Mishmor 1 - Kedushas Hayom

(ג) וּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַהֲנָיָה כָּךְ מְבָרְכִין עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ. וּבְרָכוֹת רַבּוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וְדֶרֶךְ בַּקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה:

(ד) נִמְצְאוּ כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן שְׁלֹשָׁה מִינִים. בִּרְכוֹת הֲנָיָה. וּבִרְכוֹת מִצְוֹת. וּבִרְכוֹת הוֹדָאָה שֶׁהֵן דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וּבַקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ:

Mishneh Torah, Blessings 1:3-4

(3) And just as blessings are recited when partaking of material enjoyments, so when about to fulfill any precept, a blessing is said, after which the precept is performed. The sages have moreover instituted several blessings of praise and thanksgiving and petition, in order that when not partaking of material enjoyments nor engaged in the fulfillment of religious duties we should constantly have God in mind.

(4) All blessings accordingly fall into three kinds; blessings recited when partaking of material enjoyments, blessings recited when fulfilling religious duties, and blessings of thanksgiving, which have the character of praise, thanksgiving and supplication, and the purpose of which is that we should always have the Creator in mind and revere Him.

משנה תורה, הלכות ברכות י׳:א׳-ב׳

(א) בְרָכוֹת אֲחֵרוֹת וּדְבָרים אֲחֵרִים הַרְבֵּה שֶׁאֵין בָּהֶן פְּתִיחָה וְלֹא חֲתִימָה תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁכְּבָר כְּתַבְנוּם. וְאֵלּוּ הֵן. הַבּוֹנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְהַקּוֹנֶה כֵּלִים חֳדָשִׁים בֵּין יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין אֵין לוֹ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

(ב) וְכֵן הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְאִם רָאָהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ מְחַיֵּה הַמֵּתִים. הָרוֹאֶה פְּרִי הַמִּתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה בִּתְחִלַּת רְאִיָּתוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ:

Mishneh Torah, Blessings 10:1-2

(1) Other blessings and many other utterances without [the formal] introduction or conclusion have been ordained by the sages by way of praise and thanks, offered to the Holy God, blessed be He, in the same way as they ordained the blessings in the liturgy previously set forth. These are as follows: When a person has erected a new house or bought new things, whether he already possesses similar things or not, he says "Blessed art thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast kept us in life and hast preserved us and enabled us to reach this season."

(2) The same blessing is said when one sees an associate after thirty days. If however twelve months have elapsed since he was last seen, one says "Blessed art Thou, O Lord, Who quickenest the dead." The first time in the season that one sees^*according to the Ashkenazi practice, when eating it for the first time in the season. a fruit that is renewed every year, the blessing is said "Who hast kept us in life, etc."

משנה תורה, הלכות ברכות י״א:ב׳-ג׳

(ב) יֵשׁ מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁאָדָם חַיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִרְדֹּף עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ כְּגוֹן תְּפִלִּין וְסֻכָּה וְלוּלָב וְשׁוֹפָר וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חוֹבָה. לְפִי שֶׁאָדָם חַיָּב עַל כָּל פָּנִים לַעֲשׂוֹת. וְיֵשׁ מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה אֶלָּא דּוֹמִין לִרְשׁוּת כְּגוֹן מְזוּזָה וּמַעֲקֶה שֶׁאֵין אָדָם חַיָּב לִשְׁכֹּן בְּבַיִת הַחַיָּב מְזוּזָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מְזוּזָה אֶלָּא אִם רָצָה לִשְׁכֹּן כָּל יָמָיו בְּאֹהֶל אוֹ בִּסְפִינָה יֵשֵׁב. וְכֵן אֵינוֹ חַיָּב לִבְנוֹת בַּיִת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. וְכָל מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בֵּין מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה בֵּין מִצְוָה שֶׁהִיא חוֹבָה מְבָרֵךְ עָלֶיהָ קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָהּ:

(ג) וְכֵן כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בֵּין מִצְוָה שֶׁהִיא חוֹבָה מִדִּבְרֵיהֶם כְּגוֹן מִקְרָא מְגִלָּה וְהַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה. בֵּין מִצְוֹת שֶׁאֵינָן חוֹבָה כְּגוֹן עֵרוּב וּנְטִילַת יָדַיִם. מְבָרֵךְ עַל הַכּל קדֶם לַעֲשִׂיָּתָן אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת. וְהֵיכָן צִוָּנוּ בַּתּוֹרָה. שֶׁכָּתוּב בָּהּ (דברים יז יא) ״אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה״. נִמְצָא עִנְיַן הַדְּבָרִים וְהֶצֵּעָן כָּךְ הוּא. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו שֶׁצִּוָּה בָּהֶן לִשְׁמֹעַ מֵאֵלּוּ שֶׁצִּוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה אוֹ לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

Mishneh Torah, Blessings 11:2-3

(2) There are some affirmative precepts in regard to which there is an obligation sedulously to strive to fulfil them; as, for example, to put on phylacteries, dwell in a booth on the feast of Tabernacles, take in the hand a palm branch together with the other plants on that feast, hear the sound of the ram's horn on the New Year. These are termed obligatory because there is an unconditional obligation to fulfill them. Again there are religious duties which are not obligatory but are in a sense permissive; for example, to affix a Mezuzah to the doors of a house or build a parapet on the roof; since there is no obligation to dwell in a house that requires a Mezuzah to be affixed to it. One may, if one chooses, live all one's lifetime in a tent or on a ship. Similarly there is no obligation to build a house in order to erect a parapet round the roof. Every duty to God, whether permissive or obligatory, requires a blessing to be said before its fulfilment.

