The Most Critical Moral Talk In Years by Rabbi Yosef Mizrachi

ותקני ליה שדהו דאמר ר' יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו

The Gemara raises a difficulty: But shouldn’t his field effect acquisition of the animal for him even without him standing next to it? As Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: A person’s courtyard effects acquisition of property for him even without his knowledge.

חולין קמ״א ב:ט״ו

ואי איתא להא דאמר ר' יוסי בר ר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן כי יקרא פרט למזומן

Chullin 141b:15

The Gemara objects: But if it is so that this ruling is correct that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says, i.e., that a person’s courtyard effects acquisition for him of an item placed in it even without his knowledge, then a dovecote or attic will effect acquisition for its owner of any eggs inside them. Accordingly, one should apply here the principle that the mitzva to send away the mother bird from the nest applies only in the case described in the verse: “If a bird’s nest happens before you” (Deuteronomy 22:6), which excludes from the mitzva a bird or egg readily available in one’s home. Yet the baraita rules that the mitzva does apply in this case.

משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה י״ז:ח׳

(ח) חֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. וְאִם נָפְלָה בָּהּ מְצִיאָה הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הֶחָצֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת. אֲבָל בְּשָׂדֶה וְגִנָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם הָיָה עוֹמֵד בְּצַד שָׂדֵהוּ וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי זָכָה בָּהּ. וְאִם אֵינוֹ עוֹמֵד שָׁם אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְלֹא אָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה. וְכֵן אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצִדָּן הֲרֵי אֵלּוּ קוֹנִים לוֹ. וְאִם הִגִּיעָה הַמְּצִיאָה לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ זָכָה בָּהּ:

Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 17:8

(8) A man's courtyard can acquire property for him without his knowledge, and if a lost object fell in there, it belongs to the owner of the courtyard.— —

חושן משפט רמ״ג:כ׳

(כ) חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אע"פ שאינו עומד שם כיון שהגיע המתנה לחצירו כאילו זכה בה אחר:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 243:20

...

חושן משפט רס״ח:ג׳

(ג) חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ואם נפל בה מציאה הרי היא של בעל החצר בד"א בחצר המשתמרת (ואין חצירו קונה לו) אלא ביודע במליאה או דאסיק אדעתיה אבל בדבר שאינו רגיל לבא אין חצירו קונה לו אע"פ שבאה מציאה לשם ובא אחר ונטלה שם זכה הואיל ולא ידע בעל החצר במציאה אשר שם קודם שזכה בה השני (נ"י ומרדכי פ' אלו מציאות) וע' לעיל סי' רכ"ב סעיף י"ח ואם סוחר ח' הביא סחורה בזול לחצירו של שמעון ובא שמעון ואמר תקנה לי חצירי ובא ראובן אח"כ ולקחה י"א דזכה ראובן דמאחר שאינו מציאה גמורה כי בעל החצר צריך לקנותה (במעות) לא זכתה לו חצירו וי"א דזכה בעל החצר (מרדכי פ"ק דמציעא ב' הדיעות) ואם אח"כ בא סחורה לחצירו של ראובן ואמר תקנה לי חצירי וקנאה שמעון וראובן אינו רוצה ליתן הסחורה לשמעון כי אמר שחצירו קנה לו ושמעון טוען ממה נפשך תתן לי הסחורה הראשונה או השנייה אם כבר נפסק הדין במעשה הראשון א"כ הוי המעשה השני לחוד והמוציא מחבירו עליו הראיה אבל אם לא נפסק הדין בראשונה עד שאירע מעשה שני צריך ראובן ליתן לשמעון סחורה אחת ממה נפשך (ת"ה סי' ש"י) אבל בשדה וגנה וכיוצא בהן אם היה עומד בצד שדהו ואמר זכתה לי שדי זכה בהם ואם אינו עומד שם או שהיה עומד ולא אמר זכתה לי שדי כל הקודם זכה (וי"א דבעומד בצד שדהו לחוד סגי טור בשם הרא"ש והמגיד פי"ז דגזילה בשם רשב"א) וע' לעיל סי' ר':

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 268:3

...

