית"ש להחיות בו את המתים ייע"ש עוד מזה הרי שכל השפעות מתערבות שם ששם כל מיני שפע כנ"ל ולכן נקרא ערבות לשון התערבות כנ"ל ויוסף הי' ממשיך משם וז"ש ויוסף הוא המשביר כי המשביר עה"כ גי' ב"פ ערבה עם ד' אותיות ערבה רומז שלכן הי' המשביר וממשיך כל מיני שפע כי המשיך מרקיע ערבות כנ"ל ולכן נקרא יוסף לשון מוסף שפע תמיד ויסוד הוא מדתו של יוסף כי יסוד הוא שכל הבנין עומד עליו והיא מדת יוסף שנקרא יוסף הצדיק וכתיב צדיק יסוד עולם ולהבין כ"ז הענין הוא כי מדת יוסף הוא מדת אמונ' כנ"ל שנקרא צדיק וכתיב צדיק באמונתו יחי' נמצא שמדת צדיק הוא אמונ' ולכן נקרא יסוד כי האמונה הוא יסוד הכל שבלעדה אין בנין עבודתו ית"ש עומד כראוי ולנן ממשיך ע"י אמונה ממקום עליון כנ"ל מרקיע הז' ששמו ערבות שאחז"ל בחגיגה שם שברקיע זה יש אופנים ושרפים וחיות הקודש וכסה"כ ומלך רם ונשא שוכן עליהם ייע"ש וממקום עליון מקום קדוש משם ממשיך השפעות ע"י האמונה שהוא יסוד הכל כנ"ל כי האמונה היא למעלה ממדת חכמה כי בחכמה א"א להשיג רק לפי חכמתו ובאמת א"א להשיג מקום עליון כזה במדת חכמה כי החכמה פוסקת מלהשיג שם ולכן צריך לאמונה שמאמין מה שאינו משיג ועי"ז ממשיך שפע משם כנ"ל. וזהו מרמז הלולב שרומז על בחי' יוסף יסוד ולמטה הוא קשור עם הג' הדסים וערבות רומז שכל המדו' מתערבו' בו ולמעלה הוא הולך גבוה מכולם ולמעלה ירים ראש רומז כנ"ל שע"י יסוד האמונה יכול לעלות למעלה ולמעלה מהמדות וממשיך ממקום עליון מאד. והנה ע"ז מורה ג"כ ענין הסוכה שנקרא צילא דמהמנותא מורה על בחי' יסוד האמונה הנ"ל והענין כי בסוכה ג"כ ממשיכין מאוד ממקום עליון שא"א להשיג רק צריך לאמונה. וזהו שצריך להיות בסוכה הכוכבים נראין כי כוכב הוא אותיות כ"ו כ"ב רומז לכ"ב אותיות ברל"א שערים שאלו הרל"א שערים נארגים על שם הו"יה שמאלו הרל"א שערים הנ"ל יוצאין ונצרפין צרופין לאין שיעור וסוף שכל אדם נלאה מלהשיג וצריך לאמונה ולכן נקרא צלא דמהמנותא בחי' יסוד האמונה כנ"ל. והנה ע"י הני מילי מעליותא שהם ע"י יוסף הוא הדבר אשר דברנו והוכחנו ממדרש חז"ל שכשבא יוסף לאשפיזא שלו בתוך צלא דמהמנותא נפעל כל החסדים שצריכין להמשיך ע"ז הלולב ומינים כנ"ל שכולם רמוזים בו ומתערבים במדתו והלולב הולך גבוה מהם כמדת יוסף וכשבא יוסף לצלא דמהמנותא ממשיך אמונה עלינו ועי"ז נמשך ממקום עליון שממשיכין ע"י הלולב כנ"ל. ולרמז זה תמצא שיוסף הצדיק במילוי יו"ד וי"ו סמ"ך פ"ה ה"ה צד"י דלי"ת יו"ד קו"ף עה"א וכולל גי' לולב הדס אתרוג ערבה עם ד' כוללים לרמוז שע"י יוסף הצדיק ממשיכין כל הענינים שממשיכין ע"י הלולב. ויש עוד רמז כי מה שבירך משה ליוסף כמ"ש וליוסף אמר מברכת ה' ארצו ממגד שמים מטל אלו הו' תיבות הם כמנין לולב הדס אתרוג ערבה וג"פ דופן וסוכה עם ו' כוללים של ד' מינים ודופן וסוכה לרמז הנ"ל שיוסף על ידו ממשיכין מה שאנו ממשיכין ע"י סוכה וד' מינים כנ"ל:
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת כו' לאשה במדרש אמרו ז"ל צפונות מופיע וז"ש פותח את ידך שב"פ ידך גי' חיים ולכן נוטלין המינים בב' ידים שלולב גי' חיים וכן הדס גי' חיים עה"כ וכשפותחין הידים הרי המינים שגי' חיים בהם רמז על פותח את ידך כנ"ל ליחד ולכלול שמאלא בימינא וליחדם והנה יד שמאל גי' שכינה יד ימין גי' שם ע"ב ושם ב"ן שזהו בחי' אבא יסד ברתא ומזה בא שפע ע"י שנוטלים המינים בידים וליחד הכל כנ"ל ובזה ממשיכין אור פנימי ואור מקיף וזהו רמז ג"כ שממשיכין לקרב הקץ כי פנימי גי' קץ וכן מקיף גי' קץ והמ"ם יתירה רמז מ"ש וסוכה תהי' לצל יומם למחסה ולמסתר שמקפת ומסתרת אותנו מכל צד ואור פנימי ואור מקיף גי' תתל"ד במנין ג"פ דופן וערבה לולב הדס שממשיכין בהם אור פנימי ואור מקיף שגי' כנ"ל. והנה כבר אמרנו שכ"ז נמשך ע"י מדת יוסף ולכן צפנת פענח שעה"א גי' תתל"ו גי' אור פנימי ואור מקיף עב"כ וליוסף נאמר אין נבון וחכם כמוך שעל ידו ממשיכין חיים שגי' חכם וה' בחכמה יסד ארץ בחי' אבא יסד ברתא הנ"ל בבחי' יד ימין ופענח גי' יצחק בחי' שמאל שיוסף כולל שמאלא בימינא וממתיק דיני יצחק וממתיק משמאל בחי' צפון פרנסה כמ"ש מצפון זהב יאתה וכן ממשיך משם בנים של קיימא לבנ"י כמ"ש וצפונך תמלא בטנם וחיי ממשיך ג"כ שחיים גי' חכם כנ"ל נמצא ממשיך בני חיי מזוני והוא המשביר לכל הארץ וז"ש צפנת פענח שמצפין בחי' יצחק שגי' פענח ממתיקו ומגלה טובות והשפעות שבו ונתנו לו לאשה את אסנת גי' עה"א תפלה גי' סכך ערבה לולב הדס לרמוז שבבחינתו ממשיכין עם המינים כי הלולב רומז בבחי' יסוד בעולמות עליונים כמ"ש מזה לעיל ומשם ממשיכון הדעת להמדות להתנהג בכל מדותיו בדעה ישרה ולכן מוליכין למעלה ומביאין ללב שמתחל' משעבדי' את לבם לאביהם שבשמים ואח"כ ממשיכין עי"ז ממקור המדות דעת להלב להתנהג בדעה ישרה במדותיו וז"ש המדרש צפנת פענח צפונות מופיע בדעת שממקור המדות הצפון והנעלם ממשיך יוסף דעת להמדות כנ"ל שצפנת פענח גי' אור פנימי ואור מקיף כנ"ל:
ליום ואו דסוכות