(3) So too, all religious duties ordained by the Scribes, whether these are according to their dicta, obligatory; (for example, to read the Scroll of Esther on the Feast of Lots, to kindle lights on the Eve of the Sabbath and during the feast of Chanucah); or whether these duties are optional,—for example, to make an Erub^*Setting aside food on the eve of a festival, to permit the cooking of food on the festival for the Sabbath, or on the eve of a Sabbath to permit carrying on the Sabbath in a court or a town. or to wash the hands^*for prayers or meals. all require, before they are performed, the recital of a blessing, containing the formula "Who hast sanctified us with Thy commandment and commanded us (to perform that particular duty). Where in the Torah did God so command us? In the text (Deut. 17:11) "… and according to the judgment which they tell thee, thou shalt do." Hence, the meaning and purport of the Benedictory formula is as follows "Who hast sanctified us with Thy commandments among which Thou hast commanded us to give heed to those spiritual leaders who ordained that we should kindle the Chanucah light or read the Scroll of Esther." This applies to all the other duties ordained by the Scribes.

משנה תורה, הלכות ברכות י״א:ח׳-י״ג

(ח) כָּל מִצְוָה שֶׁעֲשִׂיָּתָהּ הִיא גְּמַר חִיּוּבָהּ מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה. וְכָל מִצְוָה שֶׁיֵּשׁ אַחַר עֲשִׂיָּתָהּ צִוּוּי אַחֵר אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה הַצִּוּוּי הָאַחֲרוֹן. כֵּיצַד. הָעוֹשֶׂה סֻכָּה אוֹ לוּלָב אוֹ שׁוֹפָר אוֹ צִיצִית אוֹ תְּפִלִּין אוֹ מְזוּזָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכָּה אוֹ לוּלָב אוֹ לִכְתֹּב תְּפִלִּין מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ אַחַר עֲשִׂיָּתוֹ צִוּוּי אַחֵר. וְאֵימָתַי מְבָרֵךְ בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשֵׁב בַּסֻּכָּה אוֹ כְּשֶׁיְּנַעֲנֵעַ הַלּוּלָב אוֹ כְּשֶׁיִּשְׁמַע קוֹל הַשּׁוֹפָר אוֹ כְּשֶׁיִּתְעַטֵּף בַּצִּיצִית וּבִשְׁעַת לְבִישַׁת תְּפִלִּין וּבִשְׁעַת קְבִיעַת מְזוּזָה. אֲבָל אִם עָשָׂה מַעֲקֶה מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

(ט) כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא מִזְּמַן לִזְמַן כְּגוֹן שׁוֹפָר וְסֻכָּה וְלוּלָב וּמִקְרָא מְגִלָּה וְנֵר חֲנֻכָּה. וְכֵן כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁהִיא קִנְיָן לוֹ כְּגוֹן צִיצִית וּתְפִלִּין וּמְזוּזָה וּמַעֲקֶה. וְכֵן מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ תְּדִירָה וְאֵינָהּ מְצוּיָה בְּכָל עֵת שֶׁהֲרֵי הִיא דּוֹמָה לְמִצְוָה שֶׁהִיא מִזְּמַן לִזְמַן כְּגוֹן מִילַת בְּנוֹ וּפִדְיוֹן הַבֵּן, מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְאִם לֹא בֵּרֵךְ עַל סֻכָּה וְלוּלָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁהֶחֱיָנוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן שֶׁהֶחֱיָנוּ בְּשָׁעָה שֶׁיֵּצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:

(י) אֶחָד הָעוֹשֶׂה מִצְוָה לְעַצְמוֹ וְאֶחָד הָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ לַאֲחֵרִים מְבָרֵךְ קֹדֶם עֲשִׂיָּתָהּ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת. אֲבָל אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֶלָּא עַל מִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ לְעַצְמוֹ. הָיוּ לְפָנָיו מִצְוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּצְוֹת אֶלָּא מְבָרֵךְ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ:

(יא) כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה בֵּין שֶׁהָיְתָה חוֹבָה עָלָיו בֵּין שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה עָלָיו אִם עָשָׂה אוֹתָהּ לְעַצְמוֹ מְבָרֵךְ לַעֲשׂוֹת. עָשָׂה אוֹתָהּ לַאֲחֵרִים מְבָרֵךְ עַל הָעֲשִׂיָּה:

(יב) כֵּיצַד. לָבַשׁ תְּפִלִּין מְבָרֵךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. נִתְעַטֵּף בְּצִיצִית מְבָרֵךְ לְהִתְעַטֵּף. יָשַׁב בְּסֻכָּה מְבָרֵךְ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה. וְכֵן הוּא מְבָרֵךְ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְלִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל. וְכֵן אִם קָבַע מְזוּזָה לְבֵיתוֹ מְבָרֵךְ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה. עָשָׂה מַעֲקֶה לְגַגּוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. הִפְרִישׁ תְּרוּמָה לְעַצְמוֹ מְבָרֵךְ לְהַפְרִישׁ. מָל אֶת בְּנוֹ מְבָרֵךְ לָמוּל אֶת הַבֵּן. שָׁחַט פִּסְחוֹ וַחֲגִיגָתוֹ מְבָרֵךְ לִשְׁחֹט:

(יג) אֲבָל אִם קָבַע מְזוּזָה לַאֲחֵרִים מְבָרֵךְ עַל קְבִיעַת מְזוּזָה. עָשָׂה לָהֶם מַעֲקֶה מְבָרֵךְ עַל עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה. הִפְרִישׁ לָהֶם תְּרוּמָה מְבָרֵךְ עַל הַפְרָשַׁת תְּרוּמָה. מָל אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ מְבָרֵךְ עַל הַמִּילָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ:

Mishneh Torah, Blessings 11:8-13

(8) Whenever the performance of a religious duty definitely completes the obligation, the blessing is recited at the time it is performed. Whenever the fulfillment of a precept is an antecedent to another precept, the blessing is said at the fulfillment of the latter. For example. A person builds a booth for the Feast of Tabernacles, prepares the palm branch for that festival, fashions a ram's horn for the New Year, puts fringes on a garment, or prepares phylacteries or a Mezuzah.^*slip of parchment containing passages of Scripture and affixed to the doors of rooms for habitation. He does not, when preparing any of these articles of religious use, say the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to build a booth, prepare the palm branch, write phylacteries"; because the act in each of these cases is followed by another precept. When is the blessing said? When one sits in the booth (on the feast of Tabernacles), handles the palm branch, listens to the sound of the ram's horn (on the New Year) enwraps himself in the fringed garment, puts on phylacteries, affixes the Mezuzah. If however one erects a parapet on the roof, he recites, at the time of erection, the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us concerning a parapet"; and so with similar precepts.

