Abraham: Warrior Patriarch
(א) וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדָרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃ (ב) עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֙רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב ׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֙בֶר֙ מֶ֣לֶךְ צביים [צְבוֹיִ֔ים] וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר׃ (ג) כָּל־אֵ֙לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח׃ (ד) שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ׃ (ה) וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם׃ (ו) וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר׃ (ז) וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן תָּמָֽר׃ (ח) וַיֵּצֵ֨א מֶֽלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ צביים [צְבוֹיִ֔ם] וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּֽעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים׃ (ט) אֵ֣ת כְּדָרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַחֲמִשָּֽׁה׃
(1) Now, when King Amraphel of Shinar, King Arioch of Ellasar, King Chedorlaomer of Elam, and King Tidal of Goiim (2) made war on King Bera of Sodom, King Birsha of Gomorrah, King Shinab of Admah, King Shemeber of Zeboiim, and the king of Bela, which is Zoar, (3) all the latter joined forces at the Valley of Siddim, now the Dead Sea. (4) Twelve years they served Chedorlaomer, and in the thirteenth year they rebelled. (5) In the fourteenth year Chedorlaomer and the kings who were with him came and defeated the Rephaim at Ashteroth-karnaim, the Zuzim at Ham, the Emim at Shaveh-kiriathaim, (6) and the Horites in their hill country of Seir as far as El-paran, which is by the wilderness. (7) On their way back they came to En-mishpat, which is Kadesh, and subdued all the territory of the Amalekites, and also the Amorites who dwelt in Hazazon-tamar. (8) Then the king of Sodom, the king of Gomorrah, the king of Admah, the king of Zeboiim, and the king of Bela, which is Zoar, went forth and engaged them in battle in the Valley of Siddim: (9) King Chedorlaomer of Elam, King Tidal of Goiim, King Amraphel of Shinar, and King Arioch of Ellasar—four kings against those five.
(י) וְעֵ֣מֶק הַשִׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃ (יא) וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ׃ (יב) וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃
(10) Now the Valley of Siddim was dotted with bitumen pits; and the kings of Sodom and Gomorrah, in their flight, threw themselves into them, while the rest escaped to the hill country. (11) [The invaders] seized all the wealth of Sodom and Gomorrah and all their provisions, and went their way. (12) They also took Lot, the son of Abram’s brother, and his possessions, and departed; for he had settled in Sodom.
(יג) וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃ (יד) וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃ (טו) וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃ (טז) וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם׃
(13) A fugitive brought the news to Abram the Hebrew, who was dwelling at the terebinths of Mamre the Amorite, kinsman of Eshkol and Aner, these being Abram’s allies. (14) When Abram heard that his kinsman had been taken captive, he mustered his retainers, born into his household, numbering three hundred and eighteen, and went in pursuit as far as Dan. (15) At night, he and his servants deployed against them and defeated them; and he pursued them as far as Hobah, which is north of Damascus. (16) He brought back all the possessions; he also brought back his kinsman Lot and his possessions, and the women and the rest of the people.
והוא ישב בסדום. מִי גָרַם לוֹ זֹאת? יְשִׁיבָתוֹ בִסְדוֹם:
והוא ישב בסדם FOR HE DWELT IN SODOM — What made this happen to him? The fact that he was dwelling in Sodom (Genesis Rabbah 42:7).
וירדף עד דן אמר רבי יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו ראה בני בניו שעתידין לעבוד ע"ז בדן שנאמר (מלכים א יב, כט) וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן שנאמר (ירמיהו ח, טז) מדן נשמע נחרת סוסיו אמר רבי זירא אע"ג דשלח ר' (יהודה בן בתירא מנציבין) הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו והזהרו בוורידין כר' יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה כי הא מילתא מודעינן להו
With regard to the previous verse: “And he pursued as far as Dan” (Genesis 14:14), Rabbi Yoḥanan says: Once that righteous person, Abraham, came to Dan, his strength weakened. He saw through the Divine Spirit that his descendants were destined to worship idols in Dan, as it is stated: “And he fashioned two calves of gold…and he set one in Bethel, and the other one he placed in Dan” (I Kings 12:28–29). And even that wicked person, Nebuchadnezzar, did not prevail until he reached Dan, as it is stated: “From Dan the snorting of his horses is heard” (Jeremiah 8:16). Rabbi Zeira says: Even though Rabbi Yehuda ben Beteira sent a statement from Netzivin: Be vigilant with regard to treating with deference an elder who forgot his studies due to circumstances beyond his control, and be vigilant with regard to cutting the jugular veins when slaughtering an animal in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and be vigilant with regard to treating with respect the children of ignoramuses, as from some of them Torah will emerge, we inform them of a message like this matter.
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד, יד)
Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: For what reason was Abraham our Patriarch punished and his children enslaved to Egypt for 210 years? Because he made a draft [angarya] of Torah scholars, as it is stated: “He led forth his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). These trained men that he took to war were actually his disciples, who were Torah scholars.
העברי. שֶׁבָּא מֵעֵבֶר הַנָּהָר (בראשית רבה):
העברי THE HEBREW — the one who came from the other side (עבר) of the River (Euphrates) (Genesis Rabbah 42:8).
בעלי ברית אברם. שֶׁכָּרְתוּ עִמּוֹ בְּרִית:
בעלי ברית אברם CONFEDERATE WITH ABRAM (literally, owners of a covenant with Abram) — They had entered into a covenant with him. Other versions of Rashi have: another explanation is, they advised him to circumcise himself (to keep the [ברית] covenant), as is explained in another place (cf. Rashi on Genesis 18:1).
ויחלק עליהם. לְפִי פְשׁוּטוֹ סָרֵס הַמִּקְרָא "וַיֵּחָלֵק הוּא וַעֲבָדָיו עֲלֵיהֶם לַיְלָה" כְּדֶּרֶך הָרוֹדְפִים שֶׁמִּתְפַּלְּגִים אַחַר הַנִּרְדָּפִים, כְּשֶׁבּוֹרְחִין זֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן:
ויחלק עליהם AND HE DIVIDED HIMSELF AGAINST THEM — In accordance with its plain sense you must invert the order of the words of the verse: “And he divided himself, he and his servants, against them, at night”, as is the manner of those who pursue their enemies — they divide themselves up to follow after those of whom they are in pursuit when these flee in different directions.
לילה. כְּלוֹמַר אַחַר שֶׁחָשְׁכָה לֹא נִמְנַע מִלְּרָדְפָם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה שֶׁנֶּחֱלַק הַלַּיְלָה, וּבְחֶצְיוֹ הָרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה לוֹ נֵס, וְחֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי נִשְׁמַר וּבָא לוֹ לַחֲצוֹת לַיְלָה שֶׁל מִצְרַיִם:
לילה BY NIGHT, meaning, even after it became dark they did not give up pursuing them. According to the Midrashic explanation, it was the night that was divided): during its first half a miracle was wrought for him, and the second half was kept in reserve for the miracle of the midnight in Egypt (Genesis Rabbah 43:3).
ופי' הפליט. שברח ונמלט מבני סדום וכן בא אלי הפליט מירושלם. ויש דרך דרש
ויחלק עליהם לתחבולה כדי שיחשבו שקמו כל הסביבות עליהם כמו שחשבו ארם באמרם כי שכר מלך ישראל עלינו:
ויחלק עליהם לילה, he divided his forces all around them to make them believe that they were being attacked by large forces from several fronts. We have been told about a similar situation in Kings II 7,6 when the Aramites fled headlong after hearing noises that convinced them that they were being attacked by large forces.
לילה גם זה מתחבולות שלא יראו היותם מעטים כמו שיעץ אחיתופל באמרו וארדפה אחרי דוד הלילה:
לילה, this was also part of the subterfuge, preventing the kings from realising that they were facing insignificant numbers of opponents. In Samuel II 17,1 this was the advice to Avshalom by Achitofel when he advised to pursue David at night.
ויחלק עליהם לילה כתב רש"י לפי פשוטו כדרך הרודפים שמתפלגים אחר בורחיהם כשבורחין זה לכאן וזה לכאן לילה כלומר לאחר שחשכה לא נמנע מלרדפם והנכון כי רדף אותם ביום עד דן עם כל מחנהו וכאשר חשך עליהם הלילה ולא היה רואה אי זה דרך אשר יברחו בה חלק עמו ועבדיו לשנים או שלשה ראשים ולקח החלק האחד עמו ורדפו אחריהם בכל הדרכים והכום עד חובה אשר משמאל לדמשק וחזר מלרדוף אחריהם ושיעורו ויחלק עליהם הוא ועבדיו לילה "וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק" - ידוע כי מרחק רב מן אלוני ממרא אשר בחברון בארץ יהודה לדמשק אשר הוא חוצה לארץ אם כן רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מן הארץ כי הם אל בבל ארצם היו חוזרים או שהיה נס גדול כאשר דרשו רבותינו (ב"ר מג ג) בארח ברגליו לא יבא (ישעיהו מא ג)
HE SPLIT UP AGAINST THEM... AT NIGHT. Rashi writes: According to the plain meaning [Avraham chased them] in the manner of pursuers, who split up [their troops to chase] after those who run from them, when they run in different directions. "At night"- means to say that, even after it became dark he did not stop chasing them. The right [explanation] is that [Avraham] chased them during the day as far as Dan with all his camp, and [after] when it became dark and couldn't see by which path they were fleeing, he split his people and servants into 2 or 3 groups, talking one group with himself, and they chased after them in "all" the [possible] directions, hey struck the "as far as Chovah which is in the north of Damascus." [Only] then did he return from chasing them. [The wording] of the Passuk is equal to [when switched around] "He split up against them- he and his servants- at night". HE CHASED THEM AS FAR AS CHOVAH, WHICH IS TO THE NORTH OF DAMASCUS. It is known that there's a great distance from Elonei Mamre - which is in Chevron in the land of Judah (southern Israel) - and Damascus which is outside (the northern boundary) of Israel. If so [Avraham] chased them many days until he withdrew them from the Land. For they were returning, the Bavel, their land. Or, there was a great miracle (in which Avram was able to chase them to Damesek in one day) like our rabbis learn (Breishit Rabbah 43:3) "He pursued them and passed on safely, on a path upon which he had not come with his feet" (Isaiah 41:3)
(יז) וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֮ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ׃ (יח) וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃ (יט) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ (כ) וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל׃ (כא) וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃ (כב) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִימֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ (כג) אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃ (כד) בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃ (ס)
(17) When he returned from defeating Chedorlaomer and the kings with him, the king of Sodom came out to meet him in the Valley of Shaveh, which is the Valley of the King. (18) And King Melchizedek of Salem brought out bread and wine; he was a priest of God Most High. (19) He blessed him, saying, “Blessed be Abram of God Most High, Creator of heaven and earth. (20) And blessed be God Most High, Who has delivered your foes into your hand.” And [Abram] gave him a tenth of everything. (21) Then the king of Sodom said to Abram, “Give me the persons, and take the possessions for yourself.” (22) But Abram said to the king of Sodom, “I swear to the LORD, God Most High, Creator of heaven and earth: (23) I will not take so much as a thread or a sandal strap of what is yours; you shall not say, ‘It is I who made Abram rich.’ (24) For me, nothing but what my servants have used up; as for the share of the men who went with me—Aner, Eshkol, and Mamre—let them take their share.”
עמק המלך. בֵּית רֵיסָא דְמַלְכָּא בֵּית רִיס א' שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים קָנִים, שֶׁהָיָה מְיֻחָד לַמֶּלֶךְ לְצַחֵק שָׁם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה עֵמֶק, שֶׁהֻשְׁווּ שָׁם כָּל הָאֻמּוֹת וְהִמְלִיכוּ אֶת אַבְרָהָם עֲלֵיהֶם לִנְשִׂיא אֱלֹהִים וּלְקָצִין:
עמק המלך THE KINGS VALE Onkelos translates it by the king’s race-course: a hippodrome that was thirty “kona” (measuring rods) and was set apart for the king’s sport. The Midrashic explanation is that it was the valley where all the nations unanimously agreed (הושוו) in appointing Abraham as prince and leader over them (Genesis Rabbah 43:5).
ומלכי צדק. מִ"אַ הוּא שֵׁם בֶן נֹחַ (נדרים ל"ב):
ומלכי צדק AND MELCHIZEDEK — A Midrashic explanation is that he is identical with Shem, son of Noah (Nedarim 32b).
לחם ויין. כָּךְ עוֹשִׂים לִיגִיעֵי מִלְחָמָה, וְהֶרְאָה לוֹ שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ עָלָיו עַל שֶׁהָרַג אֶת בָּנָיו. ומִ"אַ רָמַז לוֹ עַל הַמְּנָחוֹת וְעַל הַנְּסָכִים שֶׁיַּקְרִיבוּ שָׁם בָּנָיו:
לחם ויין BREAD AND WINE — Thus is done for those wearied through battle. He showed him (Abraham) that he bore him no malice for killing his descendants. The Midrashic explanation is that he (Melchizedek) thereby gave an intimation to him (Abraham) of the meal-offerings and libations which his descendants would offer there (in Salem which is Jeru-salem) (Genesis Rabbah 43:6).

(ג) וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סֻכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן׃

(3) Salem became His abode; Zion, His den.
(א) ומלכי צדק מלך שלם היא ירושלים כענין שנאמר (תהלים עו ג) ויהי בשלם סוכו ומלכה יקרא גם בימי יהושע "אדני צדק" (יהושע י א) כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקומות באמצע הישוב או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ששם שכינתו של הקב"ה שנקרא "צדק" ובבראשית רבה (מג ו) המקום הזה מצדיק את יושביו ומלכי צדק אדוני צדק נקראת ירושלם צדק שנאמר (ישעיהו א כא) צדק ילין בה והזכיר והוא כהן לאל עליון להודיע כי אברהם לא היה נותן מעשר לכהן לאלהים אחרים אבל מפני שידע בו שהוא כהן לאל עליון נתן לו המעשר לכבוד השם והרמז לאברהם מזה כי שם יהיה בית אלהים ושם יוציא זרעו המעשר והתרומה ושם יברכו את ה' ועל דעת רבותינו (נדרים לב) שאומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח הלך מארצו לירושלם לעבוד שם את ה' והיה להם לכהן לאל עליון כי הוא אחי אביהם הנכבד כי ירושלים מגבול הכנעני היא מעולם ורש"י כתב למעלה (יב ו) והכנעני אז בארץ היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם זקנו של אברהם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח לבניו את הארץ (ספרא קכו) שנאמר ומלכי צדק מלך שלם ואין זה נכון כי "גבול הכנעני מצידון" (לעיל י יט) יכלול כל ארץ ישראל וגבול בני שם במזרח ממשא רחוק מארץ ישראל אבל אם חלק נח לבניו הארצות ונתן לשם ארץ ישראל היה זה כ"מחלק נכסיו על פיו" וישבו בה בני כנען עד אשר ינחיל אותה השם לזרע אוהבו כאשר הזכרתי כבר (לעיל י טו) "והוא כהן לאל עליון" - בעבור היות בכל העמים כהנים משרתים למלאכים הנקראים "אלים" כענין שנאמר (שמות טו יא) מי כמוכה באלים יקרא הקב"ה "אל עליון" וענינו התקיף הגבוה על כל גבוהים כמו יש לאל ידי (להלן לא כט) ומלכי צדק לא הזכיר השם אבל אברהם אמר ה' אל עליון (להלן פסוק כב)

(1) And Malchitzedek king of Shalem – This is Jerusalem as it says, “His Tabernacle was in Shalem…” (Tehillim 76:3) And in the days of Yehoshua her king was also called “Adonitzedek” (Yehoshua 10:1) because from long ago the nations knew that site was the choicest of all places, located at the center of the settled world. Or they knew its value through received tradition, that it was aligned counter to the heavenly Temple where the Holy One’s Presence dwells, which is called “tzedek” (righteousness). In the midrash Bereshit Rabbah (43:6) it says this place makes its inhabitants righteous (matzdik) – Malchitzedek, Adonitzedek (Yehoshua 10:1). Jerusalem is called righteousness as it says, “…in which righteousness would lodge…” (Isaiah 1:21):

(יד) וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃

(14) And Abraham named that site Adonai-yireh, whence the present saying, “On the mount of the LORD there is vision.”
(א) ה' יראה. פְּשׁוּטוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ, ה' יִבְחַר וְיִרְאֶה לוֹ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁרוֹת בּוֹ שְׁכִינָתוֹ וּלְהַקְרִיב כָּאן קָרְבָּנוֹת:
(1) 'ה יראה Its real meaning is as the Targum renders it: The Lord will choose and select for Himself this place to make His Shechinah reside in it and for sacrifices to be offered there.