(א) בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (ב) וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ (ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ (ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ (ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ (פ)
(1) When God began to create heaven and earth— (2) the earth being unformed and void, with darkness over the surface of the deep and a wind from God sweeping over the water— (3) God said, “Let there be light”; and there was light. (4) God saw that the light was good, and God separated the light from the darkness. (5) God called the light Day, and the darkness He called Night. And there was evening and there was morning, a first day.
(א) בראשית. אָמַר רַבִּי יִצְחָק לֹֹֹֹֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? מִשׁוּם כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהילים קי"א), שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׁרָאֵל לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם, הֵם אוֹמְרִים לָהֶם כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ: (ב) בראשית ברא אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא דָּרְשֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח'), וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ (ירמיה ב'); וְאִם בָּאתָ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וְלֹא בָא הַמִּקְרָא לְהוֹרוֹת סֵדֶר הַבְּרִיאָה לוֹמַר שֶׁאֵלּוּ קָדְמוּ, שֶׁאִם בָּא לְהוֹרוֹת כָּךְ, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב בָּרִאשׁוֹנָה בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ' שֶׁאֵין לְךָ רֵאשִׁית בַּמִּקְרָא שֶׁאֵינוֹ דָבוּק לַתֵּבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו, כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִים (שׁם כ"ז), רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ (בראשית י'), רֵאשִׁית דְּגָנְךָ (דבראשית י"ח), – אַף כָּאן אַתָּה אוֹמֵר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וְגוֹ', כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית בְּרֹא; וְדוֹמֶה לוֹ תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ (הושע א'), כְּלוֹמַר תְּחִלַת דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה בְּהוֹשֵׁעַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ וְגוֹ'. וְאִ"תֹּ לְהוֹרוֹת בָּא שֶׁאֵלּוּ תְּחִלָּה נִבְרְאוּ, וּפֵרוּשׁוֹ בְּרֵאשִׁית הַכֹּל בָּרָא אֵלוּ – וְֵישׁ לְךָ מִקְרָאוֹת שֶׁמְּקַצְּרִים לְשׁוֹנָם וּמְמַעֲטִים תֵּבָה אַחַת, כְּמוֹ כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי (איוב ג'), וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי הַסּוֹגֵר וּכְמוֹ יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק (ישעיהו ח'), וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי יִשָּׂאֶנּוּ; וּכְמוֹ אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים (עמוס ו'), וְלֹא פֵּרֵשׁ אִם יַחֲרוֹשׁ אָדָם בַּבְּקָרִים, וּכְמוֹ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיהו מ"ו), וְלֹא פֵּרֵשׁ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית דָּבָר אַחֲרִית דָּבָר – אִ"כֵּ, תְּמַהּ עַל עַצְמְךָ, שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם קָדְמוּ, שֶׁהֲרֵי כְתִיב וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְעַדַיִין לֹא גִלָּה הַמִּקְרָא, בְּרִיאַת הַמַּיִם מָתַי הָיְתָה, הָא לָמַדְתָּ, שֶׁקָּדְמוּ הַמַּיִם לָאָרֶץ, וְעוֹד, שֶׁהַשָּׁמַיִם מֵאֵשׁ וּמַיִם נִבְרְאוּ, עַל כָּרְחֲךָ לֹא לִמֵּד הַמִּקְרָא סֵדֶר הַמֻּקְדָמִים וְהַמְאֻחָרִים כְּלוּם: (ג) ברא אלהים וְלֹא נֶאֱמַר בָּרָא ה', שֶׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לִבְרֹאתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין, רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, הִקְדִּים מִדַּת רַחֲמִים וְשִׁתְּפָהּ לְמִהַ"דִּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
(1) בראשית IN THE BEGINNING — Rabbi Isaac said: The Torah which is the Law book of Israel should have commenced with the verse (Exodus 12:2) “This month shall be unto you the first of the months” which is the first commandment given to Israel. What is the reason, then, that it commences with the account of the Creation? Because of the thought expressed in the text (Psalms 111:6) “He declared to His people the strength of His works (i.e. He gave an account of the work of Creation), in order that He might give them the heritage of the nations.” For should the peoples of the world say to Israel, “You are robbers, because you took by force the lands of the seven nations of Canaan”, Israel may reply to them, “All the earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it and gave it to whom He pleased. When He willed He gave it to them, and when He willed He took it from them and gave it to us” (Yalkut Shimoni on Torah 187). (2) בראשית ברא IN THE BEGINNING GOD CREATED — This verse calls aloud for explanation in the manner that our Rabbis explained it: God created the world for the sake of the Torah which is called (Proverbs 8:22) “The beginning (ראשית) of His (God’s) way”, and for the sake of Israel who are called (Jeremiah 2:3) “The beginning (ראשית) of His (God’s) increase’’. If, however, you wish to explain it in its plain sense, explain it thus: At the beginning of the Creation of heaven and earth when the earth was without form and void and there was darkness, God said, “Let there be light”. The text does not intend to point out the order of the acts of Creation — to state that these (heaven and earth) were created first; for if it intended to point this out, it should have written 'בראשונה ברא את השמים וגו “At first God created etc.” And for this reason: Because, wherever the word ראשית occurs in Scripture, it is in the construct state. E. g., (Jeremiah 26:1) “In the beginning of (בראשית) the reign of Jehoiakim”; (Genesis 10:10) “The beginning of (ראשית) his kingdom”; (Deuteronomy 18:4) “The first fruit of (ראשית) thy corn.” Similarly here you must translate בראשית ברא אלהים as though it read בראשית ברוא, at the beginning of God’s creating. A similar grammatical construction (of a noun in construct followed by a verb) is: (Hosea 1:2) תחלת דבר ה' בהושע, which is as much as to say, “At the beginning of God’s speaking through Hosea, the Lord said to Hosea.” Should you, however, insist that it does actually intend to point out that these (heaven and earth) were created first, and that the meaning is, “At the beginning of everything He created these, admitting therefore that the word בראשית is in the construct state and explaining the omission of a word signifying “everything” by saying that you have texts which are elliptical, omitting a word, as for example (Job 3:10) “Because it shut not up the doors of my mother’s womb” where it does not explicitly explain who it was that closed the womb; and (Isaiah 8:4) “He shall take away the spoil of Samaria” without explaining who shall take it away; and (Amos 6:12) “Doth he plough with oxen," and it does not explicitly state, “Doth a man plough with oxen”; (Isaiah 46:10) “Declaring from the beginning the end,” and it does not explicitly state, “Declaring from the beginning of a thing the end of a thing’ — if it is so (that you assert that this verse intends to point out that heaven and earth were created first), you should be astonished at yourself, because as a matter of fact the waters were created before heaven and earth, for, lo, it is written, (v. 2) “The Spirit of God was hovering on the face of the waters,” and Scripture had not yet disclosed when the creation of the waters took place — consequently you must learn from this that the creation of the waters preceded that of the earth. And a further proof that the heavens and earth were not the first thing created is that the heavens were created from fire (אש) and water (מים), from which it follows that fire and water were in existence before the heavens. Therefore you must needs admit that the text teaches nothing about the earlier or later sequence of the acts of Creation. (3) ברא אלהים GOD [AS JUDGE] CREATED — It does not state 'ברא ה “The Lord (the Merciful One) created, because at first God intended to create it (the world) to be placed under the attribute (rule) of strict justice, but He realised that the world could not thus endure and therefore gave precedence to Divine Mercy allying it with Divine Justice. It is to this that what is written in (Genesis 2:4) alludes — “In the day that the Lord God made earth and heaven”.
(א) יבינו המשכילים כי כל דברי רבותינו ודרשותיהם כנים ואמתים. וזהו האמור במסכת שבת (דף ס"ג ע"א): הוינא בר תמני סרי שנין, ולא ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועיקר ההלכות והדרשות יוצאין מייתור המקראות או משינוי הלשון, שנכתב פשוטו של מקרא בלשון שיכולין ללמוד הימנו עיקר הדרשה, כמו "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם", ודרשו חכמים: "באברהם", מאריכות הלשון, שלא היה צריך לכתוב "בְּהִבָּרְאָם". עתה אפרש פירושי הראשונים בפסוק זה, להודיע לבני אדם למה לא ראיתי לפרש כמותם. יש מפרשים: בראשונה ברא אלהים את השמים ואת הארץ. אי אפשר לומר כן, שהרי המים קדמו, כדכתיב: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (פסוק ב). ועוד, שאין כתוב כאן "בראשונה", אלא "בְּרֵאשִׁית"; דבוק הוא, כמו "וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל" (בראשית י י). והמפרש כמו "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א ב), כלומר: בתחלת ברוא אלהים את השמים, כלומר: בטרם ברא שמים וארץ – הָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, נמצא שהמים נבראו תחלה, גם זה הבל, שכן לא היה לו לכתוב "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", שמאחר שעדיין לא נבראת – לא היה לו לקרותה ארץ קודם יצירת המים, מאחר שהמים קדמו. אך זה הוא עיקר פשוטו לפי דרך המקראות, שרגיל להקדים ולפרש דבר שאין צריך בשביל דבר הנזכר לפניו במקום אחר, כדכתיב: "שֵׁם וְחָם וָיָפֶת" (בראשית ט יח), וכתיב: "וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן" (שם). אלא מפני שכתוב לפניו "אָרוּר כְּנָעַן", ואילו לא פורש תחילה מי כנען, לא היינו יודעין למה קללו נח. "וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (בראשית לה כב). למה נכתב כאן "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל"? והלא לא נכתב כאן שדיבר יעקב מאומה על ראובן! אלא לפי שבשעת פטירתו אמר: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט ד), לפיכך הקדים "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל", שלא תתמה בראותך שהוכיחו על כך בסוף ימיו. וכן בכמה מקומות. גם כל הפרשה הזאת של מלאכת ששה ימים, הקדימה משה רבינו לפרש לך מה שאמר הקב"ה בשעת מתן תורה: "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ, ז-י). וזהו שכתוב: "וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (פסוק לא), אותו שישי שהוא גמר שישה ימים שאמר הקב"ה במתן תורה. לכך אמר להם משה לישראל, להודיעם כי דבר הקב"ה אמת: וכי אתם סבורים שהעולם הזה כל הימים בנוי כמו שאתם רואים אותו עכשיו מלא כל טוב? לא היה כן, אלא "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וגו', כלומר: בתחילת בריאת שמים וארץ, כלומר: בעת שנבראו כבר שמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט, אז "וְהָאָרֶץ הָיְתָה" [וכו'] (פסוק ב).