ערוך השולחן, חושן משפט ער״ג:ט״ז

(טז) הצד דגים מהימים ומהנהרות או שצד עופות או מיני חיות הואיל שאין להם בעלים זכה ובלבד שלא יצוד בשדה חבירו דאע"ג דאין חבירו קונה אותם דהוה חצר שאינה משתמרת מ"מ לכתחלה אסרום חכמים שלא יצודם שם ומ"מ אם צד שם קנה אבל אם היו הדגים בביברין של הבעלים וכן חיה ועוף שבביברין אע"פ שהוא ביבר גדול ומחוסר צידה עדיין מ"מ הביבר קונה אותם להבעלים כיון שיש להם תוך והרי זה של בעל הביבר ואף שעדיין לא ידעו הבעלים שנכנסו להביבר דהרי חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו והביבר המונח אפילו בנהר או בשדה מדבר דינו כחצרו כיון שיש לו רשות להניחו שם ובהביבר משתמרין הן והצד מהביברין ה"ז גזלן גמור ואם ראובן העמיד כלי בחצר שמעון לקבל דבר הפקר קונה ראובן ולא שמעון ואף על גב דקיי"ל אויר שסופו לנוח כמונח דמי וכשנפל הדבר של הפקר באוירו של שמעון הרי היתה סופה לנוח מ"מ כיון שהכלי מפסיק אין שמעון קונה דהרי אין סופה ליפול לרשותו [נה"מ] דלא כיש מי שחולק בזה [ע' ב"מ קב.]:

Arukh HaShulchan, Choshen Mishpat 273:16

...

בראשית מ״ד:ל׳

(ל) וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃

Genesis 44:30

(30) “Now, if I come to your servant my father and the boy is not with us—since his own life is so bound up with his—

בכור שור, בראשית מ״ד:ל׳:א׳-ב׳

(א) ונפשו. של אבי: (ב) קשורה בנפשו. של נער ואם תצא נפשו של נער תצא נפשו של אבי אחריה כי קשורה היא בה מאהבתו אותו:

Bekhor Shor, Genesis 44:30:1-2

...

מלבי"ם על בראשית מ״ד:ל׳:א׳

(א) ועתה. שעור הכתוב ועתה כבאי אל עבדך אבי והיה כראותו כי אין הנער ומת, ומ"ש והנער איננו אתנו, הוא מאמר מוסגר, ר"ל הלא גם כשהנער איננו אתנו רק הוא אצל אביו מ"מ נפשו קשורה בנפשו, וכ"ש שתגדל האהבה בהפרדו מאתו, וממילא כראותו כי אין הנער ימות תיכף, ואל תאמר כי הלא נספר לו שהוא חי ושהוא אצל מושל ארץ מצרים, עז"א שתיכף כבואי ויראה כי אין הנער ימות תיכף מבלי שום שאלה ודרישה, וא"כ והורידו עבדיך את שיבת אבינו ביגון שאלה, ובזה השלים הטענה שראוי לשנות המשפט הזה מצד שתגיע מזה רעה לאחרים:

Malbim on Genesis 44:30:1

(1) He will die. On the spot, before we have a chance to tell him that Binyamin is alive and well in Egypt. Thus the grounds for clemency were that evil would befall an innocent party.

רד"ק על בראשית מ״ד:ל׳:א׳

(א) ונפשו קשורה בנפשו, מרוב אהבה ואם לא ישוב הנער אתנו תצא נפשו ותהיה האשמה רבה עלינו ועליך שסבבת את מיתתו. ואם תאמר כי חטא לך והלא אתה אמרת ואשימה עיני ואיה השמת עין, אם לא חטא לך אינו צריך להשמת עין אבל אם חטא לך, כמו שאתה אומר, כי הוא לא לקחו, אבל אחר שנמצא באמתחתו לא נוכל לכחש, ואם תשא עונו זו היא תשומת עין. ואם תאמר למה אדבר אני עליו יותר מאחי:

Radak on Genesis 44:30:1

(1) ונפשו קשורה בנפשו; due to the intense love he has for this son. If he will not return with us, my father will die and both we and you will be guilty of having brought about his death. If you claim that he has sinned against you, consider against this the fact that you had claimed you merely wanted to see him, i.e. to convince yourself of his existence, not of his being a righteous individual. We fulfilled this request by bringing him with us. We are faced with the dilemma that he says he has not taken the goblet, whereas you claim he has sinned against you seeing the goblet has been found in his bag, which may be circumstantial evidence hard to refute, but it is still his word against yours. If you were now to forgive his presumed guilt this would constitute the תשומת עין, “setting your eye on him,” which is what you requested in the first place. If you were to ask why I of all my brothers have chosen to be the spokesman,

רשב"ם על בראשית מ״ד:ל׳:א׳

(א) ונפשו קשורה בנפשו - אביו. ולכך בראותו כי אין הנער ומת.