(9) A precept which is fulfilled at definite periods, for example, listening to the sound of the ram's horn, sitting in the tabernacle, handling the palm branch, reading the Scroll of Esther, lighting the Chanucah light; likewise every precept, connected with private property, e.g. putting on a fringed garment or putting on phylacteries for the first time, fixing the Mezuzah, erection of a parapet on the roof; as also a precept, not of a continuous character, and for which the opportunity of fulfillment does not always occur, e.g. circumcision of a male infant, redemption of the first born,—each of these requires the blessing "Who hast preserved us in life, etc." to be said at the time of performance. If one omitted to say this blessing when building the tabernacle, or preparing the palm branch, he says it, when he fulfills his obligation connected therewith. This principle obtains in all similar cases.

(10) Whether one fulfills a religious duty for oneself or on behalf of others, he always, before doing it, says the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to do, etc." The blessing "Who hast preserved us in life, etc." is only said when a precept is fulfilled on one's own behalf. If a person has several duties to perform, he does not say "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us concerning the precepts", but, at the performance of each precept, he says the blessing appropriate to it.

(11) When fulfilling a religious duty—whether it be a personal obligation or not, if one does it for himself, he says, "… and commanded us to do (the particular duty)". If he does it on behalf of others, he says "… and commanded us concerning the duty."

(12) For example, on putting on phylacteries, one says the blessing concluding "… and commanded us to lay Tephillin (phylacteries)". When putting on the Tallith (fringed garment), he says the blessing ending "… to enwrap oneself in the fringed garment." On taking a seat in the tabernacle (on the feast of Tabernacles), the blessing to be said ends "to dwell in the tabernacle". And so other blessings end "to kindle the light for the Sabbath"; to read the Hallel^*The manuscript has ligmor. This means to complete the Hallel (Psalms 113-118). (Psalms 113-118) recited on Festivals and on the Feast of Dedication. So too, if a person affixes the Mezuzah, to rooms in his own home, he ends the blessing—"to affix the Mezuzah." If he builds a parapet for his own roof, he says the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to make a parapet." If a person sets aside the priest's dues from his own produce, he says a blessing ending "to set aside the dues". If he circumcises his son, the blessing he says ends "to circumcise the son". If he slays his own paschal lamb or brings his festival offering, he says the blessing ending "to slay, etc."

(13) But if he affixes a Mezuzah to the door of another's home, the blessing he says ends "Concerning the affixing of a Mezuzah". If he makes a parapet to the roof of a house belonging to others, he says a blessing concluding "concerning the making of a parapet." If he separates priests' dues for other owners' produce, he says a blessing ending "concerning the setting apart of dues." If he circumcises another person's male infant, he says the blessing ending "concerning the circumcision." The same principle applies to all similar cases.

מנחות מ״ב א:י״ג-מ״ב ב:ו׳

רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי וקא מברך לעשות ציצית א"ל מאי ציצי שמענא הכי אמר רב ציצית אין צריכה ברכה כי נח נפשיה דרב הונא על רב חסדא למירמא דרב אדרב ומי אמר רב ציצית אין צריך ברכה והא אמר רב יהודה אמר רב מנין לציצית בעובד כוכבים שהיא פסולה שנאמר (במדבר טו, ב) דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית בני ישראל יעשו ולא העובדי כוכבים יעשו והא מאי רומיא אמר רב יוסף קסבר רב חסדא כל מצוה שכשירה בעובד כוכבים בישראל אין צריך לברך כל מצוה שפסולה בעובד כוכבים בישראל צריך לברך וכללא הוא והרי מילה דכשירה בעובד כוכבים דתניא עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא ארמאי ורופא כותי ימול ארמאי ואל ימול כותי דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כותי ולא ארמאי ובישראל צריך לברך דאמר מר המל אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה מידי הוא טעמא אלא לרב רב מיפסיל פסיל דאיתמר מנין למילה בעובד כוכבים שפסולה דרו בר פפא משמיה דרב אמר (בראשית יז, ט) ואתה את בריתי תשמור ר' יוחנן אמר (בראשית יז, יג) המול ימול המל ימול סוכה מסייע ליה תפילין הוי תיובתיה הרי סוכה דכשירה בעובד כוכבים דתניא סוכת עובדי כוכבים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותיים סוכה מכל מקום כשירה ובלבד שתהא מסוככת כהילכתה ובישראל אין צריך לברך דתניא העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה בא לישב בה אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה ואילו לעשות סוכה לא מברך תפילין תיובתיה והרי תפילין דפסולות בעובד כוכבים דתני רב חיננא בריה דרבא מפשרניא ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן צדוקי כותי עובד כוכבים עבד אשה וקטן מומר פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ובישראל א"צ לברך דשלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן על תפילין של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין על תפילין של ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין ואילו לעשות תפילין לא מברך אלא לאו היינו טעמא כל מצוה דעשייתה גמר מצוה כגון מילה אע"ג דכשירה בעובד כוכבים בישראל צריך לברך וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה כגון תפילין אע"ג דפסולות בעובד כוכבים בישראל אינו צריך לברך ובציצית בהא קמיפלגי מר סבר חובת טלית הוא ומר סבר חובת גברא הוא א"ל רב מרדכי לרב אשי אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה א"ר יהודה אמר רב מנין לציצית בעובד כוכבים שכשירה שנאמר (במדבר טו, ב) דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית יעשו להם אחרים