(1) Enlightened ones shall understand that all the words of our Masters and their interpretations are true and well-founded. This is what is stated in [the Talmudic tractate] Shabbat: “I was eighteen years old and I didn’t know that Scripture does not depart from its simple meaning…” The essential part of the laws and the interpretations stem from [otherwise] extraneous [phrasings] of Scripture or from a change of language, where the simple meaning of Scripture is written in a manner that enables learning from it the essential part of the interpretation, such as “These are the generations of the heavens and the earth in their being created b’hibar’am – where the Sages interpreted, “through Avraham” from the extra wording, for it did not need to write b’hibar’am. Now, I will explain the explanations of the early authorities (Rishonim) regarding this verse, making it known to people why I have not seen fit to explain as they did. There are those who explain “At first, G-d created the heavens and the earth”. But it is impossible to say this, for behold, the waters came first, as it is written, “And the spirit of G-d hovered over the waters”. And further, what is written here is not “in the beginning”, but rather, “in the beginning of”, which is attached to what follows, such as “And the beginning of his kingdom was Bavel”. Now the one who explains like, “the beginning of G-d’s speaking with Hoshea”, that is, “At the beginning of G-d’s creating the heavens”, that is, “before He created heaven and earth, the earth was void and without form and darkness was over the deep and the spirit of G-d hovered over the waters” so that it turns out that the waters were created first, this is also vanity, for then it would not be appropriate to write, “ and the earth was void and without form”, for since it hadn’t yet been created, it would be inappropriate to call it “earth” before the creation of the waters, since the waters came first. Rather, this is its essential simple meaning: it is the way of Scripture to anticipate and explain something which is not strictly necessary for the sake of something mentioned further on in another place. As it is written, “Shem, Ham and Yefet”, and it is written, “Ham is Kena’an’s father” – for since it is written further on, “cursed is Kena’an”, yet it didn’t explain first who Kena’an is, we wouldn’t know why Noach cursed him. Or: “And he laid with Bilhah, his father’s concubine and Yisrael heard” – why is it written here “and Yisrael heard”? Behold, it isn’t written here that Ya’akov spoke with Re’uven at all? Rather, since at the time of his passing, he said “Unstable as water, you will not have excellence; because you went up to your father's bed; then you defiled it--he went up to my couch”, therefore, it wrote first the passage “And Yisrael heard”, so that you should not be surprised when you see that he reproves him regarding this at the end of his days. And similarly, in several places. Also the entire passage of the work of the six days Moshe our master wrote first to explain what Hashem said at the time of the giving of the Torah, “Remember the Shabbat day to sanctify it…for, six days did Hashem make the heavens and the earth, the sea and all that is in it, and He rested on the seventh day”. This is why it is written “and it was evening, and it was morning, the sixth day” – that same sixth day which is the conclusion of the six days spoken of at the giving of the Torah. This is why Moshe said this to the Jewish people, to inform them that the word of the Holy One (praised be He!) is true. Are you of the opinion that this world, all its days, has been [completely] built-up the way you see it now, filled with everything good? It was not like this, rather, "In the beginning G-d created…" - that is to say, at the beginning of the creating of heaven and earth - at the time that the supernal heaven and earth were already created - whether that [lasted] a long time or a short time - at that time, the earth was [void and without form].
(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? שאם יאמרו אומות העולם: "ליסטים אתם, שכבשתם לכם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא, ונתנה לאשר ישר בעיניו; וברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". וזו אגדה בלשון שכתבה רבינו שלמה בפירושיו. ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", כי הוא שורש האמונה; ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. והתשובה, מפני שמעשה בראשית – סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו. לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא", והסיפור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחוה, וחטאם ועונשם, וסיפור גן עדן וגירוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים. וכל שכן ספור דור המבול והפלגה, שאין הצורך בהם גדול. ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות (שמות כ י): "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", ותישאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני, עם התורה שבעל פה. ונתן רבי יצחק טעם לזה, כי התחילה התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וסיפור כל עניין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו, וגן עדן – שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה – נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם. ואנשי דור המבול, בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט, הוא ובניו. וזרעם, חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם. אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם. וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כעניין שכתוב (תהלים קה מד): "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ". כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שיידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו – תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם. ואשר יבאר הפירוש שכתבתי, לשונם בבראשית רבה (פרשה א) שאמרוה שם בלשון הזה: רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" (תהלים קיא ו). מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני? מפני ז' אומות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם: הלא אומה של בזיזות אתם. וישראל משיבין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא "כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" (דברים ב כג). העולם ומלואו של הקב"ה הוא, כשרצה – נתנו לכם; כשרצה – נטלו מכם ונתנו לנו. הדא הוא דכתיב (תהלים קיא ו), "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" – "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ": בשביל לתת להם נחלת גוים, הגיד להם את בְּרֵאשִׁית. וכבר בא להם ממקום אחר עוד העניין שהזכרתי. בתעלומות מעשה בראשית, אמרו רבותינו ז"ל: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ", להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר; לפיכך סתם לך הכתוב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. אם כן נתבאר מה שאמרנו בזה. (ב) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – כתב רש"י: אין המקרא הזה אומר אלא "דרשני", כמו שדרשוהו רבותינו: בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר (משלי ח כח) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיהו ב ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתו". והמדרש הזה לרבותינו סתום וחתום מאד, כי דברים רבים מצאו שנקראו ראשית, ובכולם להם מדרשים, וקטני אמנה יספרו להם לרובם. אמרו (ברשית רבה פרשה א): בזכות שלושה דברים נברא העולם: בזכות חלה, בזכות מעשרות, ובזכות ביכורים. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – אין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם". ואין רֵאשִׁית אלא מעשרות, שנאמר (דברים יח ד): "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ". ואין ראשית אלא ביכורים, שנאמר (שמות כג יט): "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ". ועוד אמרו (שם): בזכות משה, שנאמר (דברים לג כא): "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ". וכוונתם זו, שמילת בְּרֵאשִׁית תרמוז כי בעשר ספירות נברא העולם. ורמז לספירה הנקראת חכמה שבה יסוד כל, כעניין שנאמר (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ", היא התרומה. והיא קודש, אין לה שיעור למיעוט התבוננות הנבראים בה. וכאשר ימנה אדם עשר מדות ויפריש אחת מעשר, רמז לעשר ספירות, יתבוננו החכמים בעשירית וידברו בה. וְהַחַלָה – מצווה יחידה בעיסה – תרמוז לזה. וישראל שנקראו "ראשית", היא כנסת ישראל המשולה בשיר השירים לכלה, שקראה הכתוב "בת" ו"אחות" ו"אם", וכבר בא להם זה במדרש (שיר השירים רבה פרשה ג): "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ" (שיר השירים ג יא), ובמקומות רבים. וכן "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" דמשה, יסברו כי משה רבינו נסתכל באיספקלריא המאירה וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, ולכן זכה לתורה. הכל כוונה אחת להם. ואי אפשר להאריך בפירוש זה העניין במכתב, והרמז רב הנזק, כי יסברו בו סברות אין בהם אמת. אבל הזכרתי זה לבלום פי קטני אמנה מעוטי חכמה, המלעיגים על דברי רבותינו. (ג) בְּרֵאשִׁית – כתב רש"י: ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו: בְּרֵאשִׁית בריית שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחושך, ויאמר הקב"ה יהי אור. אם כן, הכל נמשך לבריאת האור. ורבי אברהם פירש כעניין זה בעצמו, אבל תיקן כי הו"ו במילת "והארץ" אינה משמשת, ורבות כן במקראות. והטעם, כי בראשית בריאת הרקיע והיבשה לא היה בארץ ישוב, אבל היתה תהו ובהו מכוסה במים, ויאמר אלהים יהי אור. ולפי דעתו, לא נברא ביום ראשון, רק האור. והקושיא לרבינו שלמה בפירוש הזה, כי אמר, שאם בא להורות סדר הבריאה באלו לומר שהם קדמו – היה לו לכתוב "בראשונה", שאין "רֵאשִׁית" במקרא שאינו סמוך. והנה "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיהו מו י). ואם יסמוך אותו ל"דבר", גם זה תסמוך אותו. ועוד, "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" (דברים לג כא). וטען בזה עוד טענות. ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא"; ואין כל ה"נעשה" – תחת השמש או למעלה – הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל. והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן. ודע, כי השמים וכל אשר בהם – חומר אחד, והארץ וכל אשר בה – חומר אחד. והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם. והחומר הזה, שקראו היולי, נקרא בלשון הקדש "תֹּהוּ", והמלה נגזרה מלשונם (קידושין מ ב): "בתוהא על הראשונות". מפני שאם בא אדם לגזור בו שֵם, תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל. והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש "בֹּהוּ", והמלה מורכבת, כלומר "בּוֹ הוּא", כמלת "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ" (שמות יח יח), שמחוסר הו"ו והאל"ף, עֲשׂוֹ הוּא. וזהו שאמר הכתוב (ישעיהו לד יא): "וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ", כי הוא הקו אשר בו יתחם האומן מחשבת בניינו ומה שיקוה לעשות, נגזר מן "קַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כז יד), והאבנים הם צורות בבניין. וכן כתוב: "מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ" (ישעיהו מ יז), כי התוהו אחר האפס, ואיננו דבר. וכך אמרו בספר יצירה: "יצר מתהו ממש ועשה אינו ישנו". ועוד אמרו במדרש רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר): אמר רבי ברכיה, מאי דכתיב: "והארץ היתה תהו ובהו"? מאי משמע "היתה"? שכבר היתה תהו. ומאי "בֹהוּ"? אלא תהו היתה, ומאי "תֹהוּ"? דבר המתהא בני אדם, וחזרה לבהו. ומאי "בֹהוּ"? דבר שיש בו ממש, דכתיב "בּוֹ הוּא". (ד) ואמר "אֱלֹהִים", בעל הכחות כלם, כי המלה עיקרה "אל", שהוא כח, והיא מלה מורכבת, "אל הם", כאלו "אל" סמוך, "והם" ירמוז לכל שאר הכוחות; כלומר, כוח הכוחות כולם. ועוד יתבאר סוד בזה. אם כן יהיה פשט הכתובים על נכון, משמעותו, בתחילה "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם", כי הוציא חומר שלהם מאין, "וְאֵת הָאָרֶץ", שהוציא החומר שלה מאין. "וְהָאָרֶץ" תכלול ארבע היסודות כולם, כמו "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (להלן ב א), שתכלול כל הכדור התחתון. וכן "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת" (תהלים קמח ז), וזולתם רבים. והנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ. (ה) ומלת "אֵת", כמו עצם הדבר. ודרשו בה שהיא לעולם לרבות, כי היא נגזרה מן "אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה" (ישעיהו כא יב). וכן אמרו רבותינו (ברשית רבה פרשה א): "אֵת הַשָּׁמַיִם", לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות; "וְאֵת הָאָרֶץ", לרבות האילנות ודשאים וגן עדן. ואלו כלל כל הנבראים בעל הגוף. ואחר שאמר כי בתחילה – במאמר אחד ברא אלהים השמים והארץ וכל צבאם, חזר ופירש, כי הארץ אחר הבריאה הזו היתה "תהו", כלומר, חומר אין בו ממש; והיתה "בֹהוּ", כי הלביש אותה צורה. ופירש שבצורה הזו צורת ד' יסודות, שהם האש והמים והעפר והאויר, ומלת "הָאָרֶץ" תכלול ארבעת אלה. והאש נקראת "חֹשֶׁךְ", מפני שהאש היסודית חשוכה; ואלו היתה אדומה, היתה מאדימה לנו הלילה. והמים שנגבל בהם העפר יקרא "תְהוֹם", ולכן יקראו מי הים "תְּהֹמוֹת", כדכתיב (שמות טו ה): "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ"; "קָפְאוּ תְהֹמֹת" (שם ח); "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי" (יונה ב ו). ויקרא קרקע הים "תְּהוֹם": "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר" (תהלים קו ט); "מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר" (ישעיהו סג יג). והאוויר יקרא "רוּחַ". וכבר נודע כי היסודות הארבעה – מקשה אחת, והעמוד שלה הוא עיגול הארץ. והמים מקיפין על הארץ, והאוויר מקיף על המים, והאש מקיף על האוויר. ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה, והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים, והרוח מנשבת ותיכנס בחושך ותרחף על המים. ויראה לי שהנקודה הזאת, בלובשה הצורה והיתה בהו, היא שהחכמים קורין אותה "אבן שתיה" (יומא נד ב) שממנה נשתת העולם. והנה שיעור הכתובים: בתחילה ברא אלהים מאין את השמים, וברא מאין את הארץ, והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו, ובהם חשך ומים ועפר, ורוח נושבת על המים. והנה הכל נברא ונעשה. וסמך "הרוח" ל"אלהים", בעבור שהיא דקה מכולם, ולמעלה מהם, רק שהיא מרחפת על פני המים במאמרו של הקב"ה. ואם תבקש בריאה למלאכים שאינם גוף, לא נתפרש זה בתורה. ודרשו בהם שנבראו ביום שני, שלא תאמר שסייעו בבריאת העולם. אבל אם תזכה ותבין סוד מלת בְּרֵאשִׁית, ולמה לא הקדים לומר "אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית", תדע כי על דרך האמת – הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים. ומילת בְּרֵאשִׁית תרמוז בחכמה, שהיא ראשית הראשים, כאשר הזכרתי. ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי "בחכמתא", והמילה מוכתרת בכתר בי"ת.