Rashbam on Genesis 44:30:1

(1) ונפשו קשורה בנפשו, this is why, the moment he becomes aware that Binyamin did not return he will die.

הטור הארוך, בראשית ל׳:מ״א:א׳

(א) המקושרות. י"מ החזקים אשר איבריהם קשורים זה בזה קשר אמיץ כי היא סבת הבריאות והעטופי' הם החלשים אשר נפשם בהם תתעטף ואין להם כח מלשון העטופי' ברעב. וכתב הרמב"ן הקשורים הם הצאן אשר הזכרים הולכים אחר הנקבות בכל עת לא יפרדו מהם לרוב תאוותם מלשון ונפשו קשורה בנפשו. ור"א פי' כי בימי ניסן כל אשר תלדנה אז מצאן יהיו בריאות וחזקות ופי' מקושרות מרוב חזקם ובריאותם יש בהם רוב תאוה מקושרים ונכרכים אחר הנקבה ובהעטיף הצאן בימי תשרי לא ישים וזה עשה יעקב כדי שלא ירגיש לבן בדבר המקלות:

Tur HaArokh, Genesis 30:41:1

(1) המקושרות, “the early-bearing ones,” some commentators understand the word as “the strong ones.” They believe that it refers to those whose limbs were firmly attached to each other. Such firm attachment between the various limbs is considered a sign of good health. By contrast, the עטופים (verse 42) are the ones whose health was more precarious. They were the weak ones. The word occurs in this context in Lamentations 2,19 העטופים ברעב, “the ones weakened by famine.” Nachmanides writes that הקשורים are the male animals which follow the females very close on their heels and never stay far away from them as they are usually in heat. A parallel expression in the Torah would be ונפשו קשורה בנפשו, the manner in which Yehudah describes the spiritual bond between his father and Binyamin. (Genesis 44,30). Ibn Ezra explains that in the month of Nissan, all the young lambs born to the sheep were strong and healthy, to wit מקושרות. Seeing they are so healthy and strong, they have a strong sex drive, always staying close behind the females. On the other hand, the ones born in fall, in Tishrey, are by nature weak, and Yaakov was not particularly interested in them, hence he did not bother with the aspen sticks at that time of year. At least, he refrained from doing so in order to minimize the chance of Lavan learning of his stratagem.

בראשית ל״ז:ל״ב

(לב) וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא׃

Genesis 37:32

(32) They had the ornamented tunic taken to their father, and they said, “We found this. Please examine it; is it your son’s tunic or not?”

בראשית ל״ח:כ״ה

(כה) הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֙אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה׃

Genesis 38:25

(25) As she was being brought out, she sent this message to her father-in-law, “I am with child by the man to whom these belong.” And she added, “Examine these: whose seal and cord and staff are these?”

סוטה י׳ ב:ז׳

(בראשית לח, כה) הכר נא א"ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר (בראשית לז, לב) הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי

Sotah 10b:7

The verse continues: “And she said: Discern, please, whose are these, the signet, and the cords, and the staff” (Genesis 38:25). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: With use of the word discern Judah informed his father that Joseph was lost, and also with use of the word discern they informed Judah about the signs. The Gemara explains: With the word discern he informed Jacob his father when he brought him the coat of Joseph and said to his father: “And they sent the coat of many colors, and they brought it to their father; and said: This have we found. Discern now whether it is your son’s coat or not” (Genesis 37:32). With the word discern they informed him: “And she said: Discern, please, whose are these.”

