(ו) וּבְסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא פֵּרַשׁ יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי כָּל הַיִּשּׁוּב מִתְגַּלְגֵּל בְּעִגּוּל כְּמוֹ כַּדּוּר, אֵלֶּה לְמַטָּה וְאֵלּוּ לְמַעְלָה, וְכָל אוֹתָן בְּרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת בְּמַרְאֵיהֶן מִשִּׁנּוּי הָאֲוִיר כְּפִי כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם, וְעוֹמְדוֹת בְּקִיּוּמָן כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם.
(ז) וְלָכֵן יֵשׁ מָקוֹם בַּיִּשּׁוּב, כְּשֶׁמֵּאִיר לְאֵלֶּה חָשׁוּךְ לְאֵלֶּה, לְאֵלֶּה יוֹם וּלְאֵלֶּה לַיְלָה. וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁכֻּלּוֹ יוֹם, וְלֹא נִמְצָא בּוֹ לַיְלָה פְּרָט לְשָׁעָה אַחַת קְטַנָּה. וְזֶה שֶׁאָמַר בְּסִפְרֵי הַקַּדְמוֹנִים, וּבְסִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּךְ הוּא. שֶׁכָּךְ כָּתוּב, (תהלים קלט) אוֹדְךְ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךְ. וְכָתוּב (שם קד)מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךְ יקוק. וְלָכֵן הַכֹּל יָפֶה. וְסוֹד זֶה נִמְסָר לְבַעֲלֵי הַחָכְמָה, וְלֹא לִמְחַלְּקֵי תְחוּמִים, מִשּׁוּם שֶׁהוּא סוֹד עָמֹק שֶׁל הַתּוֹרָה.
...The whole world with the people on it is a revolving globe. Some of the Earth's inhabitants are above and some below. The races indigenous to the various climates differ in appearance due to the differing environments of their native lands. When one part of the world is in sunlight, the other part is in darkness. There is an inhabited latitude where daylight sometimes prevails for almost the entire twenty-four hours. This secret was transmitted as a tradition to the masters of Torah wisdom
(ט) דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים׃
(9) My beloved is like a gazelle Or like a young stag. There he stands behind our wall, Gazing through the window, Peering through the lattice.
(ב) ...הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, זֶה כֹּתֶל מַעֲרָבִי שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵינוֹ חָרֵב לְעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב.
...this refers to the Western Wall. Why is this so? Because the Holy One, Blessed be He, has taken an oath that it will never be destroyed.
(ח) וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבוּזַרְאֲדָ֧ן רַב־טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ט) וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־יקוק...
(8) On the seventh day of the fifth month—that was the nineteenth year of King Nebuchadnezzar of Babylon—Nebuzaradan, the chief of the guards, an officer of the king of Babylon, came to Jerusalem. (9) He burned the House of the LORD...
והיינו דא"ר אלעזר (איוב ה, כא) בשוט לשון תחבא בחירחורי לשון תחבא אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים קלז, א) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני חורבן בית ראשון שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בית שני דכתיב (תהלים קלז, ז) זכור יקוק לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה
And this is what Rabbi Elazar says: The verse that says: “You shall be hid from the scourge of the tongue” (Job 5:21), means: You shall need to hide on account of quarrels provoked by the tongue. Rav Yehuda says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “By the rivers of Babylonia, there we sat down and wept, when we remembered Zion” (Psalms 137:1)? This teaches that the Holy One, Blessed be He, showed David the destruction of the First Temple and the destruction of the Second Temple. He saw the destruction of the First Temple, as it is stated: “By the rivers of Babylon, there we sat down and wept.” He saw the destruction of the Second Temple, as it is written later in that same psalm: “Remember, O Lord, against the children of Edom the day of Jerusalem, when they said: Raze it, raze it, to its very foundation” (Psalms 137:7), as the Second Temple was destroyed by the Romans, “the children of Edom.”
ותאמר ציון עזבני ה׳ וה׳ שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ריש לקיש אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני
The Gemara cites a midrash on the following verse from Isaiah, relating to the sin of the Golden Calf and Moses’ supplication for forgiveness: “But Zion said: The Lord has forsaken me and the Lord has forgotten me. Can a woman forget her suckling baby, that she would not have compassion for the child of her womb? These may forget, but you I will not forget” (Isaiah 49:14–15). The Gemara seeks to clarify: Forsaken is the same as forgotten. They are synonymous; why repeat the same idea twice? Reish Lakish said: The community of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, even when a man marries a second wife after his first wife, he certainly recalls the deeds of his first wife. Yet You have not only forsaken me, but You have forgotten me as well. The Holy One, Blessed be He, said to Israel: My daughter, I created twelve constellations in the firmament, and for each and every constellation I have created thirty armies, and for each and every army I have created thirty legions [ligyon], and for each and every legion I have created thirty infantry division leaders [rahaton], and for each and every infantry division leader I have created thirty military camp leaders [karton], and for each and every military camp leader I have created thirty leaders of forts [gastera], and on each and every leader of a fort I have hung three hundred and sixty-five thousand stars corresponding to the days of the solar year. And all of them I have created only for your sake; and you said the Lord has forsaken me and the Lord has forgotten me?
(א) בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽיקוק אֱלֹקֵיכֶ֑ם...
(1) You are children of the LORD your G-d...
(ה) וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃
(5) The total number of persons that were of Jacob’s issue came to seventy, Joseph being already in Egypt.