(1) In the beginning, God created: Rabbi Yitshak said: "The Torah should not have been begun except from 'This month is for you,' (Exodus 12:2) which is the first commandment that Israel was commanded. And what is the reason that it opened with 'In the beginning?' So that if the nations of the world would say: 'you are thieves, since you conquered for yourselves the lands of the seven nations,' they would respond to them, 'all the earth is the Holy One's, blessed be He and He gave it to whomever it was fit in his eyes; and by His will He gave it to them and by His will, He took it from them and gave it to us.'" And this is a tale in the words that our Rabbi Shlomo (Rashi) wrote in his commentaries. And one can question it, because there is great need to begin the Torah with "In the beginning God created" for it is the root of faith; and one who doesn't believe this and believes that the world is primordial is an apostate and has no Torah whatsoever. And the answer, it is because the work of creation - it is a deep secret - is not intelligible from the verses, and will not be understood by its students except through the received tradition up until Moses our Master from the mouth of God [lit. "The Strength"], and those who know it are required to hide it. Therefore Rabbi Isaac said that beginning of the Torah doesn't require "In the beginning God created" and the story of what was created on the first day, and what was done on the second day and the remaining days, and the lengthy telling of the creation of Adam and Eve, and their sin and punishment, and the story of the Garden of Eden and Adam's exile from it, for all this cannot be understood with full understanding from the texts. And all the more so the story of the generation of the Deluge and the Division, for there is not great need of them. And it would be sufficient for the people of the Torah without these texts, and they would believe in the general information that was mentioned to them in the Ten Commandments (Exodus 20:10): "For in six days God created the heavens and the earth, the sea and all they contain, and He rested on the seventh day", and the knowledge would remain to the few individuals among them, as 'a law given to Moses from Sinai" (halacha leMoshe miSinai), along with the Oral Law. And Rabbi Isaac gave a reason for this, that the Torah began with "In the beginning God created" and the story of the whole topic of creation until the creation of Adam, and that He made him ruler over the work of His hands and all that was given over beneath his feet, and the Garden of Eden - which is the best of all the places created in this world - became established for his dwelling, until his sin drove him from there. And the people of the generation of the Deluge, by their sin were driven from the entire world, and the righteous one among them alone was spared, him and his sons. And their descendants, their sin caused them to be scattered in places and planted in lands, and they captured for themselves the places according to their families among their peoples, as the opportunities arose to them. If so, it is appropriate that when a people continues to sin, it will be destroyed from its place and another people will inherit his land, for this is the law of God in the world from always. And all the more so with what is told in the text that Canaan is cursed and was sold as an eternal slave, and it is not appropriate that he inherits the choicest places of settlement, but it will be inherited by the slaves of God, the seed of he who loved Him, like the matter which is written (Psalms 105:44), "And He gave them the lands of nations and the labor of peoples they shall inherit so that they shall keep His laws and guard His instructions." That is to say, He chased out those who rebelled against Him, and settled in His servants, so that they would know that by serving Him they possess it - and if they sin against Him, the land will vomit them up as it vomited up the nation before them. And in order to elucidate the commentary that I have written [above, here] is the [Sages'] language in Bereishit Rabbah 1:3, who stated it in the following language: "Rabbi Yehoshua of Sakhnin opened in the name of Rabbi Levi, '"The strength of his actions He told His people" (Psalms 111:6); what is the reason that the Holy One, blessed be He, revealed to Israel, what He created on the first day and what He created on the second day? Because of the seven [Canaanite] nations, so that they should not designate Israel and say to them, "Are you not a nation of looting?" and Israel will respond to them, "And you, is [the land] not looted in your hands, is it not [written] (Deuteronomy 2:23), 'the Kaftorim that came out of Kaftor destroyed them and dwelt in their place.' The world and its fullness [belong to] the Holy One, blessed be He: when He wanted, He gave it to you; when He wanted, He took it from you and gave it to us. That is what is written (Psalms 111:6), 'to give them the inheritance of the peoples,' [and so, it is stated in the first part of the verse,] 'The strength of his actions He told His people.'" [This means that, in order to give them the inheritance of the nations, He told them [about the] beginning. And the matter that I mentioned has already come from another source: about the hidden matters of the story of creation, our Rabbis, of blessed memory, have said (Psalms 111:6), "'The strength of his actions He told His people;' to tell the strength of the story of creation to flesh and blood is impossible. Therefore, the verse is sealed to you [and only states], 'In the beginning, God created." If so, what we said about this is elucidated. (2) In the beginning (Bereishit), God created: Rashi wrote, "this text says nothing if not 'interpret me' - as our Rabbis expounded upon it; [God created the world] for the sake of the Torah which is called 'the beginning (reishit) of [God's] way' (Proverbs 8:22), and for the sake of Israel who were called 'the beginning (reishit) of [God's] grain' (Jeremiah 2:3)." And this midrash of our Rabbis is very sealed and [obscure], since they found many things that were called reishit and about all of them are there words of midrash; and they are so many that [even] those of little [understanding] will speak about them. They said (Bereishit Rabbah 1:6), "In the merit of three things was the world created: in the merit of challah (the portion of a batch of bread dough given to a priest/Kohen), in the merit of ma'aserot (the tithe of produce, which must be given to a levite) and in the merit of bikurim (first-fruits that must be brought to the Temple in Jerusalem and given to a priest/Kohen). 'In the beginning (Bereishit), God created:' there is no reishit besides challah, as it is stated about it (Numbers 15:20), 'the beginning (reishit) of your dough;' and there is no reishit besides ma'aserot, as it is stated about it (Deuteronomy 18:4), 'the beginning (reishit) of your grain;' and there is no reishit besides bikurim, as it is stated about it (Exodus 23:19), 'the beginning (reishit) of the first fruits of your land.'" And they also said (Ibid.), "in the merit of Moshe [was the world created], as it is stated, (Deuteronomy 33:21), 'and he saw a reishit for himself.'" And their intention here is that the word, bereishit, hints that the world was created with ten mystical spheres (sefirot) and it hints to the sphere called 'wisdom,' which is the foundation for everything; as the matter is stated (Proverbs 3:19), "the Lord founded the earth with wisdom" - it is terumah (the portion of produce given to the priest/Kohen, a subset of which is challah), it is holy and 'it has no required amount,' due to the minuteness of its understanding by the creatures. And when a person counts ten measures and separates one part of the ten, it is a hint to the ten spheres; the wise will contemplate the tenth and speak about it. And challah - which is the only commandment in the dough - will hint to this. And Israel, which is [also] called reishit is the Congregation of Israel (Knesset Yisrael), which is compared in the Song of Songs to a bride, as the verses calls it 'daughter,' and 'sister' and 'mother' - and the Midrash has already come to [these ideas] (Shir HaShirim Rabbah 3:21), on [the verse] (Shir HaShirim 3:11) "with the crown with which his mother crowned him" and in many places. And so [too], "and he saw a reishit for himself," [with] Moshe: they understood that Moshe, our teacher, gazed through the 'bright lens' and "saw a reishit (beginning) for himself," and that is why he merited the Torah. All [of this] indicates one intention to [the Sages]. And it is impossible to expand on the explanation of this matter in writing, and [even] the hint brings much damage, since [the unknowledgable] will come to theories that are devoid of truth. But I have mentioned it to slow down the mouths of those of little [understanding] - of slight wisdom - that mock the words of our Rabbis. (3) In the beginning: Rashi wrote, "If you are coming to explain it according to its simple meaning, explain it thus: At the beginning of the creation of the heavens and the earth and the earth was chaos and void and darkness, God said, 'let there be light'" If so, everything follows the creation of the light. And Rabbi Avraham (Ibn Ezra) himself [also] explained it in this way; except he [added] that the letter, vav, in the word, vehaarets (and the earth) does not come to serve [what it introduces, as it generally does to indicate a sequence] and there are many [examples] of this in Scripture. And [its explanation according to Ibn Ezra] is that at the beginning of the creation of the firmament and the dry land, there was no habitation on the earth, but [rather] there was chaos and void covered in water, and God said, 'let there be light.' And according to his opinion, nothing [else] was created on the first day, only the light. And the difficulty for our teacher, Shlomo (Rashi), in this explanation is that he said, that if [the verse] is coming to teach the order of the creation with [the heavens and the earth], to tell us that they came first, it should have written, barishona (at first); as there is no [usage of the word,] reishit (beginning of) in the Bible except as a relational [term, and so it is indication that light was created at the beginning of God's creating the heavens and the earth]. And behold, "He will tell the beginning (reishit) from the end" (Isaiah 46:10) [is not relational to anything explicit]. And if he can make that relational to 'the word' (so that the verse would read, "the beginning of the word from the end of the word"), [which does not appear] (something which Rashi actually does), then he can make this relational [to a word which does not appear as well, in which case, the verse would read, "In the beginning of everything, God created the heavens and the earth]. And also [the same applies to (Deuteronomy 33:21), "and he saw a beginning (reishit ) for himself." And our teacher made more claims about