מטרת השיעור:1. להציג את התפיסה של שני סוגי האלוהות: אלוהות אוניברסאלית ואלוהות מקומית. 2.להוכיח מבחינה היסטורית את נתינת "הצהרת כורש" ע"י כורש לשבי ציון ואת הקמת בית המקדש השני ע"י שבי ציון.
אגרת הגליל של כורש
(א) וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃ (ב) כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָֽה׃ (ג) מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל לִירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֑ה וְיִ֗בֶן אֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ה֥וּא הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ד) וְכָל־הַנִּשְׁאָ֗ר מִֽכָּל־הַמְּקֹמוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר ה֣וּא גָֽר־שָׁם֒ יְנַשְּׂא֙וּהוּ֙ אַנְשֵׁ֣י מְקֹמ֔וֹ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב וּבִרְכ֣וּשׁ וּבִבְהֵמָ֑ה עִם־הַ֨נְּדָבָ֔ה לְבֵ֥ית הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ה) וַיָּק֜וּמוּ רָאשֵׁ֣י הָאָב֗וֹת לִֽיהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְכֹ֨ל הֵעִ֤יר הָאֱלֹהִים֙ אֶת־רוּח֔וֹ לַעֲל֣וֹת לִבְנ֔וֹת אֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ו) וְכָל־סְבִיבֹֽתֵיהֶם֙ חִזְּק֣וּ בִֽידֵיהֶ֔ם בִּכְלֵי־כֶ֧סֶף בַּזָּהָ֛ב בָּרְכ֥וּשׁ וּבַבְּהֵמָ֖ה וּבַמִּגְדָּנ֑וֹת לְבַ֖ד עַל־כָּל־הִתְנַדֵּֽב׃ (ס) (ז) וְהַמֶּ֣לֶךְ כּ֔וֹרֶשׁ הוֹצִ֖יא אֶת־כְּלֵ֣י בֵית־יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֤יא נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃ (ח) וַיּֽוֹצִיאֵ֗ם כּ֚וֹרֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס עַל־יַ֖ד מִתְרְדָ֣ת הַגִּזְבָּ֑ר וַֽיִּסְפְּרֵם֙ לְשֵׁשְׁבַּצַּ֔ר הַנָּשִׂ֖יא לִיהוּדָֽה׃ (ט) וְאֵ֖לֶּה מִסְפָּרָ֑ם אֲגַרְטְלֵ֨י זָהָ֜ב שְׁלֹשִׁ֗ים אֲגַרְטְלֵי־כֶ֙סֶף֙ אָ֔לֶף מַחֲלָפִ֖ים תִּשְׁעָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃ (ס) (י) כְּפוֹרֵ֤י זָהָב֙ שְׁלֹשִׁ֔ים כְּפ֤וֹרֵי כֶ֙סֶף֙ מִשְׁנִ֔ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת וַעֲשָׂרָ֑ה כֵּלִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אָֽלֶף׃ (ס) (יא) כָּל־כֵּלִים֙ לַזָּהָ֣ב וְלַכֶּ֔סֶף חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְאַרְבַּ֣ע מֵא֑וֹת הַכֹּ֞ל הֶעֱלָ֣ה שֵׁשְׁבַּצַּ֗ר עִ֚ם הֵעָל֣וֹת הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל לִירוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
(1) In the first year of King Cyrus of Persia, when the word of the LORD spoken by Jeremiah was fulfilled, the LORD roused the spirit of King Cyrus of Persia to issue a proclamation throughout his realm by word of mouth and in writing as follows: (2) “Thus said King Cyrus of Persia: The LORD God of Heaven has given me all the kingdoms of the earth and has charged me with building Him a house in Jerusalem, which is in Judah. (3) Anyone of you of all His people—may his God be with him, and let him go up to Jerusalem that is in Judah and build the House of the LORD God of Israel, the God that is in Jerusalem; (4) and all who stay behind, wherever he may be living, let the people of his place assist him with silver, gold, goods, and livestock, besides the freewill offering to the House of God that is in Jerusalem.” (5) So the chiefs of the clans of Judah and Benjamin, and the priests and Levites, all whose spirit had been roused by God, got ready to go up to build the House of the LORD that is in Jerusalem. (6) All their neighbors supported them with silver vessels, with gold, with goods, with livestock, and with precious objects, besides what had been given as a freewill offering. (7) King Cyrus of Persia released the vessels of the LORD’s house which Nebuchadnezzar had taken away from Jerusalem and had put in the house of his god. (8) These King Cyrus of Persia released through the office of Mithredath the treasurer, who gave an inventory of them to Sheshbazzar the prince of Judah. (9) This is the inventory: 30 gold basins, 1,000 silver basins, 29 knives, (10) 30 gold bowls, 410 silver double bowls, 1,000 other vessels; (11) in all, 5,400 gold and silver vessels. Sheshbazzar brought all these back when the exiles came back from Babylon to Jerusalem.
(יא) וְהָֽיְתָה֙ כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את לְחָרְבָּ֖ה לְשַׁמָּ֑ה וְעָ֨בְד֜וּ הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ (יב) וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה אֶפְקֹ֣ד עַל־מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֩ וְעַל־הַגּ֨וֹי הַה֧וּא נְאֻם־יְהוָ֛ה אֶת־עֲוֺנָ֖ם וְעַל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂמְתִּ֥י אֹת֖וֹ לְשִֽׁמְמ֥וֹת עוֹלָֽם׃ (יג) והבאיתי [וְהֵֽבֵאתִי֙] עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֔יא אֶת־כָּל־דְּבָרַ֖י אֲשֶׁר־דִּבַּ֣רְתִּי עָלֶ֑יהָ אֵ֤ת כָּל־הַכָּתוּב֙ בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־נִבָּ֥א יִרְמְיָ֖הוּ עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
(1) The word which came to Jeremiah concerning all the people of Judah, in the fourth year of King Jehoiakim son of Josiah of Judah, which was the first year of King Nebuchadrezzar of Babylon. (2) This is what the prophet Jeremiah said to all the people of Judah and to all the inhabitants of Jerusalem: (3) From the thirteenth year of King Josiah son of Amon of Judah, to this day—these twenty-three years—the word of the LORD has come to me. I have spoken to you persistently, but you would not listen. (4) Moreover, the LORD constantly sent all his servants the prophets to you, but you would not listen or incline your ears to hear (5) when they said, “Turn back, every one, from your evil ways and your wicked acts, that you may remain throughout the ages on the soil which the LORD gave to you and your fathers. (6) Do not follow other gods, to serve them and worship them. Do not vex Me with what your own hands have made, and I will not bring disaster upon you.” (7) But you would not listen to Me—declares the LORD—but vexed Me with what your hands made, to your own hurt. (8) Assuredly, thus said the LORD of Hosts: Because you would not listen to My words, (9) I am going to send for all the peoples of the north—declares the LORD—and for My servant, King Nebuchadrezzar of Babylon, and bring them against this land and its inhabitants, and against all those nations roundabout. I will exterminate them and make them a desolation, an object of hissing—ruins for all time. (10) And I will banish from them the sound of mirth and gladness, the voice of bridegroom and bride, and the sound of the mill and the light of the lamp. (11) This whole land shall be a desolate ruin. And those nations shall serve the king of Babylon seventy years. (12) When the seventy years are over, I will punish the king of Babylon and that nation and the land of the Chaldeans for their sins—declares the LORD—and I will make it a desolation for all time. (13) And I will bring upon that land all that I have decreed against it, all that is recorded in this book—that which Jeremiah prophesied against all the nations. (14) For they too shall be enslaved by many nations and great kings; and I will requite them according to their acts and according to their conduct. (15) For thus said the LORD, the God of Israel, to me: “Take from My hand this cup of wine—of wrath—and make all the nations