לך לך מארצך וממולדתך כו' כי אמר עקביא הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי חטא דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי כו' ואח"כ פי' מאין באת מטיפה סרוחה ולאן כו' ולפני מי כו' ויש להעמיס זה בפסוק הנ"ל שלמדו ית"ש דרך הליכה בעבודתו ית"ש שעי"ז ילך למקורו ושורש מחצב נשמתו וז"ש לך לך לשרשך ואמר לו ג' דברים מארצך שישים אל לבו בחי' ארציות שישוב לעפר ארץ זהו נגד ולאן אתה הולך וממולדתך שישים אל לבו שמולדתו מטיפה סרוחה ומבית אביך שישים אל לבו שנשמתו נחצבת מלמעלה ועתיד ליתן דין וחשבון לפני אביו שבשמים ממ"ה הקב"ה. וי"ל עוד כי במדרש שמואל פי' על המשנה הנ"ל דעקביא כי מתחילה דבריו סתומים דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי כו' והדר מפרש ולא פי' תיכף מתחילה דבריו ופי' דבאמת הי' כוונתם ג"כ בבחי' אחרת שיזכור האדם איך השי"ת הגדיל אותו מאוד ויפח באפיו נשמת חיים טהורה וקדושה שיהי' האדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכשיתן האדם אל לבו זה יכסוף וישתוקק לילך ממדרגה למדריגה שלא ינוח ולא ישקוט עד שילך למעלה וממדריגה זו למדריגה שלמעלה ממדריגה זו וכן תמצא עד שיגיע לקיים הפסוק ובו תדבקון ואתם הדבקים בה' וזה פי' הפסוק הנ"ל ג"כ לך לך מארצך שאף מארציות שלך תוכל להבין עבודתו ית"ש איך לעבדו בכל הבחי' ובכל והמדות וכן עד"ז יוכל האדם ליקח רמיזא דחכמתא גם מארציות שלו:
גם י"ל מארצך רומז למדת הכנעה וענווה שזהו דרך והליכה לעבודתו ית"ש וממולדתך ע"ד הנ"ל במדרש שמואל על המשנה הנ"ל מאין באת מטיפה סרוחה שיזכיר זה ע"ד הרוממות שבא מעולמות עליונים וגבוהים ונשאים מאוד ונשמתם נחצבת מלמעלה ע"ד בנים אתם לה' אלקיכם ואמרו ז"ל ע"פ יפח באפיו כי מאן דנפח מעצמותיו נופח וזה יתן האדם אל לבו שלא יקלקל להשחית מדרגתו הנשאה והגבוה עד אין שיעור ושלא יפול ח"ו ממדריגתו זאת וז"ש וממולדתך ומבית אביך כי הנשמה נחצבת ממקום עליון מאוד שנקרא אב ע"ד בנים אתם לה' אלקיכם ואח"כ עוברת דרך כמה בחי' עד שבאה בעולמות עליונים לבחינה שמשם נולדה לעוה"ז ושם מקום מעבר הנשמות שנקראת כנס"י שכונסת כל הנשמות ויזכור זאת האדם שממקום גבוה וקדוש כזה היתה לידתו וגם יזכור ומבית אביך שמקור נשמתו מבחי' הנ"ל שעי"ז נקרא בן לו ית"ש וזהו ע"ד אבא יסד ברתא כי בחי' הנ"ל שמשם נולדים הנשמות נקראת בת והנשמה עצמה מבחי' אבא וז"ש ומבית אביך וזה למד אותו ית"ש דרכים אלו לעבודתו ית"ש שעי"ז תבוא אל הארץ כי יש בעולמות עליונים בחי' שנקראת ארץ עליונה והוא עולם התשובה שע"י כל הבחי' האלו מארצך וממולדתך ומבית אביך תבוא לעולם התשובה כנ"ל ארץ העליונה רק שבאמת א"א לבוא לתשובה כזאת רק בעזרתו ית"ש שאמרו ז"ל אלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו וז"ש אשר אראך שאני אראה אותך ואביאך לעולם התשובה ע"י עזרתי.