this. And now, listen to a correct and clear explanation of the text according to its simple understanding (peshuto). The Holy One, blessed be He, created all of the creations from absolute nothingness. And we have no other expression in the Holy Tongue for bringing out something from nothing than "bara" (which is found almost exclusively in this verse). And none of all that which was made - 'under the sun' or above - existed [directly] from nothing. Rather, He brought out a very fine element from complete nothingness; it has no substance, but it is the energy that can create, that is able to accept a form and to go from the potential to the actual. And this is the first material [and] is called hyle by the Greeks. And after hyle, He didn't create anything, but [rather] formed and made [the creations]; since it is from it that He brought everything forth and clothed the forms and refined them. And know that the heavens and all that is in them are one material, and the earth and all that is within it is [another] material; and the Holy One, blessed be He, created both of them from nothing - and the two of them alone were created, and everything was made from them. And this material that they called hyle is called tohu (chaos) in the Holy Tongue. And the word['s definition is understood by looking at] the language of [the Sages] (Kiddushin 40b), "with one that is toha (wonders) about the earlier ones." Since were a person to define a name for it, he would wonder and deliberate to give it another name, since it has not taken a form, such that a name would fit it at all. And the form that fashions this material is called bohu (void) in the Holy Tongue. And this word is [a] compound [that is made up of two words, bo (within it) and hu (it)], meaning within it, is it. [And even though it is missing the letter vav in the first part of the compound,] it is like the word, [osehu (to do it), in the phrase] (Exodus 18:18) "you are not able to do it," which is missing a vav and an alef, [and fully spelled out would be the two words,] oseh (to do) and hu (it). And this is what the verse is stating (Isaiah 34:11), "and He shall stretch upon it the line of tohu and the stones of bohu;" since [this] is the line (kav) with which the craftsman will seal the plans of his building and that which he hopes (yikveh) to do - [and that word's] definition [is understood] from [the phrase], (Psalms 27:14) "Hope (kaveh) to the Lord." And the stones are the forms of the building. And so it is written (Isaiah 40:17), "less than nothing and tohu are they considered to Him;" [such] that tohu is after nothing and [is also] not a thing. And this is what they stated in Sefer Yetzirah, "He created substance from tohu and made 'it is not' [into] 'it is.'" And they also said in the midrash of Rabbi Nechunia ben Hakaneh (Sefer HaBahir), "Rabbi Berachia said, 'that which is written, "and the earth was tohu and bohu," what is meant [by] "was?" That it already was tohu. And [if so,] what is bohu? Rather, it was tohu - and what is tohu? Something that makes people wonder - and it went back to being bohu - and what is bohu? Something that has substance to it, as it is written, "in it is it (bo hu)."'" (4) And it stated, Elohim (God), [which means] the master of all the forces, as the root word [here] is el, which is power; and it is a compound word, [made up of] el [and] hem (them), as if 'power' were relational (and would be understood as power of them), and 'them' refers to all the other powers; meaning 'the Power over all the powers.' And a secret will also be elucidated about this [later]. If so, the correct simple meaning of the verses is that its meaning is: At first, "God created the heavens" since he brought forth their material from nothing, "and the earth," bringing forth its material from nothing. "And the earth" includes the four basic elements, as per (Genesis 2:1), "And the earth and the heavens and all their hosts were completed," which includes the whole terrestrial globe. And so [too] (Psalms 148:7), "Praise the Lord from the earth, the sea monsters and all the depths," and besides them, [there] are many other [such references]. And behold, with this creation, which was like a small [and] fine dot, and without substance, were created all of the creations in the heavens and the earth. (5) And the word, et [in the phrase et hashamayim (the heavens)] is like [saying,] the actual thing. And they expounded about it that it is always [meant to] include [something beyond what is written]; since its meaning [is understood from the phrase] (Isaiah 21:12), "the morning has come (ata) and also the night." And so did our Rabbis state (Bereishit Rabbah 1:14), "et hashamayim, to include the sun and the moon, stars and constellations; ve'et haarets to include the trees and the grasses and the Garden of Eden." And these included all the physical creations. And after it stated that at the beginning - with one word - God created the heavens and the earth 'and all of their hosts,' it went back to explain that after this creation, this earth was tohu, meaning material that has no substance; and it was bohu, since he fashioned it with a form. And the explanation is that in this form is the form of the four elements, which are fire, water, dirt and air; and the word, "the earth," includes these four. And fire is called, "darkness," as elemental fire is dark; and if it were red, it would redden the night for us. And the water, with which the dirt was kneaded, is called "the deep." Therefore, the waters of the seas are the depths, as it is written (Exodus 15:5); "The depths covered them;" (Ibid., 15:8) "the depths congealed;" (Jonah 2:6) "the deep surrounded me" - and the floor of the sea is called 'deep;' (Psalms 106:9) "And He rebuked the Reed Sea and it dried up and they walked in the depths like in a wilderness;" (Isaiah 63:13) "He led them through the depths like a horse in the wilderness." And the air is called "spirit." And it is already know that the four elements are one [construct] and their axle is the planet Earth. And the waters encircle the earth, and the air encircles the waters and the fire encircles the air. And the verse states, that the earth took on a form, and the fire encircled above over the water and dirt - that were mixed - and the wind blew and entered the darkness (the fire) and hovered over the waters. And it appears to me that this dot - that with the fashioning of its form became bohu - is what the Sages called 'the Foundation Stone' (Yoma 54b), from which the world was set. And behold the structure of the verses is [as follows]; in the beginning, God created the heavens from nothing and created the earth from nothing, and when the earth was created it was tohu and [then] it was bohu; and in [the heavens and earth] were darkness (fire) and water and dirt, and wind was hovering over the waters. And behold all [of this] was created and made. And wind (spirit) was made relational to God (meaning "the wind/spirit of God"), because it is finer than [the other elements] and higher than all of them; only that it hovers over the water by the proclamation of the Holy One, blessed be He. And if you will seek [to find] the creation of the angels, which are not bodies, this is not explained in the Torah. And they expounded about them that they were created on the second day, that you should not say that they helped in the creation of the world. But if you merit and understand the secret of the word, Bereishit (In the beginning), and why it did not [have the word, God] precede to say, "God created, in the beginning," you will know that according to the path of truth, the verse tells about the lower ones, but hints to the higher ones. And the word, Bereishit, hints to wisdom, which is the beginning of the beginnings, as I have mentioned. And for this reason, they translated it in the Targum Yerushalmi, as "with wisdom." And the word is crowned with the crown of the house (bayit, which is similar to bet, the first letter of Bereishit).
(א) בראשית. חכמינו אמרו שהבי''ת נוסף כבי''ת בראשונה כי נמצא ראשונה יסעו ואילו היה טעמו כן היה הבי''ת קמוץ בקמץ גדול ויש אומרים כי בראשית לעולם סמוך והטעם בראשית הערב או הלילה או החשך והנה שכחו וירא ראשית לו ויש אומרים שהבי''ת נושא בלי טעם וטעמם שלא יעלה על לב שאין ראשית לשמים ולארץ על כן אמר בראשית ולפי דעתי שהוא סמוך כמו בראשית ממלכת יהויקים ואל תתמה איך נסמך על פועל עבר והנה כן תחלת דבר ה'. קרית חנה דוד. והטעם יתברר לך בפסוק השני (ב) ברא. רובי ממפרשים אמרו שהבריאה להוציא יש מאין וכן אם בריאה יברא ה'. והנה שכחו ויברא אלהים את התנינים ושלש בפסוק אחד ויברא אלהים את האדם. וברא חשך שהוא הפך האור שהוא יש וזה דקדוק המלה ברא לשני טעמים זה האחד והשני לא ברה אתם לחם. וזה השני ה''א תחת אלף כי כמוהו להברות את דוד כי הוא מהבנין הכבד הנוסף ואם היה באל''ף היה כמו להבריאכם ומצאנו מהבנין הכבד ובראת לך. ואיננו כמו ברו לכם איש רק כמו וברא אתהן. וטעמו לגזור ולשום גבול נגזר והמשכיל יבין (ג) אלהים. אחר שמצאנו אלוה ידענו כי אלהים לשון רבים ושרש זה מדרך הלשון כי כל לשון יש לו דרך כבוד. וכבוד ל' לועז שיאמר הקטן לנוכח הגדול לשון רבים. ובל' ישמעאל דרך כבוד שידבר הגדול כמו המלך בלשון רבים ובל' הקדש דרך כבוד לומר על הגדול ל' רבים כמו אדנים בעלים שאמרו אדנים קשה. ולקח בעליו.וכן מלת עליו. אליו ועדיו. על כן אמר הכתוב ברא ולא בראו. ומדרך התושיה ידענו כי הדבורים יקראו שפה בעבור שיראו שממנה יצאו. וכן נשמת האדם העליונה תקרא לב. והלב גוף והיא איננה גוף בעבור היות הלב המרכבת הראשונה לה ובעבור היות כל מעשה השם ביד המלאכים עושי רצונו נקרא כן. ובפסוק כי שמי בקרבו אבאר קצת סוד השם. ואל תשים לבך אל דברי הגאון שאומר שהאדם נכבד מהמלאכים וכבר בארתי בספר היסוד כי כל ראיותיו הפוכות. וידענו כי אין בבני אדם נכבדים כמו הנביאים ויהושע נפל על פניו לפני מלאך ה' והשתחו' ואמר מה אדני מדבר אל עבדו וכן זכריה. ודניאל. ולמה אאריך. וטעם אלהי הצבאות כמו אלהי האלהים. וטעם אלהים כמו מלך. ובני אדם המתעסקים במשפט אלהים יקראו כן. וזה השם תאר ואיננו עצם ולא ימצא ממנו עבר או עתיד ואל תחשוב שהמלאכים הם מאש ורוח בעבור שנמצא עושה מלאכיו רוחות. כי אין ככה דרך פשוטו רק דבר דוד בתחלה על מעשה בראשית. והחל מהאור ואמר עוטה אור ואחר כן נוטה שמים והוא הרקיע והמים עליו והאש והשלג והרוח. ואמר כי הרוח שלוחו של השם ללכת אל מקום שישלחנו וכן האש ממשרתיו ואמר יסד ארץ על מכוניה וזאת היא היבשה וכן כתוב רוח סערה עושה דברו (ד) וטעם את. כמו עצם הדבר והוא סימן עם הפעול כמו את השמים ופעם יחסרוהו כמו אשר ברא אלהי' אדם ונמצא עם הפועל כמו ובא הארי ואת הדוב. והם מתי מספר. ויהיה תחת עם ותחת מן (ה) השמים. בה''א הידיעה להורות כי על אלה הנראים ידבר ולעולם לשון רבים ויתכן להיות משטרו משטר כל אחד ואחד. וטעם שמים גובה ומעלה וכן בל' ישמעאל שרובה על מתכונת לשון הקדש ויש שמי השמים. ולא יתפרדו כרחים וצהרים. ואנשי המדות יבינו אלה הסודות. ואמר הגאון כי הארץ כנקודה והמים כחוט הסובב. ואחר שאלה שניהם נבראים יהי' כל אשר בתוכם נברא כמים וכאש. ואחרים אמרו כי המים בכלל הארץ והרוח בכלל השמים. ולפי רעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה כי לא נברא ביום אחד כי אם דבר אחד בראשון האור ובשני הרקיע ובשלישי הצמחים וברביעי המאורות ובחמישי ובששי נפשות החיות והמזמור הנזכר לעד. ולא יתכן להיות הקו הסובב קודם הנקודה או הוא קודם הקו על כן אמרו שנבראו השמים והארץ בפעם אחת והעד קורא אני עליהם יעמדו יחדו. וזאת העדות איננה ברורה. בעבור שפירוש הפסוק איננו כן כי איך יאמר אליהם לאשר אינם ואיך יקרא לתוהו. רק פירושו אני בראתים ובעת שאקראם יעמדו יחדו לפני שניהם כעבדים לעשות רצוני. כטעם דברך נצב בשמים. ואח''כ הזכיר הארץ ואמר אחר כן כי גם המה יעמדו לעשות משפט שיצום