(א) ~ ספר נצח ישראל - פרק ט
(ב) בפרק חלק (סנהדרין קד. ) אמר רבי יוחנן, מפני מה לקו ב"איכה" (איכה א, א), מפני שעברו על ל"ו כריתות שבתורה. אמר רבי יוחנן, מפני מה לקו באל"ף בית"א, מפני שעברו על התורה שנתנה באל"ף בי"ת. אמר רבי, אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי "וישכן בטח בדד עין יעקב" (ר' דברים לג, כח), עכשיו יהיה בדד מושבו, עד כאן. דקדקו על המלה הזאת, מפני כי כלם פותחים הם בלשון "איכה", ודבר זה אין לומר שהיה במקרה. ולכך דרש רבי יוחנן מפני שעברו על ל"ו כריתות, ורוצה לומר כי כאשר ישראל היו דביקים בו יתברך, אי אפשר שיהיו גולים מן הארץ עד שתשב העיר בדד, אבל בשביל שנכרתו ישראל מן העיקר, הוא השם יתברך, ולכך הלכו ישראל בגולה. כי קודם זה היו נטועים כעץ שהוא שתול על פלגי מים (תהלים א, ג), וכאשר עברו ל"ו כריתות נכרתו מן השם יתברך. והדבר שהוא גורם הכריתה מן השם יתברך הם הכריתות שבתורה, כדכתיב (במדבר טו, לא) "הכרת" בעולם הזה, "תכרת" לעולם הבא (שבועות יג. ). ומפני זה נכרתו מן העיקר, עד שהלכו בגולה:
(ג) ולכן דרש שם גם כן (סנהדרין קד. ) אמר רבא אמר רבי יוחנן מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן, מפני המרגלים שהקדימו פ"ה לעי"ן. ורוצה לומר כי המרגלים שהוציאו דבה על הארץ בשקר (במדבר יג, לב), וכדכתיב (תהלים יב, ד) "יכרת יקוק שפתי חלקות לשון מדברת גדולות", ולכך החטא הזה, שהוציאו דבה על הארץ, גרמה להיות נכרתין מן הארץ ללכת לגולה. ובערכין (טו ע"ב) רבי אבא בר חנינא אמר, סיפר לשון הרע אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר "יכרת יקוק שפתי חלקות לשון מדברת גדולות". הרי כי החטא הזה מיוחד לכריתה ביותר. והטעם בארנו במקום אחר (נתיב הלשון פ"ח), כי זהו ענין הלשון שהוא עושה פירוד והבדל בין איש לחברו, ולכך אמרה תורה (ויקרא יג, מו) "בדד ישב מחוץ למחנה", הוא היה עושה פירוד והבדל בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו, ולפיכך בדד ישב גם כן, שיהיה נכרת ונבדל משרשו כאשר הוא עושה הבדלה:
(ד) ודע כי העין היא התחלה, כי מתחלה הוא רואה ואחר כך עושה. וכמו שהעין הוא התחלה, כן הפה גומר, שהוא מוציא הדיבור לפעל. וכאשר מקדים העין לפה, נמשך אחר התחלה, שהוא העין. והעין, שהוא הראיה, הוא דבק אל השכל, כמו שאמרו רז"ל (ע"ז כח ע"ב) שוריינא דעינא בליבא תליא, עד שבזה הוא דבק בשכלי לגמרי, והשכלי יש לו דביקות בו יתברך. ומפני כך לא היו גולים מן הארץ כאשר היו דביקים בו יתברך. אבל הם הקדימו הפה לעין, ולא היה הגמר נמשך אל ההתחלה שהוא העין, ולא היה לגמר הזה - שהוא הפה - דביקות בהתחלה השכלית, ובזה היו מסולקים מן השם יתברך, ודבר זה היה גורם הגלות, שהוא ההרחקה ממנו:
(ה) ועוד, כי הדיבור הוא לנפש המדברת, וכאשר נוטה בנפש המדברת אל הרע - לדבר לשון הרע - בזה נכרת נפש המדברת מן העיקר. ומה שהקדים הפה לעין, כי העין שהוא רואה הנמצא לפניו, לכך העין דבק אל המציאות. והדבר שהוא רע כאילו אינו נמצא כלל, ויש לסור עינו מן הרע. ולכך הפה אחר העין, שלא ידבר האדם רק מה שהוא שייך לעין, הוא המציאות, כמו התורה והמצוה. אבל אלו הקדימו הפה לעין, שהיו מדברים מה שאין לו מציאות כלל, ולכך נכרתו מן המציאות. ודברים אלו ברורים מאוד, והם עוד עמוקים. ואף על גב כי באיכה הראשון האלפא ביתא כסדר, היינו שלא יאמר האדם כי כך יש להיות הפה קודם לעין, ולפיכך אחר שסדר האלפא ביתא באיכה הראשון כסדר, העי"ן קודם הפ"ה, סדר אחר זה הפ"ה קודם העין, לרמוז על חטא שלהם:
(ו) אמנם במלת "איכה" רמז גם כן שנכרתו על ידי ל"ו כריתות, מכל מקום אם לא היה חטא מרגלים היו חייבים כריתה בעצמם, לא מן הארץ. ואם לא היה ל"ו כריתות, לא היו נכרתים מן השם יתברך. ואף כי אבותם חטאו, הרי הם אינם. אך עתה גרמו שניהם ביחד שהיו נכרתים מן השם יתברך, ונכרתו מן הארץ. ונראה כי ל"ו כריתות כנגד מה שאמר בסוכה (מה ע"ב) שיש ל"ו צדיקים שמסתכלים באספקלריא המאירה, שנאמר (ישעיה ל, יח) "אשרי כל חוכי לו". ואלו ל"ו הם הפך זה, כי הצדיקים עם השם יתברך לגמרי, ובעלי כריתות נכרתים מן השם יתברך לגמרי, ודבר והפכו הם שוים:
(ז) ובמדרש (איכ"ר א, א), שאלו את בן עזאי, אמרו לו רבינו דרוש דבר אחד ממגילת קינות. אמר להם, לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם, ובמילה שנתנה לעשרים דורות, ובעשרת הדברות, ובחמשה חומשי תורה, מנין, "איכה ישבה בדד" (איכה א, א), עד כאן. בעל המדרש הזה באר הדבר יותר, וזה כי ישראל היה להם ברית עם השם יתברך, וכאשר היה להם הברית עם השם יתברך, והוא הקשור והחבור, לא גלו, כי היה להם ברית וקשור עם השם יתברך. וכאשר בטלו הברית על ידי שכפרו במי שהיה להם ברית עמו, והוא יחידו של עולם. וגם כפרו שאין כאן מקבל ברית, כי המילה מורה שישראל מקבלים ברית מן השם יתברך, כי המילה היא ברית דבק בגוף האדם, והוא החבור, ולכך יש ברית בבשרם לומר כי ישראל מקבלים ברית מן השם יתברך. והתורה ועשרת הדברות שנתן השם יתברך לישראל הם הברית והחבור כאשר עושים ישראל התורה והעשרת הדברות, כי הם מונחים ב"ארון הברית" (יהושע ג, ו). כי התורה והמצות שנתן השם יתברך לישראל, הוא הברית עצמו והחבור, כאשר עושים ישראל מצותיו. כי כל ברית וקשור הוא על ידי שלשה; האחד הוא שמאתו הברית, והוא השם ית' אשר כרת עמהם הברית. והמקבל הברית, הוא האדם. והדבר שהוא הברית, הוא השלישי:
(ח) ולכך התורה עצמה היא הברית, כי התורה הוא חבור לישראל, ועשרת הדברות, כי הדבר אשר הוא בין שני דברים יש לו חבור אל שניהם, ובזה מקשר אותם. ולכך התורה כולה, עם עשרת הדברות, הם החבור בין השם יתברך ובין ישראל. רק כי עשרת הדברות, שהם ראשונים אל התורה, יש להם חבור אל השם יתברך ביותר, ושאר התורה יש לה יותר חבור אל ישראל. ולכך "בני ישראל" כמספר "תורה" חוץ מיו"ד, שהם עשרת הדברות. ועשרת הדברות אינם קרובים כל כך אל ישראל, רק על ידם יש להם חבור אל השם יתברך. והם היו כופרים ביחידו של עולם, שמאתו הברית, והמילה שהיא במקבל הברית, ועשרת הדברות והתורה הם עצם הברית:
(ט) ובפרק קמא דשבועות (יג. ) רבי אמר, על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול תורה, ומגלה פנים בתורה, ומפר ברית בשר, עד כאן. הרי לך אלו שלשה כסדר. ורוצה לומר, כי יום הכפורים ראוי שיהיה מכפר כאשר יש לאדם חבור וברית עם הקדוש ברוך הוא, כמו שבארנו דבר זה במקומו. וכאשר פורק עול תורה, שהוא כופר בעיקר שעמו הוא הברית, אם כן אין כאן ברית כלל. וכן כאשר מגלה פנים בתורה, שהתורה עצם החבור והברית בין השם יתברך ובין האדם, ואם אין תורה - בטל עצם הברית. ומפר ברית מבשר, שאין כאן מקבל ברית, כמו שהתבאר. וכן נזכרו אלו שלשה (סנהדרין צט. ) "את דבר יקוק בזה וגו'" (במדבר טו, לא), זה האומר אין תורה מן השמים. ואמר אחר כך "את דבר יקוק בזה" זה אפיקורס. דבר אחר, "דבר יקוק בזה ואת מצותיו הפר" זה המפר ברית בשר, "הכרת" (שם) בעולם הזה. הרי זכרו בפירוש כאשר הוא כופר במי שעמו הברית, וזהו אפיקורוס. והכופר בברית עצמו, היא התורה, ואומר אין תורה מן השמים. והמפר ברית בשר, הוא כופר בקבלת הברית, כמו שאמרנו. ולפיכך מלת "איכה" מרמז על הדברים שהם עצם הברית, ובשביל שהיו מבטלים הברית - גלו:
(י) ורבי לוי דרש שלא גלו רק בשביל שעברו ל"ו כריתות ובטל עשרת הדברות, כי ל"ו כריתות כאשר עברו אותם נכרת נפשם מן השם יתברך, וכאשר בטלו עשרת הדברות בטלה הדביקות, הוא התורה, ודי בזה:
(יא) וסדר ירמיה ג' איכה מתחילין ב"איכה", ואילו "אני הגבר" (איכה ג, א) אינו מתחיל ב"איכה". כי נראה ג' "איכה" יסד על חורבן בית ראשון, ו"אני הגבר" יסד על בית שני. ומפני כי בית ראשון חרב בשביל ג' דברים; עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכת דמים (יומא ט ע"ב), אשר נתבארו למעלה (פרק ד), לכך כנגד זה יסד ג' "איכה". ואילו "אני הגבר" הוא מיוסד על חורבן בית שני, ויש בו ג' אלפא ביתא. כי מפני שנחרב בית שני על שנאת חנם (יומא ט ע"ב), והיא שקולה כנגד ג' חטאים עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, כדאיתא במסכת יומא (ט ע"ב), שאמרו שם, מלמד ששקולה שנאת חנם נגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכת דמיםא, לכך יש ב"אני הגבר" ג' אלפ"א בית"א, מפני שהוא מיוסד על חורבן בית שני. ולכך לא פתח ב"איכה", כי בית ראשון היו בעלי עבירה, ועברו ל"ו כריתות, וכמו שמבואר ביחזקאל (כב, ב-יג) שזכר עשרים וארבע עבירות בפרשה של "התשפוט" (שם שם ב), וכדפריך בתענית (ה. ) "שתים רעות עשה עמי" (ירמיה ב, יג), 'שנים ועשרים שבוקי'. לכך אלו ג' פותחין ב"איכה", ולא "אני הגבר", שבו ג' אלפא ביתא, שהוא כנגד חורבן בית שני:
(יב) אבל ב"זכור יקוק מה היה לנו" (איכה ה, א), וזה יסד ירמיה על חורבן הארץ שגלו ממנו מפני שעברו על התורה. לכך יש ב"זכור יקוק מה היה לנו" גם כן כ"ב פסוקים, רק שאין "זכור יקוק" הולך באלפ"א בי"ת כמו "איכה", כי "איכה" יסד על חורבן בית המקדש, והוא מגיע עד ההתחלה שאין למעלה מזה, לכך הולך באלפא ביתא, כי אלפ"א בי"ת הוא ההתחלה אל הכל. אבל "זכור יקוק מה היה לנו" יסד על שגלו מן הארץ, ואין הארץ כמו בית המקדש שהוא מגיע עד ההתחלה. לכך אין הולך "זכור יקוק מה היה לנו" באלפ"א בי"ת, רק שיש בו כ"ב פסוקים. נמצא כי ספר קינות יסד ירמיה על חורבן בית המקדש ראשון וחורבן בית המקדש שני, ועל אשר גלו מן הארץ. וכנגד זה ג' דמעות, שאמר ירמיה (ר' ירמיה יג, יז) "ודמוע תדמע עיני ותרד עיני דמעה":
(יג) ובפרק א' דחגיגה (ה ע"ב), מאי "במסתרים תבכה נפשי" (ירמיה יג, יז), אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב, מקום יש לו להקדוש ברוך הוא שבוכה שם. ומה "מפני גוה", אמר רבי יצחק מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם. רבי שמואל בר נחמני אמר, מפני גאותה של מלכות שמים שנטלה. ומי איכא בכיה קמיה קודשא בריך הוא, והא אמר רב פפא אין עציבות לפני המקום, שנאמר (דה"י א, טז, כז) "עוז וחדוה במקומו". לא קשיא, הא בבתי גואי הא בבתי בראי. ובבתי בראי ליכא עצבות, והא כתיב (ישעיה כב, יב) "ויקרא יקוק צבאות לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק", שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי השרת גם כן בכו, שנאמר (ישעיה לג, ז) "הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון". "ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יקוק" (ירמיה יג, יז), אמר רבי אליעזר ג' דמעות הללו למה, אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן. ואיכא דאמרי, אחת על ביטול תורה:
(יד) ויש מתמיהים על דבר דבר זה, איך יאמר בזה שהקדוש ברוך הוא בוכה, ואיך שייך בכיה אצל השם יתברך. אבל הדבר הזה, כי השם יתברך נראה ונגלה בעולם כפי מה שהוא המקבל. וכאשר נגלה הקדוש ברוך הוא על הים - נגלה כגבור עושה מלחמה, וכאשר נגלה על הר סיני - נגלה כזקן מלמד תורה (רש"י שמות כ, ב), וכך כל דבר ודבר נגלה הקדוש ברוך הוא כפי מה שראוי אל המקבל. וכאשר המקבל - שהם ישראל - יש להם חורבן בית המקדש, נגלה ונראה להם אל המקבל בבכייה:
(טו) ומוקי ליה בבתי גואי, אבל בבתי בראי "הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו". ודבר זה, כי בתי גוואי הם כלפי הנשמה, שהיא יושבת בחדרי חדרים, וכמו שאמרו בפרק קמא דברכות (י. ) מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים, אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים. ואל הנשמה נגלה בבכיה, כי הנשמה, שהיא יושבת בחדרי חדרים, בודאי חסירה כאשר חרב בית המקדש. שבזמן שבית המקדש קיים היה לנשמה כפרה על ידי קרבנות בבית המקדש, והיה הנבואה והתורה וכל הדברים אשר הם שייכים לנשמה, ועת הם חסרים. אבל הגוף, שהוא כנגד בתי בראי, שם לא נגלה רק בשמחה ובהדר, כי אין לדבר הזה שום חסרון. ולכך בבתי בראי איכא שמחה, ובבתי גוואי ליכא שמחה:
(טז) ומקשה, ובבתי בראי ליכא בכייה, והא כתיב "ויקרא יקוק וגו'". ומתרץ, שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי שרת בכו. כלומר, אפילו מלאכי השרת, שהם ממונים על הדברים שהם בארץ, בכו ביום שחרב הבית. שכל העולם היה מקבל חסרון, כי כאשר היה בית המקדש קיים היה ברכה בעולם, עד שהיה להם השובע בכל דבר. ומשחרב בית המקדש ירדה קללה לעולם (סוטה מח. ), עד שודאי כל הנמצאים היו מקבלים קללה. ודבר זה היה ביום שחרב בית המקדש, שניטל מהם הברכה בכל הדברים, והיה הקללה בכל דבר. ודבר זה בכייה באותו יום דוקא, כי נטלה מהם דבר זה שהיה להם הברכה. מכל מקום עולם כמנהגו נוהג אחר כך (ע"ז נד ע"ב), ואין הדברים השייכים לגוף חסרים כלל. ועוד יש בזה דבר עמוק מאוד:
(יז) ואמר ג' דמעות וכו'. רוצה לומר, מקדש ראשון היה בו הנבואה, מקדש שני היה כפרת ישראל, ועל ישראל שגלו ממקומם. ולמאן דאמר על בטול תורה, כי כאשר היה חורבן בית המקדש היה בטול תלמוד תורה. למר יותר עדיף תלמוד תורה, לגודל מעלת התורה. ולמר, כיון שאפשר לעסוק בתורה, אף שאי אפשר לעסוק בתורה כמו שהיו עוסקין בתורה קודם שגלו, סוף סוף היו יכולים לעסוק בתורה, ולכך דבר זה שגלו מן הארץ הקדושה הוא יותר גדול, כי הדר בארץ ישראל כו'. וכנגד זה יסד "זכור יקוק וגו'" (איכה ה, א) עד הסוף כ"ב פסוקים, כנגד התורה שהולכת בכ"ב אותיות אלפ"א בית"א. ומכל מקום לא נתבטלה התורה לגמרי, ויש למוד התורה, אבל לא נעקר תלמוד תורה מן השורש וההתחלה, לכך אין "זכור וגו'" הולך באלפ"א בית"א, שהוא ההתחלה. ולמאן דאמר כ"ב פסוקים אלו כנגד שהיו ישראל גולים מן הארץ, וגם אין זה עקירה מן השורש:
(יח) ובמדרש (איכ"ר א, א), "איכה ישבה בדד" (איכה א, א), אמר רבי לוי, משל למטרונא שהיה לה שלשה שושבינין; אחד ראה אותה בכבודה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד רואה אותה בניוולה כו'. ירמיה ראה אותם בניוולה, ואמר "איכה ישבה". וביאור דבר זה, כי לשון "איכה" משמע דבר חדוש יוצא מן המנהג. לכך משה אמר (דברים א, יב) "איכה אשא טרחכם ומשאכם וריבכם", כלומר שאתם "ככוכבי השמים לרוב" (שם שם י), ודבר זה יוצא מן הסדר ומן המנהג, ובשביל זה היו יוצאין גם כן מן הסדר, שהיו טרחנים מרוב טובה. ולפיכך אמר "איכה אשא טרחכם ומשאכם וריבכם", וזה בעצמו שהיו יוצאים בטוב שלהם מן הסדר הראוי, והוא בעצמו היה גורם חטאם. ולכך אמר ישעיה "איכה היתה לזונה קריה נאמנה" (ישעיה א, כא), ודבר זה שהיו יוצאים בחטאם מסדר הראוי. אבל ירמיה ראה אותם בניוולם, שבא עליהם צרות משונות שלא בא על שום אומה, והדבר הזה בעצמו החטא היה גורם שבא עליהם פורעניות יוצא גם כן מסדר העולם, לכך אמר ירמיה "איכה ישבה וגו'":
(יט) ועוד נראה לפרש, כי אלו ג' "איכה" יסד ירמיה נגד ג' דברים שבא עליהם; הגלות מן ארצם, ועוד בא עליהם החרב, ועוד בא הרעב, שהוא כליון אף אל הקטנים. כי בעלי מלחמה אין שולחין ידם להמית הקטנים, אבל הרעב הוא שייך יותר לקטנים, כי הגדול יכול לפרנס עצמו, ואיך יתפרנסו הקטנים. ועיקר הגלות הוא לנשים, כי הנשים הן יושבות ביותר במקומן ובבתיהן, כי "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד). ולכך התחיל "איכה ישבה בדד" (איכה א, א), ודבר זה נגד גלות עצמה. ואמר (שם שם לג) "גלתה יהודה מעוני". וכל איכה זה לשון נקיבה. "היתה כאלמנה" (שם שם א), כי דבר זה נגד הגלות שייך יותר לנשים כמו שאמרנו, מפני שהם יושבות במקומם. ואחר כך התחיל כנגד החרב שבא עליהם, ולכך אמר (איכה ב, א-ד) "איכה יעיב באפו וגו' גדע בחרי אף כל קרן ישראל דרך קשתו כאויב ויהרוג כל מחמדי עין וגו'", וזהו נגד האנשים. אבל "איכה יועם" (איכה ד, א) נאמר נגד הקטנים, שבא עליהם הרעב, וכדכתיב (שם שם א-ט) "איכה יועם הזהב תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות וגו' גם תנין חלצו שד וגו' טובים היו חללי חרב וגו'":
(כ) אבל "אני הגבר" (איכה ג, א) הוא כנגד השבי שנתנו ביד אויביהם, ודבר זה בפני עצמו, והוא שייך לאנשים ולנשים ולטף, שהכל הולך בשבי למכור אותם, אף הקטנים, ולעשות בהם צרכיהם. וכל השלשה יש בשבי; הן הגלות, דודאי הוא גולה ממקומו. ואם ירצה השבאי, הוא הורג אותו בחרב. וכמה פעמים שאינו נותן לו לאכול, ומת ברעב. והרי כך אמרו בפרק קמא דבתרא (ב"ב ח. ) כי שבי נגד חרב דבר ורעב. וזכרם הכתוב (ירמיה טו, ב) "אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי". וקאמר בגמרא בפרק קמא דבתרא (ב"ב ח ע"ב) דשבי איתנהו כולהו בו, כדאיתא התם. וכנגד המיתה הוא הגלות, כי הגלות סבה למיתה, כדאיתא בברכות (ח. ) אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל, תמה, דכתיב (דברים יא, כא) "למען ירבו ימיכם על האדמה וגומר". כי המקום נותן קיום ליושביו, שלכך נקרא "מקום". ובענין זה הארכנו במקומו לקמן (ר"פ כד). ודבר זה מבואר בכתוב במה שאמר (ויקרא כו, לח) "ואכלה אתכם ארץ אויביכם". ואין דבר שהוא סבה למעוט ישראל כמו הגלות. וכנגד זה אלו ג' "איכה". והרביעי, שהוא "אני הגבר" הוא כנגד השבי. ודע כי השבי שנמצא בו שלשה דברים אלו כמו שאמרו ז"ל (ב"ב ח ע"ב), ולכך "אני הגבר" יש בו ג' אלפ"א בית"א. ומכל מקום לא נמצא בו בהפלגה רק בדבר מה, כי אין השבי בא בכח עליו כל כך. לכך באלו ג' זכר לשון "איכה", המורה על הפלגה ביותר. ולא כן "אני הגבר", שאין בו הדבר בהפלגה כל כך. והפסוקים של "אני הגבר" קצרים הם. לא כמו הפסוקים שבאים ב"איכה". והדברים הם עמוקים עוד:
(יז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:
(17) He would say: One hour of repentance and good deeds in this world is better than all the time in the world to come. And one hour of pleasure in the world to come is better than all the time in this world.