Menachot 42a:13-42b:6

§ The Gemara relates that Rav Naḥman found Rav Adda bar Ahava affixing strings to a garment and reciting the blessing that concludes: To prepare ritual fringes [tzitzit]. Rav Naḥman said to Rav Adda bar Ahava: What is this tzitzi sound that I hear? This is what Rav says: Ritual fringes do not require a blessing when one attaches them to the garment. With regard to this statement of Rav, the Gemara relates that when Rav Huna died, Rav Ḥisda went into the study hall to raise a contradiction from one statement of Rav to another statement of Rav, as follows: Did Rav actually say that ritual fringes do not require a blessing when one attaches them to the garment? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: From where is it derived that ritual fringes attached by a gentile are unfit? It is derived from a verse, as it is stated: “Speak unto the children of Israel and command them that they prepare for themselves strings” (Numbers 15:38). The Sages derive from here that the children of Israel shall prepare ritual fringes, but the gentiles shall not prepare ritual fringes. The Gemara asks: But what is the contradiction between these two statements of Rav? Rav Yosef said: Rav Ḥisda held that in the case of any mitzva for which the necessary item is fit when produced by a gentile, if it is produced by a Jew, he does not need to recite a blessing. Conversely, any mitzva for which the necessary item is unfit when produced by a gentile, if it is produced by a Jew, he needs to recite a blessing when he produces the item. The Gemara asks: And is this an established principle? But what about circumcision, which is valid if performed by a gentile, as it is taught in a baraita: In a city in which there is no Jewish physician, and in which there is an Aramean, i.e., a gentile, physician and a Samaritan physician, it is preferable that the Aramean circumcise the Jewish boys of the city and the Samaritan not circumcise them; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: It is preferable that the Samaritan circumcise the boys and the Aramean not circumcise them. Nevertheless, all agree that a circumcision performed by a gentile is valid. And despite the fact that circumcision performed by a gentile is valid, when it is performed by a Jew, he must recite a blessing, as the Master said: The one who circumcises a child says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us through His mitzvot and has commanded us concerning circumcision. The Gemara answers: Is there reason to resolve the contradiction according to anyone but Rav? Rav himself invalidates circumcision performed by a gentile, as it was stated: From where is it derived that circumcision performed by a gentile is not valid? Daru bar Pappa says in the name of Rav: This is derived from the verse: “And God said unto Abraham: And as for you, you shall keep My covenant, you, and your seed after you throughout their generations” (Genesis 17:9). The verse indicates that only the descendants of Abraham may perform circumcision. Rabbi Yoḥanan says that this halakha is derived from the doubled verb in the verse: “Must be circumcised [himmol yimmol]” (Genesis 17:13), which he interprets to mean: Only one who is circumcised [hammal] may circumcise [yamul] others. The Gemara notes that the halakha with regard to a sukka supports the opinion of Rav Ḥisda, who holds that when an item used for a mitzva can be created by a gentile, a Jew who creates it does not recite a blessing. And the halakha with regard to phylacteries is a conclusive refutation of his opinion. The Gemara explains: A sukka is fit even if it was built by a gentile, as it is taught in a baraita: With regard to a booth built by gentiles, a booth built by women, a booth for domesticated animals, a booth built by Samaritans, a booth of any sort, each is fit for use as a sukka, provided that it is roofed in accordance with the halakha. And if a sukka was built by a Jew, he is not required to recite a blessing upon its construction, as it is taught in a baraita: One who constructs a sukka for himself recites: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. When he comes to sit in the sukka, he recites: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us to reside in the sukka. The Gemara notes that the baraita indicates that he recites a blessing at the time of construction, whereas he does not recite a blessing including the words: To construct a sukka, which confirms the opinion of Rav Ḥisda. By contrast, the halakha with regard to phylacteries is a conclusive refutation of Rav Ḥisda’s opinion. Phylacteries are unfit when written by a gentile, as it is taught by Rav Ḥinnana, son of Rava, of Pashronya: A Torah scroll, phylacteries, or mezuzot that were written by a heretic, a Samaritan, a gentile, a Canaanite slave, a woman, a minor, or a Jewish apostate [meshummad] are unfit, as it is stated: “And you shall bind them for a sign on your arm…and you shall write them on the doorposts of your house” (Deuteronomy 6:8–9). From this juxtaposition, one can derive the following: Anyone who is included in the mitzva of binding the phylacteries, i.e., one who is both obligated and performs the mitzva, is included in the class of people who may write Torah scrolls, phylacteries, and mezuzot; and anyone who is not included in the mitzva of binding is not included in the class of people who may write sacred texts. And despite the fact that phylacteries written by a gentile are unfit, a Jew who writes them does not have to recite a blessing. As Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, sent a ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: On phylacteries of the arm one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us to don phylacteries. On phylacteries of the head one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us concerning the mitzva of phylacteries. The implication of this is that one recites blessings only when he dons the phylacteries, whereas when he writes the phylacteries he does not recite a blessing: To prepare phylacteries. Rather, isn’t this the reason for the distinction between different mitzvot: For any mitzva whose performance is the completion of the mitzva, such as circumcision, even though it is valid when performed by a gentile, when it is performed by a Jew he must recite a blessing. But for any mitzva where the performance of a particular act is not the completion of the mitzva, such as writing phylacteries, where one does not complete the mitzva until he dons them, even though it is not valid when performed by a gentile, when it is performed by a Jew he does not need to recite a blessing. And with regard to reciting a blessing when one attaches ritual fringes to a garment, the Sages disagree about this: One Sage, Rav Adda bar Ahava, holds that it is an obligation pertaining to the cloak. Therefore, when one attaches the ritual fringes he is completing the mitzva, and he should recite a blessing: To prepare ritual fringes. And one Sage, Rav Naḥman, citing Rav, holds that it is an obligation incumbent upon the man. Consequently, the mitzva is not complete until he wears the garment, and he should not recite a blessing when he attaches the ritual fringes to the garment. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: You teach this halakha about gentiles attaching ritual fringes to a garment in this manner, citing Rav Yehuda in the name of Rav that the ritual fringes are invalid. Consequently, Rav Ḥisda raises a contradiction between this ruling and another ruling of Rav. We teach it in this way, according to which there is no contradiction: Rav Yehuda says that Rav says: From where is it derived that if ritual fringes are attached to a garment by a gentile they are valid? It is derived from that which is stated: “Speak unto the children of Israel and command them that they prepare for themselves [lahem] strings” (Numbers 15:38). From the fact that the verse does not merely state: That they prepare [ve’asu], but rather states “ve’asu lahem,” which can be translated as: That they prepare for them, the indication is that even others, i.e., gentiles, shall prepare ritual fringes for them.