(1) Our sages have said that the [letter] bet was added, like the bet in barishonah (“in the beginning”) Bereshit 13:4, for you find “at the beginning (rishonah) they travelled” Bamidbar 2:9. But were that the meaning, the bet would have been vocalized with a kamatz gadol. And there are those who say that [the word] bereshit always [appears in] attached [form], where the meaning is “at the beginning of the evening, or the night, or the darkness”. But behold, they forgot “he saw a beginning reishit for himself” Devarim 33:21. And there are those who say that the bet is a subject without meaning. Their reason is that it is unthinkable that there is no beginning to the heavens and the earth. Therefore, it said “bereshit. But according to my opinion, it is indeed an attached form, like “At the beginning (bereshit) of the rule of Yehoyakim” Yirmiyahu 26:1. Now don’t wonder how can it be attached to a past tense verb [instead of a noun], for behold, thus: “At the beginning (techilat) spoke Hashem with Hoshea, and Hashem said to Hoshea” Hoshea 1:2, “The city (kiryat) where David camped” Yishayahu 29:1. The meaning [of this usage] will be explained for you in the second verse. (2) “Created” – Most commentators have said that creation means bringing forth something from nothing, and thus: “But if Hashem will created a creation” [referring to something never seen before] Bamidbar 16:30. But they have forgotten “And G-d created the crocodiles” Bereshit 1:21, as well as three times in the same verse: “G-d created man in His image…” Bereshit 1:27; “and Who creates darkness” Isaiah 45:7 – which is the opposite of light, which is something. Now here is the precise grammar of the word barat - it has two meanings. One is as stated. The other: “He did not revive them with bread” Samuel II 12:17. In this second one, aleph is in place of hey, for similar to it is “And the whole people came to revive David” – this is in the hif’il verb construction. If it were with an aleph, it would be like “To revive you from the beginning of every grain-gift of Yisrael” Samuel I 2:29. We also find [the same root] in the pi’el verb construction: “You will clear for yourselves there” Joshua 17:15. It’s not like “choose for yourselves a man” Samuel I 17:8, rather like “And He BARAed them” Ezekiel 23:47. And its meaning is to cut, to place a divided border – and the enlightened will understand. (3) “E-lohim” – After we have found [the word] e-loah, we know that E-lohim is its plural form, and the root [of this] is in the nature of language. For every language has a formal form. The way of expressing formality in non-Hebrew languages is by the lesser using the plural in the presence of the greater. In Arabic the way of formal expression is for the greater to speak, as royalty, in the plural. In the Holy Tongue, the way is to refer to the greater in the plural. Like “master” (adonim), “owner” b’alim as the said, “a harsh master” (b’alim) Isaiah 19:4, “his master (b’alim) shall take”. Likewise the word “upon him” (alav), “to him” (elav), “until him” (adav). For this reason does Scripture state “He created” and not “they created”. Now from a perspective of wisdom, we know that speech is called “lip” [Hebrew parallel to the English “tongue”] since people see that words emanate from there. Likewise, the supernal human soul is called “heart”, yet the heart is [part of the] body, since the heart is the first “chariot” for it. Now is called thus [“(E-lohim)”)since all the acts of Hashem are [delivered] into the hands of the angels, who do His Will. (I will explain a bit more of the secret of the Name on the verse “for My Name is within him” – Exodus 23:21). And pay no attention to the words of [Rav Sa’adiah] Ga’on who said that man is more prestigious than angels. I’ve already explained in Sefer HaYesod that all his proofs are actually the opposite. Now we know that, amongst men, there are none more prestigious than the prophets, yet Yehoshua fell on his face before an angel of Hashem and prostrated himself, and said, “what is my master speaking to his servant” – Joshua 5:14. and likewise Zechariah and Daniel, but why should I go on? And the meaning of “G-d of hosts” is like “G-d of gods [masters]”. So the meaning of E-lohim is like “king”, and people who are involved in divine law will be called thus – but it is an adjective [lit. descriptive name], not a [true] noun – you won’t find any future or past forms. And don’t think that, since we find it written, “He makes the winds His angels” that angels are [made] from fire and wind, for that is not the straightforward way of interpreting that verse. It’s rather that David spoke initially of the work of creation, beginning with light and saying, “He enwraps [in] light” and afterwards “He spreads out the heavens” – that is, the firmament, with the waters above it, and fire, snow and wind. He [then] said that the wind is Hashem’s messenger to go to any place He may send it, likewise is fire amongst His servants, and he said, “He founded the earth upon its elements” – this is regarding the dry land. Likewise is it written, “the stormy wind does His will” Psalms 148:8 (4) The meaning of et is like the thing itself, yet indicating a direct object, like et hashamayim, and sometimes it is omitted, as in “since G-d created man” [with the direct object indicator missing] – Deuteronomy 4:32. And at times it’s [even] found with the subject, as in “the lion came and et the bear” – Samuel I 17:34, but there are few of these. It can [also] be in place of “with” and in place of ‘from”. (5) “The heavens” – with the definite article, to indicate that that it’s speaking of those [heavens] which are visible, and [“heavens”] are always plural. And it's possible that it means, "its domain" – the domain of each one. The meaning of “heavens” is heights and elevation, and thus it is in Arabic, which is primarily based on the Holy Tongue. There are also “heavens of heavens”, but there is no singular form, like rechayim [“millstones”] and tzohorayim [“afternoon”]. People of stature will understand these secrets. Now the Ga’on says that the earth is like a point, and the heavens are like a thread encompassing it, and after these two were created, were everything within them [created], like water and fire. Others have said that the water was included with the earth, and the wind with the heavens. According to my opinion, these heavens and earth are [identical to] the firmament and the dry land, for only one things was created on each day: on the first day, light; on the second day, the firmament; on the third day, plants; on the fourth day, the luminaries, of the fifth day, and on the sixth day, the living things. The psalm mentioned [above] bears witness. And it’s impossible for the line which surrounds to precede the point, or for the point to precede the line, so therefore did they say that the heavens and the earth were created simultaneously. Bearing witness is “I call to them, they stand up together” – Isaiah 48:13. Yet this proof is not [sufficiently] clear, for this is not the explanation of the verse, for how can He say “to them” when they are not!? And how can He call it tohu? Rather, its meaning is “I created them”, and at the time I call to them, they will both stand up before Me like servants to do My will”, as in “Your word is standing in the heavens” – Psalms 119:89. And afterwards he mentioned the earth, afterwards stating that both will arise to execute judgment as He commands them.
(א) בראשית בתחלת הזמן והוא רגע ראשון בלתי מתחלק שלא היה זמן קודם לו: (ב) ברא עשה אינו ישנו ובזה לא יפול זמן כלל: (ג) אלהים הנה מלת אלוה תורה על נצחי ולזה על השדים שהם מתים כבני אדם כמו שהעידו רז''ל אמר לשדים לא אלוה ואמר על האל ית' אלוה כי הוא הנצחי בהחלט כאמרו ויטוש אלוה עשהו. ויאמר עליו אלהים לשון רבים להורות שהוא צורת כל הצורות הנצחיות וזולתם כאמרו מלא כל הארץ כבודו כי אין לזולתו מציאות זולת הנאצל ממציאותו. ולא ימצא שום נמצא זולת מציאותו כאמרו ואתה מחיה את כלם. ועל צד התדמות יקרא כל נבדל מחומר אלהים ויקראו השופטים המומחים אלהים כאשר ישפטו בצלם אלהים. ולהורות על מעלת נצחיותו אשר ממנו נאצל נצחיות שאר הנבדלים נאמר שהוא אלהי האלהים: (ד) את השמים הנה מלת שם תורה על מקום רחוק וכל סימן הרבים עם קדימת פתח מלעיל יורה על שנים שוים. ובכן מלת שמים תורה על עצם רחוק ביחס אלינו בשני מרחקים שוים מכל צד. וזה לא יקרה זולתי בגלגל סובב בתכלית העגול אמר אם כן שברא אותו העצם אשר הוא עתה רחוק ממנו מכל צד בשני מרחקים שוים והוא הגלגל. ולכן לא אמר ברא שמים כי לא יאמר כן מצד עצמו אלא ביחסו אל מקומנו: (ה) ואמר ואת הארץ המרכז הראוי לגלגל:
(1) בראשית, at the beginning of time; this is the first moment which is indivisible into shorter periods.. There had not been a concept “time” previous to this, i.e. there had only been unbroken continuity. (The author perceives “time” as one of the creations. Ed.] (2) ברא, He had converted “nothing” into “something.” There had been no need to invoke “time” in order to accomplish this. (3) אלוקים, The expression “elo-ha” refers to something enduring, eternal. This is why Moses (Deut. 32,17) refers to demons, שדים, as לא אלו-ה, seeing that they are not eternal, are subject to death as our sages taught (Chagigah 16) The reason that the term “elo-ha” here appears in the plural mode, i.e. “elo-him,” is to teach us that G’d is the origin of all the various visible and invisible manifestations in the universe. This is what the prophet (Isaiah 6,3) has in mind when he described G’d as מלא כל הארץ כבודו, “the entire globe is a manifestation of His glory.” There is no other existence unless it has emanated from His existence. This is what Nechemyah 9,6 had in mind when he said ואתה מחיה את כלם, “You provide life for all of them.” When speaking of “appearances,” every phenomenon which is abstract as distinct from being tangible, is described by the generic term אלוקים. Professional, i.e. expert judges are called אלוהים, as they are able to pronounce judgment בצלם אלוקים, reflecting Divine wisdom. Their very profession is testimony to something enduring, divine in nature. (4) את השמים, the word שם refers to a place which is distant, as opposed to the word פה, which means “here.” Every plural mode when accompanied by an accented penultimate syllable vocalised with a patach signals 2 of something which are equi-distant from all sides. This is something possible only in connection with an orbiting planet. This is something which is not possible, i.e that two points are equidistant from the center unless they are part of an orbiting spherical planet. The Torah therefore says that G’d created the phenomenon which at this time is far distant from us in such a way that all its sides are equi-distant from us, in other words the phenomenon is a planet, something spherical. (5) ואת הארץ, and the center which is orbited by the planet.
