Is God vengeful?
Does God use natural disasters as punishment?
Is God's interaction with humanity the same in the Torah as it is today?
(ו) וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃
(6) And the LORD regretted that God had made man on earth, and God's heart was saddened.
(ז) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃
(7) The LORD said, “I will blot out from the earth the men whom I created—men together with beasts, creeping things, and birds of the sky; for I regret that I made them.”
ויאמר ה' אמחה וגו'. הוצרך לומר כי נחמתי וגו' ולא הספיק במה שאמר בסמוך, בא לומר שטעם שאמר אמחה הוא לצד שניחם על עשייתם לא לצד מעשיהם הרעים, כי יש הפרש אם הכליון יהיה לצד מעשיהם הרעים ימצאון שלא יתחייבו כליה והם אותם שלא הגיעו לעונשין, ואם יהיה הכליון לצד כי ניחם ה' קטן וגדול שם הוא בכלל הגזרה, ולזה אמר אמחה וגו' כי נחמתי כי עשיתים ולטעם זה אין נמלט, ולזה אמר תכף ומיד ונח מצא חן בעיני ה' פירוש לא לצד מעשיו כי בבחינת החזרה שחזר ה' מבריאת האדם לא יצילנו היותו צדיק ולזה הוצרך לומר מצא חן ולא מחאו. ואין מזה הוכחה לומר כי לא היה צדיק כי הגם שהיה צדיק לא תצילנו צדקתו אלא בחינת החן שהשיג מאמצעות בחינת המצות, כי יש לך לדעת כי יש מצוה שתועלתה היא להמשיך חן על האדם, או בבחינת ג' או ד' מצות ידועות, וה' לא הודיע תועליות המצות לטעם שאמרו ז"ל (תנחומא עקב) שירוצו כל העולם לתועליות, וזה נח זכה ומצא החן גם שמו יגיד כן נח חן:
ויאמר השם אמחה את האדם. G'd said: I will wipe out man. The Torah tells us that Noach "found favour in the eyes of G'd," i.e. not on account of his deeds. Once G'd had decided that He "regretted" having made man Noach's good deeds would have had no impact on his fate. He needed an act of grace by G'd to save him. The fact that G'd granted Noach grace does not mean that he did not deserve to survive based on his good deeds. There are certain categories of מצות, good deeds, which secure a person grace in the eyes of G'd. G'd has deliberately refrained from telling us which מצות fall into that category because otherwise everybody would merely concentrate on performing those commandments.
אמחה את האדם נמחה לא נאמר כמו שנאמר ״נעשה אדם״, לפי שכשבראו אמרו המלאכים ״מה אנוש כי תזכרנו״ ולא הסכימו לבראותו, לכך לא נטל מהן עצה למחותו, אבל לאחר מיכן ששינה את הממונים נטל עצה מהן למחותו כדכתיב ״הבה נרדה ונבלה שם שפתם״.
אמחה את האדם, “I shall wipe out the human race;” when G-d had created the human He had not prefaced this with the singular mode: אעשה, “I shall make,” but He had said: נעשה, “let us make,” as He had consulted with the angels about that project. As soon as He had created them the angels had belittled this creature, saying: מה אנוש כי תזכרנו, “what is so special about the human race that You, G-d, should devote so much time and effort to its creation?” (Psalms 8,5) This is why He did not consult them about wiping out the human race. A few hundred years later, when man had built the Tower, G-d once more consulted with the angels about what punishment to administer to these people who had developed such arrogance. (compare Genesis 11,7: הבה נרדה ובבלה שפתם, “let us descend and confuse their language.”
2
אמחה את האדם אשר בראתי את האדם ולא כל אדם שהרי נשאר נח ובניו. ובב"ר (כ"ח) למה במים? אמר ר' ברכיה כלום בראתי את האדם אלא מן העפר מי ממחה את העפר הלא המים. מאדם עד בהמה, ובכלל בהמה חיה, ורמש הם קטני החיים כמו שפירשנו. ולמה נמחו הבהמות והחיות והרמש והעופות? לפי שכולם נבראו בשביל האדם ואם אין אדם מה צורך להם, ועוד כיון שהיו המים על פני האדמה לא היו יכולים להנצל הבהמות והחיות והעופות אם לא על ידי מופת, ואין השגחת האל עליהם אלא על המין, והמין לא נמחה, שהרי צוה לנח על קיומו. ואם תאמר למה היה המבול על פני כל הארץ, יהיה במקום מושב בני אדם? אם כן היו בני אדם נסים מפני המים למקום שלא היו בו המים, לפיכך כסה גם ההרים כדי שלא יעלו בני אדם על ההרים הרמים להנצל שם. ויש מרבותינו שאמרו (ב"ר כ"ח) כי גם החיות הבהמות והעופות קלקלו מין בשאינו מינו והאל ברא אותם כל אחד למינו והנה עשו כנגד מעשה האל, ומהם אמרו כטעם הראשון שכתבנו, אמר הקב"ה כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל האדם, ואם אין אדם בהמה למה:
אמחה את האדם אשר בראתי, Why were all these creatures wiped out also? What had they done to deserve this? They had only been created for the sake of man. If there was no purpose for man on earth, neither was there a purpose for all of these living creatures.
Some of our sages (Sanhedrin 108) claim that the animals had become corrupt, copying man’s corrupt ways, so that they too deserved to die in their own right. They had become guilty of mating with species not their own, thus frustrating G’d’s plan that each species remain pure. Other sages (on the same folio) agree with the first opinion we offered, i.e. that in the absence of man on earth there was no purpose in the earth being populated by animals.
(יג) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃
(13) God said to Noah, “I have decided to put an end to all flesh, for the earth is filled with lawlessness because of them: I am about to destroy them with the earth.
(כא) וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃ (כב) עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃
(21) The LORD smelled the pleasing odor, and the LORD said to Himself: “Never again will I doom the earth because of man, since the devisings of man’s mind are evil from his youth; nor will I ever again destroy every living being, as I have done. (22) So long as the earth endures, Seedtime and harvest, Cold and heat, Summer and winter, Day and night Shall not cease.”
ויאמר ה' אל לבו, ראה בשכלו שלא ישחית עוד את האדמה כי לא יהיה עוד רעים רבים, ויוסרו מדור המבול שיהיה קבלה בידם דור אחר דור ולא יהיו עוד רבים רעים ולא ישחית הכלל בעבור הפרט, ואם יהיה הפרט רע כולו, ישחיתם כמו שעשה בסדום.
ויאמר ה' אל לבו, The report of what happened during the generation of the deluge was handed down from generation to generation and served as a warning against man again becoming as corrupt as at that time. G’d would not again punish the community at large on account of depraved individuals, but He would punish all the individuals who are wicked, as He demonstrated when He destroyed Sodom and its satellites.
(יא) וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃
(11) I will maintain My covenant with you: never again shall all flesh be cut off by the waters of a flood, and never again shall there be a flood to destroy the earth.”
והקמתי את בריתי שנה הכתוב בהקמת ברית לומר אפי׳ יחטאו לא יביא עוד מבול.
והקימותי את בריתי, “I shall maintain My covenant as applicable, etc.” The reason why G-d’s promise not to bring on another deluge is repeated in the same verse, is to underline that even if the human race would again be guilty of similar conduct to that which had brought about the deluge, this covenant would not be considered by G-d as null and void.
(יב) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃
(12) God further said, “This is the sign that I set for the covenant between Me and you, and every living creature with you, for all ages to come.
ויאמר אלהים, פירש לנח ולבניו, זה האות אני נותן לכם שלא תפחדו ממבול מים כשאמטיר על הארץ, וזה האות יהיה לדורות עולם.
ויאמר אלוקים, to both Noach and his sons, that the visible sign that they need not worry about experiencing another deluge when He had occasion to make rain fall on earth, is the rainbow, which will serve as such a sign of the covenant for all future generations.
What does a rainbow represent to you?
(א) מִ֥י הֶאֱמִ֖ין לִשְׁמֻעָתֵ֑נוּ וּזְר֥וֹעַ יְהוָ֖ה עַל־מִ֥י נִגְלָֽתָה׃ (ב) וַיַּ֨עַל כַּיּוֹנֵ֜ק לְפָנָ֗יו וְכַשֹּׁ֙רֶשׁ֙ מֵאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה לֹא־תֹ֥אַר ל֖וֹ וְלֹ֣א הָדָ֑ר וְנִרְאֵ֥הוּ וְלֹֽא־מַרְאֶ֖ה וְנֶחְמְדֵֽהוּ׃ (ג) נִבְזֶה֙ וַחֲדַ֣ל אִישִׁ֔ים אִ֥ישׁ מַכְאֹב֖וֹת וִיד֣וּעַ חֹ֑לִי וּכְמַסְתֵּ֤ר פָּנִים֙ מִמֶּ֔נּוּ נִבְזֶ֖ה וְלֹ֥א חֲשַׁבְנֻֽהוּ׃ (ד) אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃ (ה) וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃ (ו) כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַֽיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃ (ז) נִגַּ֨שׂ וְה֣וּא נַעֲנֶה֮ וְלֹ֣א יִפְתַּח־פִּיו֒ כַּשֶּׂה֙ לַטֶּ֣בַח יוּבָ֔ל וּכְרָחֵ֕ל לִפְנֵ֥י גֹזְזֶ֖יהָ נֶאֱלָ֑מָה וְלֹ֥א יִפְתַּ֖ח פִּֽיו׃
(1) “Who can believe what we have heard? Upon whom has the arm of the LORD been revealed? (2) For he has grown, by His favor, like a tree crown, Like a tree trunk out of arid ground. He had no form or beauty, that we should look at him: No charm, that we should find him pleasing. (3) He was despised, shunned by men, A man of suffering, familiar with disease. As one who hid his face from us, He was despised, we held him of no account. (4) Yet it was our sickness that he was bearing, Our suffering that he endured. We accounted him plagued, Smitten and afflicted by God; (5) But he was wounded because of our sins, Crushed because of our iniquities. He bore the chastisement that made us whole, And by his bruises we were healed. (6) We all went astray like sheep, Each going his own way; And the LORD visited upon him The guilt of all of us.” (7) He was maltreated, yet he was submissive, He did not open his mouth; Like a sheep being led to slaughter, Like a ewe, dumb before those who shear her, He did not open his mouth.
Do you believe God is affected by our choices (both good and bad)?
(ח) בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְהוָֽה׃ (ס) (ט) כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעָר־בָּֽךְ׃
(8) In slight anger, for a moment, I hid My face from you; But with kindness everlasting I will take you back in love —said the LORD your Redeemer. (9) For this to Me is like the waters of Noah: As I swore that the waters of Noah Nevermore would flood the earth, So I swear that I will not Be angry with you or rebuke you.
What idea is Isaiah reinforcing about God and forgiveness?
(ד) כִּֽי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר׃ (ה) כְּחֹ֣רֶב בְּצָי֔וֹן שְׁא֥וֹן זָרִ֖ים תַּכְנִ֑יעַ חֹ֚רֶב בְּצֵ֣ל עָ֔ב זְמִ֥יר עָֽרִיצִ֖ים יַעֲנֶֽה׃ (פ) (ו) וְעָשָׂה֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת לְכָל־הָֽעַמִּים֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה מִשְׁתֵּ֥ה שְׁמָנִ֖ים מִשְׁתֵּ֣ה שְׁמָרִ֑ים שְׁמָנִים֙ מְמֻ֣חָיִ֔ם שְׁמָרִ֖ים מְזֻקָּקִֽים׃ (ז) וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט ׀ הַלּ֖וֹט עַל־כָּל־הָֽעַמִּ֑ים וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃ (ח) בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (פ) (ט) וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיֽוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה יְהוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ׃
(4) For You have been a refuge for the poor man, A shelter for the needy man in his distress— Shelter from rainstorm, shade from heat. When the fury of tyrants was like a winter rainstorm, (5) The rage of strangers like heat in the desert, You subdued the heat with the shade of clouds, The singing of the tyrants was vanquished. (6) The LORD of Hosts will make on this mount For all the peoples A banquet of rich viands, A banquet of choice wines— Of rich viands seasoned with marrow, Of choice wines well refined. (7) And He will destroy on this mount the shroud That is drawn over the faces of all the peoples And the covering that is spread Over all the nations: (8) He will destroy death forever. My Lord GOD will wipe the tears away From all faces And will put an end to the reproach of His people Over all the earth— For it is the LORD who has spoken. (9) In that day they shall say: This is our God; We trusted in Him, and He delivered us. This is the LORD, in whom we trusted; Let us rejoice and exult in His deliverance!
How is God portrayed by Isaiah?
Do you connect with this conception of God?