סוכה מ״ה ב:י׳-מ״ו א:י״ב

אמר רב יהודה אמר שמואל לולב שבעה וסוכה יום אחד מ"ט לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן סוכה שבעה ולולב יום אחד מאי טעמא סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן סגי ליה בחד יומא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אחד זה ואחד זה שבעה אמר רב יוסף נקוט דרבה בר בר חנה בידך דכולהו אמוראי קיימי כוותיה בסוכה מיתיבי העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואף על פי שבירך עליו יום ראשון חוזר ומברך כל שבעה העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו כו' נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה וכיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך קשיא לולב אלולב קשיא סוכה אסוכה בשלמא לולב אלולב לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים אלא סוכה סוכה קשיא תנאי היא דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד אתמר אביי אמר הלכתא כרבי ורבא אמר הלכתא כרבנן אמר רב מרי ברה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא מקדים וקאי ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך וכי אצטריך זימנא אחרינא עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה אמר מר זוטרא חזינא ליה לרב פפי דכל אימת דמנח תפילין מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי בהו מברכי אמר רב יהודה אמר שמואל מצות לולב כל שבעה ור' יהושע בן לוי אמר יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך מצות זקנים ורבי יצחק אמר כל יומא מצות זקנים ואפילו יום ראשון והא קיימא לן דיום ראשון דאורייתא אימא בר מיום ראשון אי הכי היינו דרבי יהושע בן לוי אימא וכן אמר רבי יצחק ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך רבי ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך מאי מברך אמר רב יהודה יום ראשון המדליק מברך שלש הרואה מברך שתים מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר (של) חנוכה והיכן צונו מלא תסור ורב נחמן בר יצחק אמר (דברים לב, ז) שאל אביך ויגדך (מאי ממעט זמן אימא ממעט נס נס כל יומא איתיה) רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל שבעה מצות לולב ת"ר העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו כו' נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו כו' היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך אם לאו לכשיכנס לישב בה מברך שתים אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא ת"ר היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות רבי יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה א"ר זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא הלכתא כרבי יהודה ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא מ"ט דרבי יהודה דכתיב (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא בא לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו

Sukkah 45b:10-46a:12

§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The blessing over the mitzva of lulav is recited seven days and the blessing over the mitzva of sukka is recited one day. What is the rationale for this distinction? It is written explicitly in the Torah that the mitzva to sit in the sukka applies all seven days. The Gemara explains: With regard to the lulav, where the nights are distinct from the days, as the mitzva of lulav is not in effect at night, each day is a mitzva in and of itself. A separate blessing is recited over each mitzva. However, with regard to sukka, where the nights are not distinct from the days, as the mitzva of sukka is in effect at night just as it is during the day, the legal status of all seven days of the Festival is like that of one long day. But Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The blessing over the mitzva of sukka is recited seven days and the blessing over the mitzva of lulav is recited one day. What is the rationale for this distinction? The Gemara explains: The mitzva of sukka is a mitzva by Torah law all seven days of the Festival. Therefore, a blessing is recited for seven days. However, the mitzva of lulav, other than on the first day, is a mitzva by rabbinic law, as the Sages instituted an ordinance to take the lulav for all seven days to commemorate the practice in the Temple. Therefore, it is enough to recite the blessing one day, on the first day. When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: One recites a blessing over both this, the mitzva of sukka, and over that, the mitzva of lulav, all seven days. Rav Yosef said: Take the statement of Rabba bar bar Ḥana in your hand, as all the amora’im who transmitted statements of Rabbi Yoḥanan hold in accordance with his opinion in matters related to sukka. The Gemara raises an objection based on a baraita: One who prepares a lulav for himself, but not one who prepares for others, recites when preparing it on the eve of the Festival: Blessed…Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. When he takes it during the Festival in order to fulfill his obligation, he says: Blessed…Who sanctified us with His mitzvot and commanded us concerning the taking of a lulav. And even though he recited the blessing over the lulav on the first day of the Festival, he repeats and recites the blessing over the lulav all seven days when fulfilling the mitzva. One who establishes a sukka for himself recites: Blessed…Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. When he enters to sit in the sukka, he recites: “Blessed…Who has sanctified us with His mitzvot and commanded us to reside in the sukka. And once he recited the blessing on the first day, he no longer recites it on the rest of the days, as all seven days are considered a single unit. Now, the halakha cited in this baraita that the blessing over lulav is recited all seven days is difficult; it contradicts the halakha stated by Rabba bar bar Ḥana in the name of Rabbi Yoḥanan, that the blessing over lulav is recited only on the first day. The halakha cited in this baraita that the blessing over sukka is recited only on the first day is likewise difficult, as it contradicts the halakha that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said, that the blessing over sukka is recited all seven days. The Gemara continues: Granted, the contradiction between the halakha with regard to lulav in the baraita and the halakha with regard to lulav stated in the name of Rabbi Yoḥanan is not difficult. Here, in the baraita, where the halakha is to recite the blessing each day, it is referring to a time when the Temple is in existence, where the mitzva of lulav is performed all seven days. There, in the case of the statement of Rabbi Yoḥanan that the blessing is recited only on the first day, it is referring to a time when the Temple is not in existence. However, the contradiction between one halakha of sukka and the other halakha of sukka remains difficult, as Rabbi Yoḥanan’s statement indicates that the mitzva of sukka during the Festival is considered seven separate mitzvot, while the halakha in the baraita indicates that it is one extended mitzva. The Gemara answers: This matter is related to a general dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: With regard to phylacteries, every time one dons them he recites the blessing over them; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: One recites the blessing only in the morning. Apparently, these tanna’im would dispute the issue of sukka as well: Does one recite the blessing each time he performs the mitzva or only the first time he performs it at the beginning of Sukkot? Apropos phylacteries, it was stated that Abaye said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis. Rav Mari, son of the daughter of Shmuel, said: I observed Rava, who did not act in accordance with his own halakha and recite the blessing over phylacteries only once. Rather, he rises early, and enters the bathroom, and exits, and washes his hands, and dons phylacteries, and recites the blessing. And when he needs to go another time, he enters the bathroom, and exits, and washes his hands, and then dons phylacteries, and then recites the blessing. And we too, in the case of sukka, act in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and recite the blessing all seven days. Mar Zutra said: I observed Rav Pappi, who recited the blessing whenever he donned phylacteries. The Sages of the school of Rav Ashi recited the blessing whenever they touched the phylacteries that they were donning. § Rav Yehuda said that Shmuel said: The blessing over the mitzva of lulav is recited all seven days of the Festival. And Rabbi Yehoshua ben Levi said: On the first day, there is the mitzva of lulav by Torah law, and one recites a blessing. From that point onward it is a mitzva of the Elders, a rabbinic ordinance to commemorate the Temple, and one is not required to recite a blessing. Rabbi Yitzḥak said: On each day of Sukkot it is a mitzva of the Elders. The Gemara wonders: Even on the first day? But don’t we maintain that on the first day the mitzva of lulav is by Torah law? The Gemara emends the citation. Say that Rabbi Yitzḥak said: On each day of Sukkot except for the first day. The Gemara asks: If so, that opinion is the same as that of Rabbi Yehoshua ben Levi; but they appear to disagree. The Gemara answers: Emend the citation and say: And likewise, Rabbi Yitzḥak said, in agreement with Rabbi Yehoshua ben Levi. The Gemara notes: And Rav also held that the blessing over the mitzva of lulav is recited all seven days, and one recites the blessing even on the six days when the mitzva is by rabbinic law, as Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: One who lights a Hanukkah light must recite a blessing. Rabbi Yirmeya said: One who sees a burning Hanukkah light must recite a blessing. What blessings does one recite? Rav Yehuda said: On the first day of Hanukkah, the one who lights recites three blessings: To light the Hanukkah light, Who has performed miracles, and the blessing of time. The one who sees burning lights recites two blessings. From this point onward, from the second day of Hanukkah, the one who lights recites two blessings, and the one who sees recites one blessing. The Gemara asks: And what is the first blessing that one recites? He recites: Blessed…Who has made us holy through His mitzvot and has commanded us to light the Hanukkah light. The Gemara asks: And where did He command us? The mitzva of Hanukkah is not mentioned in the Torah, so how can one say that it was commanded to us by God? The Gemara answers: The obligation to recite this blessing is derived from the verse: “You shall not turn aside from the sentence which they shall declare unto you, to the right, nor to the left” (Deuteronomy 17:11). From this verse, the mitzva incumbent upon all Jews to heed the statements and decrees of the Sages is derived. Therefore, one who fulfills their directives fulfills a mitzva by Torah law. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the mitzva to heed the voice of the Elders is derived from the verse: “Ask your father, and he will declare unto you, your Elders, and they will tell you” (Deuteronomy 32:7). The Gemara asks: What blessing does he omit on the other days of Hanukkah? The Gemara answers: He omits the blessing of time: Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. The Gemara asks: And say that he omits the blessing of the miracle: Who has performed miracles. The Gemara answers: The miracle is relevant on all of the days, whereas the blessing: Who has given us life, is pertinent only to the first time one performs the mitzva each year. In any event, from the statement of Rav it is clear that one recites a blessing over a rabbinic mitzva, and therefore one recites the blessing over the lulav all seven days. Rav Naḥman bar Yitzḥak taught this halakha in the name of Rav explicitly, and it is unnecessary to infer Rav’s opinion from statements in other areas of halakha. Rav said: On all seven days, one recites the blessing over the mitzva of lulav. § The Sages taught in a baraita: One who establishes a sukka for himself recites: Blessed…Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. When he enters to reside in the sukka, he recites: “Blessed…Who has sanctified us with His mitzvot and commanded us to reside in the sukka. If the sukka was already established and standing and was not constructed for the sake of the mitzva of sukka, then if he is able to introduce a novel element in the sukka for the sake of the mitzva, he recites the blessing: Who has given us life. And if not, then when he enters to reside in the sukka on the Festival he recites two blessings: To reside in the sukka, and: Who has given us life. Rav Ashi said: I observed Rav Kahana, who recites all these blessings over the cup on which he recites kiddush. The Sages taught: If one had several mitzvot before him to fulfill, he recites: Blessed…Who has sanctified us with His mitzvot, and commanded us concerning the mitzvot. Rabbi Yehuda says: He recites a blessing over each and every one in and of itself. Rabbi Zeira said, and some say that it was Rabbi Ḥanina bar Pappa who said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. And Rabbi Zeira said, and some say that it was Rabbi Ḥanina bar Pappa who said: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yehuda? It is as it is written: “Blessed is the Lord, day by day” (Psalms 68:20). The question arises: Is it so that one blesses Him by day and does not bless Him at night? Rather, the verse comes to tell you: Each and every day, give the Lord the blessings appropriate for that day. Here too, with regard to each and every matter, give Him blessings appropriate to that matter, and do not group the blessings together.