(א) תרל"א
(ב) ב"ה
(ג) ברש"י ז"ל מה הי' עולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה. כי בריאת העולם היה להשפיע אור וטובו של השי"ת בעוה"ז שהוא הטבע ושעל שם זה נקרא עולם על שם ההעלם כבוד ה' בעוה"ז כמ"ש אא"ז מו"ר זצלה"ה. אך כמו שצריך להיות הכל בטל אל המכוין אז נתגדל שמו ית' בעוה"ז יותר כדכתיב וירא אלהים כל אשר עשה טוב מאוד. פי' כמ"ש כל פעל ה' למענהו כי הכלל לעולם מחובר בכח הפועל אם כי בפרט יש דברים שמתנגדים להקדושה. אבל בכלל נאמר הכל ברא לכבודו. ועל שם זה קודם שבת הי' עולם חסר מנוחה והוא השבת שכולל כל ימי השבוע ושבת דאתאחדת ברזא דאחד כו'. שכל הדברים מתעלים ונעשין אחד מיוחדים להיות כלי להשי"ת לעשות בהם כרצונו. וז"ש ויכלו במד' שנעשה מעשה בראשית כלי והוא ע"י התכללות. ופי' ויכלו מלשון כלתה נפשי כי הוא הביטול שכל דבר מתבטל לנקודה חיות שיש בהם מהשי"ת. וזהו נק' מנוחה שהיא שביתות הכל ומקום ושורש הכל. ועל בחי' זו נאמר הוא מקומו של עולם וכמ"ש אל יצא איש ממקומו ביום השביעי כו'. וזה כלתה ונגמרה המלאכה כי זה מכוון הבריאה. ואמרו חז"ל כלי מחזיק ברכה הוא השלום. ובזוה"ק מאי שבת שמא דקוב"ה והוא שלום. ופי' שם הוא התגלות כבודו במעשה בראשית הרחוק ג"כ כי קודם הבריאה הי' ה' אחד. ובחי' הבריאה הוא שמו אחד כדי להראות שלימותיו. וכשכל הבריאה מתבטל להכלל שנקרא כנס"י. זה שמו אחד והוא כלי לעצמותו ית' והבן:
(ד) ברש"י א"ר יצחק לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה מצוה ראשונה אלא כח מעשיו הגיד כו'. ויש להבין מה התירוץ על כל הפרשיות מבראשית עד החודש הזה. אך פירוש הדבר כי אף שעיקר התורה למצותיה נאמר. וזה תורה שבכתב. אבל השי"ת רצה לברר כי גם עוה"ז וכל הבריאה ג"כ ע"י כח התורה כמ"ש בראשית הביט בתורה וברא העולם. וזהו ענין תורה שבע"פ שתלוי במעשה האדם. וזה כל הפרשיות ממעשי אבות להראות כי נעשה ממעשיהם תורה. וזה נקרא כח מעשיו הכח שנתן השי"ת בתוך המעשה. ועל שם זה נקרא מעשה בראשית להגיד כי בעשרה מאמרות נברא העולם שגם חיות העולם ע"י התורה. ועבודת האדם לברר זה שכל מעשה ע"י חיות השי"ת. וכשהאדם עושה מעשיו עפ"י כח התורה להשלים רצון הבורא אז מחדש האור שנגנז בהטבע. וע"ז נאמר ואשים דברי בפיך כו' וליסוד ארץ לאמור לציון עמי אתה ודרשו חז"ל אל תקרא עמי אלא עמי שהוא שותף במעשה בראשית בזוה"ק [בהקדמה דף ה']. פי' ציון הוא הנקודה שיש בכל דבר רשימה ואות לזכור שהוא מהשי"ת. והוא החיות שמחי' כל דבר. והאדם הדבוק בנקודה זו וכל חיותו נמשך אחר זאת הנקודה נעשה שותף במעשה בראשית. ועי"ז לתת להם נחלת גוים שיהי' נחלה בלי מצרים שע"י שאדם מקשר עולם הטבע בכח הפועל. אין הטבע יכול להסתיר כח הקדושה:
(ה) בספר קדושת לוי הקשה איך הי' מתחיל מהחודש הזה והלא התורה צריך להתחיל בב'. וי"ל כי מה שמתחיל בב' כמ"ש במדרש לשון ברכה הלואי שיתקיים כו' וגם כנגד ב' עולמות כו' וכן בזוה"ק שעלו האותיות והשי"ת השיב לכל אות כי אין כדאי לעוה"ז כו' והכל ע"י שעוה"ז הוא עולם הטבע. וזה עתה. אבל הקושיא להיות מתחיל מהחודש היא בחי' תורה שבכתב ולא הי' מקום הסתר כלל והי' גם העוה"ז נמשך אחר התורה והמצות. רק עתה שכח מעשיו הגיד כנ"ל למשוך כח התורה גם בעולם הטבע לכן מתחיל בב' כנ"ל:
(ו) ויברך אלקים את יום השביעי ברש"י ברכו במן קדשו במן כו'. בזוה"ק יתרו כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא כו' אלא הכי תאנא כל ברכאין בשביעאה תליין. אין מובן התירוץ. אך כי הפרנסה נמשך ממקום גבוה. וכל ימי החול הם ירדו בעוה"ז ונתלבשו בימי המעשה והשבת נשאר במקום גבוה ועי"ז מיני' מתברכין שיתא יומין ולכך בשבת לא ירד המן כי הוא גבוה מבחי' המאכל רק ע"י שיום זה נשאר כמו שהוא. עי"ז יכולין ימי המעשה ג"כ למשוך חיות ממקורם (והדברים מובנים מה שנק' ימי מלאכה שבחול ע"י מלאכים כנודע. ולכן אף כי ששת הימים במקורם גבוהים מהשבת רק ששבת נשאר כמו שהי' והבן מאוד):
(4) Rashi quotes "Rabbi Yitzhak said: The Torah should have started at "From this very month..."...the first mitzvah...[because of] 'the strength of His deeds...". One must understand the solution given regarding all of the Torah portions from Bereshit until "...this very month". The interpretation of the matter is that the essence of the Torah is the mitzvot--this is the written Torah--but the Holy Blessed One wanted to clarify that this world and the entire Creation [exists] because of the 'power of Torah', as it says "B-reishit": He looked within the Torah and created the world [according to it]." And this matter [is in contrast] with Oral Torah, which is dependent on human activity. Thus, all the Torah portions concerned with the stories of forefathers [are there] to show how Torah was created by their deeds. This is what is meant by "the strength of His deeds"--the power that the Holy Blessed One suffused within Creation. This is why it is called "the work/deed of Creation" to declare that the world was created with ten utterances, and the life-force of the world by means of the Torah. The task of humanity, then, is to understand that every deed is a result of the Holy Blessed One's life-force. When a person performs any action, it is [only] because of the power of Torah to fulfill the will of the Creator, thus renewing the light hidden within Creation. This is hinted at in the verse "I have put my words in your mouth...who laid the foundations of the earth and say to Zion 'You are my people'." The sages interpret the verse: Don't read ami/my people--rather immi/with me, as a partner in the work of Creation. The Zohar interprets 'Zion' as the inner point within all things as a imprint and sign to remember that the Holy One is [the source] of all things. This is the life-force which animates all things. The person who clings to this inner point and all of His life-force which flows from this point becomes a partner in the work of Creation. As a result of this ..."in order that He might give them the inheritance of the nations”--an inheritance without restraints. When a person joins the natural world to its active potential, nature cannot obscure the power of holiness.
