| א. כוונת השירה כולה |
ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף:
אמר יוסף: אחר אשר ביארנו המילות, אחבר הענין ואומר כי זה הענין היה כמה פעמים לישראל, בימי השופטים ובימי המלכים, אבל היותר מופלג שבכולם היה בימי נבוכדנצר, שמאז היה תכלית מפלתנו, ולא היה זה בצדקת נבוכדנצר ולא מכח אלוהיו, רק כי השם אלוקינו הסגירנו בידו, כמו שאמר ירמיהו (נ"א כ') "מפץ אתה לי... ונפצתי בך..." וכאשר תראה ותדקדק מילה במילה סיפורי ירמיהו ובפרט בנפילת נבוכדנצר, וכן בישעיה שגילה סוד אחד* והוא: כי נבוכדנצר ואם החריב הבית והגלה ישראל במצות ה', הנה הוא עשה יותר ממה שרצה ה', ולכן נענש אחר כך ונשחת גם הוא בקום הצלחת החיה השניה (=פרס), וזה היה "לעת תמוט רגלם" (ל"ה), כמו שניבא עליו ירמיהו וישעיהו. והשם אז נקם דם עבדיו ונקמת היכלו והשיב נקם לצריו – הוא החיה הראשונה (בבל) על ידי החיה השניה (פרס) ושבו ישראל לארצו בבית שני. והבן כל זה כי הם סודות נפלאים.
אמר יוסף: אחר אשר ביארנו המילות, אחבר הענין ואומר כי זה הענין היה כמה פעמים לישראל, בימי השופטים ובימי המלכים, אבל היותר מופלג שבכולם היה בימי נבוכדנצר, שמאז היה תכלית מפלתנו, ולא היה זה בצדקת נבוכדנצר ולא מכח אלוהיו, רק כי השם אלוקינו הסגירנו בידו, כמו שאמר ירמיהו (נ"א כ') "מפץ אתה לי... ונפצתי בך..." וכאשר תראה ותדקדק מילה במילה סיפורי ירמיהו ובפרט בנפילת נבוכדנצר, וכן בישעיה שגילה סוד אחד* והוא: כי נבוכדנצר ואם החריב הבית והגלה ישראל במצות ה', הנה הוא עשה יותר ממה שרצה ה', ולכן נענש אחר כך ונשחת גם הוא בקום הצלחת החיה השניה (=פרס), וזה היה "לעת תמוט רגלם" (ל"ה), כמו שניבא עליו ירמיהו וישעיהו. והשם אז נקם דם עבדיו ונקמת היכלו והשיב נקם לצריו – הוא החיה הראשונה (בבל) על ידי החיה השניה (פרס) ושבו ישראל לארצו בבית שני. והבן כל זה כי הם סודות נפלאים.
השווה דבריו לתפישת הרמב"ן את השירה כולה, (פסוק מ' ד"ה כי אשא אל שמים ידי):
והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד כל המוצאות אותנו בביאור. הזכירה תחלה החסד שעשה עמנו הקב"ה מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר הנחילנו ארצות הגוים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד ע"ז. והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב, ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן. ואמרה השירה, כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם. והטעם, כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקב"ה, כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו ע"ז כהם, רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם, ויעבדו את הקב"ה וישמרו את מצותיו, ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם, ויבוזו ע"ז שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם, וכענין שאמר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום, אם כן לשנאתו של הקב"ה יעשו בנו כל הרעות האלה, והם צריו ומשנאיו ועליו להנקם מהם.וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח, כי בבנין בית שני לא הרנינו גוים עמו, רק לעגו עליהם (נחמיה ג לד) מה היהודים האמללים עושים, והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל וכולם משועבדים לו, ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כפר אדמתו עמו. והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו. אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין. וכך הזכירו בספרי (האזינו מג), גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא. ולזה רמז הכתוב שאמר (פסוק מד) ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם, הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו, ואם היא קטנה בדבור, כי ביאר להם עניניה הרבים.ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום.