(יח) וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יקוק לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יקוק לַאֲבֹתֶֽיךָ׃
(18) Do what is right and good in the sight of the LORD, that it may go well with you and that you may be able to possess the good land that the LORD your God promised on oath to your fathers,
(כב) וַיֹּ֣אמֶר ׀ יקוק אֱלֹקִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה ׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם׃
(22) And the LORD God said, “Now that the man has become like one of us, knowing good and bad, what if he should stretch out his hand and take also from the tree of life and eat, and live forever!”
(כא) וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ יקוק דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא׃
(21) The man, meanwhile, stood gazing at her, silently wondering whether the LORD had made his errand successful or not.
(יג) וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יקוק מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
(13) Speak to the Israelite people and say: Nevertheless, you must keep My sabbaths, for this is a sign between Me and you throughout the ages, that you may know that I the LORD have consecrated you.
(לה) אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י יקוק ה֣וּא הָאֱלֹקִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ׃
(35) It has been clearly demonstrated to you that the LORD alone is God; there is none beside Him.
(ב) לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥ר מצותו [מִצְוֺתָ֖יו] אִם־לֹֽא׃
(2) that He might test you by hardships to learn what was in your hearts: whether you would keep His commandments or not.
(טז) וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃
(16) in order to test you by hardships only to benefit you in the end—
(א) רַבִּי אוֹמֵר... עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:
(1) Rabbi [Yehuda haNasi] said... An Eye that sees, and an Ear that hears, and all your deeds are written in a book.
(ט) הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה...
(9) One who says, "I will sin, and then repent, I will sin [again], and then repent," will not receive an opportunity to repent...
האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה
מתני׳ ...האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה...
MISHNA: ...With regard to one who says: I will sin and then I will repent, I will sin and I will repent, Heaven does not provide him the opportunity to repent, and he will remain a sinner all his days...
(יב) אָמַר רַב עָנָן אַף שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה אֵינָן נִנְעָלִים לְעוֹלָם
(ג) כִּי לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יקוק יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃
(3) that man does not live on bread alone, but that man may live on anything that the LORD decrees.
(א) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום ליקוק היום לא תמצאוהו בשדה רבי זריקה אומר מכאן שלש סעודות בשבת לפי שהיו רגילין לצאת בשחרית אמרו לו משה רבינו נצא בשחרית אמר להם אכלוהו היום אמרו לו הואיל ולא יצאנו שחרית נצא בין הערבים אמר להם כי שבת היום ליקוק ומה ת"ל היום לא תמצאוהו בשדה אמרו בקע לבן של אבותינו באותה שעה שהיו אומרים הואיל ולא מצאנוהו היום שמא לא נמצאהו למחר אמר להם היום הזה אי אתם מוצאים אותו אבל אתם מוצאים אותו מחר. רבי אלעזר חסמא אומר בעולם הזה אי אתם מוצאים אותו אבל לעולם הבא אתם מוצאים אותו. ד"א ויאמר משה אכלוהו היום רבי יהושע אומר אם תזכו לשמור את השבת עתיד הקב"ה לתת לכם שלשה מועדות פסח ועצרת וסוכות לכך נאמר ויאמר משה אכלוהו היום ר' אלעזר המודעי אומר אם תזכו לשמור את השבת עתיד הקב"ה ליתן לכם שש מדות טובות ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד וכהונה ולוייה לכך נאמר אכלוהו היום. ר' אליעזר אומר אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורעניות מיומו של גוג ומגוג ומחבלו של משיח ומיום דין הגדול לכך נאמר אכלוהו היום.
(1) (Exodus 16:25) "And Moses said: Eat it today. For it is Sabbath today. For it is Sabbath today to the L rd. Today you shall not find it in the field": Because they were wont to go out in the morning (to gather the manna), they said to him: Moses, our teacher, shall we go out in the morning? Moses: "Eat it today." They: Since we did not go out in the morning, shall we go out at twilight? Moses: "for it is Sabbath today to the L rd." And why did Moses say "Today you will not find it in the field"? They said: The hearts of our fathers failed at that time. They said: Since we did not find it today, perhaps we will not find it tomorrow? Moses, (therefore,) said to them: This day you will not find it, but you will find it tomorrow. R. Elazar b. Chasma says: He said: In this world you will not find it, but in the world to come, you will find it. "And Moses said: Eat it today. For it is Sabbath today. Today you shall not find it in the field": R. Zrika said: From here (we learn to eat) three meals on the Sabbath. "And Moses said: Eat it today, etc.": R. Yehoshua says: If you merit observing the Sabbath, the Holy One Blessed be He is destined to give you three festivals: Pesach, Atzereth (Shavuoth) and Succoth. Thus, "Eat it today, etc." ("Eat it today," followed by [26] "Six days shall you gather it":) R. Elazar Hamodai says: If you merit observing the Sabbath, the Holy One Blessed be He is destined to confer upon you six goodly "measures": Eretz Yisrael, the world to come, the new world, the kingdom of the house of David, the Kehunah and the Leviyah. Thus, "Eat it today, etc." R. Elazar says: If you merit observing the Sabbath, you will be saved from three dire punishments: the day of Gog and Magog, the pangs of the (advent of the) Messiah, and the great day of judgment.
(ב) בעשא מלך כ"ד שנה, אלה בנו שתי שנים, נמצא אסא קבר את אלה בשנת כ"ז שנה למלכותו, זמרי הרג את אלה ומלך אחריו ז' ימים בתרצה, וישמע העם החנים לאמר וגו', אז יחלק העם ישראל וגו' (מלכים א טז), כמה היתה מחלוקת זו ארבעים שנה, בשנת ל"א לאסא מלך עמרי מלכות שלמה, ויחזק העם וגו' (שם טז כב). ומפני מה הרגו את תבני, כיון שנשא אסא בתו של עמרי ליהושפט בנו לאשה, הרגו את תבני, עמרי מלך י"ב שנה, בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך יהודה (מלך) [וימלך] אחאב בן עמרי על ישראל [בשמרון] עשרים ושתים שנה (שם טז כט), בשנת ארבע לאחאב מלך יהושפט, בן ל"ה שנה היה במלכו, כ"ה שנה מלך בירושלם, בשנת שלש עשרה שנה לאחאב היה רעב גדול בשמרון ג' שנים, ומלחמת בן הדד שתי שנים ומחצה, וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל (שם כב א), אחזיה בן אחאב מלך שנתים, ובשנה השנית לאחזיה נגנז אליהו ולא נראה עד שיבא מלך המשיח, ונראה ונגנז שנית, ואינו נראה עד שיבא גוג ומגוג, ועכשיו הוא כותב מעשה כל הדורות כולם, וימת כדבר יקוק אשר דבר אליהו וגו', בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה כי לא היה לו בן (מלכים ב א), אפשר לומר כן, והלא הוא מלך בשנת י"ט ליהושפט, אלא לענין שנאמר ויזעק יהושפט וגו' (מלכים א כב לב), ראוי היה יהושפט ליהרג באותה שעה, אלא בשכר זעקה שזעק, תלה לו הכתוב ז' שנים, ועלתה מלכות לבנו, (בשנת) [ובשנת] חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה (מלכים ב ח טז), בחזרתן מן המלחמה, מאחר שהרגו עמון ומואב והר שעיר, באו והמליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה, ולו אחים בני יהושפט וגו', ויתן להם אביהם מתנות וגו' (דברי הימים ב כא), וכיון שמת יהושפט, עמד יהורם והרג את אחיו בחרב, שנאמר ויקם יהורם על ממלכת אביו וגו', ויבא אליו מכתב מאליהו וגו' (שם), כבר היה לאליהו ז' שנים משנגנז, בן שלשים ושתים (שנה יהורם) [היה] במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם (שם כא כ), ובאחזיהו בנו אומר, בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם (מלכים ב ח כו) ובמקום אחר הוא אומר בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם (דברי הימים ב כב ב), אמר רבי יוסי וכי אפשר לבן שיהא גדול מאביו כשתי שנים, אלא כיון שהשיא אסא את בנו לבתו של עמרי, נגזרה גזרה על מלכות בית דוד, שתכלה עם בית אחאב, וכן הוא אומר ומאלקים היתה תבוסת אחזיהו וגו' (שם כב ז), ונפלו שניהם בו ביום זה עם זה:
(א) וכי תבואו מלחמה בארצכם בין שאתם יוצאים עליהם בין שהם יוצאים עליכם. [על הצר הצורר אתכם] במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או בכל מלחמות שבתורה. ת"ל ונושעתם מאויביכם. אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר (זכריה י”ד) ויצא יקוק ונלחם בגוים ההם מהו [אומר] והיה יקוק למלך על כל הארץ. ר”ע אומר אין לי אלא מלחמה. (גוג ומגוג מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים מנין. ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור. והרעותם בהצוצרות וגו', ר”ע אומר וכי חצוצרות מזכירות, אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום. נזכרתם ונושעתם כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות:
(1) (Bamidbar 10:9) "And if you go to war in your land": whether you go out against them or they come against you. Does this speak of the foe that assails you in the war of Gog and Magog or of wars in general? It is written (Ibid.) "and you will be saved from your enemies." Go out and see: In which war is Israel saved without subjugation to follow? In the war of Gog and Magog, as it is written (Zechariah 14:3, 9) "And the L-rd will go out and wage war against those nations … And the L-rd will be King over all the land." R. Akiva says: This ("then you shall sound the trumpets") tells me only of war. Whence do I derive (the same for) blast, mildew, difficult labors, and tempest-tossed vessels? From (Bamidbar, Ibid.) "against the oppressor that oppresses you" — against any "oppression" that may befall the people. "then you shall sound the trumpets and you will be remembered before the L-rd your G-d." R. Akiva says: Now do the trumpets cause remembrance (before the L-rd)? The intent is that if they were in a position to blow (the trumpets) but failed to do so, it is reckoned to them as if they were not remembered before the L-rd. "and you will be remembered … and you will be saved." Whenever Israel is "remembered," it is remembered only for salvation.
(ט) וְכַמָּה [עמים] מִפָּרִיצֵי הַיְּהוּדִים יִתְהַפְּכוּ לַחֲזֹר אֲלֵיהֶם, וְיָבֹאוּ עִמָּהֶם לַעֲרֹךְ קְרָב עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְאָז יֶחְשַׁךְ כָּל הָעוֹלָם חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, וְרַבִּים מֵעַם יִשְׂרָאֵל יָמוּתוּ בְּאוֹתוֹ חֹשֶׁךְ. וְעַל זֶה כָּתוּב (ישעיה ס) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים.
...and even in Israel there will be found some wicked ones who shall join them in the fight against the Messiah. Then there will be darkness over all the world, and for fifteen days shall it continue, and many in Israel shall perish in that darkness. Concerning this darkness it is written: “Behold, darkness covers the earth and gross darkness the peoples” (Isaiah 40:2).’.
(ג) חשֶׁךְ לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶן, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין לְפָנָיו מַשֹּׂוֹא פָנִים וְהוּא חוֹקֵר לֵב וּבֹחֵן כְּלָיוֹת, לְפִי שֶׁהָיוּ פּוֹשְׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לָהֶן פַּטְרוֹנִין מִן הַמִּצְרִיִּים וְהָיָה לָהֶן שָׁם עשֶׁר וְכָבוֹד וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אָבִיא עֲלֵיהֶן מַכָּה בְּפַרְהֶסְיָא וְיָמוּתוּ, יֹאמְרוּ הַמִּצְרִיִּים כְּשֵׁם שֶׁעָבַר עָלֵינוּ כָּךְ עָבַר עֲלֵיהֶן, לְפִיכָךְ הֵבִיא עַל הַמִּצְרִיִּים אֶת הַחשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹבְרִין מֵתֵיהֶם וְלֹא יִהְיוּ רוֹאִין אוֹתָן שׂוֹנְאֵיהֶם וְיִהְיוּ מְשַׁבְּחִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּךְ.
ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים
ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים:
ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים
And upon what is there for us to rely? Only upon our Father in heaven.
(יד) אָסוּר לִשְׁאל בַּעַל אוֹב אוֹ בַּעַל יִדְּעֹנִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח י) "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר" וְגוֹ' (דברים יח יא) "וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי". נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁבַּעַל אוֹב וְיִדְּעֹנִי עַצְמָן בִּסְקִילָה וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶן בְּאַזְהָרָה וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאִם כִּוֵּן מַעֲשָׂיו וְעָשָׂה כְּפִי מֵאֲמָרָן לוֹקֶה:
(14) It is forbidden to consult a solicitor of ghosts or a solicitor of familiar spirits, for it is said: "There shall not be found among you…. or one that consulteth a ghost or a familiar spirit" (Ibid.). Find thyself instructed that a solicitor of ghosts or a solicitor of familiar spirits, themselves suffer the punishment of stoning, but their communicant violates an admonition who is punished after the manner of a rebel, unless he appointed his actions and did according to their charge, when he is striped17Ibid. G.
(כ) וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יקוק׃
(20) He shall come as redeemer to Zion, To those in Jacob who turn back from sin —declares the LORD.
(ד) ...וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
(4) ...Do not say, "When I will be available I will study [Torah]," lest you never become available.
(ה) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְעוּ לִי, שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד...
Hashem says: Listen to Me, because nobody ever lost out by listening to Me.
(יג) כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙...
(13) Behold, He who formed the mountains, And created the wind, And has told man...
(יג) מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יקוק אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ס)
(13) ...what His wish is, Who turns blackness into daybreak, And treads upon the high places of the earth— His name is the LORD, the God of Hosts.
(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע׃
(יט) הַעִידֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ׃
... צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו:
... The righteous sit with their crowns upon their heads, enjoying the splendor of the Divine Presence, as it is stated:
“And they beheld God, and they ate and drank” (Exodus 24:11), meaning that beholding God’s countenance is tantamount to eating and drinking.
(טז) רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין:
(16) Rabbi Yaakov says: This world is like a hallway before the world to come. Fix yourself in the hallway so you may enter the drawing room.
(ז) ...וְאָהַבְתָּ אֵת יקוק אֱלֹקֶיךְ בְּכָל לְבָבְךְ - שֶׁהַיְנוּ הַגּוּף, וּבְכָל נַפְשְׁךְ - שֶׁהַיְנוּ הַנְּשָׁמָה, שֶׁחֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לָהּ: נְשָׁמָה, רוּחַ, נֶפֶשׁ, חַיָּה, יְחִידָה.
... "You shall love G-d with all your heart" - this refers to your physical body "and with all your soul" - this refers to the neshamah. The neshamah has five names: Neshamah, Ruach, Nefesh, Chayah and Yechidah.
(ו)... אֲנִ֥י יקוק לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי...
(6) For I am the LORD—I have not changed;...