לך לך מארצך כו' כי אברהם אבינו ע"ה הי' מחשב במחשבתו תמיד שפלותו וחשב בדעתו איך יכול אני להיות צדיק גדול בשלימות ושעל ידי יתפרסם קדושתו ית"ש כרצונו ותשוקתו ואני בא מארץ מולדתי מעיר כשדים אנשי רשע ומולדתי ומשפחתי ואבותי עובדי ע"ז ואיך אפשר לאיש כזה להיות צדיק וקדוש כ"כ ובאמת אף שטוב מאוד שהאדם יחשוב שפלותו ולבוא למדת הכנעה וענווה עכ"ז ויגבה לבו בדרכי ה' כתיב כי לעבודתו ית"ש צריך האדם להרחיב דעתו ולהגבי' את עצמו ועי"ז יהי' הדרך לזה להגבי' דעתו אם שפלותו והכנעתו קבועה בלבו הוא עד"ז כיון שיודע שאין שיעור וערך וסוף לחסדו ורחמנותו ית"ש ואם יאמר כנ"ל מחמת שבאתי מדור ומשפחה ואבי שהם רשעים או מחמת שכבר אני בעצמי עשיתי הרבה עבירות עי"ז א"א להיות צדיק כ"כ א"כ אם יאמר כן נותץ ח"ו גבול וערך וסוף לרחמנותו ית"ש ובאמת לא כן הוא כנ"ל ע"ד כי עמך הסליחה למען תורא ובזה נתרחב דעתו ומחשבתו ונתגדל תשוקתו לעשות רצונו יתב' ובוטח בו יתב' שברוב רחמנותיו ורצונו להטיב לברואיו יעזרו לעבודתו אף שהוא מאוד בשפל המדריגה כדי להטיב באחריתו וזה שלמד ית"ש לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך כנ"ל שאתה עוסק במחשבה זו שאתה שפל מאוד מחמת שביאתך הוא מהם כנ"ל סלק המחשבה הזאת מעצמך ותגבה לבך בדרכי ה' ויתפרסם על ידך קדושתו כרצונך כי כל תשוקתו ורצונו של אברהם הי' להמשיך קדושתו ית"ש לעוה"ב ולהמשיך החסדים העליונים לעוה"ז ולכן נקרא אברם כי יש בעולמות עליונים בחי' עליונות ראשונות שנקראים אב כי הם בחי' מחשבה עליונה ואבות מכלל דאיכא תולדות שהמחשבה הוא אב למעשה כי לכל דיבור ולכל עשי' קדמה מחשבה שמוליד את הדיבור והמעשה ההוא ואלו המדות העליונות שנקראים אב הם הנקראים שלשה ראשונות וכן מרומז בתיבת אב שמספרו ג' והם ב' אותיות אות א' מורה על בחי' עליונה בחי' כתר עליון ועלי' מורה אות א' בתיבת אב שאות א' מספרו אחד והאלף ראשונה לאותיות מורה על בחי' הנעלמה הגנוזה העליונה הזאת שהיא ראשית כל המדות עליונות ואח"כ אות ב' שבתיבת אב שמספר ב' שנים מורה על שני מדות חכמה ובינה תרין רעין דלא מתפרשין ולכן נרמזים באות ב' ובאמת כל אלו הג' הם באחדות אחד וכן נרמזים כולם בתיבת אב לרמז לזה אב אחד לכולנו שכל אלו הג' הנרמזים בתיבת אב הם אחדות אחד והנה אלו הראשונות הם חסדים גמורים עליונים ורצה ית"ש שיומשך מאלו הבחי' חסדים לעוה"ז וברא ית"ש את אברהם שאחז בימין מדת החסד שהוא בהתערותא דלתתא מעורר אתערותא דלעילא להמשיך חסדים מעולמות אלו שנקראי' אב ועד"ז פי' מה שפי' רש"י וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וארא אל האבות שיש בחי' עליונות שנקראים אבות שמשם המשיכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב ופתחו המקורות להמשיך קדושה וחסדים לעולם ולכן הי' שמו של אברהם מתחילה אברם הוא אותיות אב רם שהמשיך מעולם הרם וגבוה מאוד ג"ר חסדים גבוהים עליונים כי הי' איש חסד גדול והמשיך כ"כ חסדים עד שהי' ממתיק אפי' הגבורות של יצחק שהי' פחד יצחק ע"ד ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק וכמו שפי' על פ' ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ר"ת "יצחק "בן "אברהם שאני אתפלל בך לאחוז ג"כ במדת החסד ולהיו' נמחק אך אתה איך תוכל לפעול גבורה לשחוט בנך יחידך היפך מדתך ויאמר הנני בני שאכלל אני