Alcohol: Curse and Redemption

(יז) וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ (יח) וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ (יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃

Genesis 3:17-19

(17) To Adam He said, “Because you did as your wife said and ate of the tree about which I commanded you, ‘You shall not eat of it,’ Cursed be the ground because of you; By toil shall you eat of it All the days of your life: (18) Thorns and thistles shall it sprout for you. But your food shall be the grasses of the field; (19) By the sweat of your brow Shall you get bread to eat, Until you return to the ground— For from it you were taken. For dust you are, And to dust you shall return.”

בראשית ה׳:כ״ח-כ״ט

(כח) וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד בֵּֽן׃ (כט) וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהוָֽה׃

Genesis 5:28-29

(28) When Lamech had lived 182 years, he begot a son. (29) And he named him Noah, saying, “This one will provide us relief from our work and from the toil of our hands, out of the very soil which the LORD placed under a curse.”

ספר היובלים ז׳:א׳-ח׳

(א) בשבוע השביעי בשנה הראשונה בו ביובל הזה נטע נוח גפנים על ההר אשר נחה התיבה עליו ושמו לובָר אחד הרי אררט:

(ב) ותעשינה פרי בשנה הרביעית:

(ג) ויצור את פריו ויבצור אותו בשנה ההיא בחודש השביעי ויעש ממנו יין וישימהו בכלי וישמרהו עד השנה החמישית עד היום הראשון הוא ראש החודש הראשון:

(ד) ויעל אשה לה פר בן בקר ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה ושעיר עזים אחד לכפר בעדו ובעד בניו:

(ה) ויעש בראשון את השעיר ויבא את דמו על המזבח אשר עשה ואת כל חלבו שם על המזבח אשר עשה שם את האש:

(ו) ומן הפר ומן האיל ומן הכבשים שם את כל בשרם על המזבח וישם עליו את כל מנחותיהם בלולות בשמן:

(ז) אחרי כן זרק בראשונה יין באש על המזבח וישם לבונה על המזבח ויעל ריח ניחוח לרצון לעלות לפני ה' אלהיו:

(ח) וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה רבה:

Book of Jubilees 7:1-8

(1) And in the seventh week in the first year thereof, in this jubilee, Noah planted vines on the mountain on which the ark had rested, named Lûbâr, one of the Ararat Mountains,

(2) and they produced fruit in the fourth year,

(3) and he guarded their fruit, and gathered it in this year in the seventh month.
And he made wine therefrom and put it into a vessel, and kept it until the fifth year, until the first day, on the new moon of the first month.

(4) And he celebrated with joy the day of this feast, and he made a burnt sacrifice unto the Lord, one young ox and one ram, and seven sheep, each a year old, and a kid of the goats, that he might make atonement thereby for himself and his sons.

(5) And he prepared the kid first, and placed some of its blood on the flesh that was on the altar which he had made, and all the fat he laid on the altar where he made the burnt sacrifice,

(6) and the ox and the ram and the sheep, and he laid all their flesh upon the altar.
And he placed all their offerings mingled with oil upon it,

(7) and afterwards he sprinkled wine on the fire which he had previously made on the altar, and he placed incense on the altar and caused a sweet savour to ascend acceptable before the Lord his God.

(8) And he rejoiced and drank of this wine, he and his children with joy.

רש"י על בראשית ה׳:כ״ט:א׳

זה ינחמנו. יָנַח מִמֶּנּוּ אֶת עִצְּבוֹן יָדֵינוּ. עַד שֶׁלֹּא בָא נֹחַ לֹא הָיָה לָהֶם כְּלֵי מַחֲרֵשָׁה וְהוּא הֵכִין לָהֶם וְהָיְתָה הָאָרֶץ מוֹצִיאָה קוֹצִים וְדַרְדַּרִים כְּשֶׁזּוֹרְעִים חִטִּים, מִקִּלְלָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבִימֵי נֹחַ נָחָה, וְזֶהוּ יְנַחֲמֵנוּ, וְאִם לֹא תְפָרְשֵׁהוּ כָּךְ אֵין טַעַם הַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַשֵּׁם וְאַתָּה צָרִיךְ לִקְרוֹת שְׁמוֹ מְנַחֵם:

Rashi on Genesis 5:29:1

זה ינחמנו THIS WILL COMFORT US — He will ease from off us (ינחמנו) the toil of our hands. For until Noah came people had no agricultural instruments and he prepared such for them. The earth had brought forth thorns and thistles when they sowed wheat in consequence of the curse imposed upon Adam Harishon: in the days of Noah, however, this ceased (Tanchuma 1:1:11). This is what is meant by the word ינחמנו (viz., ינח מנו). If, however, you do not explain it in this manner, but from the root נחם “to comfort”, then the meaning you give to this expression (connecting it with the idea of “comfort”) will have no application to the name נח, and you would have to call him מנחם “Comforter”.

בראשית ט׳:כ״א-כ״ה

(כא) וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה׃ (כב) וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃ (כג) וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃ (כד) וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה־ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃ (כה) וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃

Genesis 9:21-25

(21) He drank of the wine and became drunk, and he uncovered himself within his tent. (22) Ham, the father of Canaan, saw his father’s nakedness and told his two brothers outside. (23) But Shem and Japheth took a cloth, placed it against both their backs and, walking backward, they covered their father’s nakedness; their faces were turned the other way, so that they did not see their father’s nakedness. (24) When Noah woke up from his wine and learned what his youngest son had done to him, (25) he said, “Cursed be Canaan; The lowest of slaves Shall he be to his brothers.”

תהילים ק״ד:י״ד-ט״ו

(יד) מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר ׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַעֲבֹדַ֣ת הָאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם מִן־הָאָֽרֶץ׃ (טו) וְיַ֤יִן ׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד׃

Psalms 104:14-15

(14) You make the grass grow for the cattle, and herbage for man’s labor that he may get food out of the earth— (15) wine that cheers the hearts of men oil that makes the face shine, and bread that sustains man’s life.

בראשית רבה ט״ו:ז׳

(ז) מָה הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם וְחַוָּה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חִטִּים הָיוּ, כַּד לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דֵּעָה אִינּוּן אָמְרִין לָא אֲכַל הַהוּא אִינְשָׁא פִּתָּא דְּחִטֵּי מִן יוֹמוֹי. ...

רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אָמַר, עֲנָבִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לב לג): עֲנָבֵמוֹ עִנְבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ, אוֹתָן הָאֶשְׁכּוֹלוֹת הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם.

רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ אָמַר אֶתְרוֹג הָיָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וגו', אֲמַרְתְּ צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תְּאֵנִים הָיוּ, דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ, מָשָׁל לְבֶן שָׂרִים שֶׁקִּלְקֵל עִם אַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַשַֹּׂר טְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל שְׁפָחוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל אוֹתָהּ שֶׁקִּלְקְלָה עִמּוֹ פָּתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבִּלַתּוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאוֹתוֹ הָאִילָן, טְרָדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לְגַן עֵדֶן, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל אִילָנוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, וּמַה הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הָא גַּנָּב דְּגָנַב דַּעְתֵּיהּ דְּבָרְיֵהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לו, יב): אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, רֶגֶל שֶׁנִּתְגָּאֶה עַל בּוֹרְאוֹ, (תהלים לו, יב): וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי, לָא תִיסַב מִמֶּנִּי עָלֶה. אֲבָל תְּאֵנָה שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹתֶיהָ, פָּתְחָה דְּלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, ז): וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, מָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַתְּאֵנָה, רַבִּי אָבִין אָמַר בְּרַת שֶׁבַע דְּאַמְטְיַת שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלָא לְעָלְמָא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם ר"א אָמַר בְּרַת אֱלִיתָא, דְּאַמְטְיַת אֱלִיתָא לְעָלְמָא. רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, חַס וְשָׁלוֹם לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ אִילָן לְאָדָם, וְלֹא עָתִיד לְגַלּוֹתוֹ. רְאֵה מַה כְּתִיב (ויקרא כ, טז): וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה וגו', אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מַה חָטָאת, אֶלָּא שֶׁלֹא תְהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ זוֹ הִיא הַבְּהֵמָה שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ, וְאִם עַל כְּבוֹד תּוֹלְדוֹתָיו חָס הַמָּקוֹם, עַל כְּבוֹדוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא.

Bereshit Rabbah 15:7

(7) What was the tree, from which Adam and Eve ate? Rabbi Meir said, it was wheat. When a person lacks knowledge people say "That person has not eaten bread made from wheat even a day." ...