בבא מציעא פ״ד ב:י״ג

שלח רבי לדבר באשתו שלחה ליה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול תמן אמרין באתר דמרי ביתא תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא שלח לה נהי דבתורה גדול ממני אבל במעשים טובים מי גדול ממני שלחה ליה בתורה מיהא גדול ממך לא ידענא במעשים ידענא דהא קביל עליה יסורי

Bava Metzia 84b:13

The Gemara continues: After this incident, Rabbi Yehuda HaNasi sent a messenger to speak with the wife of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and propose marriage. She sent a message to him in response: Shall a vessel used by someone sacred, i.e., Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, be used by someone who is, relative to him, profane? There, in Eretz Yisrael, they say that she used the colloquial adage: In the location where the master of the house hangs his sword, shall the contemptible shepherd hang his basket [kultei]? Rabbi Yehuda HaNasi sent a message back to her: Granted that in Torah he was greater than I, but was he greater than I in pious deeds? She sent a message back to him: Whether he was greater than you in Torah I do not know; but I do know that he was greater than you in pious deeds, as he accepted afflictions upon himself.

בבא מציעא פ״ה א:ג׳-ו׳

אמר רבי חביבין יסורין קבל עליה תליסר שני שית בצמירתא ושבע בצפרנא ואמרי לה שבעה בצמירתא ושית בצפרנא אהורייריה דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא כד הוה רמי כיסתא לחיותא הוה אזיל קלא בתלתא מילי הוה מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא ואפי' הכי מעבר ליה קליה לקלייהו ושמעו ליה נחותי ימא ואפ"ה יסורי דר' אלעזר בר' שמעון עדיפי מדרבי דאילו ר"א בר"ש מאהבה באו ומאהבה הלכו דרבי ע"י מעשה באו וע"י מעשה הלכו ע"י מעשה באו מאי היא דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין

Bava Metzia 85a:3-6

§ The Gemara returns to the previous incident. When he heard that the greatness of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was due to his suffering, Rabbi Yehuda HaNasi said to himself: Afflictions are evidently precious. He accepted thirteen years of afflictions upon himself; six years of stones in the kidneys and seven years of scurvy [bitzfarna]. And some say it was seven years of stones in the kidneys and six years of scurvy. The Gemara relates: The stableman [ahuriyareih] of the house of Rabbi Yehuda HaNasi was wealthier than King Shapur of Persia, due to Rabbi Yehuda HaNasi’s abundant livestock. When the stableman would place fodder before the livestock, the sound of their lowing would travel the distance of three mil. He would calculate the right moment so that he would place the fodder before the animals at precisely that time when Rabbi Yehuda HaNasi entered the latrine, so that the lowing of the animals would drown out Rabbi Yehuda HaNasi’s screams of pain. But even so, Rabbi Yehuda HaNasi’s voice was so loud that it overcame the sound of the livestock, and even sailors heard it out at sea. The Gemara says: But even so, the afflictions of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, were greater than those of Rabbi Yehuda HaNasi. The reason is that whereas the afflictions of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, came upon him out of love, and left him out of love, i.e., they were solely the result of his own request, not because he deserved them, those of Rabbi Yehuda HaNasi came upon him due to an incident and left him due to another incident. The Gemara stated that Rabbi Yehuda HaNasi’s suffering came upon him due to an incident. What was that incident that led to his suffering? The Gemara answers that there was a certain calf that was being led to slaughter. The calf went and hung its head on the corner of Rabbi Yehuda HaNasi’s garment and was weeping. Rabbi Yehuda HaNasi said to it: Go, as you were created for this purpose. It was said in Heaven: Since he was not compassionate toward the calf, let afflictions come upon him.

בבא מציעא פ״ה א:ז׳

וע"י מעשה הלכו יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו אמר לה שבקינהו כתיב (תהלים קמה, ט) ורחמיו על כל מעשיו אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה

Bava Metzia 85a:7

The Gemara explains the statement: And left him due to another incident. One day, the maidservant of Rabbi Yehuda HaNasi was sweeping his house. There were young weasels [karkushta] lying about, and she was in the process of sweeping them out. Rabbi Yehuda HaNasi said to her: Let them be, as it is written: “The Lord is good to all; and His mercies are over all His works” (Psalms 145:9). They said in Heaven: Since he was compassionate, we shall be compassionate on him, and he was relieved of his suffering.