במדרש אין כאל ומי כאל ישרון הנה אנו נקראים ישרון ע"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים שאנו מתגברין על המלאך היצה"ר וכמו שיעקב נצח למלאך ויגע בכף יריכו ויזרח לו השמש ואח"כ ויעקב נסע סכותה עד"ז בכלל ישראל מנצחין היצה"ר ומתקנים את פגם הברית קודש ע"י הסוכה כמ"ש בפ' צו בענין שם חב"ו שח' רומז לחטא שהח' פתוחה למטה מורה על פתיחה לעוה"ז למטה לתאוות וצריך להפוך לאות ב' פתוח לצד שיזרח שם האור ע"ד שאו עיניכם וראו מי ברא אלה ולהעמיד שומר בצד הפתוח בהב' את אות ו' בחי' צדיק יסוד עולם בחי' ו' צינור ועמוד אחד צדיק שמו גם השומר התורה המרומז באות ו' וזהו דוגמת סוכה. ובמדרש שאנו אומרים מי כמוך באלים וית' אומר מי כמוך עם נושע כי מי כמוך באלים בחי' מי אל בינה וחכמה משם ממשיכין פנימיים ומקיפין מי כמוך עם נושע בה' בחי' פנימיים ואתה אחד וכו' ומי כעמך ישראל גוי אחד כי אחד א"ח ד' שד' מורה על התשובה של ית"ש להשפיע לנו ואנו משתוקקין רק לעבדו:
תן חלק לשבעה וגם לשמונה הנה בניסוך המים הי' ממשיכין חיים כמו שממשיכין בלולב שגי' חיים כן הי' ממשיכין בניסוך המים מבחי' והחכמה תחי' כי נקודת יו"ד מורה על חכמה וט' יודי"ן שבד' מל אי הוי' גי' מים כי בעשרה מאמרות נברא העולם ובראשית נמי מאמר הוא ולא כתיב ויאמר רק שמאמר ראשון הוא בחי' עליונה מאוד ונעלמה מהשיג ומשם מעולם הפלא ממשיכין לט' ספירות שאחרי' וכ"א כלולה מיו"ד גי' מים שהי' ממשיכין חכמות קדושות וחסדים שהחסד נקרא מים וממשיכין להמתיק הגבורות שבזי"ה שהגבורות בחי' יין ולכן הי' שני חוטמין א' של מים ואחד של יין להמתיק זה בזה וכ"ז ע"י המשכה לזי"ה מאם הבנים שמחה מדה שמינית ?ע"ד שהי' כה"ג ממשיך ביוה"כ ומונה אחת ואחת כו' עד אחת ושבע שאחת רומז למדת בינה שלמעלה מזי"ה ולשם כלל השבע ומשם המשיכו ג"כ בשמחת בית השואבה בניסוך המים להמתיק היין ולכן הי' אחד מעובה וא' דק כדי שיהי' כלים בב"א שלא יהי' רגע אחת בלי חבירו רק להמתיק ומטילין הגבורות על שונאי ישראל. והנה יש ה"ח וכבר אמרנו שחסד נקרא מים הרי ה"פ מים גי' תן וז"ש תן חלק לשבעה להמתיק ע"י ה"ח הגבורות מזי"ה ע"י וגם לשמונה שכוללם עם מדה שמינית וז"ש סכות לראשי ביום נשק עיין ילקוט שב' עולמות משיקין זל"ז ע"ד שכ' במ"א על מ"ש תא ואחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע אהדדי שמחברן שמים וארץ בחי' נשיקין ומיחדין הכל לא"ס ב"ה נשק גי' תן גי' ה"פ מים וזהו מרומז במ"ש אנא ה' הושיעה נא שאנא ה' גי' ג' הויות מג"ר והושיעה נא עם ב' תיבות וכולל גי' ה"פ מים ע"ד הנ"ל וכן לוקחין פרי עץ הדר פרי עץ גי' ה"פ מים כנ"ל:
להו"ר וג"כ לשאר לילות