(הדברים הובאו בשלמות ב
מה ההבדל בין תפישת אבן כספי לתפישת הרמב"ן?
* לדעת המהדיר את פירוש אבן כספי הוא רומז כאן לישעיה י' פסוקים ו-ז.
| ב. "כי ידין ה'" - שאלות ברש"י |
"כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם"
For the LORD will judge His people, And repent Himself for His servants; When He seeth that their stay is gone, And there is none remaining, shut up or left at large.
ד"ה וחש: עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד, כשתבוא עליהם הפורענות ידעו שאני הודעתים מראש. מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין, שיבואו עליהם ככלות הפורענות, ככל אשר אמר למעלה (פרק ל') 'והיה כי יבואו עליך... הברכה והקללה... ושב ה' אלוקיך את שבותך'.
וחש — The word חש has the same meaning as the verb in (Isaiah V. 19) “Let him make speed and hasten (יחישה)”. — So far Moses exhorted them with words of reproof, so that this song should be witness against them, i.e., that when the punishment would come upon them they would know (acknowledge) that I told them about this from the very beginning. From here onwards he exhorted them with a statement of the comfort that would come upon them when their punishment would have ended; this being similar to all that is stated above (30:1—2) “And it shall come to pass when [all these things] are come upon thee, the blessing and the curse, … then the Lord thy God will turn they captivity, etc.”
ד"ה כי ידין ה' עמו: כשישפוט אותם ביסורים הללו האמורים עליהם כמו (איוב ל"ו) "כי בם ידין עמים" – ייסר עמים; "כי" זה אינו משמש בלשון דהא לתת טעם לדברים של מעלה, אלא לשון תחילת דבור, כמו (ויקרא כ"ה) "כי תבואו אל הארץ". כשיבואו עליהם משפטים הללו ויתנחם הקב"ה על עבדיו לשוב ולרחם עליהם.
כי ידין ה' עמו — This means, when He will sentence them to all these sufferings that are mentioned concerning them. The phrase has the same meaning as (Job 36:31) “For by them ידין nations”, i.e. He will chastise the nations. — This word כי has not the meaning of “because”, giving the reason for the preceding statements, but it is an expression (a particle) beginning a new a statement, as (Leviticus 25:2) “When (וכי) ye will come into the land” (cf. Rashi on that passage). The meaning is: When these judgment will come upon them, and the Lord will bethink Himself concerning His servants to have mercy on them again.
*
2. מה ראה רש"י להביא ראייתו לפירוש מילת "ידין" מאיוב, ולמה לא הביאו מן התורה כגון מבראשית ט"ו י"ד, או מבראשית ל' ו'?
**
ד"ה דן ידין עמו: ינקום נקמת עמו מפלשתים כמו (דברים ל"ב ל"ו) כי ידין ה' עמו.
**
For the LORD will judge His people, And repent Himself for His servants; When He seeth that their stay is gone, And there is none remaining, shut up or left at large.
לכאורה דברי רש"י שם סותרים דבריו כאן. הסבר מה הסתירה ומה יישובה?
*
4. מה ראה רש"י להפוך סדר המילים של סוף פסוקנו "ועל עבדיו יתנחם" ולכתוב "ויתנחם הקב"ה על עבדיו לשוב ולרחם עליהם" - מה תיקן בזה?
אבל מה שהוסיף מילת "הקב"ה" על מילת "יתנחם", לא ידעתי למה, כי היה די במלה "ה'" הכתובה אצל "כי ידין".
ענה לקושייתו בעזרת תשובתך לשאלה הקודמת!
| ג. "אזלת יד ואפס עצור ועזוב" |
"כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב"
For the LORD will judge His people, And repent Himself for His servants; When He seeth that their stay is gone, And there is none remaining, shut up or left at large.
ד"ה כי יראה כי אזלת יד: יד האויב הולכת וחוזקת עליהם ואפס בהם עצור ועזוב. "עצור" – נושע על-ידי עוצר ומושל שיעצור בהם; "עזוב" – עזוב על ידי עוזר. עוצר הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב, בלשון לע"ז מיינטינדטו"ר (maintenir) "עצור" הוא הנושע במעצור המושל, "עזוב" – מחוזק כמו (נחמיה ג') "ויעזבו את ירושלם עד החומה" (ירמיה מ"ט כ"ה) "איך לא עוזבה עיר תהלה". אינפורצדו"ר.
כי יראה כי אזלת יד WHEN HE SEETH THAT THEIR POWER IS GOING ON — i.e. when He sees that the power of the enemies is constantly becoming exceedingly stronger over them,ואפס AND THERE IS NOT among them עצור ועזוב. עצור is one who is saved by a עוצר (a “restrainer”) and ruler who would restrain them, עזוב means one saved by an עוזב. Now an עוצר is a ruler who keeps the people in check that they should not march in scattered groups when they go into war against the enemy, maintenue in old French, (Engl = maintainer). Consequently עצור (the passive) is one who is saved through the restraint of the ruler. עזוב is one who is strengthened, as (Nehemiah 3:8) “and they fortified (ויעזבו) Jerusalem unto the broad wall”; (Jer. 49:25) “How is this city of praise not helped (עזובה)!”. In old French anforcede, (English = fortified).
והשווה -
מלכים א' י"ד י':
"וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל"
"וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל"
כי יראה כי אזלת יד WHEN HE SEETH THAT THEIR POWER IS GOING ON — i.e. when He sees that the power of the enemies is constantly becoming exceedingly stronger over them,ואפס AND THERE IS NOT among them עצור ועזוב.
רש"י:
ד"ה עצור ועזוב: עצור – שיש לו מחזיק ויד, כמו (שמואל א' ט' י"ז) "זה יעצור בעמי"; ועזוב – שאין לו מחזיק ביד.
ד"ה עצור ועזוב: עצור – שיש לו מחזיק ויד, כמו (שמואל א' ט' י"ז) "זה יעצור בעמי"; ועזוב – שאין לו מחזיק ביד.
ד"ה אזלת יד: אזלת יד ישראל, והטעם: הכח. והתי"ו תחת ה"א, כי גם שתיהן סימני הנקיבה. כמו (יחזקאל ט"ו י"ז) "ושבת לנשיא".
arm here denotes “power”. The tav in exhausted [Hebrew: azlat] appears in place of a heh ; both letters are used in Hebrew to indicate present tense feminine singular. Compare, “it reverts [Hebrew: shavat] to the prince” [Ezekiel 46: 17].
ד"ה ואפס עצור ועזוב: כאשר יהיו הנשבים רבים ילקחו מהם ויעזבו מהם ועתה כמעט יאבד הכל.
nothing either gathered or ungathered When there are large numbers of captives, they normally take some, and leave the rest; but now, nearly all are gone.
רש"ר הירש, (תרגום מפירושו בגרמנית):
"עצור" הוא מה שמשתדל האדם לשמרו ולהחזיקו, "עזוב" – מה שאין לו ערך לבעליו ואין הוא משתדל עוד בשמירתו. והוא ביטוי לחוסר אונים מוחלט, אם כל מה שירצה אדם להחזיק בו יאבד ממנו כשם שאבד לו כל מה שעזבו לנפשו. ותרגומו: was man bewahrt und verlaasst
"עצור" הוא מה שמשתדל האדם לשמרו ולהחזיקו, "עזוב" – מה שאין לו ערך לבעליו ואין הוא משתדל עוד בשמירתו. והוא ביטוי לחוסר אונים מוחלט, אם כל מה שירצה אדם להחזיק בו יאבד ממנו כשם שאבד לו כל מה שעזבו לנפשו. ותרגומו: was man bewahrt und verlaasst
1. מה בין רש"י לראב"ע בפירוש "אזלת יד" – למי אפשר להביא סיוע מצד ההקשר?
2. מה בין רש"י למפרשים האחרים בפירוש המילה "עזוב"?