פסקי הראש על סוכה ד׳:ג׳:א׳

העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וכו' נכנס לישב בה אומר לישב בסוכה. כתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' סוכה הל' יב דיש לקדש מעומד משום עובר לעשייתן ולדבריו היה צריך לברך קודם שיכנס בה דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה דאם היה אוכל מעומד היה צריך לברך על הסוכה אלא ודאי כיון דמצות סוכה היא אכילה וטיול אם מברך אחר שישב מיקרי שפיר עובר לעשייתן כדאיתא בירושלמי דברכות פרק הרואה העושה ציצית לעצמו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות ציצית נתעטף אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית אלמא אף על פי שכבר נתעטף מברך לפי שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד וכן נמי בסוכה המצוה נמשכת כל זמן אכילה ובסוכות תשבו פי' תתעכבו כמו וישב העם בקדש במדבר כ וכן ופתח אהל מועד תשבו ויקרא ח ולישב בסוכה היינו נמי להתעכב בסוכה ואם כן מיקרי שפיר עובר לעשייתן אם מברך אחר הישיבה וכן כתב מר רב צמח גאון ז"ל אף על פי שמשנכנס לה צריך לברך כיון שאין לה קבע אלא בישיבה בסעודה ויש קידוש הכוס וסעודה לפניו סודרן על הכוס ורבינו מאיר היה מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא אף בחול משום דקאמר נכנס לישב בה מברך הלכך ראוי שתקדום ברכה לברכת המוציא מיד אחר הישיבה והעם לא נהגו כי רגילין העם שאין מברכין על הסוכה אם נכנס בה לטייל בה ושינה אלא דוקא בשעת אכילה הלכך ראוי שיברך תחלה ברכת המוציא שמתחיל הסעודה ואחר כך יברך על הסוכה. ומה שאין מברכין על הסוכה בשעת השינה ואף על פי שמצינו בה חומר יותר מבאכילה דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. היינו טעמא דשמא לא יוכל לישן והוי ברכה לבטלה. ורבינו תם פירש לפי שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה אבל שאר טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה והיא פטרתן. ורב האי גאון כתב הנכנס בסוכת חבירו לבקרו מנהג ידוע הוא שיברך בין סעד בין לא סעד. ואסיקנא דכל שעה שנכנס לישב בה דמברך ואע"פ שבירך ביום טוב ראשון חוזר ומברך ביום טוב שני דגמרינן מתפילין דתניא תפילין כ"ז שמניחן מברך עליהם דברי ר' וקי"ל כוותיה דאמר רבא כ"ז דמנח להו מברך ורב מרי נמי אמר כ"ז דמנח להו מברך וכן הלכה: ת"ר העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו ודוקא לעצמו אבל לאחר לא מברך מידי להאי תנא ובירושלמי פ' הרואה תניא העושה לעצמו מברך לעשות סוכה עשאה לאחר מברך על עשיית סוכה ואגמרא דידן סמכינן דגרסינן בפרק התכלת דף מב. אמר רב חסדא כל מצוה שכשירה על ידי נכרי אין ישראל מברך על עשייתה וסוכת גנב"ך כשירה ואיכא מ"ד כל מצות שאין עשייתן גמר מצוה אין צריך לברך היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד ואם לאו לכשיכנס בה מברך שתים משמע דברישא כשבירך שהחיינו בעשייתה אינו מברך שתים בכניסתה ותימה והלא צריך לברך שהחיינו בשביל המועד כמו שמברכין זמן בכל המועדים וי"ל כיון דסוכה מחמת חג עשה סברא הוא דזמן דידה אע"פ שבירך בחול פוטר זמן החג דזמן מחמת המועד קאתי אפילו בלא יו"ט דאמרינן לקמן דאי לא בריך האידנא מברך למחר וליומא אוחרא לפי זה כ"ש כשבירך זמן על הלולב ביו"ט ראשון שאין צריך לברך עליו זמן ביו"ט שני. א"ר אשי חזינא לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקדושא:

Rosh on Sukkah 4:3:1

...

משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ה׳-ז׳

(ה) כֵּיצַד הִיא מִצְוַת הַיְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה. שֶׁיִּהְיֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְדָר בַּסֻּכָּה כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא דָּר בְּבֵיתוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם אֶת בֵּיתוֹ עַרְאַי וְאֶת סֻכָּתוֹ קֶבַע שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מב) "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים". כֵּיצַד. כֵּלִים הַנָּאִים וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת בַּסֻּכָּה. וּכְלֵי שְׁתִיָּה כְּגוֹן אֲשִׁישׁוֹת וְכוֹסוֹת בַּסֻּכָּה. אֲבָל כְּלֵי אֲכִילָה כְּגוֹן קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת חוּץ לַסֻכָּה. הַמְּנוֹרָה בַּסֻּכָּה. וְאִם הָיְתָה סֻכָּה קְטַנָּה מַנִּיחָהּ חוּץ לַסֻּכָּה:

(ו) אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וִישֵׁנִים בַּסֻּכָּה כָּל שִׁבְעָה בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. וְאָסוּר לֶאֱכל סְעֻדָּה חוּץ לַסֻכָּה כָּל שִׁבְעָה אֶלָּא אִם אָכַל אֲכִילַת עֲרַאי כְּבֵיצָה אוֹ פָּחוֹת אוֹ יֶתֶר מְעַט. וְאֵין יְשֵׁנִים חוּץ לַסֻכָּה אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי. וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֶאֱכל פֵּרוֹת חוּץ לַסֻּכָּה. וּמִי שֶׁיַּחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלֹא יִשְׁתֶּה חוּץ לַסֻכָּה אֲפִלּוּ מַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

(ז) אֲכִילָה בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בַּסֻּכָּה חוֹבָה. אֲפִלּוּ אָכַל כְּזַיִת פַּת יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת. רָצָה לֶאֱכל סְעֻדָּה סוֹעֵד בַּסֻּכָּה. רָצָה אֵינוֹ אוֹכֵל כָּל שִׁבְעָה אֶלָּא פֵּרוֹת אוֹ קְלָיוֹת חוּץ לַסֻּכָּה אוֹכֵל כְּדִין אֲכִילַת מַצָּה בְּפֶסַח:

Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 6:5-7

...