הנה בשמחת בית השואבה הי' מדליקין בכדי שמן כי עיקר הכוונה הי' לגלות מלכות שמים שתתגלה אור הגנוז בזית שהזית מר מאוד ע"ד יהי' מזונותי מרורים כזית וכשנתגלה האור נעשה מתוק כמ"ש ומתוק האור לעינים כן אנו רצונינו שיתגלה הרצון הקדום שלתכלית זה ברא ית"ש העולם שיהי' ה' אחד ושמו אחד ושמו גי' רצון כי עתה כל זמן שלא נתגלה רצונו ית"ש שאז לא כשאני נכתב אני נקרא ולעתיד שיתגלה רצונו ית"ש יתקדש שמו ויהי' נקרא כשנכתב וזהו הי' רצונו ית"ש בהבריאה וז"ש ז"ל ע"פ נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו ויהי בשלם סוכו מיום שנברא העולם עשה לו ית"ש סוכה בירושלים והי' מתפלל כו' כנ"ל שזאת היתה רצונו ית"ש בהבריאה שיהי' בחי' סוכה מורה על ה' אחד שסוכה גי' הוי' אדני ואנו אומרים אשר קדשנו במצותיו שהוא ית"ש עושה המצות ועושה לו סוכה ומצות נענוע הלולב אצלו ית"ש הוא שינענע לקבצינו מד' כנפות הארץ ולגלות אורות עליונים ללבות בנ"י לתקן מה שפגמו ב"ו מדות הקדושים ויכה שונאינו כי משיח בן דוד עה"כ גי' תכה והיא ס"ת מלראות מהר"ה בתפאר"ת עוז"ך שכשיכה ית"ש האומות ויסיר המונעים מעבודתו ית"ש אז נזכה לראות מהרה בתפארת עוזו ויתגלה מלכות שמים כמו שהי' ברצון הקדום כנ"ל ומ"ש שהי' הקב"ה מתפלל כי תפלה עה"כ גי' הר"ת מז' מדות חג"ת נה"י"ם כנ"ל שיתגלו אורות עליונים לתקן כל ה"ז מדות וזהו ענין השירה בשמחת בית השואבה ששירה עה"כ גי' ג"כ הר"ת מז' מדות כנ"ל:
אמרו ז"ל לא הי' חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה כו' ואנו ליה עינינו רי"א הי' שונים ואומרים אנו ליה וליה עינינו. הענין כי בכל יום מימי הסוכות הכוונה להמשיך חסדים למלכות ולכן ממשיכין בהלולב ומנענעים לו"ק והכונה להביא השפעה מבחי' ו"ק שרומזים למדת עליונות למלכות ובכל יום ממשיכין כן עד יום השביעי שרומז למלכות וממשיכין כן מבחי' ראשית הוא המקור של י"ג מדה"ר שהם אותיות י"ה ו"פ י"ה גי' מים כי בכל הו' ימים המשיכו ליום השביעי. וזהו ענין השמחה בניסוך המים שבכל יום המשיכו מי"ג מדה"ר שמקורם אותיות י"ה והי' מיחדים שם י"ה בו"ה ואות ה' רומז למלכות המשיכו לה הארה מאותיות י"ה וזהו ענין ט"ו מעלות היורדת מעזרת ישראל לעזרת נשים אותיות ישראל לי ראש הם הי"ג מדה"ר לעזרת נשים מלכות שהוא בחי' נוקבא וכן ז"פ י"ג מדה"ר מה שבכל יום מז' ימים המשיכו מי"ג מדה"ר ז"פ י"ג גי' ג"כ מים עה"כ והיה אור גדול באור בית השואבה כי המשיכו מש"ע נהורין ומיחדים י"ה בו"ה כנ"ל שממשיכין הארה ממקור אותיות י"ה י"ג מדה"ר לאותיות וה'. וז"ש שלא היה חצר כו' כי מלכות נקראת חצר בית המלך כי היא שער לה' והמדות הקודמת לה נקראים לגבה בית וחדרים פנימיים. והיה מדת מלכות שנקראת חצר מאירה מאור בית השואבה כנ"ל שהמשיכו למלכות הארה הנ"ל ומ"ש ולא היה חצר בירושלים שלא היה מאירה שמשמע שיש כמה חצרות רק כי כתיב