בראשית מ״ה:א׳

(א) וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו׃

Genesis 45:1

(1) Joseph could no longer control himself before all his attendants, and he cried out, “Have everyone withdraw from me!” So there was no one else about when Joseph made himself known to his brothers.

רש"י על בראשית מ״ה:א׳:א׳

(א) ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים. לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם:

Rashi on Genesis 45:1:1

(1) ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים AND JOSEPH COULD NOT REFRAIN HIMSELF BEFORE ALL THEM THAT STOOD — He could not bear that the Egyptians should stand by him witnessing how his brothers would be put to shame when he made himself known to them.

מדרש תנחומא, ויגש ה׳:ח׳

(ח) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְסַכָּנָה גְדוֹלָה יָרַד יוֹסֵף, שֶׁאִם הֲרָגוּהוּ אֶחָיו, אֵין בְּרִיָּה בָּעוֹלָם מַכִּירוֹ. וְלָמָּה אָמַר הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי. אֶלָּא כָּךְ אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ, מוּטָב שֶׁאֵהָרֵג וְלֹא אֲבַיֵּשׁ אֶת אַחַי בִּפְנֵי הַמִּצְרִים.

Midrash Tanchuma, Vayigash 5:8

(8) R. Samuel the son of Nahman remarked: Then Joseph placed himself in an extremely precarious position, for if his brothers had killed him, not a single person would have been aware of it. Why did he say: Cause every man to go out from me (Gen. 45:1)? Joseph had said to himself: “I would rather die than shame my brothers before the Egyptians.”

בראשית ל״ח:כ״ה

Genesis 38:25

רש"י על בראשית ל״ח:כ״ה:ב׳

(ב) והיא שלחה אל חמיה. לֹא רָצְתָה לְהַלְבִּין פָּנָיו וְלוֹמַר מִמְּךָ אֲנִי מְעֻבֶּרֶת, אֶלָּא לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ, אָמְרָה אִם יוֹדֶה יוֹדֶה מֵעַצְמוֹ, וְאִם לָאו, יִשְׂרְפוּנִי, וְאַל אַלְבִּין פָּנָיו. מִכָּאן אָמְרוּ נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּפִּילוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים:

Rashi on Genesis 38:25:2

(2) והיא שלחה אל חמיה SHE SENT TO HER FATHER-IN-LAW — she did not wish to put him to shame in public by saying “It is by thee that I am with child”, but she said only “By the man whose these are”. She thought: “if he is to acknowledge it, let him acknowledge it voluntarily, and if not, let them burn me and let me not put him to shame in public”. From this passage our Rabbis derived the teaching: Far better that a man should let himself be cast into a fiery furnace (even as Tamar was ready to be burnt to death) and let him not publicly put his fellow to shame (Sotah 10b).

סוטה י׳ ב:ו׳

(בראשית לח, כה) והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותימא ליה מימר אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר

Sotah 10b:6

The verse concerning Tamar then states: “She sent to her father-in-law, saying: By the man whose these are, am I with child” (Genesis 38:25). The Gemara comments: And let her say to him explicitly that she was impregnated by him. Rav Zutra bar Tuviyya says that Rav says, and some say Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says, and some say that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more amenable for a person to throw himself into a fiery furnace if faced with the choice of publicly embarrassing another or remaining silent even if it leads to being burned, and not humiliate another in public. From where do we derive this? From Tamar, as she was prepared to be burned if Judah did not confess, rather than humiliate him in public.

שפתי חכמים, בראשית ל״ח:כ״ה:א׳

(א) מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש כו'. ואם תאמר מנא לן דילמא מה שתמר לא היתה מודה משום דעדיין לא הפילוה לאש ולא היה אש בוער אבל אם היה האש בוער היתה מודה. וי"ל דפי' ר"ת בתו' פ' הזהב (ב"מ נט.) מדכתיב והיא מוצת חסר א' שהוא מלשון ויצת אש בציון א"כ ש"מ שהאש היה בוער ואפי' הכי לא היתה מודה לכך מכאן אמרו וכו':

Siftei Chakhamim, Genesis 38:25:1

(1) From here they concluded: Better for a person to be thrown into a fiery furnace... You might ask: How did Chazal know this? Perhaps Tamar did not inform [that it was Yehudah] because she was not yet thrown into the fire, neither was it burning. But had the fire been burning she would have informed. The answer is as Rabbeinu Tam explains in Tosafos, Bava Metzia 59a: It is written here היא מוצת, missing an א, which is similar to, “He has kindled (ויצת) a fire in Zion” (Eichah 4:11). This implies that the fire was burning and still she did not inform. This is why Chazal concluded as they did.

בבא מציעא נ״ט א:ג׳

(ואמר) מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום רשב"י נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב (בראשית לח, כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה

Bava Metzia 59a:3

And Mar Zutra bar Toviyya says that Rav says; and some say Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says; and some say Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more comfortable for a person to cast himself into a fiery furnace, than to humiliate another in public to avoid being cast into the furnace. From where do we derive this? From Tamar, daughter-in-law of Judah. When she was taken out to be burned, she did not reveal that she was pregnant with Judah’s child. Rather, she left the decision to him, to avoid humiliating him in public, as it is written: “And Judah said: Bring her forth, and let her be burnt. When she was brought forth, she sent to her father-in-law, saying: I am pregnant by the man to whom these belong. And she said: Examine these, whose are these, the signet, and the cords, and the staff?” (Genesis 38:24–25).

בראשית מ״ד:ל״ד

(לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי׃

Genesis 44:34

(34) For how can I go back to my father unless the boy is with me? Let me not be witness to the woe that would overtake my father!”

דברים ט״ז:י״ד

(יד) וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃

Deuteronomy 16:14

(14) You shall rejoice in your festival, with your son and daughter, your male and female slave, the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow in your communities.

פסחים ק״ט א:ג׳

תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך במה משמחם ביין

Pesachim 109a:3

The Sages taught: A man is obligated to gladden his children and the members of his household on a Festival, as it is stated: “And you shall rejoice on your Festival, you, and your son, and your daughter, and your manservant, and your maidservant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow that are within your gates” (Deuteronomy 16:14). With what should one make them rejoice? With wine.

אורח חיים תקכ״ט:ב׳

(ב) חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו כיצד משמחן הקטנים נותן להם קליות ואגוזים והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו וחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים (דין תענית ביום טוב כמו בשבת ועיין לעיל סימן רפ"ח):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 529:2

...

שבת נ״ה ב:ג׳

מיתיבי ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד דמפרש בה קרא דכתיב ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב (שר) הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב

Shabbat 55b:3

The Gemara raises an objection from what was taught in the following baraita: Four people died due to Adam’s sin with the serpent, in the wake of which death was decreed upon all of mankind, although they themselves were free of sin. And they are: Benjamin, son of Jacob; Amram, father of Moses; Yishai, father of David; and Kilab, son of David. And all of them were learned through tradition, except for Yishai, father of David, with regard to whom there is an explicit verse interpreted homiletically, as it is written: “And Absalom placed Amasa in charge of the army in place of Joab, and Amasa was the son of a man named Ithra the Israelite, who had taken to himself Abigail the daughter of Nahash, sister of Zeruiah, the mother of Joab” (II Samuel 17:25).

בראשית מ״ה:י״ד

(יד) וַיִּפֹּ֛ל עַל־צַוְּארֵ֥י בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִנְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל־צַוָּארָֽיו׃

Genesis 45:14

(14) With that he embraced his brother Benjamin around the neck and wept, and Benjamin wept on his neck.

רש"י על בראשית מ״ה:י״ד:א׳-ב׳

(א) ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. עַל שְׁנֵי מִקְדָּשׁוֹת שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְסוֹפָן לֵחָרֵב: (ב) ובנימין בכה על צואריו. עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְסוֹפוֹ לֵחָרֵב (שם):

Rashi on Genesis 45:14:1-2

(1) ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך AND HE FELL UPON HIS BROTHER BENJAMIN’S NECK AND WEPT — for the Temples which were to be in Benjamin’s territory and which would ultimately be laid in ruins (Genesis Rabbah 93:12). (2) ובנימין בכה על צואריו AND BENJAMIN WEPT ON HIS NECK — for the Tabernacle of Shiloh which was to be in Joseph’s territory and which would ultimately be laid in ruins (Genesis Rabbah 93:12).

מגילה ט״ז ב:ב׳

(בראשית מה, יד) ויפול על צוארי בנימן אחיו כמה צוארין הוו ליה לבנימין אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב

Megillah 16b:2

The Gemara elaborates on certain elements in the story of Joseph and his brothers. The verse states with regard to Joseph: “And he fell on his brother Benjamin’s neck [tzavarei] and wept” (Genesis 45:14). The wording of the verse gives rise to a question, as the word tzavarei is plural, meaning necks: How many necks did Benjamin have, such that the verse should use the plural tzavarei rather than the singular tzavar? Rabbi Elazar said: This intimates that Joseph cried over the two Temples that were destined to be in the tribal territory of Benjamin and were destined to be destroyed. The same verse continues: “And Benjamin wept on his neck” (Genesis 45:14); he cried over the tabernacle of Shiloh that was destined to be in the tribal territory of Joseph and was destined to be destroyed.

רש"י על מגילה ט״ז ב:ב׳:א׳

כמה צוארין היו לו לבנימין - לא גרסינן שכן דרך המקרא לכתוב צוארי לשון רבים על חלקת צואריו (בראשית כז) בכה על צואריו:

Rashi on Megillah 16b:2:1

...

בבא קמא צ״ב א:ט״ו

א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה א"ל דכתיב (איוב מב, י) ויקוק שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו

Bava Kamma 92a:15

§ The Gemara cites a series of questions that Rava asked Rabba bar Mari, the first one being related to the previous topic of discussion. Rava said to Rabba bar Mari: From where is this matter derived whereby the Sages stated: Anyone who asks for compassion from Heaven on behalf of another, and he requires compassion from Heaven concerning that same matter, he is answered first? Rabba bar Mari said to him that the source for this is as it is written: “And the Lord changed the fortune of Job, when he prayed for his friends” (Job 42:10).

בראשית רבה צ״ג:י׳

(י) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי, וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ (בראשית מה, ב ג), אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, בִּלְעָם חָכָם שֶׁל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ שֶׁל אֲתוֹנוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ל): הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. יוֹסֵף קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו, לִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, כא): אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית מה, ד): גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַמִּילָה. (בראשית מה, ד): אֲנִי יוֹסֵף (בראשית מה, ח): וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם וגו' וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, לְפַטְרוֹן בַּסִּילְיוֹן, לְאָדוֹן, לְרִבּוֹן, מוֹשֵׁל, לְשַׁלִּיט. (בראשית מה, ט): מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו, שֶׁלֹא תַעֲמִיד אֶת הַשָּׁעָה. (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

Bereshit Rabbah 93:10

...

שני לוחות הברית, תורה שבכתב, וישב, מקץ, ויגש, דרך חיים, ויגש א׳

(א) ולא יכלו אחיו לענות אותו (בראשית מה, ג). בב"ר (צב, י) אבא כהן ברדלא אומר, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולין לעמוד בתוכחתו, הדא הוא דכתיב ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. כשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים נ, כא) אוכיחך ואערכה לעיניך, על אחת כמה וכמה. והזוהר (ח"א רא, ב) האריך במאוד במוסר זה בפסוק זה. וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף (בראשית מג, יח) וזה לשונו, ר' יוסי אמר וי לון לבני נשא דלא ידעי ולא מסתכלין בארחוי דאורייתא, וי לון בשעתא דקב"ה ייתי למתבע לון דינא על עובדיהון ויקום גופא ונפשא למיהב חושבנא מכל עובדיהון כו', עיין שם שהאריך במאוד בתוכחת מוסר, ומענין יומא דינא רבא והחי יתן אל לבו:

Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayeshev, Miketz, Vayigash, Derekh Chayim, Vayigash 1

(1) ולא יכלו אחיו לענות אותו . We find in Bereshit Rabbah (93,10), that this verse teaches us how impossible it is to confront those who admonish us. Bileam, the wisest of the Gentiles, could not justify himself before his ass (Numbers 22,30), and Joseph, the youngest of the brothers, silenced his older brothers when he confronted them with admonitions. In due course, G–d will admonish each one of us individually (Psalms 50,21 "I shall censure you and confront you with charges"). The Zohar comments at length on 43,18, describing the brothers' fear when escorted to Joseph's private residence (Sullam edition Miketz page 53). "Woe to those who neither know nor bother to study the Torah. G–d will demand an accounting from them. Body and soul will both have to answer for their deeds before they are finally separated."

