(כג) דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כְּשֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵלּוּ, מִתּוֹךְ צָרָה, וּמִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, וּמִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, וּמִתּוֹךְ רַחֲמִים, וּמִתּוֹךְ הַקֵּץ. מִתּוֹךְ צָרָה, דִּכְתִיב (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב (שמות ב, כג): וַתַּעַל שַׁוְעָתָם. מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, דִּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ. וּמִתּוֹךְ רַחֲמִים, דִּכְתִיב (שמות ב, כה): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מִתּוֹךְ הַקֵּץ (שמות ב, כה): וַיֵּדַע אֱלֹהִים. וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא אֵין נִגְאָלִים אֶלָּא מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתּוֹךְ צָרָה, דִּכְתִיב (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ, הֲרֵי מִתּוֹךְ צָרָה. (דברים ד, ל): וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, הֲרֵי מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. (דברים ד, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, הֲרֵי מִתּוֹךְ רַחֲמִים. (דברים ד, לא): וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, הֲרֵי מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. (דברים ד, ל): וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, הֲרֵי מִתּוֹךְ הַקֵּץ. וְדָוִד פֵּרַשׁ אוֹתָן (תהלים קו, מד): וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם, הֲרֵי מִתּוֹךְ צָרָה, (תהלים קו, מד): בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם, הֲרֵי מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, (תהלים קו, מה): וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ, הֲרֵי מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, (תהלים קו, מו): וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים, הֲרֵי מִתּוֹךְ רַחֲמִים, (תהלים קו, מז): הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, הֲרֵי מִתּוֹךְ הַקֵּץ.
(23) Another opinion. R' Elazar said: when Israel was redeemed from Egypt they were only redeemed from within these five things - suffering, repentance, the merit of the forefathers, mercy, and the end. From in the midst of suffering, as it is written "...and the children of Israel groaned..." (Exodus 2:23) From in the midst of repentance, as it is written "...and their cry rose up..." (ibid.) From in the midst of the merit of the forefathers, as it is written "And God remembered His covenant..." (Exodus 2:24) From in the midst of mercy, as it is written "And God saw the children of Israel..." (Exodus 2:25) From in the midst of the end, as it is written "...and God knew." (ibid.) And so too in the time to come they will only be redeemed from in the midst of these five things. From in the midst of suffering, as it is written "when you are in distress.." (Devarim 4:30) - behold, from in the midst of suffering. "...and you will return to the Lord your God..." (ibid.) Behold, from in the midst of repentance. "For the Lord your God is a compassionate God..." (Devarim 4:31) Behold, from in the midst of mercy. "He shall not forget the covenant which he made with your forefathers..." (Devarim 4:31) Behold, from in the midst of the merit of the forefathers. "...because all these things have befallen you in the end..." (Devarim 4:30) Behold, from in the midst of the end. And David explained them all. "When He saw that they were in distress..." (Psalms 106:44) Behold, from in the midst of suffering. "...when He heard their cry." (ibid.) Behold, from in the midst of repentance. "He recalled His covenant..." (Psalms 106:45) Behold, from in the midst of the merit of the forefathers. "And He made their captors kindly disposed toward them." (Psalms 106:46) Behold, from in the midst of mercy. "Deliver us, oh Lord God, and gather us from among the nations..." (Psalms 106:47) Behold, from in the midst of the end.
ההבדל שבין העבד לבן-החורין איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי-משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך בן-חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותו הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלוההבדל שבין העבד לבן-החורין איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי-משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך בן-חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותו הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית של ולהתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר בקרבו
Rav Kook - from Olat Reiyah
The difference between a slave and a freeman is not simply a matter of status, that by chance one person is subject to another and another person is not. We can find an enlightened slave whose spirit is filled will freedom, and the opposite- a freeman whose spirit is that of a slave. The definitive freedom is that elevated spirit which lifts up an individual or a people to be faithful to their inner selfhood, to that soul-quality of the Divine image which is within it.
... והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז), כי אע''פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח), אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו:
And the text went at length explaining the many reasons for their redemption - Gd hear their cry, Gd remembered His covenant, Gd saw, Gd knew and even in Shemot 3:7 "because I have known their pain." This is because even though the time decreed upon them was complete, they were not fit to be redeemed as is made explicit by Ezekiel in 20:8. Nevertheless, because of their cries He accepted their prayers in mercy.