מלכותך מלכות כל עולמים שבכל העולמות וכל המדות כלולה שם ג"כ מדת מלכותו ית"ש ובכל מקום של מלכות ובכל המדות הי' מאירים את מלכות שנקראת חצר והנה בענין הי"ג מדה"ר שכתוב בהם ויעבור ה' על פניו ויקרא ה"ה" אל רחום וחנון וי"ל הפי' שית"ש קרא כן לפני משה כמ"ש אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך שלמדו ית"ש איך להתפלל. וי"ל ג"כ הפי' שמשה כשראה שויעבור ה' על פניו כמ"ש אני אעביר כל טובי על פניך קרא משה ה' ה' אל רחום וחנון וכפל ב"פ השם הויה כדרך התינוק שהוא באיזה מיצר וצרה וראה פתאום את אביו קורא כ"פ אבי אבי וענין של ב"פ הנ"ל מי אמר הי"ג מדה"ר כי יש בחי' י"ג מדה"ר הנשפעים מלמעלה בחסדו ית"ש לבד ויש י"ג מדה"ר הנשפעים ע"י אתערותא דלתתא שאנו ע"י מעש"ט גורמים כמ"ש ז"ל אם יעשו לפני כסדר הזה יעשו דייקא מה הוא רחום אף אתה רחום וכן כל המדות ובוודאי שכל ישראל בכללותן יש בהם י"ג מדה"ר ואגודים אלה באלה אחוזים אלה באלה ולכן מעוררין באתערותא דלתתא הי"ג מדה"ר. וז"ש ר"י שהיה שונים אנו לי"ה כו' כי י"ה הוא מקור י"ג מדה"ר והיו שונים ב"פ י"ה נגד ב' בחי' י"ג מדה"ר שאנו ממשיכין במעשינו ממקור י"ג מדה"ר אותיות י"ה וימשיך ית"ש מקור י"ג מדה"ר מבחי' אתערותא דלעילא ומ"ש ?ווליה עינינו כי בעיניהם הי' ממשיכין כן עין גי' ה' הויות ה' חסדים שאנו ממשיכין בסכות וז"ש שבשמחת בית השואבה לא ראו שינה בעיניהם להמשיך מעינא פקיחא עינא אשגחותא עינא דלא נאים תדיר כי יש השגחה והנהגה טבעיות ויש השגחה מעינא פקיחא עינא והשגחותא הנ"ל ולכן לא ראו שינה בעיניהם להמשיך מעינא הנ"ל:
ויתאוה דוד ואמר מי ישקני מים מבור בית לחם כו' ויבקעו שלשת הגבורים אשר לדוד כו' ולא אבה דוד לשתותם ויסך אותם לה' במדרש וניסוך המים הי' כו' הנה ה"פ שחובטין הערבה בקרקע נקרא ה' נשיקין שבזיווג כ"כ בס' וכן מהם יש ה' הבלים שבכל נשיקה יש הבל וזהו ענין הקפה שאנו עושין לגרום את ה' נשיקין וה' הבלים הנ"ל שה"פ הבל גי' הקף ולעשות הכנה לזיווג שהיא בש"ע ע"ד ויבן את הצלע שאחז"ל שקורין לקלעותא בניתא שכתבנו למעלה שויבן גי' לולב או הדס שבזה אנו עושין הכנה וכלי לזיווג ובהקפה ע"י שאנו מקיפין סביב השלחן שנעשה סביב דוגמת כלי לקבל אנו גורמין שכנס"י תהי' ראוי' לזיווג בה' הכלים שגי' הקף כנ"ל. והענין נגמר בהו"ר בחבטת ערבה ה"פ שהם בחי' ה' נשיקין ואח"כ נעשה הזיווג בשמ"ע. וזהו ?