ג"כ במדתך כי זה עיקר החסד שיהי' התגברות החסדים כמ"ש כי גבר חסדו וכשראה ית"ש תשוקתו הגדולה ואתערותא דלתתא של אברהם להמשיך שהחסדים העליונים יבואו להתגלות אמר לו לך לך מארצך כו' ואמרו ז"ל שאודיע טבעך בעולם ולהבין את זאת וכי כן דרך צדיק לפרסם עצמו בעולם ולרדוף אחר הכבוד ח"ו רק כוונתם ז"ל עה"ד שאמרנו שאודיע מדתך ואתה תמשיך החסדים עליונים שיבואו להתגלות וז"ש ז"ל משל לזכוכית של פלייטין כו' הורק מכלי אל כלי והי' ריחו נודף פי' שיתפרסם ויתגלה ותתפשט מדת החסד בעולם שכן הי' כל תשוקתו של אברהם וז"ש לו ית"ש לך לך כו' אל הארץ אשר אראך פי' שאראה ואגלה על ידך החסדים העליונים יתגלו ויתפשטו בעולם על ידך וז"ש לו ית"ש ואגדלה שמך ואמרו ז"ל הריני מוסיף אות על שמך להיות שמך אברהם הפי' ג"כ ע"ד הנ"ל שנתן לו כח להמשיך רחמנותו ית"ש להעולם כי אברהם גי' רחם גם רחם עה"א גי' דרום עה"כ שדרום הוא מדת החסד כי דרום הוא צד ימין רומז למדת חסד שיומשכו החסדים וז"ש הרוצה להחכים ידרים שעיקר החכמת הוא להמשיך מבחי' חכמה שהוא מחשבה להמשיך משם חסדים בחי' דרום ימין שיבואו החסדים הנעלמים בהחכמה להתגלות ועי"ז מה ממשיכין החסדים ע"י קיום התוה"ק וז"ש ויעבור אברם בארץ עד כו' אילון מורה פי' אילן התורה כמו שאמרו ז"ל שהראיהו הר גריזים והר עיבל שיקבלו שם בשבועות התוה"ק ואמר אח"כ ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו פי' שמתראים חסדיו ית"ש אליו ע"י מדות אברהם כנ"ל:
לך לך מארצך הר"ת גי' מאה וכן לך לך גי' מאה וכן מי מלל לאברהם הניקה בנים כו' מלל אותיות ר"ת "לך "לך "מארצך שגי' מאה שלמדו ית"ש איך למצוא במדת החסד שהוא מדת אברהם למצוא כל הבחי' של יו"ד ספירות שכל ספירה כלול מיוד גי' מאה כאשר פי' הפסוק ויזרע יצחק כו' בשנה ההוא מאה שערים שנה גי' ספירה למצוא בספירה אחת מאה שערים ע"ד הנ"ל שכ"א כלולה מיוד ספירות גי' מאה ועי" ויברכהו ה' ועיין מה שפי' על מדרש ע"פ אנכי מגן לך הה"ד כי שמש ומגן ה' אלקים כו' שפי' ע"ד הנ"ל:
והי' ברכה פי' רש"י בך חותמין פי' שית"ש מנהיג עולמו בחסד ואף שיש דברים שנראים לנו שאינם ממדת החסד עכ"ז החסד גנוז ונסתר בהם אך כשנתגלה מבינים החסד למפרע שהכל הי' מבחי' חסד רק שלא הי' החסד נראה נמצא שסוף כל דבר ותכליתו וחותמו חסד משל אדם חולה ונתרפא וכן כל הרעות סופה חסד וז"ש בך חותמין שסוף וחותם כל דבר בחסד גם י"ל בך חותמין כשח"ו מתעוררים דינים וגבורות ומשם נמשך דברים לא טובים לנו ח"ו יש כח בנו עמו ישראל להמשיך חסדים ממדה של אברהם שיפסקו הדינים והגבורות והדברים ההם וז"ש בך חותמין ע"י מדה שלך חותמין וסותמין את הדינים שלא יתפשטו ועושים אותם וסוף להדברים ההם שיהי' סוף להם ויפסוק ויתגלה החסד:
ע"ל והי' ברכה כי אמרו ז"ל והי' לשון שמחה ויש להבין דבריהם כו' והי' הוא צירוף א' משם הוי' וזה הצירוף מורה על אתערותא דלתתא תחילה ואח"כ אתערותא דלעילא כי כן צריך להיות שכן אמרו חז"ל שאמר הקב"ה לא אכנס בירושלי' שלמעלה עד שיכנסו ישראל לירושלים של מטה שיהא אתערותא דלתתא תחילה ולזה מורה צירוף זה השם והי' הוא צירוף והתחברות וה' מקודם ואח"כ צירוף י"ה וז"ש ית"ש לאברה' שיהי לו כח לגרום באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא ויהי' צירוף שם שלו הוי' והי':
