Did we all leave Egypt?

Intro: Could it be that 80% or more of the Israelites didn't leave Egypt? Why not? What does this say about Diaspora Jewish communities more generally?

There is a source in the Midrash that suggests a large percentage of the people did not want to leave Egypt at all, which challenges us to discover just what was going in the minds of the people at the time and what be happening for us today.

(כב) וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃
(22) And Moses stretched forth his hand toward heaven; and there was a thick darkness in all the land of Egypt three days;

God causes the plague of darkness to descend on Egypt. It is the 9th plague.

(כב) ויהי חשך אפלה. שלשת ימים. חֹשֶׁךְ שֶׁל אֹפֶל, שֶׁלֹּא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו אוֹתָן ג' יָמִים. וְעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אֲחֵרִים חֹשֶׁךְ מֻכְפָּל עַל זֶה, שֶׁלֹּא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו – יוֹשֵׁב אֵין יָכוֹל לַעֲמוֹד, וְעוֹמֵד אֵין יָכוֹל לֵישֵׁב; וְלָמָה הֵבִיא עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ? שֶׁהָיוּ בְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר רְשָׁעִים וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת, וּמֵתוּ בִשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ מִצְרַיִים בְּמַפַּלְתָּם וְיֹאמְרוּ, אַף הֵם לוֹקִים כָּמוֹנוּ. וְעוֹד, שֶׁחִפְּשׂוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אֶת כְּלֵיהֶם, וּכְשֶׁיָּצְאוּ וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים מֵהֶן וְהָיוּ אוֹמְרִים אֵין בְּיָדֵינוּ כְלוּם, אוֹמֵר לוֹ, אֲנִי רְאִיתִיו בְּבֵיתְךָ, וּבְמָקוֹם פְּלוֹנִי הוּא (שמות רבה):

(22) ויהי חשך אפלה … שלשת ימים — And why did He bring darkness upon them? Because there were wicked people amongst the Israelites of that generation who had no desire to leave Egypt, and these died during the three days of darkness so that the Egyptians might not see their destruction and say, “These, (the Israelites) too have been stricken as we have”....

(יח) וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹקִ֧ים ׀ אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

(18) But God led the people about, by the way of the wilderness by the Red Sea; and the children of Israel went up armed out of the land of Egypt.

*The commentaries that follow will explore the meaning of 'chamushim'.

*How many Israelites died during the plague of darkness?

(יח) וחמשים. אֵין חֲמוּשִׁים אֶלָּא מְזֻיָּנִים; שֶׁלֹּא תִתְמַהּ בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּבְמִלְחֲמֶת סִיחוֹן וְעוֹג וּמִדְיָן מֵהֵיכָן הָיוּ לָהֶם כְּלֵי זַיִין שֶׁהִכּוּ אוֹתָם בָּחֶרֶב) וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים" (יהושע א'), וְכֵן תִּרְגְּמוֹ אוּנְקְלוּס "מְזָרְזִין", כְּמוֹ "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית י"ד) – וְזָרִיז. דָּבָר אַחֵר, חֲמֻשִׁים אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה יָצְאוּ וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה (מכילתא):

(18) וחמשים — The word חמשים means provided with weapons... that you should not wonder with regard to the war with Amalek and the war with Sihon and Og and Midian where they obtained weapons, since they smote them with the sword... In a similar sense it says, (Joshua 1:14) “and ye shall pass over armed (חמשים)”. Onkelos, too, translated it by מזרזין which signifies “armed” in Aramaic... Another explanation of חמשים is: only one out of five (חמשה) went forth from Egypt, and four parts of the people died during the three days of darkness because they were unworthy of being delivered (Mekhilta; cf. Rashi on 10:22).

*A midrash on the word 'chamushim', usually translated as 'well armed', instead refers to the root chet-mem-shin, referring to the number 5. If about 600,000 males leave Egypt, then, just focusing on the male population for a moment, some 3 million would have been the 'wicked' who died in the plague of darkness, a startling number.

Rabbenu Bachya quotes the same source and adds:

"And there are those who say [only] 1 in 50 [left Egypt], or 1 in 500 [left Egypt]..."

Toldot Yitzchak (Isaac Karo): 1458-1535, Spain & Jerusalem:

Karo quotes the source that 4 out of 5 died during the plague then adds, "...and regarding this interpretation, [we establish that] 'With a strong hand and an outstretched arm' refers back to the Israelites (rather than the Egyptians), since they did not want to leave Egypt and God had to, against their will, take them out with a strong hand and persuasive power... Those who did leave were not obstinate and, with everything that happened, they left since they needed to leave.

Kli Yakar (Rabbi Ephraim Luntchschitz, Prague 16th-17th c.):

R. Luntschitz builds on the original '4 out of 5' message and adds, "...Even those who wanted to leave Egypt - God had to take them out with a strong hand and against their will, against what was better for them.