שאמרו חז"ל בב"ב ארבב"ח אמר לי כו' תא ואחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע אהדדי אזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקילתא לסלתאי ואנחתא כו' בעיתא ולא אשכחתי' אמרי איכא גנבא הכא אמר לי גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר כו' ואשכחתי' לי' פי' היכי דנשקי ארעא ורקיע אהדדי הוא ענין חביטת ערבה בקרקע כי ערבה הוא גי' זרע רומז לבחי' יסוד משפיע כמו ששמים משפיעין לארץ ומדות יסוד יוסף נקרא ערבה שבמדה זו מתערב כל השפע כהזרע המתערב באבר הרומז למדה זו וז"ש היכי דנשקי שמיא וארעא שחובטין הערבה שרומז לשמים מדת יסוד יוסף בקרקע וז"ש היכי דנשקי כנ"ל שזהו בחי' ה' נשיקין ואמר שקילתא לסולתאי ואנחתי' כו' פי' הי' סבור להמשיך פרנסה וכל מיני שפע משם ואמר ולא אשכחתי' שעדיין לא מצאתי הורדת השפע ואמרתי איכא גנבי הכא גנבי גי' אדנ"י שאולי יש עדיין דינים משם אדני שלא תוכל להשפע לירד שהדינים מעכבים והשיבו גלגלי דרקיע הוא דהדר פי' שעדיין הוא דהדר הרקיע בחזרת פנים שאין הזיווג עדיין פב"פ הדר לשון חזרה. נטר עד למחר בשמ"ע ואשכחתי' שאז הזיווג והיחוד עם כנס"י פב"פ וענין חזרת פב"פ הוא ע"ד דכתיב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו כו' שהמתבייש הופך פניו ובוש להסתכל וכל ענין זה ממשיכין ממקורות עליונות השלשה ראשונות ששם מתגברים החסדים לאכפי' לכל הגבורות ע"ד שערא דדיקנא קשישין אינון לאכפייא דינא וז"ש כי גבר עלינו חסדו התגברות החסדים משם ממשיכין מג"ר ע"י מחשבה דיבור מעשה שמקיפין בהד' מינים וזהו מעשה ומדברים ושואגים הושענא ויש לנו מחשבה טובה לעבדו ית"ש בזה ממשיכין ג"פ חסד מג"ר בחי' ג' אבות שג"פ חסד גי' גבורה כנ"ל כי גבר. עלינו חסדו ובסוכה שאנו מקיפין עצמינו ובזה נמתקין כל הגבורות והדינים ומתגברים החסדים וז"ש ויתאוה דוד כו' כי דוד במילוי דל"ת וי"ו דל"ת עה"כ גי' ג"פ דופן וסכך וסוכה ולולב והדס וקמ"ג שהוא מספר שם אהי' באלפי"ן שמשם ממשיכין החסדים וזהו שרמז חז"ל שאמרו ניסוך המים היו להורות שכאן נרמז ענין החסדים והמתקת גבורות שהי' עושין בניסוך המים בסוכות וכל הענינים שממשיכין אז כמו שכתבנו וז"ש מי ישקני מים מבור בור גי' יצחק ומים בחי' חסד רומז ענין התכללות גבורות בחסדים והמשכת מים החסדים שבסוכה שאנו עושין והקפת השלחן הוא דוגמת באר וממשיכין מים לשם והשפעות טובות ומזה בא פרנסה וז"ש מי ישקינו יפרנס ע"ד ועל פיך ישק כל עמי גם רומז ענין נשיקין הנ"ל בחבטת הערבה וז"ש מבור בית לחם לחם גי' ג' הויות ג"ר שמשם ממשיכין כנ"ל וז"ש ויבקעו שלשת הגבורים רומז לג"ר שמשם ג"פ חסד גי' גבורה ומשם התגברות החסדים כנ"ל לאכפיא דינא וז"ש במשנה וראשיהם כפופים ע"ג מזבח שכפפו הראשים בחי' ג"ר למטה להשפיע כל טוב לכנס"י שנקראת מזבח כמ"ש בספרים: