Source sheet containing texts and activities referenced by Susan Yammer, Aviva Golbert, and Zvi Hirschfield in this podcast.
Sources and activity referenced by Susan Yammer
Chanukah Lights
By Susan Yammer, Director of Novice Teacher Support, PCJE
Note: this activity was not about learning the story of Chanukah. They should already know it.
Goal: To help the students understand the lights of Chankah as representing the mitzvot or their Jewish identity.
Supplies:
Yahrzeit candles (they are the safest to use)
Laminated squares of paper with mitzvot on them
Watching the video "Lights".
Optional singing “HaNerot Halalu”
Procedure:
1. Students come into a room and each student sits in front of an unlit candle that is sitting on or next to a piece of laminated card or paper that has a mitzvah written on it.
2. Introduction: Chanukah is called, חג האורים. Does anyone know why? What do the lights of Chanukah symbolize or mean when we light them? We’re going to tell the story of Chanukah now and you’re going to help. First, let’s read what’s on your cards. (Go around and each student reads what’s on their card). Who knows what these all are? (Make sure they understand. You can write them in English or Hebrew).
Yes, they are all mitzvot that many of do all the time.
Here’s the rule: as I tell the story, when I mention the mitzvah that is next to you, I want you to gently blow out the candle that I will now light.
3. Go around lighting the candles. You should have a Shabbat or Chanukah candle to light the candles with or it will take too long. Also, having another adult in the room with you is critical!!
I would warn them that candles can be dangerous and if anyone plays with them you will have the candle blown out.
4. Turn off the lights and just sit silently enjoying the candlelight for a minute or two as they settle down.
5. Tell the story.
"In the beginning, Israel was filled with light and the people loved their lights……(use your imagination). Then the Greeks came and didn’t like the lights, they slowly made rules to snuff out the lights.
Rules like…..”it is forbidden to celebrate shabbat”, etc…till the room is almost completely dark.
When there is one candle left…”as darkness came to Israel, the people were cold and afraid. One man, Mattiyahu, knew that he must save the last light or all would be lost, so he stood in front of the last light and refused to let the Greeks put it out”.. You can take the last light and hold it behind you. Mattiyahu saved the light and helped bring back the lights to Israel.
6. Process the story and ask again: what do the lights symbolize? If the lights could speak what would they say? What are WE saying when we light these lights?
If you want, sing the song “Don’t let the lights go out” or “Hanerot Halalu” or another song or see the video “Lights”.
Sources referenced by Aviva Golbert
English translation taken from New Revised Study Bible (http://www.ccel.org)
(ח) ויהי בעת ההיא וימת סליקוס והממלכה עברה לאנטיוכוס המפואר, ויקם ישוע אחי חוניו ויבקש את עבודת הכהונה.
(ט) ויאמר אל המלך אם נתון תיתן את משמרת הכהונה על ידי, ושקלתי שלוש מאות ושישים כיכר כסף במחירה, ועוד שמונים כיכר מתרומות הארץ.
(י) ומלבד זאת אוסיף לך עוד חמישים ומאה כיכר כסף, בתתך לי יד להקים בתי משחק בירושלים לחנך בתוכם את הנערים, ומשפט אחד יהיה להם וליושבי אניטיוכיא.
(יא) ויהי כאשר נתן לו המלך ככל אשר שאל, והממשלה נכונה בידו, ויניא את לבב העם ללכת בדרכי היוונים.
(יב) ויפר את כל החוקים הטובים אשר נתנו להם מן המלכים לפנים על יד יוחנן אבי אפולימוס, הוא אאפולימוס אשר שולח לרומא לכרות ברית את זקניה.
(יג) ויסר את חוקי יי וישם חוקי תועבות תחתם.
(יד) וייבן בית משחק מתחת לעיר דוד כחפצו, ויצו לכל בחורי כוח לשחוק בו במסווה על פניהם.
(טו) ויפרצו חוקות היונים על פני כל העיר בתועבת ישוע הבלייעל, אשר לא היה לו משפט הכהונה.
(טז) כי גם הכוהנים עזבו את עבודת המזבח ואת הקורבנות, ויבוזו את הקודש, ויחפזו ללכת אל בית המשחק להתפתל ולהתגנח בחנית ורומח, ולשחוק בשחוק הכדורים.
(יז) ויחשבו את דרכי אבותיהם להבל וריק, ויינשאו ויהללו את דרכי היוונים.
(יח) אולם הושב להם חרפתם אל חיקם, כי השליח יי בהם את הגויים אשר זנו אחריהם, ויהפכו להם לאויבים.
(יט) כי דבר יי לא ישוב ריקם, וגמול אדם ישלם לו, כאשר יגידו לנו הימים הבאים.
8 When Seleucus died and Antiochus, who was called Epiphanes, succeeded to the kingdom, Jason the brother of Onias obtained the high priesthood by corruption, 9 promising the king at an interview three hundred sixty talents of silver, and from another source of revenue eighty talents.
10 In addition to this he promised to pay one hundred fifty more if permission were given to establish by his authority a gymnasium and a body of youth for it, and to enroll the people of Jerusalem as citizens of Antioch. 11When the king assented and Jason came to office, he at once shifted his compatriots over to the Greek way of life.
12 He set aside the existing royal concessions to the Jews, secured through John the father of Eupolemus, who went on the mission to establish friendship and alliance with the Romans;
13 and he destroyed the lawful ways of living and introduced new customs contrary to the law.
14 He took delight in establishing a gymnasium right under the citadel, and he induced the noblest of the young men to wear the Greek hat.
15 There was such an extreme of Hellenization and increase in the adoption of foreign ways because of the surpassing wickedness of Jason, who was ungodly and no true high priest,
16 that the priests were no longer intent upon their service at the altar. Despising the sanctuary and neglecting the sacrifices, they hurried to take part in the unlawful proceedings in the wrestling arena after the signal for the discus-throwing,
17 disdaining the honors prized by their ancestors and putting the highest value upon Greek forms of prestige.
18 For this reason heavy disaster overtook them, and those whose ways of living they admired and wished to imitate completely became their enemies and punished them. 19 It is no light thing to show irreverence to the divine laws—a fact that later events will make clear.
(א) ויהי אחר הדברים האלה, וישלח המלך איש זקן מאנטיוכיא, ויצווהו ללחוץ את היהודים לסור מחוקות אבותיהם ולעזוב את תורת יי.
(ב) וגם לטמא את המקדש בירושלים ולכנותו בשם בית יופיס אולימפיוס, ואת הקודש על הר גריזים בשם בית יופיס קסיניוס, יען כי יושביה זרים.
(ג) ויהי בהיוודע התועבה הזאת, וייצר לישראל מאוד מאוד.
(ד) והגויים זללו וסבאו בקודש, וישכבו עם נשים זונות בחצר הבית, ויביאו בתוך ההיכל כל דבר אשר לא כדת, ויקריבו כל דבר פיגול על המזבח יי.
(ה) וישכח בירושלים שבת ומועד, ולא קם עוד רוח באיש לאמור כי מזרע היהודים הוא.
(ו) ויפצרו בם ביד חזקה לזבוח זבחים מידי חודש בחודש ביום הולדת המלך.
(ז) ויאלצו אותם בחג הבכוס ללכת בכלולות פרחים על ראשם, לכבוד האליל כמשפט הגויים.
(ח) ובעצת תלמי העבירו קול בכל ערי הגויים סביבות ירושלים לאמור:
(ט) כל איש מבית ישראל ילך בחוקותינו ויזבח זבח, ואם מאן ימאן - מות יומת.
(י) ותקצר נפש העם מצרה ויגון.
(יא) ותמצאנה שתי נשים אשר מלו את בניהן, ויקשרו את הילדים על שדי אימותיהם, ויעבירו אותן ברחובות העיר, ואחרי כן שמטו אותן מעל החומה.
(יב) ויהיו אנשים אשר התחבאו במערות סביבות היער לעשות את השבת.
(יג) ויוודע הדבר לפוליפוס וישרוף אותם באש, ויתאפקו מעמוד על נפשם כי יראו לחלל שבת.
1 Not long after this, the king sent an Athenian senator to compel the Jews to forsake the laws of their ancestors and no longer to live by the laws of God;
2also to pollute the temple in Jerusalem and to call it the temple of Olympian Zeus, and to call the one in Gerizim the temple of Zeus-the-Friend-of-Strangers, as did the people who lived in that place.
3 Harsh and utterly grievous was the onslaught of evil.
4For the temple was filled with debauchery and reveling by the Gentiles, who dallied with prostitutes and had intercourse with women within the sacred precincts, and besides brought in things for sacrifice that were unfit. The altar was covered with abominable offerings that were forbidden by the laws.
5People could neither keep the sabbath, nor observe the festivals of their ancestors, nor so much as confess themselves to be Jews.
6 On the monthly celebration of the king’s birthday, the Jews were taken, under bitter constraint, to partake of the sacrifices;
7 and when a festival of Dionysus was celebrated, they were compelled to wear wreaths of ivy and to walk in the procession in honor of Dionysus.
8At the suggestion of the people of Ptolemais a decree was issued to the neighboring Greek cities
9 that they should adopt the same policy toward the Jews and make them partake of the sacrifices, and should kill those who did not choose to change over to Greek customs.
10 One could see, therefore, the misery that had come upon them.
11For example, two women were brought in for having circumcised their children. They publicly paraded them around the city, with their babies hanging at their breasts, and then hurled them down headlong from the wall.
12 Others who had assembled in the caves nearby, in order to observe the seventh day secretly,
13 were betrayed to Philip and were all burned together, because their piety kept them from defending themselves, in view of their regard for that most holy day.
(כא) ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו.
(כב) וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוקים.
(כג) כי כאשר הוגלו אבותינו ארצה פרס, לקחו הכוהנים הקדושים את האש בסתר מעל המזבח, ויטמנו אותה בשוחה עמוקה ויבשה לשומרה, ולא ידע איש את מקומה.
(כד) ויהי מקץ ימים רבים, בנטות יי את חסדו עלינו, והמלך שלח את נחמיה ירושלימה.
(כה) ויקח מבני הכוהנים אשר טמנו את האש, וישלחם לבקְשה.
(כו) אולם כאשר הוגד לנו לא מצאו את האש, כי אם מים קפואים מצאו תחתיה, ויצו נחמיה לשאוב את המים ולהביאם.
(כז) ויהי בהקריבם את קורבן יי, ויצו אותם לזרוק מן המים על העצים ועל הקורבן אשר על המזבח, ויעשו כן.
(כח) אחרי כלותם, והשמש יצאה על הארץ, והעבים נפוצו, והנה אש אלוקים מתלקחת בקורבן, וישתומם כל העם מסביב.
21 Since on the twenty-fifth day of Chislev we shall celebrate the purification of the temple, we thought it necessary to notify you,
22in order that you also may celebrate the festival of booths and the festival of the fire given when Nehemiah, who built the temple and the altar, offered sacrifices.
23 For when our ancestors were being led captive to Persia, the pious priests of that time took some of the fire of the altar and secretly hid it in the hollow of a dry cistern, where they took such precautions that the place was unknown to anyone.
24 But after many years had passed, when it pleased God, Nehemiah, having been commissioned by the king of Persia.
25 And he sent the descendants of the priests who had hidden the fire to get it.
26 And when they reported to us that they had not found fire but only a frozen liquid, he ordered them to dip it out and bring it. 27 When the materials for the sacrifices were presented, Nehemiah ordered the priests to sprinkle the liquid on the wood and on the things laid upon it.
28 When this had been done and some time had passed, and when the sun, which had been clouded over, shone out, a great fire blazed up, so that all marveled.
Sources referenced by Zvi Hirschfield
(א) בְבַיִת שֵׁנִי כְּשֶׁמַּלְכֵי יָוָן גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וּבִטְּלוּ דָּתָם וְלֹא הֵנִיחוּ אוֹתָם לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת. וּפָשְׁטוּ יָדָם בְּמָמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וּפָרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת וְטִמְּאוּ הַטָּהֳרוֹת. וְצָר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵיהֶם וּלְחָצוּם לַחַץ גָּדוֹל עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעָם מִיָּדָם וְהִצִּילָם וְגָבְרוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וַהֲרָגוּם וְהוֹשִׁיעוּ יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכֹּהֲנִים וְחָזְרָה מַלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל יֶתֶר עַל מָאתַיִם שָׁנָה עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי:
(1) During the period of the second Temple, when the Greek kings were in power, they proclaimed decrees against the Jewish people, abrogating their religion and forbidding them to study the Torah or to perform the divine precepts. They laid their hands on their wealth and their daughters; they entered the Temple and broke through it, defiling the things that were pure. The people of Israel were sorely distressed by their enemies, who oppressed them ruthlessly until the God of our fathers took pity, saved and rescued them from the hands of the tyrants. The Hasmonean great priests won victories, defeating the Syrian Greeks and saving Israel from their power. They set up a king from among the priests and Israel's kingdom was restored for a period of more than two centuries, until the destruction of the second Temple.
וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ''ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר:
When, on the twenty-fifth of Kislev, the Jews had emerged victorious over their foes and destroyed them, they re-entered the Temple where they found only one jar of pure oil, enough to be lit for only a single day; yet they used it for lighting the required set of lamps for eight days, until they managed to press olives and produce pure oil.