(א) בראשית, איננו סמוך וכן מגיד מראשית אחרית (ישעיה מ"ו י') ופירש בתחלה ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אחר כך תוצאותיהם, ואחר כך ספר כי בתחילת בריאת הארץ היתה תוהו ובוהו. (ב) ברא, ענינו יצירה, וכן "ביום ברא אלהים אדם (בראשית ה' א') "לב טהור ברא לי אלהים" (תהלים נ"א) וכולם ענין יצירה, אך יש הפרש ביניהם כי לשון יצירה אינו נופל אלא על דבר שיש לו ממש וצורה, ומה שאמר "ויוצר רוח אדם בקרבו" (זכריה י"ב) על יצירת כלי הגוף המקבלים כח הרוח והם המוח והלב, ולשון בריאה נופל על כל דבר גם על דבר באין בו ממש כמו ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה (במדבר י"ו ל') ואין פתיחת האדמה דבר, וכן "ברא אלהים את השמים וגו'" בראם מלא דבר, ועיקר המלה על ההוצאה מן האפס אל היש: (ג) אלהים, שם שופט ומושל ומנהיג, ולפי שהוא שם לרבים נקרא בלשון רבים כי מצאנוהו שם לגדולי העם ושופטיו ומנהיגיו ושם למלאכים ולכוכבים. וככל מעשה כראשית לא נזכר שם אחר אלא אלהים לפי שמדבר כיצירת העולם כנהגתו, וממנו נדע כי יש אלהים שופטים בארץ ושהעולם נהיה מבורא אחד בראו בחכמתו כשראה לברוא אותו. וכדברי חז״ל (סנהדרין ל״ח) כל מקום שכפרו המינים תשבתן בצידן, בראו אלהים אין כתיב כאן אלא ברא אלהים. וכתב החכם ר' אברהם בן עזרא ז״ל, בעבור היות כל מעשה השם ביד המלאכים עושי רצונו נקרא כן. (ד) את, מלת את מורה על הפעול. ובדברי רז״ל (ב״ר א, ט"ו) שאל ר' ישמעאל את ר״ע אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו שהיה דורש אכין ורקין מיעוטין אתין וגמין רבויין את השמים ואת הארץ מהו? אמר לו אלו נאמר ברא אלהים שמים וארץ היינו אומרים אף שמים וארץ אלוהות, אמר לו לא כי, את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואת הארץ לרבות אילנות ודשאים, והוא כמו (יהושע ב') ״ואת הארץ ואת יריחו" לפי שהמקום ההוא מופלג כאילונותיו ובדשאיו מכל הארץ. זה הוא בנראה — ובנסתר לפי שיש לו כמה שחלק אחד מן השמים שם אותו לבדו כי הוא נפרד מכל תולדות הארץ(?) . הנה לדבריהם ז״ל כי ביום ראשון נברא כל תולדות השמים עם השמים וכל תולדות הארץ עם הארץ והמשילו זה לאיכר שזורע זרעים רבים כבת אחת ויש מהם שצומח לשני ימים ויש לשלשה ויש לארבעה (שם). (ה) השמים, רז״ל פירשו השמים הגלגלים, וכן דעת רוב המפרשים, וכן דעת רבינו משה ז״ל (מ״נ ב' ל'), כי השמים שהם תשיעת הגלגלים (צ״ל עם תנועת הגלגלים, ק.) נבראו ביום ראשון. ושמים בלשון שנים, והטעם כתב החכם ר' אברהם ז״ל (בס' השם) כי כעבור שני סדני הגלגל אחד בימין ואחד בשמאל נקרא שמים כלשון שנים והוא נגזר מן שם שמורה על המקום. ויש מפרשים כי השמים הנזכר בפסוק זה הוא הרקיע שנברא ביום שני ונקרא שמים בדרך השאלה, ולא זכר בריאת הגלגלים מתי נבראו ולא הארץ בכללה מתי נבראת עם היסודות, ופרשו ואת הארץ, היבשה, ופרשו בראשית ברא אלהים קודם שברא אלהים הרקיע והיבשה היתה הארץ תוהו ובוהו, ותהיה וי״ו והארץ כפ״א רפה כלשון ישמעאל שישימוה בתחלת הדברים פעמים, וכן דעת רבינו שלמה ז״ל שלא בא לזכור סדר הבריאות כזה הפסוק, אלא שהוא פירש השמים הגלגלים, וכן פירשו בראשית בריאת שמים וארץ, והארץ היתה תהו וכהו וחשך וג' ויאמר אלהים יהי אור, ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, ואם תאמר להורות בא שאלו נבראו תחלה ופרושו בראשית הכל ברא אלו, אם כן תמה על עצמך שהרי מים קדמו שהרי כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים ועדין לא גלה בריאת המים מתי היתה, הא למדת שקדמו לארץ, ועוד שהשמים מאש ימים נבראו על כרחך לא למד המקי־א בסדר הקודמים והמאוחרים כלום. ויש מפרשים השמים האש היסודי והיא העליונה שביסודות והיא קדומה בטבע כי לא יסד הגלגל אלא על דבר נח ומסבוב הגלגל נהיתה האש כדברי חכמי המחקר, או נאמר כי ברא האל מתחת גלגל הירח חמר אחד והלבישו ארבע צורות, ואין ביסודות נח אלא ארץ כי היא המוצק, וכלם נבראו כאחד בטבעם, ולא נזכר בסדר ימי בראשית אלא מגלגל הירח ולמטה, והאור והמאורות לא נזכרו אלא לענין להאיר על הארץ — והיסודות נבראו עם סובב הגלגל כמו שכתבנו, וכן כתב החכם רבי אברהם בן עזרא ז״ל כי לא דבר משה רבינו ע״ה רק על העולם ההויוה וההפסד, והשמים הם הרקיע הנברא ביום שני. (ו) ואת הארץ, הרב החכם רבינו משה זיל כתב כי הארץ שזכר הוא שם כולל לארבע היסודות שהארץ בכללם, כי ארץ שם ליסודות, ושם לארץ לבדה, כמו שאמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ. והוצרכו לזה מה שלא זכר בפסוק הראשון בריאת ארבע יסודות כפירוש. וכן ראיתי לחכמים אחרים זוכרים ארץ כמקום היסודות לפי שהם עליה וסביבה וכל מה שתחת גלגל הירח הוא ארן כי הם מקבלי האיכיות, מה שאין כן השמים וצבאותם שהם יסוד חמשי.
(1) בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. The word Bereshit is not in a genitive possessive mode, i.e. “at the beginning of,” as for instance in Jeremiah 26,1 where we find בראשית ממלכת יהויקים, where it means: “at the beginning of the reign of Yehoyakim,” but is a word in its own right as in Isaiah 46,10 מגיד מראשית אחרית, “foretelling the end from the beginning,” or, as in Deuteronomy 33,21 וירא ראשית לו, “He chose the choicest for himself.” In other words: when G’d began to create the universe, He first created heaven and earth. The word בראשית is necessary as one cannot speak of either ראשית or אחרית except in terms of “time.” At that point “time” did not exist yet as it is a concept indivisibly linked to motion. Motion commenced only when the planets were placed in the sky (on the fourth day). These motions were described in terms of “days.” At the “time” described in our verse there were only “moments,” “hours,” etc., but a recurring cycle of time such as days had not yet come into existence. (2) ברא, “He created;” the term ברא is used on occasion as applying to something which is not of physical substance such as in Numbers 16,30 when Moses predicts that G’d will “create, יברא” a gaping hole in the ground wherever members of Korach’s clan and supporters stood, into which they would disappear. Clearly, the earth’s crust opening into a fissure is not something tangible, something of substance. The word ברא always means that no “matter” was involved in what G’d is described as “creating.” Job 23,13 makes such a point when referring to G’d: ונפשו אותה ויעש, “whatever He desired, He did.” [He does not have to operate within given parameters]. Similarly, Isaiah 43,7 describes G’d as saying: כל העולם הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו, meaning that “the entire world which is called by My name in My honour, is so called in order that people will say that I have created it, I have formed it, I have completed it.” The message is that G’d created it out of “nothing,” not using existing materials. According to the great sage Maimonides, the word לכבודי, may mean “according to My will.” However, one can also understand the word in its literal sense, i.e. that the world and all that is in it represents G’d’s glory. This would conform to Isaiah 6,3 מלא כל הארץ כבודו, “the entire universe is full of His glory.” Seeing that G’d Himself is invisible, we can only recognise Him and His glory by means of His accomplishments, including His creatures. (3) אלוקים. A name which means: Judge, Ruler, and Leader. Seeing that it is a noun occurring in a variety of functions, it is in the plural mode. We find the term applied both to outstanding people, judges, and leaders, also as a description given to certain angels and even planets. During the entire report of G’d’s creative activity it is the only term applied to describe Him, seeing that the chapter deals with His creative power and leadership. From this chapter we derive the knowledge that there are judges on earth and that the entire world was created by a single Creator. He created it in His infinite wisdom when He was ready to create it. In the words of our sages (Bereshit Rabbah 5) anyone who denies this basic fact will find refutation of his denial in the very text of the Torah. For instance, people who argue that the plural mode אלוקים proves that more than one force was involved in the creation of the universe, are confounded by the fact that the Torah does not continue with the plural mode בראו, “they created,” but used the singular mode ברא, “He created.” The great scholar Rabbi Avraham Ibn Ezra felt that seeing that G’d employed angels, i.e. agents, in His creative activities, the word אלוקים is in the plural mode so as to hint at this fact. (4) את. This word refers to something that had already been created. Our sages (Bereshit Rabbah, 1,15) report that when Rabbi Yishmael asked Rabbi Akiva the meaning of this word in this context, (seeing normally it means something additional) he was told that just as Nachum ish gam zu had made a comprehensive list of every time the word אך or רק appears in the Torah to demonstrate that it excludes something that we would otherwise have assumed to be included, so the word את and גם respectively include something that we would not otherwise have presumed to be included based on the plain text. To the people who use this principle to argue that the planets, the sun and the moon assisted G’d in His creation, based on the apparently unnecessary word את before the word שמים, Rabbi Akiva replied that it means that sun and moon were included in the term “heaven, sky,” whereas the words את הארץ were meant to include the vegetation found on earth, as well as Gan Eden. Concerning the strange sounding addition “and Gan Eden,” after vegetation, i.e. trees and flowers have already been named, we must understand this in a manner similar to Joshua 2,1 את הארץ ואת יריחו, “the country and Jericho,” where Jericho had, of course, been included in the expression את הארץ. The reason that “Gan Eden” was singled out was that there vegetation was at its most developed, most appealing, just as the city of Jericho was known as the city of palms, i.e. especially desirable. There is also a mystical element to this expression, i.e. Gan Eden” represents a region separate from the remainder of the earth, an area which had been created in its full splendour already on the first day of creation, just as according to that view all the eventual manifestations in heaven and earth had already been created on the first day though not yet become a functioning part of the universe. Accordingly, different parts of the universe, became functional on the days when the Torah deals with them. (5) השמים. Most of our sages (Chagigah 12) understand the word as a reference to the stars and planets in the sky, and Rabbi Maimonides in his “Moreh” agrees that the nine planets including sun and moon were indeed created as part of what is described in our verse as שמים. According to Ibn Ezra the word שמים refers to two locations in the sense of “twice שם,” the word “sham” referring to a location (there). (compare Ibn Ezra on this in a book called ספר השם. The author perceives the term as describing the opposite, outer boundaries of the heavens. The word is used figuratively, as if everything is between the two parts of an anvil) Still other scholars hold that the word השמים referred to with the letter ה, suggesting that it is a known phenomenon, i.e. “the heaven,” in this verse, refers to the firmament which was actually only created on the second day, and that the word is used here only figuratively. These scholars (Rash’bam) hold that the Torah did not mention when the planets were created and not when earth (as distinct from the dry land) was created. [I will not repeat what we have already quoted in our translation of Rash’bam. Ed.] Rashi also agrees that the Torah in its report here did not report in chronological order, but that the reference to “heaven” is a reference to the major planets in the sky. As a result, we would translate: “at the beginning of creation of heaven and earth, the earth was chaotic until G’d gave the directive: ‘let there be light.’ There are still other scholars who understand the expression שמים as referring to “fire,” i.e. the very elementary “fire” the “highest” of the 4 basic elements of which the physical universe is composed. On the other hand, the word ארץ, respectively הארץ, is then understood as the lowest of the 4 elements which form the basic raw material of the physical universe. It would have had to predate “nature,” i.e. the orbiting planets, as “orbiting” is possible only if these orbiting planets have something to rest on. According to some of our sages the fire is a result of the friction created by the motion of these planets when rubbing against their respective bases.