אורח חיים תרל״ט:ה׳

(ה) ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית מאימתי מותר לפנות משירדו לתוך הסוכה טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל אפילו תבשיל של פול: הגה ואפי' אין תבשיל לפניו [סמ"ג והגהות אשירי] ומי שאינו בקי בזה השיעור ישער אם ירדו כל כך גשמים לבית אם היה יוצא יצא מסוכתו ג"כ [א"ז והגהת אשירי פרק הישן ומרדכי פ"ב מיימוני פ"ו ומהרי"ל] וכל זה דוקא בשאר ימים או לילות של סוכות אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין [טור ור"ן והרא"ש] ויקדש בסוכה [כדי] שיאמר זמן על הסוכה [ת"ה סימן צ"ה]:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 639:5

...

אורח חיים תרמ״א:א׳

(א) שאין מברכין שהחיינו על עשיית הסוכה ובו ס"א:
העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר אינו מברך על עשייתה אבל שהחיינו היה ראוי לברך כשעושה אותה לעצמו אלא שאנו סומכין על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש: הגה ואם לא אכל לילה ראשונה בסוכה אע"פ שבירך זמן בביתו כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה ואם בירך זמן בשעת עשייה סגי ליה [ר"ן פ' לולב וערבה]:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 641:1

...

סוכה כ״ז א:ג׳

מתני׳ רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג בלבד

Sukkah 27a:3

MISHNA: Rabbi Eliezer says: A person is obligated to eat fourteen meals in the sukka over the course of the seven days of the festival of Sukkot, one during the day each day and one at night each night. And the Rabbis say: There is no quota for the number of meals, and one may choose whether or not to eat any of the meals except for the meal on the evening of the first Festival day of Sukkot, which one is required to eat in the sukka.

תלמוד ירושלמי סוכה ב׳:ז׳:ב׳-ג׳

מה טעמא דר' ליעזר נאמר כאן תשבו. ונאמר להלן (ויקרא ח) ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה. מה ישיבה שנא' להלן עשה בה את הלילות כימים אף ישיבה שנאמר כאן נעשה בה את הלילות כימים. ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל (ויקרא כג) נאמר ט"ו בפסח ונאמר ט"ו בחג. מה ט"ו שנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף ט"ו שנא' בחג לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות. חברייא בעיי אומריהם מה להלן עד שיכנסו למצה בתאוה. וכא עד שיכנסו לסוכה בתאוה. רבי זעירה בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה. וכא עד שיאכל כזית דגן בסוכה

Jerusalem Talmud Sukkah 2:7:2-3

What is Rabbi Eliezer's reason? It is said here "sit". And it says later (Leviticus 8:35): "And you shall sit at the door of the tent of meeting day and night." Just as sitting later [the tent] the nights are like the days, so too here the nights are like the days. Rabbi Yohanan said in the name of Rabbi Yishmael: It is written (Leviticus 23:6) "the fifteenth" in Pesach, and it is written (Leviticus 23:34) "the fifteenth" in Sukkot. Just as "the fifteenth" in Pesach means that the first night is obligatory [to eat matza], and afterwards is optional; so too here "the fifteenth" means that the first night is obligatory [to eat in the Sukkah], and afterwards is optional. The scholars asked: "According to your argument (of comparing the two 15ths) wouldn't one say that just as one must refrain from eating the afternoon before the night of Pesach to have an appetite for the matzah, so to one must refrain on the afternoon before Sukkot to eat in the sukkah with an appetite? Rabbi Ze'ira [likewise] asked, (shouldn't your argument indicate) that just like one must eat an olive's volume of matza on the night of Pesach, one must eat an olive's volume of grain in the sukkah?

סוכה כ״ז א:ה׳-ט׳

גמ׳ מ"ט דר' אליעזר תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אי הכי אפי' לילי יום טוב ראשון נמי א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק נאמר כאן חמשה עשר ונאמ' חמשה עשר בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות והתם מנלן אמר קרא (שמות יב, יח) בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה:

Sukkah 27a:5-9

GEMARA: The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Eliezer, who mandates eating fourteen meals in the sukka? The Gemara answers that he derives his opinion from the verse: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), which the Sages interpreted to mean: Reside as you dwell in your permanent home. Therefore, just as in one’s dwelling one typically eats one meal during the day and one meal at night, so too, in a sukka one eats one meal during the day and one meal at night. The Gemara asks: And how do the Rabbis interpret that verse? The Gemara answers: They explain that a sukka is like a permanent dwelling. Just as in one’s dwelling, if one desires to eat, he eats, and if one does not desire to do so, he does not eat, so too, in the sukka, if one desires to eat, he eats, and if one does not desire to do so, he does not eat. The Gemara asks: If so, then according to the Rabbis, even on the first Festival evening as well one should not be required to eat in the sukka. Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: There is a verbal analogy between the festivals of Passover and Sukkot. It is stated here, with regard to Sukkot: “On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Sukkot for seven days unto the Lord” (Leviticus 23:34). And it is stated: “And on the fifteenth day of the same month is the festival of matzot unto the Lord” (Leviticus 23:6) with regard to the festival of Passover. Just as there, with regard to Passover, on the first night there is an obligation to eat matza and from that point onward it is optional, as from that point onward the only obligation is to refrain from eating leaven, so too here, with regard to Sukkot, on the first night there is an obligation to eat in the sukka and from that point onward it is optional. The Gemara asks: And there, with regard to Passover, from where do we derive that there is an obligation to eat matza on the first night? The Gemara answers that the verse says: “In the evening you shall eat matzot” (Exodus 12:18). The verse established it as an obligation.

פסקי הראש על ברכות ז׳:כ״ג

הלכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביו"ט משום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם והא דאמרי' בסוכה מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל הכי קאמר רשות משום סוכה ולעולם חובה היא משום שמחת יו"ט וא"ת הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה וי"ל משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב לאכול משום שמחת יו"ט ודוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן מחג המצות:

Rosh on Berakhot 7:23

...

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור