פרק כירה - מסכת שבת

הקדמה:

לפתוח בהסברים כלליים על הפרק, במה הוא הולך להתעסק, ושיש גישות שונות לגבי פעולות הקשורות לבישול שמתחילות לפני כניסת שבת ושהולכות וממשיכות אל תוך השבת. חשוב גם לציין שיש בעיה בשמנה עצמה, בלשון המשנה, משום שהמושג: ״לתת״ והנטיות שלו: ׳נותנים עליה תבשיל׳ או ׳לא יתן עד שיגרוף׳, וכמו כן המילים ׳נוטלין ומחזירין׳, הם לא לגמרי ברורים. ברובד של המשנה, אין חששות או גזירות, אלא יש הרכעות של הלל ושמאי ביחס לשאלות האלא. באופן דומה, גם בתוספתא יש התייחסויות שונות, אך הגזירות והחששות כמו ׳לחתוות בגחלים׳ יבואו בתקופת האמוראית.

שבת ל״ו ב:ג׳

מתני׳ כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנים עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים חמין ותבשיל בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין ובית הלל אומרים אף מחזירין:

Shabbat 36b:3

MISHNA: With regard to a stove that was lit on Shabbat eve with straw or with rakings, scraps collected from the field, one may place a pot of cooked food atop it on Shabbat. The fire in this stove was certainly extinguished while it was still day, as both straw and rakings are materials that burn quickly. However, if the stove was lit with pomace, pulp that remains from sesame seeds, olives, and the like after the oil is squeezed from them, and if it was lit with wood, one may not place a pot atop it on Shabbat until he sweeps the coals from the stove while it is still day or until he places ashes on the coals, so that the fire will not ignite on Shabbat. Beit Shammai say: Even after one has swept away the coals, it is only permitted to place hot water on it, as it is sufficiently hot and does not require additional cooking, but not cooked food. Since, in general, one prefers that food will cook more, there is concern lest he come to ignite the fire by stoking the coals. And Beit Hillel say: Both hot water and cooked food may be placed. Beit Shammai say: One may remove a pot from the stove on Shabbat but may not return it. And Beit Hillel say: One may even return it.

1) משנה
המשנה בבבלי שבת ל״ו ע״ב עוסקת בכירה ובדברים שאיתה מותר לעשות. שאלות להבנה:

א. מה ההבדל בין קש וגבבא, לבין גפת ועצים? (הצורה שבה החומרים דולקים יכולה להשפיע באופן משמעותי בתהליך הבישול).

ב. מה כוונת המושגים: ״נותנים עליה״, ״לא יתן עד שיגרוף״, ״נוטלין, אבל לא מחזירין״. (התשובות מן הסתם יהיו מגוונות, במיוחד אם לא נקראו עדיין הטקסטים המקבילים).

ג. מה ההבדל בין ב״ה לב״ש. (בית שמאי מתירים לשים מים, אבל לא תבשיל אחר - העובדה הזאת מפתיע ביחס להלכה בימינו. בנוסף לדעת בית הלל, מותר להוציא תבשיל מעל הכירה ולהחזיר אותו, בעוד שבית שמאי מתירים רק להוציא אותו).

ד. אפשר במהלך השיעור לקרוא את תחילת הגמרא, שהיא עוסקת בשאלה: לדעת מי המשנה? ועונים שהיא לדעת ׳חנניא׳. בהמשך הדיון הגמרא תנסה לשחזר נוסח כביכול מתוקן מהמשנה.

תוספתא שבת ג׳:א׳

כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין מקיימין עליה עד שתהא גרופה וקטומה גחלים שעממו או [שהדליק] עליהן נעורת של פשתן הרי הן כקטומות שתי כיריים המתאימים אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה [ואינה קטומה מקיימין] על גבי גרופה וקטומה ואין [מקיימין] ע"ג שאינה גרופה וקטומה ומה הן [מקיימין] עליה ב"ש אומרים אין מקיימין עליה כלום וב"ה אומרים חמין אבל לא תבשיל עקר את המיחם הכל מודים שלא יחזיר דברי ר"מ רי"א בש"א חמין אבל לא תבשיל וב"ה אומרים חמין ותבשיל עקר בש"א לא יחזיר ובה"א יחזיר.

Tosefta Shabbat 3:1

...

תוספתא שבת ג׳:ב׳

השוכח [תבשיל] ע"ג כירה וקדש עליו היום בשוגג יאכל במזיד לא יאכל בד"א בתבשיל שלא בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן אבל תבשיל שבשל כל צרכו וחמין שהוחמו כל צרכן הרי אלו מותרין מפני שרע להן ר"י אומר חמין שהוחמו כל צרכן הרי אלו מותרין מפני שרע להן אבל תבשיל שבשל כל צרכו כל המצטמק ויפה לו כגון כרוב ופול ובשר טרוף אסור וכל המצטמק ורע לו מותר.

Tosefta Shabbat 3:2

...

תוספתא שבת ג׳:ג׳

המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג יאכל [במוצאי] שבת במזיד לא יאכל ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל [במוצאי] שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל לא [לו ולא לאחרים כלל אמר] ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בין בשוגג בין במזיד אסור לו ולאחרים ודבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאה בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא לו ולא לאחרים.

Tosefta Shabbat 3:3

...

2) תוספתא

בשונה ממה שמתארת המשנה, התוספתא כבר משתמשת במונחים שונים ומסבירה מקרים שונים כמו: ׳לסמוך׳ וגם כן ׳לקיים׳, חומרים שונים להסקה כמו ׳גחלים שעממו׳ וכן המקרה של ׳שתי כירות המתאימות׳. בנוסף, כאן מופיעים דעות שונות על הדעות של בית הלל ובית שמאי, והם ר׳ יהודה ורבי מאיר.

א. מה הם המושגים המקבילים בין המשנה לתוספתא? (נותנים - מקיימים, לסמוך?) כמו כן, מה הביטוים שבהם יש הבדל ברור.

ב.איזה מקרים נוספים יש בתוספתא? (גחילים שעממו, נערות של פשתן, וגם השוכח תבשיל בערב שבת, וכנראה הכוונה היא שהתבשיל לא הספיק להתבשל כל צרכו)

ג. מה זה מצטמק ויפה לו? (ביטוי המראה הנאה מתוך המשך הבישול, הרי המאכל משתבח בכך, וממשיך את בישולו) איך נתפס המקרה של המים במצטמק ויפה לו או מצטמק ורע לו? (המים לא נהנים כביכול מבישול יתר משום שמתאדים)

ד. לאור הקריאה בתוספתא, למי אנחנו יכולים לייחס את המשנה? (ר׳ יהודה, אם חושבים שאכן זה לשהות, כפי שנראה בהמשך)

אפשר בשלב הזה לנסות לעשות טבלה המפרטת את המקרים לפי השיטות שונות:

	בית שמאי	בית הלל
משנה	נותנים חמין, ולא תבשיל, נוטלין ולא מחזירין	נותנים חמין ותבשיל ואף מחזירין
תוספתא: שיטת ר׳ מאיר	לא מקיימין עליה כלום. עקר, לא מחזירין.	חמין, אבל לא תבשיל. עקר, לא מחזירין.
תוספתא: שיטת ר׳ יהודה	מקיימין חמין, אבל לא תבשיל. עקר, לא יחזיר.	חמין ותבשיל. עקר, יכול להחזיר.

שבת ל״ז א:ג׳

תא שמע שתי כירות המתאימות אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה ואינה קטומה משהין על גבי גרופה וקטומה ואין משהין על שאינה גרופה ואינה קטומה ומה הן משהין בית שמאי אומרים ולא כלום ובית הלל אומרים חמין אבל לא תבשיל עקר דברי הכל לא יחזיר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים חמין ותבשיל בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין ובית הלל אומרים אף מחזירין

Shabbat 37a:3

Come and hear a resolution to this dilemma from that which was taught in the Tosefta: In the case of two adjoining stoves that share a common wall, in one of them, the coals were swept or covered with ashes, and in one the coals were not swept and not covered with ashes; the ruling with regard to leaving a pot atop them on Shabbat is as follows: One may leave food atop the one that was swept or covered with ashes, and one may not leave food atop the one that was not swept and not covered with ashes. And to the crux of the matter, what may one leave? Beit Shammai say: Nothing at all. They dispute the halakha cited above. And Beit Hillel say: One may leave hot water but not cooked food. However, if one removed the cooked dish from atop the stove, everyone, Beit Shammai and Beit Hillel, agrees that one may not return it atop the stove; this is the statement of Rabbi Meir. According to the tradition that he received, that is the issue disputed between Beit Shammai and Beit Hillel. Rabbi Yehuda says that the dispute is different. Beit Shammai say: One may leave hot water on it but not cooked food. And Beit Hillel say: One may leave both hot water and cooked food. Furthermore, Beit Shammai say: One may remove a pot from the stove on Shabbat but may not return it. And Beit Hillel say: One may even return it.

שבת ל״ז א:ד׳

אי אמרת בשלמא לשהות תנן מתניתין מני רבי יהודה היא אלא אי אמרת להחזיר תנן מתניתין מני לא רבי יהודה ולא רבי מאיר אי רבי מאיר קשיא לבית שמאי בחדא ולבית הלל בתרתי אי רבי יהודה קשיא גרופה וקטומה

Shabbat 37a:4

Granted, if you say that the case we learned in our mishna was with regard to leaving the pot on the stove, in accordance with whose opinion is our mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. However, if you say that the case we learned in our mishna was with regard to returning the pot to the stove, in accordance with whose opinion is our mishna? It is neither in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda nor with the opinion of Rabbi Meir. If you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it is difficult for Beit Shammai in one respect. In our mishna, Beit Shammai permit some use of a stove on Shabbat; while according to Rabbi Meir in the baraita, Beit Shammai prohibit any use. And for Beit Hillel it is difficult in two respects. According to our understanding of the mishna, Beit Hillel permit both hot water and cooked food, contrary to Rabbi Meir’s version of their opinion as stated in the baraita. Similarly, in our mishna, Beit Hillel permit returning the pot to the stove, contrary to Rabbi Meir’s version of their opinion. If you explain that our mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in the baraita, it is difficult with regard to the issue of sweeping the coals and covering them with ashes. In the mishna, both Beit Hillel and Beit Shammai allow leaving it on a stove whose coals were not swept or covered with ashes. According to Rabbi Yehuda in the baraita, apparently a stove whose coals are neither swept nor covered with ashes may not be used at all. Since this interpretation leads to contradictions, it is preferable to explain the mishna in accordance with the other approach, so that the mishna will at least correspond to one opinion.

שבת ל״ז א:ה׳

לעולם אימא לך להחזיר תנן ותנא דידן סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כרבי יהודה בחדא בחמין ותבשיל ונוטלין ומחזירין ופליג עליה בחדא דאילו תנא דידן סבר לשהות ואף על פי שאינו גרוף וקטום ורבי יהודה סבר בלשהות נמי גרוף וקטום אין אי לא לא

Shabbat 37a:5

This claim is rejected: Actually, you can say that the case we learned in our mishna was with regard to returning the pot to the stove, and our tanna in the mishna holds in accordance with Rabbi Yehuda in one matter, and disagrees with him in one matter. He holds in accordance with Rabbi Yehuda in one matter, with regard to the matter of hot water and cooked food, and what may be taken from the stove and what may even be returned. And he disagrees with him in one matter: While our tanna in the mishna held that to leave a pot on a stove is permitted even though it is not swept or covered with ashes, Rabbi Yehuda held: With regard to permitting one to leave a pot on the stove as well, if the stove was swept or covered with ashes, yes, it is permitted; if it was not swept or covered with ashes, no, it is prohibited.

הברייתא שמופיע כאן, כנראה שמקורה בתוספתא שראינו קודם. אלא שמשתמשת גם במונחים שונים כמו ׳לשהות׳ ומתחיל להתברר שכל המונחים המקבילים, אין כוונתם להחזיר, אלא ממש לשים מעל הכירה, כפי שנראה בהמשך מפירוש ר״ח. הדיון בהמשך הגמרא עוסקת במשמעויות השונות של המילים.

א. מה ההשלכות של להכריע שהמילה במשנה כוונתה ׳לשהות׳? (מסתבר שזה יכול להיות רבי יהודה).

ב. אם כוונת המשנה היא ׳להחזיר׳, מה יכולה להיות הבעיה (שזה לא ר׳ יהודה, ולא ר״מ, מפני שמצד אחד, זה מקשה על שיטת רבי מאיר ביחס למה שהוא אומר על ב״ש. הרי ב״ש אומר בשמנה שאפשר לשים חמין אבל לא תבשיל, אך בברייתא לדעת ר״מ, ב״ש לא מרשים לשים כלום, גם אם זה גרוף וקטום. אותו דבר אצל ב״ה, שבמשנה התירו, וכאן הן אסרו. בעיה נוספת היא שאם הולכים לשיטת ר׳ יהודה נראה כי הוא אומר שבמקרה הזה של התוספתא, ב״ה לא יכולים לשים ע״ג שאינה גרופה וקטומה).

ד. איך אפשר למצוא פיתרון? (אפשר לקרוא גם בהמשך הגמרא, ובה מסבירים שאכן זה לשיטת ר׳ יהודה ולשון המשנה הוא להחזיר, אלא שהתנא במשנה פסק כר׳ יהודה במקרה אחד, וחלק עליו במקרה השני).

רבינו חננאל על מסכת שבת ל״ו ב:א׳

הדרן עלך במה מדליקין פ"ג כירה שהסיקוה בבקש ובגבבא וכו'. כירה זו היא מקום שפיתת ב' קדרות. איבעיא להו הא דתנינן לא יתן עד שיגרוף. או עד שיתן האפר על גבי גחלים נתינה זו בע"ש וקמ"ל דאסור לשהות ע"ג כירה אא"כ גרופה וקטומה או דילמא נתינה זו החזרת הקדירה היא בשבת וקמ"ל דאסור להחזיר אלא ע"ג כירה קטומה או גרופה אבל לשהות מותר. ומתני' מני חנניה היא דתניא כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה ולא קטומה.

Rabbeinu Chananel on Shabbat 36b:1

...

א. לאיזה מקרה מתייחס ר״ח? (הוא עונה לפי ההסבר של התוספתא, שאומרת שיש שתי קדרות).

ב. מתי הוא אומר ש׳נותנים׳ את התבשיל, ולמה? (הוא אומר שיש שתי אפשרויות: 1: מדובר בערב שבת, ומותר לשהות עליה כל עוד היא גרופה וקטומה. אפשרות שניה זה להגיד זהו החזרה של הקדירה כבר בשבת, אם כן, אסור להחזיר, אלא רק ע״ג כירה גרופה וקטומה).

ג. מה היא מסכנת רבנו חננאל? (שלהשהות, כל עוד הכירה גרופה וקטומה, מותר, ואם הוא מאכל בן דרוסאי, גם אם הכירה לא גרופה ולא קטומה).

משנה תורה, הלכות שבת ג׳:ג׳

מַנִּיחִין קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אוֹ בָּשָׂר בַּתַּנּוּר אוֹ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים וְהֵן מִתְבַּשְּׁלִים וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת וְאוֹכְלִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים בְּשַׁבָּת:

Mishneh Torah, Sabbath 3:3

3 And we place a stewpot on top of the fire, or meat in the oven or on the coals, and they cook and continue the whole Shabbat and we eat it on Shabbat. But with this thing, there are things that are forbidden, [as a] decree lest he stoke the coals on Shabbat.

כדי לברר איך העניין נפסק הלכה למעשה, כדאי לעיין בדברי הרמב״ם ולהעלות שאלות יעזרו לנו לסכם את השיטות השונות.

א. מה הצעדים הנדרשים כדי ׳להשהות׳ תבשיל על גבי כירה? (שהתבשיל יהיה מבושל כל צרכו, מצטמק ורע לו, והכירה צריכה להיות גרופה וקטומה).

ב. מה לגבי תנור? (משתמע שיש מקום לשים בתוכו - כל עוד הוא גרוף וקטום - תשבשיל שבושל כל צרכו ומצטמק ורע לו, אך נראה שלדעת הרמב״ם עדיף להימנע מפעולה זו).

ג. האם אפשר לטעון שהרמב״ם פסק כר׳ יהודה בתוספתא? (ניתן באופן חלקי עם מדברים על מצטמק ורע לו / יפה לו, אך הוא - הרמב״ם - אינו מתיר בכירה שאינה גרופה וקטומה).