Alternatively, we could say that G’d created “beneath” the moon [relative to earth which is considered as subject to the direct influence of the moon, such as the tides; Ed.] a single raw material which He “clothed” in 4 different-looking phenomena, so that the basic raw material of the globe would be a single material, appearing as if cast in a mould. All the phenomena in the sky would have been created simultaneously in their natural state. The reason “light” is mentioned separately is because we would not have understood the report of what transpired on the fourth day, i.e. assigning functions to this “light.” Ibn Ezra also writes in this vein, making the point that what Moses wrote down in the Torah related only to the part of the universe which is subject to development and therefore to disintegration. The word שמים refers to the רקיע, the sky, the firmament whose creation is reported as having occurred on the second “day.” (6) ואת הארץ, According to Maimonides the “earth” mentioned here is a collective term comprising the 4 basic raw materials the globe consists of in various combinations. The word ארץ as distinct from the word שמים, is referred to again in verse 2 as well as in verse 10, seeing that in verse 1 no details had been given of what the word ארץ means, i.e. that it is a phenomenon comprising several basic elements. In other words, whenever ארץ is mentioned after the very first time, it is a reference to some or all of the basic elements it consists of.
Alternatively, we could say that G’d created “beneath” the moon [relative to earth which is considered as subject to the direct influence of the moon, such as the tides; Ed.] a single raw material which He “clothed” in 4 different-looking phenomena, so that the basic raw material of the globe would be a single material, appearing as if cast in a mould. All the phenomena in the sky would have been created simultaneously in their natural state. The reason “light” is mentioned separately is because we would not have understood the report of what transpired on the fourth day, i.e. assigning functions to this “light.” Ibn Ezra also writes in this vein, making the point that what Moses wrote down in the Torah related only to the part of the universe which is subject to development and therefore to disintegration. The word שמים refers to the רקיע, the sky, the firmament whose creation is reported as having occurred on the second “day.” (6) ואת הארץ, According to Maimonides the “earth” mentioned here is a collective term comprising the 4 basic raw materials the globe consists of in various combinations. The word ארץ as distinct from the word שמים, is referred to again in verse 2 as well as in verse 10, seeing that in verse 1 no details had been given of what the word ארץ means, i.e. that it is a phenomenon comprising several basic elements. In other words, whenever ארץ is mentioned after the very first time, it is a reference to some or all of the basic elements it consists of.
(א) (נ''א בראשית בחכמתא דמלכא גליף וכו) הוּרְמְנוּתָא דְמַלְכָּא, גָּלִיף גְּלוּפֵי (נ''א גליפו) בִּטְהִירוּ עִלָּאָה בּוּצִינָא דְּקַרְדִינוּתָא, וְנָפִיק גּוֹ סָתִים דִּסְתִימוּ מֵרִישָׁא (נ''א מרזא) דְּאֵי''ן סוֹ''ף קוּטְרָא (פירוש עשן) בְּגוּלְמָא, נָעִיץ בְּעִזְקָא לָא חִוָּור וְלָא אוּכָם וְלָא סוּמָק וְלָא יָרוֹק ולָא גּוָֹון כְּלָל, כַּד (נ''א הדר) מָדִיד מְשִׁיחָא עָבִיד גּוָֹונִין לְאַנְהָרָא, לְגוֹ בְּגוֹ בּוֹצִינָא נָפִיק (נ''א ונפיק) חַד נְבִיעוּ דְּמִנֵּיהּ אִצְטַבְּעוּ גּוָֹונִין לְתַתָּא. סָתִים גּוֹ סְתִימִין דְרָזָא דְּאֵי''ן סוֹ''ף בָּקַע וְלָא בָּקַע אֲוִירָא דִּילֵיהּ לָא אִתְיְידַע כְּלָל, עַד דְּמִגּוֹ דְּחִיקוּ דִּבְקִיעוּתֵיהּ נָהִיר (כ' א) נְקוּדָה חָדָא סְתִימָא עִלָּאָה, בָּתַר הַהִיא נְקוּדָה לָא אִתְיְידַע כְּלָל, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי רֵאשִׁית מַאֲמַר קַדְמָאָה דְּכֹלָּא:
(ב) השלמה מההשמטות (סימן א)
(ג) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים ''אֶת ''הַשָׁמַיִם ''וְאֶת ''הָאָרֶץ רָאשֵׁי תֵיבִין אהו''ה דְבֵּיהּ אִתְבְּרִיאוּ שְׁמַיָא וְאַרְעָ'א א''ה בֵּיה אִתְבְּרִיאוּ שְׁמַיָא וָ''ה בֵּיה אִתְבְּרִיאַת (אתבריאו) אַרְעָא וְכָל מָה דְּאִית בָּהּ וְהוּא יָהִיב תִּיאוּבְתָּא בְכָל אִילָנִין וְעִשְׂבִּין דִּי בְּאַרְעָא וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְמַטָּה שֶׁאֵין מְמוּנֶה עָלָיו מִלְמַעְלָה וְשׁוֹמֵר אוֹתוֹ שְׁמָכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְדָל שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל''ח) הֲיָדַעְתָּ חוּקוֹת שָׁמַיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָּאָרֶץ: (עד כאן מההשמטות) :
(ד) (דניאל יב) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. זֹהַר סְתִימָא דִסְתִימִין, בָּטַשׁ אֲוִירָא דִילֵיהּ (דמטי ולא מטי) (נ''א ואנהיר) בְּהַאי נְקוּדָה (ס''א נהורא) וּכְדֵין אִתְפַּשַׁט הַאי רֵאשִׁית וְעָבִיד לֵיהּ הֵיכָלָא לִיקָרֵיהּ וּלְתוּשְׁבַּחְתֵּיהּ (יקרא להיכליה ולתושבחתא). (נ''א וליקריה ולהיכליה ולתושבחתיה). תַּמָּן זָרַע זַרְעָא דְקוּדְשָׁא לְאוֹלָדָא לְתוֹעַלְתָּא דְעָלְמָא, וְרָזָא דָא (ישעיה ו) זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ. זֹהַר דְּזָרַע זַרְעָא לִיקָרֵיהּ, כְּהַאי זַרְעָא דְמֶשִׁי דְאַרְגְּוָון טָב דְּאִתְחֲפֵי לְגוֹ וְעָבִיד לֵיהּ הֵיכָלָא דְאִיהוּ תּוּשְׁבַּחְתָּא דִילֵיהּ וְתוֹעַלְתָּא דְּכֹלָּא. בְּהַאי רֵאשִׁית בְּרָא הַהוּא סְתִימָא דְּלָא אִתְיְידַע לְהֵיכָלָא דָא. הֵיכָלָא דָא אִקְרֵי אֱלהִים, וְרָזָא דָא בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים.
(ה) זֹהַר דְּמִנֵּיהּ כֻּלְהוּ מַאֲמָרוֹת אִתְבְּרִיאוּ בְּרָזָא דְאִתְפַּשְׁטוּתָא דִנְקוּדָה דְּזֹהַר סָתִים דָּא. אִי בְּהַאי כְּתִיב בָּרָא, לֵית תְּוָוהָא דִּכְתִיב, (בראשית א) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, זֹהַר רָזָא דָא בְּרֵאשִׁית קַדְמָאָה דְכֹלָא שְׁמֵיהּ אהיה שְׁמָא קַדִּישָׁא גְלִיפָא בְּסִטְרוֹי (נ''א נהיר ונ''א בגלפא נהיר) אֱלהִים. גְּלִיפָא בְּעִיטְרָא (נ''א בגלופא דעיטרא) אֲשֶׁ''ר הֵיכָלָא טָמִיר וְגָנִיז, שְׁרִיאוּתָא דְרָזָא דְרֵאשִׁית. אֲשֶׁ''ר רֹא''שׁ דְּנָפִיק מֵרֵאשִׁית.
(ו) וְכַד
(1) With the beginning of the manifestation of the King's will, that is, when the King desired to emanate and create the world, a hard spark made an engraving upon the supernal light. This hard spark, which emanated from the most concealed of all concealed things from the secret of the Endlessness Light took a shapeless form. The spark was then inserted into the center of a circle that was neither white nor black nor red nor green, nor any color at all. When it began its measurements, it created colors that shone into the empty space and the engraving. From within the spark - This hard spark - a fountain spouted, from which the shades down below received their colors. From the most concealed of all concealed things, from the secret of the Endlessness Light, emanated two faces: One cleaved and the other did not cleave. Its atmosphere was unknown until forceful blows split Atik, and a concealed supernal point shone. Beyond this point, nothing is knowable and, because of this, it is called by the name Beginning, which means the first of the sayings.
(2) Complete Omissions (Paragraph 1)
(4) And they who are wise shall shine like the brightness of the firmament, and they who turn many to righteousness like the stars for ever and ever" (Daniel 12:3). "And they who are wise" alludes to the souls of the righteous, "the brightness of the firmament" to the illumination of the upper three Sfirot, which are revealed when combined with the attribute of mercy. The atmosphere of the brightness that is most concealed of all concealed things merged with this point and shone into it. Then this Beginning which is Arich Anpin expanded into a head and body, and made a chamber for its honor and glory. There, inside the chamber, Arich Anpin planted a holy seed to bring forth souls for the benefit of the world. This is the secret of, "So the holy seed is its immovable stump" The brightness that it sowed for its honor is similar to the purple seed of the silkworm, for the worm encases itself within its own silk. And from that seed, is prepares for itself a chamber for its own glory and for the benefit of all. With this Beginning, the concealed unknown One created the chamber, and this chamber is called by the name 'Elohim.' This is the secret of the words: "In the beginning Elohim created"
(5) This chamber is the brightness from which all ten sayings were created, according to the secret meaning of the expansion of the point from that hidden brightness. Thus, if the word "created" applies to it, no wonder it is written, "And Elohim created man in his own image" The brightness, which is Arich Anpin, is the secret of the Beginning, because its name is the first of all. The Holy Name Eheyeh is engraved upon the sides of Arich Anpin. The name Elohim is engraved on the crown. And this is the secret of Asher, which is a concealed chamber, and is the beginning of the revelation of the secret of the Beginning. The word Asher consists of the same letters as Rosh (Eng. 'head') but in reverse order, as the letter Resh which is the first letter in Rosh is the last letter in Asher. This shows that it is the Rosh that came out of resheet (Eng. 'beginning'), which is Arich Anpin. Therefore, it emerged from the aspect of the head and was formed as a headless body.
(6) [After the] point...