- ואחר שהתבאר שענין 'לדעת' הנה הוא - שידעו בני אדם כן אמרו ב'מן' "למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך - התשמור מצותיו אם לא" - ענינו לדעת האומות זה ושיתפרסם בעולם שמי שניתן לעבודתו ית' - יכלכלהו מאשר לא יחשוב. ועל זה הענין בעצמו נאמר ב'מן' בתחילת רדתו "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא?" - רוצה בו שיבחון בזה כל בוחן ויראה אם ההמסר לעבודתו מועיל ומספיק או אינו מספיק? אמנם אמרו גם כן ב'מן' פעם שלישית "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך" - הוא מביא לחשוב שפעמים יענה האלוק איש להרבות שכרו; ואין אמיתת הענין כך! אבל ענין אלו הדברים אחד משני ענינים האחד מהם הוא הענין הנכפל ב'מן' במאמר הראשון והשני והוא - להודע אם ההמסר לאלוק מספיק בכלכלה ומניח מן העמל והטורח אם אין; או יהיה ענין 'נסותך' - (מאמרו "לא נסתה כף רגלה וגו'" -) כאילו הוא אומר שהוא ית' הקדים להרגילכם הטורח במדבר - להרבות טובתכם כשתכנסו לארץ; וזה אמת! כי היציאה מן הטורח אל המנוחה יותר ערבה מההתמדה על המנוחה. וידוע שלולא טרחם ועמלם במדבר לא היו יכולים לכבוש הארץ ולא להלחם ביושביה - כבר אמרה ה'תורה זה "כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" - כי המנוחה תסיר הגבורה וצוק הפרנסה והעמל יתנו הגבורה - והיא ה'טובה' אשר באה בזה הענין 'באחריתם': ואמנם אמרו "כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים" הוא הענין בעצמו הנאמר ב'משנה תורה' ב'מתנבא בשם עבודה זרה' "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם" אשר כבר בארנו ענינו. כן הנה ב'מעמד הר סיני' אמר להם אל תיראו שזה המראה הגדול אשר ראיתם לא היה רק שיגיע לכם האמת בראות העין בעבור שכשי'נסה ה' אלוקיכם אתכם בנביא שקר' אומר סתירת מה ששמעתם אותו - להודיע שיעור אמונתכם - תעמדו על אמונתכם ולא תמעד אשורכם; ואילו הייתי בא אליכם שליח ואומר אליכם מה שנאמר לי ולא תשמעוהו היה אפשר שתחשבו לאמת מה שבפי זולתי כשיבוא לכם בסתירת מה שאגיד אותו לכם - לולא ששמעתם אותו בזה המראה: ואמנם ענין אברהם אבינו ע"ה ב'עקדה' כלל שני ענינים גדולים הם מפינות התורה הענין האחד הוא - להודיע אותנו גבול 'אהבת' האלוק ית' ו'יראתו' עד היכן היא מגעת. וצוה בזה הענין אשר לא ידמה לו לא נתינת ממון ולא נתינת נפש אבל הוא מופלג מכל מה שאפשר שיבוא במציאות ממה שלא ידומה שטבע בני אדם יטה עליו. והוא שיהיה איש עקר בתכלית הכוסף לילד ובעל עושר גדול ואיש נכבד ובוחר שתשאר מזרעו אומה; ונולד לו בן אחר היאוש איך יהיה חשקו בו ואהבתו אותו אבל ליראתו האלוק ית' ולאהבתו לקים מצותו בז לולד האהוב ההוא והניח כל מה שקוה בו והסכים לשחוט אותו אחר מהלך ימים כי אילו היה רוצה לעשותו לשעתו בבוא המצוה אליו היה פעולת בהלה בבלתי הסתכלות; ואמנם עשותו זה אחר ימים מעת בא המצוה אליו היה מעשה במחשבה ובהסתכלות אמיתי ובחינת חק מצותו ית' ואהבתו ויראתו. ואין צריך להשגיח בענין אחר ולא לעורר הפעלות כלל כי 'אברהם אבינו' לא מיהר לשחוט יצחק לפחדו מהאלוה שיהרגהו או ירוששהו אבל כדי שיתפרסם לבני אדם מה ראוי לעשותו בשביל אהבת האלוק ית' ויראתו לא לתקות גמול ולא לפחד עונש - כמו שבארנו במקומות רבים. ואמר המלאך לו "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" - רצונו לומר שבזה המעשה אשר בו תקרא 'ירא אלוקים' גמור ידעו כל בני אדם גבול יראת ה' מה הוא: ודע שכבר חיזק זה הענין ב'תורה' ובארו וזכר שתכלית ה'תורה' כולה בכל מה שכללה אותו ממצות עשה וממצות לא תעשה ומיעודים וסיפורים אמנם הוא דבר אחד והוא - יראת האלוק ית; והוא אמרו "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וגו'". זה - אחד משני הענינים המכוונים ב'עקדה':

...Ease destroys bravery, whilst trouble and care for food create strength; and this was [also for the Israelites] the good that ultimately came out of their wanderings in the wilderness.

Shemot Rabba 14:13 explains that "There were sinners among the Jews who had Egyptian patrons, and they had wealth and honor there, [so] they didn't want to leave."

Questions for reflection:

1) Why do you think the Midrash is inclined to offer the possibility that many of the Hebrews stayed, or were even killed by God, in Egypt?


2) Do you see parallels in more recent history, or even today? Especially given the establishment of the State of Israel?

3) What sympathies might we be able to gain for modeerns who are disinclined to join in the journey of being Jewish? Are there fixes available to overcome such reluctance?