גם והי' ברכה שיתמלא שם הוי' בד' צרופיו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שגי' רל"ב וכן ברכה עם ד' אותיות וכולל כי כשמתמלא בצרופיו מורה על התפשטות החסדים וביטול הגבורות ולכן כתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם כי אהרן הכהן איש החסד לו הי' כח לגרום למעלה שיתמלא השם הוי' בד' מלואים ויתפשטו החסדים כי כתוב בספרים שבד' מלואים יש ד"פ י"ד ממילוי יו"ד שגי' נ"ו ועה"כ גי' אל הוי' שהם חסדים וז"ש וישא אהרן את ידיו בחי' ד' מלואי השמות ואל הוי' כנ"ל ולכן ויברכם ולכן כשהי' מגפה הוליך שם קטורת ותעצר המגפה כי מגפה גי' קכ"ח וע"י שפעל שיתמלא שם הוי' במילוי נתפשטו החסדים והנה הד' שמות עם הד' מלואים גי' רל"ב כנ"ל וכשתקח ה"ד שמות שגי' ק"ד לעצמם ישארו המילואים גי' קכ"ח ובזה ביטל המגפה שגי' ג"כ קכ"ח ע"י התפשטות החסדים מהמלואים:
ויעתק משם ההרה פי' מבחי' כנס"י ששם מקור נשמתינו ולכן אמר סתם משם מקום הידוע שחיותינו ומקור נשמותינו משם העתיק והעביר את ההרה עה"כ גי' גבורה העביר את בחי' גבורה מכנס"י והמתיק והעביר את הגבורות וע"י מה המתיק את הגבורות אמר הכתוב מקדם לבית אל שהמשיך מבחי' שם אהי' שקודם העולם הי' שמו ית"ש אהי' שאמר אברא נבראים ואהי' להם לאלקי' ושם מקור י"ג מדה"ר הנכללים בשם אל שמשם זה מתחילין הי"ג מדה"ר וההתחלה כולל הכל וחסד אל כל היום וז"ש ויעתק משם ההרה בחי' גבורה כנ"ל ע"י המשכה מקדם משם אהי' לבית אל ששם מקור י"ג מדה"ר המתחילין בשם אל ויט אהלו אמרו ז"ל אהלה כתיב זה מורה ג"כ על המשכת חסדים עליונים משם אל לב' ההי"ן שבשם הוי' לחבר ה' אחרונה לה' ראשונה ולכן כתיב אהלה בתיבה זאת יש שם אל וב' ההי"ן ומיזג וחיבר הגבורות בחסדים והחסדים בגבורות ועי"ז נמתק גבורות כולם וז"ש בית אל מים כי ים היא לשון חוזק וגבורה כי ים נקרא עולם התשובה ששם מקור ושרשם של הדינים לאכפי' דינא שצריך מאוד להתחזק לבוא אל תשובה ולכן ים גי' נו"ן מורה לבחי' בינה שבהנו"ן שערים ודינים מתערין מינה וזו שאמר בית אל כנ"ל על מקור י"ג מדה"ר מים חיבר זאת לבחי' הים שהוא בינה כנ"ל להמתיק כל הגבורות בשרשם והעי מקדם העי עה"כ גי' אלקים המתיק אלו הגבורות מקדם כנ"ל מבחי' שם אהי' שנק' קדם ונעשה גם הגבורות חסדים ב"פ חסד גי' קדם.
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה כי הנה כל כוונת אברהם בכל המשכת מדת החסד הי' להמשיך כל זה למדת מלכות שהוא נוקבא דלית לה מגרמי' כלום רק מקבלת ההשפעה מבחי' עליונות כנוקב' שמקבלת מבעלה וזהו נקרא נגב וז"ש כי ארץ הנגב נתתני שהפי' יבש מנוגב מכל לחלוחית כן בחי' זו הוא ארץ הנגב מצד עצמה לית לה כלום וכל כוונת אברהם הי' להמשיך לה השפעות מבחי' עליונות ומדה זאת היא נקראת בשם אדני וז"ש למען אדני למען אברהם שקראך אדון ואמרו מי הקראך אדון בעולם כו' כי כל עבודת אברהם הי' להמשיך למדת מלכות שהוא שם אדני וז"ש כאן ויסע אברהם הלוך ונסוע פי' כל מה שהלך בעבודתו ית"ש הכל הי' כוונתו ונסוע הנגבה לנסוע ולהמשיך השפעות הנגבה לבחי' מלכות שהוא ארץ הנגב כנ"ל גם הנגבה גי' אדני כנ"ל שזהו שם אדני ובפסוק הזה כ"ב אותיות כי המשכת השפע ע"י קיום התוה"ק שהוא כ"ב אותיות התורה גם בר"ת אברם הלוך ונסוע הנגבה הוא השם שהוא מר"ת את השמים ואת הארץ גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא משם מראשית המשיך השפעות לארץ הנגב הנגבה כנ"ל.
וילך למסעיו מנגב ועד בית אל למקום אשר הי' שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי, הנה כבר פרשנו על כל הנסיעות האלו שכוונתו הי' להמשיך חסד ולהמתיק כל הגבורות וז"ש ז"ל וילך למסעיו כו' בחזירתו פרע הקפותיו כי המשיך החסדים משם אל שהוא שם הראשון מי"ג מדה"ר וגרם התפשטות החסדים והתגלותם ונתפשט ונתמלא שם אל במלואו שגי' היקף ונתגלה החסדים וז"ש בחזירתו פרע פי' לשון גילוי כמו כי פרעה ופרע הקפותיו שגילה החסדים משם אל שגי' היקף במילואו גם ירמוז פרע הקפותיו כי יש קו ירוק המקיף את כל העולם כולו וזהו חסדו ית"ש המקיף את כל העולם ומקיים העולם בחסדו ית"ש ואברהם גילה והתפשט זה החסד מהיקף זה:
ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות את המלכים אל עמק השוה הוא עמק המלך, כי יש יו"ד עמקים כידוע שלכן אומרים מזמור ממעמקים קראתיך ה' ביוד ימי התשובה נגד יו"ד בחי' עמק הנ"ל והעיקר בכל יו"ד עמקים הנ"ל שהם נגד יו"ד מדות למצוא בכל מדה בחי' מלכותו ית"ש איך להמשיך בחי' מלכותו ית"ש לעולם והמליכו ית"ש בכל המדות ובכל הבחי' וז"ש בשכמל"ו ברוך לשון בריכה והמשכה להמשיך כבוד מלכותו לעולם שיתגלה כבוד מלכותו ית' בעולם להמליכו ית"ש כנ"ל בכל הבחי' והמדות ועל כל אבריו וגידיו ולהמליכו בכל העולם ולמסור גופו ונר"ן ע"ז שיתגלה כבוד מלכותו בעולם וע"י שימשיך א"ע כבוד מלכותו כנ"ל יסור מעליו ממשלת אחרים שלא תמשול עליו הס"א ח"ו ויסיר ממשלת הס"א מכל איבריו ומכל מדותיו ובחינותיו ע"יש מקבל ע"ע באמת עול מלכותו ית' ולמסור גופו ונפשו ומאודו על כבוד מלכותו ית' והבה אותיות שוה רומזים לבחי' ג' אבות אברהם יצחק ויעקב ר"ל כי השי"ן מצינו ביצחק שפעם נאמר ישחק והו' נתוסף ביעקב והוא בחי' וא"ו וה' ניתוסף לאברם שנקרא אברהם נמצא מרמזים אותיות שוה לבחי' ג' אבות והעיקר למצוא בכ"מ בחי' עומק מלכותו ית"ש להמליכו ועיין במה שפי' ע"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו שאברהם הי' כלול גם מבחי' יצחק ויעקב נמצא שאברהם בעצמו נכלל בו בחי' שוה ולכן אחרי שובו מהכות את המלכים הי' אז בעמק שוה כנ"ל שנתלבש בבחי' הג' אבות אל עמק המלך שעיקר הי' למצוא בכל מקום עומק מלכותו ית' להמליכו כנ"ל כי מלך ר"ת "כבוד "מלכותו "לעולם:
במדרש אחר הדברים האלה אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד זש"ה כי שמש ומגן ה' אלקים לא ימנע טוב להולכים בתמים כי שמש זה אברהם דכתיב מי העיר ממזרח צדק ומגן זה אברהם דכתיב אנכי מגן לך ה' אלקים זה אברהם דכתיב נשיא אלקים אתה בתוכינו חן וכבוד זה אברהם דכתיב ואברהם כבד מאוד במקנה. הפי' ע"ד שפירשתי ע"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו שהם בחי' אברהם ויצחק ויעקב כולם נצבים עליו על אברהם שבכולם כלול ג"כ מבחי' חסד שבגבורה וחסד שבתפארת כי כ"א מהאבות הי' כלול משלשתן אברהם ויצחק כתוב בס' שבעקידה נכללו בחי' שניהם אברהם נתלבש בגבורה וז"ש הנני בני עיין שם ויעקב מצינו שנאמר יושב אוהלים ב' אוהלים של אברהם ויצחק שהי' כלול משניהם וכן מצינו במדרש מצינו אברהם שנקרא יצחק ויצחק שנק' אברהם כו' נמצא שאף שכ"א מהאבות עבד אותו במידותיו ובחינתו אברהם עבד אותו באהבה עכ"ז הוא הי' בבחי' זו כלול כל המדות שע"י אהבה גדולה שהי' לו בא ליראה מהשי"ת ולפארו ולכל המדות וכן יצחק ע"י מדת יראה שהי' מדתו בבחינה זו הוא כלול כל המדות ע"ד הנ"ל כי באמת היו"ד ספירות כ"א כלול מכולם ע"ד שפי' ביצחק שמצא בשנה ההוא שנה גי' ספירה מצא בספירה אחת מאה שערים יו"ד ספירות הוא כלול מיו"ד וז"ש לו ית' אנכי מגן לך מגן גי' ג"פ אל שבחי' אברהם הי' חסד וכתיב חסד אל ובאמת בחי' החסד שלו כלול גם ביצחק ויעקב כנ"ל ששלשה אנשים נצבים עליו ולכן אמר לו ית"ש אחר שהכה את המלכים שנתלבש במדת הגבורה והכל מחמת אהבתו ית' נכלל ג"כ מדת גבורה להתגבר על שונאי ה' מכיון שהי' במדת גבורה בא ליראה גדולה מאוד ולכן אמר לו אל תירא אברם כי אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא מתירא ובאמת מדת אברהם הי' רק שנכלל בזה הכל כנ"ל שכל ספירה ומדה כלול מהכל ולכן אמר לו ית"ש אל תירא כי הי' אז ביראה גדולה וע"י יראתו הגדולה התעורר למעלה ג"כ בחי' גבורה וז"ש אנכי מגן לך שמגן הוא ג"כ גבורה שמגן הוא למגן ומחסה משמע שיש איזה דבר גבורה שצריך להגין ממנו והמגן מבחי' גבורת ממותקת והראה לו ית"ש איך שמדתו כלול ג"כ ביצחק ויעקב וז"ש אנכי מגן לך מגן גי' ג"פ אל וז"ש במדרש הנ"ל כי שמש זה אברהם בחינת מדת הצדק ממדת צדק ומגן בחי' גבורה כנ"ל שלפעמים מחמת אהבתו ית' יתלבש בגבורה וכן ה' אלקים זה אברהם שנאמר נשיא אלקים אתה בתוכינו שהוא מדת התפארת ושמחמת אהבתו ית' עשה למדת התפארת לכבודו ית"ש חן וכבוד זה אברהם בחי' נצח והוד לא ימנע טוב מדת יסוד שהכל הי' כלול באברהם שע"י אהבתו לו ית"ש עובדו בכל המדות האלה ולכן אמר המדרש ע"פ זה אל תירא אברם אנכי מגן לך שמרומז בפסוק זה מדת גבורה כנ"ל ובאמת הי' אברהם מדת החסד ופי' המדתם שע"י אהבתו לו ית"ש כלול כל המדות לעבודתו ית"ש ומחמת אהבה בא ליראה וכל המדות.
במה אדע כי ארישנה כי כתיב וענווים ירשו ארץ שירושת הארץ מגיע למי שהוא עניו והנה יש כמה מדריגות בענין ענווה ומצינו שאברהם הי' עניו שאמר ואנכי עפר ועפר ולא החשיב עצמו ונפשו רק כעפר אבל במשה מצינו שהי' עניו יותר שאמר ונחנו מה ולא החשיב עצמו אפי' כעפר שעכ"פ הוא דבר יש והוא אמר ונחנו מה רק אין גמור וז"ש אברהם כשהבטיחו ית"ש ירושת הארץ וזאת ידע אברהם שירושת הארץ מגיע לענווים אמר במה פי' כשאהי' עניו יותר ממה שאני עתה ואהי' במדריגות מה שלא אחשיב עצמו לכלום אפי' לא כעפר אז במדריגות מה אדע כי ארשנה כי ענווים ירשו ארץ כנ"ל:
ויאמר אליו שרה אשתך לא תקרא את כו' במדרש כתיב אשת חיל עטרת בעלה א"ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנן אמרו בכ"מ האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה אר"י בן קרחא יו"ד שנטלה משרה נחלקה חציו לשרה וחציו לאברהם. הנה ית"ש ברא העולם באות ה' שהוא אתא קלילא מאוד הכל בלבד בלא כוונת הוצאת תנועות אות כמ"ש במ"א וזה מורה שכל החיות עוה"ז מהבל כי ברוחו שמים שפרה וכן ויפח באפיו נשמת חיים נשימה והבל כביכול וכן האדם צריך שעל כל נשימה ונשימה יהלל יה והנה