**
3. מה ראה רש"י שלא לפרש מילה זו במלכים כאשר פירשה במקומנו?
| ד. "הרנינו גויים" - קושי תחבירי ורעיוני |
"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו"
Sing aloud, O ye nations, of His people; For He doth avenge the blood of His servants, And doth render vengeance to His adversaries, And doth make expiation for the land of His people.
ד"ה הרנינו גוים עמו: לאותו הזמן ישבחו העובדי כוכבים את ישראל. ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו.
הרנינו גוים עמו SING ALOUD, O YE NATIONS, OF HIS PEOPLE — At that time (when I shall take vengeance on them) the nations will praise Israel (Sifrei Devarim 333:2): “See, how praiseworthy is this people, — that they have cleaved to the Holy One, blessed be He, amidst all the troubles which have passed over them, and have not forsaken Him, for they had constantly experienced His goodness and His excellence”.
(א) הרנינו גוים עמו. שישבחו הגוים את עמו של הק' ויאמרו אשרי העם שכה לו אשרי העם שה' אלהיו. שכך יש להם אחרית טוב. וכן הק' נפרע מצריהם ודם עבדיו יקום. ויקח נקמתם מכל הקמים עליהם:
שד"ל על דברים ל״ב:מ״ג:
ד"ה הרנינו גוים עמו: הרנינו וגילו גויים שאתם עמו. ישראל בגלותם נקראים "גויים" כי אינם עוד גוי אחד להיותם מפוזרים בארצות שונות. והנה אע"פ שאתם עתה גויים, דעו כי אתם עמו והוא אלוקיכם. וגוי נקרא על שם "גיא" כלומר: להיותו יושב על ארץ אחת, אבל אין רננה לשון שבח, אלא לשון גילה ושמחה, גם (תהלים פ"א ב') "הרנינו לאלוקים עוזנו" עניינו – שמחו לפניו, וכן (איוב כ' ה') "כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע". וכן (איוב כ"ט י"ג) "ולב אלמנה ארנין". ואין לפרש מלשון הפסוק האחרון הזה ולעשותו יוצא (=ולפרש את הפועל "הרנינו" כפעל יוצא) כפירושו רנה"ו ב"רוח חן" פרק י"ב, וכפירוש בעל רכסים לבקעה: אתם, גויים, הרנינו את עמו אשר בניכם בגלות. כי מה טעם לומר שירנינו אותנו? ואם יחוסו וירחמו עלינו הלא דיינו. גם לא יתכן לפרש "גויים ועמו" – כי הגויים איך ישמחו כשישיב נקם לצריו?
ד"ה הרנינו גוים עמו: הרנינו וגילו גויים שאתם עמו. ישראל בגלותם נקראים "גויים" כי אינם עוד גוי אחד להיותם מפוזרים בארצות שונות. והנה אע"פ שאתם עתה גויים, דעו כי אתם עמו והוא אלוקיכם. וגוי נקרא על שם "גיא" כלומר: להיותו יושב על ארץ אחת, אבל אין רננה לשון שבח, אלא לשון גילה ושמחה, גם (תהלים פ"א ב') "הרנינו לאלוקים עוזנו" עניינו – שמחו לפניו, וכן (איוב כ' ה') "כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע". וכן (איוב כ"ט י"ג) "ולב אלמנה ארנין". ואין לפרש מלשון הפסוק האחרון הזה ולעשותו יוצא (=ולפרש את הפועל "הרנינו" כפעל יוצא) כפירושו רנה"ו ב"רוח חן" פרק י"ב, וכפירוש בעל רכסים לבקעה: אתם, גויים, הרנינו את עמו אשר בניכם בגלות. כי מה טעם לומר שירנינו אותנו? ואם יחוסו וירחמו עלינו הלא דיינו. גם לא יתכן לפרש "גויים ועמו" – כי הגויים איך ישמחו כשישיב נקם לצריו?
1. מהו הקושי התחבירי בפסוקנו, ומהו הקושי הרעיוני?
2. במה שונה בכור שור מרש"י ובמה שונים שניהם משד"ל?
3. מהי חולשתו הגדולה של פירוש שד"ל? ועיין תהלים קי"ז.