בראשית רבה צ״ג:י״א

(יא) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, וּמַה יּוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהוֹכִיחַ אֶת אֶחָיו לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא דַּיָן וּבַעַל דִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין וְדָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין כָּל בָּשָׂר וָדָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְפָנָיו.

Bereshit Rabbah 93:11

...

יבמות קכ״א ב:ח׳

אמר רבי אבא אע"פ כן מת בנו בצמא שנאמר (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה מאד מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה ר' חנינא אמר מהכא (תהלים פט, ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו:

Yevamot 121b:8

Rabbi Abba said: Even so, the son of Neḥunya the well digger died of thirst, and the merit of his father, who attended to the water supply, did not protect him, as is stated: “And around Him it storms [nisara] mightily” (Psalms 50:3), which teaches that the Holy One, Blessed be He, is exacting with His surroundings, i.e., the righteous who are close to Him, up to a hairsbreadth [sa’ara], so that even slight deviations can elicit severe punishment. Rabbi Ḥanina said: This idea is derived from here: “A God dreaded in the great council of the holy ones, and feared by all that are about Him” (Psalms 89:8). This indicates that God is most feared by those that are nearest to Him, i.e., the righteous, because He is more exacting of them.

רש"י על יבמות קכ״א ב:ח׳:ב׳

וסביביו נשערה - לשון חוט השערה. עם סביביו עם צדיקים ההולכים אחריו:

Rashi on Yevamot 121b:8:2

...

בבא קמא נ׳ א:כ׳-כ״ב

תנו רבנן מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה אמרו לה מי העלך אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו אמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו אמר רבי אחא אף על פי כן מת בנו בצמא שנאמר (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה מאד מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה ר' נחוניא אמר מהכא (תהלים פט, ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו

Bava Kamma 50a:20-22

Having mentioned the deeds of Neḥunya, the Gemara relates that the Sages taught: An incident occurred involving the daughter of Neḥunya the ditchdigger, where she fell into a large cistern and no one could extricate her from it. They came and informed Rabbi Ḥanina ben Dosa so that he would pray on her behalf. When the first hour had passed from the time of her fall, he said to them: She is at peace and unharmed. After the second hour, he said to them: She is at peace. After the third hour, he said to them: She has ascended from the well, and indeed this was the case. They said to her: Who brought you up out of the well? She said to them: A male sheep, i.e., a ram, happened to come to me, and a certain old man, i.e., Abraham, was leading it, and he pulled me out. They said to Rabbi Ḥanina ben Dosa: Are you a prophet? How did you know she had ascended? Rabbi Ḥanina ben Dosa said to them: “I am no prophet, neither am I a prophet’s son” (Amos 7:14), but this is what I said to myself: Shall the offspring of Neḥunya stumble by means of the very matter which distressed that righteous man? Rabbi Aḥa says: Although Neḥunya ensured that others would have water, even so, his son died of thirst, fulfilling that which is stated: “And around Him it storms [nisara] mightily” (Psalms 50:3). This teaches that the Holy One, Blessed be He, is scrupulous with those around Him, i.e., the righteous, even to the extent of a hairsbreadth [hasa’ara], so that even minor transgressions elicit a severe punishment. Rabbi Neḥunya says: The same idea may be learned from here, in the following verse: “A God dreaded in the great council of the holy ones, and feared by all those that surround Him” (Psalms 89:8), indicating that God is most careful and exacting with those that surround Him, i.e., the righteous.

רש"י על בבא קמא נ׳ א:כ״ב:א׳-ג׳

עם סביביו - צדיקים הדבקים בו: נשערה מאד - לשון חוט השערה: ונורא על כל סביביו - מטיל אימת משפטיו עליהם:

Rashi on Bava Kamma 50a:22:1-3

...