אות ה' הוא חמשה לאותיות והוא במספר נחשב לחמשה זה מורה לנו על חמשה מדת עליונות שנברא העולם בהם והם ה' בחי' שחשב הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד והם ה' חסדים עליונים שנשפעים לעוה"ז כי ית"ש ברא העולם בחסדו ית"ש להטיב לנבראיו בחסדו הגדול אבל ראה ית"ש שבחסד לבד אינו טוב כי לפעמים צריך האדם להתנהג במדת גבורה להתגבר על יצרו ולכעוס על עוברי רצונו ית"ש וכן כתיב בו ית"ש ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר וזהו עיקר החסד הגדול באבוד רשעים הקמים עלינו וכן מצינו בגלות מצרים שהי' חסד גדול לנו נראה ית"ש כבחור חגור כלי זיין במדת גבורה ולכן ברא ית"ש לצורך חסד הגדול עשה מדת גבורה ובין החסד וגבורה עשה מדת ממוצעת אותם הוא מדת תפארת זה מורה שיתנהג האדם בכל המדות לפאר ליוצר ולא לצורך עצמו ואז יכללו ויתחברו מדת חסד וגבורה כיון שבכל דרכיו הן שמתנהג בחסד הן בגבורה הכל כוונה אחת להם לפאר ליוצרו ולעבדו ולפי הצורך לעבודתו ית"ש בעת הזאת מתנהג כן אז ואינו מתנהג במדה אחת לבד רק בשניהם לפי הצורך לעבודתו וכן ברא ית"ש מדת נצח שלפעמים צריך האדם לנצח את יצרו והרשעים ולא להודות להם וכן בתחילת הבריאה נצח ית"ש את המלאכים שקטרגו על הבריאה אבל ראה ית"ש שלפעמים צריך האדם להודות על האמת וברא מדת ההוד וע"י המדות אלו שיעבוד אותו ית"ש בהם ממשיך חסדים גדולים לבחי' מלכותו ית"ש בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ להמתיק הגבורות של מלכות שנקרא כנס"י בחי' נוקבא ע"י שמיחד את בחי' נוקבא הזאת לתפארת בחי' דכר וכן הי' עבודת אברהם אע"ה וז"ש הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את פי' שלבחי' אשה צריך ליחד את יופי מדת תפארת והנה עתה ראה אברהם שירד למצרים ורצה יתב"ש כביכול שמדת גבורה תתפשט בחי' מלך במשפט יעמוד ארץ נגד המצרים ונוקבא נתמלא בגבורה ולכן כל מי שהי' נוגע בשרה הי' נוטל שלו מכות גדולות על דבר שרה וכתב בס' שאמרה אז פ' ציצית שכתיב בה אני ה' אלקיכם ועשתה צירוף אליהכם ופעלה גבורות וזהו שאמר אברהם כשראה שבחי' נוקבא נתמלא בגבורה והי' כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת כי המצרים אע"פ שהי' רשעים אבל חכמים היו והי' מאד גדלה חכמתם ויבינו את זאת שבחי' נוקבא נתמלאת בגבורה ושיש התפשטות גבורה בעולם ועי"ז יאחזו הם במדת גבורה ויתגברו עלי והרגו אותי וז"ש והי' כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת ולא אמר אשתי את כמ"ש אחותי את רק הפי' כנ"ל על בחי' נוקבא מלכות כנס"י אשתו של הקב"ה כביכול שכנס"י נקראת אשה לו ית"ש על שמקבלת השפע מאתו ית' כי הנוקבא מקבלת ונקרא זאת כידוע וירגישו שנתמלאת אשתו ית"ש שנקראת זאת בגבורה ומלך במשפט יעמוד ארץ ועי"ז יתעסקו בגבורתם כשירגישו שיש התלבשות גבורה בעולם והרגו אותו ולכן אמרי נא אחותי את שיתמתקו הגבורות של בחי' נוקבא ע"י התחברותה בדכר כמ"ש פתחי לי אחותי רעיתי יונתי כו' ואמר אברהם למען ייטב לי בעבורך שכל רצונו ותשוקתו רק בעבורך עבור בחי' נוקבא כנס"י להמשיך לה חסדים עליונים וכל כוונתי במה שאני רוצה שיטיב לי אין כוונתי בשביל עצמי רק עבור כנס"י השכינה הקדושה שלא יהי' לה ח"ו צער ומניעת השפע ח"ו ואמר וחיתה נפשי בגללך כל רצוני בחיות נפשי היא ג"כ לא לצורך עצמי רק בגללך לצורך מלכות כנס"י השכינה הקדושה בכל הטבתי וחיותי הכל כוונתי עבורה וכן צריך להיות עבודת כל אדם מישראל לעשות יחוד בין נוקבא הנ"ל בחי' אשה ליחדה לתפארת בחי' יופי כנ"ל שיהי' בחי' כחתן יכהן פאר שרומז למדת תפארת וככלה תעדה כלי' שנוקבא תהי' כלי לקבל השפעת הרחמים וחסדים ונלך בעקבות אבותינו שע"ז הי' כל עבודתם וז"ש אם לא תדעי לך היפה בנשים איך תמשיך בחי' יפה מדת תפארת בנשים בחי' נוקבא לעשות יחוד בין ת"ת ומלכות צאי לך בעקבי הצאן תלך בעקבות אבותינו ובדרכיהם ומעשיהם הטובי' ועי"ז תוכל לפעול היחוד הנ"ל והנה בחי' נוקבא כנס"י נקראת אני כי הוא מדת מלכות כי שום אדם אינו יכול לומר אני הוא רק המלך אומר תראו מה אני ומלכותי כמ"ש ראו עתה כי אני אני הוא ויש בחי' עליונה שנקראת אין וצריך להמשיך חסדים מבחי' אין לבחי' אני להמתיק הגבורות וזהו רק לנו בני ישראל אבל כשרוצים לפעול על אוה"ע אזי המדה של אני אינו נמתקת בבחי' דכר ולא נמתקת ממדת אין כדי שיפעול פעולתה בדינים גדולים לאוה"ע וז"ש המדרש בעלה נתעטר בה שגם בעלה נתלבש אז בבחינה לפעול דינים באוה"ע והיא אינה מתעטרת בבעלה שאין נמתקים הגבורות שבה ע"י המשכה לה מבחי' דכר וז"ש המדרש בכ"מ האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שזהו נאמר כשאמרה שרה גרש את האמה ואת בנה שזה נגד אוה"ע והרשעים בחי' נוקבא גוזרת בדינה בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ והאיש בחי' דכר מקיים ואינו ממתיק הגבורות נגד אוה"ע והנה יש חמשה חסדים עליונים כנ"ל ויש ה' בחי' גבורות וזה עשרה מאמרות שנברא העולם ועשרת הדברות בשני לוחות בכל לוח ה' דברות בלוח אחד מ"ע ה' חסדים ובלוח אחד מל"ת בחי' גבורות וצמצום והם בחי' ב' ההי"ן שבשם הוי' ובאמת כולם נכללים כל העשרה באחדות א' בהיו"ד שכשם הוי' שרשם וז"ש שנטל ית"ש היו"ד וחלקה חצי' לשרה וחצי' לאברהם כנ"ל שביו"ד נכלל הכל ה' חסדים וה' גבורות בחי' אברהם ושרה כנ"ל.
(לקוטים מפ' הנ"ל)
מה שנכתב בתורה מעשי האבות ולא נכתב מה עשה מיכאל המלאך ושאר המלאכים רק האבות המשיכו התורה ע"י שבירת טבעם הגשמיות שעשו כל דבר הפך טבעם הגשמיי ונעשה מזה תורה למשל אברהם שבר טבע הגשמיי שלו והעלה בנו יחידו ונעשה מזה תורה.
ויקרא שם אברם בשם ה' כאן נאמר שם אברם בשם כי הי' לקריאתו גבול במקום משא"כ בקריאתו ית' נאמר וקראתי בשם ה' ולא אמר וקראתי שם בשם כי קריאתו ית"ש מלא כל העולמות.
ענין המילה מורה שבכל דבר יש בחי' מותרות אפי' אדם שמתפלל ולומד צריך בכל פעם להשגיח על עצמו באופנים הנ"ל שלא יהי' בבחי' מותרות כי באמת כמו שבקדושה יש עולמות והיכלות ואוכלסין כן זה לעומת זה עשה אלקים רק באמת היכלות ואוכלסין דס"א אין להם שום כח מעצמם רק מה שיונקים קצת מהקדושה לכן צריך להפרידם כי הם בחי' מותרות מהבריאה ולזה ברא ית"ש הערלה בהמילה להורות הדמיון זה בכל דבר ולא לומר שאין שום מותרות שצריך להפריד רק יקח ראי' מהמילה ע"ד הנ"ל.