to whom I send you drink of it. (16) Let them drink and retch and act crazy, because of the sword that I am sending among them.” (17) So I took the cup from the hand of the LORD and gave drink to all the nations to whom the LORD had sent me: (18) Jerusalem and the towns of Judah, and its kings and officials, to make them a desolate ruin, an object of hissing and a curse—as is now the case; (19) Pharaoh king of Egypt, his courtiers, his officials, and all his people; (20) all the mixed peoples; all the kings of the land of Uz; all the kings of the land of the Philistines—Ashkelon, Gaza, Ekron, and what is left of Ashdod; (21) Edom, Moab, and Ammon; (22) all the kings of Tyre and all the kings of Sidon, and all the kings of the coastland across the sea; (23) Dedan, Tema, and Buz, and all those who have their hair clipped; (24) all the kings of Arabia, and all the kings of the mixed peoples who live in the desert; (25) all the kings of Zimri and all the kings of Elam and all the kings of Media; (26) all the kings of the north, whether far from or close to each other—all the royal lands which are on the earth. And last of all, the king of Sheshach shall drink. (27) Say to them: “Thus said the LORD of Hosts, the God of Israel: Drink and get drunk and vomit; fall and never rise again, because of the sword that I send among you.” (28) And if they refuse to take the cup from your hand and drink, say to them, “Thus said the LORD of Hosts: You must drink! (29) If I am bringing the punishment first on the city that bears My name, do you expect to go unpunished? You will not go unpunished, for I am summoning the sword against all the inhabitants of the earth—declares the LORD of Hosts.” (30) You are to prophesy all those things to them, and then say to them: The LORD roars from on high, He makes His voice heard from His holy dwelling; He roars aloud over His [earthly] abode; He utters shouts like the grape-treaders, Against all the dwellers on earth. (31) Tumult has reached the ends of the earth, For the LORD has a case against the nations, He contends with all flesh. He delivers the wicked to the sword —declares the LORD. (32) Thus said the LORD of Hosts: Disaster goes forth From nation to nation; A great storm is unleashed From the remotest parts of earth. (33) In that day, the earth shall be strewn with the slain of the LORD from one end to the other. They shall not be mourned, or gathered and buried; they shall become dung upon the face of the earth. (34) Howl, you shepherds, and yell, Strew [dust] on yourselves, you lords of the flock! For the day of your slaughter draws near. I will break you in pieces, And you shall fall like a precious vessel. (35) Flight shall fail the shepherds, And escape, the lords of the flock. (36) Hark, the outcry of the shepherds, And the howls of the lords of the flock! For the LORD is ravaging their pasture. (37) The peaceful meadows shall be wiped out By the fierce wrath of the LORD. (38) Like a lion, He has gone forth from His lair; The land has become a desolation, Because of the oppressive wrath, Because of His fierce anger.
(י) כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה כִּ֠י לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה אֶפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אֶת־דְּבָרִ֣י הַטּ֔וֹב לְהָשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ (יא) כִּי֩ אָנֹכִ֨י יָדַ֜עְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹ֗ת אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י חֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה מַחְשְׁב֤וֹת שָׁלוֹם֙ וְלֹ֣א לְרָעָ֔ה לָתֵ֥ת לָכֶ֖ם אַחֲרִ֥ית וְתִקְוָֽה׃
(1) This is the text of the letter which the prophet Jeremiah sent from Jerusalem to the priests, the prophets, the rest of the elders of the exile community, and to all the people whom Nebuchadnezzar had exiled from Jerusalem to Babylon— (2) after King Jeconiah, the queen mother, the eunuchs, the officials of Judah and Jerusalem, and the craftsmen and smiths had left Jerusalem. (3) [The letter was sent] through Elasah son of Shaphan and Gemariah son of Hilkiah, whom King Zedekiah of Judah had dispatched to Babylon, to King Nebuchadnezzar of Babylon. (4) Thus said the LORD of Hosts, the God of Israel, to the whole community which I exiled from Jerusalem to Babylon: (5) Build houses and live in them, plant gardens and eat their fruit. (6) Take wives and beget sons and daughters; and take wives for your sons, and give your daughters to husbands, that they may bear sons and daughters. Multiply there, do not decrease. (7) And seek the welfare of the city to which I have exiled you and pray to the LORD in its behalf; for in its prosperity you shall prosper. (8) For thus said the LORD of Hosts, the God of Israel: Let not the prophets and diviners in your midst deceive you, and pay no heed to the dreams they dream. (9) For they prophesy to you in My name falsely; I did not send them—declares the LORD. (10) For thus said the LORD: When Babylon’s seventy years are over, I will take note of you, and I will fulfill to you My promise of favor—to bring you back to this place. (11) For I am mindful of the plans I have made concerning you—declares the LORD—plans for your welfare, not for disaster, to give you a hopeful future. (12) When you call Me, and come and pray to Me, I will give heed to you. (13) You will search for Me and find Me, if only you seek Me wholeheartedly. (14) I will be at hand for you—declares the LORD—and I will restore your fortunes. And I will gather you from all the nations and from all the places to which I have banished you—declares the LORD—and I will bring you back to the place from which I have exiled you. (15) But you say, “The LORD has raised up prophets for us in Babylon.” (16) Thus said the LORD concerning the king who sits on the throne of David, and concerning all the people who dwell in this city, your brothers who did not go out with you into exile— (17) thus said the LORD of Hosts: I am going to let loose sword, famine, and pestilence against them and I will treat them as loathsome figs, so bad that they cannot be eaten. (18) I will pursue them with the sword, with famine, and with pestilence; and I will make them a horror to all the kingdoms of the earth, a curse and an object of horror and hissing and scorn among all the nations to which I shall banish them, (19) because they did not heed My words—declares the LORD—when I persistently sent to them My servants, the prophets, and they did not heed—declares the LORD. (20) But you, the whole exile community which I banished from Jerusalem to Babylon, hear the word of the LORD! (21) Thus said the LORD of Hosts, the God of Israel, concerning Ahab son of Kolaiah and Zedekiah son of Maaseiah, who prophesy falsely to you in My name: I am going to deliver them into the hands of King Nebuchadrezzar of Babylon, and he shall put them to death before your eyes. (22) And the whole community of Judah in Babylonia shall use a curse derived from their fate: “May God make you like Zedekiah and Ahab, whom the king of Babylon consigned to the flames!”— (23) because they did vile things in Israel, committing adultery with the wives of their fellows and speaking in My name false words which I had not commanded them. I am He who knows and bears witness—declares the LORD. (24) Concerning Shemaiah the Nehelamite you shall say: (25) Thus said the LORD of Hosts, the God of Israel: Because you sent letters in your own name to all the people in Jerusalem, to Zephaniah son of Maaseiah and to the rest of the priests, as follows, (26) “The LORD appointed you priest in place of the priest Jehoiada, to exercise authority in the House of the LORD over every madman who wants to play the prophet, to put him into the stocks and into the pillory. (27) Now why have you not rebuked Jeremiah the Anathothite, who plays the prophet among you? (28) For he has actually sent a message to us in Babylon to this effect: It will be a long time. Build houses and live in them, plant gardens and enjoy their fruit.”— (29) When the priest Zephaniah read this letter in the hearing of the prophet Jeremiah, (30) the word of the LORD came to Jeremiah: (31) Send a message to the entire exile community: “Thus said the LORD concerning Shemaiah the Nehelamite: Because Shemaiah prophesied to you, though I did not send him, and made you false promises, (32) assuredly, thus said the LORD: I am going to punish Shemaiah the Nehelamite and his offspring. There shall be no man of his line dwelling among this people or seeing the good things I am going to do for My people—declares the LORD—for he has urged disloyalty toward the LORD.”
1.לפי נבואת ירמיהו יעברו 70 שנות גלות,עד שנחזור לארצנו, אך מהחורבן בשנת 586 לפנה"ס, עד "הצהרת כורש"- שניתנה בשנת 538 לפנה"ס לא עברו 70 שנה, איך אפשר להסביר את ההבדל בשנים?
ההצהרה בכתב מתוך:"גליל כורש":אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד מלך ארבע כנפות הארץ...כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות בהיכל המושל, מַרְדֻךְּ האדון הגדול, הפך את תושבי בבל הרבים לאהבה אותי וביקשתי לעבוד אותו מדי יום ביומי. ציבאותי העצומים התהלכו בשלום בקרב בבל,לא התרתי לאיש להפריע את שלומם של אנשי שומר ואכד.
דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש. בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם. את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם.
מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח וביד נדיבה ברך אותי ...
כל מלכי תבל,הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.
למן [...] ועד הערים אשור ושושן, אכד וארץ אשנונה
והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ הגותים שמעבר לחדקל,
אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן,
החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים.
כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם.
דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש. בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם. את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם.
מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח וביד נדיבה ברך אותי ...
כל מלכי תבל,הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.
למן [...] ועד הערים אשור ושושן, אכד וארץ אשנונה
והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ הגותים שמעבר לחדקל,
אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן,
החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים.
כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם.
2.בספר עזרא בפסוק ב' בכורש מתאר את עצמו כמי שהוטלה עליו שליחות לשקם את מקדש ה' בירושלים, ב"הצהרת כורש", רואים שכורש מתאר עצמו כמי שהוטלה עליו שליחות לשקם את מקדשי האלים, פנייתו היתה לכל העמים שכבש ולא רק ליהודים.
איך אפשר להסביר את תפיסת האלוהות השונה בדבריו של כורש?
3.מה מבקש כורש מכל היהודים בבבל בפסוקים ג'- ד'?
4.האם כורש מאפשר ליהודים לעלות ולהקים כאן מדינה?
5.מהי תגובת עולי בבל להצעתו של כורש לפי פסוקים ה'-ו' ?
איך אפשר להסביר את תפיסת האלוהות השונה בדבריו של כורש?
3.מה מבקש כורש מכל היהודים בבבל בפסוקים ג'- ד'?
4.האם כורש מאפשר ליהודים לעלות ולהקים כאן מדינה?
5.מהי תגובת עולי בבל להצעתו של כורש לפי פסוקים ה'-ו' ?
לסיכום:
1.אפשר לספור את השנים מאז שנחרב בית המקדש הראשון עד שנבנה בית המקדש השני, ויש אומרים 70 זה מספר טיפולוגי לכן בחר ירמיהו ב 70 שנה.
2.רואים ב"הצהרת כורש" פנייה לכל העמים שכבש, כאשר כורש מתייחס לכל העמים שכבש הוא אומר:"כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוקי השמים" כלומר יש כאן תפיסת אלוהות אוניברסאלית, אלוהים (שלו)עזר לו לכבוש את העמים לכן הוא בא בשמו, לעומת זאת כאשר הוא פונה לכל עם ועם הוא מתייחס לאלוהות המקומית של כל עם.
3.כורש מבקש מכל היהודים שיעלו לירושלים ואלו שלא יעלו שיתמכו בעולים בכסף וזהב ואפילו מבטיח להחזיר את כלי המקדש לעולים, אך מחזיר כלים פחות חשובים...
4.כורש מאפשר לעולים להקים את בית המקדש, (אוטונומיה דתית) אבל לא אוטונומיה מדינית.
5.תגובת גולי בבל היתה חצויה, העולים משבט יהודה ובנימין, כוהנים ולווים שפרנסתם היתה מהמקדש החליטו לעלות, הם קיבלו תמיכה כלכלית ,כדי שיוכלו להתחיל לבנות את המקדש כשיעלו לארץ.
1.אפשר לספור את השנים מאז שנחרב בית המקדש הראשון עד שנבנה בית המקדש השני, ויש אומרים 70 זה מספר טיפולוגי לכן בחר ירמיהו ב 70 שנה.
2.רואים ב"הצהרת כורש" פנייה לכל העמים שכבש, כאשר כורש מתייחס לכל העמים שכבש הוא אומר:"כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוקי השמים" כלומר יש כאן תפיסת אלוהות אוניברסאלית, אלוהים (שלו)עזר לו לכבוש את העמים לכן הוא בא בשמו, לעומת זאת כאשר הוא פונה לכל עם ועם הוא מתייחס לאלוהות המקומית של כל עם.
3.כורש מבקש מכל היהודים שיעלו לירושלים ואלו שלא יעלו שיתמכו בעולים בכסף וזהב ואפילו מבטיח להחזיר את כלי המקדש לעולים, אך מחזיר כלים פחות חשובים...
4.כורש מאפשר לעולים להקים את בית המקדש, (אוטונומיה דתית) אבל לא אוטונומיה מדינית.
5.תגובת גולי בבל היתה חצויה, העולים משבט יהודה ובנימין, כוהנים ולווים שפרנסתם היתה מהמקדש החליטו לעלות, הם קיבלו תמיכה כלכלית ,כדי שיוכלו להתחיל לבנות את המקדש כשיעלו לארץ.
סיכום הטענות שהצגנו בפתיחה:
1.דיברנו על אל אוניברסאלי ואל מקומי. תפיסת האל ביהדות היא תפיסה אוניברסאלית, האל נמצא בכל מקום. לעומת היהדות האמינו העמים בתפיסת האל המקומי ששיך לאזור מסויים.
בפרק שלנו יש קיום של שתי תפיסות האלוהות: "אל השמים"-האל האוניברסאלי, "כל ממלכות נתן לי ה'"-שוב התייחסות אוניברסאלית של כורש, מאידך כשהוא אומר:"לבנות לו בית בירושלים"או"ה' אלוהי ישראל", זוהי תפיסת האלוהות המקומית.
2.עד שנת 1879 לא האמינו החוקרים ש"הצהרת כורש", הרשומה בעברית בספר עזרא א', באמת היתה, בזכות מציאת "איגרת הגליל של כורש" ופיענוחה, נמצא שהוא הרשה גם לבבלים להקים מקדשים לאלים שלהם.
מכך הסיקו החוקרים, שהיתה לכורש מדיניות להרשות לעמים לחזור לארצם ולבנות את בית מקדשם, אולי מתוך אמונה, שזה ימנע מהם למרוד בו.
1.דיברנו על אל אוניברסאלי ואל מקומי. תפיסת האל ביהדות היא תפיסה אוניברסאלית, האל נמצא בכל מקום. לעומת היהדות האמינו העמים בתפיסת האל המקומי ששיך לאזור מסויים.
בפרק שלנו יש קיום של שתי תפיסות האלוהות: "אל השמים"-האל האוניברסאלי, "כל ממלכות נתן לי ה'"-שוב התייחסות אוניברסאלית של כורש, מאידך כשהוא אומר:"לבנות לו בית בירושלים"או"ה' אלוהי ישראל", זוהי תפיסת האלוהות המקומית.
2.עד שנת 1879 לא האמינו החוקרים ש"הצהרת כורש", הרשומה בעברית בספר עזרא א', באמת היתה, בזכות מציאת "איגרת הגליל של כורש" ופיענוחה, נמצא שהוא הרשה גם לבבלים להקים מקדשים לאלים שלהם.
מכך הסיקו החוקרים, שהיתה לכורש מדיניות להרשות לעמים לחזור לארצם ולבנות את בית מקדשם, אולי מתוך אמונה, שזה ימנע מהם למרוד בו.